אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן עא
סוגי' דראוה מדברת כתובות י"ג
א) הנה מסקנת הש"ס תיובתא דרב אסי ופליגי ר"ג ור' מסקנת יהושע בין בנסתרה ובין בנבעלה וקאמר ריב"ל מאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין והפוסל פוסל אפילו ברוב כשרים ועיין פני יהושע דחק מנ"ל דר"י פוסל אפילו ברוב כשרים וברוך ה' קיימתי מסברא כדברי פני יהושע אך נעלם ממנו דברי הרמב"ן במלחמות וגם אלה ב"ה קיימתי מדידי והוא דריב"ל ס"ל כר' יוחנן דמאן דמכשר בה מכשר בבתה וע"כ הא דאבא שאול [קדושין ע"ד ע"א] להכשיר ברוב פסולין דפלוגתא דר"ג ור"י ברוב כשרים וא"כ ע"כ עיקר פלוגתייהו ברוב כשרים ופשוט. וממילא מוכח דר"י דפוסל אפי' במדברת ברוב כשרי' דהרי מתני' בחד גונא נקט פלוגתיי' והיינו ברוב כשרים וק"ל:
והנה הא דפוסל ר"י אפי' ברוב כשרים קאמר הש"ס לקמן דלא סמכינין ארוב ומעלו עשו ביוחסין למיחש דלמא אזלה איהי לגבייהו והוה קבוע וגזרו רוב סיעה אטו רוב העיר וכבר האריכו האחרונים דא"כ בהולד דהוה כפירש אמאי גזרו דאפי' באזלה איהי לגביי' שייך כל דפריש כמו הביצה מתרנגולת עיין תשובת נודע ביהודה ובבית מאיר ובס' הפלאה בחידושיו כאן. והנכון כעין שכתב ההפלאה אך לא כדבריו ממש. והוא דכבר מבואר בהרא"ה סוף פירקן דאפי' ידעי' דנפל מהלוקחין הוה פירש דהשתא דנולד הספק לאחר שפירש דל"ש דלא ידע הלוקח מאיזה חנות לקח וא"כ באשה גם שהיא אומרת דכשר היה כיון דס"ל לר"י דאין אשה בודקת ומזנה מסתמא א"י אם הוא כשר או פסול והוה גם לה הספק ונולד הספק במקום קביעות והוה ספק גם על העובר, ובזה מיושב הא דקאמר הש"ס לקמן לדברי הפוסל בה פוסל בבתה ועיין שיטה מקובצת הערה דהרי כש"כ בתה ולהנ"ל א"ש ברוב כשרי' יותר מסתבר להכשיר בתה דלא שייך למגזר דאזלה לגבי' דגם באזלה לגבי' אם מכירו ליכא קבוע דשייך בעובר כל דפריש מרובא פרי ומיושב ג"כ דקאמר הש"ס חדא להכשיר בבתה דס"ד דדוקא בתה כשר דלא שייך גזירה דלמא אזלה כהנ"ל אך זה אינו דהרי באמת ר"ג מכשיר אפי' ברוב פסולין וא"א לומר דנקט רבותא דבה אע"ג דאיכא למגזר דאזלה לגביה הרי אפי' ברוב פסולים מכשיר:
ב) והנה בירושלמי קאמר דטעמא דר"י פוסל אפי' ברוב כשרים דזנות רצה אחר הפסולין והוה כעין רוב זנות שכיח בפסולים ולפ"ז הנה ודאי להכשיר בה דגם בנבעלה לנכרי נפסלה לכהונה שייך סברת הירושלמי אבל בתה לחש ממזרות דאיכא דוקא חשש דנבעלה לממזר ע"ז לא שייך זנות רצה אחר פסולין דהרי נכרים פרוצים בעריו' ואין חזקה שנבעל' לממזר דוקא וא"כ סלקא דעתך דגם ר"י דפוסל בה אפי' ברוב כשרים היינו כס' הירושלמי אבל בתה כשר ושפיר קאמר לד' הפוסל בה פוסל בבתה. ומיושב ג"כ הא דקאמר הש"ס חדא להכשיר [בה] וחדא להכשיר בבתה דאכ"ל דאע"ג דבתה כשר דתלינין בנכרי אבל בה לא מכשיר אע"ג דאיכא רוב כשרין דזנות רצה אחר פסולים. ומיושב נמי דקאמר איש פלוני והוא דס' הירושלמי דזנות רצה אחר פסולין וכשרים בחזקת צנועים ולא תלינין המכשול בישראל כשר. וכבר כ' תו' [ב"מ ס"פ המקבל ד"ה והא] דאע"ג דאין נאמן לאתחזק אינש בגנב אבל טענת גנובים הוה טענה דכמה גנבי איכא בשוקא וא"כ ס"ד דדוקא באומרת סתמא מכשר נבעלתי נאמנת דכמה פריצי איכא גם בכשרים אבל איש פלוני להוציא אותו מחזקתו אינה נאמנת ותלינין בפסולים ודוק. עוד יש ליישב הא דקאמר הש"ס לד' הפוסל בה פוסל בבתה משום דס' ממזר מותר מן התור' אבל ס' חללה אסורה מדאורייתא וא"כ ס"ד דפוסל בה ומכשיר בבתה ופשוט:
ג) הנה הא דמכשיר ר"ג אפי' ברוב פסולים בנבעלה אפשר לומר דהטעם דס"ל דמטעם ברי נאמנת בלא חזקה ור' יוחנן דס"ל לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה מודה דחזקת אם לא מהני לבת רק דס"ל דא"צ חזקה ומטעם ברי נאמנה וע"א נאמן נגד רוב. ומד' תוס' בקדושין בתרי ותרי וכן מד' נמוקי סוף פ' אלמנה מבורר דהטעם דנאמנת לר"ג היינו דוקא מטעם חזקה דאמה. ומשום הכי אינה נאמנת לפסול ולהחזיקו בממזר ודאי משום דהוה נגד החזקה. ודע דלכאורה משו"ה נאיד המ"מ לפרש טעם אחר ברמב"ם [פט"ו מהלכות א"ב הל' י"א] דנאמנת להכשיר ולא לפסול משום דלהכשיר מדאורייתא, שתוקי מותר בקהל ולא רצה בדברי הנמוקי דהרי מפורש יוצא מד' הרמב"ם אפי' ידוע דבא עליה ממזר אינה נאמנת להחזיקו בודאי ממזר ואמרינין דכשם שהפקירה נפשה לדידיה וא"כ הרי אינה נגד החזקה דהרי היא ודאי נפסלה. אך אין זה מספיק דאכתי נוכל לחלק דלהכשירה מסייע לה החזקת כשרות אבל לפסול בברי לחוד אינה נאמנת ופוק חזי דלא כ' הנמוקי דאינה נאמנת לפסול משום שהוא נגד החזקה ודוק אך לד' הנמוקי דאין נאמנת להכשיר העובר רק משום דמסייע החזקה א"כ באופן שאין לאם חזקת כהונה שהיא גרושה בת ישראל ופסולה לכהונה ולתרומה או שהיא חללה ונתעברה אינה נאמנת להכשיר הולד דאין כאן שום חזקת אם. ומסתימ' לשון הרמב"ם ופוסקים דנקטו פנויה שנתעברה משמע כל פנוי' אפי' היא נפסלת לכהונה נאמנת להכשיר העובר לקהל אע"ג דאין שום חזקה לאמה. ולהתעקש ולומר דחזקת האם דכשרה לקהל מסייע לעובר ירך אמה שגם העובר כשר לכהונה חזקה כזו לא שמענו. וא"כ מסתימת לשון הרמב"ם א"א לחלק כד' הנמוקי ולכן דחיק המ"מ לחלק באופן אחר הטעם דנאמנת להכשיר ולא לפסול העובר ודוק:
ד) הנה טעמא דר"ג דס"ל דאפי' מעוברת ברוב פסולים נאמנת לחלק בינה לשבויה דאמאי בשבויה אינה נאמנת נגד רוב פרוצים ומעוברת נאמנת נגד רוב פסולים כ' תוס' (ד"ה השבתנו] דס"ל דבודקת ומזנה. ולולא ד' תוס' יש לחלק דהרי בס' טומאה ברה"י דטמא יש חילוק בין ס' שרץ לס' מגע דדוקא ס' מגע ודאי שרץ טמא עיין תוס' סוטה כ"ח ע"ב ובשיטה מקובצת בסוגיא דפ"פ וא"כ הרי שבוי' ברוב פסולים הוה ס מגע ודאי שרץ. אבל מעוברת ברוב פסולים הוה ספק שרץ וגם דאין כאן ס' טומאה רק איסור מ"מ כל ספיקא דאסורים שרשם מס' טומאה כדאיתא בירושלמי וברמב"ם ודוק:
ה) הנה ר"י דפוסל אפי' במדברת ואפי' ברוב כשרים ס"ל דמעלה עשו ביוחסין לאמור דאין אפטרופוס לעריות ואע"ג דאין אוסרין על היחוד בא"א מ"מ ליוחסין נאסר' בסתירה כאלו ודאי נבעלה ועוד החמירו ביוחסין אפי' ברוב כשרים דמדינא כשרה לכהונה אפי' בנבעלה גזרו דבעי תרי רובא ואינה נאמנת אפי' בברי. ור"ג ס"ל דאפילו בודאי נבעלה ורוב פסולין נאמנת לומר לכשר נבעלתי או מטעם ברי וחזקת הגוף או משום דבודקת ומזנה. ומעתה הרי מסור בידינו הכלל דאפושי פלוגתא לא מפשינין ומנ"ל לומר דר"ג פליג בהא דס"ל לר"י דמעלה עשו ביוחסין ולא סמכינין ארוב כשרים היכא דבעי רוב ורק לר"ג אלים ליה ברי וא"כ בשמא דקיל ליה לר"ג ודאי ס"ל לר"ג כר"י דבעי ב' רובא וזה שיטת הרמב"ן ז"ל והרמב"ן ז"ל הביא ראי' ממאמר ר"ג נאמנת ומתני' איירי ברוב כשרים משמע גם ברוב כשרים צריכה נאמנות:
והנה לפי זה גם במדברת אפישי פלוגתא לא מפשינ"ן ונאמר דמוד' ר"ג דאין אפטרופוס והוה כנבעלה וא"כ גם לר"ג במדברת בשרא אסורה וזה לא שמענו דס"ל לשום פוסק וע"כ צ"ל דבזה מבואר בברייתא דקאמר ר"ג מה תשיבנו על המדברת משמע דלא ס"ל אין אפוטרופוס לעריות. ואדרבא גם משם ראיה לשיטת רמב"ן דמיושב בזה מה שהקשה מהר"ם שי"ף דאמאי לא אמרו השבתנו ברוב פסולים מה תשיבנו ברוב כשרים אלא ודאי דגם ר"ג מודה דביוחסין אין לסמוך ארוב ובעי ב' רובא. וזה כוונת הש"ס מסייע לריב"ל מאן דמכשר דאין ס' לחלק בין רוב כשרים לריב פסולים כלל וכלל ונכון ודוק היטב. אך לפ"ז אתברא חצבא דרמב"ן ז"ל שהביא ראיה מנאמנת הרי גם במדברת קאמר ר"ג נאמנת ושם מודה הרמב"ן דלר"ג כשרה בלא עדותה דאין אוסרין על היחוד. ואפשר לדחוק דשם כיון שהיא מודה שנבעלה רק לכשר שייך נאמנת כיון דבידוע שנבעלה פסולה אם שותקת ודוחק:
ואמנם שיטת הרז"ה דלר"ג אפי' בשמא סני חד רוב תמוה דגם דיש לדחות ראיית הרמב"ן ואין מפורש יוצא דלר"ג בעי' ב' רובא. מ"מ אפושי פלוגתא לא מפשינין והרי הא דפליגי ר"י ור"ג, ר"ג מכשיר אפ' ברוב פסולים בברי. וא"כ בשמא דבעי רוב מנ"ל דלר"ג ליכא מעלה ביוחסין ובעי ב' רובא. ובנה לפי ד' הירושלמי דזנות רצה אחר הפסולים אכ"ל דודאי אין ראוי לעשות מעלה ברוב כשרים, דהרי אפי' אזלה איהי לגביה הוה מחצה ויש לה חזקת כשרות ועיין בקדושין ע"ג בריטב"א ורשב"א. דמדינא ליכא למיחש דלמא אזלה לגביה ואך ר"י ס"ל זנות רצה אחר הפסולים ואם אזלה לגבה) [לגביה] דהוה חזקה דלפסול נבעלה ולהכי החמירו דבעי ב' רובא אבל לר"ג דל"ל ס' זו קם דינא לסמוך ארובא ואין זה אפושי פלוגתא דחדא באידך שייכא. ודע דגם דהרז"ה ס"ל דרב חנן בר רבא הכי ס"ל דסגי בחד רוב מ"מ היא גופא קשיא מנ"ל לש"ס לאפושי פלוגתא וצריך ליישב כהנ"ל.
והנה עלה בדעתי ליישב באופן אחר והוא כיון דס"ל לר"ג אשה מזנה בודקת ומזנה בכשרים א"כ אין מקום להחמיר לעשות מעלה ביוחסין דגם דאזלה איהי לגביה חזקה שנבעלת לכשר אך זה אינו דהרי בשמא לא שייך לומר בודקת ומזנה. ומעתה י"ל דגם לדעת הרמב"ן באיננה לפנינו הולד כשר לר"ג וא"צ ב' רובא דמסייע בודקת ומזנה להכשיר הולד ורק בשותקת ומסופקת דלא שייך בודקת ומזנה הולד פסול מספק ויצא היתר לפנינו בולד שתוקי ולא נבדקה האם עד שמתה דכשר ברוב כשרים אפי' לשיטת הרמב"ן מטעם דמסייע בודקת ומזנה דכהאי גונא לר"ג א"צ ב' רובא ודוק:
[אב"ה. עוד בסוגי זו מהחיבור על מסכת כתובות אשר כתב בימי עלומיו בלימוד שיעורין כסדרן].
מתני' איש פלוני וכהן הוא. עיין ש"מ הביא תשו' ריב"ש מ"א דקדק דלמה נקט כהן הוא דודאי אין נאמנת שהולד מפלוני כהן רק דהולד כשר ונ"ל ליישב לפי מה שכ' הירושלמי דטעמא דר"י דהזנות רצה אחר הפסולין ודאי פסול היה עיין פנ"י הביאו. וא"כ ס"ד דאם אמרה וכהן הוא דהוא יותר בחזקת כשרות ודאי אינה נאמנת דהזנות רצה אחר הפסולין לא ישראלים כשרים וכש"כ כהן וקמ"ל דאפילו כהן נאמנת לר"ג. ובזה יש ליישב ג"כ דקתני ה"ז בחזקת בעולה לנתין ולממזר ודקדקו למה נקט הנך ולא נכרים עיין פני יהושע ולהנ"ל יש ליישב דלא מבעי אם יש בעיר נכרים דאין נאמנת לישראל נבעלתי דרוב נכרים פרוצים בעריות לא ישראלים אלא אפילו אין כאן נכרים ובודאי נבעלת מישראל אין נאמנת לכשר דהזנות רצה אחר הפסולין וק"ל:
גמ' בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי ותרוייהו בדידה והא דנקט מעוברת ולא נבעלה ע"כ צ"ל לישנא מעליא וכמ"ש תוס' ד"ה (פוסל) [לדברי] ולכאור' משמע מש"ס דלזעירי לא צריכנא לומר לישנא מעליא נקט. אכן לק"מ דודאי לזעירי דנקט מעוברת לישנא מעליא א"ש דהרי מה דנקט מעוברת היינו שנודע שנבעלה וזה מבואר בלשון מעוברת רק דלמ"ל למנקט מעוברת ולא נקט נבעלה ע"ז שייך שפיר לשין מעליא אבל לרב אסי דמדברת [היינו] נבעלה דאין מבואר בלשון מדברת שראוה שנבעלה (ע"ז) דחיקא ליה לש"ס דנקט התנא משום מעליא לישנא דבר שאינו מבואר מהלשון. וע"ז מביא ראיה ממקרא שמכנה התשמיש בלשון אחר וק"ל:
תוס' ד"ה חדא וצריכי חדא לרבותא דר"י וכו'. הנה אפשר לומר דכולה נקט לרבותא דר"ג להכשיר בבתה דאי הוה נקט רק מעוברת הוה קאמינא דמכשיר רק בה ומעוברת לישנא מעליא כמ"ש דזה מבואר יותר מלשון מדברת להכי נקט מדברת ומעוברת. רק תוס' ס"ל דע"ז אין צריך התנא לנקוט מדברת כיון דנקט מעוברת ומה טיבו של עובר זה מסתמא מכשיר בעובר ג"כ וכמ"ש תו' לקמן ע"ב ד"ה מכשיר עיי"ש וק"ל:
תוס' ד"ה ואין ק"ק דלכאורה נראה דיחוד איחוד פריך. ונ"ל ליישב קושית תוס' דהנה באמת יש לחלק בין טענת לכשר נבעלתי דאינה נאמנת לר"י כדברי הירושלמי דהזנות רצה אחר הפסולין ובין לא נבעלתי דשפיר נאמנת. אך לזעירי דס"ל בלא נבעלתי היא נאמנת ולכשר נבעלתי אין נאמנת אין לומר דלכשר נבעלתי [א"נ] משום דרוב הזנות רצה אחר הפסולין והרי בלא נבעלתי בא"א דהוה חד ספיקא נאמנת אע"ג דיש אין אפטרופוס לעריות. ע"כ צ"ל דרוב רצין אחר הפסולין אלים (טיב) [יותר] מסברת אין אפטרופוס. דהרי נגד אין אפטרופו' היא נאמנת ונגד רוב רצין א"נ. וא"כ למה אינה נאמנת לכשר נבעלתי במגו לא נבעלתי. דע"כ צ"ל כדברי תוס' לקמן ע"ב ד"ה השבתני דנא הוה [מגו] דאין טוענת ברצון לא נבעלתי משים דמחזי כמשקרת מכח אין אפטורופוס לעריות והרי במה שטוענת השתא מתנגד רוב רצין אחר הזנות פסולין. אלא ע"כ לזעירי לדעת תוס' רוב רצין אחר הזנות פסולין גרוע מאין אפטרופוס לעריות ושפיר פריך הש"ס מספיקא דלכשר נבעלתי לספיקא דלא נבעלתי אבל לר"א ליכא למפרך דאיכא לחלק כהנ"ל דלכשר נבעלתי אין נאמנת דרוב רצין אחר הזנות פסולין וצ"ל לר"י כלל אין אפטרופוס לעריות לר"א דמברייתא דקאמר ר"י אין אפטרופוס באמת תיובתא דר"א ודוק היטב:
גמ' לימא דלא כר"י עיין חי' הרא"ה הקשה דגם דלא כר"ג דהרי גם לר"ג ע"כ צריך לברר ולשאול אותה דהרי במדברת אמרו לה מה טיבה [אב"ה עיי"ש. כדאמרינין לקמן בהדיא דטעמיה דר"ג משום דאלים ליה ברי] ורב קאמר אין אוסרין משמע דאין שואלין. ותי' דרב איירי באשת איש וכיון דמדינא אין אוסרין על היחוד גם אם היא אומרת טמאה אני לך אמרינין דעיניה נתנה באחר
[אב"ה תוכן כונתו שם. כיון דידעינין מיהת דלר"ג אין סתירתה ראיה על הטומא'. ממילא בא"א לא בעי טוענת דבאמיר' דידה לית מששא. ורק הכא דינא הוא דבעי טוענת. לא משום דבלאו טענתה מפסלה בסתירה. ורק משום דלמא תאמר נבעלה ולפסול לה משא"כ בא"א. ורק הקו' לר"י דסתירה ראיה אטומאה] ובזה מיושב לשיטת התוס' דס"ל דבלא נבעלה לר"י מותרת דהוה ס"ס. ואם כן דלמא רב איירי בפנויה דהוה ס"ס ואין אוסרין על היחוד ולהנ"ל א"ש דע"כ איירי בא"א כדברי הרא"ה וק"ל. אכן לתי' ה"ר יוסף דשליטן הרי כתב דאיירי בפנויה ולאוסרה (על) [משום] אנוסת אביו, קשה קו' הרא"ה. אך זה לק"מ דהרי לתי' הש"ס דמעלה עשו ביוחסין א"ש גם לר"ג דדוקא לענין יוחסין מעלה עשו לברר במקום דאפשר לברר אבל לשאר איסורין לא. ורק לס"ד דש"ס דלא אסיק סברת מעלה ביוחסין צריכנא לדברי הרא"ה. ובזה א"ש דהרי קיי"ל בהג"ה סי' קט"ו סעיף ו' דברגלים לדבר היא נאמנת טמאה אני לך. ואם כן קשה קושית הרא"ה דגם דאיירי בא"א לא אתיא כר"ג דהרי (אין) צריך לשואלה. ולפמ"ש א"ש דודאי למסקנא דמסיק מעלה עשו ביוחסין שפיר נימא דברגלים לדבר נאמנת כדמוכח מנואף [
אב"ה סוף נדרים דאיירי באומרת טמאה אני לך. ויש רגלים לדבר משו"ה אצטריך לטעמא דאתתא שריא עיין ברא"ש פ"ב יבמות סי' ח'] והא דקתני אין אוסרין דאין צריך לשואלה ובמתני' דמשמע דגם לר"ג בודקין אותה היינו משום מעלה ביוחסין אבל לס"ד דלא אסיק מעלה ביוחסין ליכא למפרך מר"ג דיש לומר דבאמת אינה נאמנת אפילו ברגלים לדבר. וגם הרא"ה אפשר לומר דס"ל דברגלים לדבר נאמנת למסקנא ודוק היטב:
גמ' בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי [לסתר או לחורבה] עיין הפלאה הקש' דהרי גם לזעירי ק' היכי קתני חורבה לרבותא דר"ג לתני רבותא יותר דאפילו בנבעלה נאמנת לר"ג. והנה לשיטת תוס' דלזעירי דוקא באמרה לכשר נבעלתי פליג ר"י דאינה נאמנת אבל בלא נבעלתי נאמנת דהוה ס"ס. וא"כ אכ"ל דדוקא בסתירה דעלמא נאמנת לא נבעלתי לר"י אבל בחורבה דסתמא לזנות אפילו לא נבעלתי אינה נאמנת. וסתמא דברייתא משמע דאיירי באמרה לא נבעלתי דקתני אחי אבא הוא וכונתה דלהכי הלכה עמו לחורבה מחמת קורבה עיין ש"מ כתב כן. וא"כ משמע דאומרת לא נבעלתי. ולסתר ע"כ איירי באומרת לכשר נבעלתי ושפיר קתני תרתי לרבותא דר"י דלסתר דוקא בלכשר נבעלתי אינה נאמנת ולחורבה אפי' לא נבעלתי ודוק:
או די"ל דאפילו לדעת הראשונים דאפילו בלא נבעלתי פליג ר"י דאינה נאמנת מ"מ ר"ג דפליג ונאמנת בלא נבעלתי הוה חורבה יותר רבותא מנבעלה דבנבעלה ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת אבל לחורבה דסתמא לזנות ס"ד דגם ר"ג מודה דאינה נאמנת לא נבעלתי דניהו דאי הוה אומרת לכשר נבעלתי הוה נאמנת מטעם ברי אבל לא נבעלתי א"נ דאנן סהדי דנכנסה לזנות ומגו אין כאן דאינה רוצה לומר לא נבעלתי לשוי' נפשה זונה וקמ"ל דאפילו לא נבעלתי, לר"ג נאמנת בחורבה ודוק ולפמ"ש המהרי"ק דלזעירי דוקא בנתיחדה לזנות אסורה
[אב"ה עיין שורש ק"ס. דמוכיח לזעירי מדלא נקט נסתרה ונקט מדברת דאיכא למטעי. דדוקא אם היו מדברים יחד מתחלה בעניני תפלות. משא"כ בנסהרה לחוד לא פליג ר"י אר"ג] ואם כן אכ"ל דלחורבה סתמא לזנות אפילו בלא דברי תפלות ודאי אתי שפיר דנקט תרוייהו לר"י ודוק:
גמ' חורבה דמתא וצריכי. הנה לכאור' משמע דבחורב' מודה ר"א דאפי' בלא ראוה שנבעלה נאסרה בסתירה לר"י דסתמא לזנות וכן מוכיח מה דקמשני מעיקרא חדא קתני לסתר דחורבה ואי בודאי נבעלה למה קתני חורבה אלא ודאי דזה כמו נבעלה אך א"כ קשה למה לש"ס לומר צריכא דרוב כשרין בל"ז הרי חורבה דדברא עוד יותר ראי' לזנות מחורבה דמתא ושפיר קתני חדא לרבותא דר"י וחדא לרבותא דר"ג. ואי דקשי' לר"ג לתני רבותא יותר אפי' ודאי נבעלה הן כמו שנתרץ לזעירי כן נתרץ ג"כ לר"א דתרוייהו רבותא לר"י או לר"ג דנאמנת לא נבעלתי כמו שכתבתי לעיל זולת לפמ"ש ליישב לדעת מהרי"ק דבחורבה אפי' סתמא אסורה וזה אפי' בחורבה דמתא שפיר מיושב דלזעירי ניחא אבל לר"א קשה למ"ל תרתי דלר"ג לתני רבותא יותר נבעלה ודוק:
תוס' ד"ה מסייע הנה תי' תוס' מרפסן איגרי וכבר האריך בפ"י כי דבריהם תמוהין עד מאד חדא דגם בשבויה נימא סמוך מיעוטא לחזקה תו דמה כתבו תוס' ס' איסור לחומרא דלמא ברי מהני ותו דמה מותיב ר"י משבוי' עיין בפנ"י והנה המהרש"א הקשה דלמה נקטו תוס' מדברת וזה לק"מ דודאי במעוברת דמיא לשבויה דהרי במעוברת ודאי נבעלת ואין ספק רק אי לכשר והיא נאמנ' לכשר נגד רוב פסולין ובשבוי' דספק אם נבעלת ואינה נאמנת לא נבעלתי נגד רוב נכרים [פרוצים] ודוקא במדברת קשיא להו לתוס' דניהו דס"ל לר"י אין אפטרופוס הוה כמו רוב נכרים פרוצים מ"מ הכא מלבד זה יש עוד מיעוט כשרים מה שאין בשבויה וזה ברור בכונת תוס' והשתא מיושב ג"כ קושיא ראשונה דגם בשבויה נימא סמוך מיעוטא לחזקה די"ל דתוס' ס"ל כשיטת הרשב"א ביבמות קי"ט ובמשמרת הבית בתחלת הספר דדוקא במיעוט שמסתלק מן הרוב מצטרף לחזקה לא המיעוט שהרוב מתנגדו
[אב"ה רצונו מהרוב נשים המתעברות יש מיעוט המפילות שפיר מצטרף לחזקה משא"כ מיעוט שאין מתעברות וכדומה שמתנגד להרוב עיי"ש] וא"כ בשבויה דרק מיעוט שאין פרוצים אין להצטרף אבל במדברת דהמיעוט כשרים מסתלק מן הרוב אין אפטרופוס שפיר מצטרף לחזקה.
ועדיין חובה עלינו ליישב בי' קושיות אחרונות ונ"ל דהנה לפי מה שפי' תוס' דדוקא לכשר נבעלתי פליג ר"י דאין כאן מגו [אב"ה. לומר לא נבעלתי אבל לא נבעלתי מודה דנאמנת מכח ס"ס ואיירי במודה דנבעלה] לא קשה מידי קושית תוס' דהרי גם לאן היא מודית שנבעלה ואין כאן רק ספק אי לכשר או לפסול ואיכא רוב ודמי לשבויה וכמ"ש דמעוברת דמיא לשבויה ה"ה במדברת באומרת לכשר נבעלתי כיון דמודית דנבעלה ומגו אין כאן מכח אין אפטרופוס לעריות ורק קו' תוס' אם נימא דגם בלא נבעלתי אינה נאמנת ושם קשיא הרי יש מיעוט שמסתלק מן הרוב להצטרף לחזקה וע"ז כתבו תוס' דאכתי הוה פלגא ופלגא ולא קשיא דלמא שאני הכא דאיכא ברי זה אינו דהברי הוא לא נבעלתי ולזה מתנגד אין אפטרופו' דהוה כמו רוב נכרים פרוצים דאינה נאמנת בברי נגד הרוב ועל לכשר אין כאן ברי והוה פלגא ופלגא ואינה נאמנת ושפיר מותיב ר"י משבויה דאי לאו שבויה הוה אמינא דברי מהני נגד רוב ושפיר היא נאמנת לא נבעלתי משום ברי אבל כיון דמשבויה מוכח דלא מהני ברי נגד רוב א"כ לא נבעלתי אינה נאמנת דאין אפטרופוס ואי דאיכא ספק לכשר הרי רוב פסולין ורובא ככולה וגם דנימא סמוך מיעוטא [אכתי הוה] פלגא ופלגא ודוק היטב כי דברי תוס' מקושטים בטוב טעם:
עוד נ"ל ליישב קושית תוס' לעיל ד"ה ואין, דנראה דיחוד איחוד פריך מדפריך לזעירי ולא לר"א. דכבר כתבתי דמנ"ל לש"ס להקשות דלמא רב איירי בפנויה ואין אוסרין דהוה ס"ס. וכתבתי ליישב לדברי הרא"ה דע"כ איירי בא"א דבפנוי' מ"מ הו"ל לשאלה כמו במתניתין עיי"ש וכ"ז לזעירי דמתניתין מדברת נסתרה ומוכח דאפי' בנסתרה דהוה ס"ס צריך לברר ולשאלה. אבל לר"א דאמר נבעלה אכ"ל דבנסתרה דהוה ס"ס אין צריך לברר ולשאול א"כ שפיר י"ל דרב איירי בפנוי' ולק"מ לר"א ודוק כי זה כפתור ופרח.
תוס' ד"ה מכשיר הנה מדברי תוס' מוכח דמאן דמכשיר בבתה מכשיר אפי' ברוב פסולין בבתה דאל"כ לא הוו מקשו מידי דניהו דמוכח מברייתא דר"ג מכשיר אפילו ברוב פסולין דלמא בה אבל בבתה דוקא ברוב כשרים ועיין הפלאה כתב דמוכח כן מדקפריך מהולד שתוקי והתם איירי ברוב פסולין אך א"כ אש"ס גופא קשיא דמאן דפוסל בבתה היינו דוקא ברוב פסולין אבל ברוב כשרין ודאי כשר בבתה. דניהו דל"ל חזקת כשרות הרי רוב עדיף מחזקה וכיון דבה מהני חזקת כשרות אפילו ברוב פסולין כש"כ דמהני בבתה רוב והרי חזקת בודקת ומזנה, חזקה זו גם לבתה מהני דנימא דלכשר נבעלה רק חזקת הגוף דאמה לא מהני לבתה וא"כ ע"כ מאן דמכשיר בבתה היינו ברוב פסולין וזה לענ"ד ברור ונכון ואין להקשות לפ"ז מאי פריך הש"ס לעיל לר"א תרתי למ"ל למ"ד פוסל בבתה הרי אכ"ל דקתני מעוברת להכשיר בבתה ברוב כשרין. זה אינו רבותא דכיון דבה מכשיר ברוב פסולין כש"כ בתה ברוב כשרין דרובא עדיף וליכ"ל דאשמעינין לר"י דאין נאמן בתה אפילו ברוב כשרין הרי אפילו בדידה אינה נאמנת וק"ל [נ"ב אח"כ מצאתי כזה בתשובת מהר"ם פאדוא ז"ל בסי' ל"ג ובתשובת נ"ב חיש סי ז']:
גמ' בשלמא איהי אית לה חזקת כשרות עיין ש"מ כתב לבאר דברי רש"י. וראיתי בס' שערי תורה כתב דדבריו אינם מובנים. ובמכ"ת לא ירד לסוף דבריו כי המה מתוקי' כדבש. דהנה טעמא דר"ג לר' אלעזר רק דאינה נאמנת רק בצירוף חזקה עם הברי ובודאי הברי דידה מהני גם לבתה רק החזקת כשרות לא מהני לבתה. ומעתה יש לדון טעמא דנאמנת אם דהחזקה מגרע כח הרוב ולהכי מהני הברי דודאי נגד הרוב לא מהני ברי ורק הכא החזקה מגרע הרוב והוה כספק השקול והברי מכריע דלכשר נבעלה ואם כן הדבר הרי הברי מהני גם לבתה וגם בתה כשרה. או נימא אפכא דהברי מגרע כח הרוב והחזקה מכריע להיתר ולהכי פוסל בתה דבתה לית לה חזקה להכריע וההפרש ביניהם דודאי החזקת כשרות ודאי מכריע גם בתה להכשיר דאם רוצים להכשיר אותה לכהונה ע"כ נאמר דלכשר נבעלה וממילא בתה כשר. רק ר"א ס"ל דמנ"ל דאלים חזקה כל כך דלא אמרה התורה ליזל בתר חזקה רק באותה דבר לא בדבר זולתו מה שאין בו החזקה ממש וכ"ז אם החזקה המכריע אבל אם החזקה רק מגרע כח הרוב והברי מכריע ועל הברי אין לחלק בין דידה לבתה ודוק היטב:
גמ' התם ס"ס עיין תשו' רשב"א סי' ת"א הקשה מכאן על שיטת ר"י [בעל התוס'] דס"ל ס' אחד בגוף וס' אחד בתערובת לא הוה ס"ס וכן כל האחרונים הרעישו בקושיא זו ולענ"ד נראה ליישב דהנה סברת ר"י דלהכי ס' אחד בגוף וס' אחד בתערובת לא הוה ס"ס הנה דעת מ"כ בב"י סי' נ"ז דוקא בלא נודע כאחת והטעם כיון דבשעה שנודע הספק הראשון לא היה רק ספק אחד וספק תורה להחמיר היאך נצרף אח"כ לס"ס לומר שמא מותר אחר שכבר נאסר [אב"ה. ונעשה הספק כודאי וכשנתערב בעדר הוי כמו ודאי דאוריית' שנתערב עכ"ל המצאתי כתוב] והרמ"א חולק דאפי' בנודע כאחת לא הוה ס"ס בס' אחד בגוף וס' אחד בתערובת וגם כן מטעם זה דגם דשני הספיקות כאחת מ"מ כיון שבגוף האוסר אינו רק ספק א' ואמרה התורה להחמיר בספק אחד א"א להקל בספק תערובת ולבוא בספק מענין אחר ובספק הראשון אמרה התורה להחמיר ואחר שכבר נאסר א"א לצרף לס"ס. וזה ג"כ הטעם בס' דאורייתא ע"י גלגול דרבנן. ומעתה יש לומר דזה דוקא ס' טרפה דמכח ס' דאורייתא לחומרא מכריע לטרפה דבכשר אין בו צד חומרא ולכן א"א לצרפו לס"ס. אבל בספק חלל דניהו דאם הס' חל רוצה לאכול בתרומה ס' דאורייתא לחומרא לאסרו בתרומה לעומת זה לאסרו בגרושה אמרינין ס' דאורייתא לחומרא דהוא כהן ואסור בגרושה. וא"כ א"א לומר דכבר הס' דאורייתא לחומרא מכריע דהוא חלל וא"א לצרף לס"ס דלעולם בספק עומד דהרי גם בס' כהן הוה חומרא ושפיר הוה ס"ס אפילו ספק אחד בגוף וס' אחד בתערובת ודוק היטב. ואין להקשות לפ"ז מה פריך הש"ס לקמן ע"ב מ"ש הנך דאורייתא חלל נמי דאורייתא הרי יש לחלק דבשלמא ס' חלל שפיר יש לומר ס"ס בהנ"ל אע"ג דהוה ס' אחד בתערובת אבל ס' ממזר דמותר בממזרת לת"ק דר"א בקדושין ע"ד וא"כ לא הוה ס"ס מכח דהוה ס' אחד בגוף וס' אחד בתערובת ולא שייך דברינו הנ"ל אך הרי בס' ממזר מן התורה להקל ושפיר אמרינין ס"ס כה"ג וכמ"ש הב"ש סי' ב' ס"ק י"ד וק"ל:
גמ' הלכך לר"ג אלים ברי וכו'. עיין פני יהושע תמה לעיל לד' תוס' דטעמא דר"ג דבודקת ומזנה מנ"ל דאלים ברי מס"ס. ולענ"ד לק"מ דהרי ר"ג מכשיר אפי' ברוב פסולין ושם צריך להצטרף בודקת ומזנה להברי לגרוע הרוב והרי רוב עדיף מחזקה וא"כ מוכח דאלים ברי מס"ס אך אם כן דנימא דחזקה בודקת לא הוה רק כחזקה דעלמא גרע מרוב קשה מה משני הש"ס לעיל דר"י אדר"י דאשה נשאת בודקת ונשאת הרי ר"י פוסל אפי' ברוב כשרים ורוב עדיף מחזקה ובל"ז יש לומר דחזקת בודקת הוה חזקה אלימתא וראי' כחזקה דא"א פורע תו"ז ועדיף מרוב אבל לפמ"ש קשה וצ"ל דר"י ס"ל דזנות רצה אחר הפסולין כדברי ירושלמי וא"כ שאני התם דמגרע הך חזקה דזנות רצה הרוב וק"ל: