אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן יט
סוגי' דכותבת הגסה [יומא ע"ט]
א) הנה במתניתין דעירובין פ"ב ע"ב תני דברי ר' יוחנן בן ברוקא קודם ר' שמעון ובמתניתין דכלים פי"ז משנה י"א תני אפכא. והנראה דבכוונה קמסדר רבי בעירובין ד' ר' שמעון לבסוף דלא תטעי הא דחציה לבית המנוגע דוקא לריב"ב דשוין שיעורא [דסעודה בעירוב ובעני ובבית המנונע] לאוקמתא [דאידך] דר' חסדא דצא מחצה לחנוני וככר דריב"ב שני סעודות וחציה לבית המנוגע כשיעור סעודה. אבל לר"ש צריך לומר דבעירובין הקילו כמ"ש רש"י להכי נקט דברי ר"ש לבסוף דגם לר"ש חציה לבית המנוגע, [ולא שליש כשיעור סעודה בעירוב] ובזה ג"כ מיושב דנקט התנא פרס דבית המנוגע ולא אכילת פרס דכל אסורין דתני בכריתות, משום דשיעור בכא"פ באיסורין הוה הלכה למשה מסיני ולא משום דפרס הוה שיעור סעודה ופשיטא דלא תליא בפלוגתא דריב"ב ושאר תנאי
[אב"ה דלשניהם ההלכה פרס ככר ורק החילוק דלריב"ב מככר של ששה ביצים ולר"ש משל שמנה ביצים הגם שהוא שליש עודף על שיעור סעודה דעירוב] אבל בית המנוגע דהאוכל בבית דהיינו שיעור סעודה ס"ד דשוה לשיעור סעודה דעירוב להכי תני חציה לבית המנוגע. דשם הוה שיעור חצי הככר אפילו לר"ש ודוק היטיב:
ב) עיין תוס' שבת קי"ח כתבו דמתניתין דפאה ע"כ כריב"ב והכ"מ כתב דמזה מוכח דקיי"ל כריב"ב ולכאורה יש לפקפק דמנ"ל דאתיא כריב"ב, דלמא מודה ר"ש דשם צריך סעודה בינוני ורק בעירובין הקיל וכמ"ש רש"י במתניתין בעירובין אך זה אינו (דא"כ) הרי ר"ש ס"ל טומאת (גויה) [בית המנוגע] חצי ככר דהוה ד' ביצים וראויה [א"כ] ליתן לעני שיעור פרס דהוה ד' ביצים [לכל סעודה] והרי הא דאין פוחתין הוה רק ג' ביצים לפי ד' ר"ח דצא מחצה לחנוני דאין לומר דמתניתין שם איירי בנותן בעה"ב ציבי דאיכא (ד' ביצי' לככר) [צ"ל ח' ביצים לככר או ד' לסעודה] דהרי קתני שה דנותנין לו חצי קב חטין וא"כ העני שצריך לטרוח באפיה וציבי צריך לנכות לו מחצה ולא נשתייר לו רק שיעור רובע הקב לב' סעודות דהוה ו' ביצים וזה ע"כ כריב"ב דאי ר"ש ממ"נ אם תקנו [חז"ל] לתת לו סעודה בינונית ראוי' ליתן לו כשיעור פרס דטומאת (גויה) [בית המנוגע] ואם לא תקנו רק קטנה שבקטנות ראוי' כסעודת עירוב אלא ע"כ דאתיא כריב"ב ובזה מיושב ג"כ דמוכח בכתובות דלר"ש משרה אשתו כשיעור עירוב ומנ"ל לש"ס שם כזה כיון דמתניתין דפאה ע"כ כריב"ב ודלמא לר"ש בעני השיעור יותר מבעירוב וא"כ גם באשה כן אך א"כ ראוי' שיעור פרס ולשני קבין רק י"ב סעודו' ועדיין לא א"ש לר"ש אלא ודאי דלר"ש נתנו לעני כשיעור עירוב וכן לאשה והוה י"ח סעודות ואיש ד' הש"ס ודוק היטב:
[אב"ה לריב"ב ח' סעודות בקב שמשער בקב נקי מן ההוצאו' ודלא יהיב ציבי וצא מחצה וככר הנאמר בכל מקום הוא שני חלקי שמינית מהקב ששה ביצים וככר זה הוא ב' סעודות בכל מקום וחציה לבית המנוגע ג"כ שיעורו כדי אכיל' ג' ביצים ולר"ש תשעה סעודות בקב שמשער בכולו. והככר השלם הוא שני חלקי ששיות מהקב שמנה ביצים וחציה שיעור סעודה לבית המנוגע הוא ד' ביצים. ורק בעירוב הקילו דחולקין הככר שלו לג' סעודות. ולב' סעודות העירוב א"צ רק ב' חלקי תשיעיות מהקב חמשה ביצים ושליש ביצה וכ"ז פשוט בש"ס ועפ"י הדברים האלו דעת לנבון נקל להבין דברי רבינו זצ"ל דא"א דר"ש מודה למתני' דפאה בעני. דא"כ סעוד' העני אינו כשיעור סעודה בבית המנוגע אשר הוא ד' ביצים לר"ש. וגם לא כשיעור סעודות העירוב דהוא רק ב' ביצים וב' שלישיו' ביצה וסעודות העני בפאה הוא רק חלק שמינית א' מהקב שהוא ג' ביצים דצא מחצה. דאין לומר דשם איירי בנתן ציבי דצא רק שליש. ונשאר ח' ביצים לככר ד' לסעודה כשיעור בית המנוגע. דהרי שם במשנה ה' דנותן לו חצי קב חטין דאז ודאי צא מחצה לא נשאר לעני רק ג' ביצים לסעודה. ולפי זה ל"ק ג"כ ממשרה אשתו, דאי מדמינין לשיעור בית המנוגע, ג"כ אין לה מהקביים רק י"ב סעודות וכקו' הש"ס על צא מהן שליש [ולפי הס"ד דצא שליש ואוכלת עמו לילי שבת נוכל באמת לאוקמוה גם לר"ש] ועדיין לא הועלנו לריש. ומנ"ל לחלק בחנם בין עירוב לעני ואשה וא"כ הוה י"ח סעודות]. (ע"כ הג"ה מב"ה):
ג) גמ' יומא בעי ר"פ כמוה וכגרעינתה. עיין תוס' הקש על רש"י דא"א לצמצם. והנה בל"ז קשה דגם דאפש' לצמצם למה נקט תרוייהו אך י"ל דכך כוונת התנא דודאי יש כותבת דגרעינתה גסה ויש אפכא [דהם שוין] ולהכי נקט התנא דהשיעור בכותבת דכמוה וגרעינתה שוין ולהכי הקשו תוס' דזה א"א לצמצם דשניהן שוין. ואך א"כ עדיין לא קשה קושית תוס' דבאמת כמוה קטנה מגרעינתה במשהו שאי אפשר לצמצם ורק הפירוש כמוה בלא גרעינתה והא דנקט כגרעינת' היינו דשניהן שוין במה שאפשר להיו' בצמצום מה
[אב"ה הכוונ' דצריך לנקוט כגרעינתה להודיע דאין השיעור בכותבת אשר ניכר שהוא קטן מהגרעין רק בכותבת שנראה שוה מכח שא"א לצמצם ובאמת הוא קטן משהו מהגרעין ועיין באות ד'] והנה פליגי ר"י ור"ל סוף פ' גיד הנשה בבין החנכיים ולר"י דחייב בהנאת גרונו מצטרף בין החנכיים ולכאורה נראה דביוה"כ דקפיד התורה ביתובא דעתא לא מצטרף בין החיך ותנא נקט שיעורא דכותבת דחייב בהנאת מעיו דא"א לכלול ג"כ בתוך השיעור מה שבין החנכיים. דזה תליא בדבר האוכל אם הוא נדבק או לא. והרי לר"ל כזית היינו לבד מה שבין החנכיים. וא"כ למה דקיי"ל כר"י שעור דכזית היינו עם מה שנדבק בחיך וכותבת אינו כן. וא"כ י"ל דמתניתין דקתני כמוה וכגרעינתה פירושו דכשיעור כמוה בלא גרעין דהוה קטן [כד' ר"פ ב' קבא דתמרי וכו'] רק באיכות צריך שיהיה [האכילה] כגרעינתה שאין נדבק בהחיך ודוק:
ד) מה שהקשו תוס' על רש"י שא"א לצמצם שיהיו שוין קשה לי הרי הש"ס קאמר לקמן דכותבת סתמא כביצה וחדא מנייהו נקט ק' ג"כ כזה הרי א"א לצמצם וצ"ע:
ודע דברי תוס' הם לפי הפירוש א"א לצמצם שא"א שיהיה שני דברים שוין במקרה שלא במכוון אבל האדם יש לדעת בצמצום הדבר. וא"כ לנו לדעת אם הגרעינין יותר או הפרי אבל אם א"א לצמצם שא"א לכוין לדעת שהם שוין ואם כי לנו ידמה שהדבר שוה איננו כך. א"כ שפיר אכ"ל דלנו נרא' הגרעין והפרי שוה ולכן נקט התנא א' משניהם. ולענין מה נקט שניהם כתבתי לעיל [באות ג'] דדוקא בכותבת גסה כזו שיערו חז"ל:
ובימי חרפי כתבתי ליישב הא דנקט כמוה וכגרעינתה עפ"ז באופן אחר. והוא כיון דא"א לצמצם ואם כן אם אדם אוכל כזית איסור מצומצם א"א לחייבו כיון דאמרי' דודאי א"א לצמצם ואחד מהם פחות ספק מלקות להקל ומעתה אפשר לומר דחכמים דקים להו שיעור דיו"כ ושיערו אותו וראו דשוה לגרעין (ופרי) [וגם לפרי] של הכותבת ובאמת א"א לידע בצמצום והנפקותא דנקט התנא שניהם הוא היכא שאכל שיעור שנראה בעינינו כגרעינה (וכמוה) [וגם כמוה]. ובאמת ההלכה שיעור דיו"כ כקטן שבשניהם והיא הפרי ולא הגרעין אך לעיני האדם הם שוין וא"כ אם יאכל שיעור הנראה שוה לשניהם חייב דע"כ הוא כפחות שבהם והיא הפרי וטעה במשהו. דאם הוא איננו כשיעור הפרי ואנן קים לן דפרי קטן מגרעין א"כ טעה בשני משהו דהרי הגרעין גדול מפרי במשהו והשעור שאכל יהיה קטן מפרי ובודאי לא אמרינין שטעה רק במה שא"א לצמצם והיינו משהו וע"כ המשוער דומה לפרי וטעה בכל אחד מהם נגד הגרעין במשהו וחייב ודוק. או די"ל כך דלענין כל אסורין שבתורה דחייב בכזית אע"ג דא"א לצמצם אמרינין דכל מדות חכמים כך הוא ובכזית כבר יצא מידי ס' שא"א לצמצם וחייב דהרי שיערו חכמים האסורים כחזיר וחלב וכדומה שחייב בכזית והיינו במה שנראה לנו לעינינו בכזית וא"כ בכותבת ג"כ אכ"ל כן אם מתניתין נקט ככותבת עם הגרעין בתוכה וע"כ כיון שהגרעין איננו אוכל לחייב עליו היא רק שיעור לשאר אוכלין וא"כ ג"כ הא"א לצמצם נכלל בכלל השיעור וחייב על דבר הנראה לעינינו שיעור כותבת. או נימא דמתני' נקט כותבת בלא גרעינתה וממלא אותה אוכל והשיעור שם מצמצם וא"כ אם אוכל דבר אחר הנראה ככותבת עדיין אין חייב דהוה ס' משום דא"א לצמצם והא דנקט מתני' ככותבת [בכף הדמיון] היינו משום דממלא מקום הגרעין. וא"כ זה ספיקא דש"ס
[אב"ה ככותבת שאמרו בגרעינתה בתוכה לשער בו שאר אוכלין וממילא נכלל המשהו שא"א לצמצם, או בלא גרעינתה כשאוכל הכותבת עצמה וממלא אותה אוכל במקום הגרעין]. ועיין:
ועם כי הדברים קצת דוחק לפרש ד' הש"ס כך והם מהדברי' שאמרתי בימי חרפי מקום יש ליישב בזה קושית תוס' ישנים שהקשו דממתניתין ג"כ מוכח דכותבת וביצה אינ' שוים דא"כ לתני כביצה. די"ל דאם נימא דביצה היינו עם קליפתה וא"כ בביצה עצמה לא משכחת חיוב אכילה ביו"כ ועל דבר אחר כביצה באמת אינו חייב משום דא"א לצמצם ולהכי בחר התנא בכותבת שאפשר לחייב בה עצמו כגון שממלא אותה במקום הגרעין ובפרט אם כותבת בלא גרעינה חייב. ודאי א"ש דנקט כותבת דאפשר החיוב בזה עצמו משא"כ בביצה למ"ד ביצה היינו בקליפתה ולהכי נקט ביו"כ כותבת משא"כ בחמץ שפיר דקדק דלתני כביצה כיון דהאיסור בדבר אחר רק לשער באחד משניהם לתני כביצה דשגור בפי המשנה. ואמנם לפי מה דקיי"ל כחכמים דביצה בלא קליפתה ואם כן אדרבא בביצה איכא חיוב בעצמותה ביו"כ ובכותבת לא אם אין חייב רק עם גרעינתה. אך לפמ"ש דמדות חכמים כך הוא עם השיעור כיון שאמרו כזית חייב [על שיעור הנרא' לעינינו] וא"כ בכותבת עם גרעינתה דאינו אוכל. ע"כ כותבת רק לשער בה המדה וממילא מוכח דנתנו חכמים שיעור זה לחייב בדבר אחר גם שאי אפשר לצמצם דגם זה נכלל בשיעור
[אב"ה דאין לומר דממלא מקום הגרעין וכפי דבריו הנ"ל. דא"כ עדיין תקשה למה לא נקט כביצה ובלא קליפתה דג"כ השיעור בו בעצמו. והרי השתא נקטינין דאין מוכח ממתני'. דאפשר לומר דכותבת וביצה שוין. אלא ודאי לדייק דנשער בדבר אחר דגם הא"א לצמצם נכלל בהשיעור. ואך אי אמרינין דביצה בקליפתה לא משכחת בביצה עצמה שיחייב שפיר אכ"ל דנקט כותבת משום דהחיוב בו בעצמו. ומה מאד נאמנו דברי רבינו ז"ל]. אבל ביצה בלא קליפתה דאיכא שיעור מצומצם לחייב אי הוה נקט כביצה הוה אמינא דדוקא בשיעור ביצה חייב ומתניתין נקט השיעור המצמצם והיינו שאוכל ביצה ממש אבל אם משער דבר אחר בכביצה אין חייב דא"א לצמצם ולהכי נקט כותבת. וא"כ ממתניתין ליכא לדקדק דלמה נקט כותבת דאכ"ל כהנ"ל ורק בחמץ שם קשה דלתני ביצה ודוק היטיב:
והנה הא דפריך הש"ס לקמן ואימא דצפרתא וכו' הרי אם כביצה הוה שיעור דכותבת ואית לן דרשא דר' חנן וכמ"ש תוס' א"כ י"ל הרי [ילפינין] משינוי דקרא בטומאת אוכלין אשר יאכל אוכל הבא מאוכל וזה ביצה ולאפוקי מזית רק דאפשר בצפרתא ע"ז אמרינין דדבש דאתי לשער ככותבת גם לטומאת אוכלין וכמ"ש תוס' דהנך מסתבר לאוקמא בחדא והיינו משום דהוה יתובא דעתא ובפרט אם הוא שיעור ביצה דשם אכילה עליה משום דמחזיק כך בית הבליעה וא"כ מיושב דנקט גבי יו"כ כותבת וגם גבי חמץ דשניהם אתי' מדבש וגבי טומאת אוכלין דעיקר דרשא מאוכל אשר יאכל דהיינו ביצה נקט ביצה ואך קושית הש"ס לקמן למסקנא דכותבת פחות מכביצה א"א לומר דטומאת אוכלין אתי' מקרא דדבש אבל לס"ד שפיר אפשר לומר כן ושפיר משני חדא מנייהו נקט ודוק
[אב"ה רבינו ז"ל רוצה בזה לתרץ דמאי משני הש"ס חדא מנייהו נקט עדיין ק' קו' תוס' ישנים, למה בחר ביו"כ ובחמץ בשיעור כותבת, ובטומאת אוכלין בביצה וע"ז משני שפיר משום דהני תרי נפקא עיקר הדרשא מדבש משא"כ טומאת אוכלין ואך א"כ יקשה מאי פריך ואימא דצפרתא ואך קו' הש"ס לפי המסקנא דכותבת פחות מכביצה]:
ה) כבר הקשו האחרוני' דלרמב"ם דנקט י"ח גרוגרות הוה ששה ביצים קשה קושית תוס' [יומא פ' ע"א ד"ה ושיערו] עיין מגן אברהם סי' תפ"ו. ועיין תוס' שבת סי' שס"ח ותשו' נודע ביהודא [מהדו"ק או"ח סי' ל"ח] שניהם כוונו לדבר אחד [דביצה עם קליפתה הם ג' גרוגרות אבל בלי קליפתה הם פחות הרבה] והוא אמת ונכון. ולענ"ד עוד יש מקום ליישב והוא דהרי כתב המרדכי בערבי פסחים כשהאוכל מרוסק מחזיק ג' זיתים ויותר והיינו דודאי בית הבליעה רק מחזיק ב' זיתים כמות שהן אבל אם נתרסק האוכל נתמעט ושם בכריתות צריך לומר ע"כ דאכלו בלי לעיסה דאל"כ בטל חד בחברי' כד' ר"ל בזבחים כך צ"ל ומעתה י"ל דודאי ביצה הוה כג' זיתים ורק אם נתרסק אין בו רק שיעור ב' זיתים שמחזיק בבית הבליעה וטומאת אוכלין כביצה דנפקא לן מאשר יאכל שמחזיק בבית הבליעה היינו מה שאפשר לאכול בבת אחת ע"י ריסוק אך ע"ז יש לפקפק דא"כ צריך לשער כל דבר לאחר שרסקו ועיין טהרות פ"ג דמבואר דמשערין כמות שהוא כביצה ולא לפי ענין רפיון החלקים שבו ולכן נראה דסמיך ג"כ אדרשא דאוכל מן אוכל והיינו ביצה ואך על הקושי' דאימא דצפרתא משני דתרתי אשמעינין מאוכל אשר יאכל שיעור שמחזיק בית הבליעה וזה לא ימצא רק בביצת תרנגול לאחר שרסקו דהוה מצומצם ב' זיתים וא"כ ודאי כל דבר משערין כמות שהיא אם הוא כשיעור ביצה והבן היטיב. והנה לפ"ז היה מקום לומר אם כותבת פחות מכביצה דמרוסק הוה רק כזית ולענין יו"כ חייב רק אהנאת מעיו משערין מרוסק ולהכי צריך ככותבת
[אב"ה דלהוי אחר הריסוק כזית במעיו שהוא שיעור בכל האיסורים] אבל אם כותבת יתר מכביצה והרי ביצה מרוסק ב' זיתים א"כ ליכא למימר הכי וע"כ צ"ל דקים להו ומיושב הא דאמר (רבא) [רבה אמר ר' יודא כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה] וקים להו ודוק. אך ע"ז יש לפקפק דאיך שיערו חכמים בככותבת מטעם ריסוק דאין כל המאכל שוה ותליא ברפיון החלקים כמבואר:
ו) גמרא השתא ב' כותבת הדקדוק מבואר דמנ"ל דכותבת הגסה לא העדיף הרבה מסתם כותבת והנראה דהדבר מוכרח דהרי אם כותבת יתר מכביצה ע"כ הא דאמר שמאי בכותבת היינו סתם, כותבת וכביצה וכתי' הש"ס לקמן וא"כ אם סתם כותבת כביצה היאך בלא גרעין ב' כותבת אינן בינה וע"ז קאמר אין ושפיר מוכח הא דאמר ר"פ וסריך דהרי מוכח דסתם כותבת הוה ביצה ופרי פחות מחצי' ודוק:
[אב"ה דלפי פשטות הדברים דהקו' דגסה אינה יתיר' הרבה כ"כ. א"כ אין מוכרח רק שהם שוין הכותבת והגרעין ומה שכותבת עם גרעין יתירה מכביצה וב' כותבת אינן כביצה היינו משום דגסה. אך לפמ"ש כיון דכותבת הגסה בגרעינתה יתירה מכביצה. הא דשמאי סתם כותבת בגרעינתה והוה כביצה וב' כותבת פחות מביצה ושפיר מוכח דסריך. ובזה אפשר ליישב דלפי פי' תוס' דספיקא דרב פפא דשיעורא כותבת דיו"כ עם ב' גרעינין מאי פריך הש"ס עיין לקמן בד"ה והנה תוס'. די"ל דודאי כותבת דחמץ סתם כותבת עם גרעין אחד דסתמא קתני כותבת. אך אם זה שיעורא דיו"כ סמיך אמתניתין דהכא. אבל כיון דאינו שיעורא דיו"כ דביו"כ יתירה מכביצה. ודאי הוה רק סתם כותבת עם גרעין אחד והוה כביצה ושפיר פריך]. (ע"כ הג"ה מב"ה):
הנה מסקנא דשמעתין כר' זביד דכותבת פחות מכביצה כמבואר בפוסקים וגם דליכא תיובתא לרבה דהרי פלוגתא דר"מ ור"י עד כמה מזמנין אין מבואר שם דטעמא דר"י מקרא דשבעת ואדרבא שם ברכות משמע לתי' דר"י דקאמר מוחלפת ל"ל רק דפליגי בסברא צריך לומר דמ"מ משמע לראשונים דסתמא דש"ס כר"ז. ואך עדיין אין מבואר כמה הוא השיעור כותבת אם מעט או הרבה פחות וברמב"ם מבואר דרק מעט. וגמ' כריתות קאמר הש"ס כותבת ב' זיתי' והוא פלא הרי כיון דכותבת פחות מכביצה וביצה ב' זיתים שיעור בית הבליעה ע"כ כותבת פחות מב' זיתים ל וד' רש"י שם בכריתות דקאמר כותבת ב' זיתים דכן בית הבליע' מחזיק פלא מה ענין זה לכותבת דתלי ביתובא דעתא? תו קשיא לי דודאי דפלוגתא דרבה ור"ז אי כותבת יתר או פחות מביצה לא תלי' אם כותבת בגרעינתה או לא ואדרבא משמע דמסקנא כר' אשי דכותבת היינו עם גרעינתה. ורק פליגי בעצם שיעור כותבת גסה דלא בקיאי בנסה וכמאמר התנא בכלים פי"ז לענין ביצה. דודאי היה לפניהם כותבת והמה פחות מביצה רק פליגי בשיעור כותבת הגסה. ואך מדברי הש"ס לקמן דכותבת בינוני כביצה משמע דגם כותבת בינוני לא בקיאי בשיעוריי'. וצריך לומר דלא נמצאו במקומם כותבת ואפשר דלהכי גרסי תוס' וכותבת בינוני פחות מכביצה משום דבכותבת סתמא אין מקום לספק דאפשר לקום בשיעורא ורק על כותבת הגסה יש מקים לספק דאולי נמצא גסה ממנו:
והנה בין דלא בקיאי בשיעור כותבת גסה או דלא בקיאי כלל בשיעור כותבת הא דבעי ר"פ בגרעינתה או שלא בגרעינתה היינו אע"ג דלא בקיאין בשיעורייהו מ"מ אם יבוא לידינו כותבת גסה כמות שהיא נוכל לשער בו שיעור יו"כ דודאי לא יפחות ממנו שיעור יו"כ דכיון דהלכה בגסה קים להו לרבנן דלא ימצא גסה משיעור יום הכפורי' ושפיר בעי ר"פ
[אב"ה דאם השיעור שאוכל הוא במשהו פחות מהכותבת ודאי פטור ונ"מ אם בגרעינתה או לא בגרעינתה] וא"כ קשה לי דלא הביאו הפוסקים ובראשם הרמב"ם אם כותבת היינו בגרעינתה או לא. והנרא' בזה בנקדים ליישב קושי' תוס' החמורה דכיון דגרוגרת פחות מכותבת ניקי ב"ש שיעור דחמץ בגרוגרת. והוא דהנה שיעור דכותבת יו"כ היא מקרא דל"ת ושיערו חכמים דבזה יתובא דעתא וגם שיעור ביצה דטומאת אוכלין משוער בקרא אשר יאכל שיעור דבית הבליעה מחזיק אבל גרוגרת היא רק הלכה וא"כ קרא דחמץ דמוכח דאתי לרבות בשיעורא ולא ביאר בכמה שיעורי' בודאי סמיך אשיעור שמפורש בתירה במקום [אחר] כגון כותבת או ביצה ולא גרוגרת דהוה רק הלכה והרי אין למדין מהלכה ולענ"ד ת"ל זה ד' אמת וברור:
והנה לפ"ז י"ל דב"ש ליל דרשא דאשר יאכל בטומאת אוכלין וטומאת אוכלין כביצה הלכה דאורחא דקרא [הוא למיכתב מכל האוכל אשר יאכל] אבל כותבת הוה קרא ולהכי מוקמינין שיעור דחמץ אכותבת אע"ג דהוה יתירה מביצ' כהנ"ל אך כ"ז אי כותבת קרא אבל אי כותבת הלכה ג"כ, קשי' מב"ש [דלנקוט ביצה]. ולפ"ז י"ל הא דאמר רבה וקים להו ועי' רש"י וכבר הערה בכפות תמרים דגם בלא רבה צ"ל קים להו. ות"ל קיימתי דבריו מדידי ולהנ"ל י"ל עוד דבל"ז יש לומ' דכותבת הלכה וכותבת וביצה שוין בשיעורייהו ובחמץ שיעור דביצה דהיינו כותבת אבל כיון דכותבת נפישי ע"כ צ"ל כהנ"ל ודוק. או דיש לומר דכותבת פחות מגרוגרת.
[אב"ה דתקשי קו' הש"ס מב"ש וצ"ל כתי' הנ"ל דכותבת כתיבי משום דקים להו או דבלא רבה אכ"ל דכותבת הוא פחות הרבה מכביצה. ומעט גם מגרוגרת. [דראית תוס' דמשמע שהוא מעט פחות מכביצה משום דחזינין דרבה סובר שהוא יתר מכביצה]. וכל כמה דלא ידעינין דרבה, ל"ק מב"ש קו' תוס' דנימא דכותבת פחות מגרוגרת, ולרבה תקשי. וצ"ל קים להו]. (ע"כ הג"ה מב"ה):
או די"ל כך דהרי תוס' כתבו לקמן דהא דחמץ בכותבת מדרש' דר"ח דדבש לשיעורא ואתי' לתרוייהו לי"כ וחמץ. ולכאו' קשה דלמ"ל לדחוקי ולא כתבו דיו"כ א"צ קרא דתלי ביתובא דעתא וקים להו וע"כ דבש אתי' לחמץ אך זה אינו דא"כ מה ראיה מייתי ר"ז הרי שפיר דחמץ שיעור בכותבת גסה יתר מכביצה מקרא דדבש דמיותר לכך. מעתה י"ל דרבה באמת ס"ל כן לב"ש דס"ל דרשא דר"ח וע"כ אתי לחמץ. דיו"כ לא צריך קרא דדבש, דתלי ביתובא דעתא וא"כ מיושב דקדוק הנ"ל דאי כותבת פחות מביצה י"ל דאתי קרא דדבש [ליו"כ] וחמץ ב"ש שיעור כותבת דזוטר מכביצה אבל כיון דכותבת יתר מכביצה ע"כ אתי' משינוי דקרא דקים להו ואייתר קרא דדבש לחמץ לב"ש ודוק. ואמנם כתי' הפשוט כמ"ש הכפות תמרים דאי כותבת כביצה י"ל דאתי מדשני קרא וממילא מוקמינין לביצה דהוה שיעור דטומאת אוכלין וכמ"ש דגרוגרת הוה רק הלכה אבל כיון דנפיש ע"כ הוא מקרא דקים להו. והנה לפ"ז לוא דשיעור כותבת כשיעור טומאת אוכלין א"צ לומר דשיעור יו"כ מדקים להו רק מדשני קרא מוקמינין לשיעורא דאוריית' של טומאת אוכלין:
ז) והנה הא דמייתי ר"ז ראי' דכותבת פחות מכביצ' היינו ביצה בקליפתה דסתם ביצה לענין שיעורי מדות היינו בקליפתה אבל עדיין יש לומר דהוה כביצה בלא קליפתה דהיינו טומאת אוכלין לפי מה דקיי"ל כחכמים שם עירובין פ"ג ואי קשי' הרי ראיה קמייתא מחמץ ע"כ דכותבת פחות מכביצה של טומאת אוכלין
[אב"ה עיין רש"י סוד"ה מכדי ב"ש דקו' הש"ס לימא כביצה שהוא השיעור לענין טומאת אוכלין] יש לומ' דגם משם אין ראיה דכותבת פחות מביצה בלא קליפתה. די"ל דב"ש ס"ל כר' נתן ור' דוסא שם דביצה דטומאת אוכלין בקליפתה וא"כ הראי' רק דכותבת פחות מביצה בקליפתה ויש ליישב בזה קושית תוס' ישנים דממתניתין אפשר למידק דכותבת אין שיעורו כביצה דלתני כביצה ולהנ"ל יש לומר דודאי במתניתין דס"ל כחכמים דטומאת אוכלין ביצה בלא קליפתה יש לומר דכותבת כביצה בקליפתה והא דלא נקט כביצה דלא נטעה לו' דמסתמא שיעורא דיו"כ כטומאת אוכלין דיילפינין מיניה ולהכי נקט ככותבת הגסה אבל ברייתא דב"ש ע"כ ס"ל דגם טומאת אוכלין כביצה בקליפתה וא"כ לתני ביצה ודוק:
היוצא מזה הא דהוכיח ר"ז דכותבת פחות מכביצה היינו כביצה בקליפתה אבל לעולם הוה כשיעור טומאת אוכלין ביצה בלא קליפתה שיעור בית הבליעה כאחת ובאמת יש לומ' דשיעור יו"כ אין מבואר דלא קים להו לחכמי' בשיעוריי' רק כיון ששינה קרא מאכילה אין חייב בכזית ושדי אשיעורא דביצה דמבואר בקרא אשר יאכל וכדפשטא דש"ס דדוק' רבה צריך לומר קים להו וא"כ כותבת הוה (ב' זיתים בלא קליפתה כשיעור ביצה) [כשיעור ביצה בלא קליפתה] והוה שני זיתים ומבואר דברי רש"י שם שכתב שכך מחזיק בית הבליעה ואין נפקותא אם כותבת הגסה בגרעינתה או לא דשעורא מצומצם כטומאת אוכלין בביצה [ומיושב הרמב"ם ושאר פוסקים דלא הביאו ספיקא דר"פ] ודוק. ואמנם לפ"ז קשה טובא דנקט מתניתין שיעור כותבת ולא נקט שיעור ביצה דטומאת אוכלין ובפרט דיילפינין משם שיעורא דכותבת ולפמ"ש לעיל דביו"כ חייב דוקא אהנאת מעיו ולא אהנאת גרונו בפשטות יש ליישב הא דקאמר הש"ס שם ב' זיתים אע"ג דכאן אמר פחות מכביצ' היינו משום דאין חייב רק אהנאת מעיו ובין החנכיים לא מצטרף וא"כ פיגול ונותר דחייב אהנאת גרונו אם דוקא מעט משהו פחות מכביצה כותבת. א"כ ע"כ אוכל ב' זיתים שתהי' הנאת מעיו בכותבת והוה ב' זיתים לענין פיגול ונותר ומוכח כדברי הרמב"ם ופוסקים דכותבת משהו פחות מביצה ומיושב הכל:
[אב"ה ראינו להעתיק פה את אשר מצאנו ראינו בכתבי קודש מרן אבינו הגאון זי"ע כתב ישן נושן אשר כתב עוד בימי עלומיו בסוגיא זו כמה דברים אשר לא העיר עליהם במהדורות האחרות. ואם אמנם דילדותא המה יש בהם טעם זקנים וראוים לאומרם. ומרוב נחיצת המדפיס אשר עודינה בכפו של המעתיק יבלענה, אין סדר למשנה וגם באין סדרים אין בידינו ברוב הענינים להוציא החדש מבין הישן. ואם יהיה ה' בעזרתינו נתקן המעוות בזה בחלקים הבאים אי"ה]:
נראה ליישב קו' תוס' על רש"י, הרי א"א לצמצם. דאפשר לומר דודאי הפרי קטן מהגרעין אבל עם חללה הוא יותר מגרעינה [ואע"ג דר"פ אמר לקמן דאמרי אינשי תרי קבא דתמרי חד קבא דגרעינתא וסריך הרי מוכח דגרעין יותר מהפרי עם החלל. אך הרי התוס' לא הביאו ראיה מלקמן. וכבר הקשה המהרש"א כן והישוב דאכ"ל דזה בסתם כותבת אבל בגסה הפרי יותר מהגרעין]. וממילא מיושב מה דתני תרוייהו כמוה וכגרעינתה למידק דכמוה היינו בלא חללה דאי לא הוה תני גרעינתה הו"א דכמוה היינו עם חללה אבל השתא דנקט כגרעינתה דזוטא מהפרי עם החלל א"כ כמוה ע"כ היינו בלא חללה והוא השיעור הפחות [וספיקא דש"ס כמוה עם הגרעין או בלא גרעין וגם בלא חללה]:
ולולא דברי תוס' היה נראה דכוונת רש"י בספיקא דש"ס כמו שפי' הערוך אם נשער לאחר שנתמעך חללה או לא. אך לא כמו שכתבו תוס' דבגרעינתה היינו שנתמעך חללה רק אפכא אי נימא כמוה וכגרעינתה יחד כברייתה דהוי עם חללה או בלא גרעינתה דהגרעין בחוץ וזה שכתב רש"י כמוה כגרעינתה והיינו בלא חללה [כשיעור שניהם] כן אפשר לפרש כוונת רש"י:
והנה לפי פירש"י דהבעי' אם הכותבת בלא גרעין ע"כ ס"ל לר"פ דכותבת עם הגרעין יתירה מכביצה כרבה אר"י וכדמשמע לקמן דר"פ קבל לתי' דר' ירמי'. ולא דס"ל כרבה דשיעור [יה"כ עכ"פ] יתירה מכביצה. רק דכותבת [עם גרעין] יתירה מכביצה. ולר"פ מבעי ליה אם הוה בלא גרעין. דאי כותבת הוה פחות מכביצה וא"כ כיון דהגרעין גדול הרי הפרי אין בו זית דהוי חצי ביצה. וא"כ היאך ס"ד דכותבת בלא גרעין דקשי' משמאי דאמר חמץ ככותבת [וע"כ היינו כותבת דיו"כ. כיון דכותבת פחות מכביצה ואין בו שיעור טומאת אוכלין ע"כ היינו שיעור דיו"כ] וא"כ אי ביו"כ כותבת בלא גרעין דהיינו פחות מכזית. ובחמץ ע"כ כותבת יותר מכזית. אלא ודאי דס"ל לר"פ דכותבת הנסה יתירה מכביצה כרבה וכן משמע בהדיא דס"ל לר"פ לקמן וא"כ כיון דכותבת הגסה עם גרעינתה יתירה מכביצה אכ"ל דהא דמספקא ליה לר"פ אי בלא גרעינתה אע"ג דסתמא פירושו עם גרעינתה. וכמו שהקשו בתוס' ישנים מזית. מ"מ הכא יש מקום לספק דאיירי בלא גרעין דעם הגרעין הוה יתר מכביצה. וק' מראיית רב זביד לקמן ולהכי מספקא ליה לר"פ. אך א"כ לפי מה דקיי"ל כר"ז דכותבת פחות מכביצה אין מקום לספיקא דר"פ דודאי היינו עם גרעינתה. ושפיר סתמו הפוסקים ולא הביאו אם הכותבת עם הגרעין או לא דודאי היינו עם גרעינתה כפשוטו וכקושית תוס' ישנים:
והנה תוס' פירשו באופן ראשון דהבעי' אם בגרעינתה היינו תרי גרעין ולפ"ז ק' א"כ מה פריך הש"ס השתא כותבת גסה יתירה דלמא ס"ל לרבה דהיינו שני גרעינין.
[אב"ה ורבה אמר ר"י דאמר כותבת הגסה שאמרו ודאי אשיעור דיו"כ כמות שהוא אזיל, דהרי מסיים וקים להו, הגם שיש להתעקש עדיין כמובן אך לא משמע כן]:
ולפמ"ש יש ליישב דספיקא דבגרעינתה הוה עוד גרעין הוא משום דסתם כותב' היינו עם גרעין כמ"ש והנה לפמ"ש אם כותבת בגרעינתה הוה יתירה מכביצה אין מוכח זה דאכ"ל אע"ג דסתם כותבת עם הגרעין כמו זית דעם הגרעין מ"מ נטעה הכא לומר בלא גרעין דתהוי פחות מכביצה דלא תקשי לן כביצה יש בו שביעה כדלקמן. ושפיר בגרעינתה רק גרעין שלה. ור"פ דמבעי ליה היינו משום דס"ל כותבת הגסה פחות מכביצה כר"ז לקמן וא"כ שפיר מוכח דכגרעינתה היינו עוד גרעין כד' תוס' אבל לרבה דאמר כותבת הגסה יתירה מכביצה ודאי גרעין היינו גרעין שלה. אך זה טעות דהרי הקו' דהא דאמר רבה כותבת יתיר' מכביצה היינו עם ב' גרעין אבל כותבת בגרעינתה הוה פחות מכביצה וא"כ שפיר אכ"ל מדנקט כגרעינתה היינו עוד גרעין דגרעין שלה לחוד דהוה רק פחות מכביצה למ"ל לתנא למתני כגרעינת'. ולכן נראה ליישב כך דהא דמספקא ליה לר"פ דכגרעינתה הוי עוד גרעין שני משום דסתם כותבת היינו עם גרעין. היינו אם כותבת בגרעינתה פחות מכביצה וכבר קבל רב פפא דאמרי אינשי דגרעין גדול מהפרי וא"כ כותבת פחות מכזית בלא גרעינתה ושפיר מספקא ליה דודאי סתם כותבת עם הגרעין דמהיכא תיתי למטעי דכותבת בלא גרעין והוא פחות מכזית הרי צריך שיעור יתובא דעתא וע"כ בגרעינתה עם עוד גרעין אבל אם כותבת בלא גרעין טפי מכזית ודאי אין מקום לספק אם גרעינתה עוד גרעין דצריך המשנה לפרש בגרעינתה דס"ד דהתורה לא הרבה ביו"כ בהשיעור הרבה יותר מכזית והשיעור רק בלא גרעינתה. וא"כ לס"ד דש"ס שם [הו"א] דהגרעין ממעט רק כל שהוא. ובודאי כותב' הגסה בלא גרעין הוי יותר מזית דאע"ג דב' כותבת דר"ג לא הי' כביצה אבל כותבת גסה ודאי יותר מכזית וא"כ [ודאי] מתני' כגרעינתה רק גרעין שלה ולא ב' גרעינין ושפיר מקשה הש"ס ועיין:
גמ' לא ס"ל הא דר"פ כל כמה דגסה הנה לפי פי' הערוך דמספקא ליה אי נשער ג"כ בחללה וא"כ ר"א דפשיטא ליה כל כמה דגסה היינו גם החלל לשער וזה דלא כשיטת הירושלמי דאמר דלא משערינין בחלל. ואמנם יש לפרש כפי' הערוך דברי הש"ס כך דאם סתם כותבת הוא עם הגרעין א"כ ע"כ הא דנקט מתניתין כגרעינתה היא למעט חללה אבל אם סתם כותבת בלא גרעין מתני' נקט כגרעינתה שנשער עם הגרעין וממילא ג"כ חללה בכלל וא"כ ר"א דמסיק גסה כ"כ דגסה וסתם כותבת הכל בכלל א"כ גרעינתה למעט חללה וק"ל:
גמ' אמר רבה אמר ר"י כותבת הגסה יתירה וקים להו נראה ליישב קו' כפות תמרים. דודאי אפשר לומר מדשני קרא ביו"כ ומוכח דאין שיעורו בכזית ורק ביתובא דעתא וקרא דדבש הוא השיעור ככותבת מסתבר דודאי שיעור יום כפור ככותבת ובזה איכא ישוב הדעת. ואי דקשי' מנ"ל דשיעורא ככותבת הגסה דלמא סתם כותבת ובקרא אין מרומז איזהו כותבת כמו זית סתם זית. אך בזה י"ל דסתם כותבת רק כזית או פחות. וליכא יתובא דעתא בפחות מזית דלא הוה אכילה כש"כ יתובא דעתא. וזית ודאי אינו מדשני קרא וא"כ ע"כ הוה כותבת הגסה. אבל כיון דרבה ס"ל דיתירה מביצה ובודאי סתם כותבת גדול מזית עכ"פ. וא"כ ליכ"ל דשיעור יו"כ כותבת מקרא דדבש דמנ"ל בכותבת גסה אלא ע"כ קים להו:
עיין תוס' ישנים תמה אמאי לא משני הש"ס כדקמשני בסוכה ה"ה כביצה. די"ל דלפי תירוץ הש"ס הא דנקט התנא שם זה היינו לאשמעינין דר' צדוק לא החמיר. אך כ"ז למסקנא דב' כותבת פחות מכביצה ומוכח מר"ג דגם פחות מכביצה ראוי להחמיר אשמעינין דר"צ לא החמיר ומי שמיקל אינו עובר על לא תטוש. אבל אי ב' כותבת כביצה א"כ מסתמא טעימת ר"ג ג"כ היה כביצה וכיון דלא אשכחן מי שמחמיר בפחות מכביצה מהיכא תיסק אדעתין להחמיר. והרי אצטריך התנא לאשמעינין דרשאי להחמיר בכביצה. וא"כ מה שייטא דר"צ שם ע"כ א"א הש"ס דהכא לתרץ כן: