אור ברסלב
אהל אברהם סימן ו

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן ו

סימן ה

ענין לפתוח הפערסאל אשר נעשה למחסה ממטר ולצל. וכבר דברו בו גאוני עולם זצ"ל. וערבים וחביבים עלי דברי מורי הקדוש הגאון בחת"ס חלק או"ח תשו' ע"ב. ושורש דברי' בנויים על דברי ירושלמי פ' כלל גדול עיי"ש. והנה היתר הראשון דה"ל בנין לשעה. והוכיח מורי ז"ל דש"ס דילן ס"ל דע"פ ד' יחנו הוה כבנין עולם כמאמר הש"ס פ' במה מדליקין ל"א ע"ב וצריך לומר כוונתו דאע"ג דלא קי"ל כר"ש בהא ולא כר' יוסי דצריך להיות סותר ע"מ לבנות במקומו. והרי הרמב"ם פוסק דכחס על השמן חייב. ע"כ ראייתו דמסתמא לא פליגי בסברא זו וגם ת"ק מודה דע"פ ה' יחנו הוה כבנין עולם רק דס"ל דא"צ סותר ע"מ לבנות במקומו:

אך עדיין לא זכיתי לירד לסוף דעת מורי הקדוש ז"ל בראי' א' דהרי בירושלמי מבואר דצריך להיות דוקא בנין עולם. וע"כ כוונת הירושלמי דכיון דכתיב ע"פ ה' יחנו הוה כבנין עולם אולי רצון הבורא ב"ה להיות משכן כבודו שם וע"ז פריך הירושלמי כבר הבטיחן להביאן לארץ וודאי הוה רק בנין לשעה. וש"ס דידן ע"כ אין כוונתם על זה כמו שעלה על דעת ירושלמי דהוה בנין עולם. דא"כ בשעת סתירה הרי נודע הדבר מסע העם ולא הוה סתירה ע"מ לבנות במקומו. אלא ודאי כוונת הש"ס כיון דהחני' בכל מקום ע"פ ה' הוה הכל כמקום אחד והוה סתירה ע"מ לבנות במקומו אבל בנין עולמית א"א לומר. וע"כ צ"ל דכוונת מורי ז"ל דסברת הש"ס כך. כיון דע"פ ה' יחנו ולא ניתן רשות לנסיע רק ע"פ ה' הוה כבנין עולם. א"כ עדיין לא יתיישב דהיאך הוה סתירה ע"מ לבנות במקומו. וע"כ צ"ל דכיון דקביעת מקום שחונים ע"פ ד' הוה הכל כמקום אחד. א"כ מנ"ל דס"ל להש"ס דידן גם סברא זו שהביא הירושלמי דזה הוה כבנין עולם. וכבר פריך הש"ס [ירושלמי] ממה שהבטיחן להביאן לארץ דלא הוה כבנין עולם. אשר גם ש"ס דידן ס"ל כן רק דהוה כמקום אחד מפאת שהוא ע"פ ה'. ומה שאמרו בערובין דדגלי מדבר לא הוה כיושבי צריפין מע"פ ה' יחנו אין ענין לד' ירושלמי רק דהוה קביעות אבל לא דהוה בנין עולם. וא"כ לכאורה מסקנת הש"ס דילן אין מכריח נגד מסקנת הירושלמי דגם בנין שעה הוה בנין:

[אב"ה יעוי' שבת ע"ד ע"ב דפריך הש"ס קושרין ביתדות אהלים הוה קושר ע"מ להתיר. עכ"פ נראה בעליל דמסקנת הש"ס דידן לא הוי דמכח עפ"י ה' יחנו הוי כבנין עולם. וע"כ מוכרח פירש רבינו המחבר ז"ל דהוי רק כסותר ע"מ לבנות במקומו. והבן]:

היתר ב' שכתב מורי ז"ל שם דלא מצינו כיוצא בזה במקדש אהל עובר ממקום למקום ג"כ לא זכיתי להבין דהרי הרמב"ם ז"ל פ"י כתב דאהל קבע הוה תולדה דבונה ואב היא בונה. והרי המגבן או תוקע עץ בעץ חייב משום בונה דכל מחבר ב' דברים להיות כאחד אפי' בדבר המטלטל הוה תולדת בונה ואין התולדה צריך להיות דומיא דמשכן דוקא במחובר לקרקע וכן בנין גופא. דהרי המנפח בכלי זכוכית חייב משום בונה ומעתה כיון דאהל הוה רק תולדה דבונה אין מוכרח דצריך להיות דוקא דומיא דמשכן. [אב"ה יעויין תוס' ריש פרקין ד"ה פשוט]. ועיקר דברי ירושלמי צריכין לי רב להבינני דשואל מה בנין הוה במשכן. וע"כ דהשאלה דעל כל העמדת המשכן אין לומר דזה הוה הבנין דא"כ ראוי' להיות אהל מאבות המלאכות. או דנאמר דבאמת זה תי' הירוש' דעמידת קרשים היה הבנין שהעמיד הקרשים למשכן. ובין כך ובין כך צריך להבין דהדר קשאיל הדא אמרה אפי' נתון ע"ג דבר אחר ע"ג כלים הוי בנין ומדוע לא אמרינן דהאדנים שנתן ע"ג הארץ הוא הבנין. ואם שלא חברן בקרקע ולהכי ליכא בנין וכמבו' בש"ס דילן שתתאי בעי צדודי ועפרא ובלא עפרא נוכח בנין אבל הקרשים עם האדנים שנתחברו ע"י ידות וכן הקרשי' עצמם שנתחברו ע"י בריחים שפיר הוה בנין. ואפי' עץ בעץ התוקע הוה בנין א"כ מאן פתר לן הא דקמדחה הירוש' אדנים בקרקע הרי באמת חייב תוקע עץ בעץ. סוף דבר לי העני אין דעת להבין ללמוד מדברי ירושלמי דמשום דלא מצינו כיוצא בו במשכן אהל עובר ממקום למקום. דהרי בבנין משמע דבונה ע"ג כלים פטור ודוקא בונה ע"ג קרקע ואפ"ה הנופח כלי זכוכית חייב משום בונה. וא"כ גם באהל אע"ג דגוף המשכן הוה אהל ע"ג קרקע. אהל שדרכו לטלטל אפשר לומר דהוה אהל דעומד לכך. ומורי ז"ל לרוחב בינתו קיצר במקום שראוי להאריך.

ומפאת זה יש לדון ג"כ על היתר הג' מחמת שאין הדפנות עד לארץ. וגם בנודע ביהודא צידד להתיר מפאת זה. ונפלאות היא בעיני גם שתוס' חילקו בזה היינו באהל ארעי ממש דכתבו התוס' דלא אסרו רק מחיצות עם הגג אבל עשיית הגג לחוד בלא מחיצות לא. אבל באהל קבע פשיטא אפי' גג בלא מחיצות הוה דאורייתא. והראשונים נחלקו גם באהל ארעי לומר דגם בלא מחיצות אסור עשיית גג מטעם אהל ארעי. סוף דבר שאין דעת פעוט כמוני יכול להבין את אלו:

אכן באמת פשטו' הדבר דהרי"ף לא החליט דגג טפח הוה קבע רק הכלל להיפך שאם אין גג טפח אפי' אהל קבע שעוש' לקביעות שפועי אהלים לא הוה אהל ואין שם אהל עלי' ואין חייב רק הוה כאהל ארעי ואסור רק מדרבנן. וטלית כפולה באמת הי' קבע ולכן אין פטור רק משום דאין בגגה טפח ולולא דמסתפינא הוה אמינא דגם טלית כפולה רק אהל ארעי אך הרי"ף בא ליישב דהרי בכיפא דארבי צריך דוקא טפח. ואמאי שרי בטלית כפולה בחוט או משיחה ולזה קאמר דהוה שפועי אהלים שאין בגגו טפח. ואפי' הי' אהל קבוע אין בזה רק דין דאהל ארעי ולהכי הקילו ע"י חוט או משיחה. אבל בכיפא דארבי דיש בגגה טפח רק משום דלא קבועי אין בו איסור אהל דאורייתא. החמירו דצריך טפח דוקא דהוה רק תוס' אהל ארעי ודו"ק:

אך דברי ר"ן בפסקי' משמעות דברי'. דס"ל לדעת הרי"ף דכל שיש בגגו טפח הוה אהל קבוע וחייב ולא משכחת כילה דפטור רק באין בגגו טפח. ועכ"ז ההיתר מכסא טרסקל הוא היתר ברור ואין כאן איסור אהל כאשר הסכים מורי זצ"ל וגם בפ"מ ולהם משפט הבחירה להבין ולהורות ועיין בספר ברכי יוסף [או"ח סי' שט"ו ס"ק ב' בפנים ובשיורי ברכה שם יעו"ש]:

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה