אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן לח
דין נצוק וקטפרס וגוד אחית וטופח להטפיח וערוב מקואות [עיין גיטין ט"ז, חגיגה כ"א ודף י"ט, יבמות ט"ו].
הנה מדעת תוס' מוכח דקטפרס היינו שהמים אינם על עמק השוה ובין שהם זוחלין כנהר השוטף או רגלי ראשון שנוגעת במים כיון שהמים שעלי' אינם למטה זה הוה קטפרס ונצוק היינו באויר כזה ומתניתין דקטפרס אינו חיבור אתיא אפי' כר"י דס"ל בג' גממיות גוד אחית היינו כשיש מקוה שיעור שלם. אבל לצרף מקוה חסר אחת לחבירתה להשלים השיעור לא אמרינין גוד אחית לר"י בקטפרס. ורק ברגלי' הואיל וסופן ליפול שם איתא לר"י גוד אחית אפי' בכה"ג ורבנן דפליגי על ר"י בהך דרגליו של ראשון נוגעת במים יש לפרש בשני פנים או דס"ל דטופח להטפיח לא הוה חיבור או דס"ל דל"א גוד אחית אפי' בכה"ג וס"ל לר"ת דטעמא דרבנן דל"ל גוד אחית אפי' בכה"ג דכבר ראינו בהך דג' גממיות דפליגי רבנן על ר"י דלא אמרינין גוד אחית והחמירו בגוד אחית נגד ר"י אע"ג דאכ"ל דשם לא פליגי רק באין סופן ליפול וכמו שמחלק תוס' לר"י אפילו הכי ס"ל לר"ת דמסתמא אזני לשיטתייהו ולא פליגי רק בגוד אחית דליל לרבנן כצל גוד אחית אבל טופח להטפיח הוה חיבור וערוב מקואות כשפופרת היינו שיעור הנקב.
ושיטת ר"י בעל התוס' דגם לר"י צריך דוקא ערוב מקואו' כשפופרת ודוקא מטעם גוד אחית הוה חיבור בטופח להטפיח ואע"ג דלכאורה הם ס' הפוכות דלר"י בגוד אחית קיי"ל דטופח להטפיח הוה [חיבור] אבל לא בקרקע שוה ולרבנן בקטפרס לא הוה חיבור כלל. זה אינן ס' הפוכות דהרי גם ר"י ס"ל קטפרס לא הוה חיבור לעליונה רק תחתונה הטעם דגוד אחית וא"כ אם אמרינין ס' דגוד אחית עדיף מעמק השוה ורבנן ל"ל גוד אחית ולא הוה חיבור כלל. וא"כ לרבנן קטפרס לא הוה חיבור בשום אופן ולר"י אמרינין גוד אחית וקיי"ל דטופח להטפיח הוה חיבור אבל בקרקע שוה טופח להטפיח לא הוה חיבור כלל וטעמא דרבנן דפליגי על ר"י ברגלי הראשון נוגעת דל"ל גוד אחית. ואמנם דעת תוס' עוד לחלק דבעמק השוה סגי טופח להטפיח ובהפסקת כותל צריך כשפופרת נקב וע"ג כותל קליפת השום עיין תוס' חגיגה. ולדברי כולם ק' דמשמע מש"ס גיטין דפליגי ר"י ורבנן אי טופח להטפיח חבור או לא:
אבל הריב"ש בתשו' סי' רצ"ב מבאר דקטפרס היינו שהמים זוחלין וכגון כך דג' גממיות דחרדלית עוברת ביניהם זה מקרי קטפרס אבל ברגלי' של ראשון נוגעת והמים שטופחין עלי' נחין ושוקטין אין זה קטפרס ולכ"ע מתחברין ולא פליגי ר"י ורבנן אלא בטופח להטפיח אי הוה חבור או לא. ואפילו באשבורן אי חרדלית עוברת לא הוה חיבור לערב המקואות ואין חילוק בין הם על עמק השוה או מלמעלה למטה. וגם דעת הרמב"ם כן שכ' בהנך דג' גממיות דאין הזוחלין מערבין אך ר"י ס"ל גוד אחית לומר דאפילו במים הזוחלין עירוב ע"י גוד אחית. ומה שפקפק הכ"מ [פ"ח מהל' מקואות הלכה ח'] על ד' ריב"ש דרמב"ם ס"ל דטעמא דרבנן משום דאין הזוחלין מערבין ולא משום דל"א גוד אחית במכ"ת הרמה הרי גם הריב"ש ס"ל כן בדעת הרמב"ם רק הוא דמפרש דטעמא דר"י דמתערבין משום גוד אחית לענין זה ורבנן ל"ל גוד אחית וקם דינא דאין הזוחלין מערבין וא"ש הא דפסק הטור דרגלי' של ראשון נוגעת דטהור דקיי"ל כר"י דטופח להטפיח הוה חיבור דלא שייך כאן קטפרס לדברי הריב"ש ועיין תוי"ט [פ"ג משנה ב'] שכתב מעצמו ליישב דברי הטור והן הן דברי הריב"ש בתוספת ביאור ונימוקו עמו.
[אב"ה מידי עברנו בנוגע לענינינו במס' מקואות וס' טהרות ראינו כמה דברי חידוש, ואמרנו להעתיק פה לדוגמא שנים ושלשה גרגרים מאלה הדברים המבוארים במקומן ואין צריך ללמוד מציאה מחיפוש. כי מרוב חבילי טרדין העמוסה עלינו במלאכת הקדשים עיכובא מנלן. ואם יהי' ה' אתנו, עת לכל חפץ]:
א) מקואות פ"א חי' רע"ק אות א' הקשה על הרא"ש דמפרש מתני' דנפל לתוכו מת ושתה טהור טהור משום דלא אחשביה עיי"ש דא"כ בנפלו מים טמאי' [במשנה ג'] אמאי שתה הטהור טמא הא לא אחשביה וצ"ע עכ"ל הגאון רע"ק ונ"ב דברים אלו אין להם הבנה דהרי כוונת הרא"ש דאותן מים שנפלו לא נטמאו וצ"ע עכ"ל הגליון כי"ק המחבר ז"ל וכוונתו דבמים שנפל לתוכו מת אי נמי חזרו המים מהמת והטמא לגבא, לא נטמאו אפי' המים החוזרין דלא אחשבי'. משא"כ במשנה ג' דאיירי במים טמאים מכבר, אשר ע"כ שתה טהור טמא. דשתה לאותה טפה ול"צ לאחשבי' וקו' זו קשה כברזל, ולית נגר ובר נגר דיפריקיניה:
ב) פ"ז ר"ש סוף משנה ב' ד"ה פעמים אין מעלין כ' אבל בפעמים מעלין אין שאר המשקין חלוקין מן המים דמקוה שיש בה מ' סאה שלמים נתן סאה מים שאובין ונטל סאה כשר ואפי' יותר מרובו. והוא קושיא עצומה דלמה תני במים שאובין דלא מעלין ובמי פירות מעלין דבחסר ממ' סאה, גם מי פירות לא מעלין. ובמ' סאה בנתן סאה ונטל סאה אפילו במים שאובין מעלין. ונ"ב מרבינו המחבר ז"ל וז"ל הזהב ונ"ל ליישב דבמים סלקא בהו השקה שנעשו כשרים למקוה ולא שייך לומר מעלין. משא"כ מי פירות דלא שייך בהו השקה ומעלין בתורת מי פירות דנתבטלו עכ"ל הגליון. והכוונה פשוט דבמים לא שייך לומר שהם מעלין את המקוה, שהם בעצמן נעשו מקוה כשרה ע"י ההשקה משא"כ במ"פ דמעלין רק משום דנתבטלו ודפח"ח ושפתים יושק:
ג) אהלות פי"ג משנה ו' תיו"ט כתב מהר"ם וז"ל קשה מאי אצטריך למתני שאינו ממעט בחלון פשיטא דבלאו טומאה שבבית איהו גופיה הכזית מביא הטומאה לבית שאצלו עיי"ש מה שתירץ ודברים תמוהין הן עכ"ל ונ"ב כי"ק רבינו ז"ל ול"נ ליישב דיש בחור עצם כ"ש שממעט על הכזית שבחור ולא ממעט על העצמות שבבית ושפיר צריך התנא לאשמעינן דהכזית מן המת אין ממעט ונמשך הטומאה מהעצמות שבבית ודוק עכ"ל, והדברים מתוקים מאוד:
ד) נדה נ"ח ע"ב תוס' ד"ה מ"ש. נראה ליישב קו' מדקאמר רב ששת ולענין דינא תנן מוכח אבל לענין טומאה לא משכחת כלל דתולה [השני' בהראשונה] ואפי' אם השניה בחזקת מסולקת כגון עוברה באינה עוברה לקמן ס' ע"ב. והרי הראשונה במה שאומרת שבדקה מקלקלת השניה. דאם נאמין להראשונה היא טהורה וחברתה טמאה ואם לא נאמין, השניה [שעוברה] טהורה והראשונה טמאה וא"כ ראוי' שיהיו שניהן טמאין כמו בנתעסקו כסלע ודוק:
ה) שם נסתפקתי בהך דינא דב' שנתעסקו בצפור ואחת עוברה אם תולה באינה עוברה כהך דלקמן ס' ע"ב ולכאורה דמיין להדדי אך אחר עיון יש לחלק, דלקמן דאינה עוברה מקולקלת מעצמה דאין לה במה לתלות. ואך בנשים שוות שניהם מקולקלות דא"א למתלי בחדא יותר מחברתה אבל כיון שאחת בחזקת מסולקת שפיר היא תולה באינה מסולק' ואותה שאינה מסולקת דמים היא מקולקלת מעצמה. אבל הכא דנתעסקו בצפור דגם שאינה עוברה יש לה במה לתלות ורק היא מקולקלת מכח חברתה שנתעסקה ג"כ ומצאה. וא"כ א"א לאותה [שעוברה] לטהר כיון שהיא מקלקלת לחברתה ודוק היטיב ועדיין צריך תלמוד איך הדין: