אור ברסלב
אהל אברהם סימן מז

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן מז

סימן מו

סוגי' דאיסור חל על איסור

יבמות דף ל"ב, כריתות י"ד, חולין פ"ט ק' וקי"ג.

[אב"ה יען כמה סוגיות נכפלו ונשנו כמה פעמים בזמנים שונים אמרנו להדפיס כל המהדורות, ואם אמנם יש א' או ב' דברים אשר במהדורות אחרות כבר נרמזו אך אין ביהמ"ד בלא חידוש. וגם כי המהדורא קמא אשר כתב עוד בימי עלומיו האריך קצת יותר. וטובים השנים מן האחד].

איסור בת אחת

א) הנה מסקנת הש"ס יבמות דבבת אחת כ"ע ס"ל דחלין כמה אסורים. ואמנם באיכות האיסור ב"א נחלקו הראשונים דהראב"ד לפי הבנת הרמב"ן ורשב"א וריטב"א ס"ל דהכל תלוי בגוף אם האסורים חלין על הגוף בב"א כשנעשה גדול ואין מחוסר מעשה או זמן אע"ג שעל החתיכה קדם אחד לחברו הוא איסור בת אחת ולכן זר שאכל מליקה הוא בת אחת ואם קדם על הגוף אחד לחבירו אע"ג שעל החתיכה הם בב"א אינו ב"א. ולכן נבלה ביו"כ נבלה קדמה. והקשו כל הראשונים דדבריו נגד סוגי' הש"ס בחולין עיין רשב"א יבמות

[אב"ה דף ל"ג ד"ה אלא מליקה. דבריש פ' ג"ה אמרינין דאיסור גיד ומוקדשין בהדי הדדי קאתי בולדות קדשים. ואם איתא בלא"ה נמי משהביא זה ב' שערות חלו עליו איסור גיד ואיסור מוקדשין וגם מאי מקשה הש"ס שם ע"ז עיי"ש] ואחרי נשיקת עפר רגלי הראשונים אנכי לא כן עמדי כי אפשר כוונת הראב"ד דודאי אם קדם איסור אחד לחבירו על החתיכה אע"ג דעל הגוף המה בב"א לא הוה ב"א וגם הראב"ד מודה לדברי תוס' וראשונים דזר שאכל מליקה באים על החתיכה בב"א מטעם דא"א לחול איסור נבלה עד לאחר זריקה דקדמו איסור מעילה ורק הראב"ד ס"ל דהא דאמרינין איסור ב"א הוא דוקא אם הוא בב"א על שניהם על החתיכה ועל הגוף כגון זר ומליקה וכל הנך תלת דפליגי ביה ר"ח וב"ק זה הוה ב"א דמודה בה ר"ש משום דאין שום קדימה לאיסור אחד על חבירו אבל אם יש לאיסור אחד קדימה ע"ח הן על הגוף או על החתיכה לו משפט הקדימה ואין השני חל ודחיקא ליה לראב"ד לפרש כן מפאת דס"ל נבלה ביו"כ איירי (בין) [אפי'] בנתנבלה ביו"כ וע"כ זה לא מקרי ב"א והבן. [אב"ה עיין בכריתות כ"ג ע"ב וש"נ, ועיין רש"י בד"ה פטור שדחק]:

ולפי זה יש ליישב קושית תוס' ביבמות ל"ג ד"ה ב"ק דהיאך במסקנא הסברה הפוכה מס"ד דש"ס אי מוסיף עדיף מב"א או ב"א עדיף עיי"ש. ולהנ"ל יש לומר דהרי הא דר"ש ל"ל מוסיף אין מוכח משום מקום רק מברייתא דאינו חייב אלא משום אחית אשה ולא חל [איסור] אשת אח אע"ג דהוה מוסיף דליכא למימר דאיירי בב"א דהרי למסקנא ס"ל לר"ח אליבא דר"ש ב"א [אב"ה. וגם למה חייב על אחות אשה ולא על אשת אח לבד] וע"כ איירי בנשא חי ואח"כ נשא מת ול"ל לר"ש מוסיף. ואמנם לפמ"ש הרי משכחת תרי גוונא בת אחת האחד שהאיסור על החתיכה והגוף בב"א וכעין פלוגתא דר"ח וב"ק בהנך ג'. והשני שהם רק על החתיכה בב"א ועל הגוף קדמה אחד לחבירו ומעתה י"ל דגם למסקנא איסירומוסיף עדיף מאיסור ב"א ור"ש מודה באיסור מוסיף וברייתא דאינו, חייב אלא משום אחות אשה איירי בב"א ואע"ג דר"ח ס"ל דמודה ר"ש בב"א היינו ב"א כהנך תלתא דאיירי ביה ר"ח אבל ברייתא איירי שקדם אחד לחבירו ובב"א כזה פליגי בה ר"י ור"ש ואדרבא מתוקמא וא שפיר הנך ב' ברייתות באיסור ב"א והא דקתני אינו חייב אל משום אשת אח איירי בקדמה על הגוף אשת אח כגון שקידש אחיו אשה טרם הוא קידש אשה שיש לה אחותה והא דקתני אינו חייב אלא משום אחות אשה איירי שקדמה אחות אשה ולק"מ קושית תוס' ודוק:

ב) והנה לענ"ד עוד יש סברא לחלק בענין איסור ב"א. והוא דלכאורה יש לדקדק בדברי תוס' יבמות דף ל"ג ד"ה באיסור דכתב דלר"ש דל"ל ב"א קאמר דאינו חייב אלא משום אשת אח דחמור ומדחה לאחות אשה ולמ"ל לתוס' הרי מצאנו לענין אין איסור חל על איסור סברות מוסיף וכולל דעדיף מחמור וא"כ ה"ה לענין ב"א למאן דל"ל איסור ב"א הסברה דהאיסור דהוה מוסיף מדחה לאחות אשה דהוה ביה ולמ"ל לתוס' למימר מטעם חמור. ואם אמנם כי זה יש ליישב דכיון דל"ל לר"ש ב"א א"כ [בשעת] נשואי אחיו א"א לחול איסור אשת אח דאיכא אשת איש דהוה מוסיף לגבי אשת אח ורק לאחר מיתת אחיו יש מקום לחול אשת אח ובמקום יבום [אב"ה. דבהכי איירי הברייתא דקאי אמתני' דב' אחים] וא"כ לא הוה אשת אח מוסיף דמותרת לשאר אחים ורק לדידיה אסורה משום ערוה ולכן פי' תוס' משום דהוה חמור אך א"כ נא יתיישב דברי תוס' דכתבו דאינו חייב אלא משום אחות אשה לא משכחת בב"א [דז"א] דהרי בשעת נשואין אשה איש מדחה לכולם ורק בשעת מיתת אחיו יש מקום לחול אשת אח ואחות אשה ומדחה אחות אשה לאשת אח משום דהוה כולל דאשת אח לא הוה מוסיף כהנ"ל. וברייתא דחייב משום אשת אח איירי דלא היה אחיות לה ואחות אשה לא הוה כולל ולהכי מדחה אשת אח החמור לאחות אשה. ואדרבא לא צריכנא לאוקמא ע"י שליח רק אפי' בקידש האח המת מתחלה ואפ"ה אינו חל משום אשת איש. וכן בד' תוס' ד"ה בר קפרא קשה כהנ"ל דהיאך כתבו תוס' דמודה ב"ק [לר"י] בנשא חי דחייב ב' מטעם מוסיף הרי כיון דל"ל ב"א [וא"א לחול בשעת נשואין] אשת אח לא הוה מוסיף כהנ"ל [דלהאחי' מותר' לאתר מיתת אחיו] ואם אמנם דמשכחת אשת אח שחל לאחר מיתת אחיו דהוה מוסיף כגון שיש לו אחים מן האם או אחיו שלא היה בעולמו מ"מ מדברי תוס' משמע דהכרח לר"י שחייב ב' מטעם מוסיף [בכל גוונא] וקשה טובא:

ואמנם נ"ל דישנו ב' גונא איסור ב"א דהרי לכאורה קשה היכא ס"ד לומר דר"י ל"ל איסור ב"א והרי מכריתו' מוכח דר"י ס"ל איסור מוסיף ואפי' מב' שמות כמ"ש תוס' ל"ב ע"ב ד"ה איסור כולל. וא"כ הרי מכח דחל עליה איסור אחד גורר עמו לחול איסור שני אפי' מב' שמות אע"ג שאותו חתיכה נאסר כבר כש"כ בדבר שהיה היתר ושני אסורי' חלין כאחת שלא ידחה אחד את חבירו והרי הסברה הפוכה דאחד גורר חבירו ואמנם כד דייקת לק"מ דהא דאמרינין מוסיף או כולל ואפי' מב' שמות והאחד גורר חבירו שיחול עמו היינו כשנתחדשו שני האיסורים ע"י פעולה אחת כגון כלתו שעל ידי קדושי בנו נעשית היא ערות אשת אח וכלתו אז גורר האחד חבירו אבל שני אסירים שנתחדשו ע"י פעולות שונות ודאי לא שייך לומר גרירא וא"כ הרי אשת אח ואחות אשה גם שחלין כאחת ע"י השליח מ"מ המה ע"י פעולות שונות אשת אח ע"י קדושי המת ואחות אשה ע"י החי ודאי לא שייך גרירא ורק ע"י ב"א יען כי לא היה מקדם איסור ראויים לחול ובזה פליגי ר"ח וב"ק אי ס"ל לר"י ב"א ומעתה כ"ז באשת אח ואחות אשה אבל אשת אח ואשת איש דשניהם ע"י קדושי אחיו המת ודאי ב"א כזה אמרינין וא"כ ניהו דלא ס"ל לר"י ב"א באשת אח ואחות אשה אבל אשת אח ואשת איש שפיר הוה בת אחת ושפיר כתבו תוס' ד"ה בר קפרא דלר"י בנשא חי תחלה חייב ב' דהוה מוסיף דנאסרה על כל האחים בשעת נשואין שטעם אשת אח ואין אשת איש מדחה לאשת אח כיון ששניהם ע"י פעול' אחת

ואמנם עדיין אין מיושב בזה דמדוע לא כתבו תוס' דלהכי אשת אח מדחה אחות אשה מטעם מוסיף וגם דאפשר לאוקמא כל שני ברייתות באיסור ב"א והא דקאמר ר"ש אין חייב אנא משום אחות אשה איירי שיש לה אחיות ואין להם אחים דאחות אשה הוה כולל ומדחה לאשת אח דלא הוה מוסיף ואידך ברייתא אפכא אך גם זה לק"מ דהרי כבר אמרנו דהא דל"ל ב"א ואחד מדחה לחבירו והרי במוסיף הסברא אפכא דאחד גורר לחבירו דאם שניהם ע"י פעולה א' הסברא דאחד גורר לחבירו ואם הם ע"י שני פעולות האחד מדחה לחבירו. ומעתה י"ל הא דס"ד דש"ס דלא אמרינין בת אחת היינו כשיש כח לאחד לדחות חבירו שלא יחול על אותה חתיכה הפעולה השניה לאיסור כלל כגון זר ששמש בשבת שעל ידי איסור זרות אין מקום לחול איסור שבת על עבודת קרבן בשבת וכן בעל מום בטומאה או זרות ומליקה אבל אחות אשה ואשת אח דא"א לומר דאחות אשה מדחה לאשת אח משום דאחות אשה כולל דהרי מ"מ ע"כ חל אשת איש ע"י קדושי אחי' דנאסרה לכל העולם וע"כ הפעולה השניה גורם איסור והרי אדרבא ראוי' לומר איסור גורר איסור ולא תדחה מפני אחות אשה ושפיר כתבו תוס' דע"כ ברייתא דאינו חייב אלא משום אחות אשה לא איירי בב"א ודוק:

היוצא מזה דמשכחת איסור ב"א בכמה גוונא והם שני מדרגות האחד שבאים על הגוף ועל החתיכ' בב"א והשני שבאים רק על החתיכה בב"א ולא על הגוף וכל אחד מאותן שנים נחלקו עוד לב' חלקים היינו אם השני אסורים ע"י פעולה אחת כגון אשת איש ואשת אח או אם הם ע"י שני פעולות כגון אשת אח ואחות אשה ועיין:

איסור מוסיף

הנה מסוגי' דשבועו' כ"ד מוכח דאיסור מוסיף עדיף מאיסור כולל והנה משכחת ב' גונא מוסיף איסור הקדש הנאה על חלב למאן דס"ל דהוה מוסיף דמוסיף באותו גברא ובאותו חתיכה ואיסור אשת אח על אחות אשה דהוה מגברא לגברא והנה מוכח מיבמות דאפי' איסור מוסיף דהוה מגברא לגברא עדיף מכולל דהש"ס פריך תינח היכא דנשא חי וכו' וא כ קשה מאי אולמא מוסיף כזה מכולל דבכולל צריך לומר מגו מחתיכה לחתיכה ובמוסיף צריך לומר מגברא לגברא ואדרבא יותם מסתבר לומר כולל מגו מחתיכה לחתיכה בחד גברא ממוסיף מגברא לגברא באותו חתיכה דהרי כל האסורין שבתורה לא הוה איסור חפצא אגברא רק איסור גברא בחפצא ועיין לשון ר"ן נדרים דף י"ח וא"כ יותר מסתבר לומר גרירא מחתיכה לחתיכה בחד גברא ולכאורה הדבר צריך עיון. ואמנם לאחר העיון לק"מ דהרי כל בר ישראל כשנעשה גדול בשנים ובסימני' הוא מצווה [בב"א] בכל האסורין שבתורה וכבר אסורא רכיב אגברא לכל אסורין שבתורה ואין מחוסר רק שעל אותו החתיכ' עדיין לא חל האיסור מפאת חסרון החתיכה שעדיין לא נעשית אשת אח וכדומה. ומעתה אם ע"י מגו אמרינין גרירא יען כי על החתיכה חל שם אשת אח לגבי שאר האחין גם עליו איסור אשת אח אנן אין נותנין עלי' איסור חדש שכבר היה הוא מוזהר ע"ז כבר ולא היה חסרון מצדו רק מפאת החתיכה וכיון שעתה חל על החתיכה שם האיסור שפיר חל עלי' ע"י גרירא. אבל באיסור כולל כגון אחות אשה דנאמר יען כי ע"י פעולה זאת נאסרה אחותה משום אחות אשה גם עליה תחול האיסור ע"י גרירא הנה אנחנו נותנין על החתיכה שם איסור חדש מה שלא היה עדיין בחתיכה זו זה לא נאמר ע"י גרירא והסברא נכונה עד מאוד למבין:

ולפ"ז יש ליישב קושי' תוס' יבמות ל"ג דיה בר קפרא שכתבנו לעיל באופן אחר והוא דכבר מבואר בראב"ד דאיסור שיש בו מחוסר מעשה או זמן עדיין לא חל על הגוף כגון יו"כ דכל דמן שלא הגיע יו"כ גם שהוא בר מצוה אין כאן איסור יו"כ על שגברא בפועל ומעתה במוסיף כהאי גריע אפי' מכולל לאחזיק איסור בגברא ע"י מגו מגברא לגברא מה שעדיין לא היה איסור עלי'. וא"כ אם מעולם לא קדש אחיו אשה עדיין לא היה חל על הגברא איסור אשת אח ואין בו מדרגת מוסיף רק גרע אפי' מכולל ואמנם משכחת אשת אח מוסיף שכבר קדש מאז אחיו אשה וכבר רכב איסור אשת אח על הגברא ואז אם נדון על אותו חתיכה של עכשיו שקדש שוב שנית אחיו אשה אם יחול איסור אשת אח על אחות אשה שפיר הוה מוסיף וכסברא הנ"ל וא"כ לק"מ קושית תוס' דלפי מסקנת הש"ס דר"ש ס"ל איסור ב"א ה"ה דס"ל ג"כ איסור מוסיף והא דקתני אינו חייב אלא משום אחות אשה איירי שלא היה עדיין על הגברא איסור אשת אח וא"כ מנו מגברא לגברא לא עדיף ממגו מחתיכה לחתיכה ואפשר גרע ממנו ואע"ג דאמרי' ב"א, מוסיף כזה לא אמרינין דהוה ככולל אבל מוסיף גמור ודאי עדיף מב"א ולס"ד דפליגי אליבא דר"י באיסור ב"א ור"י ל"ל ב"א וס"ל מוסיף היינו מוסיף גמור דכבר אתחזיק האי גברא באיסור אשת אח מקדם ולק"מ קושית תוס'.

והנה לפ"ז דלמסקנא דפליגי ר"ח וב"ק אליבא דר"ש באיסור בת אחת הנה ע"כ ברייתא דאשת אח ואחות אשה איירי בלא היה עליו איסור אשת אח מקדם ואפיה ס"ל לר"י דחייב והיינו ע"כ משום דס"ל אפי' איסור כולל ושפיר קאמר הש"ס ואיסור כולל אתני' אליבא דר"ש. דר"י ע"כ ס"ל איסור כולל כהנ"ל ולא צריכנא במה שדחקו תוס' שם [ד"ה ואיסור כולל] ודוק היטיב. ובמה שכתבתי דר"ש ס"ל איסור מוסיף צ"ל דאחותו אלמנ' בקדושין [דף ע"ז ע"ב] לא הוה מוסיף דאיירי דאין כאן משוח מלחמה והוה רק כולל דע"כ איירי בכך [אב"ה. דלא כתוס' שם ד"ה פרע] דאם איירי במוסיף אפי' ר"ש מודה [דחל] כיון דאית ליה בת אחת כש"כ מוסיף ואפי' בקל על חמור אמרינין מוסיף וגם נותר הוה רק חמור מה שנאסר לגבוה ולא איסור מוסיף מהא דפריך הש"ס כריתות כ"ג וכבר כתבו המפרשים דנותר רק חמור ודוחק:

ולפמ"ש דמעלת מוסיף לומר מגו אפי' מגברא לגברא היינו משום דעל הגברא היה האיסור אבל בכולל מגו מחתיכה לחתיכה א"א לחול האיסור. יש ליישב קו' תוס' קדושין ע"ז דקמדמה הש"ס אלמנה אחותו דהוה מוסיף לנבלה ביו"כ דהוה רק כולל דכבר כתבנו ליישב ד' הראב"ד דנבלה ביו"כ אע"ג דהוה בת אחת מ"מ כיון שעל הגוף אינו בבת אחת הקדימה לאיסור נבלה לדחות איסור יו"כ והנה לפ"ז הרי מפאת החתיכה הי' ראוי' לחול שניהם כאחת בנבלה ביו"כ ורק משום דקדמה איסור נבלה על הגוף ולפי סברא דקאימנא בה עכשיו הרי איסור כולל מסתבר יותר לומר מגו מחתיכה לחתיכה לגרור האיסור על אותו גוף ורק שא"א לחול על החתיכה וא"כ בנבלה ביו"כ דמפאת החתיכה ראויים שניהם לחול בבת אחת עלי' ורק משום שקדמה איסור נבלה עלי' וע"ז מהני הכולל מגו מחתיכה לחתיכה כמו מוסיף מגברא לגברא ואפ"ה ליל לר"ש כולל כהאי כש"כ דל"ל איסור מוסיף ושפיר פריך הש"ס בקדושין ובכריתות כ"ג דר"ש ל"ל אפי' מוסיף מנבלה ביו"כ ודוק. ואמנם לפ"ז הרי מוכח מנבלה ביו"כ דר"ש ל"ל איסור מוסיף וליתא למ"ש לתרץ קושית תוס' ביבמות הן מ"ש באופן ראשון או באופן שני:

אך לפמ"ש יש ליישב קו' תוס' באופן אחר דהנה כבר כתבנו דהא דיש לומר דלא אמרינין איסור בת אחת לר"י והרי ס"ל איסור מוסיף אפי' מב' שמות היינו אם שני האסורים מפעולה אחת שייך גרירא. ומעתה יש לומר דבזר ששמש בשבת וכן כל הנך ג' דפליגי בהו ר"ח וב"ק זרות על שבת הוה כאיסור מוסיף. דהרי בקרבנות היום אין איסור שבת והותרה במקדש ורק לזר איסור שבת וא"כ האיסור שבת הוא מפאת הזרות והוה מפעולה אחת ובודאי חל זרות על שבת אם נימ' שמשכחת דאיסור שבת קדום לאיסור זרות וכן תקיש בבעל מום בטומאה והא דהש"ס קאמר דהוה כולל היינו שבת על זרות דהרי לס"ד איירי דזרות קדום ואיסור שבת היא פעולה אחרת ואין זרות נתלה בשבת שפיר הוה שבת רק כולל וכן טומאה על בעל מום. אבל אפכא אי הוה משכחת שיחול איסור שבת מקדם ודאי איסור זרות חל עליו מטעם מוסיף וכן באינך. ומעתה נקל ליישב קושית תוס' דיש לומר דהא דאמרינין איסור ב"א דחלין שניהם היינו מטעם הי מנייהו מדחית דכיון דשניהם כאחת ואמנם לר"י דס"ל איסור מוסיף וא"כ אם האחד מוסיף כגון אשת אח ואחות אשה מסתבר שידחה א"א לאחות אשה דליכא למימר מה חזית דידחה זה מפני זה שהרי אשת אח בכל אופן תחול דגם אם תרצה לומר שיחול מתחלה אחות אשה יש מקום לאשת אח לחול מטעם מוסיף ואיסור אחות אשה אין לה מקום לחול אחרי אשת אח ואיסור אשת אח רכיב עלה בכל אופן ולכן תדחה לאחות אשה אבל לר"ש דל"ל מוסיף וא"כ גם שאשת אח הוה מוסיף אכ"ל דחלין שניהם בב"א מטעם מה חזית וא"כ גם בהנך ג' הרי כבר כתבתי דזרות נגד שבת הוה מוסיף וכן בעל מום נגד טומאה וזרות נגד נבלה דאיסור שבת וטומאה ונבלה רק מכח זרות או בעל מום וא"כ לר"י מסתבר לומר דגרע ממוסיף ואין חלין שניהם כאחת דאיסור דהוה במדרגת מוסיף מדחה לחבירו ולר"ש מסתבר לומר דעדיף ממוסיף דהי מנייהו מדחית ודוק היטיב:

איסור מוסיף ב' שמות

הנה תוס' [יבמות ל"ב ע"ב ד"ה איסור] ס"ל בהחלט גמור דמוסיף מב' שמות ודאי אמרינין וראייתם מכריתות והנה שם בכריתות פירשו רשיי ותוס' דאשת אחי אביו הוה מוסיף מב' שמות

[אב"ה בגמ' אמשנה דיש בא ביאה אחת ברש"י ד"ה נשאת. והן בתוס' לא מצאנו כ"א בתוס' ישנים ד"ה מגו. וכן בפי' המשניות להרמב"ם פירש כן] והנה משם אין ראיה כלל דהרי אם יש לאחי אביו עוד אחין שיש להם בנים הרי נאסרה להם משום אשת אחי אביו והוה מוסיף משם אחד ופליאה נשגבה על רש"י ותוס' שמיאנו לפרש כזה. ומאם עבר זקן ונשאה לפי פירוש הרמב"ם דהוה ב"א ומוסיף כאחד ג"כ לא מוכח דאמרינין מוסיף מב' שמות

[אב"ה דזולת הרמב"ם אפשר לפרש עוד ברא אחר לסבא לאבי הזקן, והברא הוא אחי הזקן, ומותרת לו לייבם וע"י שייבם הזקן נאסרה לאחיו משום אשת אח, ואתוסף נמי לגבי יעקב אשת אביו. אך הרמב"ם מפרש ברא ליצחק בן קטן בשנים אחי יעקב וכשיגדל אתי' עלי' אשת אחי אביו ואשת אביו כאחת לא מוכח מידי ועיין] (ע"כ הג"ה מב"ה). ואך מכלתו שם מוכח דאמרינין מוסיף מב' שמות דלא משכחת שם כלתו להיות מוסיף ובאמת תוס' יבמות דייקו לומר מכלתו מוכח דאמרינין מוסיף מב' שמות. ולפ"ז קשה טובא בש"ס שם דדחקו בהך דעבר זקן ולא קאמרי הש"ס דהוה מוסיף האיסור אשת אח לשאר אחי אב ועיין תוי"ט שם כריתות ואמנם לפענ"ד דגם מכלתו יש לדחות הראי' דלעולם לא אמרינין איסור מוסיף מב' שמות והא דחל כלתו הנה כבר הקשו תוס' שם [ד"ה ואחות אשתו] דמשכחת כלם באיסור ב"א ובקטנה פחותה מבת ג' ותי' דלא חשיב אסורין שע"י קדושין רק כשחלין מיד בשעת קדושין והנה תי' זה מספיק דלא משכחת כולם בב"א דאם היתה עדיין קטנה בקידושין של אחי אביו א"כ לא חלו בקדושי בנו או אחי' האיסור מיד אבל כלתו דהוא האיסור הראשון שיחול על [בתו ע"י קדושין] משכחת כן שקדשה קודם ג' שנים שתהיה מקודשת לאחר ג' שנים דהוה איסור בת אחת ומיד האיסור בשעת [שחלין] קדושין ואין ראי' למוסיף מב' שמות כלל. ואתי שפיר מה שתי' הש"ס בכריתות דאיכא ברא לסבא וכפי' הרמב"ם דהוה ב"א ומוסיף ולא ניחא ליה לש"ס לומר מטעם מוסיף מב' שמות דמוסיף מב' שמות לא אמרינין. ואמנם זה אינו ברי [מאשת איש] ונעשית חמותו דס"ל לר"י נדון בזיקה הראשונה ולרבנן חיים משום חמותו הרי חמותו הוה כולל מב' שמות א"כ מוכח דרבנן ס"ל דאפי' כולל מב' שמות אמרינין כש"כ מוסיף ובודאי מוכח דלדינא אמרינין מוסיף מב' שמות. אך את זה ראוי לאמור וניתן לכתוב דרבנן ור"י פליגי הן במוסיף הן בכולל מב' שמות דרבנן ס"ל דאמרינין מוסיף וכולל מב' שמות ור"י ס"ל דלא אמרינין מב' שמות הן מוסיף או כולל וזה מסתבר יותר לומר ממה שכתבו תוס' [כריתות סוד"ה הבא, ויבמות סוד"ה איסור כולל] דר"י כולל מב' שמות ל"ל אבל מוסיף מב' שמות [אית ליה] דהרי למאן דאית ליה כולל הוה כולל כמוסיף כמ"ש תוס' 'גופא ביבמות ל"ג ד"ה ב"ק רק תוס' דחקו לחלק בין השוין לר יוסי מכח מתני' דכריתות דמשמע דר' יוסי ס"ל מה דתני ברישא וכלתו ע"כ מב' שמות ולפמ"ש משם אין ראי' דמשכחת משם אחד. היוצא מזה דלר"י דל"ל כולל מב' שמות גם מוסיף ל"ל וא"ש הגירסא בכריתות דאיכא ברא לסבא ליישב אליבא דר' יוסי דל"ל מוסיף מב' שמות ומוכח משם דאיסור מוסיף וכולל הוא דוקא כשיש בעולם האנשים שנאסר כמ"ש הרמב"ם פ"ד מהלכות שגגות [הל' ג'] ואע"ג דלדינא לא צריכנא לאוקמתא ברא לסבא מ"מ מאוקמתא דש"ס לר"י מוכח כן ודוק היטיב:

והנה הא דכתבנו דמוכח אפי' כולל מב' שמות מא"א ונעשית חמותו לרבנן לא כמ"ש תוס' דחמותו לא משכחת רק כולל מב' שמות דלענ"ד משכחת משם אחד דהרי לא כתיב בתורה חמותו רק אשה ובתה. וא"כ כשמקדש אשה מה שנאסר באמה ובבתה הם משם אחד דכל אחת היא אסורה מערות אשה ובתה והוא שם אחד ובזה תימא ג"כ על ד' תוס' כריתות י"ד ע"ב ד"ה הבא עיי"ש דלענ"ד ברור כי זה המה שם אחד ואעפ"כ שפיר מוכח דלרבנן ס"ל אפי' כולל משני שמות דהרי ליכא למימר דמתני' דא"א ונעשית חמותו איירי בכה"ג דכולל משם א' דא"כ מה טעמא דר"י הרי ר"ח ס"ל דר"י ס"ל כולל אלא ודאי דאיירי משני שמות [אב"ה. פשוט כגון דליכא בת לאשתו רק אחיות] ומוכח דרבנן ס"ל כולל מב' שמות. היוצא מזה דפלוגתא דמוסיף וכולל מב' שמות פלוגתא דרבנן ור"י ודוק. הן אמת דגם לדינא אין ראי' דאכ"ל דלא אמרי' מוסיף מב' שמות וחמותו דס"ל לרבנן דא"א ונעשית חמותו נדון משום חמותו אין טעמיי' מצד כולל רק משום דהוה חמור וס"ל (כר"י) דחמור על קל אמרינין אבל באמת מוסיף וכולל מב' שמות לא אמרינין ועיין:

והנה שיטת הרמב"ם הנ"ל דלא אמרינין איסור כולל ומוסיף רק דוקא כשהאנשים מצויים בעולם לכאורה סוגיא דקדושין [ע"ז ע"ב] מתנגד לזה דקאמר דזונה הוה מוסיף משום דשם זנות אוסרת [אכ"ע בא"א] כמ"ש רש"י שם ורמב"ם גופא כתב כן בחבורו [הל' א"ב פי"ז הל' ט'] הרי מוכח דאע"ג דהשתא האיסור אין מוסיף כיון דמשכחת הוה מוסיף ואשר נ"ל לחלק הוא דודאי זונה על שם גרושה דמה שגרושה אסור גם זונה אוסרת דהיינו תרומה וכהונה וזונה עוד יש בה תוספת איסור לבעלה. שפיר הוה זונה מוסיף משום דשם זונה הוה מוסיף נגד חללה דכל מה שיש בחללה הוא בזונה ועוד משכחת יותר אבל איסור מוסיף כגון אשת אח או אשת אחי אביו הרי ליכ"ל דאיסור אשת אחיו הוה מוסיף נגד אחות אשה דלא ראי זה כראי זה דמי שנאסרה מחמת אשת אח לא נאסרה מחמת אחות אשה וכן להיפך

[אב"ה דאין אשת את אוסר מה שאוסר אחות אשה ורק במקרה שניהם באחת ע"כ א"א לומר דיש בעולם איסור אשת אח. משא"כ זונה דאוסרת הכל מה שחללה אוסרת והאיסור זונה בעצם הוא תוספת ועיין במ"ב] וא"כ אין ליתן מחמת האפשרי שם מוסיף רק אם הוא מוסיף בפועל ודוק כי זה נכון:

מהדורא תנינא

איסור בת אחת

א) עיין חי' רמב"ן יבמות הביא בשם הראב"ד דזרות ונבלה הוה בב"א אע"ג דבאותו חתיכה, נבלה קדמה כיון שעל הגוף כשהגיע לגדלות חלו שניה' כאחת הוא בת אחת. ומה שהקשה הרמב"ן ז"ל שם דא"כ חמותו ונעשה אשת איש הרי א"א קדמה ולמה נדון בחמותו כבר יישב הריטב"א בחי' דודאי כיון דפגע חמותו ברישא חל ואין נדחה אח"כ מפני א"א דאין איסור דוחה איסור. ואולי הרמב"ן ז"ל ס"ל כמ"ש תוס' [יבמות ד"ה ותו] וכגי' ותו חמותו [דהקושי'] דמוכח דס"ל (לר"ש) [לר"י] דנדון רק משום חמותו ולא משום א"א אם התרה בה משום א"א דל"ל מוסיף ולשיטת הראב"ד הרי א"א קדים ואפי' ל"ל מוסיף חל א"א ג"כ משום דקדים. אך על הראב"ד ליכא תיובתא וכמ"ש הריטב"א דליתא לגירסא זו. אך מ"ש הראב"ד ליישב הא דנבלה ביו"כ אין חייב לר"ש אפילו נתנבלה ביו"כ משום דנבלה קדמה לחול עליו ע"ז פריך גם הריטב"א בקדושין דא"כ איסור מדחה איסור וגם זה י"ל דס"ל לראב"ד דשניהם נבלה ויו"כ אין חלין בחייה משום איסור אינה זבוח וכשנתנבלה חל נבלה ולא יו"כ משום דאיסור נבלה קדים שחל עלי' כשנעשה גדול קודם יו"כ ובכה"ג מדחה מלחול איסור יו"כ

[אב"ה הכוונה דוקא בחמותו ונעשית א"א דעל החתיכה חל איסור חמותו מתחלה ואלו בא עליה היה חייב שריפה. אע"ג כשהגדיל חל עליו איסור תחלה, מ"מ איסור שבו להיכן הלך. משא"כ כשלא קדים על החתיכה איסור יו"כ, ודאי מהני הקדימה אגברא שלא לחול דבזה אין מדחה] והא דס"ל איסור בת אחת דוקא כששניהם חלין עליו כאחד כגון זרות ומליקה אבל נבלה ויו"כ לא. אך כבר הקשו עוד על סברת הראב"ד דא"כ גיד ומוקדשים הוה איסור [בת אחת] וכן חלב וטרפה ואמ"ה דאיתניי' בעולם הוה ב"א והוא נגד הסוגי' דש"ס חולין [ריש ג"ה] עיין בריטב"א:

והנה על מ"ש הראב"ד ליישב הא דנבלה ויו"כ ליכא קושיא מזה דאכ"ל דסברת הראב"ד היא רק שאם ב' האסורי' חלים כאחד על החתיכה כגון שנתנבלה ביו"כ, איסור נבלה דהיה תחלה אגברא קדים ואין חל איסור יו"כ על איסור נבלה דכל איסורי תורה הם איסור גברא כמ"ש הר"ן נדרים וכיון שחל תחלה עליו נבלה אין חל יו"כ עמו כשבאים בבת אחת על החתיכה אבל גיד וקדשים כיון שאיסור הקדש חל תחלה על הבהמה (עלי') עד שלא נתקשר הגיד אין חל גיד על איסור הקדש שיש כבר עליו ועל החפץ ולא מהני מה שחלו על הגברא בב"א

[אב"ה הכוונה דבא' משניהם סגי דלא להוי ב"א, בין אם אגברא לחוד בין אם אחתיכה לחוד קדים האחד] ואך דברי הראב"ד שכ' בזר שאכל מליקה דהוה ב"א אע"ג שקדם איסור נבלה משמע דכה"ג חל אע"ג שקדם איסור נבלה על החפץ וקשי' כהנ"ל. ומעתה י"ל דכוונת הראב"ד רק לס"ד (דשם) [דש"ס] דפריך זר ומליק' בב"א הוא דמשכחת לה והיאך משכחת ב"א הרי נבלה קדים וע"ז קאמר דהיינו בב"א על שם נבלה וזרות וגם זה מקרי בב"א. ומעתה נמצא איסור בב"א משני פנים אם מפאת גברא שחלו על גברא כאחד כשנעשה גדול ולא על חתיכה ובב"א ממש שחלו [גם] על החתיכה כאחת.. והנה בשלשתן גם בזר ששמש בשבת ובטמא בעל מום משכחת בב"א על הגברא ולא על החתיכה כגון בשעה שנעשה גדול היה בעל מום וטמא וא"כ שניהם חלו כאחד עליו ואם נטהר בינתיים ואח"כ שוב נטמא הוה דומיא דזר ומליקה וכן אם נעשה גדול בשבת, בשבת הבא אח"כ הוה ג"כ כזה ואיסור ב"א כזה גרע ממוסיף ופליגי בזה ר"ח וב"ק אי ר"י ס"ל ב"א כזה או לא ונדחה למסקנ' הש"ס דפליגי ב"ק ור"ח באיסור ב"א לר"ש והיינו בב"א גמור שנעשה גדול כשהיה איסור זה בעולם וגם בזרות כה"ג [אב"ה, ובזר שאכל מליקה צ"ל כד' תוס' והראשונים דהוה ב"א גם על החתיכה דקדמו איסור מעילה] וב"א כזה ודאי עדיף מאיסור מוסיף ומיושב קושית תוס' שם ד"ה באיסור בת אחת [אב"ה. הא דא"ח אלא משום אשת אח בלבד או משום אחות אשה בלבד. דעל החתיכ' לא חלו בב"א] ופלוגתא דר"י ור"ש באשת אח ואחוה אשה לס"ד ג"כ פליגי לר"ח בב"א כזה שחלו שניהם על הגברא כאחד ולא על הנדון וכגון שעשו האחים שניהם שליח לקדש שתי אחיות אבל לא אלו או שראובן עשה שלית לקדש אחת משתי אחיות ושמעון עשה שליח זה לשליח לקדש לו אשה אחת ושתי נשים אלו עשו ג"כ שליח לקבל משליח זה הקדושין וא"כ חל אחות אשה ואשת אח על הגברא כאחד אבל באותן שתי אחיות שנפלה אחות אשתו ליבום משכחת או בנשא חי ואח"כ מת וכן אפכא וא"כ למסקנא גם הראב"ד מודה בב"א כזה לא מן השם שיהיו שניהם חלין ורק לזה מהני דאם שניהם בב"א חלין על החתיכה כגון נבלה שנתנבלה ביו"כ איסור נבלה חל ומיושב ד' הראב"ד ודוק היטב ולפי מ"ש הראב"ד דפליגי בב"א כה"ג וברייתא דפליגי ר"י וריש בב"א ג"כ איירי כה"ג מיושב קושית תוס' דשפיר אכ"ל דתני תרוויי' והיינו דר"ש דל"ל ב"א כזה חל איזה שקדם תחלה על אותו חתיכה ובנשא חי תחלה חייב משום אחות אשתו ובנשא מת משום אשת אח ודוק היטיב:

והנה גם שתוס' והראשונים לא ס"ל להא דהראב"ד דמפאת שחלו על הקרקפתא דגברא בשוין (לא) הוה ב"א [וס"ל] דאין אנו דנין על השם דאיסור רק על החתיכה אעפכ יש סברא לומר למאן דס"ל דאפי' בב"א אין שני אסור חלין ואין חייב רק א' ובאיזה משניהם ששגג חייב וכדמוכח בחולין ק"א ע"ב היינו אם שניהם שוין אבל אם אחד יש לו שום מעלה אותו איסור חל וכמ"ש תוס' דלהכי חייב לר"ש משום אשת אח לר"ח דמוקי פלוגתייהו בב"א. ומעתה י"ל דגם לשי' תוס' וראשונים אם אחד משני האסורים [אשר] חלין כאחת [על החתיכה] (ואחד) קדום לחול אקרקפתא דגברא מהשני זה חל ומיושב קושית תוס' דשפיר אכ"ל דלמה דס"ד דר"ח ס"ל דפליגי ר"י ור"ש בב"א תני תרוייהו והא דקתני ר"ש אשת אח היינו אם זה האיסור חל עלי' מקודם שקודם שנשא הוא אשה כבר נשא אחיו ואם הוא קדש אשה דעלמא קודם שנשא אחד מאחיו אחות אשה קדים וחייב משום אחות אשה והוא נכון היטב הדק:

והנה לפי מה שכתבתי בדעת הראב"ד דאפי' אם חלו שני אסירים בב"א על החתיכה אם קדם אחד לחבירו על הקרקפתא דגברא השני נדחה יתיישב היטיב הסוגיא דחולין ק"א ע"ב בשבת ויו"כ דפליגי ר' יוסי הגלילי ור"ע דר"ע מחייב שתים ומשמע בכ"ג בין שקדם בגברא שבת או יו"כ וליכא בת אחת וע"כ רק חל בכולל או מוסיף. וגם דברי רש"י שם יש לפרש כן דהא דכתב דל"א בת אחת רק בכולל ומוסיף היינו בב"א כה"ג והא דפריך הש"ס על הא דשלח משמיה דר"י דשבת חייב ולא יו"כ וקאמר מטעם דשבת קביעי אע"ג דמשכחת כגון דשבת קדים אבל ר"י שלח סתמא דבכל גוונא חייב רק אשבת והיינו ע"כ משום דקביעי וקיימא ודוק היטב:

ב) והנה עלתה על זכרוני דבימי חרפי עמדתי על חקירה אחת הא דאמר רבא בשבועו' [כ"ד ע"ב] דטעמ' דמ"ד דל"ל כולל רק מוסיף דמחתיכה לחתיכה לא אמרינין מגו. ולכאורה אפכא מסתברא דהרי כל אסורי תורה הם איסור גברא ולא איסור חפצא וכמ"ש הר"ן נדרים. וא"כ יותר מסתבר לומר כולל גם דהוה מחתיכה לחתיכה מ"מ הוא באותו גברא למשל יו"כ על נבלה דמגו דחל יו"כ עליה לענין שחיטה ה"ה אנבלה וכן אחות אשה, מלומר מוסיף כגון אשת אח דמגו דחל אשת אח אשאר אחין יהי' חל עליו דמה לנו דהיא נאסרת לשאר אחין משום אשת אח מ"מ אגברא אין חל אסור אשת אח וצ"ל מגברא לגברא. וניחא לן דהרי כבר חשב הראב"ד לומר דזרות ומליקה הוה ב"א מטעם ששניהם חלו אגברא כאחד וגם שדחו אותו בשתי ידים אבל קם סברא דלענין גברא יותר מסתבר לומר מגו באותו חתיכה כיון דהוא כבר מוזהר ועומד משעה שהביא גדלות על כל האסורים ושפיר שייך מגו דחל אשת אח על שאר האחין חל עליו באותו חתיכ' גם שהוא מגברא לגברא ולא אחות אשה מטעם כולל דהוה מחתיכה לחתיכ' גם שהוא באותו גברא. ומעתה לפמ"ש לעיל דראב"ד ס"ל דנבלה ביו"כ היינו אפי' בנתנבלה ביו"כ ול"ל לר"ש ב"א כה"ג משום דנבלה חל תחלה אקרקפתא דגברא ומדחה יו"כ לחול דל"ל לר"ש ב"א רק אם שניהם באו כאחד אגברא ואחתיכה וא"כ אי ס"ד דר"ש ס"ל מוסיף בחתיכה אחד מגברא לגברא משום דכבר חל אקרקפתא דגברא האיסור משנעשה גדול כש"כ דראוי לומר ב"א בזה דהרי מפאת החתיכה שניהם באו כאחד נבלה ויו"כ ורק מפאת גברא שנבלה חל תחלה עלי' א"כ נאמר כיון שחל יו"כ לענין שחוטה ה"ה לענין נבלה ודוק כי חריף הוא ועצה עמוקה:

ג) מה שהקשו תוס' ד"ה באיסור דאם פליגי ר"י ור"ש בב"א היאך מתרצא הא דא"ח אלא משום אחות אשה ונדחקו לכאורה יש ליישב בפשטות דר"ש דל"ל בת אחת גם דל"ל כולל ומוסיף מ"מ אם שני אסורים חלין בב"א ואחד מהם כולל או מוסיף הוא חל. וא"כ י"ל הא דקאמר אשת אח איירי ביש אחין עוד ואין כאן אחיות ואידך איירי שיש אחיות ולא אחין. אך זה אינו, דהרי כיון דלר"ש ל"ל בת אחת ואיירי שעשו שניהם שליחות לקדש הרי חל איסור אשת איש ולא חל לא אשת אח ולא אחית אשה רק בשעת מיתה חלין עליה שניהם כאחד אשת אח ואחות אשה. ועל האחין אין כאן איסור כלל דזקוקה ליבם ואין כאן לא כולל ולא מוסיף דהרי על שאר אחיות הפנויות כבר חל אחות אשה בשעת נישואין וגם בל"ז ליכ"ל כהנ"ל דהרי בעל מום ששימש בטומאה דהוה טומאה כולל ואפ"ה קאמר ב"ק דרק בעל מום ולא טומאה משום דעיקר האיסור מכח בעל מום וא"כ נם באחות אשה נימא כן [אב"ה, דאחות אשה גורם לאשת אח דאל"כ מותרת לו ביבום] ולכן נ"ל כך דודאי יותר מסתבר לחייב משום אחות אשה דהוא הגורם וכמו שהקש' הש"ס חייבם יבומי וראוי לומר דחל אחות אשה. אך אם יש כאן אחין מהאם דהוה אשת אח מוסיף יותר מסתבר שתחול אשת אח ומתלא תלי אבל אם אין כאן אחין מהאם וליכא מוסיף חל אחות אשה משום דזה גורם שלא תתייבם ודוק היטיב וע"כ צ"ל דסברא דאחות אשה חל משום דזה גורם מהא דפריך הש"ס לעיל והתניא משום אחות אשה משמע דכל ברייתא בפני עצמה ניחא לי' ולפי מה דלא אסיק אדעתי' דכאן בנשא חי וכו' א"כ תקשי למה יחייב משום אחות אשה וע"כ צ"ל משום דזה גורם ואיירי ג"כ בנשא (חי) [בב"א[ וק"ל.

ד) ותתייבם יבומי ק' הרי בל"ז ק' על הבריית' ראשונה ותתייבם יבומי. ונלענ"ד דודאי אסיק אדעתי' דמתלא תלי רק דס"ל כיון דע"כ מכח אחות אשה הוה אשת אח גם שנשא חי מ"מ עכשיו שמת ואיכא יבום דאין כאן אשת אח רק משום אחות אשה הוה כאלו שניהם באו כאחת. ומעתה אם ר"ש ס"ל איסור בת אחת ראוי שיחולו שניהם אבל אי פליגי בב"א ור"ש ל"ל ב"א גם דמכח תתייבם הוה כאלו באו שניהם כאחת מ"מ חל אשת אח ולא אחות אשה כסברת תוס' לקמן דהוה חמור וא"כ בל"ז לא תקשי ליה דתתייבם דשפיר אסיק אדעתיה דמתלא תלי והוה בב"א ומדחה אשת אח לאחות אשה אבל לפי מה דמשני כאן שנשא חי ופליגי במוסיף וכולל אבל ב"א גם ר"ש מודה תקשי דתתייבם יבומי דאם מתלא תלי יחולו שניהם כאחד ומשני דאפ"ה נא פקע ומדחה לאחות אשה ודוק:

ה) עיין פי' משניות לרמב"ם כריתות פי' דאיכא ברא לסבא קטן דחל עלי' אשת אב [ואשת אחי אביו] בב"א וממילא חל ג"כ על אביה מטעם מוסיף א"כ נלמוד מזה כלל גדול דאם האיסור השני חל על אחד מטעם ב"א הוה מוסיף וא"כ ממילא בכל איסורי תורה האסורים לכל ישראל כגון נבלה או יו"כ וכדומה גם שהנבלה נתנבלה מעיו"כ דאיסור נבלה קדים מ"מ אם נעשה בישראל אחד בר חיוב דחל יו"כ על הנבלה בבת אחת הוה מוסיף גם לדידיה וא"כ יש ליישב קו' תוס' בכריתות כ"ג [ד"ה ומי] דמדאמר ר"ש סתם אין חייב אלא אחת [באוכל נבלה ביו"כ] מוכח דל"ל מוסיף דאל"כ הרי בכה"ג מחייב שתים ועיין:

ו) הנה הא דעבר זקן ונשאה דדחק הרמב"ם מה דהוה מוסיף דהרי בל"ז אסורה והרי אי מוסיף משני שמות אמרינין כדמוכח מכלתו א"כ פירוש דאיכא ברא לסבא עוד אח שהיתה מותרת לו ליבם ובמה שיבם הזקן נאסרה לו משום אשת אח והוה מוסיף ומדוייק מלת סבא דהיינו אבי הזקן וע"כ צ"ל דס"ל לרמב"ם דאין חילוק בין כולל למוסיף ור"י ע"כ משום דלא מחייב בחמותו [בא"א ונעשית חמותו] ס"ל דכולל מב' שמות לא אמרינין וה"ה למוסיף משני שמות ול"ל לר"י דחייב בכולן וכן מבואר כאן בתוס' ישינים [כריתות י"ד ע"ב ד"ה מודה] ולפיכך צריך להמציא איסור מוסיף דאש אב בקטן. ודע דתוס' ביבמות לא הוכיחו מוסיף מב' שמות רק מכלתו אבל מאשת אחי אביו לא מוכח זה גם דרש"י ותוס' ישנים פי' בכריתי' כן הוא פלא דכרי משכחת כשהי' יותר אחין לאבי' ולהם בנים דחל עליהם אשת אחי אביו ופשוט

ז) הנה תוס' הוכיחו דמוסיף מב' שמות אמרינין מכלתו. ולכאורה נראה דדוקא ב' שמות מאיסור עריות כגון אשת אח וכלתו דשני האסורין מפאת עריות הוה מוסיף אבל איסור אשת איש עם עריות לא אמרינין דהוה מוסיף וכן מוכח מלשון הרמב"ם בפסקיו דקאמר דדוקא אם הנך עריות בעולם ואם אשת איש הוה ג"כ מוסיף אין צריך לכל אלם [אב"ה הכוונה פשוט דבכל פעם שנשא אותה אחד מאלו האוסרים עליו נעשית אשת איש] ולכאורה מוכח כן מהא דדחיק הש"ס בעבר זקן מה מוסיף איכא הרי אשת איש הוה מוסיף לעלמא אך זה אינו דהרי בל"ז היא אסורה מטעם יבמה לשוק דהרי מוקי הש"ס דנפלה לפניו ליבום ושפיר אכ"ל דא"א הוה מוסיף וכן ראיתי בריטב"א יבמות דס"ל דאשת איש הוה מוסיף לעריות וע"כ צ"ל כהנ"ל. ואך עדיין קשה דאפשר לאוקמא דעבר זקן דהוה מוסיף כגון שחלץ ליבמתו דליכא רק לאו דנא יבנה ותופסין קדושין והוה מוסיף מטעם א"א וצריך לומר דהש"ס מהדר לאשכח מוסיף אפי' בכה"ג דמוקי לעיל דיבמה ולא עבר רק על שניות וק"ל:

ח) הנה הרמב"ם ס"ל דאיסור הנאה הוה מוסיף ועל קושי' תוס' חולין ק"א [סוד"ה איסור] דא"כ בב"ח הוה מוסיף העמיק בפי' המשניות כריתות בנקודה נפלאה וחזי מאן גברא רבה קמסהיד במשנה למלך דדבריו צריכים ביאור דגם בהקדש נוכל לומר כיון דאין איסור חל על איסור אין כאן איסור הנאה בלא אכילה ולא הוה מוסיף. והנה לפמ"ש בס' אבני מלואים חלק שני סי' י"ג דהרי הקדש הוה איסור חפצא ובודאי חייל הקדש לאיסור אכילה והנאה שאסור עלי' מפאת ההקדש רק איסור מעילה דגברא ובל יחל אין חל עלי' דאין איסור חל על איסור. הדברים ברורים לחלק דבב"ח דהוה רק איסור גברא וכיון דאין אחע"א והנאה אסור בגררא דאכילה כיון שא"א לחול איסור אכילה אין כאן איסור בב"ח ונדחה לגמרי ולא נוכל לומר דהנאה הוה מוסיף דעלי' אנו דנין אם חל איסור בב"ח כלל לענין אכילה והנאה. אבל בהקדש דאיסור חפצא וחל איסור חפצא להיות איסור הנאה על החפץ עלי' דהרי גם איסור אכילה חל על החפץ. וכיון שעל הגברא אין איסור הנאה שפיר חל איסור הנאה של הקדש על הגברא דלא נדחה איסור הנאה לגמרי דהרי על החפץ חל ושפיר חל על הגברא והוה מוסיף:

ט) לדעת תוס' דהנאה הוה רק חמור וא"כ צריך לפרש הא דקאמר הש"ס כריתות בהקדש דאתוסף היינו חמור והרי לא קאמר הש"ס רק דס"ל כולל ומוסיף ולא חמור וע"כ כוונת הש"ס דכולל חמור משום דלא חל רק כולל חמור. וא"כ קשה יו"כ מה חמור איכא וצ"ל כד' תוס' חולין ק"א ע"ב [ד"ה הזיד] דיו"כ הוה חמור גם לענין שבת דהוה יום כפרה ומחילה גם שמדברי תוס' אין ראיה דהוה באמת חמור רק דהוא שב מידיעתו דבעיניו חמור הדבר ועיין שבת ס"ט תוס' ד"ה אלא דהוה שב מידיעתו אפי' בדבר קל ממנו כמו קרבן. והנה אם בהמה בחייה לאברים אין הקדש חל מחיים וא"כ אם נטמא תחלה גם שאין איסור מעילה חל מחיים על איסור אמ"ה אבל הקדש הוה וחל איסור טמא במוקדשין וא"כ איך חל מעילה לאחר שחיטה ע"י כולל הרי ליכא כולל דכבר נאסר מטעם טומאת הגוף. ואולי נאמר כיון שעל הבשר חל מעילה עלי' דהוה מוסיף דנאסר לטהורין וכיון שחל מעילה על הבשר חל ג"כ על החלב מטעם כולל לאחרים וממילא חל עלי' מטעם מוסיף וכמ"ש הרמב"ם בת אחת ומוסיף בברא לסבא ודוק:

מהדורא תליתאי

ששניתי תחלת קיץ תרלמ"ד ה' יגמור בעדי.

איסור בת אחת

א) הנה איסור ב"א משכחת לה בכמה פנים. א) כגון שבת ויו"כ בחולין קיא ע"ב דב' האסורים האלה לא היו בעולם כלל עד שהעריב שמש ובאים שניהם כאחת לחול וכן אשת איש ואשת אח שבשעה שקידש ראובן אשה באים כאחת לחול ובגוונא דמוקי הש"ס ביבמות ל"ד דשוינהו שליח דאיסור אשת איש ואשת אח ואחות אשה באים ממש כאחת שלא היה שום איסור באותן חתיכות לשום אדם עדיין. אופן ב) משכחת איסור ב"א בהא דקמשני הש"ס דאיכא ברא לסבא וכמו שפי' הרמב"ם במשניות ברא קטן דעלי' באים כלם כאחת הרי על שאר האחין חלין שאר האסורים מקדם כגון אשת אח שהיה ראשון, רק על הקטן באים כאחת אשת האב עם שאר האסורים ואמרינין דחלין כולן כאחת על הקטן הזה. והנה יש מקום אומר גם אם יש דס"ל איסור ב"א בגוונא קמייתא דאין לאחד יתרון על השני אבל בכה"ג באופן ב' דאותן איסורין כבר מצאו מקים לחול על שאר האחין גם על הברא דבאין כאחת נדחה איסור אשת אב ולא חלין רק מה שחלו כבר על שאר האחין ודוק אופן ג) משכחת ב"א כגון נבלה שנתנבלה ביו"כ דאיסור יו"כ קדים על אותה חתיכה רק שא"א לחול בחייה דאיכא איסור אבר מן החי או אינה זבוחה עיין תוס' שבועות כ"ד ד"ה האוכל ולאחר מיתה באים נבלה ויו"כ כאחת על אותה חתיכה. ובת אחת כזה י"ל דגרע משנים הראשונים דהרי לקוברו בין רשעים אמרינין אחע"א וא"כ גם שלא היה חל איסור יו"כ בחייה לענין עונשין מ"מ מתלא תלי וקאי ואיהו קדים לחול במצאה מקום לחול

ב) הנה למ"ד דס"ל דלא אמרינין אפי' איסור בת אחת מוכח מרש"י חולין ק"א ע"ב דס"ל דאין א' מדחה חבירו אך דאמרינין דאי אפשר לחייבו שתים אבל אחת חייב בין שגג בשבת או שגג ביו"כ עיי"ש. ולכאורה קשה דמוכח מיבמות ל"ג דפליג בר קפרא ור"ח באיסור ב"א וקאמר ב"ק דחייב רק אזרות או בעל מום אך באמת לק"מ דשם הרי איסור זרות או בעל מום גורם לאיסור שבת או טומאה ונבלה ולהכי מדחה הגורם [את] השני אשר בגרמו בא לחול וזה פשוט ואמנם יש מקום לומר למ"ד דאין אחע"א בבת אחת אם יש לא' מעלה על השני הוא מדחה השני כגון שאחד קמור משני במיתה או כרת נגד חבירו. או שהאחד כולל יותר או שהוא מוסיף האיסור אשר הוא יותר ראוי לחול מדחה השני והרי מצאנו שמוסיף עדיף מכולל, וכולל מחמור. וא"כ כל אחד מדחה חבירו הקל ממנו במדרגה והבן:

ג) הנה הראב"ד ז"ל הביאו הראשונים ביבמות כ' הא דקאמר הש"ס אלא מליקה בב"א היינו כשהביא ב' שערות נתחייב בזרות ובנבלה. ועיין חי' רמב"ן א"כ חמותו ונעשית א"א, איסור א"א קדים ולמה נדון משום חמותו וכבר תירץ הרשב"א והריטב"א דבכה"ג לא מדחה א"א איסור חמותו שחל עליו כבר קודם שנעשית א"א חתיכה זו עיי"ש. והנה גם בהא דאמר ר"ש דנבלה ביו"כ פטור כתבו בשם הראב"ד דאע"ג דנתנבלה ביו"כ מ"מ איסור נבלה קדים ועיין בריטב"א קדושין ע"ז האריך שם. ולענ"ד יש לבאר דברי הראב"ד דאין כוונתו דאין דנין על החתיכה רק על הגוף אך דס"ל לראב"ד דלא נקרא איסור בת אחת גם שעל החתיכה באים כאחת כגון נבלה דנתנבלה ביו"כ דבאים כאחת על החתיכה דבחייה אסורה משום אמ"ה כמ"ש התוס' שבועות מ"מ לא נקרא איסור ב"א רק אם שניהם כאחת דאקרקפתא דגברא וגם אחתיכה באים כאחת כגון זר ומליקה וזר שהביא ב' שערות בשבת. אבל אם אקרקפתא חל אחד קודם חבירו. אע"ג דעל חתיכה באים כאחת אין שניהם חלין ואותו איסור דחל אקרקפתא תחלה מדחה השני כן סברת הראב"ד ז"ל והיא עצה נכונה וישרה. והנה לדעת ראב"ד זה יש שני גוונא איסור ב"א האחד שאיסור בא על שניהם כאחת הן אגברא והן אחתיכה כגון בתו ואחותו שבא על אמו והולידה בת ולא היה לו בת ואחות זולתה דשניהם אגברא ואקרקפתא כאחת והשני שאחתיכה באים כאחת אבל אקרקפתא דגברא אחד קדים לחבירו שכבר יש לו בת או אחות מקדם ובא על אמו דאחתיכה זו בתו ואחותו באים כאחת אבל לא אקרקפתא דגברא ודוק:

היוצא מדברינו דאיכא איסור בת אחת מדרגות א' חמור מאידך והם. א) דהאיסור בא גם אגברא גם אחתיכה כאחת. ב) דבאים כאחת על החתיכה ולא אגברא אבל על החתיכה לא היה שום איסור משניהם לשום אדם ג) דגם על החתיכה היה איסור א' קדים אך על אדם זה באים כאחת. ד) דגם על אדם זה קדים איסור א' לחבירו רק שלא היה מקום לחול מכח שהיה איסור אחר עליו ואין אחע"א, הפוך בה:

ודע דלפמ"ש בסברת הראב"ד דלא משכחת בת אחת גמור רק בבאין כאחת גם אקרקפתא דגברא, בכל העריות משכחת דבאים כאחת אקרקפתא דגברא שבשעה שהביא שתי שאר שערות חלים כאחת זולת אחות אשה דא"א אלא ע"י קדושין אחר שהביא ב' שערות לפי דעת תוס' יבמות ל"ד [ד"ה מתוך] אך גם זה אפשר שאחות אשה ואשת אח באים כאחת אקרקפתא דגברא כגון שאחות אשתו היתה פחות מבת ג' וקדשה אחין ולא היה זולתה עדיין אשת אח ואחות אשה והם באים על קרקפתא דגברא כאחת. אך אם גם איסור מוסיף לא אמרינין רק איסור ב"א לא משכחת ב"א אקרקפתא דגברא אחות אשה ושום ערוה ע"י קדושין שלו בב"א דהרי בשעה שהביא ב"ש חל עלי' איסור א"א דעלמא וא"כ איך חל עליו איסור אשת אח אאשת איש ע"כ בקידש אחיו קודם שנעשה הוא בר חיוב דבאים אשת איש ואשת אח עליו כאחת וא"כ א"א להיות אחות אשה כאחת עמם. דוק ועיין בה. וכן הא דקאמר הש"ס יבמות ל"ד בב"א כר"ש לדעת תוס' שם א"א למשכחת אקרקפתא דגברא בב"א דהרי כמה אשת איש בעלמא שחל עליהם מיד שהביאו ב' שערות.

ד) הנה לכאורה יש לחקור דקאמר הש"ס שבועות דטעמא דמ"ד דל"ל כולל אע"ג דאית ליה מוסיף משום דלא אמרינין מגו מחתיכה לחתיכה הרי כל אסורי תורה איסורא דגברא כמבואר בר"ן נדרי'. וא"כ מסברא נהפוך הוא דמסתבר' לומר כולל דאחות אשה חל על אשת אח במגו דחל על איש זה ע"י הקדושין שקידש [על] שאר אחיות משום אחות אשה חל גם [על] אשת אח. מלומר איסור מוסיף בקידש החי תחלה דכבר נעשה אחותה ערוה דאחות אשה עליו ואח"כ בקידש אחיו אחות אשתו (של המת) דצ"ל מגו דחל אשת אח אשאר אחים חל ג"כ עליו דהוה המגו מגברא לגברא. אך לק"מ דהרי בשעה שנעשה בר חיוב כשהביא ב' שערות כבר חלו עליו כל אסורי תורה. וא"כ אקרקפתא דגברא באים כאחת כל אסורי תורה ואך על החתיכה אנו דנין שפיר מסתבר לומר איסור מוסיף מכולל כסברת הש"ס שם ודוק היטב בסברא זו. ומעתה נבלה ביו"כ בנתנבלה ביו"כ הרי איסור נבלה קדים אקרקפתא אם לא נעשה בר חיוב ביו"כ ומשו"ה ס"ל לראב"ד דנבלה מדחה יו"כ כמ"ש באות ג'. וא"כ אי ס"ל לר"ש איסור מוסיף בעלמא כש"כ דבזה ראוי לומר איסור כולל. דהרי מפאת החתיכה באים כאחת אם נתנבלה ביו"כ ורק מפאת קרקפתא דגברא חל נבלה ולא יו"כ שפיר ראוי לומר מגו מגברא לגברא ודוק היטב:

איסור מוסיף

ה) הנה גם איסור מוסיף משכחת לכמה פנים. האחד ששם זה מוסיף איסור לשאר אנשים ולא עליו כגון חמותו נעשית אשת איש. ב) אם האיסור מוסיף גם על האיש הזה אשר כבר נאסר עליו כגון איסור הנאה לדעת הראשונים דהוה הנאה מוסיף הרי נתוסף איסור להאי גברא גופא לענין הנאה. וכן נותר דנאסר לגבוה להקריב. ג) הנה מוסיף דמצינו בש"ס הוא רק במקרה ואין באיסור אחד מה שהוא בשני כגון אשת אח ואחות אשה שקידשו שניהם ב' אחיות. אבל משכחת איסור א' לבדו ואין אשת אח אוסר מה שאוסר אחות אשה. ד) אבל יש מוסיף שהוא אוסר הכל מה שהאיסור האחד אוסר ובו אתוסף איסור כגון גרושה על אלמנה או חללה. וכן זונה על גרושה וחללה דשם זונה פוסל לכהונה ותרומה כמו גרושה וחללה ויש בה תוספת לאסור בישראל א"א לבעלה. ובזה יש ליישב הא דקאמר הש"ס בקדושין דזונה חל על חללה דשם זונה אוסר בא"א משמע דמפאת זה הוה מוסיף וחל והרי כלל גדול באחע"א הא דחל ע"י כולל או מוסיף היינו דוקא כשהדבר בפועל שנמצאים בעולם מי שחל עליו האיסור הנוסף כמבואר ברמב"ם. ולהנ"ל שפיר יש לחלק דודאי איסור מוסיף שאינו רק מוסיף בפרטות זה אבל אין באיסורו מה שיש באיסור השני שם הכלל דדוקא בנמצא מקום לחול התוספ' אבל בכה"ג שהאיסור בעצם הוה באיסורו תוספת על האיסור השני כשם זנות בכל אופן חל ודוק:

ו) הנה גם באיסור בת אחת עוד יש חילוק כזה. האחד אם האיסור בא בתולדה בב"א כגון בתו ואחותו. או אחותו ואחות אביו ואחות אמו. הב') שבאים ע"י מעשה קדושין שקידש אחיו אשה שאיסור אשת איש ואשת אח באים כאחת על האח והם כרוכים זה בזה שאי אפשר להיות אשת איש מבעל זה ולא אשת אח. ואם הקדושין קדושין ע"כ היא אשת איש ואשת אח. הג') כגון אשת אח ואחות אשה שקדשו שניהם כאחת דאין אחד תלוי בחבירו דקדושין של כל א' מהם אפשר להיות לבדו ורק ע"י שנעשו שני מעשים אלו כאחת חלו שניהם בשעה אחת ודעת התורה מסכמת דהנך ג' גונא ב"א כל א' עדיף מחבירו והשלישי הוא הגרוע מכולם. ובמ"ש יש ליישב למאן דל"ל ב"א הא דדרשינין בכריתות דף ב' וט"ו דאחותו אתי לרבות שהיא אחות אביו ואחות אמו דחייב ג' הרי מוכח דאמרי' בב"א דחלו שניהם. ולהנ"ל יש לחלק דבכה"ג דהאסורים בתולדה באו כאחת כ"ע מודו דאמרינין איסור ב"א אבל אם הדבר רק במקרה כגון יו"כ ושבת או אשת איש וא"א לא אמרינין. וגם יתיישב בזה לס"ד דש"ס ביבמות דבר קפרא ס"ל לר"ש דל"א איסור ב"א וכתבו תוס' דהא דמחייב ר"ש משום א"א היינו דאשת אח מדחה לאחות אשה דחמור עיי"ש ל"ג ד"ה באיסור. ולכאורה קשה כיון דל"ל איסור ב"א אין חל איסור אשת אח במקום איסור (א"א) [אשת איש] דהוה חמור ומוסיף. אם לא שנאמר דמ"מ אשת אח מדחה גם לאשת איש משום דא"א יש לו היתר בגירושין. אבל להנ"ל א"ש די"ל דדוקא איסור ב"א כגון אחות אשה ואשת אחיו ל"ל דאינם תלויים זה בזה רק שבמקרה באים כאחת אבל אשת איש ואשת אח מודה דחלין כאחת כיון דע"כ ע"י מעשה קדושין האחד שניהם חלין:

ז) עיין ראב"ד פ"ט מהלכות ביאת מקדש הל' י"ב בהשגה כ' הא דזר ששמש ובעל מום ששמש בטומאה משכחת בב"א וכבר תמה עליו הכ"מ דהרי למסקנא חייב מטעם כולל לדידן דס"ל אחע"א בכולל והנה לכאור' יש לומר דאע"ג דקיי"ל אחע"א בכולל. מ"מ בכה"ג לא אמרינין איסור כולל ומטעם שכתבו תוס' ל"ג ד"ה בר קפרא דס"ד דש"ס ל"ל איסור ב"א עיי"ש והא דקתני בברייתא דמותיב בה לב"ק פלוגתא דר"ש ור"י ושיירי למליקה דע"כ איירי בכולל ומחייב ר"י ב' היינו לקוברו אך א"א לומר כן דא"כ היאך מותיב הש"ס לב"ק מהך ברייתא דשפיר יש לומר כבר קפרא דאפי' בבת אחת פוטר ר"ש דאין חייב אלא אחת ופליגי ר"ש ור"י בתרתי דבכולל מחייב ר"י ב' לקוברו ור"ש פוטר ובב"א מחייב ר"י עונשין ור"ש רק לקוברו. אך לאחר העיון נראה ליישב עדיין כהנ"ל והט אזנך לענ"ד לפרש דברי הש"ס אשר לענ"ד יתיישבו כמה קושיות ודקדוקים. והוא דהנה הפלוגתא דר"י ור"ש בברייתא קמייתא אי חייב ב' או רק משום אשת אח או אחות אשה לבד כר"ש א"כ הא דקאמר ר"ש דחייב משום אשת אח ור"י מחייב ב' צריך לתרץ בא' מג' פנים או דפליגי בכולל דר"י ס"ל איסור כולל. וע"ז קשה מא"א ונעשית חמותו. עיין תוס' ל"ב ע"ב ד"ה איסור. או דר"י לא מחייב רק לקוברו וזה דוחק דנימא דר"ש פליג דאפי' לקוברו אין אחע"א. או דאיירי בב"א ור"ש ל"ל אפי' איסור ב"א וסתמא דש"ס דדחקו וכן ר' יוחנן מתרצים דפליגי לקוברו משום דס"ל דאיסור ב"א כ"ע מודו ואיסור כולל ל"ל לר"י ולא מתרצא רק דר"י קאמר לקברו ופליג ר"ש דאפי' לקברו אין חל. ועל זה קאמר הש"ס בפלוגתא ורצה הש"ס תחלה לומר דפליג ר"ח וב"ק אי ר"י ס"ל כולל. והיינו דר"ח ס"ל לר"י איסור כולל ואתיא פלוגתא דר"י ור"ש לענין חיוב. וב"ק ס"ל דל"ל לר"י כולל וע"כ כשינוי' דש"ס לעיל דרק לקוברו וקמדחי הש"ס זה ממליקה. דפליגי בב"א אליבא דר"י. והנה מד' תוס' מוכח דכוונת הש"ס דפליגי ר"ח וב"ק אי ס"ל לר"י בת אחת באיסור אחות אשה ואשת אח דלב"ק הא דקאמר ר"ש אין חייב אלא משום אשת אח ור"י מחייב ב' הוא דוקא לקוברו אבל איסור בת אחת ל"ל ודברי תוס' לא זכיתי להבינם דא"כ אכתי ק' דהוה ס' הפוכות דאיך ס"ד דש"ס דר"י ל"ל ב"א אע"ג דס"ל מוסיף ואי כתירוץ תוס' דוקא בת אחת כזה וסברת הש"ס דגם אשת אח ואחות אשה דאחד גורם לחבירו ל"ל איסור ב"א לבר קפרא א"כ היכי קאמר ר"ש דחייב משום אשת אח הרי אחות אשה דהוא הגורם ראוי להתחייב כמו שאומר בזר ששימש אם לא שנדחוק כיון דב"ק ס"ל דב"א כזה אפי' ר"י ל"ל ע"כ מתוקמא בכולל ולקוברו משום דב"ק ס"ל דבכה"ג ליכא סברא לחייב בב"א כיון שאחות אשה הוא הגורם:

אמנם לענ"ד לולא ד' תוס' יש לפרש דלהך אוקמתא שניהם ר"ח וב"ק ס"ל דהא דפליגי ר"ש ור"י אי חייב משום אחות אשה לבד או ב' איירי בב"א ופליגי באיסור בת אחת בכל התורה דר"י ס"ל איסור ב"א וכקושית תוס' דסברא פשוט' דב"א עדיף ממוסיף ור"ש דל"ל מוסיף גם ב"א ל"ל. ואך פליגי בר קפרא ור"ח בהנך ג' אי בהנך ג"כ ס"ל לר"י ב"א משום דלכל הותרה וכמ"ש תוס'. וא"כ לכ"ע בין לר"ח ובין לב"ק פליגי ר"י ור"ש לחיוב אבל לכ"ע מודה ר"ש דלקוברו שניהם חלין ונדחה הא דקאמר הש"ס דלקוברו הוה פלוגתא. וע"ז פריך הש"ס ומסקנא דפליגי בבת אחת אליבא דר"ש דר"ח ס"ל דבב"א ר"ש מודה וא"כ ע"כ ס"ל דהא דפליגי באחות אשה היינו לקוברו משום דס"ל דאיסור ב"א כ"ע מודו. ובר קפרא ס"ל דלר"ש ב"א פטור והיינו משום דס"ל לסברא דלענין לקברו כ"ע מודו אפי' ר"ש וע"כ פליגי בב"א. ומעתה הנה אם נימ' דפליג ר"ש לענין לקברו דל"ל לר"ש אחע"א אפי' לקברו מנ"ל לאפושי פלוגתא דר"ש לית ליה איסור בת אחת. דלפמ"ש הא דפליגי ר"ח וב"ק אליבא דר"ש הוא משום דס"ל לב"ק לסברא פשוטה דלקוברו כ"ע מודו ושפיר פריך הש"ס תיובתא לב"ק מדמשייר מליקה מוכח דפליגי בכולל ואם מוכח משם דפליגי בכולל מסתמא קם דינא דגם ר"ש מודה באיסור בת אחת כסברא פשוטה וגם שכפמ"ש דמאחותו [במשנה אמר ר"ע כריתות ט"ו] מוכח דאמרינין איסור ב"א ואין לנו לחלק מסברא באיסור ב"א ור"א דקאמר לקוברו ס"ל כסתמא דש"ס לעיל דלא פליגי ר"ש ור"י באיסור ב"א ולא בכולל וע"כ בלקוברו פליגי וכר' יוחנן. אבל לומר דפליגי בלקוברו וגם באיסור ב"א אין לנו רגלים לומר כן ודוק היטב הפוך בה והבן:

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה