אור ברסלב
אהל אברהם סימן נח

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן נח

סימן נז

שיל"ת יום ב' כ' אדר תרלמ"ד לפ"ק. צדיק כתמר יפרח, ינוב בשיבה טובה ידיד נפשי כרוב מומשח, ה"ה הרב המאור הגדול שמן תורק שמו, הטוב לשם ולתפארת כבוד מו"ה משה גראס נ"י האבדק"ק פעטשע נייאדארף ישגה כארז בלבנון.

אותיותיו הנעימים הגיעני וענותנותי' דמר תרבני יגזור עלי אומר לחוות דעתי בנדון התנאי בקדושין במי שיש לו אח מומר שלא תתעגן לעת מצוא ומעכ"ת צידד להקל מדיני התנאי אשר הכינו גם חקרו חכמי פראג המובא בס' נודע ביהודא חלק אה"ע סי' נ"ו לחשש עיגון הבעל כי פן ואולי אם יודע להאשה להעשות בה ככל הכתוב שם בנודע ביהודא תמאן להנשא לו. והנה טרם נבוא לחקור בדבר אם יש להקל אני אומר עד שנחוש לתקנת הבעל להקל עליו קולא זו חומרא היא לגבי דידן פן לעת מצוא יבואו ב"ד להחמיר אם יראו כי לא נעשה התנאי כפי אשר יצא מב"ד הגדול הנ"ל ומי כמוהם להקל נגדם. וכמה חש שמואל לב"ד טועין בשטרא דיתמי בכתובות כ"א והיאך אנחנו לא נחוש לעגונה במקום שיש פסק ערוך מגדולי אחרונים אשר קטנם עבה ממתני גדולי הדור שבזמנינו ואנחנו מה נגדם. זה עצה היעוצה ממני ולדבר על לב האשה כי אין מרגישים בזה רק הקרובים העומדים תחת החופה וגם התנאי בשעת יחוד הכל בחשאי וכמעט רגע ואיננו:

ועתה אשתעשע בדבריו הנחמדים מה שכ' מעכ"ת טעם לחלק בין מלך להדיוט דמטעם זה אסור להדיוט בפלגש דנראה כזנות כיון שאפשר לה למאן בו וחיש מהר תתרצה לאיש אחר ודומה קצת למופקרת משא"כ פלגש המלך שאסור לשמש בשרביטו ואגידא ביה לא הוה כזנות. עכ"ד דברי פי חכם חן ושפתים יושק הנאני מאד בדברים האלה והנה כבר כתב הב"ש ושארי אחרונים דלא שייך בקדושי תנאי כזה דאאע"ב בעילת זנות ואולי אפשר לומר עוד דעיקר הקפידה היא על זרעו דגם דהם כשרים ואין בהם חשש פגם כלל מ"מ כזר נחשבו בעיני הבריות בנים הנולדים בלי נשואין מבא על הפנויה וא"כ בתנאי דידן שהתנאי רק אם ימות בלא בנים ואין כאן חשש פגם על הזרע ואיסור דבעילת זנות ליכא אין כאן שום חשש קפידא מהבעל. ועכ"ז גם מעכ"ת השיב ידו אחור להלכה למעשה להקל נגד הנודע ביהודא:

אך דעתו להקל שא"צ הקדושין תוך כדי דבור של התנאי רק טרם בואם לחופה יקראו התנאי מתוך הכתב וישבעו שלא לבטל התנאי. ובשעת קדושין וחופה יזכרו רק בקיצור ע"פ התנאי הכפול הנחתם מהעדים וכמו שמיקל הקרבן נתנאל שא"צ לפרט בשעת ביאה התנאי רק בקיצור כהנ"ל. ועל זה מגמול ידו הטהורה אשיב לו כפי הנאמר שבשעת ביאה דעת תורה מכריע שא"צ כלל להזכיר מהתנאי דלא שייך כאן בעילה זנות ואין כאן חשש מחילה ורק לחומרא והיאך נילף מיניה להקל בשעת עיקר הקדושין דצריך התנאי להיות כדת וכהלכה ואם חסר דבר מדיני התנאי בטל התנאי:

ומה שפקפק מעלתו מדוע לא יועיל התנאי גם קודם תכ"ד מטעם דהוה גילוי דעת. לדעתי א"א לנו לדון מסברא לדמות זה להא דזבין אדעתא למיסק לארץ ישראל. דשם הגילוי דעת שאם לא ועלה אין רצונו למכור והוה ע"י גילוי דעת כאומדנא דמוכח וא"צ תנאי גמור. אבל הכא דדעתה להנשא לו ואך רצונה לחוש לכבלי עיגון לעת מצוא ע"י תנאי זה ואין בזה גילוי דעת שאם לא יסכים הבעל לתנאי זה שלא תתרצה להנשא לו וא"כ גילוי דעת כזה לא מהני וצריך תנאי בכל פרטיה לדיני התנאי. ואם התורה הקפידה להיות הן קודם ללאו שבגמר דבריו נתפס וצריך חיזוק א"כ היאך אפשר לומר דהתנאי קודם תכ"ד מהני לגילוי דעתו אם אין אומדנא דמוכח שלא נתרצה רק באופן זה. לכן לדעתי אין להקל נגד גאוני הדור חכמי פראג ובפרט שיש לחוש לעיגון כאשר ביארתי בהתחלת דברי. ועוד יש לחלק בהא דגילוי דעת בזבין אדעתא למיסק דשם הטעות בעיקר זבינא אבל הכא אין ק בעיקר קדושין. ועיין ש"מ כתובות מחלק דשם בזבין לא נהנה כלל וכן בע"מ לכונסה וא"כ בנישואין דטב לה לא מהני גילוי דעת ואגב אזכיר למעכ"ת מה שכתבתי ליישב דברי הטור סי' כ"ז שכתב והיא זונה האמורה בתורה והוא פלא, דלפמ"ש [אב"ה. חבל על דלא משתכחין שהפסיק להעתיק באמצע הענין]:

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה