אור ברסלב
אהל אברהם סימן עד

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן עד

סימן עג

שוכ"ט לידיד נפשי הרב המאה"ג חריף ובקי כבוד מו"ה דוד כ"ץ נ"י ראבדק"ק מט"ד יע"א.

נעימות ידו הגדולה קבלתי ונפשו בשאלתו ע"ד ריבות בשני בני אדם שבאו אל לוי סוחר למכור להם סחורה באשראי והסוחר השיב כי לא יתן בשום אופן באמנה לשמעון כי הוא מוחזק להיות לוה ולא משלם עד כי קיבל ראובן שותפו עליו לשלם. וראובן עשה כאשר קיבל עליו לשלם להסוחר. ושוב בא שמעון בחנות הסוחר וראובן הי' אז במקרה בחנות הסוחר ולקח שמעון מהסוחר סחורה בהקפה וכתב הסוחר החוב על שם ראובן. ועכשיו טוען ראובן כי לא נתערב על אשר לקח שנית וכי הוא לא צוה ליתן רק בפעם הראשון שכבר שילם ולא הי' שותפו לעת לקח בפעם שנית, אשר כן נראה ממכתב מעלתו שלעת לקחו בראשונה היו שניה' שותפי' ואם כן היה המעשה דלקחו סחורה בשותפות הרי הסוחר גם בלי תנאי יכול לגבות מראובן בתורת ערבות כמבואר בסי' ע"ז אך אולי היה התנאי למען יהיה ראובן בעל דין שלו כתורת ערב שלוף דוץ מ"מ לענין דינא אשר דנין עליו אין נפקותא בזה כי נראה מדברי מעכ"ת כי ע"ז אין ספק שלעת שלקח פעם שנית לא היו שותפין אך מעלתו בא לחייב את ראובן מכח אומדנא דמוכח דראובן מדשתק לעת לקח שמעון הסחורה ולא אמר שהוא איננו ערב או שותף (ודאי אומדנא דמוכח שעדיין עומד באמונתו לשלם עבורו) למען לא יהיה לו דין ודברים עם הסוחר והיה לו לפחוד שיכתוב החוב על שמו כאשר באמת עשה אלא ודאי סבר וקיבל ולא הוה דברי' שבלב כמבואר בכמה מקומות דאומדנא דמוכח מהני כך דעת מעלתו אם כי ראובן טוען ומשיב על זה שלא אמר כן להסוחר לבלתי גורם היזק לשמעון ואך מעלתו מסתפק בהיות שתוס' מחלקי' ג' חלוקים בענין דברים שבלב (אב"ה עיין תוס' כתובות צ"ז ע"א ד"ה זבין] אם נידון דידן הוה אומדנא דמוכח כ"כ להוציא ממון ע"כ ד' החכם השואל:

והנה יעיין מעכ"ת בתשו' הרא"ש שהביא הטור בסס"י רפ"א דאומדנא דמוכח לא מהני רק לבטל המעשה שעשה

[אב"ה כמו שמע שמת בנו אלו היה יודע שבנו קיים לא היה כותב נכסיו לאחרים ע"כ אנו מבטלין ע"פ אומדנא המעשה ונשארו הנכסים בחזקתן והוה כאלו התנה בפירוש שהמעשה רק על תנאי זה באופן המועיל ולא הוה דברים שבלב ואפי' לר"מ דצריך תנאי כפול הוה כאלו התנה בתנאי כפול זולת הריטב"א מפקפק בזה לר"מ ובטל דעתו נגד דעת כל הראשונים. אבל לחייב אדם ולקיים מה שלא נתחייב ע"פ הדין לא מהני אומדנא יעיי"ש. ולא מצינו אומדנא רק באופן כזה לבטל המעשה שעשה ע"פ הדברים שבלב דהוה כאלו התנה בדיני תנאי או אומדנא כגמל האוחר [ב"ב צ"ג ע"א] לברר האמת איך נעשה המעשה וכפי מה שהביא הטור סי' ס"א תשוב' הרא"ש יעיי"ש. אבל לחייב ע"פ אומדנא ולומר דהוה כאלו נתערב עבורו לא שמענו, ובפרט שעד שרוצה מעלתו לדון ע"פ אומדנא מפאת שלא אמר ראובן שאיננו ערב תמה אני עולם הפוך ראיתי וכי על ראובן מוטל להוציא עצמו מספק. מאן דכאיב לי' ילך לבי אסיא המוכר אם לא רצה ליתן רק ע"פ ערבות של ראובן עליו לברר וכמה עיינו להתחייב ערב בדבורו שעל אומנתו הלווהו בשעת מתן מעות עד שמסקנת הש"ך במקום שיש קצת אסמכתא ותנאי אין מתחייב ואנן נחייב להערב ע"פ אומדנא לענ"ד אין כאן ספק שאין לחייב ראובן וקם דינא המוציא מחבירו עליו הראי' אלה ד' ידידו הד"ש תורתו הק' אברהם שאג מפ"ש:

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה