אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן עג
סוגי' דאחריך ב"ב קל"ו ע"ב קכ"ה ע"ב.
[אב"ה ראינו להדפיס בסוגיא זו תלתא מהדורות מזמנים שונים אשר מצאנו בכי"ק המחבר זצ"ל מהשלשה עתות החיים. הא' מימי עלומיו בהיותו בן כ"ד שנים משנת תקפוי"ו והב' משנות הביניים משנת תקצ"ח והג' מימי הזקנה משנת מכת"ר יראו הלומדים ויבינו המשכילים:
הנה שיטת בעל המאור וכן דעת תוס' לעיל קכ"ה ד"ה לטעמייהו לחד תי' דבין ר"ה ובין רב ענן ס"ל דאחריך הוה מעכשיו והא דיכול למוכרו לרשב"ג היינו מריעותא לשון אחריך דהוה במשמעות כאלו אומר מה שישתייר אחריך אם לא תמכור לאחר עיי"ש וגם הא דקאמר אחריך שאני לענין קנין פירות כק"ג ג"כ הלשון אחריך משמעותיה כן דמקנה לו קנין פירות עם קנין גוף עיי"ש. ועיי"ש במלחמות הקשה לשיטה זו א"כ היאך שלח ר' אחא לדברי ר"י [בן ברוקא] בראוי ליורשו אין לשני דירושה אין לה הפסק קכ"ט ע"ב ע"ש הרי לא נתן לראשון כלום וכונתו דהרי לא נתן לו רק הפירות לא גוף הקרקע ולא שייך לומר אין לה הפסק כמו בתנו שקל לבני דמייתי שם שכ' שם הר"י מג"ש בחי' דלא שייך לומר ירושה אין לה הפסק דלא נתן לו רק שקל בכל שבת ולא כל הנכסים. כן כאן הרי לא נתן לו רק הפירות בכל שנה לא גוף הקרקע ולא שייך לומר ירושה אין לה הפסק. והנה קושיא זו לק"מ על בעל המאור דס"ל דכיון דקנין פירות כק"ג דמי גם לר"ל מטעם אחריך שאני הוה כאלו נתן לו גוף וירושה אין לה הפסק. אך דעת הרמב"ן דזה לא מספיק דהא דאמרינין קנין פירות כק"ג דמי היינו דפירות לחוד מהני ואלים כאלו קני ליה הגוף אבל באמת אין לו חלק כלל בגוף ואכתי לא שייך לומר ירושה אין לה הפסק לכן ס"ל להרמב"ן ז"ל לראי' לשיטת הרי"ף דאחריך לא הוה מעכשיו ונתן לראשון גוף ופירות כמו שנבאר לקמן אי"ה דנתן לו גוף ממש ושפיר שייך לומר ירושה אין לה הפסק ואין להקשות על הרמב"ן הרי הרמב"ן למסקנא ס"ל בדעת הרי"ף כר' הונא ור' ענן דרבי ורשב"ג פליגי אי אחריך כמעכשיו או לא וא"כ הך דינא דשלח ר' אחא ליתא אלא לדינא דקיי"ל כרשב"ג דאחריך לא הוה מעכשיו וא"כ מנ"ל לש"ס לעיל להקשו' מברייתא דאחריך דלמא אתיא כרבי דאחריך (לא) הוה מעכשיו זה אינו דהרי הברייתא תני ליורשי ראשון והיינו כרשב"ג ובזה א"ש דהש"ס לעיל קכ"ט ע"ב מייתי לכולה ברייתא והוא לכאור' ללא צורך ולהנ"ל א"ש דאל"כ ליכא תיובתא דלמא אתי' כרבי וליתא לדינא דר"א לכן הביא להא דיחזרו ליורשי ראשון ונכון הוא [נ"ב אך גם לשיטת המאור א"ש דהרי גם בעל המאור כתבתי הא דשייך ירושה אין לה הפסק היינו כיון דק"פ כק"ג מכח אחריך שאני והיינו לרשב"ג וזה מוכח מהא דיחזרו לראשון ודוק]:
אמנם אעפ"כ לק"מ לבעל המאור דהוא ס"ל גם שלא הקנה לו רק הפירות שייך לומר ירושה אין לה הפסק דהרי דעת המאור לעיל הא דשלח ר"א היינו דוקא בנכסי לך דהוה לשון ירושה אבל במפרש לשון מתנה מהני כד' רשב"ם עיי"ש וא"כ כל הטעם בנכסי לך דלא מהני דהוה לשון ירושה וא"כ היא גופא ליתן לו הפירות בתורת ירושה לא מהני דירושה היא גוף ופירות והוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה ולק"מ על המאור ובאמת בתנו שקל תי' תי' אחר שם משום דפי' לשון מתנה עיי"ש אבל המלחמות דס"ל דאין הטעם דנכסי לך הוה ירושה רק גם בנותן בפירוש לשם מתנה הדין כן דליורש הוה ירושה ואין לה הפסק א"כ כל זה בנתן לו הגוף ולא הפירות לחוד וק"ל:
ודע דקשה לי טובא לדעת הרמב"ן דמשמע מדבריו אם לא היה נותן לו רק פירות לא שייך לומר ירושה אין לה הפסק רק דינא דר"א היינו לדידן דקיי"ל כרשב"ג דאחריך לא הוה מעכשיו ונותן לראשון גוף ופירות. הרי אין מוכרח במלת נכסי לך דנותן לו גוף ופירות רק אומרים מסתמא כיון צא נתן הגוף עדיין לשני והוא סילק עצמו מנכסיו נתן הגוף לראשון אבל מלשון נכסי לך אין הכרח לזה והנה הרמב"ן במלחמות הקשה לעיל על שיטת המאור ורשב"ם דבמפרש לשם מתנה לא שייך ירושה אין לה הפסק אמאי לא אמרינין בנכסי לך דודאי נתן למתנה כדי לקיים מלת אחריך לפלוני דא"א מוציא לבטלה עיי"ש ומכח זה הכריח דאפי' מפרש למתנה הוה ירושה ואין הפסק. ומעתה לדבריו אכתי קשה דנימא דלא דלא נתן לו רק פירות כדי לקיים אחריך לפלוני דהרי בנתן פירות לחוד לדעת הרמב"ן לא שייך ירושה אין לה הפסק. וצריך לדחוק ולומר דס"ל לש"ס לסברא פשוטה דאי אחריך לא הוה מעכשיו ודאי נותן לראשון גוף ופירות דנכסי לך משמע כן דמסלק עצמו לגמרי מנכסים וע"כ נתן גוף לראשון ושפיר שייך ירושה אין לה הפסק. אך אי קשיא הא קשיא הרי ר"י ס"ל דלא פליגי במעכשיו רק כ"ע ס"ל דאחריך לא הוה כמעכשיו ואפ"ה אין נותן לראשון רק פירות ולא גוף ופליגי בקנין פירות כק"ג דמי' וא"כ ליתא להא דשלח ר"א לדברי רמב"ן וא"כ היאך [מותיב] הש"ס לעיל קכ"ט תיובתא דכולהו מהא דשלח ר"א וגם לר"י מכללה הרי ר"י ע"כ ל"ל הא דשלח ר"א וצ"ע [נ"ב אחר כתבי זאת נ"ל דלק"מ דהא דס"ל לרמב"ן דבפירות לא שייך ירושה אין לה הפסק היינו לדידן דל"ל קנין פירות כקנין גוף דמי וא"כ פירות לחודא וגוף לחוד לא שייך לומר דהוה מתנה עמ"ש בתורה דהוה כב' דברים משא"כ לר"י דק"פ כק"ג הוה מתנה עמ"ש בתורה ודוק היטב]:
והנה מ"ש ליישב לדעת הרמב"ן הדקדוק לעיל קכ"ט ע"ב דמייתי לכל הברייתא יש ליישב בפשטות לדעת הרמב"ן דהנה הא דקאמר הש"ס לעיל דהוה כב' שדות פי' רשב"ם משום דאין לשני בחיי ראשון וא"כ לדעת רמב"ן י"ל דאי אכ"ל דאתי כר' דהוה מעכשיו הוה כשדה א' דהרי גם לשני הגוף בחיי ראשון משא"כ לרשב"ג דלא הוה מעכשיו ואין לשני כלום בחיי ראשון שפיר הוה כב' שדות ולכן מייתי הך דיחזרו ליורשי ראשון דמוכח דאתי כרשב"ג ודוק ואין להקשות א"כ מאי פריך מהך דתנו שקל דלמא אתי' כר' והוה מעכשיו והוה כשדה א' ז"א דאכ"ל דבאם מתי לכ"ע לא הוה מעכשיו דומיא דאם מתי בגט והבן:
והנה בעל המאור כ' הטעם דאחריך הוה מעכשיו משום דכמו דנתן לראשון הפירות מעכשיו כן מה שנתן לשני ג"כ נתן מעכשיו עיי"ש. ולדידי ק' טובא דזה אתי שפיר אם לא אמר רק לשנים נכסי לך ואחריך אבל בגונא דנקט בברייתא דנתן לשלשה א"כ הרי לאמצעי ג"כ לא נתן רק הפירות וע"כ היינו לאחר זמן דליכ"ל מעכשיו הרי עכשיו הפירות לראשון וא"כ היאך נוכיח דלשלישי נתן מעכשיו דומיא דראשון הרי הפסיק בינתים השני דע"כ לא נתן מעכשיו וצ"ע לכאורה. ואם נדחוק לומר דכונתו כך דכמו שסילק עצמו מפירות מיד דהרי נתן לראשון ואחריו לשני כן סילק עצמו גם מגוף מיד וע"כ נתן לשלישי מעכשיו ז"א דמכח זה אין מוכרח לומר דנתן לאחריך מעכשיו דלמא נתן לראשון גוף ופירות כל ימי חייו וא"כ סילק עצמו מנכסים מיד מגוף כמו פירות וצריך לומר דס"ל להמאור דודאי לא נתן לראשון ושני רק פירות ולא גוף וא"כ שפיר אכ"ל כהנ"ל דע"כ נתן לשלישי מעכשיו דכמו שסילק עצמו מפירות מעכשיו כן מגוף וזה דוחק גדול. דמנ"ל [דלא נתן לראשון ושני גוף]:
עוד הביא בעל המאור תוספתא דבמת שני ינתן לשלישי והוא נגד הש"ס דבש"ס משמע דלרבי יחזרו לנותן דהרי קו' ר"י כך הי' ואם איתא יחזרו ליורשי נותן [מבעי ליה] עיי"ש מה שתי' וכונתו דזה ודאי לא קשה מהא דקתני יחזרו ליורשי ראשון דאכ"ל דדוקא לרשב"ג דס"ל אחריך שאני ויש לראשון קנין פירות האלים כקנין גוף או דס"ל כר' יוחנן דבכל גונא קנין פירות כקנין גוף שפיר אכ"ל דבמת שני יחזרו נכסים דהרי אכתי לשלישי מחוסר קנין בגוף הקרקע דלראשון הוה קנין פירות האלים כקנין הגוף. ואכתי נחסר אצלו קנין גוף וזה א"א לו לקנות רק אחר אכילת שני פירות דאמר ואחריך לפלוני ולכן במת שני נכסים חוזרין אבל לרבי דלא סבירא ליה אחריך [שאני[ ואין לו רק קנין פירות בעלמא בלא שום קנין גוף אם מת שני בחיי ראשון ינתן לשלישי ושפיר אכ"ל דתוספתא אתיא כרבי ולא קשיא ליה לבעל המאור רק מהא דפריך וא"א דיחזרו לנותן דאתיא לר"ל ודוק כי קצרתי ופשוט:
אבל שיטת רמב"ן ור"י מג"ש דסוגי' דכאן ס"ל דאחריך לא הוה מעכשיו ואין לאחריך כלל כל ימי חיי ראשון קנין בגוף. ור"ל ור"י בהא פליגי דר"ל ס"ל דקנין פירות לאו כק"ג דמי והא דראשון יכול למכרו ויחזרו ליורשי ראשון היינו טעמא דנתן לראשון גוף ופירות כל ימי חייו ורבי ס"ל דלא נתן לראשון גוף וניהו דגם השני לא קנה עדיין הגוף מ"מ אין זכות לראשון למכרו וגם במת השני בחיי ראשון אין ליורשי ראשון זכות ויחזרו לנותן. אבל ר"י ס"ל דלא נתן לראשון גוף בין לרבי בין לרשב"ג רק פליגי אי קנין פירות כקנין גוף דמי או לא, בזה שוין הרמב"ן ור"י מגאש. רק הוכחת הרמב"ן היא דאחריך לא הוה מעכשיו דאל"כ אין מקום לומר דראשון יכול למכרו אם קנה אחריך גוף מעכשיו. ולפ"ז כתב הרמב"ן דר"ה ורבה לעיל קכ"ה ע"ב ס"ל דרבי ורשב"ג פליגי אי אחריך הוה מעכשיו או לא דלרבי שפיר אכ"ל דהוה מעכשיו והרי לר' באמת לא הוה מכירה עיין ברמב"ן וגם ר"נ בר חסדא לקמן [קל"ז באתרוג] כן ס"ל. אבל הר"י מגאש הוכיח דע"כ אחריך לא הוה מעכשיו דאל"כ למה במת שני בחיי ראשון לא ינתן לשלישי הרי כבר קנה גוף מיד וכונתו כמ"ש לעיל מעין זה בכונת בעל המאור דבשלמא אי לא הוה מעכשיו דאכתי מחוסר קנין והרי לא הקנה לו עד אחר השני וכל זמן דאין השני אוכל פירות לא קנה הוא הגוף אבל אי הוה מעכשיו הרי כבר קנה השלישי רק דנטל ממנו הפירות ונתן לא' ולשני וכיון דאין כאן שני שיאכל פירות ממילא הוא שלו ואין מעכב בידו לאכול הפירות כן כונתו עיי"ש ומכח זה הוכיח דר"נ בר חסדא גם כן ע"כ סל כן. והנה ק' טובא לשיטתו דא"כ גם לרבי מוכח דס"ל דלא הוה מעכשיו דאל"כ למה יחזרו ליורשי נותן וא"כ מה יענה על ר"ה לעיל קכ"ה ע"ב דס"ל אחריך הוה מעכשיו וכמאן ס"ל רב הונא. ואולי נאמר דס"ל כדעת המאור דבאמת הא דיחזרו ליורשי נותן היינו במת שלישי כמבואר בתוספתא אבל במת שני ינתן לשלישי לרבי כמבואר לדעת המאור וא"כ שפיר אכ"ל דלרבי אחריך הוה מעכשיו וגם כן צריך לדחוק כדברי המאור בדברי המקשן דפריך ליורשי נותן מבעי ליה אך ז"א דא"כ דס"ל לר"י מגאש פי' התוספתא כדברי בעל המאור א"כ ק' לר"י ור"ל דס"ל דבין לרבי ובין לרבנן לא הוה אחריך מעכשיו אמאי ינתן לשלישי ותוספתא אמאן רמיא אלא ע"כ דס"ל כדברי רמב"ן במלחמות דהאי תוספתא לא קשיא כלל דאיירי באם מתי וכמו שמבואר אבל במת שני לכ"ע יחזרו נכסים והדרא קושיא לדוכתא ר"ה כמאן ס"ל וצ"ע גדול:
ונראה ליישב ד' הר"י מגאש דכבר הבאתי ס' בעל המאור דמה"ט אחריך הוה מעכשיו כמו שנתן לא' מעכשיו כן לאחריך והקשתי ע"ז דבנתן לג' לא שייך זה. ומעתה אכ"ל דגם ר"ה מודה דבין לרבי ובין לרבנן אחריך לא הוה מעכשיו או כר"י או כר"ל כאן רק ס"ל דהיינו דוקא בנתן לג' דבכה"ג איירי פלוגתייהו דשם לא שייך ס' המאור כמו שנתן לראשון מעכשיו כן לבעל הגוף דהרי אפסיק השני בינתיים. אבל בלא נתן רק לשנים ס"ל לרב הונא דהוה מעכשיו כס' המאור כמו שנתן הפירות לא' מעכשיו כן הגוף לשני מעכשיו וא"כ במעשה דסבתא דלא אמר רק אחריך לירתאי שפיר הוה כמעכשיו והוה מוחזק ולא ק' כלל לר"ה מרבי ורבנן. והא דקאמר רבה מסתבר טעמא דבני מערבא דאי קדים וזבנא זבינא זביני אין לפרש כמ"ש רשב"ם דמכח זה מוכח דהוה ראוי דהרי לדעת ר"ה באמה בכה"ג כ"ע מודו (דלא) הוה מעכשיו ואין זבינא זביני רק הפי' כמ"ש הרמב"ן דכך אמר (ר"ע) [רבה] דל"ת טעמ' דב"מ דג"כ ס"ל כר"ה דבסבתא הוה מעכשיו מטעם שכתבתי ואעפ"כ הוה ראוי רק ס"ל דגם הכא הוה זביני דלא הוה כמעכשיו ופליגי על ר"ה דאין חילוק בין נתן לשלשה או לשנים בכ"ג לא הוי אחריך מעכשיו ודוק היטב כי חריף:
ובזה יש ליישב ד' תוס' לעיל קכ"ה ע"ב [ד"ה לירתי] דהק' לר"ע דקאמר לירתי ולא ירתי ירתי אמאי נקט אחרי אחריך משמע דלר"ה א"ש דכמו דס"ל לירתי ה"ה לירתי ירתי כן ג"כ לפלוני לאו דוקא ועיין בבעל המאור הוכיח מתוספתא דלפלוני גם ר"ה מודה. והנה יש לדחוק ולומר דגם תוס' ס"ל דלפלוני גם לר"ה דוקא ולא ליורשיו רק דלר"ה דסביר' ליה דאחריך הוה מעכשיו שפיר אסקו אדעתייהו תירוצם דנקט אחרי אחריך לרבותא דאפי' איתא לשלישי יחזור דזה הוי רבותא גדולה אי אחריך הוה מעכשיו דהרי באמת שיטת ר"י מגאש מוכיח מזה דלא הוה מעכשיו אבל ר"ע אכ"ל דס"ל דלא הוה מעכשיו וליכא רבותא בהאי שפיר הקשו וזה דוחק כמובן. אבל להנ"ל א"ש דאכ"ל הא דס"ל דלירתי אפי' ירתי ירתאי היינו משום דס"ל דהוה כמעכשיו וממילא מיד נתן האי נותן המתנה ליורש ומה בכך שמתם ויקבלו ירתי ירתי הרי בשעת קבלת מתנה היתה כאן. אבל אי אחריך לא הוה מעכשיו ולא נתן [לה רק] לאחר זמן ודאי מדייק שצריך להיות קיים בשעת קניית המתנה ולא יורשי' וא"כ זה הוא החילוק בין דינא דר"ה ותוספתא דמת שלישי דהרי לפמ"ש גם ר"ה מודה בנתן לשלשה לא הוה מעכשיו וא"כ ר"ה דאיירי בנתן רק לשנים דהוה מעכשיו ה"ה ירתי ירתאי דהרי בשעת קנין היה ברתיה קיים אבל התוספ' איירי בנתן לשלשה לא הוה מעכשיו ולפלוני דוקא וא"כ לק"מ דלנקוט בשנים דז"א דאי בשנים הוה מעכשיו ולא הוה לפלוני דוקא ושייך ליורשיו וגם לא יחזרו ליורשי ראשון רק לנותן ולק"מ לר"ה אבל רב ענן הרי ס"ל גם בשנים הוה דוקא ולא יורשי' או דס"ל דגם בשנים לא הוה מעכשיו כרבה או דאפילו בלא מעכשיו הוה דוקא שפיר הקשו תוס' ולק"מ ודוק היטב:
ודע מ"ש לישב ד' ר"י מגאש ותוס' דר"ה ס"ל לחלק דדוקא בשלשה לא הוי אחריך מעכשיו אבל בשנים לא, לא תקשה עלי דהרי פלוגתא דרבי ורבנן הוה באחריך לחוד בשנים דאנא לא אמינא דר"ה ס"ל דלכ"ע בשנים הוה מעכשיו דודאי רבי ורבנן פליגי אפי' בשנים אי הוה כמעכשיו דלרבי הוה כמעכשיו ולרשב"ג לא, רק ר"ה ס"ל כרבי דבשנים הוה מעכשיו והרי אני לא הקשתי רק מברייתא דיחזרו ליורשי נותן דאתי כרבי וע"כ גם לרבי לא הוה מעכשיו לפי הוכחת ר"י מגאש וזה מיושב דבג' מודה רבי דלא הוה מעכשיו רק בשנים פליגי רבי ורבנן וממילא אכ"ל גם לשיטת ר"י מגאש לפמ"ש הפירוש בהא דרבה לעיל קכ"ה ע"ב דאמר מסתבר דאי קדים סבתא וזבנא היינו כפי' רשב"ם והוא דס"ל כרשב"ג דרשב"ג ס"ל כן אפי' בשנים ובזה מיושב ג"כ דמייתי מרשב"ג דאי קדים סבתא ולא מייתי מיחזרו ליורשי ראשון דג"כ מוכח לר"י מגאש דלא הוה מעכשיו. ולהנ"ל לק"מ דשם איירי בשלשה אבל ירד הראשון ומכר איירי בשנים ודוק:
ואין להקשות א"כ אכתי קשה על תוס' דהו"ל להקשות על ר"ה ואין לתרץ כמ"ש דבשנים הוה מעכשיו הרי הך ברייתא ע"כ אתיא כרשב"ג דקתני יחזרו ליורשי ראשון. ולרשב"ג אפי' בשנים [לא] הוה מעכשיו זה לק"מ והטה אזניך ושמע למה שאכתוב דהנה לכאורה דברי תמוהין דהרי מפלוגתא דרבי ורבנן מוכח דפליגי בשנים אי הוה מעכשיו או לא לרב הונא ומהנך ב' ברייתות דיחזרו ליורשי ראשון או נותן מוכח מתרויי' דלא הוה מעכשיו וא"כ קשיין הנך ב' ברייתות אהדדי דהכא קתני יחזרו לראשון והכא קתני יחזרו לנותן ואין לתרץ הא ר' והא רבנן הרי לדעת רב הונא פליגי אי הוה מעכשיו והנך ברייתות ע"כ תרוייהו ס"ל דלא הוה מעכשיו ולא שייך זה כלל בפלוגתא דרבי ורבנן דהנה מבואר ברמב"ן ור"י מגאש הטעם דאמרינין לר"ל דנתן לראשון גוף היינו דאמרינין כמו שנתן לשני גוף ופירות כן לראשון ג"כ גוף והיינו לראשון כ"י חייו גוף ופירות וכן לשני לאחר זמן. והנה אם יש דעת לומר ס' זו אין מקום לסברת המאור דאחריך הוה מעכשיו דכמו שנתן לראשון מעכשיו כן לשני הרי אדרבה נימא כמו שנתן לשני גוף ופירות כן לראשון דהרי יפה כח הראשון שקדמו כמ"ש הראשונים. וא"כ שפיר אכ"ל דהנך ב' ברייתו' דפליגי אי יחזרו ליורשי ראשון או נותן. ניהו דע"כ תרוייהו ס"ל דלא הוה כמעכשיו [בשלשה] ופליגי אי הוה לראשון קנין גוף או לא ורבי ורבנן פליגי לדעת רב הונא במעכשיו תליא זה בזה דהנה לרשב"ג דס"ל דאפי' בשנים לא הוה מעכשיו והקנה לראשון גוף מטעם שכתבו הראשונים כמו לשני כש"כ בשלשה דלא הוה מעכשיו דהרי בשלשה לא שייך ס' בעל המאור דאפסיק בינתיים. וכיון שהקנה לראשון גוף ופירות שפיר יחזרו ליורשי ראשון. אבל לרבי דבשנים הוה מעכשיו וע"כ היינו מטעם שכ' המאור דמקיש שני לראשון כמו שנתן לראשון מעכשיו כן לשני ע"כ ל"ל סברת ראשונים דכמו דלשני נתן גוף ופירות כן לראשון דא"כ גם שם נימא הכי דהרי גם בשנים שייך סברא זו אלא ע"כ דל"ל הך סברא ולהכי ס"ל דמעכשיו וא"כ ניהו דבשלשה לא שייך מעכשיו דליתא לסברא זו מ"מ לראשון לא אקני גוף דהרי מאיזה טעם נימא דאקני גוף לראשון אם לא כטעם הראשונים דומיא דשני ורבי ע"כ ל"ל סברא זו כהנ"ל, ושפיר תליא זה בזה. ואתיין שפיר דברי ליישב דברי ר"י מגאש אבל ד' תוס' אכתי קשין דיורשי ראשון אתי כרשב"ג ולדידיה אפילו בשנים לא הוה מעכשיו. לכן נ"ל דלד' תוס' באמת נוכל לומר בשנים לכ"ע הוה מעכשיו וס"ל כשיטת המאור דאפי' רשב"ג ס"ל דהוה מעכשיו יכול למוכרו מטעם אחריך שאני רק הא דמת שני בחיי ראשון דחוזרין הנכסים ואין נותנין לשלישי היינו ע"כ אי לא הוה מעכשיו כהוכחת ר"י מגאש וכן מטין ד' ר"י מגאש דמזה יותר מוכח דלא הוה מעכשיו וא"כ בשלשה ודאי לכ"ע לא הוה מעכשיו וחוזרין במת שני בחיי ראשון רק אי חוזרין לנותן או ליורשי ראשון תליא בפלוגתא דרבי ורשב"ג אי אחריך שאני וא"כ בשנים מודה רשב"ג דהוה מעכשיו וינתן לשלישי ואתיין שפיר ד' תוס' ודוק:
עיין לעיל דף קכ"ה ע"ב רשב"ם ד"ה ורב ענן הלכך היכא דליכא אלא ירתי ירתאי נשארו ביד יורשי הזקנה דדומה לנכסי לך ואחריך לפלוני. הנה אין כונת רשב"ם להביא ראיה לדינא דר' ענן דלירתי הוה דוקא ולא לירתי ירתאי דלזה אין ראיה כלל משם דאיירי שם בגונא אחרינא רק כונת רשב"ם להביא ראיה דהיכא דליכא אחריך שייך ליורשי ראשון א"כ כאן לר' ענן דליכא אחריך ג"כ ליורתי סבתא ופשוט. אך זה אני מסופק אם כונת רשב"ם דוקא דליכא כאן ירתי כלל אח ואביו ואחותו אבל אם יש כאן ירתי נותן כגון אביו ואחיו הם יורשין דגם הם בכלל ירתאי כיון שמתה הבת או נימא דעליה' ודאי לא כיון כלל כיון דאינם יורשים מדין במקום דאיכא ברא לברתא רק על ברתיה כיון וכיון שליתא יתן ליורשי ראשון ועיין היטב.
שם רשב"ם ד"ה ולא היא דליורשיו הראויין ליורשו מן התור' רגיל לקרות ירתאי. לכאורה אכ"ל דכונת רשב"ם ליישב דס"ל כשיטת המאור דלפלוני דוקא כדמוכח מתוספתא וא"כ קשה דלירתי לאו דוקא וע"ז כתב דשאני לירתי דגם ירתי ירתי בכלל כמ"ש המאור אך ז"א דא"כ גם לר"ה צריך לומר כזה ואמאי לא מפרש הרשב"ם כזה על ר"ה [ואולי לפמ"ש ליישב לתוס' דלר"ה תליא זה במעכשיו אבל רבה דס"ל דלא הוה מעכשיו ואפ"ה קאמר דלאו דוקא שפיר קעביד רשב"ם]. אך באמת נ"ל דכונה אחרת ברשב"ם. והוא דקשיא ליה לרשב"ם ניהו דלירתי לאו דוקא ולא קפיד אפי' ירתי ירתי היינו בליתא כאן אלא ירתי ירתי אבל באית כאן אח אמאי לא נימא דהוא קודם וע"כ כתב דהראויין ליורשו [מה"ח קרינא] טפי יורש אפי' בא מכח כחו. ובזה א"ש דלא צריך לפרש כן לר"ה דלר"ה דס"ל דהוה מעכשיו וא"כ היא קנתה המתנה והיא ודאי טפי נקראת יורש מכלם. דלר"ה כיון דמקנה מעכשיו ומעכשיו איתא לברתא להקנות לה ואפי' אי נדייק דכח כחה לא אלים כאביו מ"מ הרי ברתא קנתה. אבל לרבה דל"ל מעכשיו וכח כחו קונה המתנה שפיר הוצרך הרשב"ם לפרש וק"ל:
שם גמ' ר"ה אמר לירתי אפי' ירתי ירתי ק' לשי' רשב"ם ודעימי' דגרסי לירתאי היינו יורשי נותן ואם כן ר"ה דסובר אחריך מעכשיו והיינו כרבי לפי שי' הרי"ף והרמב"ן במלחמו' וכן מטין ד' הרשב"ם וא"כ הרי רבי ס"ל דיחזרו ליורשי נותן ולמ"ל לר"ה למימר הטעם מכח ירתי אפי' ירתי ירתי בל"ז שייך ליורשי נותן בתורת ירושה כיון דלית כאן אחריך. אך זה לק"מ דהרי הבעל אין נוטל בראוי וטעמא דר"ה דהוה מעכשיו וכל זה בנוטל מכח מתנת אחריך. אבל אי נימא דדוקא ירתי ובטיל אחריך ולא שייך לברתיה רק בתורת ירושה שפיר הוה ראוי וק"ל וכן צ"ל לשיטת המאור דגרס ובתרה לירתה היינו ירתי סבתא וס"ל דבין רבי ובין רשב"ג ס"ל דאחריך הוה מעכשיו ואתי ה כרשב"ג א"כ לרשב"ג אי לית כאן אחריך הוה ליורשי ראשון ובלא זה הוה לבעל ג"כ צ"ל כן בתורת ירושה הוה ראוי וק"ל. אך גם בל"ז לק"מ דאם נימא דירתי דוקא באי כחו ולא כח כחו א"כ במת ברתיה לא בטיל עדיין אחריך דהוה כחו כגון אחיו ואביו בכלל ירתי וכן מבואר ברשב"ם דדוקא לרבה דס"ל אפי' ירתי ירתי הוה כח כחה בכלל ולא אביו אבל לר"ה הוי אביו בכלל ירתי דהוה כחו וק"ל:
והנה הרי"ף הביא דעת האומרים דלית הלכתא כרשב"ג דס"ל קנין פירות כקנין גוף דמי ואנן קיימא לן כר"ל ודבריהם תמוהים דהרי לר"ל פליגי באחריך כמבואר ברשב"ם וראשונים וזה מוכח מכח קושית הש"ס דפריך והתניא יחזרו ליורשי נותן דאם נפרש כפי' רשב"ם דר"ל קפריך לר"י דבשלמא לר"ל פליגי באחריך. א"כ הרי מוכח דפליגי באחריך לר"ל. ולשיטת תוס' דמקשה ר"י לר"ל וע"ז תי' דפליגי באחריך ג"כ מוכח כן. ונ"ל ליישב דהם סוברים דודאי אין סברא כלל דיפלגו רשב"ג ור' אי אחריך הוה [מעכשיו] כשיטת הרי"ף. וגם אין ס' דיפלגו אי אחריך שאני כשיטת המאור אלא או דתרוייהו ס"ל אחריך שאני או דתרוייהו ס"ל אחריך לא הוה מעכשיו. רק כן שיטת הש"ס דהנה מבואר בס' המאור הטעם דאחריך שאני היינו דהוה כאלו התנה מה שישייר אחריך ולכן אכ"ל דנתן רשות למכור לראשון וגם נתן לו הגוף. ומעתה כן ד' הש"ס ומבואר ג"כ בס' המאור דהך דיחזרו ליורשי נותן איירי באם מתי ובאם מתי אכ"ל דאין ריעותא זה כמו במלת אחריך. וא"כ ר"י דהקשה מיחזרו ליורשי ראשון דמוכח דקנין פירות כק"ג ותי' לו ר"ל דאחריך שאני וע"ז הקשה ר"ל והתניא ליורשי נותן ובשלמא לדידי דהטעם מצד אחריך שאני אם כן האי דיחזרו ליורשי נותן דאיירי באם מתי לא קשה כלל ולית כאן פלוגתא אבל לדידך הטעם מצד קנין פירות כקנין גוף אין חילוק בין אחריך לאם מתי. וע"ז תי' (ר"ל) דתנאי היא אי קנין פירות כק"ג דמי וע"ז הביא דתניא דע"כ גם ר"ל מודה דתנאי היא בקנין פירות דאי כס"ד כר"ל דאין כאן פלוגתא רק חלוק בין אחריך לאם מתי הרי רבי ורשב"ג פליגי באחריך וכיון שכן במאי פליגי אי בסברא דאחריך שאני זה ליתא לחדש פלוגתא מנפשינו וכן אי אחריך מעכשיו לחדש פלוגתא שלא מצאנו. אלא ודאי דכ"ע ס"ל אחריך לא הוה מעכשיו ופליגי בקנין פירות דבזה מצאנו פלוגתא ר"מ ור"י בב"ב נ' וגם דלדעת תוס' שם בחד תי' לא הוה ממש דומיא דהכא מ"מ מצאנו פלוגתא. היוצא מזה דבין לר"ל ובין לר"י למסקנא אחריך לא הוה מעכשיו ופליגי בקנין פירות ולא לחדש פלוגתא חדשה א"כ מוכח דאין הלכה כרשב"ג ובאמת הא דקאמר הש"ס לעיל קכ"ה מסתבר טעמא דב"מ דאי קדים סבתא וזבנא זבינא זביני היינו מרשב"ג מוכח דאחריך לא הוה מעכשיו וממילא גם לרבי כן דאין ס' שיפלגו בזה כמ"ש כאן ודוק
עוד יש ליישב ד' הר"י מגאש דמשמע דכ"ע ס"ל אחריך לא הוה מעכשיו וכן לפמ"ש ליישב ד' יש מי שאומרי' ברי"ף ס"ל כן וא"כ ק' מרב הונא לעיל קכ"ה ע"ב. והוא דבאמת
גרסינין לעיל ובתרה לירתאי כגירסת הרשב"ם והק' הראשונים הרי רשב"ג לא אמר אלא לאחר אבל לעצמו לא
[אב"ה. רצונו דמסקנת הש"ס בעובדא דרב ביבי דבשיש לעצמו לא אמר רשב"ג]. והנראה ליישב הוא דכבר כתבתי לעיל דהמאור ס"ל דגם בנותן פירות הוה ירושה ואין לה הפסק ורמב"ן פליג ע"ז. והקשיתי עליו דא"כ מה פריך לר"י תיובתא הרי ר"י ס"ל דאחריך ל"ה מעכשיו ואין נותן לו רק פירות עיי"ש היוצא מזה דמכח קנין פירות דהוה כק"ג הוה ירושה ואין לה הפסק לבעל המאור ולדעת רמב"ן הנחתי בצ"ע דמה פריך תיובתא לר"י ועכשיו נ"ל ליישב ד' הרמב"ן והוא דגם הרמב"ן ס"ל דמכח קנין פירות כק"ג שייך לומר ירושה אין לה הפסק והא דפריך על בעל המאור כונת קושיתו כן דהרי כ"ז אי אמרינין דנתן לראשון גוף אז שייך לומר ירושה אין לה הפסק. אבל אי אמרינין דלא נתן לו רק הפירות לר"ל דק"פ לאו כק"ג דמי לא שייך לומר ירושה אין לה הפסק. וא"כ כך קושית הרמב"ן בראוי ליורשו מכח דא"א מוציא דבריו לבטלה נימא דודאי לא נתן לראשון רק פירות ולא שייך ירושה אין לה הפסק כיון דלא נתן רק פירות וק"פ לאו כק"ג דמי לדידן להלכתא והיאך שלח ר"א דירושה אין לה הפסק בשלמא לשיטת רמב"ן דאחריך לא הוה מעכשיו ממילא אכ"ל דודאי נתן לראשון גוף ופירות כמ"ש לעיל דנכסי לך משמע שמסלק עצמו ממנו אבל לשיטת המאור דאחריך הוה מעכשיו אין מוכח דנתן לראשון קנין פירות כקנין גוף ק' כזה. ומעתה לק"מ על הרמב"ן דלר"י ודאי שייך ירושה אין לה הפסק ודוק:
וא"כ לכ"ע מכח ק"פ כק"ג שייך ירושה אין לה הפסק והנה אכ"ל דכמו באם נתן לו הפירות לראוי ליורשו ולאחר הגוף שייך לומר ירושה אין לה הפסק כיון שנתן לו קצת גוף כמו כן אם נתן ליורשיו אחרי' הגוף מעכשיו אין ליתן הפירות לאחר (כל) [על] ימי חייו דכיון שנתן ליורשיו הגוף מעכשיו היאך יתן קנין גוף גם לראשון דהוה מתנה על מה שכתוב בתורה דירושה הוה כל הגוף בשלמא פירות וגוף הם כב' שדות אבל קנין גוף מעכשיו ליורשיו ואעפ"כ לראשון קנין גוף ופירות זה א"א ומעתה ס"ל לר"ה אע"ג דרשב"ג לא פליג אל לאחר אבל לעצמו לא דודאי שייר הגוף לעצמו מעכשיו כמ"ש הראשונים היינו לעצמו אבל ליורשיו א"א לומר דנתן מעכשיו א"כ היאך נתן הפירות עם קנין גוף לראשון וירושה א"ל הפסק ואם נימא דבאמת לא נתן לראשון קנין גוף ר"ה ס"ל לר"י דק"פ כק"ג וע"כ נתן לראשון ק"ג וא"כ צ"ל דגם ליורשיו לא נתן מעכשיו הגוף דוקא בלעצמו נתן הגוף אבל לר"ל [דס"ל] ק"פ לאו כקנין גוף רק דנתן גם קנין גוף א"כ בליורשיו הוה כלעצמו ונתן מעכשיו ובאמת לא [נתן] קנין גוף לראשון. ובזה פליגי ר"ה ורב ענן לעיל אבל כ"ע ס"ל בין לרבי ובין לרבנן דאחריך לא הוה מעכשיו רק היכא דנתן ליורשיו פליגי אי הוה כמו לעצמו וזה תליא אי קנין פירות כקנין גוף. ומעתה כונת רבה שם כמו שפי' הרמב"ן דלא תימא טעמא דבני מערבא אע"ג דהוה מעכשיו חשיב ראוי רק טעמא דבני מערבא דאי קדמה וזבנא זבינא זביני דלא הוה מעכשיו כמ"ש ודוק ואתה תעיין היטב בכל מה שכתבנו ותראה כי דברים חריפים הם גם שכתובים שלא כסדרן
[אב"ה
. אין זה שכחה אלא לקט מהשיעורין כסדרן].
דף קכ"ט האומר תנו שקל לבני עיין ר"י מג"ש וכל הראשוני' דאמאי מהני אם מתו ירשו אחרים תחתיהם למסקנא דאתיא כריב"ב הרי ירושה אין לה הפסק ולענ"ד י"ל דאיירי ביש כאן בכור דגם ריב"ב מודה דלא מהני לשון ירושה רק במתנה ולכך מהני הפסק אך א"כ ק' דאמאי מהני אם מתו ירשו אחריך בלשון ירושה נגד הבכור וצ"ל דאיירי דהשני הבכור ועל הבכור אומר אם מתו ירשו אחרים [הבכור] תחתיהם וק"ל:
ע"ב שלח ר' אחא וכו' עיין רשב"ם לקמן קל"ג דהטעם דבאין ראוי ליורשו או לרבנן ודאי לשון מתנה קאמר דחזקה דאין אדם מוציא דבריו לבטלה אבל לריב"ב דמהני ירושה ודאי ירושה קאמר. והקשה הרמב"ן דגם לריב"ב נימא דקאמר מתנה לקיים ואחריך לפלוני והנה לולא דברי רשב"ם נוכל לומר כך דנכסי לך לשון ירושה ולשון מתנה בכלל והוי כאומר תרוייהו ירושה ומתנה וא"כ בראוי ליורשו לריב"ב ירושה אין לה הפסק אבל לרבנן הלשון ירושה לא מהני רק הלשון מתנה ויש לה הפסק אכן דברי הרשב"ם לא משמע כן לכן נ"ל ליישב קושית הרמב"ן והוא דודאי הך חזקה דאין אדם מוציא דבריו לבטלה אינו כפשוטו דאטו כ"ע דינא גמירי וכי הוא ידע דא"א לו להעביר נחלתו. רק אנן כך קאמרינין כיון דבלשון נכסי לך יש לפרש לשון מתנה או לשון ירושה וחזקה שא"א מוציא דבריו לבטלה ודאי לישנא דמהני ליה קאמר ולרבנן לא מהני רק לשון מתנה ואי הוה ידע דלא מהני לשון ירושה רק מתנה ודאי היה נתן במתנה. וכיון שיש לפרש בלשון נכסי לך מתנה דבריו קיימין גם אם הוא סבר דגם ירושה מהני אכן כ"ז לרבנן דחזינין דמעביר נחלתו דהרי רצה להוריש כל נכסיו לאחד נגד הירושה דאורייתא דגם בבן בין הבנים הוה העברת נחלה ומה לו אם הוא לשון מתנה או ירושה בודאי רוצה שיהי' דבריו קיימין באיזה לשון שיהיה משא"כ לריב"ב דגם לשון ירושה מהני עלי' ולא הוה כמעביר נחלה דהתורה נתנה רשות ליתן לכל בן שירצה וא"כ ראוי לומר דודאי לא אכוין ליתן רק בלשון ירושה ולא בלשון מתנה לבלתי עקור ירושה דאורייתא וא"כ גם שאמר אחריך לפלוני הוא קסבר דגם בלשון ירושה אפשר לו לומר אחריך לפלוני ורחמנא אמר אין לה הפסק לכן אמרינין דהוה לשון (מתנה) [ירושה] ואדרבה מיושב בזה דברי הש"ס לקמן קל"ג א"ל רבא והא אפסקה הוא סבר וכו' וכפשוטו אין הבנה לקו' רבא. ולהנ"ל א"ש דקושיתו והא אפסקה ובודאי בלשון מתנה אמר ומשני הוא קסבר שטעה אבל דוקא ירושה קאמר משום דחזקה דא"א עוקר נחלה דאורייתא ודוק היטב
קנין פירות בבא בתרא דף נ'.
תוס' ד"ה קסבר דאי משום דדריש תחתיו ה"נ כספו וכו' עיין מהרש"א דכן לר' יודא עיי"ש ולענ"ד בכונה לא כתבו כן אלא לר"מ אבל לר"י לא צריכים לזה. דהנה אי אמרי' ק"פ לאו כק"ג דמי אזי מסברא לולא קרא תחתיו וכספו, השני הוה אדון ולא ראשון ואי ק"פ כק"ג הסברא דשניהם הוו אדונים דלכל א' הוה קנין גוף. גם אי קנין פירות לאו כק"ג אז הוה לראשון תחתיו ולא כספו ולשני כספו ולא תחתיו אבל אי ק"פ כק"ג אז הוה לראשון תחתיו וכספו דהרי הגוף קנוי' לו ולשני רק כספו. ומעתה לר"מ הקשו תוס' שפיר דלמ"ל למימר ק"פ כק"ג אי לאו כק"ג ג"כ אכ"ל דלראשון ולא לשני משום תחתיו וע"ז [תי'] דה"נ כתיב כספו. אבל לר"י ליכא להקשות דלמא ק"פ כק"ג רק משום [דדריש] כספו הרי אי קנין פירות כק"ג הוה גם לראשון (תחתיו) [כספו] ולמה אמר ר"י לא לראשון וזה פשוט ועיין ש"מ לב"ק [דף פ"ח] מוכח כדברי דאי ק"פ כק"ג הוה לראשון תחתיו וכספו
[אב"ה ואין להקשות לפ"ז א"כ לר"י באמת גם דס"ל לאו כקנה"ג מנ"ל עדיין למדרש כספו ולא תחתיו דלראשון הוי תחתיו ולב' כספו דזה אינו דבאמת הדרשה דכספו ודאי עדיפא דהתוה"ק אמרה כי כספו הוא לטעמא משא"כ תחת ידו אינו מוכח לדרשה. וממילא לק"מ גם קושיא השניה של מהרש"א לר' יוסי עיי"ש. דממ"נ אי ס"ל כקה"ג ודאי רק הראשון האדון דתרוייהו איתנהו ביה ואי לאו כקה"ג ודאי כספו עדיפא. ומוכרח דמספקא ליה] והבן:
גמ' אמימר דאמר כר' אלעזר. הנה ק' טובא לענ"ד אמימר דמדמה מכירה ליום או יומים א"כ לר"מ דקנין פירות כקנין גוף ושני אינו ביום או יומים א"א לו למכור הגוף וכן לר"י דקנין פירות לאו כקנין גוף והראשון אינו ביום או יומים הראשון אין יכול למכור וק' טובא הרי ממתניתין דכאן ב"ב קל"ו מוכח דמכר הבן או האב מכורים בין למ"ד קנין פירות כקנין גוף או לא שניהם יכולים למכרו. ואין לומר דשאני מכירה מיום או יומים דביום או יומים כיון שאין הוא האדון לגמרי לא נתנה לו התורה דין יומים דאין קרוי' עבדו אבל לענין מכירה הרי אין מוכר רק אשר לו א"כ גם לר"א נימא כן והיאך מדמה אמימר לר"א מכירה ליום או יומים. בשלמא לשיטת תוס' שם בב"ק [דף צ' ע"א ד"ה כמאן] דס"ל דבאמת לא ילפינין מכירה מיומים רק משן ועין דבשן ועין איכא קרא דעבדו א"כ אתי שפיר דכ"ז לר"א דגם בשן ועין הדין כן מקרא דעבדו אבל לר"מ אין קרא בשן ועין ולשניהם קרוי עבד ובאמת לשניהם יוצא בשן ועין והא דמוקי הש"ס ברייתא דלא לאיש ולא לאשה היינו כר"א אבל לשיטת תוס' כאן ד"ה ר"א דמסברא מדמה אמימר מכירה ליומים א"כ גם לר"מ ור"י כן וק' כהנ"ל וצ"ע לכאורה. ונ"ל דלק"מ דבאמת יש לחלק בין יומים למכיר' דביומים כיון שאין הוא לבד האדון עליו לא נתנה לו התורה דין יומים דדוקא בהורג עבדו הקנוי לו לבדו יש דין יומים אבל מכירה דאין מוכר רק חלקו ודאי יוכל למכור כמו בשותפין אך כ"ז לר"מ ור"י דאכ"ל דלהכי אינו בדין יומים משום חלק חבירו ואין הוא האדון לבד בכל העבד גם שהוא נקרא על חלקו הקנוי לו צריך להיות אדון בכל העבד אבל לר"א דס"ל קנין פירות לאו כקנין גוף דמי וכן כתב הש"מ בב"ק דאל"כ הוה לראשון תחתיו וכספו עיי"ש א"כ השני קרוי לבד האדון על כל העבד ואפ"ה אין בדין יומים וע"כ צ"ל דאע"ג דהוא האדון בגוף העבד הואיל ואין כפירות שלו לא נקרא אדון. וע"כ צריך ומר דאם יש לאדם שום זכות בדבר זה מעכב שלא נקרא בעל הגוף אדון אפי' במה שקנוי לו דהרי כאן כל הגוף קנוי ואפ"ה לא נקרא אדון מטעם שיש זכות לראשון וא"כ לר"א גם על השלו לא נקרא אדון מכח שיש לשני קצת זכות א"כ גם לענין מכירה כן כיון שלא נקרא האדון א"א לו למכור ודוקא לר"א מדמה אמימר מכירה ליומים ולא לר"מ ור"י ודוק היטב:
תוס' ד"ה קסבר א"נ דלא דמי שתחלה היה הכל שלו. לכאורה משמע מפשטות תוס' דהיינו דלגבי נפשיה עדיפ' לי' ומשייר לעצמו הגוף כעין שעביד הש"ס צריכות' בבבא בתרא כאן קל"ו. אך א"כ קשה הרי מוכח דר"מ ס"ל בכל גונא קנין פירות כקנין גוף דמי מהאי (דב"ק) [דגיטין מ"ח ע"א] דמכר האב לבן אך גם בזה יש לחלק דנחית אדעתא דארעא כעין צריכותא דהתם אבל בלא זה נראה דכונת תוס' דודאי אית ליה לר"מ בכל גונא קנין פירות כקנין גוף רק ניהו דהוה כקנין גוף מ"מ הואיל וגם לשני גוף אין נקרא אדון להיות לו דין יומים. רק במוכר לעבדו ושייר לעצמו שישמשנו שלשים יום דכיון דהיה מקדם האדון ועדיין יש לו ק"פ כקנין הגוף לא יצא שם האדון ממנו כן כונת תוס' ודוק:
עיין רשב"א גיטין מ"ח דהקשה למ"ל לר"י ולר"ל [למפלג גם] במכר הבן בחיי אב וקעביד צריכותא [משום דבביכורים גלי קרא ולביתך] ולכאורה יש לתמוה דהרי הש"ס כאן קעביד צריכותא על מכר הבן בחיי האב והצריכותא קיימת גם דאפלגו כבר בתרוייהו בהמוכר לפירות ומוכר בזמן שהיובל נוהג. אך נ"ל דקושי' הרשב"א דניהו דקעביד הש"ס כאן צריכותא דאצטרי' לאפלוגי במכר הבן מ"מ קשה למה לא פליגי במכר הבן [אב"ה צ"ל הכונה בכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה במתניתין] לענין בכורים אי מביא האב בכורים כעין פלוגתייהו בהנך תרתי וע"ז א"ש תי' [הרשב"א דאי נקטו פלוגתיי' לענין בכורים לא נדע עדיין מת הבן בחיי אב] ובתירוצו [לחוד] אכתי אינו מיושב דא"כ למה להו לאפלוגי במכר הבן ולפלגו בהמוכר שדהו לפירות (אם מכר המוכר) ולערבינהו ולתנינהו המוכר שדהו לפירות ר"י אמר מביא וקורא ואם מכר המוכר הגוף ומת לא הוה מכירה ור"ל פליג וע"ז צריכנא לסברת הש"ס כאן ב"ב דה"א אבא לגבי ברא אחולי וכו' וא"ש דצריך תרוייהו ודוק.
עיין תוס' יבמות ל"ו ע"ב ד"ה ק"פ שכתבו א"נ ק"ג דאשה עדיף שאין לבעל פירות אלא מכחה. א"נ בתקנתא דרבנן. הנה מלבד שדבריהם תמוהים דהם נגד הש"ס ב"מ צ"ו [ע"א] וכן הקשה בספר מהר"ם ברבי. ודאי מסוגי' (דב"ק) [דגיטין] דפריך מלביתך לק"מ דהרי כתבו תוס' שם דמדאוריי' לית ליה לבעל הפירות רק התורה איירי אם הקנה לו הפירות עיי"ש ברשב"א ורמב"ן בחידושיו אבל בלא נתנה לו הפירות רק מתקנתא דרבנן שפיר כתבו תוס' דמודה ר"י דלאו כקנין גוף דמיא וטעם החילוק י"ל דבשלמא אם הקנה (לה) [היא] הפירות הרי הפירות הוי דשלב"ל וא"א רק בהקנה (לה) [לו] הגוף לפירות בכהאי גונא ס"ל לר"י קנין פירות כקנין גוף דמי אבל בלא הקנה רק פירות ודאי ל"ל לר"י ק"פ כקה"ג דמי וא"כ מתקנת חכמים אכ"ל דתקנו לו רק הפירות שיגדלו לא הגוף לפירות דחכמים אפשר לתקן כך דהפקר ב"ד הפקר ועיין פ' יש נוחלין דף קל"א [ע"א דאלים תנאי ב"ד משום הפקר אפילו לדשב"ל] אבל מסוגיא דב"מ קשה דהרי גם שם איירי מתקנת חכמים. ואולי יש לומר דס"ל לתוס' דיכולה לומר איני נפדית ואיני נותן פירות ועיין רשב"א בחי' כתובות מ"ז ע"ב [ד"ה הא דתניא] והנה ודאי זה דוקא אם לא נפדית עדיין ממנו אבל בנפדית פעם אחת שוב אינה יכולה לומר כן דאטו בשופטני עסקינין ועיין היטב לשון תוס' מ"ז ע"ב ד"ה (נפדית) [זמנין] וא"כ שפיר תירצו תוס' דהצטריך תקנת אושא היכא שעדיין לא נפדית ואין לו פירות אלא מתקנת חכמים ואפשר לה לומר איני נותן פירות וגרע משאר קנין פירות דא"א ליקח ממנו אבל סוגיא דב"מ איירי בגונא דאי אפשר לה לומר כן שכבר נפדית ממנו ועיין היטב. אבל תי' ראשון דתוס' דאין לבעל פירות אלא מכחה אין לו הבנה ועיין רמב"ם פכ"ג מהלכות מכירה ודוק:
עיין משנה למלך פי"א מהלכות שמטה ויובל הלכה א' הקשה על הרמב"ם וראב"ד והמ"מ פכ"ג מהלכות מכירה מירושלמי ואני לולא דמסתפינא הייתי אומר דמירושלמי זו יש ראי' לדין הרמב"ם פכ"ג הל' מכירה דמכר הגוף לזמן חופר בה בורות שיחין דהרי הירושלמי פריך למ"ד דקנה גוף [קרקע ביובל] ויחפור בה וקאמר דקרא כתיב ושב לאחוזתו. אבל אי לאו קרא דושב לאחוזתו מותר לחפור בה אע"ג דאין מכור רק לזמן וממילא מוכח דמכר הגוף לזמן בזמן שאין היובל נוהג דמותר לחפור בה. ודין הרמב"ם מוכרח רק ד' הראב"ד ומ"מ קשה דמשמע מדבריהם גם בזמן שהיובל נוהג מותר לחפור בה ואולי אפשר לדחוק בדבריהם וכונתם כמ"ש ודוחק:
ודע כי מדברי הירושלמי הנ"ל דפליגי ר' אילא ור' אבא בר ממל אי קנה גוף משמע דפליגי אי קנה גוף היינו אם המוכר מכר לו גם הגוף עד היובל או לא מכר לו רק הפירו' דהיינו גוף לפירות ומשמע דכ"ע ס"ל דאם מכר לו הגוף חל קנין הגוף ומביא בכורים ואם לא מכר לו הגוף [אינו מביא] דאם לא למאי נ"מ אי מכר הגוף. ובזה הש"ס דידן ס"ל כר' אבא בר ממל דלא קנה גוף רק הפירות ופליגי ר"י ור"ל אי קנין פירות כקנין גוף דמי והצריכותא בש"ס הכי הוה דאי קמפלגי רק במוכר לפירות הוה אמינא דביובל מודה ר"ל דנחית אערעא כר' אילא דקנה גוף ואי הוה פליגי ביובל הוה אמינא טעמיה דר"י כר"א אבל במוכר לפירות לא ומשום הכי ביובל ראשון דלא אסיק אדעתיה שיחזור ביובל ודאי מכר הגוף וניהו דלא חל קנין הגוף לעולם מ"מ חל עד היובל והוה גופו קנוי לו עד ההיא שעתא ולהכי ר"ל מודה דמביא וקורא. אבל לדעת הר"ן בנדרים כ"ט והוא דעת רשב"א דקנין גוף לזמן לא כוי רק קנין פירות וא"כ ק' טובא מ"ל יובל ראשון או שני הרי אי אפשר לחול הקנין רק עד יובל מדינא וזה הוה קנין פירות ולמה מודה ר"ל דמביא וקורא והדבר צריך תלמוד ועיון רב כי יש ליישב בסברות דקות אך לא יסכים עמם המשכיל הזך והישר בריך רחמנא דסייען עד כען. [נ"ב דע דעל ד' הר"ן לק"מ דהא דכתב הר"ן דקנין גוף לזמן הוה רק קנין פירות היינו בדבר דלא שייך רק הנאת תשמיש בו כגון אשה ומטלטלין אבל בקרקע דאם מקנה גוף אזמן דמותר לחפור שיחין ובורות ולקלקל גוף ודאי הוה קנין גוף ועיין רמב"ם פכ"ג מהלכות מכירה ודוק]:
סוגי' דאחריך, מהדורא תנינא.
מתניתין הכותב נכסיו צריך שיכתוב מהיום לאחר מיתה עיין רשב"ם כתב דבלא מהיום לא. נתן כלום דאין מתנה לאחר מיתה. ולכאורה צריך ביאור דתיפוק ליה הרי רוצה לסלק שעבוד הנכסים של כתובת אשתו וע"כ צריך לכתוב מהיום דגם אם יש מתנה לאחר מיתה מ"מ הנכסים נשתעבדו. ואפשר לפרש כונת הרשב"ם דהרי בגט אמרינין מהיום ולאחר מיתה הוה ס' תנאי ס' חזרה וע"כ צריך לומר הא דמספקא לן בס' חזרה ולא אמרינין דודאי הוה תנאי היינו משום דאין הלשון משמע לשון מבורר לתנאי ולעומת זה ג"כ לא שכ"ח חזרה ולהכי מספקא לן ורק במתנה דיש לומר דגוף מהיום ופירות לאחר מיתה כמבואר בש"ם והנה הא דלא אמרי' דהוה חזרה יש לומר משום דאם הוה חזרה הרי אין גט לאחר מיתה ואין אדם מוציא דבריו לבטלה ולכך מספקא לן בתנאי אע"ג דאין הלשון משמע כן. וא כ לפ"ז יש לומר הא דבמתנה אמרינין דודאי קאמר גוף מהיום ופירות לאחר מיתה ולא מספקא לן בחזרה משום דאי הוה חזרה אין מתנה לאחר מיתה וע"כ גוף מהיום קאמר אבל אי הוה מתנה לאחר מיתה ודאי הוה ספיקא דלמא חזרה הוה. וזה כונת רשב"ם דלהכי קאמרי' דמשמע גוף מהיום דבלא מהיום לא נתן כלום דאין מתנה לאחר מיתה ודוק:
שם האב אינו יכול למכור הנה לשון מתני' משמע דדוקא אחד לבדו א"י למכור אבל אם שניהם מכרו לאחד קנה לוקח. וכן מבואר ברשב"ם ד"ה מפני. והנה לפי דעת ר"י דבמכר הבן בחיי אב ומת בן ל"ק לוקח ועיין ר"י מג"ש וחי' רמב"ן קיהו בה מה טעם לא קנה דאי מטעם דבר שלא בא לעולם א"כ אפי' מת האב בחיי הבן אמאי קנה לוקח ואם נימא דהוה דבר הבא לעולם א"כ גם במת הבן בחיי אב אמאי לא קנה לוקח דאין לומר דמשום דגמר הקנין הוה לאחר מיתת אב וכבר מת הבן. מה בכך כיון דלא הוה ד' שלא בא לעולם ואמנם אמתת הדברים כך הוא לפי מה שמבואר לעיל קכ"ז ע"ב ברשב"ם [ד"ה בנכסים] דאע"ג דלר"מ אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היינו דוקא בנכסים שנפלו לו בזמן שיש כח להקנותם עיי"ש וטעם הדבר דאע"ג דר"מ ס"ל אדם מקנה דשלב"ל מ"מ עד שלא בא לעולם יכול לחזור דאין הקנין חל עד שיבא לעולם ולהכי דוקא אם לזמן שתחול הקנין היה בידו להקנותו מקנה דבר שלב"ל ולא נכסים שנפלו לו כשהוא גוסס עיי"ש וא"כ גם כאן ניהו דלר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף מ"מ גם לבעל הגוף דהיינו הבן יש זכות בגוף שהרי כ' לו מהיום ולא אמרינין קנין פירות כקנין גוף רק שגם לבעל הפירות קצת קנין גוף אבל ודאי גם לבעל הגוף יש זכות בנכסים וזה מבואר מתוך דברי הראשונים וא"כ לא הוה לבן דבר שלא בא לעולם רק כיון שיש לאב קנין פירות כקנין גוף א"א שיוגמר הקנין עכשיו רק לאחר מיתת האב יהיה גמר הקנין ועכשיו מתחיל הקנין בגוף ולכשימות האב יגמור הקנין ולא הוה לבן דשלב"ל כהאמור כיון שיש לו זכות בגוף ואך לא עדיף כחו רק כמו לר"מ בדבר שלא בא לעולם ודוקא אם מת האב בחיי הבן דלעת גמר הקנין היה ביד הבן להקנותו שפיר נגמר הקנין מה שמכר בחיי האב ולא הוה דבר שלא בא לעולם. אבל מת הבן בחיי כאב דלעת גמר הקנין אין ביד הבן להקנותו שפיר הוה דבר שלא בא לעולם דא"א להבן להקנות ללוקח השיור שיש בהקנין כיון שלעת גמר הקנין אין בידו וזה ברור ונכון ודוק היטב תמצא כי הדברים נכונים וכן כונת הרמב"ן ז"ל:
והנה לפ"ז יש לומר גם במכר האב לבדו לר' יוחנן דס"ל קנין פירות כקנין גוף ויש להאב זכות בהגוף עכשיו ואם מכר הבן בחיי אב ומת בן בחיי אב לדעת רשב"ם דיחזרו נכסים ליורשי אב וא"כ אם האב מכר הנכסים לראובן והבן מכר לשמעון ומת הבן בחיי אב דחוזרים הנכסים להאב קנה הלוקח של אב ולא הוה דבר שלא בא לעולם כיון דקנין פירות כקנין גוף כמו דלא הוה לבן דבר שלא בא לעולם. ואך בזה לא קשה על הרשב"ם דתני מתני' מכר האב מכורים עד שימות דמשמע דא"א שקנה הלוקח של אב לחלוטין דמתניתין איירי במכר האב ולא מכר הבן כלל. ואמנם לדעת תוס' דבמכר הבן ומה הבן הנכסים ליורשי הבן. וא"כ הרי משכחת גם במכר האב והבן לאחד דאין ללוקח כלום כגון שמת הבן בחיי האב והרי בטל מכירת הבן והנכסים ליורשי הבן ומכיר' האב רק לפירות וא כ קשה דממתניתין משמע רק במכר אחד לא קנה ליקח לגמרי אבל במכרי שניהם קנה לוקח. ואמנם לדברי רשב"ם דחוזרין הנכסים להאב וא"כ ממ"נ קנה לוקח במכרו שניהם לאחד ומזה הוכיח הרשב"ם ז"ל דבריו שחוזרי' הנכסים ליורשי האב ודוק היטב:
דף קל"ז רשב"ם ד"ה ומודה כגון מהיום ולאחר מיתה הנה לכאורה ד' רשב"ם תמוהים הרי במהיום ולאחר מיתה גוף קנה מהיום והיאך קדמו אחריך ועיין רשב"ם לעיל קליה ע"ב [בד"ה דלא קני] אח"כ מצאתי בד' קצות החשן הניח דברי הרשב"ם בתימה ולדידי בעזרת השם דבריו מבוארי' דהרי הרשב"ם מבואר דקאי בשיטת ר"י מג"ש ורמב"ן וכל הפוסקים דאחריך אינו כמעכשיו ולהכי ס"ל לרשב"ג אין לשני אלא מה שמשייר ראשון דכיון דאין לשני זכות בנכסי' והראשון יש לו קנין פירות דהוה כקנין גוף לר' יוחנן ולהכי אין לשני כלום וא"כ הרי לראשון רק קנין פירות כקנין גוף ואם כן בכהאי גונא הרי אם נתן הראשון במתנה מהיום ולאחר מיתה הרי ליכא למימר דמשמע גוף מהיום ופירי לאחר מיתה הרי אין לו רק קנין פירות. ואמנם בזה עדיין לא יתיישב דאם כן כיון דאין ליישב לשונו דמשמע גוף מהיום הוה כגט דהוה ס' תנאי ס' חזרה וא"כ אמאי לא עשה כלום הוה ס' דלמא תנאי וקנה המקבל מתנה. ואמנם הרי ר"י ס"ל בקדושין [דף ס' ע"א] בגט וקדושין הוה מהיום ולאחר מיתה שיור ומבואר בתים כתובות פ"ב [ע"א ד"ה הא] ויבמות צ"ג [ע"א ד"ה קנויה] דלר"י אם אמר מהיום ולאחר שלשים יום אם לאחר שלשים יום א"א להיות נגמר הקנין לא קנה כלום א"כ גם כאן כיון שאמר מהיום ולאחר מיתה דהוה שיור וקדמו אחריך לגמר הקנין ולהכי לא עשה כלום וא"ש דברי הרשב"ם וכל זה לר' יוחנן דס"ל דטעמא דרשב"ג מטעם קנין פירות כקנין גוף אבל לר"ל דטעמא דרשב"ג מטעם אחריך שאני וכמ"ש הרי"ף דהקנה לא' גוף ופירות א"כ דוקא במתנת שכיב מרע מודה רשב"ג ולא במהיום ולאחר מיתה ושפיר עבדו הפוסקים דלא הביאו דין זה רק במתנת שכ"מ ורשב"ם מפרש כן לר' יוחנן ודוק היטב כי נכון הוא בעזרת השם
שם רשב"ם אבל האי מקבל מתנה מראשון דסתם הנותן ממונו אין רוצה להוציא ממונו מכחו עד לאחר גמר מיתה עיי"ש וקשה הרי האי נותן שקבל הנכסים מנותן בנכסי לך ואחריך לפלוני א"כ אלו נכסים בכל אופן יוצאים מכחו עם גמר מיתה מכח הנותן הראשון ושפיר י"ל דנתן המתנה למי שהוא רוצה ליתן עם גמר מיתה שלא יקדם אחריך דהרי לא מפסיד בזה כלום. וצריך לומר דהרי מתנת ש"מ דרבנן שלא תטרף דעתו וסתם מתנת ש"מ כונת הנותן להיות נקני' לאחר גמר מיתה וא"כ לא פלוג רבנן שכל מתנת ש"מ רק לאחר גמר מיתה קונה וגם שבזה אפשר שכונתו עם גמר מיתה, וגם במהיום ולאחר מיתה כיון שסתם אדם אין נותן רק לאחר גמר מיתה א"כ לשון מהיום לאחר מיתה רק לאחר גמר מית' ומדוייק ד' רשב"ם שכתב סתם אדם הנותן ממונו אע"ג דלא שייך בזה כן ודוק היטב:
דף קכ"ט ע"ב גמ' שלח ר' אחא לדברי ריב"ב וכו' ירושה אין לה הפסק עיין חי' רמב"ן ז"ל כתב בשם מקצת המחברים דבשני ראוי ליורשו יש לה הפסק וכתב דאין בדבריהם טעם ואין סברא לחלק. ולענ"ד י"ל דמחברים אלו ס"ל כשי' המאור ותוס' דאחריך כמעכשיו והקשה ע"ז הרמב"ן א"כ היאך שייך לומר ירושה אין לה הפסק עיין מלחמות והנה יש לומר הרי כ' המאור הטעם דאחריך כמעכשיו דכמו שנתן לראשון גוף ופירות מטעם נכסי לך משמע גוף ופירות ה"ה לשני כיון שאמר ואחריך משמע כמו שנתן לראשון מעכשיו ה"ה לשני דנותן בעין יפה נותן לשני כמו לראשון וכמו שנתן לראשון מעכשיו ה"ה לשני ועיין בנמוקי וא"כ י"ל דכ"ז דוקא אם שניהם אין ראויים לירש ורק נוטלין במתנה שפיר י"ל דנותן לשני בעין יפה כמו לראשון מעכשיו אבל אם הראשון ראוי לירש ולא השני ודאי אמרינין דלא נתן לשני מעכשיו דדוקא לראשון להחזיק בירושה דאורייתא נתן בעין יפה מעכשיו לא לשני דאם נתן לשני מעכשיו עוקר נחלה דאוריי' למפרע וא"כ אם שניהם ראויים ליורשים הדרינין לכללא דנתן לשני מעכשיו וליכא הפסק ירושה ושפיר כ' המחברים האלו בשניהם יורשים נוטל האחריך ונכון הדבר בטעם ודוק:
ואמנם ראיית הרמב"ן נגד המחברים קשה ליישב אם כן הרי אכ"ל ברייתא דנכסי לך איירי בראוי ליורשו [אב"ה. הכונה דגם השלישי ראוי ליורשו ולהכי מת שני קנה שלישי ומאי מקשה מרב אחא בר עויא] לכן נראה ליישב באופן אחר בנקדים לבאר דברי רשב"ם דף קל"ג ע"א ד"ה רואין וזה לשונו דכיון דראוי ליורשו מסתמא להוריש נתכוין הואיל ולא פי' מתנה אבל ירושה א"צ לפרש דהוה ממילא הנה משמע מזה דלשון נכסי לך יותר משמע הלשון מעצמותו ירושה ממתנה וא"כ למה הוסיף לומר דכל היכא דאיכא לאוקמא בירושה לא מקני במתנה הרי כבר כתב דהלשון משמע ירושה וכן מורין דברי הש"ס דקאמר שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה והנראה בזה דלכאורה ק' דניהו דאנן קאמרינין דכונתו היה ליתן בירושה לראשון
ואחריו לפלוני והוא קסבר דיש הפסק וא"כ אנן חזינין דרצונו היה שיהיה כל ימי חיי הראשון לו ואחריו להשני והוא אחא דגם בתורת ירושה לראשון יהיה. הדין כן וא"כ גם שמדין ירושה א"א להיות כן מ"מ הרי איכא אומדנא דמוכח דאי הוה ידע דאם יתן לראשון בתורת ירושה אין לה הפסק לא היה נתן לראשון רק בתורת מתנה מפורש דלשיטת הרשב"ם וסייעתו במתנה מפורש גם בראוי ליורשו הוה מתנה ואומדנא מהני לבטל מה שנתן לו בתורת ירושה ואין לומר דהוה כיורש גם שמבטלין דיבורו שנתן לו בתורת ירושה הוה יורש כיון שלא נתן להאחר רק לאחר הראשון הרי כבר כתב הרמב"ן דבכהאי גונא אפשר להעביר נחלה ודוקא במחזיקו בתורת ירושה אין לה הפסק וא"כ נימא דאומדנא מבטל דיבורו שהחזיקו בתורת ירושה
[אב"ה הכונה דודאי אין מועיל האומדנא כאלו אמר לשון מתנה מפורש והוא לא אמר. דאומדנא רק לבטל המעשה דאנן סהדי אלו הי' יודע שבנו קיים לא היה כותב נכסיו לאחרים והוה כאלו התנה. ורק קו' רבינו ז"ל דאומדין דעתו אלו היה יודע לא היה נותן בלשון זה ומבטלינין דיבורו באלו לא אמר כלום אפי' נכסי לך, רק סתם אם מת בני יהיה לפלוני ובכה"ג נקנה לו התורה רשות עיין בחי' רמב"ן. ועיין תשובת הרא"ש כלל פ"ד אות ד' מובא בטור וש"ע סוס"י רפ"א הביא רבינו ז"ל בסי' שלאח"ז ואע"ג דהכי עפ"י אומדנא מיעקר נחלה. לא דמי לעובדא דד' אחיות המובא בתשו' הרא"ש שם. דהתם אע"ג דידעינין שכיונו להבריח מן האח מ"מ אין כאן מעשה ובדברים שבלב לא מיעקר נחלה. משא"כ כאן ההוא אמר למיעקר אחר חיי הראשון ורק מכח נכסי לך א"א. ודאי מהני האומדן דעת לבטל כאלו לא אמר אע"פ שעי"כ ממילא יעקר הנחלה. ולק"מ למה לא מחלק רבינו ז"ל בפשטות משום דבשני ראוי ג"כ ליורשו לא מיעקר נחלה נוכל לומר אומדנא דחילוק הרא"ש רק דבביטול דיבורו לחוד עדיין לא הועלנו עיי"ש]:
ואין להתעקש ע"ז דכבר כ' הרשב"ם [ד"ה כדשלח] אפילו במתנה בפירוש ע"מ שיטול שני אחריך אין לשני כלום דהוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה וא"כ גם אומדנא לא מהני לבטל דאומדנא הוה רק כאלו התנה בפירוש ובהתנה בפירוש לא מהני זה אינו דלכאורה קשה על ד' רשב"ם דכתב בהתנה בפירוש תנאי בטל ומעשה קיים דמתנה ע"מ שכתוב בתור הרי כ' תוס' כתובות נ"ו [ע"א ד"ה הרי] דמתנה ע"מ שכתוב בתורה דתנאי בטל ומעשה קיים משום דלא אתי דבור ומבטל מעשה וא"כ הכא דהוה רק דיבור ודיבור ליתא לזה וא"כ דברי רשב"ם צ"ע אך זה אינו דהא דצריכו תוס' בכתובות לטעם דלא אתי דיבור ומבטל מעשה היינו בתנאי כפול דוקא עיי"ש בקושייתם. וא"כ הרשב"ם שכתב אפי' בפירוש ע"מ היינו בלא כפלי' לתנאי ובכה"ג במתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאי בטל ומעשה קיים אפי' בדיבור ודיבור. ואמנם באומדנא דמוכח שכתבו הראשונים דמהני אפי' [לר"מ] דהוה כתנאי כפול וא"כ האומדנא מבטל הירושה אע"ג דהוה מתנה ע"מ שכ' בתורה וא"כ אמאי אין לשני כלים ?
וע"כ צ"ל דליכא, כאן אומדנא דמוכח דאלו היה יודע שבלשון ירושה אי אפשר להפסיק היה נותן במתנה לראשון, דאולי לא היה רוצה למיעקר נחלה דאורייתא ושפיר צריך הרשב"ם גם לדבר זה דלא מקני ליה בסתמא במתנה למעקר נחלה דאורייתא ודוק היטב. ומעתה כ"ז אם השני אין ראוי לירש אבל אם השני ראוי לירש שפיר מבטלינין הנכסי לך מתורת אומדנא כיון דחזינין דהוא רוצה שיהיה לראשון רק כל ימי חייו ואח"כ לשני אם היה יודע דבתורת ירושה אין לה הפסק היה נותן לראשון בתורת מתנה דאין לומר דלא היה רוצה לעקור נחלה דאורייתא הרי יקיים נחלה דאורייתא עם השני. אך זה אינו הרי באחריך אין לשני אלא מה ששייר ראשון וביד הראשון למכרו ומיעקר נחלה דאוריי', ולכן צריך לומר כך דהרי לבעל המאור וסייעתי' אע"ג דאחריך כמעכשיו אפ"ה שייך לומר ירושה אין לה הפסק כיון שאין לשני אלא מה ששייר הראשון ולא נתן לשני רק על תנאי אם יבא לידו וכ"ז שהראשון חי יכול למכור והוה הגוף שלו שייך ירושה אין לה הפסק וא"כ איכא אומדנא שאם היה יודע שאם יתן לראשון באופן זה לא יקבל השני כלום הי' נותן לשני מעכשיו באופן שלא יוכל הראשון למכור כדי שיהי' הפסק לירושה אך א"כ אם אין הראשון יכול למכור הרי יחזרו נכסים ליורשי נותן [אם מת שני בחיי ראשון] או אם מת שני [גם] בחיי שלישי ינתנו לשלישי כמבואר בדברי ר"י מג"ש וא"כ בריית' דקתני יחזרו ליורשי ראשון ע"כ איירי שהמתנה קיימת בתורת אחריך וראשון יכול למכור ושפיר פריך הש"ס ודוק היטב כי קצרתי:
עיין היטב בר"י מג"ש ורמב"ן במלחמות ושניהם לדבר אחד נתכוונו דבין לר"י ובין לר"ל הנה אחריך לא הוה מעכשיו ואין זכות לשלישי כלל עד שימות השני ואמנם אעפ"כ א"א לראשון למכור ע"י קנין פירות לחוד ורק אם אמרינין קנין פירות כקנין גוף או אמרינין דמטעם אחריך שאני יש לראשון קנין גוף שפיר יכול למכור וגם אם מת ב' בחיי ראשון יחזרו נכסים לראשון דהיה לו קנין גוף עיי"ש ואמנם הוכחת הרמב"ן ז"ל דלרשב"ג אחריך אינו כמעכשיו מכח דאין לשני אלא מה שמשייר ראשון וא"כ הוכחתו רק לרשב"ג אבל לרבי י"ל דס"ל אחריך כמעכשיו ושפיר מתרץ דר"ה דאמר אחריך מעכשיו היינו דס"ל כרבי וס"ל דרבי ורבנן פליגי באחריך כמעכשיו אבל הר"י מג"ש הוכיח דאחריך אינו מעכשיו דאל"כ אמאי יחזרו נכסים יתנו לנ' כיון שלו הגוף מעכשיו אין כאן חזרה במת שני בחיי ראשון רק יתן לג' וא"כ לדידיה מוכח בין לרבי ובין לרשב"ג דאחריך אינו כמעכשיו דהרי שניהם ס"ל חזרה לר' לנותן ולרשב"ג לראשון וא"כ קשה היאך יתרץ הרי"מ לר"ה דס"ל אחריך כמעכשיו אמאי יחזרו נכסים ולא יתנו לשלישי
ואמנם לק"מ דהרי הר"י מג"ש הקשה קושייתו דאמאי לא יתנו לג' על המקשן דפריך יחזרו ליורשי נותן מבעי ולא הקשה על גוף הברייתא דקתני יחזרו ליורשי ראשון דאמאי איכא חזרה דזה לא קשה מידי דניהו דאחריך מעכשיו כיון דקנין פירות כקנין גוף דמי ואכתי מחוסר גמר קנין לשלישי עד אחר אחריך וא"כ כיון שא"א לגמור הקנין לשלישי רק אחר השני ולהכי במת שני בחיי ראשון לא קנה שלישי אבל לריש לקיש דס"ל קנין פירות לאו כקנין גוף דמי א"כ אם אחריך מעכשיו אפי' במת שני בחיי ראשון ינתן לשלישי ואין כאן חזרה דניהו דלא נתן לשלישי פירות רק אחר השני מ"מ כיון שאין כאן מי שיטול פירות יחזרו הפירות לבעל הגוף שהוא השלישי ולהכי מקשה הר"י מג"ש רק על הא דפריך הש"ס לר"ל יחזרו ליורשי נותן דליכא כאן חזרה כלל וינתן לשלישי. היוצא מזה דאי קנין פירות כקנין הגוף שפיר י"ל דאחריך מעכשיו ואפ"ה במת שני בחיי ראשון אין הנכסים לשלישי דלא נגמר הקנין:
והנה עיין בבעל המאור הקשה ג"כ מתוספתא דקתני מה שני בחיי ראשון ינתן לשלישי והקשה ג"כ רק אקושי' הש"ס דיחזרו ליורשי נותן מבעי ליה ויתיישב ג"כ כך דודאי למסקנא מברייתא דיחזרו ליורשי ראשון לא קשה כהנ"ל דהך ברייתא ס"ל קנין פירות כקנין גוף ולהכי לא קנה אחריך אבל התוספתא אכ"ל דאתי כתנא דקנין פירות לאו כק"ג ולהכי ינתן לשלישי אבל מקושית ר' יוחנן דיחזרו ליורשי נותן קשיא ליה דמשמע דראוי לומר במת שני בחיי ראשון ליורשי נותן אפילו בנתן לשלשה. והנה ע"ז תי' המאור דהא דקתני בברייתא יחזרו ליורשי נותן איירי במת שני בחיי ראשון ולא נתן רק לב' ורק דחיק ליה קושית הש"ס לפרש בגונא דאיכא חזרה יחזרו לנותן אבל בנתן לשלשה ומה ב' בחיי ראשון ליכא חזרה כלל ולק"מ קושית הרמב"ן על הרז"ה מברייתא דלמסקנא לק"מ מברייתא והנה הרי ס"ל להרז"ה דבנכסי לך ואחריך לפלוני ומת השני בחיי ראשון אין ליורשי שני דלפלוני דוקא ואע"ג דקיי"ל לירתי ואפי' לירתי ירתי היינו כמ"ש רשב"ם שם דלירתי כונתו מי שראוי לירושה אבל בלפלוני דוקא [קאמר] וכן ס"ל להרמב"ם ז"ל בחבורו ואמנם מבואר ברמב"ם במעשה דסבתא דאם אמר נכסי לבתי מעכשיו יורש הבעל ואע"ג דאמר לבתי והרי ס"ל לרמב"ם היכא דאמר לפלוני דוקא קאמר ולא יורשים צריך לומר דדוקא באחריך דלא הוה מעכשיו אם אמר ואחריך לפלוני ומת בחיי ראשון אין ליורשים דלפלוני קאמר ובחייו לא זכה בה אבל במעכשיו הרי מיד זכה פלוני ואפי' מת בחיי א' ינתן ליורשים ודברי הרמב"ם מזוקקים ככסף וכן מדוייקים ד' הרשב"ם לעיל דקמפרש בהא דשלחו מתם הטעם דאפילו לירתי ירתי דרגיל לקרות הראויים לירושה ירתאי ולא פי' כן בדברי ר"ה לעיל והיינו דלר"ה דס"ל דאחריך מעכשיו א"צ לזה. ומעתה גם הר"י מג"ש ס"ל כד' הרז"ה דהא דקתני יחזרו ליורשי נותן היינו בנתן רק לשנים ומת השני [אב"ה ע"כ מצאנו מהדורא זו וחבל על דאבדין ולא משתכחין]:
סוגי' דאחריך, מהדורא תליתאי.
א) הנה שיטת הראשונים הרי"ף והר"י א"מ ורמב"ן דכל הסוגיא דאחריך קאי דלא כרב הונא דס"ל לעיל קכ"ה ע"ב דאחריך כמעכשיו ופירשו הא דקאמר שם רבה מסתבר דאי קדם סבתא זבינא [זביני] מכח זה מוכח דאחריך לא הוה כמעכשיו דאל"כ פשיטא דא"א לראשון למכור עיין בחידושי ר"י מג"ש וברמב"ן במלחמות. ופלוגתא דרבי ורשב"ג לר"ל דרשב"ג ס"ל אחריך שאני דהקנה לראשון גוף ופירות או משום דנכסי לך משמע גוף ופירות או משום דלשון אחריך משמע דבתרא יקנה מה שקנה הראשון וא"כ משמע דלכל אחד מהם הקנה גוף ופירות כל ימי חייו ואחריו יקנה השני והשלישי ולהכי אין לשני אלא מה ששייר הראשון ורבי לא ס"ל אחריך שאני ואע"ג דלא הקנה לג' מעכשיו אעפ"כ א"א לראשון למכור הגוף כיון דק"פ לאו כקנין הגוף. ולר' יוחנן פליגי רבי ורשב"ג בקנין פירות כקנין הגוף דרשב"ג סובר קנין פירות כקנין הגוף וכיון שלאחריך לא הקנה עד לאחר זמן אין לשני אלא מה ששייר ראשון דהנותן סילק עצמו מהשדה ורבי סבר קנין פירות לאו כקנין הגוף ואכתי קנין הגוף אצל הנותן וא"א למכור להראשון ובזה תלי' אם יחזרו ליורשי ראשון או ליורשי נותן. ורב הונא דקאמר אחריך כמעכשיו פי' הרמב"ן היינו ע"כ רק אליבא דר' וס"ל דר' ורשב"ג פליגי אי אחריך כמעכשיו או לא עיי"ש ברמב"ן:
והנה הרמב"ן כל ראיותיו דע"כ אחריך לאו כמעכשיו דאי כמעכשיו איך אפשר להראשון למכרו ולבטל המתנה גם א"א לומר שיהיה ראוי ולא שייך לומר ירושה אין לה הפסק וא"כ שפיר יש לומר דלר"ה ס"ל כרבי וס"ל דפליגי בזה רבי ורשב"ג דרבי ס"ל אחריך כמעכשיו. אבל הר"י מג"ש הביא ראיה דע"כ אחריך לאו כמעכשיו דא"כ אמאי יחזרו ליורשי נותן ליורשי שני מבעי ליה הרי ס"ל לסברא מוכרחת דאי אחריך כמעכשיו לא שייך חזרה ליורשי נותן וא"כ גם לר' מוכח דאחריך אינו כמעכשיו והיאך יתרץ ר"ה הך ברייתא דתני יחזרו ליורשי נותן ולכאורה הדבר צע"ג:
ואחר העיון מצאתי ביאור הדברים ת"ל ית' בנקדים לבאר הא דכתב הרי"מ דאמאי יחזרו ליורשי נותן ליורשי שני מבעי ליה. וכן מה שהקשה שם בד"ה איתיביה ואם תשאל ליורשי שני מבעי ליה, אין כונתו דתהוי ליורשי שני אם מת שני בחיי ראשון בגונא דברייתא שנתן לשלשה, דבכה"ג איך אפשר שינתן ליורשי שני ולא נתן לשני רק כל ימי חייו [ומד' הר"י מג"ש לא משמע דהך ברייתא יחזרו ליורשי נותן מיירי שמת השלישי וכמ"ש בעל המאור] וע"כ צ"ל דכונת הר"י מג"ש דראוי ליתן לשלישי גם שמת שני בחיי ראשון וראוי לדלג מראשון לג' דהרי השלישי הוא כיורש השני ע"פ מתנת הנותן ואחריו לשלישי וא"כ גם שמת השני בחיי ראשון אמאי יחזרו ליורשי נותן דאמרי' דוקא אחר השני נתן לג' הרי במתני' שלהן לבנו גם שמת בחיי האב קנה לוקח וגם כאן יקנה הג' אע"פ שמת השני בחיי א' דבקושיתו דמדמה למתניתין דמהיום וקס"ד דאחריך הוה כמעכשיו א"כ הרי נתן לג' הגוף מיד ולראשון ולשני רק קנין פירות ולר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף כיון שאין כאן מי שיקח הפירות כגון שמת שני בחיי ראשון אמאי לא יקנה הג' [וזה כדעת הרז"ה דבאמת לרבי מדלגין] וע"ז מתרץ הר"י מג"ש דאחריך לאו כמעכשיו ולהכי לא נקנה להשלישי רק אחר השני וכיון שמת השני בחיי ראשון אין כאן קנין לשלישי. אך כל זה לר"ל דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף ומיד קנה השלישי הגוף לגמרי וא"כ ראוי לשלישי גם שמת שני בחיי ראשון כהנ"ל. אבל לר"י דקנין פירות כקנין הגוף אע"ג דאחריך הוה מעכשיו והקנה לשלישי הגוף מיד מ"מ הרי גם לראשון ושני קנין פירות כקנין הגוף וא"א לשלישי גמר קנין הגוף עד הגיע התור בקנין פירות ומה"ט א"א לו לבן למכרו וכמו שכתב הרמב"ן בחידושיו וא"כ שפיר י"ל דבמת שני בחיי ראשון יחזרו ליורשי נותן ולא קנה השלישי דלא הקנה לשלישי שיתרוקן קנין הגוף לגמרי לגביה רק לאחר שיזכה השני ומשו"ה לא הקשה כן רק לר"ל:
וגם בד' רב נחמן בר יצחק דמוקי פלוגתייהו דרבי ורשב"ג בקנין פירות הוכיח ג"כ דגם לרבי ע"כ אחריך לאו כמעכשיו דאי הוה כמעכשיו כיון דק"פ לאו כקנין הגוף אמאי יחזרו יהיה לשלישי גם שמת השני בחיי ראשון מדלגין מראשון לשלישי כסברא הנ"ל כיון שקנה הגוף מיד לגמרי ואין זכות לראשונים רק בקנין פירות וכיון שמתו הפירות לשלישי שקנה הגוף אבל אי ק"פ כקה"ג ודאי שפיר י"ל אע"ג דאחריך כמעכשיו לא קנה השלישי במת השני בחיי ראשון כיון שלא נקנה הגוף לגמרי להשלישי כל זמן שיש קנין פירות לראשונים כמ"ש והנה כבר כ' הרמב"ן ז"ל במלחמות דהא דקאמר הש"ס דלר"י דקנין פירות כקנין הגוף יחזרו ליורשי ראשון ולא לנותן אינו סברא מוכרחת ויש לומר דבזה פליגי רבי ורבנן וגם רבי ס"ל ק"פ כקנין הגוף עיי"ש. ומעתה י"ל ר"ה דס"ל אחריך כמעכשיו היינו לרבי וס"ל דגם רבי ס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי ולהכי הוה חזרה ולא קנה שלישי ואפ"ה יחזרו ליורשי נותן ולא לראשון דל"ל סברא דר' יוחנן דמכח ק"פ כקה"ג יחזרו ליורשי ראשון ורשב"ג ע"כ ס"ל אחריך לאו כמעכשיו מכח ראיית הרמב"ן ממה שאין לשני אלא מה ששייר ראשון ולהכי יחזרו לראשון דקנה גוף ממש הראשון. והא דמביא ראיה מהא דיחזרו דאחריך לאו כמעכשיו היינו דמשם ראיה אפילו לרבי אי ק"פ לאו כקה"ג ע"כ אחריך לא הוה כמעכשיו דאל"כ ליכא חזרה ויקנה השלישי ומוכח דרנב"י ל"ל דר"ה ודוק היטב כי נכון הוא מאד הפעם אודה ה' כי נחני בדרך האמת יהי שם ה' מבורך:
ב) והנה אם נאמר דגם הר"י מג"ש ס"ל דהא דיחזרו ליורשי נותן היינו במת האחרון וכמ"ש הבעל המאור התוספתא והא דכתב הרי"מ יחזרו ליורשי השני מבעי ליה היינו השלישי ומהא הוכיח דע"כ לא אמרינין אחריך כמעכשיו ג"כ יש ליישב כהנ"ל דכבר הקשה הרז"ה לשיטתיה דס"ל דאחריך כמעכשיו וע"כ מוכח מהתוספתא דבמת שלישי בחיי שני לא ינתן ליורשיו וע"כ אמרינין דדוקא לו ולא ליורשיו ובמת הבן בחיי האב יורשים היורשין אחריו ולמה אמרי' בג' דאין מוריש ליורשיו ? ודחק לחלק בין אחריך אע"ג דהוה כמעכשיו למפרש עיי"ש ומכח זה הוכיח הרי"מ דע"כ גם לרבי אחריך לא הוה כמעכשיו דאי כמעכשיו ליורשי שלישי מבעי ליה כקושית הרז"ה כמו בבן במתניתין. והנה מוכח מדברי הר"י מג"ש שהביא הראיה בקושיתו דראוי ליורשי השני מהא דקנה לוקח לר"ל דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף הרי נראה בעליל דלר"י דס"ל דלא קנה לוקח מטעם ק"פ כקה"ג אין ראי' ושפיר י"ל אע"ג דהוה כמעכשיו אין ראוי ליורשי שלישי דלפלוני ולא ליורשיו קאמר ומשו"ה יחזרו ליורשי נותן או יורשי ראשון וא"כ ג"כ ראית הר"י מג"ש רק דרנב"י לא ס"ל כרב הונא דר' ס"ל אחריך כמעכשיו דאמאי יחזרו ליורשי נותן ליורשי שני מבעי ליה אבל רב הונא אפשר דס"ל לרבי דקנין פירות כקנין הגוף דמי ומשום הכי אינו ליורשי שני ואפ"ה יחזרו ליורשי נותן כהנ"ל. ואי קשיא א"כ לר' יוחנן במת הבן בחיי האב לא ירשו יורשי הבן כמו יורשי השלישי לרבי ומפלוגתא דר"י ור"ל במכר הבן מוכח דליורשי הבן הוה. הנה זה י"ל דאכ"ל דאע"ג דמוכח מרבי דדוקא לפלוני ולא ליורשי שלישי היינו לאחר אבל לבנו דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ודאי נתן אפי' ליורשיו וקאמרינין לפלוני אפילו ליורשיו וכה"ג מחלק הש"ס לקמן קל"ט ע"א דשמין ללוקח עיי"ש ומשמע דוקא ללוקח שמין אבל ליורשי הבן [לא] וע"כ טעמא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וגם ליורשיו אבל באמת לר' יוחנן בנותן לאחר מהיום לאחר מיתה לא ינתן ליורשיו דלפלוני ולא ליורשיו קאמר וראית הר"י מג"ש רק לר"ל דס"ל דקנה לוקח ומוכח כיון שקנין פירות לאו כקה"ג לא שייך לומר ולא ליורשיו אפילו לגבי אחרי' ודוק היטב כי גם זה נכון מאד:
ג) עיין בעל המאור הביא תוספתא דבמת שני בחיי ראשון ינתן לשלישי והיינו באם מת והרמב"ן מחלק בין לאחריך ובין אם מת דדוקא באחריך הוה קפידא שלא יקבל הג' אם לא יזכה הב' אבל באם מת לא. אבל הרז"ה לא נחית לחילוק זה רק ס"ל דדוקא לרשב"ג דס"ל דאין לשני אלא מה ששייר הראשון וכן משני לשלישי שייך לומר אחריך דוקא אם יזכה השני וישייר אבל לרבי דס"ל דאין לראשון ולשני למכור ולהוציא כח השלישי והשלישי קנה הגוף לגמרי מעכשיו אפילו מת שני בחיי ראשון ינתן לשלישי וברייתא דיחזרו ליורשי נותן לא איירי במת שני בחיי ראשון רק במת האחרון בחיי מי שקדם לו מטעם דלירתי ולא לירתי ירתי ואפילו למ"ד לעיל אפילו לירתי ירתי היינו באומר לירתי דכונתו מי שהוא יורש שלו עכשיו ומהיורש ירשו באי כחו ולא הקפיד אם יחיה הוא עצמו כיון שלא הזכיר רק ירתי אבל באומר לפלוני הוה דוקא לו בחייו ולא ליורשיו כן ס"ל להרז"ה והנה מוכח מתוספתא דאפילו לרבי דקנה השני מעכשיו וא"א לראשון למכור ולהוציא ממנו אפ"ה אמרינין דלא הוה ליורשיו וקשי' מ"ש במת הבן בחיי האב דהוה לכ"ע לירתי הבן הרי אחריך הוי כמהיום ולאחר מיתה וכבר עמד בזה הרז"ה ולא העלה תי' מספיק ע"ז והנה באמת מגופא דמתני' דמהיום ולאחר מיתה אין מוכח כלום דאם מת הבן בחיי האב שהוא ליורשי הבן וגם מפלוגתא דר"י ור"ל דפליגי במכר הבן ומת בחיי אב אם קנה לוקח לא מוכח דאע"ג דקנה לוקח דהוה כאלו בא ליד הבן כיון שקיבל מחירו והרי הטעם לירתי ולא לירתי ירתי שהוא רוצה רק ליתן המתנה לפלוני שיהנה ממנו ולא לאחר מותו ליורשיו להנאתם וכשמכר כבר הגיעו לידו דמי שווי' וגם תוס' והרז"ה לא הוכיחו כזה מפלוגתא ולא כתבו תוס' לחלק בין הך דמהיום להא דר"ע רק לפי מה שפירשו דלר"י דלא קנה לוקח יחזרו ליורשי הבן משמע אבל בל"ז א"צ לחילוק משמע דיש לומר דאפי' בלא מכר הבן ומת בחיי האב הוא ליורשי האב וזה ברור:
ד) הנה דעת הרז"ה דלכ"ע בין לרבי ובין לרשב"ג ל"פ אמוראי ואחריך כמעכשיו ולעיל בסוגיא דסבתא ל"פ שלחו מתם על ר"ה דאחריך כמעכשיו אך ס"ל דהוה ראוי כיון דזבינא זביני. וטעמא דרשב"ג אע"ג דאחריך מעכשיו דהוה כאלו התנה הנותן אם ישייר הראשון הנכסים ולא ימכרם יקנה השני מעכשיו וזה מלשון אחריך כיון שבנכסי לך משמע מתנה גמורה לא קאמר אחריך רק מה שישייר והא דאמרינין דהקנה לאחריך כיון דמוכח מנכסי לך שהקנה לראשון גוף למכרו אם ירצה ממילא נימא שלא הקנה לבתרא מעכשיו רק בתנאי (אם) שאם ישייר הראשון יקנה השני אחר זמן היינו משום דאמרינין כמו שהקנה לראשון כך הוא למקנה לאחריך מעכשיו כל זה אנחנו מפרשין דבריו שנתן על תנאי זה מכח הוכחות אלו, ובמתני' במהיום ולאחר מיתה דאמרינין לר"י דק"פ כקה"ג דלא קנה לוקח ומיישב הרמב"ן קו' הר"י מג"ש דאמאי לא קנה לוקח דע"כ לא הוה דבר שלא בא לעולם דא"כ לא יקנה הלוקח אפי' הבן בחיים משום דכיון דקנין פירות כקנין הגוף אין גמר קנין הגוף עד אחר מיתת האב וניהו דלא הוה לבן דבר שלא בא לעולם ואפשר להקנותו אך דוקא אם יבוא לידו מחיים עיין בחי' רמב"ן ואנכי חמכתי יסודותיו במסמרות נטועים מדברי הש"ס לעיל בסוגיא דיכיר דף קכ"ז ע"ב בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס עיי"ש ודוק וא"כ לרבנן ביש לו קנין הגוף לבן, ולאב קנין פירות כקנין גוף דכיון שאין להבן כל קנין הגוף הדין כמו לר"מ בדבר שלא בא לעול' ועדיף מיניה עוד שא"י לחזור הבן מקנין אבל אין הקנין אם לא בא לידי גמר קנין להבן ובזה אמרו הראשונים לר"י דס"ל במהיום לאחר מיתה הוה שיור עיין קדושין דף ס' בראשוני' בהא דשווי' כשרגא דלבנא וזה ברור:
ואמנם הרז"ה לא ניחא ליה בזה וס"ל דגם במתני' היינו מטעם דהוה כאלו התנה האב שאם יזכה הפירות לאחר מיתה יזכה הגוף למפרע מעכשיו והיינו למ"ד קנין פירו' כקנין גוף כיון שגם בפירות ששייר האב לעצמו קנין הגוף ואין מקנה הקנין הגוף שבפירות רק לאחר מיתה מסתמא עיקר קנין הגוף שהקנה מהיום מתלי תלי בקנין הגוף שבפירות ועל תנאי זה הקנה הגוף מהיום שאם יבואו לידו הקנין פירות לאחר מיתה ולא יקנה לוקח. אבל למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף אין סברא כלל לומר דנתן בתנאי [כיון] דפסקה גוף מהיום ופירות לאחר מיתה ואין להקשות דלר"י דע"כ נתן בתנאי לימא כמו באחריך דאם מת הבן בחיי אב אין ליורשי הבן כלום דנתן רק ע"ת שאם יזכה בפירות דדוקא בנכסי לך אמרינין כזה משום דהוא לשון מתנה לגוף ולפירות כמ"ש הרז"ה אבל הכא במתני' דלא שייר לעצמו רק פירות ונתן הגוף לבן ומשמת האב ממילא נתרוקן הזכות לבעל הגוף ומהיכא תיתא לן לומר שעיכב קנין הגוף לעצמו אם לא יזכה הבן בפירות אך כזה אמרינין כיון שקנין פירות כקנין גוף מסתמא לא הקנה הגוף מעכשיו רק אם ע"י הגוף יתרוקנו הפירות לו או לזרעו אחריו דע"כ במתני' דמתנת בנו הוה אפילו לירתי' אבל אם לא יזכו הוא או ירתי' בפירות לא נקנה הגוף למפרע כן ס"ל להרז"ה עיין היטב ותמצא כל הדברים מבוארים שם:
ה) עיין לעיל סוגי' דסבתא והנה להנך הראשונים דגרסי ובתרה לירתאי דהיינו בת הנותן הסוגי' כפשוטו דלר"ה דס"ל דאחריך כמעכשיו ולירתי אפילו ירתי ירתאי אפילו הבעל יורש דהוה הנכסים במוחזק ולרב ענן דס"ל ולא לירתי ירתי אפילו בר ברא לא ירית והנכסי' לירשי סבתא ושלחו מתם ס"ל דבעל לא יריש דהוה ראוי אבל בר ברא ירית דהוה ירתי ירתי אבל אי ליכא בר ברא א"כ אין כאן יורש לבת רק דמשמשת הירושה לאב והוא כבר גילה דעתו במתנה שנתן לסבתא שסילק כחו מהנכסים רק בתרה לבתו וכיון שאין לבת יורשת נחלה ממילא הנכסים יחזרו לסבתא דכ"ע ס"ל דהלכה כברייתא דיחזרו ליורשי הראשון ובפרט השלחו מתם דע"כ ס"ל כרשב"ג דאין לשני אלא מה שמשייר הראשון ובודאי יחזרו ליורשי הא' כיון דאין לבת זרע דא"א לומר שתשמש למעלה לאביה דמזה סילק עצמו שלא יהיה ליורשים הבאים מכחו רק מכח הבת דאין לומר דבאמת לשלחו מתם גם שאר יורשי הבת שהם יורשי האב יורשים א"כ היכי קאמר דאי איכא בר ברא הרי אין לך ישראל שאין לו גואל והרי הם לירתי ברתי' שהם יורשי האב וזה ברור ותו הרי לרב ענן דס"ל לירתי ולא לירתי ירתי הרי הנכסים ליורשי סבתא דקיי"ל יחזרו ליורשי הראשון ומשמע דגם לשלחו מתם הלכתא כרב ענן דאי ליכא בר ברא הנכסי' לסבתא ולא ליורשי האב דתשמש למעלה דהאב סילק עצמו לגמרי מהם אפי' מירושת הבת שלא תשמש למעלה [נ"ב אחר שכתבתי מצאתי הדברים מבואר בשיטה בשם הרא"ש ז"ל וב"ה שהנחני בדרך האמת]:
סוגי' דקנין פירות, מהדורא תנינא.
ב"ב קל"ו מתני' הכותב צריך לכתוב מהיום ולאחר מיתה עיין לקמן קל"ז ברשב"ם דכ' דאם נותן עם גמר מיתה המתנה קיימת מדינא ואפילו בגט הוה גט עם גמר מיתה ורק לאחר מיתה היינו לאחר גמר מיתה. וא"כ אם רוצה ליתן מתנת בריא לאחד מבניו או לאחר אין צריך דוקא ליתן מהיום ולאחר מיתה רק שיפרש שיקנה עם גמר מיתה ומתנתו קיימת. ואפשר דזה כונת רשב"ם שפירש הכותב נכסיו דאין רוצה לשעבד נכסיו לאשתו וע"כ מקנה מהיום דאם רק כונתו לקיים מתנה לאחד מבניו אין צריך דוקא מהיום ולאחר מיתה דאפשר במפרש עם גמר מיתה. או דיש לומר דהרי אם מקנה רק עם גמר מיתה ולא מהיום ועיקר הקנין עם גמר מיתה צריך להיות השטר ביד הקונה בשעת גמר מיתה ולא מהני הקנין בשעת כתיבה. אבל במקנה מהיום ולאחר מיתה דהגוף נקנה מיד מעכשיו יוכל להיות הקנין לגמרי מעכשיו בחליפין או בחזקה ושטר ואפי' נאבד השטר נקנה השדה מעכשיו וכמבואר בתוס' יבמות צ"ג סוד"ה קנויה עיי"ש. והנה מבואר בתוס' שם דאע"ג לר"י במהיום ולאחר ל' יום דמפרשי' דיבורו דתחלת קנין יתחיל מהיום והגמר לאחר ל' יום וצריך להיות בסימטא בשעת גמר קנין ולא מהני המשיכה דמעיקר' ובמהיום לאחר מיתה הקנין מעכשיו לגמרי והוכחת תוס' דהרי לאחר מיתה א"א להיות נגמר הקנין דהרי אין מתנה לאחר מיתה וכמ"ש הרשב"ם כאן דכבר יצאה מרשותו ואין כאן מקנה וגם במת הבן בחיי אב דהוה ליורשיו אם לא מכרו אפי' לר"י כמ"ש רשב"ם ותוס' והרי כיון שמת הבן בחיי אב בשעת מיתת אב אין כאן קונה. וא"כ ע"כ צ"ל כיון דמקנה הגוף מהיום נגמר הקנין מעכשיו ואין צריך אח"כ קנין ושפיר הוכרחו תוס' שם לחלק בין לאחר ל' יום דאיכא שיור בגוף ובין לאחר מיתה דלא שייר לעצמו רק פירות והבן:
ועדיין צריך להבין הרי ר' יוחנן ס"ל קנין פירות כקנין גוף דמי ומפאת זה מת הבן בחיי אב אין מכירתו מכירה וכבר כ' תוס' יבמות ל"ו ע"ב [ד"ה ור' יוחנן] דא"כ אפי' לא מת הבן בחיי אב תהוי כמו מה שאירש מאבא ולא תהיה מכירה וע"ז כתבו דלא אלים קנין פירות כל כך עיי"ש וכונתם דכיון שיש לבן קנין הגוף אע"ג דגם לאב קנין פירות כקנין גוף ואין כל הגוף לבן מ"מ לא הוה כדבר שלא בא לעולם דס"ל לרבנן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם רק ס"ל דיכול להקנות מעכשיו אם יבוא אח"כ לרשותו וכמו דס"ל לר"מ אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ודוקא נכסים שנפלו לו בחייו עיין ב"ב קכ"ז ע"ב לא נכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ה"ה לרבנן כשיש לו עכשיו קנין הגוף לא הוה כד' שלא בא לעולם ויכול להקנותם לכשיבואו לרשותו כמו לר"מ דבר שלא בא לעולם כן כונת תוס'. אך עדיין קשה כיון דס"ל לר"י קנין פירות כקנין הגוף דמי ויש לאב קנין הגוף בחייו וזה א"א לבן לזכות עד לאחר גמר מיתה ולאחר גמר מיתה היאך אפשר להיות המתנה קיימת הרי נסתלק כח הנותן וגם אם נרצה לדחוק ולומר דבמקנה לו הגוף מהיום באמת מקנה גם הפירות עם גמר מיתה ולא לאחר מיתה מ"מ קשה הרי במת הבן בחיי אב שכתבו תוס' ורשב"ם דהוה לבנו. ואמאי היאך המתנה נגמר בשעת מיתת אב עם גמר מיתה שכבר מת הבן ואין כאן קונה. וא"א לומר דא"צ שום זכי' וקנין במהיום ולאחר מיתה על קנין הפירות דאע"ג דקנין פירות כקנין הגוף לר"י מ"מ כיון שאין לו קנין הגוף רק ע"י קנין פירות ולא שייר לעצמו פירות רק כ"י חיי האב ובמיתת האב דפקע זכות פירות שלו קם השדה לבעל הגוף מתחלת קנינו ואין צריך שום זכיה וקנין בשעת מיתת אב דא"כ אמאי במכר הבן בחיי האב ומת הבן לר"י לא קנה לוקח. הרי ע"כ אין כאן צריך שום קנין והקנין פירות ממילא לבעל הגוף אלא ודאי צ"ל כיון דקנין פירות כקנין הגוף א"א להקנותו עכשיו לגמרי דעדיין מחוסר להבן קנין בגוף וא"כ הדרא קושי' לדוכתא דאיך קונה הבן לאחר גמר מיתת אב וכן כשמת הבן בחיי אב וכן קשה דלמה א"צ קנין בשעת גמר קנין פירות.
ולאחר העיון יגעתי ומצאתי דתוכן הדבר כך דודאי כיון שקנין פירות כקנין הגוף עדיין אין כל השדה לגמרי ברשות הבן שקנה הגוף ואעפ"כ אין צריך קנין חדש בשעת שזוכה בפירות ויש לו כדין ירושה דאפי' בקבר יורש הבן להנחיל לבניו ה"ה זה כיון דהוא ממילא במיתת האב דפקע זכות פירותיו נגמר הקנין לבן כמו ירושה דממילא ואפשר לזכות כזה בם בקבר ולאחר מיתת האב בלא שום קנין כדין ירושה ועכ"ז כל זמן שיש לאב פירות עדיין אין השדה ברשותו לגמרי להקנות ללוקח לגמרי רק אם יבוא לרשותו כמו לר"מ דבר שלא בא לעולם וכמ"ש לעיל כללו של דבר לר"י דק"פ כקה"ג אין לבעל הגוף עדיין כל זכות בגוף ואפ"ה א"צ אח"כ קנין דכשנפקע רשות בעל הפירות ממילא הוה ברשות בעל הגוף כמו ירושה ואפ"ה א"א להקנותו בעל הגוף ללוקח רק אם יבוא לידו אח"כ ודוק היטב להבין הדבר לאמתו: