אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן לב
הנה מצאתי את שאהבה נפשי מה שעלתה על רעיוני לומר דאע"ג דממעטינין מבשרה דבלא ארגשה טהורה מ"מ אין עולה לספירת שבעה נקיים דאינה נקי' וכמו שכ' הרמב"ן בחידושיו דף ל"ז דדם קושי (וכן) [כמו לרב] דם טוהר אע"ג דטהור אין עולה, לא משום דסותר אלא משום דבעי נקיים מדם של אותו מעין. וא"כ דם בלא הרגשה כמוהו. ובזה יתיישב הא דלא פריך הש"ס לשמואל [ר"פ הרואה] ממשל משלו חכמים שדם הפרוזדור ספק טמא היכא איירי
[אב"ה אם הרגישה פתיחת המקור מה ספק איכא ומזה רוצה הנ"ב ז"ל להוכיח דהרגשה הוא זיבת דבר לח דלא כהחת"ס עיין סוף סי' כ"ח] דאכ"ל דלא ארגשה רק לענין סתירה א"צ הרגשה. אך לפ"ז ק' מה פריך הש"ס מאשה שעושה צרכיה דלמא איירי ג"כ כה"ג לענין שאין עולה וצריך לדחוק דמשמע ליה לש"ס מדנקט טהור דאיירי בהיא בחזקת טהרה וטהורה לגמרי. ועכשיו ראיתי כי הרמב"ן ז"ל כתב כן בחידושיו דף נ"ב ע"ב. ושם כתב יותר דאם מצאה ביום הג' כתם אם ודאי מגופה דלא עלתה שימור ותעשה זבה גמורה ולא פקפק הרמב"ן ז"ל שם על הדבר רק דלא נימא דתיעשה זבה כיון דראיה ג' שלא בהרגשה אבל מה שלא עלה לשימור ודאי נכון. וזה דבר גדול בפתחי נדה לאמור דשלא בהרגשה מ"מ אין עולה לספירת שבעה נקיים וצריך תלמוד:
והנה נסתפקתי לפ"ז בראתה שני ימים בימי זיבה ויום ג' ראתה שלא בהרגשה דאין עולה לשימור ושוב ביום ד' ראתה בהרגשה אם תיעשה זבה גדולה כיון שיום ג' אין עולה לספירת שומרת יום הוה כרצופים ואין גזירת הכתוב שיהיה דוקא רצופים רק שלא ספרה שמירה. והרי לר' יוסי אי מקצת יום ככולו לא משכחת זבה גדולה רק בראתה בין השמשות ומוכח דלאו הרצופים גורמים שתיעשה זבה גדולה רק אם לא עלתה לשימור יום מצטרף ה"ה אפכא. וגם אם ליתא לדברינו משכחת בפולטת שכבת זרע ביום שני דאין עולה ואם ראתה אח"כ למחרתו מצטרף. ואולי מ"ש ר' סעדיה גאון דצריכה ז' נקיים אפילו במפוזרין והביאו תוס' נ"ד [ע"א ד"ה וארבעה] איירי בכה"ג ודוק.
והנה לפי האמור אין ארוכה לתקנת בנות ישראל בתקנתא דרבי שתשב ששה והוא, דהרי אם למשל תראה ביום א' בין השמשות דהוי ראיית ב' ימים וצריכה לשמור יום ג' מדין תורה וביום ג' תפלוט ש"ז וביום ד' תראה, דמצטרף לזבה גדולה וצריכה ז' נקיים וא"א לעמוד בתקנתא דר' שאם תראה ראיה אחת רק לישב ששה והוא וע"כ הי' מוכרח לתקן שאם תראה פעם ב' לישב ז' נקיים ולהכי החמירו חומר' דר"ז ודוק היטיב. ודע דלדעת ר"ת שכתבו תוס' נ"ד דקיי"ל דימי נדה ממש אין עולין א"ש חומרת דר"ז עיין רמב"ן בהא דתקנתא דרבי דף ס"ו: