אור ברסלב
אהל אברהם סימן ה

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן ה

סימן ד

שוכ"ט לידיד ה' הרב החריף ובקי מו"ה שמואל שלעזינגער נ"י. שאלתו שאלת חכם ותשובתו הרמתה להראות כח דהיתרא בנדון ריחיים (דאמפף-מיל) הגיעני. ואם כי לא ידעתי ולא שמעתי מי האיש הלזה ההולך לקראתינו, האותיות יגידון על מפעלם פיהו פתח בחכמה ותורת אמת על לשונו להותיב ולפרק ולמיסק שמעתא לדינא. וראיתי כל דברי' בנויים על אדני האמת ואם כי יש בכמה דברי' פירכא דילדא אימא כוותי' תלד. ואני מה מצא מעלתו בי למשש את כלי ובביתי אין לחם ושמלה רק לחם לפי הטף גמולי מחלב עתיקי שדים. ואם אותו תלמיד הפליג בשבח כלום מעיד וכו'. ועכ"ז לא אשלחנו ריקם וזה החלי. אשר צידד מעלתו היתר המלאכה בשבת בדאמפף-מיל הנ"ל בהיות כי ראשי האומנים הם המאשעניסט ושני מילנער והם שכירי שנה והם שוכרים להם פועלים שכר יום איש איש למלאכתו. וא"כ ראשי האומנים האלו לדעת הרמב"ם הוה קבלנות לזמן ומותר כי לא עליהם המלאכה לגמור רק לפועלים שלהם. לענ"ד אין בו ממש כיון דהמלאכה מדי יום ביומו א"כ בלתי ספק יש מלאכות ידועות אשר לא יעשו רק על ידי הראשי האימנים האלו ולא ע"י הפועלים הדיוטות. א"כ אין כאן היתר קבלנות הזמן גם לשיטת הרמב"ם כמבואר בפוסקים ובאחרונים והדברים בעצמם ברורים כשמש. ואמנם מה שמקבלים חלק מהריוח אחד פרעצענט ואדעתא דנפשי' קעביד גם שנהנה הישראל ג"כ מותר מדינא כמבואר בר"ן ופוסקים זה היתר ברור לראשי האומנים מפאת הדין:

[אב"ה יש לנו בזה הרהורי דברים אמרנו נשיתה וירוח לנו. הרי ע"כ לא הוי כמקפיד לעשות גם בשבת דאל"כ אף בקצץ נמי אסור עיין שו"ע סי' רנ"ב סעיף ב' וא"כ מאי מזיק אם גם הראשי אומנים בעצמן יעשו במלאכה דלדעת הרמב"ם אין חילוק בין קצץ לשנה ובין קצץ עמו על הבגד עיין רמב"ם פ"ו מהל' שבת הל' י"ב מביאו הטור והש"ע סי' רמ"ד סעיף ה'. ועלה בדעתינו לומר עפ"י מה שביאר המ"א ס"ק י"ד דעת הרמב"ם כמנהג השרים דאם איני צריך לכתוב יושב בטל ואין הישראל מרויח עי"ש ובטו"ז ס"ק ה' וא"כ ברחיים שעומד לעשות מלאכתו בכל יום אסור. ולפ"ז כשאין להאומנים בעצמן לעשות מלאכה תמיד ורק להשגיח על הפועלים אפשר מותרים אפילו האומנים לעשות מלאכה בשבת ועיין מ"א סי' רמ"ג ס"ק ב'. אך עדיין לא הועלנו לפרנס ד' החתם סופר או"ח תשו' סמ"ך ד"ה הנה. כתב ג"כ דידוע שהאומן בעצמו אינו פועל בידיו שום פעולה וכו' עי"ש ושם איירי בקבלנות בנין. הן אמת דלא איירי בקבלנות ממש שקצץ עמו עבור כל הבנין (דאל"כ לית מאן דפליג דהותר מצד הדין ורק מפני מ ע אסור זולת שיטת הר"מ) ורק איירי שקצץ עמו רק בשביל אומנתו עי"ש. אך עכ"ז לא הועלנו כלום ומי יתן ונדעה פשר דבר דלמה אינו רשאי האומן לעשו' במלאכה אם דרך הקבלנות כך הוא שהאומן התקבל יש איזהו מלאכות אשר עליו לבדו לעשות הרי קצץ עמו ע"ז. ולומר שכוונתו שאם האומן מלבד מה שמוטל עליו מכח קבלנותו יעשה גם כאחד הפועלים ויטול חוץ מאשר קצץ עבור האומנות גם עבור שכיר יום כשיבא לחשבון הוצאות. וזה אסור מטעם דזה ודאי אדעתא דישראל קעביד זה דרך עקש. ומלבד זה אפשר אין חילוק בינו לבין שאר הפועלים. ורצינו לעשות עצות בנפשינו שיש טעות הדפוס שמ"ש שהאומן אינו פועל בידיו א"צ רק למ"ש אח"כ וגדולה מזה שמתיר מלאכת הפועלים מטעם אמירה דאמירה ולא רצה לסמוך אהיתר קציצה כזה. והוא דבור אחד עם שלאחריו אך גם ז"א להמעיין הישר הולך. ולחומר הענין צ"ל דעובדא הכי הוי דהאומני' התנו בפירוש לעשות ג"כ בשבת ואם לא לא יוכלו לקבל לגמור עד ימות הגשמים וכן משמע במרוצת דבריו וא"כ אי האומנים בעצמן המה העושים במלאכה ג"כ הוי כקובע מלאכתו לשבת דאסור ואף דישראל ודאי דעתו לנוח ביום השביעי ויעביד ביום חגו והאומן לדעת עצמו מחליף קדש לחול (ובד"ה ועוד שלאח"ז מצרף סברה זו להיתר) אך ידוע שהאומן אינו מסכים ומתנה בפירוש והוי כקובע מלאכתו. אשר ע"כ צ"ל דהאומן בעצמו אין עליו לעשו' במלאכה:

ואפשר להמליץ בזה על החת"ס ז"ל מה שהקשה עלי' המחבר ז"ל על מה שצידד להתיר מטעם אמירה דאמירה דהרי אפילו בעושה מעצמו אסור עיין בדבור של אח"ז. דלפי דברינו נשאר עדיין להסביר. דכיון שאוסר אם האומן בעצמו עושה במלאכה מפני שדומה למיחד מלאכתו א"כ עדיין היאך נתיר הפועלים כיון שאין היתר קבלנות להאומן והוי כאלו ייחד מלאכת הפועלים ע"י אחר וממ"נ. וע"ז צידד לומר דהרי באמת עשה האומן קבלנות ורק האיסור משום שייחד מלאכתו. אך כיון שאינו מייחד מלאכת עצמו כ"א מלאכת הפועלים שלו והרי הישראל באמת רוצה במנוחת יום קדשו שיעבוד ביום חול ורק אדוניהם האומן גוזר עליהם להחליף קדש בחול ולעשות מלאכתם בשבת זה מותר מטעם אמירה דאמירה בגוונא דלא שייך איסור דמחזי כשלוחו מה שא"כ מה שרוצה השואל למצוא כל היתר הפועלים ע"י אמירה דאמירה וכן משמע מד' החת"ס ז"ל כנים ד' המחבר ז"ל. (ועי' רמב"ן בפי' התורה שמות י"ב י"ז וק' כ' יו"ד וצ"ע קצת):

ועדיין עלינו להבין דעת קדושים דברי החת"ס והמחבר ז"ל דהפועלים אע"פ שהם שכירי יום והמלאכה של ישראל אעפ"כ אמרינן דאדעת אדוניהם עבדי ולפי דברינו אפילו במיחד מלאכתו לשבת וכי אם קצץ עם נכרי שאינו אומן על הבגד וייחד מלאכתו לשבת והנכרי יתן לאומן או בבני והוא הנכרי ישכור פועלים ואומנים שכירי יום ע"ח הישראל הכי נוכל להתיר בשביל שהמה אדעתא דנכרי עבדי. אך אחרי העיון קצת נכונים מאד דבריהם הקדושים. דנשובה ונחקורה הטעם למה ראו חז"ל לאסור שכיר יום ולהתיר קבלנות גם הקבלנות עושה בשביל הישראל הבגד או הבנין והשכיר יום עושה ג"כ אדעתי' דנפשי' לקבל שכרו. עיין רמב"ם הלכות שבת פ"ו הל' א' משום דשכיר יום מחזי כשלוחו גזרו חז"ל כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהן ויבאו לעשות בעצמן עי"ש. משא"כ בקבלנות אעפ"י שהישראל שכרו כיון דהנכרי קיבל על עצמו לגמור המלאכה לא מחזי כשלוחו. וממילא היינו דוקא כשיש להקבלן איזהו מלאכת אומנות בזה הגם שישכור גם פועלים שכירי יום אשר על הישראל להזהיר לו בעת יוגמר הבנין ויבאו חשבונה אעפ"כ לא מתחלפי בשלוחו של ישראל משום דהאומן קבל ע"ט לגמור מלאכתו מלאכת הבנין ולשכור גם פועלים הצריכים לזה. משא"כ כשלא עשה קבלנות רק למלאכת פועלים כגון במרחץ להתחמם המרחץ אע"פ שהוא לא יעשה מלאכה או אפי' למלאכת אומנות והוא אינו האומן רק קבל לשכיר אומנים ופועלים שכירי יום עד שיוגמר הבנין ועל הישראל להחזיר לו מה שיוציא כשיוגמר הבנין חוץ מהקבלנות שעשה בשביל טרחתו לבד. זה ודאי אסור דמחליף בשלוחו ומה לי שלוחו או שלוחו דשלוחו. והשתא דאתינן להכי מה מאד צדקו דבריהם ז"ל דכשיש איזהו מלאכה גם על האומן והוא אינו נהנה במלאכת שבת או דהו' כאלו מיחד מלאכתו אסור מדינא דמחזי כשלוחו. משא"כ כשאין מוטל עלי' לעשות מלאכה בשבת ונוטל שכרו רק בשביל אומנתו והשגחתו וע"ז עשה עמהם קבלנות גמור בהיתר אשר ע"כ מותרים המה לשכור פועלים דאדעתי' דאומן עבדי ולא מחזי כשלוחו של ישראל ואם שגינו אתנו תלין משוגתינו כי הגאונים האל לרוחב בינתם קצרו במקום שראוי להאריך לדלי השכל כמונו ומי שדעתו רחבה מדעתינו לבאר דבריהם הק'. דברינו אלו כלא היו]:

(ע"כ הג"ה מב"ה)

ואמנם היתר הפועלים אשר המה שכירי יום מה שרצה מעלתו לצדד היתר מטעם אמירה דאמירה גם שדברים האלה משלחן גבוה קזכי. כי הדברים יצאו מפה קדוש של מורי זצוק"ל בחתם סופר לא זכיתי להבינם כי מלאכת נכרי בשל ישראל בשבת אין האיסור מטעם אמירה דהרי אפי' בעושה מעצמו אסור משום דמחזי כשלוחו. אך בגוונא דשייך לומר אדעתא דנפשו קעביד לא מחזי כשלוחו. ובתשוב' חו"י ועבודת הגרשוני דפלפלו בענין אמירה דאמירה לנכרי. היינו בגוונא דלא שייך איסור דמחזי כשלוחו והיינו לצוות לנכרי בשבת שיעשה מלאכה לאחר שבת עי"ש וזה לענ"ד ברור. וא"כ אין בשאר פועלים שכירי יום מפאת זה היתר כלל. רק כיון דראשי האומנים הם שוכרים להם הפועלים. ואדעת' דאומן אדוניהם הם עובדים לא אדעת בעל הבית שפיר מותר מצד הדין וכמ"ש מורי זצ"ל בתשו' ח ס הנ"ל:

ומה טוב אם העבדים האלה יהיו נשכרים לחדש או שבוע באופן הזה שיקבלו עליהם לעשות מלאכתם בבית זה חדש ושכרו בכל יום שיעשה מלאכה כך וכך דהוה ג"כ קבלנו' אם אין הבעלים מקפידים לעשות מלאכה בשבת. ושייך אדעתא דנפשי' קעביד כמבואר בר"ן:

והנה בכל אלה הטרחנו להעמיד ההיתר מצד הדין דהוה קבלנות. ואמנם להתיר האיסור מראית העין הדבר קשה מאד אם מפאת ההפסד הגדול אין בנו כח להתיר ולדמו' מלתא למלתא ובפרט בדור הפרוץ הזה. ואם לסמוך על הדבר שדרך רחיים כאלה לתת בקבלנות. אם אמת הדבר שכן רחיים כאלה לא יותנו רק בקבלנות שדרכן לקבל פרצענטע מריוח יש לנו יתד וצד היתר. זולת לדעת הר"מ שהביא תו"ס. ואפי' לדעת הרמב"ם שאוסר בשדה היינו משום דאין דרכו בקבלנות רק באריסות. ולכן אוסר בשדה קבלנות כיון שידעו שאינו באריסות יתלו בשכר יום ולא בקבלנות, אבל מה שדרכו בקבלנות גם לרמב"ם מותר. וא"כ מותר לסמוך ע"ז עם קבלת אחריות האומנים הנכתב בערכאות:

ומה שמפלפל מעלתו לחלק אם המלאכה בבית ישראל או בבית נכרי ומביא דברי תוד"ש וד' תשובת מים רבים אין ספרים האלה בידי. ודבר פשוט לענ"ד אם ההיתר קבלנות מפורסם אין חילוק כלל בין בית ישראל לנכרי. וגם ד' תשו' מים רבים שהביא מעלתו אינם רק בדבר תלוש בבית ישראל אפש' שגזרו אפי' בחדרי חדרי'. אבל דבר שמותר בפרהסי' ואין בו מראית העין משום שדרכו בקבלנות אין חילוק ומותר אפי' בבית ישראל ועיין תוס' שבת ס"ב ד"ה והתני'. כללו של דבר אם יאמנו הדברי' שדרכן של רחיים כאלו ליתן בקבלנו' הנ"ל שהאומני' מקבלי' הפארצענטע ועליה' לשכור פועלים והוא דבר מפורסם וגם שיעלו זה בערכאות עם קבלת אחריו' על הנ"ל. במקום הפסד גדול כזה מי שמתיר אין עליו לתפסו. ובפרט בדור הזה אשר קלקלתו תקנתו טוב לחפש היתר באיסור מראית עין כזה. וע"צ היותר טיב לפרסם בהכרזה בבהכנ"ס ההיתר כהנ"ל. ואל א' יודע כי זה יותר משלשים שנה בימי חרפי הי' בקהלתי צד היתר לבנות בקבלנו' ועשיתי הכרזה בזה ות"ל כוונתי לדעת מורי הקדוש זצ"ל כמבו' בספרו. את אלה אמרתי להשיב וחלילה לסמוך עלי אם לא תצא הוראה להתיר מגדול הדור אז מטונא לבוא עלי שיבא מכשורא. ד' החותם באמת ותמים הק' אברהם שאג.

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה