אור ברסלב
אהל אברהם סימן יא

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן יא

סימן י

שוכ"ט לי"נ הרב המאה"ג חריף ובקי צדיק וישר, כבוד מו"ה מרדכי צבי נ"י שלעזינגער אב"ד ק' נאדפאלי יע"א. נעימות ידו הגיעני בתקופת השנה במועד חג האסיף, ועת לחשות עד כי יפנה המועד כי אין בו הוראת שעה. ועתה אמרתי להשתעשע במאמריו הנעימים דבר דבר על אופניו:

ראשונה יצא לידון בדבר חדש, וז"ל אותם שקורין פאלישע טליתים משני חצאים ונתפרים יחדיו להיות טלית אחד. אני אמרתי למו שהחושש לשי' מהר"ם שחוטין אינן בטלין צריך לתפרם דוקא בצמר רחלים כי הוא המעמיד ואין חבירי מודים לי בזה. הנה גם שבמכ"ת דבריו קצת מעורבבים כי מה ענין דעת מהר"ם לכאן וגם היאך שייך ביטול בדבר הניכר ואך עיקר הספק מפאת שחוט התפירה הוא המעמיד וזו היא שאילה שאלת חכם עד כי אשתומם על המראה שלא הרגיש אדם בדבר זה ואני קורא עליו דילדא אימא כוותיה תלד:

הנה פשיטא הא דמספקא לן מפאת שחוט התפירה הוא המעמיד אינו מענין שאמרו חז"ל ד' המעמיד לא בטל כי זה מדרבנן ולחומרא שלא נתבטל האיסור אבל לא שנאמר כי כולו נגרר אחר המעמיד להיות כמוהו. אך שרשו ממה שאמרו בש"ס [שבת] ט"ז בכלי זכוכית שנטף בתוכו אבר דהכל הולך אחר המעמיד:

וכן שם שבת דף ס' שאמרו חכמי' דר' נחמי' הכל הולך אחר המעמיד יעי"ש. והנה ע"כ יש לחלק דגם חכמים דר"מ דפליגי בכלי זכוכית דאין הולכין אחר המעמיד. אפשר דס"ל כחכמים דר"נ בטבעת וכל המנויים שם בשבת דף ס', דהולכין אחר המעמיד והיינו כמו שכתב רש"י שם דשם המעמיד עיקר וגוף הכלי. משא"כ בכלי זכוכית פליגי רבנן דלא אזלינן בתר המעמיד שסותם הנקב. דאל"כ תקשה למה לא מוקמא מתני' דכלי זכוכית כחכמי' דר' נחמי' וכבר כתבו תוס' שבת דף ט"ז ד"ה ור"מ לחלק בזה. ומעתה כיון דנחתינן לחלק בין מעמיד גמור שגוף הכלי הוא המעמיד למעמד קצת סתימת הנקב. גם בכל אלה אין ראי' לו' שחוט התפירה המחבר להיות אחד יהיה דינו כדבר המעמיד לגרור אחרי' את עיקר הטלית ולהיות דינו כטלית של משי:

שבתי וראיתי מה שאמרו רז"ל יבמות ק"ב ע"ב סנדל התפור בפשתן יעיי"ש מבואר שם כיון דהקפידה התורה להיות נעל של תחש דוקא גם התפירה מעכב דאיננו מנעל של עור ובשלטי גבורים שם הביאו הב"ש מבוא' דהטעם דהולכין אחר המעמיד. הן מפורש יוצא דגם חוט התפירה אם אינו ממין הכשר של גוף הדבר הוה מעמיד ונגרע מערכו. וא"כ גם בנדון יש לחוש לכך. ואך עדיין יש מקום לחלק דשם המנעל הנתפר בפשתן דהתפירה היא מעמדת לעשותו כלי להיות מנעל אזלינן בתר מעמיד ופסול לחליצה. לא כן בטליתות האלה אשר כל חלק ממנו הוא שיעור טלית לחייבו בציצית ואך מחמת התפירה יחדיו נתבטלו הכנפים מצד הזה שנתחברו יחדיו ואין התפירה עושה רק חיבור, שפיר אזלינן בתר גוף הטלית ויש לו דין טלית של צמר. ולא נגרר גוף הטלית אחר התפירה בהיות שאין התפירה מעמיד גוף הדבר ויעי' היטב בדברי רש"י שבת ס' ד"ה המעמיד. וגם בפלוגתא דר"מ ורבנן בכלי זכוכית לא ראיתי הלכה ברורה כר"מ. אשר לענ"ד בהנך טליתות הנאמרים אין מוכרח ליתן לחוט התפירה דין דבר המעמיד ועכ"ז המחמיר תע"ב. אמנם בטלית קטן הנעשה מחתיכות קטנות שאין בכל אחד מהם שיעור והתפירה מחברו לבגד הרוצה דוקא לצאת בשל צמר יחוש לתפרו בחוטין של צמר זה הנלענ"ד:

ואשר שאל לן אי שפיר עביד לנהוג להתוודות בשעת עבודת יו"כ בשעה שכורעין ומשתחוין. הנה מה שהסמיך זה על דברי חז"ל ומשתחוין רווחים הנה דברי חז"ל לא נאמרו על צום הקדוש. אך לכל מי ששופך שיחו לפני הבורא ב"ה ונשא לבו להתוודות אשר חיוב הווידוי בכריעה. ואני מכוון לשלם פרים שפתינו במה שאומרים עם הש"ץ אנא כפר נא והיא סדר הוידוי של כה"ג בשעת סמיכה ובזה יצאנו י"ח וידוי לשילום פרים שפתינו ותל"מ:

ואשר שאל במה שנאמר במוספין יו"ט ושבת [יו"ט שחל בשבת] וכדומה ושני תמידים והוא בכפלים. הן כבר התעורר בזה בס' דגול מרבבה סי' תקצ"א והוא טעות מדפיסים וצריך לסדר אותו בתפלתו באופן שלא יהיה כמוסיף וגורע. ומעודי לא אמרתי דברים האלה כהוייתן בדפוס:

ואשר הוסיף לשאול ע"ד שאין אומרים פסוקי המוספים ככתובין בתורה מנחה ונסכי' דבר יום ביומו והשעיר לחטאת ובפרט החטאת דר"ח אני אומר אחרי כי המנחה ונסכי' מרבינין מנחתם ונסכיהם אפי' בלילה ולמחר ולא אמרי' עבר זמנו בטל קרבנו לכן לא אמרינן אותם ככתבם וממילא א"א לומר חטאת כבמקרא שכתוב אחר המנחה ואשר חשב מעלתו כי החטאת שהוא לכפרה יותר ראויה לאומרה ככתוב בתורה אני אומר נהפוך הוא וכבר כתב הב"י סי' רפ"ו לפרש רצית קרבנותיה שאין חטאת במוספי שבת. אלה הדברים אשר אמרתי להשיב שולחי דבר ואסיים בברכה אוה"נ דש"ת יום ג' ז"ך תשרי תרל"ג, הק' אברהם שאג.

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה