אור ברסלב
אהל אברהם סימן לז

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן לז

סימן לו

ביאור שיטות דמעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן. (עיין פ"א דמס' מקואות משנה ז' ופ"ה משנה ג' מעין שמשוך כנדל וכו'):

א) דעת הר"ש דברבו הנוטפין על הזוחלין בכל אופן אין מטהר רק באשבורן ואפי' רבו הנוטפין בעיקר המעין במקום עיקר המעין שם אין מטהר רק באשבורן ואפי' היה המעין זוחל ממקורו קודם שנתרבה מהנוטפין והיא הלכה פסוקה מה שנשנית במעלה רביעית. ומה שמחלק התנא בפרק ה' אם המעין מושך או עומד היינו בלא רבו הנוטפין, ושם הדין בשאם המעין היה מושך כנדל דהיינו זוחל מעיקרו כל זמן שלא רבו הנוטפין מטהר בזוחלין במקום שהיה מהלך מעיקרו כמבואר בתוספת' אבל מה שמושך ע"י הנוטפין למקום רחוק שם מטהר דוקא באשבורן ואם היה עומד מטהר דוקא באשבורן אע"ג דלא רבו הנוטפין. ולכאורה צריך ביאור דסיפא דהיה עומד משנה שאינה צריכה דהוה כש"כ מרישא דמעין מושך ואפ"ה אין מטהר בזוחלין רק כמו שהיתה עד מקום שהיה זוחל מעיקרו ולא מכאן ואילך כש"כ במעין עומד. וצ"ל דסיפא רבותא דס"ד דהיכא דעיקר מקום המעין שהיה שם קודם שנמשך ע"י הנוטפין, שם מטהר בזוחלין אפילו במעין שהיה עומד מעיקרו, וברישא רק המקום שנתוסף ע"י הנוטפין אין מטהר בזוחלין ולהכי קתני בסיפא דבעומד אפי' במקום עיקר המעין אין מטהר בזוחלין:

נמצא לדעת הר"ש ג' דינים בזוחלין שנתערבו בנוטפין - א), אם הנוטפין רבו יש בו דין משותף שמטהר רק באשבורן אפי' במקום עיקר המעין [ומטהר בכ"ש] - ב) אם מי המעין רבים על הנוטפין אם המעין ממקורו זוחל, עד מקום שהיה מהלך בתחלתו מטהר בזוחלין ומה שמתפשט יותר ע"י הנוטפין דוקא באשבורן - ג), אם המעין ממקורו עומד וע"י הנוטפין נמשך, אפי' במקור המעין אין מטהר רק באשבורן כמו שהיתה

[אב"ה וגם בלא נוטפין רק הרחיבו מקום עמידתו ונעשו זוחלין אין מטהר רק באשבורן עיי"ש בר"ש במשנה דנדל] כ"ז מבואר בדברי ר"ש אין מקום לנעות הימנו ודברי ב"י נפלאים מאוד.

[אב"ה ועלה בדעתינו מתחלה דקו' רבינו על הב"י משום שכתב דהר"ש הסכים לר"ת דמותר לטבול בנהרות כל השנה אע"פ שרבו הנוטפין על הזוחלין. אך זה אינו דמלבד דקושיא זו לא על הב"י קשה משום דהביא רק לשון הרא"ש בתשובה כלל ל"א סו' יו"ד אך גם על הרא"ש לק"מ, משום דסברת ר"ת הוא דהכי הלכתא נהרא מכיפיה מתברך וא"כ מותר לטבול אע"פ שראינו דעתה המה כפלים ממה שהיה מקודם. וסברת הר"ש ג"כ כך. אך קושית רבינו צ"ל הוא מדכתב שם בד"ה ומדברי הב"ש והרא"ש. דמהר"ש פ"ה דמקואות יש להוכיח ג"כ דכהר"ן ס"ל ודלא כמהרי"ק ולפי דעת רבינו ז"ל הוא להיפך עיי"ש] (ע"כ הג"ה מב"ה):

ב) ואמנם הרמב"ם בפי' למשניו' ס"ל במתני' דמושך כנדל בפ' ה' היינו בריבה הנוטפין על הזוחלין ואעפ"כ אם היה מושך כנדל מטהר בזוחלין כמו שהיתה ובסיפא בהי' עומד וריבה מים שאובים מטהר דוקא באשבורן ומבואר בפי' המשניות דמתניתין בפרק א' מעלה ד' דמקואות היינו סיפא דמתניתין היה עומד. הרי מבואר לפי' הרמב"ם דאפי' ברבו הנוטפין אם היה המעין זוחל מתחלתו מטהר בזוחלין. ואך בתוספתא מבואר דאין מטהר בזוחלין רק במקום שהי יכול לילך בתחלתו ולא במקום שנתגדל וכן דעת הראב"ד כפי' הרמב"ם וכמבואר בתוספתא. וא"כ לפי זה כיון דברישא במושך כנדל אין מטהר בזוחלין רק בתחלתו כמבואר בתוספתא ע"כ בסיפא בהיה עומד אפי' עיקר המעין מעהר דוקא באשבורן ואם כן לדעת הראב"ד דקיי"ל כתוספתא מבוארים הנך ב' דינים דברבו הנוטפין על הזוחלין במעין המושך מטהר בזוחלין עד מקום שהלך מתחלתו ומשם ואילך שנתוסף ע"י הנוטפין דוק' באשבורן ובעומד אפי' עיקר המעין מטהר דוקא באשבורן. ובזוחלין רבו על הנוטפין שכשרים ע"כ היינו אפי' במקום שלא היה יכול להלך מתחלתו דהרי במקום שהיה יכול להלך אפי' ברבו הנוטפין מטהר בזוחלין לפי פירושם במתניתין דנדל:

ועיין ר"ן נדרים דף מ"א הביא ראיה דסהדותא דר"א בר צדוק לטהר בזוחלין שרבו אפי' במקום שנתרבו דאל"כ פשיטא ולכאורה יפלא הרי מוכח [אב"ה. דין זה דבזוחלין רבו מטהר אפי' במקום שנתרבו, כמ"ש להרמב"ם והראב"ד] דברבו הנוטפין ג"כ מטהר בזוחלין במקום שהלך מתחלתו כמבואר בתוספתא. (ועדיין לא עלה על דעת הר"ן לחלק בין רבה בגומת המעין) וצריך לומר דכוונה הר"ן להוכיח פירושו דהתוספתא קאי בריבה הנוטפין ממש ודלא כפי' ר"ש דרבה היינו הגדיל [אב"ה. אבל היכא שרבו נוטפין ממש אינו מטהר רק באשבורן] וא"כ אפי' ברבו הזוחלין אין מטהר רק מקום שהיה יכול לילך מתחלתו וע"ז הוכיח דע"כ דסהדותא דראב"צ דאפי' במקום שנתרבה מטהר בזוחלין וא"כ ע"כ התוספתא ומתני' דנדל היינו ברבו הנוטפין וזה כוונת הר"ן. ומעתה קם דינא לשיטת הראב"ד ורמב"ם דברבו הנוטפין על הזוחלין אם המעין היה מושך מטהר בזוחלין כמו שהיתה רק במקום שנתרבה אין מטהר בזוחלין וכן במעין העומד ברבו הנוטפין אין מטהר בזוחלין כלל. וברבו הזוחלין מטהר בכל מקום אפי' במקום שנתרבו בזוחלין:

ג) ואמנם לפי מה שפירש הר"ן ד' הרמב"ם דוקא כשרבו המים בגומת המעין עצמו הדין כן דאפילו ברבו הנוטפין מטהר בזוחלין במקום שהיה יכול להלך מתחלתו אבל אם רבו הנוטפין במשך הנהר דין מקוה עלי' ואין מטהר בזוחלין ועיין בכ"מ פ"ט מהלכות מקואות הלכה י"א דשאובין פוסלין בו ומסיים וכ"כ הר"ן

[אב"ה דהר"ן כתב לדעת הרמב"ם דרבו הנוטפין דוקא בגומת המעין עצמו. אבל רבה במקום משך הנהר כל שרבו נוטפין על הזוחלין נפסל כולו והכ"מ ר"ל דכמו דנוטפין פוסלין המעין בזוחלין ה"ה שאובין אפי' באשבורן ומסיים וכ"כ הר"ן] ובר"ן אין מבואר זה די"ל דרק לענין זוחלין אבל לענין אשבורן אפי' מים שאובים אין פוסלין והנה לפי דעת הרמב"ם כפי שהבין הר"ן מתניתין דמעין מושך כנדל ומתניתין דפרק א' הכל מיירי דריבה לגומת המעין אבל בריבה למשך הנהר אין מבואר הדין רק מהא דהעיד ראב"צ דמשמע דאפי' בכה"ג דנתערבו במשך הזחילה ברבו מטהרין בזוחלין ויש להם דין מעין לכל דבר וכן מבואר בר"ן דראב"צ בכה"ג איירי עיי"ש

ולהר"ן נדרים דעת אחרת בזה דאין כאן דין משותף ובמקום שמטהר בכ"ש מטהר בזוחלין ובמקום שאין מטהר בזוחלין בעי מ' סאה וגם אין חילוק בין מעין שמושך ממקורו או עומד דבשניהם אם ריבה מים במקום שהי' המעין מתחלתו דין מעין עלי' לשניהם ובמקום שנתרבה דין מקוה לשניהם והיינו ברבו הנוטפין אבל ברבו הזוחלין בכל מקום יש דין מעין עליהם עיי"ש. והנה הכ"מ כתב שהרמב"ם ס"ל דלא קיי"ל כתוספתא ואני דעתי שאפשר לומר דהרמב"ם ס"ל דדינא דתוספתא בסיפא במעין העומד ושם יש חילוק דבמקום שנתרבה אין מטהר אלא באשבורן וזה מדוייק בלשון הרמב"ם שם דוק ותשכח.

[אב"ה ז"ל הרמב"ם שם מעין שהיו אמות קטנות נמשכות ממנו ורבה עליו מים שאובין לתוך המעין עד שגברו המים שבאמות ושטפו הרי הן כמעין לכל דבר. וכתב הכ"מ מדברי הר"ן משמע שרבינו סובר כתוספתא דמפלגא בינייהו ואיני יודע מנין לו לומר כן דאם איתא הו"ל לפלוגי בינייהו בהדיא וע"ז קאמר רבינו ז"ל דכוונת הר"ן אסיפא דקתני במעין העומד עיי"ש] (ע"כ הג"ה מב"ה):

ד) ועיין רמב"ן נדרים ובריטב"א שם ומבואר דס"ל לרמב"ן דמחלק בריבו למעין עצמו לא נפסל ברבו הנוטפין וזה מתניתין דנדל ובנתערבו במקום זחילתן פסול בריבוי נוטפין על הזוחלין ואך י"ל דכ"ז רק לענין אשבורן אבל באשבורן מטהר אפי' רבו שאובין ודלא כמ"ש כ"מ הנ"ל והטעם מבואר כמ"ש בתרומת הדשן דלענין זוחלין לא שייך השקה וזריעה ולכן ברבו הנוטפין על הזוחלין במקום משיכתן אין להם דין מעין רק אם נתרבו לתוך גומת המעין עצמו שייך בהן דין זריעה כיון ששם מקור המעין אבל לענין שאיבה ודאי בכל מקום כיון שמטהר בזחילה בכ"ש לא נפסל בשאובין ודוק.

[אב"ה עיין בר"ש ורא"ש על מתני' דמעין שהעבירו ריש פ"ה דמקואות דכלי שמחובר כשפפ"ה למקוה מותר מדאוריית' לטבול בתוך הכלי דאמרינין ערוב מקואות. וראיית' ממטבילין כלי בתוך כלי שניקב כשפפ"ה ריש חומר בקודש ורק מטעם גזירה אסור לטבול בכלי קבוע סמוך. ועיין ריטב"א מכות דף ד' חילק בין מעין זוחל דאין מערב עיי"ש. וראינו כי"ק הגאון המחבר ז"ל וז"ל. ולולא דמסתפינא אמינא דיש חילוק בין מטבילין כלי בתוך כלי דהוא במקום עיקר המקוה ובטל מים שבכלי החיצון לגבי המקוה ולא הוי טבילת כלי הפנימי בתוך הכלי רק בתוך המקוה כיון שיש בהחיצון כשפ"ה. אבל כלי סמוך למקוה ומעין, גם שיש ערוב כשפפ"ה מ"מ עיקר המים בכלי ולא מהנ' הערוב דאיכא טבילה בכלי וכבר חילק הרמב"ם והרמב"ן נדרים לענין רבו נוטפין על הזוחלין בריב' למקום גומ' המעין עצמו עיי"ש עכ"ל הזהב] (ע"כ הג"ה):

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה