אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן לד
שפעת חיים וברכה וכ"ט לי"נ הרב הגדול חריף ובקי צדיק נשגב כבוד מו"ה אהרן ל"י ואתו הרב החריף ובקי מו"ה דוד כ"ץ נ"י מק"ק מט"ד.
מגלה עפה מעולפת ספירים מכבוד מעלתכם קבלתי אתמול וענותנותיכם תרבני לשאול בדבר הלכה ות"ל אתכה תושיה (וב"ע גמרא אב"ע סברא ומי אנו להכריע. עוד זאת כי בעו"ה אינני במזג השוה ואין בי כח לצאת ידי חובות היום עם בני הישיבה הצאן צאני אשר יבקשו תורה מפי. ואיך יערב לבי לגשת בדבר הלכה למעשה בעניני מקואות הרחבה מני ים. וגם כי דבריכם אצים עלי להשיב מיד ביד בר בי רב דחד יומא עכ"ז לרוב הפצרות מעלתכם אודיע דעתי העני'. ואען ואומר, הנה כפי מה שהעריך במכתבו ידידי הרב כהן צדק הדבר לפני מלאכת המחשבת הוא בענין זה שהסילון אשר על ידו המים באים למקוה מהמעין מונח לארכו, ומצד המקוה יש להסילון ברזא שקורין פיפין, ומצד המעין יש כפתור עגול מעשה כברה וע"ז פקפקו אם יש להסילון דין כלי אם מפאת מעשה כברה או מפאת הברזא. עוד נוסף לזה שיש בתוך הסילון מלאכת אומנת כעין דלתות לסגור פי הסילון הנוטה לצד המעין שלא יחזרו המים לאחוריהם וידידי הרב מ' אהרן נקבם בשם קלאפקע. ועתה אם יש להסילון דין כלי אין להכשיר רק מפאת השקה למעין וע"ז נסתפקו החכמים אם יש להכשיר ע"י נקבים דקים המצטרפים לכשפ"ה. וגם יש עדיין פסול המובא בסעיף ח'.
[אב"ה עטו"ז ס"ק י"ד דאפי' בהשקה גזירה שמא יטבול בתוכו] כ"ז העריכו לפני הרבנים האלו:
ואני טרם אדבר בנדון זה אעריך לפני ההלכה בדברים הנוגעים לענינינו. והוא, הנה שיעור הנקב להכשיר הכלי שלא יפסלו המים המקלחים בתוכו משום שאובים, נקב בשולים ממש בכ"ש, ומן הצד כשפופרת הנוד, ודוקא למטה סמוך לשולים ממש באופן שאין מחזיק שם עכבת מים. אמנם לענין עירוב מקואות להקוות מקוה חסר או פסול ע"י השקה וחבור, צריך להיות כשפופרת הנוד ובזה אין חילוק אם הנקב למעלה או למטה סמוך לשולים. וכ"ז בפסול שאובין דאוריי' אבל בפסול שאובה דרבנן מהני השקה כשערה אפילו הנקב למעלה. ולהטביל תוך הכלי ע"י עירוב יש בו דעות שונות אין נוגע לענינינו ואין להאריך בו. אבל מה שהערכתי הוא הלכה פסוקה ובשאיבה הכריע הרמ"א דהוה פסול דאורייתא עד שרוב המקוה מים כשרים וכן מסקנת אחרונים. והנה מה שנסתפקו הרבנים אם יש להסילון תורת כלי או מפאת הברזא או מפאת הכברה או מפאת הקלאפקע כן נראה מדבריהם כי הספק על כאו"א מבלעדי זולתו, שמפאת הכפתור מעשה כברה אפשר דיש לו תורת כלי קבול והרב כהן צדק הביא ראי' לדבר מתוס' ביצה [כ"ג ע"ב ד"ה משום כלי] שכתבו דכברה הוה כלי שמקבל הסובין שלא יוכלו לצאת וגם כאן מעשה כברה לעכב החול, ואין בו ממש וכבר כתב כזה מהר"א נ"י דמשם אין ראי' דשם מקבל הפסולת אבל הכא רק מעכב שלא יכנוס החול ומה שהמציא הרב הכהן נ"י כי השכל מחייב שמעשה הכברה גורם שנמשכו המים לתוך הסילון אם הברזא פתוח מצד אחר וזה מלאכת מחשבת של (המארשין). גם אם הדבר כן אין כאן מקום ספק שמפאת זה יהיה לו דין כלי קבול כיון שאין כאן מקום עכבת מים וזה א"צ לשום ראי'. וצנור כפוף יוכיח שכתב הרמב"ם כיון שלא נעשה רק שיגרו המים בשטף אין לו דין כלי קבול כש"כ בזה שלא יתעכבו המים רק שילכו מהמעין למקוה:
ואמנם אם מפאת הברזא שיש להסילון מצד המקוה שנעשה שיחזיק מימי' ולא ירדו למקוה גם שבדרך הנחתו הוה רק כמגופף מג' רוחות ואין לו דין כלי קבול זולת דעת [הרוקח] שהביא הב"י ותוי"ט פ"ד, מ"מ בכה"ג כיון שנעשה להחזיק המים בתוכו יש לומר דתורת כלי קבול עלי' ואמנם מצאתי שהגאון בפנים מאירות ח"ב תשו' ק"ד פשיטא לי' דל"ל תורת כלי ואני הייתי כמאז מסתפק בדבר וכעת מצאתי שהגאון בס' גדולי טהרה [בסי' ט"ו] מסתפק בזה. ועכ"ז אם יש כאן השקה ואין כאן רק חשש דרבנן הך דסעיף ח' לענ"ד יש להקל ואמנם דא עקא אם הברזא סתום וגם הכפתור גורם שיבואו המים לתוך הסילון ויתעכבו שם עד עת פתיחת הברזא ודאי יש מקום לדברי הרב כהן צדק והוה ככלי ככלי מגופף מד' הרוחות ודין כלי קבול עליה [אב"ה עפ"י ד' השואל דדוקא אם הברזא פתוח גורם הכברה שנמשכו המים לא הוה כמגופף מד רוחות ממ"נ. ואך אם הגרם אפי' כשהברזא סתום יש מקום לדבריו]. ומלבד זה גם אם לא נחליט מפאת שהכפתור גורם משיכת המים לתוכו הוה כמגופף שם הן זה דבר ברור כיון שלא נעשה האומנות בהשגחה פרטיות ממורה כהלכה להיות בהכשר בתלי ספק המעשה רשת אשר בכפתור אין הנקבים דקים מגיעים עד דופן הסילון באופן שאין בו עכבת מים כ"ש וא"כ אם הברזא סתומה הוא כלי גמור ומים שבתוכו שאובים ולסמוך על ההשקה ולצרף הנקבים דקים לשפ"ה תמה אני על מעלתכם כי נעלם, מכם שהגאון חכם צבי [סימן מ'] צווח ככרוכיא והביאו בס' דגול מרבבה [סעיף נ"ב] וגם בס' גדולי טהרה הנ"ל [סי' י"א] מחמיר בזה:
ואשר נ"ל הרי בלתי ספק הסילון מן המעין למקוה אין מחזיק יותר מי"ט סאין והרי בשעה שנפתח הברזא בטל מהסילון שם כלי וכמ"ש מורי הגאון בס' חתם סופר אשר ראתה עין של הרב כהן צדק וא"כ אין כאן רק מיעוט שאובי' ומהני השקה בכ"ש כמבוא' ברמ"א סעי' נ"ג ויש מקום להכשיר:
שבתי וראיתי כי הדברים הנאמרים מפי הרב הכהן צדק לאמור שבפתיחת הברזא נתבטל שם כלי והחזיק בתומתו לתלות באילן גדול מ"ו הגאון מהרמ"ס זצוק"ל שגיאה הוא והס מלהזכיר וכמעט חיו יצא מכשול מת"י. כי מה שנאמר שבפתיחת הברזא הוה כנשבר הכלי היינו בגיגית שנעשה נקב לבטלו מתורת כלי ואין משמש שם יציאה. וא"כ גם שבסתימת הברזא נעשה כלי בפתיחתו הוה כנשבר כיון דאין דרך תשמישו שם [אב"ה, עיין בחת"ס יו"ד סי' ר"ו סוד"ה אך כ"ז] אבל אם הברזא נעשה להוציא משם המים להוליכן למקוה הרי זה דרך תשמישו כך ושם כלי עלי' גם בעת שנפתח הברזא וזה ההיתר לנטילת ידים דרך הברזא מכיור וזה המציא הגאון בית אפרים ומעתה ברור כשמש שאם הסילון יש לו דין כלי הואיל מצד אחד הברזא ומצד השני הכפתור (שנק' קלאפקע) שגם אם נפתח הברזא יש לו דין כלי וכל המים הנגרים ארצה הם שאובים והוה כולו שאוב וצריך מן הצד להכשיר עירוב מקואות כשפופרת הנוד ואין לסמוך על נקבים דקים לצרף כשפופרת הנוד. ומלבד זה יש להסתפק אם יש בהסילון כשפ"ה מראשו עד סופו גם יש להסתפק אם הבית וד שנעשה לנענע הברזא בו אם היא אינה ממעטת שם חלל השפופרת הנוד:
והנה הרי דעת רבינו ירוחם הביאו הש"ך ס"ק קי"ב להחמיר לכתחילה דלא מהני השקה רק לשעתו ולא אם נפסק אח"כ וגדולי אחרונים מחמירים אפי' בדיעבד שלא לסמוך על ההשקה לאחר שנפסק דאין השקה מטעם זריעה כס' הרא"ש והרא"ש הוא יחיד בדבר הזה ואם כי הארכתי תה"ל להלכה בדבר הזה שראוי לסמוך על הרא"ש ולא עת האסף פה אב"ה, עיין לקמן בסי' ל"ו] אבל לכתחילה ודאי אין לעשות מקוה כזה. ויען כי לדעתי ברור הדבר שהסילון יש עליו תורת כלי כי מצד אחד הברזא ומצד השני הכפתור אשר מסתמא אין הנקבים ממש סמוך להסילון ויש שם עכבת מים כל שהוא וגם שאר החששות מוסיף לזה מפאת הקלאפקעס וא"כ לענ"ד אין לסמוך כלל על ההשקה כזה. הכ"ד ידידכם הדש"ת הק' אברהם שאג מפ"ש.