אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן מו
לי"נ הרב המאור הגדול תלמידי החביב צדיק וישר כבוד מו"ה יעקב משה נ"י אבדק"ק קראסנא.
אהובי תלמידי מכתבך קבלתי ושאלתך שאלת חכם חצי תשובה בענין איש אחד שיש לו כרם ובתוכם אילנות אשר פירותיהם מעט וגורמים היזק להגפנים מחמת צילם ועוד בה שנית דאתי צפורי ויתבי אאילנות ומפסידין הכרם כעובדא דפרדיסא דרב יוסף ב"ב כ"ו ע"א ולפי מה שמחלקים התוס' [שם ד"ה אנא] בין הך מעשה לעובדא דשמואל ב"ק צ"ב דשם הוה מכחשי טובא איז' שיעור יש בדבר א לא ידעתי מקום ספק בזה דהשיעור כיון שהוא מעולה בדמים דההיזק יתר על שבח הפירות ואין עושה דרך השחתה רק להשביח הגפנים מותר כיון דהגפנים יקרים יותר מהאילנות ועיין שיטה מקובצת ב"ק שם. ואפשר ליישב בזה מה דקשיא לך לד' תוס' ב"ב ד"ה אנא דמוכח דס"ל דרבא קבל מר"י דצריך להרחיק ודלא כד' הרמב"ן ז"ל בחי' ודברי הכ"מ בהלכות מלכים א"כ היכא קאמר, מר דניחא לי' כיון דכאן הוה היזק מועט באופן דלא הוה ההפסד יתר על השבח אסור למקציי'
[אב"ה דהרמב"ן בחי' ס"ל דהא דלא רצה רבא לקוץ בעצמו לא משום דהוי רק הפסד מועט. דבמזיק לחבירו החיוב שיפסיד כל מה שיש לו ולא יפסיד לחברו פרוטה. אלא משום דהוא סבר דלא מפסיד מידי דבב' אמות סני בבבל. ולא רצה לחלוק עליו דלאחר מעשה אין שומעין לו וכן מפרש הכ"מ. אבל מד' תוס' נראה דקבל רבא מרב יוסף דיש הפסד ורק משום דהוי רק הפסד מועט לא רצה הוא לקצצו וא"כ היאך מותר לרב יוסף] (ע"כ הג"ה מב"ה). והוא דניהו דמוכח מחי' רמב"ן שם דס"ל דבכה"ג דהוה קמזיק לחברו וצריך לפייסו אע"ג דליכא רק הפסד מועט צריך ומותר לסלקם לרצות חברו וגם אם רוצה לפייסו בדמים מה שמזיק דאדם רוצה בקב שלו גם שלא לקום בדינא ודיינא בשומת ההיזק בכל שנה. יש לומר דתוס' ס"ל כיון דעצם ההיזק אין בו היתר דהוה השחתה גם הניזק חוב עלי' שלא לכופו להשחית רק לפייס בדמים וכבר דחקו תוס' ב"ק ליישב דמשמע מכתובות דדקלא עדיף מגופני עיי"ש וא"כ יש לומר דלרבא הי' ניחא יותר דקלא אם היו [הגפנים] שלו אע"ג דמכחיש קצת לגופני וא"כ אסור לו להשחיתם וגם ר"י א"א לו לכופו בזה רק לפייס בדמים אך אם לך ניחא דוקא בגפנים וליכא בל תשחית ליקוץ:
וממה שנאמר בין תבין כי לא מחשבותי מחשבותיך דלפי דעתך המזיק שאין לו הפסד שייך בל תשחית לא כן ונהפוך הוא כיון שמחוייב לפייס להניזק אפי' בדבר מועט לא שייך בל תשחית גם מה שכתבת ליישב קו' תוס' מהך דשמואל דשם ליכא בל תשחית דהוה כמו זומר
[אב"ה רצונו כמו שמותר לזמור הזמורות משום שמכחישים את הגפנים ואין בו משום ב"ת דהזמורה עצמה מקלקלת וכן נמי בתמרא דשמואל ב"ק משא"כ הכא דגורמין רק דאתי צפורי והבן]. אם דהסברא טוב ונכון מאד וגם עלתה במחשבה לפני כן אבל צריך עדיין לומר דשבח הדקלא יתר מהיזק הגפני' דאם ההיזק יתר על השבח פשיטא דמותר כחו מעולה בדמים אך צ"ל דליכא מעולה בדמים ואפ"ה בעובדא דשמואל מותר מסברא זו. ומה שהקשית לפי פי' הכ"מ בדברי הרמב"ם לפרש עץ אשר תדע הוא בעץ שהזקין וכן פי' בהגהמ"י. וא"כ היאך יפרש הברייתא וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר מה ת"ל להקדים הרי אין כאן הקדמה, פירוש הברייתא כך מאחר שסופו לרבות כל דבר אפי' עץ מאכל ממש במעולה בדמים דיילפינין מרק, וכן מבואר שם בשיטה מקובצת:
ודברי הרמב"ן ז"ל על התורה יש בהם טעות סופר וצ"ל אולי לא יוכלו לה ויעשו כן לנקמה בדברים שא"צ למצור וסוף דבריו מוכיחים לזה שמסיים כי תבטחו וכו' וכן מה דמייתי מעמון ומואב וכל עץ טוב וכו'. או דיש להעמיד הגרסא אולי יכול וכוונתו כך דדוקא אם משחית העץ מאכל לצורך מצור מותר דהוה כמעולה בדמים שצריך העצים לעשות מצור ושבח מרובה על היזק ותכלית ההשחתה שצריך להעצים אבל אם באו להשחית סביבות העיר לפסוק חיותם למען יצטרכו להתפשט למרחוק להחיות נפשם ומחמת זה אולי יכבשו אותם דעיקר התכלית להשחית הפרי אשר היא להחיות נפש האדם אסור כנ"ל. וכבר נפלאות היה בעיני מימים ימימה על אשר אינו מבואר הדין זה בש"ע ותל"מ דברי רבך הד"ש הק' אברהם שאג.