אור ברסלב
אהל אברהם סימן לג

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן לג

סימן לב

שלמא נפישא בסאה גדושה לי"נ הרב הגאון חריף ובקי כרעי כאח לי כבוד מו"ה דוד נר"ו שיק האבדק"ק סעטשין [וכעת הגאבדק"ק טאקייא].

נעימת ידו הגיעני ושם הקשה אדם קשה כברזל על דברי ב"י י"ד סי' קצ"ב מ"ש לפרש ד' הרמב"ם שמחלק בין ת"ח לע"ה היינו הנשואין ולא היחוד וגם נדחק שם ליישב ולחלק [הא] דבנדה גמורה לא חילק דת"ח מותר לישא. וע"ז תמה מעכ"ת הרי דעת הרמב"ם דבעינין חופה ראויה לביאה א גם בעיני יפלא לפום רהיטא ואחר עיון קצת ראיתי דלק"מ דהמעיין בדברי הרב המגיד וגם הב"י הביאו באה"ע סי' ס"א יראה בעין דהנך ב' דינים שכ' הרמב"ם בפ"י מהלכות אישות אינם ענין א' ממש דבהלכה ב' כתב דחופת נדה עדיין לא גמרו הנשואין והרי היא כארוסה אבל באמת עדיין נוכל לומר דיש לאב למוסרה לחופה כשהיא נדה ויגמרו הנשואין אח"כ כשתטהר ודיוק לשון הרמב"ם כן שכ' עדיין לא גמרו. ובהל' ו' כתב דאין ראויה שתנשא עד שתטהר וע"ז פי' הה"מ כיון שאסור לבוא ולהתיחד אין ראוי שתכנס לחופה וע"כ זה מטעם שכ' הב"י בסי' קצ"ב דלא יזהרו המשמרות ובזה מובן דכתב הרמב"ם דאם עבר ונשא ובירך דאין חוזר ומברך דכניסת חופת נדה היא התחלה רק שלא נגמר עדיין דחיבת ביאה גומר ודברי הב"י ברורים לאמתן ש"ת:

ומה שקיהה מעכ"ת בהא דפריך הש"ס חולין מ"ח האמר ר"נ האי סמפונא דמה מקשה הש"ס דדלמא יצא המחט לבשר דריאה במקום שכלה הסמפון דודאי שם הסמפון פתוח לבשר הריאה דאל"כ היאך הריאה עולה בנפיחה. זכור אזכור שגם אני עמדתי בזה ולמה צריך מעכ"ת להביא ראיה משפולי ולא כפשוטו דהיאך הריאה עולה בנפיחה ואני לא החלטתי הדבר לודאי דאולי פי הסמפונות סתומות מכל צד רק על ידי הסמפונות אשר מלאים מכל צד בבשר הריאה והריאה ספוגיות ע"י הרוח עולה הריאה בנפיחה ולק"מ. וגם אם נימא דע"כ פתוחות יש לומר דפתחן דק מן הדקה עד כי א"א למחט לצאת שמה וע"כ ניקב הסמפון ופשוט:

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה