אור ברסלב
אהל אברהם סימן נט

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן נט

סימן נח

טיל"ת עה"ק ירושלם תובב"א ח' מרחשון תרל"ה לפ"ק. לידידי תלמידי הרב המופלג צדיק וישר כבוד מו"ה משה מנחם וועכסלער יושב בעיר שוואבאך במדינת בייערן.

אשר שאל מעלתו מאתי אם יש לחוש לבלתי היות הרב המסדר קדושין מעדי הקדושין כי אומרי' שהרה"ג המפורסם מו"ה הירץ זצ"ל מנע עצמו מזה מחשש נוגע בדבר ומעלתו האריך בדבר וביקש לדעת דעתי העניה היכן נוטה והנה ודאי מקום החשש הוא מאחר שיש לרב המסדר דבק קצוב בשכרו שמסדר הקדושין כנהוג בכל המדינות או לקבל רח"ש מכל נשואין וא"כ הוה הרב המסדר נוגע בדבר גם שאין מקבל שכר העדות מ"מ ע"י קדושין הוא מקבל שכרו הקצוב וחשש אחר אין לו מקום כאן. וכבר כתב הרמב"ם פט"ז מהלכות עדות הלכה ד' שאם יש לעד צד הנאה אפילו בדרך רחוקה ונפלאה הוה נוגע עיי"ש. וא"כ יש מקום לחשש שיש להרב המסדר הנאה שמקבל שכרו הקצוב מחמת הנשואין ע"י עדות שמעיד על הקדושין. וכבר האריך בס' גט פשוט בסי' ק"ך והביא קושית מהריב"ל בהא דאמרו רז"ל [בכורות כ"ט ע"א] הנוטל שכר להעיד עדותו בטל מטעם קנס דעבר על מה אני בחנם תיפוק ליה דהוה נוגע בעדות כיון שמקבל שכר על העדות ותי' שם ב' תי' התי' הא' כדעת העיר שושן שהביא הסמ"ע וש"ך ריש סי' ל"ו דלא חשוד לשקר רק דפסול מטעם דהוה כבעל דבר עצמו כיון דיש לו הנאה מעדות זו וא"כ כ"ז אם על ידי העדות יש לו ריוח ממון או הנאה כגון שמעמידה בפני בעל חובו [ב"ב מ"ג ע"א] וכדומה אבל הנוטל שכר להעיד דמגוף העדות אין לו הנאה רק דמקבל שכרו ודבר המעיד עליו אין לו זכות בו כשר להעיד דלא חשוד לשקר:

ואמנם הסמ"ע וש"ך ושאר האחרונים דחו דעת הע"ש דנוגע פסול דחשוד לשקר ובתומים שם תמה דמדברי הראב"ד וריטב"א שהובא בסי' ל"ו [מוכח כדברי הע"ש] ואינני מבין דעדיין נוכל לומר דחשוד לשקר והוה כמעיד על עצמו ולהכי עדותו בטל ולא שייך תחלתו בפסול. וא"כ לטעם דנוגע בעדות חשוד לשקר קשה קושית מהריב"ל דנוטל שכר להעיד תהיה עדותו בטל מדאורייתא דחשוד לשקר למען יקבל שכרו ותי' דצריך קרא מה אני בחנם שנוטל רק שכר טרחא שהולך לב"ד להעיד דבכה"ג ליכא חשש דיעיד שקר וגם מה שהתיר הרשב"א לקבל שכר להיות עד בדבר היינו רק בשכר טרחא אבל ליטול יותר משכר טרחא באמת פסול מדאורייתא מטעם נוגע כיון שיש לו הנאת ממון ע"י שמעיד בב"ד על הדבר גם שאין הנאה בא מגוף העדות. ושם הביא הגט פשוט בשם א' קדוש מדבר לתרץ קושית הריב"ל דבשניהם נותנין שכר להעיד ונוטל משניהם בשוה דאין כאן שום הטיה וחשש עדות שקר בזה אסרה התורה ליטול שכר מטעם מה אני בחנם והגט פשוט מפקפק דעדיין יש חשש דמעיד שקר ע"פ האומד מהשמועה להרויח השכר וכל זה יש רק חשש בעדות לברר האמת אבל בגיטין וקידושין דקיום הדבר דוקא ע"פ עדים ושניהם רוצים בדבר כגון עדי קדושין דהמקדש בלא עדים אינן קדושין ושניהם נותנין שכר שיהיו אלו עדים בדבר הרי אין כאן חשש הטיה בשעת המעשה הקדושין מה אמרת אם לאחר המעשה יצטרכו להעיד על הקדושין יש חשש הטיה וכמו שפקפק הג"פ כל זה היכא שבאמת נוטל שכר להעיד יש חשש דלאחר זמן יעיד מתוך אומדנא וכדומה לבלתי בא בשכרו. אבל בגונא דידן דבאמת אין מקבל שכר להעיד. ואך נוטל שכרו המיועד לו מה חשש איכא הרי בשעת מעשה הקדושין אין כאן חשש שקר והטיה. ואם אח"כ יצטרך לעדות אין להרב שום נגיעה ולא עליו לדעת ולהעיד בדבר ואם אינו זוכר מפאת זה לא עליו החיוב להחזיר מה שקיבל כי לא קיבל שכר עדות ואין כאן חשש כלל וכלל אשר לפענ"ד אין כאן חשש כלל ופוק חזי מנהג ישראל ותל"מ ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה