אור ברסלב
אהל אברהם סימן כב

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן כב

סימן כא

לי"נ הרב הגאון חריף ובקי מו"ה דוד נ"י האבדק"ק סעטשין יע"א [וכעת הגאבדק"ק טאקייא].

נעימות ידו הגיעני ואשר שדר לן מר חורפא להקשות על ד' הגאון נ"ב ואור חדש האריכו למעניתם בנודע ביהודא ח"ב יו"ד [סי' ל"ה] דאי טעם כעיקר לאו דאורייתא אי לר"י דס"ל מין במינו לא בטל גם בטעם הדין כן דמב"מ לא בטל וע"ז תמה מעלתו הרי לרבא דס"ל לרש"י טעם כעיקר לאו דאורייתא וקאמר חולין דף ק' דמב"מ לא בטל ע"י בלוע:

הנה דברי הגאון אור חדש ונ"ב אי מדאורייתא לא בעל ואע"ג דטעמו ולא ממשו דרבנן מ"מ כיון כ"ז שהטעם בעין בפני עצמו כגון רוטבן ודאי אסור כמ"ש הרשב"א והא דטכע"ק דרבנן היינו בבלוע ותערובת וא"כ שפיר מספקא להו כיון דלר"י מב"מ לא בטל אכ"ל דבמינו גם טעם הבלוע אוסר בכל שהוא כיון שבעינו אסור אין מינו גורם היתר אבל מדרבנן ודאי לא בטל ולא קשיא מידי מגמרא חולין הנ"ל והרי מבואר שם בדברי נ"ב דהם נסתפקו להו אי מדאורייתא לא בטיל. ומה דקשי' ליה למעכ"ת איזה סברא לחלק בין טעם לממש לר"י, הפרש גדול יש ביניהם דהרי סברת ר"י כיון דעצם אחד הן אין אחד מבטל חבירו ועדיין שמו עליו ולא נתבטל ממשו. והרי לרבא אם חלוקים בשמן אע"ג דשוין בטעמן בטל כיון דאין שם עצם עלי' וא"כ כש"כ בטעמו ולא ממשו דאין כאן עצם כלל מהאיסור לא שייך לומר דלא בטל דלא נתבטל העצם הרי אין כאן שום ממש:

וידע מעלתו כי גם מהגאונים הנ"ל נעלם ד' הרשב"א בחי' חולין בסוגי' דזרוע בשלה אשר כבר עמד על חקירה זו שם. והרשב"א מתחילה עלה על דעתו לומר דאפילו אי טכע"ק מ"מ בבלוע מודה ר"י דמב"מ בטל ודוקא בלח בלח לא בטל והסברא כמו שבארתי דאין כאן עצם שצריך לבטל ועל דברי הרשב"א יש להפליא מדוע לא קשי' ליה ע"ז מסוגיא דטפת חלב ומהך דחולין דף ק' דמבואר שם דגם בבלוע מב"מ לא בטל והרי דברי הרשב"א למה שסבר מתחלה אפי' מדרבנן בטל דהרי ס"ל הא דקאמר ההיא כחוש מטעם ביטול יעיי"ש וצע"ג. ד' ידידו החותם בברכה אוה"נ הק' אברהם שאג מפ"ש.

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה