אור ברסלב
אהל אברהם סימן כג

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן כג

סימן כב

שנית להרב הגאון הנ"ל

מכתבו מגלה עפה הגיעני ומה שרצה לעשות סנגורין לדבריו כי גם שהגאונים הנ"ב וא"ח מספקא להו מדינא דאורייתא אבל מדרבנן ל"ב, עדיין ק' דא"כ ראויה להיות בטל כמו ציר דגים דמודה ר"י דבטל משום דהוה דרבנן במכ"ת שגה בזה דציר דגים בעינו הוה דרבנן אבל הכא הרי הבלוע בעינו אסור מדאורייתא כמ"ש ושפיר אמרינין דלא בטל מדרבנן אבל מדאורייתא הא דס"ל לר"י מב"מ לא בטל דוקא ממשות איסור כגון לח בלח. תו הקשה מעכ"ת דא"כ מה פריך הש"ס חולין ק"ח לימא פליגי אדרבא דלמא הא דקאמר רבא סלק רק בבלוע דמדרבנן לא בטל משום דטעם כעיקר לאו דאורייתא. אבל בב"ח דטכע"ק דאורייתא מודה רבא דלא אמרינין סלק וע"ז כ' מעלתו וז"ל ואין לומר כיון שנעשה כבר בב"ח ואח"כ נותן טעם בחתיכות אין לו דין בב"ח כמ"ש הש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ב לענין חתיכה עצמה נעשה נבלה. חדא דהא מסיים הש"ך דדיינינין ליה כדמעיקרא ועוד דלא דמי דבשלמא לענין חענ"נ שפיר כ' הש"ך דלא שייך לומר נעשה נבלה והוה כשאר אסורים אבל כאן דחתיכה זו קבלה טעם מחלב ואם תתן טעם בחתיכות אחרות יהיה הטעם מעורב מבב"ח וטעם זה ודאי אסיר מה"ת לכ"ע ומה פריך הגמ' עכ"ל, העתקתי לשונו לברר הדברים כשמלה כי יפלא בעיני כי ידעתי רוחב בינתו ומה ראה על ככה לומר דברים כאלה:

ובמה דסיים אפתח שכתב שכיון שהחתיכה בלוע ומעורב מבב"ח ותתן טעם בחתיכות טעם זה ודאי אסור מה"ת, הרי טעם החלב שבחתיכה לא הוה מב"מ עם החתיכות ואין בו כדי נתינת טעם בחתיכות וא"צ לומר סלק רק מפאת החתיכה שנפלט ממנו טעם בשר דהוה מב"מ עם החתיכות וטעם הבשר שנעשה נבלה הוה כשאר חתיכות אסור גם דהוה מב"מ עם החתיכות מ"מ הבלוע בטל מדאורייתא אם נימא דבלוע מודה ר"י דבטל מב"מ וא"כ לפי מה דס"ל להש"ך אין לו דין בב"ח כלל לא לענין חענ"נ וגם לא לענין מב"מ. וגם לפי מה שכ' הש"ך ליישב ד' הב"י דדיינינין ליה כדמעיקרא לענין חענ"נ וס"ל למעלתו דה"ה לענין מב"מ הנ"ל לא דמי לזה דפשיטא הא דס"ל להב"י דדיינינין ליה כדמעיקרא לענין חענ"נ היינו מדרבנן וס"ל לב"י דאפי' לשי' ר"א דס"ל דל"א חענ"נ בשאר אסורין ולא גזרינן אטו בב"ח אבל בב"ח עצמו ודאי גזרינין ודיינינין ליה כדמעיקרא קרא וכ"ז לענין חענ"נ אבל לענין ביטל דלא שייך בבב"ח עצמו מב"מ וסלק ודאי לא שייך לומר דיינינין ליה כדמעיקרא והוה כשאר אסורין ולק"מ והוא ברור ונכון:

ומה דשדר לן מר חורפא לבאר תי' הד"מ מה שמחלק ליישב דל"א בהא דסי' א' בשוחט שנמצא אינו מומחא דס"ל לרשב"א דמטריפין למפרע ולא אמרינין חזקה מחמת רוב כמו בגבינות משום דהתם רוב בהמות כשרות והכא רק רוב מצויין וכתב מעלתו דהטעם משום סמוך מיעוטא בוא דבר נאה ומתקבל אך לא ידעתי למה לי' למעלתו כ"כ ולא ניחא ליה כפשוטו דכיון דברוב מצויין אצל שחיטה לא סמכינין היכא דאיכא לברורי וכבר חילק המ"א בסי' תל"ז לחלק בין רוב מאש"מ לרוב כשרות דא"צ לברר וכיון דצריך לברר הרי לא נתחזק מחמת הרוב וזה פשוט:

עוד נ"ל כיון דרק רמאש"מ אבל רובא דעלמא אינן מומחין וא"כ בנמצא שאינו יודע ואתרע החזקה דלמפרע גם דחזקה למפרע אלים מחזקה דהשתא אבל כאן אמרינין דהוא מרוב העול' שאינן מומחין דמסייע לחזק' דהשתא

[אב"ה עיין בכנפי יונה ד"ה והנה, תירץ דבגבינות ליכא ס' בשחיטה לאפוקי בשוחט שהו"ל ספיקא בשחיטה עיי"ש ועיין ב"ח סי' א' ד"ה ומ"ש וכל אדם]. דברי ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה