אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן כ
לי"נ חתני ותלמידי הרב המאה"ג חריף ובקי כבוד מו"ה מאיר נ"י האב"ד דק"ק נאדאדוואר יע"א [לע"ע הגאב"ד דק"ק מישקאלץ].
אהובי חתני ותלמידי מכתבך קבלתי בשאלת חכם בנדון שוחט שנתקבל שם והוא בחזקת מומחה מפי רבנים מובהקים סמיכין וגם השוחט בחזקת ירא שמים צורבא מרבנן ומדקדק וחרד ע"ד ה'. ואירע שהשוחט השני מצא אחריו שלשה אווזות שחוטות בהגרמה שנשחט הוושט למעל' ממקום שחיטה אך הגרגרת היתה נשחטה במקום שחיט'. ואירע מעשה זה בעת שמעכ"ת יצא מקיר העיר חוצה והשוחט ברח משם אשר אין בידו לשאול אותו על התקלה שיצא מתחת ידו וגם האווזות לא היו למראית עיניך כי כבר ספו תמו. ועתה שאלת חכם על השומן אשר נמצא ביד הבעלי בתים כי הוא הפסד גדול בהיות ששם כמה אנשים המפטמים העופות למכור השומן ויש תערובת גדול ומעלתך פלפלת בחכמה אם לסמוך על דעת המקילין הש"ך וב"ח (שהן) בנמצא שאינו מומחה או בנמצא חשוד שלא לאסור למפרע וצידד מעלת כבודך להראות כח דהיתירא שגם המחמירים מודים בנדון דידן בדברי' הראוי' לאמרם ודילדא אימא כוותך תלד כי דבריך בנויים על אדני האמת ושכל הישר. אך אהובי חתני כי לדעתי החוש יעיד בהיות כי מוחזק האיש הלזה לירא ה' כי לא במרד ובמעל עשה כזאת ולא אתרע חזקת כשרות שלו וגם חזקת מומחה שלו אך הטעות היה לו כי דרך השוחטין למתוח הצואר בידו ולשחוט ואז הגרגרת מתוח יותר לצד הראש מהוושט ואם נתפס הקנה לבדו בידו פשיטא שהקנה מתוח ונפשט יותר ומחמת כן גם שנשחט הגרגרת במקום שחיטה, הוושט היה למעלה ממקום השחיטה והוא בבדיקתו על שמוטת הסימני' כאשר ראה הגרגר' שאינה שמוטה לא בדק יותר וגם שחיוב הבדיקה על הגרמה חיוב יותר מבדיקה על השמוטה לא עלה על דעתו לבדוק אחר הוושט כי חשב שדי באשר שרואה הגרגרת נשחט במקום שחיטה. ובענין אחר לא אדע מקים הגרמה בוושט באופן שנשחט הקנה כהוגן ובפרט ע"פ קבלת הרא"ה מאחיו ששחיטת הוושט למעלה כמו בקנה. אם לא באלכסון. וברור שהמכשלה הזאת נעשה בחסרון זריזות האלה לבדוק אחר הוושט אם לא נשחט בהגרמה כי חשב שדי בזה ובעו"ה שוחטים רבים אין נזהרים בזה:
ומעתה אין חזקת מומחה ויודע וחזקת כשרות של השוחט מועיל להכשיר למפרע וכבר מבואר בתבואת שור סי' כ"ה שאם לא בדק על הגרמה הוה ספק נבלה ומפאת החזקה הוה ודאי נבלה וגם דזה דוקא איירי שלא נודע אם נשחט במקום שחיטה אבל כאן שידוע שהקנה נשחט במקום השחיטה ואך הספק אם הוושט היה בהגרמה ואולי לא נשחט הוושט כלל. מ"מ מידי ספיקא לא נפקא דהרי לכתחילה צריך השוחט לאמן ידו לשחוט שני סימנים אפי' בעוף ופשיטא דל"ל חזקה דלא פגע בוושט כלל ועדיין אוקמה אחזקת אינ' זבוחה אכן אפשר לומר כיון דבתורבץ הוושט דלאו מקום שחיטה הוה רק טרפה ולא נבלה אם נשחטה כראוי ואין כאן ספק בשחיטה רק ספק טרפה. וגם שאין לומר דיש חזקת היתר על ספק טרפה כהנ"ל כיון שע"כ השוחט צריך לאמן ידיו לשחוט שניהם. מ"מ אין כאן חזקת איסור והוה ס' השקול. ובפרט אם נאמר כאשר מצינו כי הגרמה היה מפאת שהגרגרת מתוח ביותר ושכיח יותר שהיא נשחטה תחלה טרם פגע ביושט. וא"כ יש להתיר מכח ס"ס ספק שמא לא היתה כזאת בשאר עופות ששחט באמצע הצואר במקום שאין חשש להגרמה וכמו שכתב התבואת שור שם סי' כ"ה בכה"ג כשר בלא בדיקה. וגם אם קרה כאלה שמא נשחט הקנה תחלה קידם שפגע בוושט ומותר. כיון דליכא חזקת איסור ממש שרי ע"י ס"ס. ולכן נ"ל דהשומן שנתערב עם שומן אחר ששחט השוחט השני ואין בו נדנוד ס' איסור והשומן הכשר רוב דמדאורייתא בטל ברוב והוה רק ס דרבנן גם שספק דאורייתא ע"י גלגול דרבנן אסור. מ"מ בלא נודע הספק רק אחר שנתערב, רבו המתירין וא"כ בעובדא דידן שיש לצדד ולומר ס"ס יש להתיר השומן שנתבטל ברוב שומן כשר במקום הפסד מרובה כזה. ויען כי כפי מכתבך הדבר נחוץ להשיב אין אתי פנאי לשעשע באמרותיך הנחמדי' ושמחתי כ' ראיתי ידך רב לך להותיב ולפרק ולאסוקי שמעתא בהלכה ברורה. הכ"ד חותנך ורבך הדש"ת הק' אברהם שאג מפ"ש.
[אב"ה הואיל דחביבין לן שמעתתיה דרב האי גיסנו נ"י כולי האי נשעשע בהם עוד רגע לידע מה ראה על כה שגם לשיטת המחמירין הטו"ז והפ"ח יש להקל בעובדא דידן. אשר אבינו המחבר ז"ל משבח דבריו והנראה בזה, דהרי טעם החולקין על האגודה והרמ"א עיין בטו"ז ופ"ח משום דאין לדמות דינא דהאי שוחט לשובר בה עצמות משום קו' תוס' שם דמ"ש ממקוה וג' תירוצי תוס' לא שייכים הכא. וא"כ בנידון דידן דלא אתרע חזקה דלמפרע של השוחט שנטל קבלה וידע. ואף דטבח שיצא טרפה מתחת ידו אין לו התנצלות לומר שוגג הייתי כמ"ש לקמן קי"ט סעיף י"ז. ואפי' במוחזק לי' ש וחרד ומדקדק דמקיל בתשובת מהרי"ו מביאו הבאר היטב אך באתרע ג' פעמים ודאי אין מועיל התנצלותו, אבל הרי אפילו אם הזיד והמיר דתו איכא חבל הנביאים דאין אוסרין למפרע ואפילו המחמירין בדין האגודה בנמצא שלא ידע משום שחסר ואתאי דשוכח מעט מעט, מודים בפושע, להתיר למפרע. עיין בפ"ח ס"ק ט' ובתשו' עבודת הגרשוני סי' ט"ו ובתשו' מים רבים סי' כ"ג עיי"ש והסברא נותנת דמוטב לנו לומר בעובדא דידן דאתרע חזקת כשרות ופשע ועבר שלא לבדוק מלתלות ולומר דאתרע חזקת ידיעתו ושכח. דהרי הא דמכשירין בנמצאת פגומה משום דסכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי צריך ביאור הרי אנן לא מכשרינין הבהמה רק מכח חזקת בדוק דסכין וא"כ מדוע את הטוב דסכין נקבל ואת הרע הריעותא דהשתא לא נקבל. וע"כ צ"ל דהחזקה קמייתא אלים טובא וחזקה דהשתא כמאן דליתא ואין בכחה לגרע כח חזקה קמייתא ורק במקוה דחסר ואתאי שפיר י"ל דחזקה דהשתא מגרע חזקה קמייתא דידה ואלים חזקת טמא וזה ס' תוס' דבמקוה שפיר משום דחסר ואתאי. וא"כ אם אנו תולין ההגרמה בחסרון ידיעתו דודאי שכח ואתאי צריך לגרע חזקת ידיעתו חזקה קמייתא, מוטב לתלות בפשיעה ונוכל להמשיך חזקה קמייתא חזקת כשרות, דפשיעתו שלא לבדוק נעשה ברגע אחת. ועד שהתחיל לפשוע שלא לבדוק הרי בדק. מה שא"כ בשכחה שוכח מעט היום ומעט מחר. ומלבד כל אלה הרי אם באת לגרוע חזקת ידיעתו ע"כ אתה מגרע ג"כ חזקת כשרותו דלא עביד כמצווה עליו לחזור לפרקים כד' מהרי"ל בשם מהר"ש מובא בהרמ"א שם. משא"כ אי אמרינין דפשע וא"כ אפשר להקל ולומר דעד השתא היה מדקדק בכל דיני שחיטה, דלא שייך חסר ואתאי בפשיעה כהנ"ל. ואפשר באמת דהחולקין על האגודה חולקין דוקא בשכח ואינו יודע הרבה דינים משא"כ בשכח רק דין אחד לא שייך לומר שכח ואתאי ועיין בטו"ז ס"ק ו' מוכח כן מדבריו דמביא מאדם השוכח משנתו מפסוק דוהיה אם שכח תשכח. דודאי דין ששכח אתמול לא ישכח היום. ובנידון דידן דבאמת אפשר לומר דלא שכח רק דין הגרמה זה ובדין אחד אי אפשר לומר שכח ואתאי דרגע קודם ששכח עדיין ידע וא"כ אפי' נעשה מחסרון ידיעה ג"כ נוכל להתיר למפרע וע"ז שפיר השיב רבינו המחבר ז"ל דלא אתרע לא חזקת כשרות שלו ולא חזקת מומחה דלא שכח כלום ורק מכח טעותו בא לו זה שסבר שיש לסמוך ולא היה חזקה נגד זה מעולם משא"כ לפי דעת השואל דצ"ל שעתה יצא מחזקתו ותל"מ] (ע"כ הג"ה מב"ה):