אור ברסלב
אהבת ציון דרוש שני

אהבת ציון· רבי יחזקאל לנדא

דרוש שני

דרוש ראשון

תוכחת מוסר יום ראשון של סליחות תקכ"א לפ"ק בבהכ"ג חצר הגדול פה ק"ק פראג מאמ"ו הגאון מו"ה יחזקאל סג"ל לאנדא זצ"ל:

במס' אבות (פ"ה) בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה ת"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב הצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות,. יש לדקדק שפתח מה ת"ל משמעות קושיותו אינה על עיקר הבריאה למה נברא בעשרה מאמרות, רק מקשה על ענין הודעה שהודיע אותנו בכמה מאמרות נברא, ומקשה ומה תועלת לנו לידע בכמה מאמרות נברא די שאנו רואים עולם לפנינו וידענו שהבורא חדשו יש מאין ומה נפקותא בכמה מאמרות בראו, וסופו מסיים והלא במאמר אחד היה יכול להבראות משמע שמקשה על עיקר הבריאה למה נברא בעשרה והא די לבריאותו מאמר א' (ועיין בתוס' י"ט שמפרש באמת הקושיא על ההודעה ולא על הבריאה, אבל נדחק לפרש והלא במאמר אחד יעויין שם). ואם נאמר שהתנא מקשה תרתי על הבריאה ועל ההודעה, א"כ קושיית ההודעה היא ללא צורך, שאם מקשה על הבריאה ומתרץ התועלת הגדול המגיע לנו מזה להפרע וכו' וליתן וכו' א"כ ממילא אנחנו יודעים שצורך גדול יש לנו מידיעה זו וגם אם נאמר כדעת התוי"ט שהקושיא היא רק על ההודעה ולא על גוף הבריאה מלבד מה שדקדתי לעיל יש ג"כ לדקדק שזה אינו מתורץ במה דאמר וליתן שכר טוב וכו' בשלמא להפרע מן הרשעים הוא כדי להודיענו גודל עונשו כדי שישמור עצמו מחטא אבל ליתן שכר טוב וכו', אם ההודעה הזו כדי שעל ידיה יזדרז הצדיק לעשות טוב ולקיים מצות בוראו ע"י ידיעתו גודל מתן שכרו לא זו דרך הצדיקים ואנטיגנוס איש סוכו אמר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס:

ובדרך הפשוט נראה כי התנא שאל שתים. ראשונה שקר ומה ת"ל עיקר שאלתו ומה תועלת נמשך לנו מזה מידיעה הזאת שהעולם נברא בעשרה מאמרות, ושוב שאל על גוף הבריאה למה באמת נברא בעשרה והלא במאמר אחד יכול להבראות. ועל שתי קושיות הללו ישיב תשובות שתים כל אחת מתרצת קושיא אחת. על ההודעה שהודיע לנו השיב כדי להפרע וכו' וכאשר ידע הרשע כי עונשו קשה על אחד מעשרה ימהר לשוב תשובה שלימה, אבל אין זה מספיק על גוף הבריאה כי כל תכלית כוונת הקב"ה לטובה ולא לרעה ואיך יכוין לברוא בעשרה מאמרות כדי להגדיל העונש וכמו שכתב גם התוי"ט ולכן תירץ על כוונת הבריאה כדי ליתן שכר טוב וזה מספיק על כוונת הבריאה אבל לא על ההודעה כי הצדיק הגמור לא יצדיק מעשיו רק מאהבה ולא על מנת לקבל פרס:

ולהבין איך וכיצד ע"י ריבוי המאמרים יוגדל פרעון פורעניות לרשעים ויתרבה מתן שכר הצדיקים, וענין כזה שייך באדם שצריך לעשו בעמל ויגיעה רבה שאם מפסיד לו כלי יש הפרש בין כלי לכלי שכלי שצריך יגיעה ומלאכה כבידה לעשותו הפסדו יותר גדול מהפסד כלי שנקל לעשותן ולפי ערך זה ישתלם מן החובל והמזיק הכלי. אבל יוצר בראשית בלי עמל ויגיעה למה יוגדל עונש הרשע בהאבידו עולם שנברא בעשרה מאמרות דאטו ח"ו היה לו יגיעה מזה דהלא במאמר אחד היה יכול להבראות ואומן היכול לעשות כלי ברצונו בכלי אומנתו אחד ועשאו בעשרה כלים כי כן היה רצונו ואטו בשביל זה הכלי יקר יותר בשויו, וכמו כן יש לתמוה לאידך גיסא למען שכר הצדיקים:

והנה דבר זה שכר המצות ועונש העבירה דבר עמוק הוא ואין להרחיב הדבור ובהצטרף לזה חקירות בריאת עולם למה נברא ביו"ד מאמרות זה קרוב לשאלת מה לפנים וכו', אך נדבר בו קצת דרך דרוש מבלי הסתכלות לסתרי תורה, והנה חקירה גדולה נחלקו בו המתפלספים והתורנים, והוא איזה צורך בקיום המצות ואזהרת העבירות אם הוא צורך גבוה ובטעם מכוון אם רק גזירת המלך בלי טעם כלל ובלי תועלת רק לצרף בהם הבריות יקיימו מצותיו ישמרו אזהרותיו, כמשל מלך ב"ו שגוזר לפעמים גזירה על חיילותיו ואין בה שום תכלית וטעם רק לראות אם המה זהירים לשמור פקודתו ונאמנים בברית עבודתו, ואפילו דבר זה אינו דומה לנמשל:

והנה הרמב"ם בספרו המורה בפ' כ"ו מחלק ג' כתב וז"ל כמו שחלק אנשי העיון מבעלי התורה אם מעשיו יתעלה נמשכים אחר חכמה או אחר רצון לבד לא לבקשת תכלית כלל, כן חלקו זאת המחלוקת בעצמה במה שנתן לנו מן המצות, שיש מי שלא יבקש לזה סבה כלל ויאמר שהתורות כולן נמשכים אחר הרצון לבד, ויש מי שאומר שכל מצוה ואזהרה נמשכת אחר החכמה ומכוון בה תכלית אחת ושהמצות כולן יש להם סיבה וכו', והוא דעתנו כולנו ההמון והסגולות, וכתובי התורה מבוארים בזה חוקים ומשפטים צדיקים משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ומה שאמרו חכמים דברים שחקקתי לך כבר אין לך רשות להרהר בהן, לא יאמין המון החכמים שהם עניינים שאין להם סיבה כלל אבל יאמינו שיש להם תכלית מועיל עכ"פ אלא שנעלמה ממנו לקיצור דעתנו ולחסרון חכמתנו. והאריך הרמב"ם בזה שם אלא שהביא שם מדרש רבה הנצב כחומה בסתירת היסוד הזה ויראה ממנו בתחלת המחשבה שיש מצות שאין להם עלה אלא המצוה בלבד ולא כיון בהם תכלית ולא תועלת נמצאת, והוא אמרם בב"ר וכי מה איכפת לו להקב"ה בין מי שהוא שוחט מן הצואר למי ששוחט מן העורף, הוי אומר לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות שנאמר אמרת ה' צרופה וגו', ועיין בזה ברמב"ן בפירושו על התורה בפ' כי תצא במצות שלוח הקן ע"ש. והנה הרב המורה הכריע שם שכלל המצוה היא לתכלית אבל חלקי המצוה הם ללא שום תועלת. והמשל הקרבת קרבנות יש בהם תועלת אבל היות קרבן זה כבש וזה איל וביום השבת מספר, כך ובמועד כך כל זה אין לו עילה כלל וכמו כן לדעתו הוא כן בכל המצות:

ואני אומר ח"ו להרהר כן וכשם שאסור לנו לסכל מצות הבורא בכללה כך אסור לנו לסכל שום חלק מחלקי המצוה ולא דבר ריק הוא. אבל עם כל זה דברי רז"ל במדרש הנ"ל אמתים וכך הוא שורש הדבר אין סוף ברוך זכרו הוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות מן מקיף החיצון של א"ק עד פנימית של מלכות דמלכות דעשיה ובזה נכללו כל העולמות והוא ממלא הכל ואין דבר מפסיק בו ולגבי הא"ס אמר אליהוא (איוב ל"ה ו' ז' ח') אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח, לאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקתך. וזה רמז ג"כ המדרש רבה וכי מה איכפת להקב"ה בין מי שהוא שוחט מן העורף כו'. באופן שכל הפגמים שאנו פוגמין בעונותינו וכל התיקונים שאנו מתקנים במעשינו הטובים אין שום פגם ולא שום תיקון שייך לגבי הא"ס חס מלהרהר בזה וכיוצא בזה:

אבל להיותנו מוגשמים בתכלית הגשמיות ואי אפשר להשיג שום דבר בעומק הא"ס וכ"ש לזכותנו להיותנו דבקים בה' ולכן האציל וברא ויצר ועשה עולמות רבים זה למעלה מזה וכלה בדרך עילה ועלול עד הגיע אלינו שוכני ארץ. ואנחנו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ע"י שירש נשמתנו ממקום גבוה ובזה אנחנו עולים ומתדבקים ממדרגה למדרגה כל אחד לפי מעלתו וחסידותו. ובעולמות העליונים הללו אנחנו עולים ויורדים הכל כפי מעשינו אם לטובה עולים ואם ח"ו להיפוך יורדים, ובעולמות הללו שייך פגם ותיקון הכל לפי רוב מעשינו. וזה טעם כל התורה והמצות וכל מצוה יש לה סוד גדול בעולמות העליונים לכל חלק מחלקי המצוה, לא כדעת הרב המורה. נמצא שטעמי המצות נכונים ועם כל זה דברי חז"ל אמת לגבי א"ס ב"ה:

והנה מה שברא הקב"ה כל העולמות הללו כל מה שברא הכל בשביל עמו אין הכוונה להיותנו גשמים בתכלית הגשמות היתה המניעה מצדו שאי אפשר להיות גשמי עלול ממנו יתברך, אין הדבר כן כי גם עתה הוא ימלנו כל העולמות ומאיר בכל ואין דבר מפסיק בו רק הטעם היה מצדנו שאז לא היינו יכולין להתדבק כלל ואז באמת כל מעשה המצות והאזהרות היו רק רצון ולא תועלת כלל ולא היה שייך כל כך שכר ועונש:

ועוד כי מה יכול להיות השכר כי זה ודאי הוא חסרון מצדנו להיותנו יכולין להתדבק באור הא"ס ברוך הוא ואז אם היה מרבה לו שכר ג"ע וכל התענוגים אפילו רוחניים לאפס ותוהו נחשבים ועיקר שכר הצדיקים לעוה"ב להיותם נהנים מזיו השכינה והוא הדביקות להתדבק בשכינה וזהו התענוג הנפלא שאין כמוהו וזהו חשק וכוסף הצדיקים, ורמז הנביא (ישעיה כ"ו ט') נפשי אויתיך בלילה. ויכולין החסידים ישרי לב לזכות בעוה"ז מעין עוה"ב אם יתדבק בשמחה וטוב לבב בהתבודדות בשירים ותשבחות בחשק גמור ובפרט בלילה כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ס"ג ז') אם זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך דבקה נפשי וגו' וזוכה לדבק, נפשו. אבל בעו"ה אנשים כערכנו הטבועים במחשכי הבלי תענוגי עוה"ז אי אפשר לנו לדבק מחשבותינו ואנחנו מחליפים שמחה שאין לה קץ בשמחת עראי של הבל הבלים. ועכ"פ זה עיקר תענוגי עוה"ז לדבק בשכינה וכל זה דרך עילה ועלול ממדריגה למדריגה ומעולם לעולם אבל אם לא היה הקב"ה בורא רק העוה"ז איך אפשר היה לנו להתדבק באורו הגדול וזהו כוונת התנא בעשרה מאמרות נברא העולם הרומז לעשר ספירות בלי מה שבתחילת ספר יצירה ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה וכל אלו מדרגות מעולם לעולם ומעילה לעלול עד הגיע למדרגת העה"ז שבו האדם התחתון בצלם ובדמות להדמות לעליון ע"י מעשים טובים להיות מקושרות ברמ"ח אברי הנשמה עם קיום מ"ע ושס"ה גידין הנשמה ומה ת"ל והלא במאמר אחד היה יכול להבראות פירוש שמצד הא"ס לא היה צריך לריבוי השתלשלות ומדרגות. ואם היה רצונו לברוא תיכף העולם הזה הגשמי מבלי אמצעים לא היה עיכוב מצדו, ועל זה קאמר כדי להפרע וכו' וכדי ליתן שכר טוב לצדיקים ואי לאו כל העולמות והאמצעיים ומדרגות שאנחנו מתקנים וכמו כן שהרשעים פוגמין לא היה שייך כל כך שכר ועונש, באופן שכל העולמות לא נבראו אלא בשביל אנשי אמונה אשר הם עיקר הבריאה ונחזי אנן אם אנחנו מתקנים העולמות והלואי שלא היינו מקלקלים, אוי לנו מיוה"ד אוי לנו מיום התוכחה צריכין אנחנו ליתן אל לבנו כמה גברו בנו דברי עוונות ופשעים בלי מספר ועצמו משערות ראשינו וכמה מיעוטא דמעוטא ממצוות ומעשים טובים אשר כמעט בטלו במיעוט ואותו מיעוט ג"כ שדופות קדים בלי שום דביקות בקדושה ובלי שום מחשבה טיבה ורק מצות אנשים מלומדה, ובעו"ה ע"י מעשינו ממש כל העולמות נבראו לבטלה כי הלא במאמר אחד היה יכול להבראות וכל העשרה נבראו כדי ליתן שכר טוב וכו' ששם יקנה דביקות בהדביקו נפשו בקדושה ובטהרה ממדרגה למדרגה וכיון שכל מעשין אפילו הטובים כמה בלי כוונה נמצא שאין לו שום דביקות כי הדביקות הוא ע"י אהבה וביהונתן ודוד נאמר ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבהו יהונתן כנפשו באופן שא"א להיות קישור רוחני ברוחני נפש בנפש כי אם ע"י אהבה רבה. ולכן אמרו חז"ל (פסחים דף נ') ברומיא דקראי דכתיב גדול עד שמים חסדך וכתיב גדול מעל שמים וגו' כאן בעושים לשמה כאן שלא לשמה כי הכל במשפט גמור, כי העושה מאהבה ולשמה הוא מדבק נפשו בשורש עליון ושם מגיע פעולת מצוותיו שמקיים עשרה מאמרות ולכן שכרו אתו ופעולתו לפניו במקום העליון למעלה מן השמים, אבל העושה מיראה אינו עושה לשמה אינו קונה דביקות כי הירא אינו מתדבק ולכן כל פעולות מצוותיו לגופו הגשמי בעולם החומרי הלזה ואין לו חלק רק עד מקום שהחומר מגיע וגוף האדם מד' יסודות נברא וידוע כי ארבעה יסודות מגיעות עד השמים ממש ולכן שכרו וחסדו שמקבל על זה רק עד השמים. ובזה נלע"ד לתרץ דברי הרמב"ם פ"ז מהלכות תשובה הלכה ז' כמה מעולה מעלת התשובה אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר עוונותיכם היו מבדילין וגו'. צועק ואינו נענה שנאמר גם כי חרבו תפלה וגו' עושה מצות וטורפין אותן בפניו שנא' מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי וגו' והיום הוא מודבק בשכינה שנא' ואתם הדבקים וגם צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו וגו' ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ובשמחה שנאמר כי כבר רצה אלהים את מעשיך, ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וגו' עכ"ל. הנה מלבד הטעם על ג' חילוקים הללו שבין קודם התשובה ובין אחר התשובה יפלא על לשון עושה מצות וטורפין אותן בפניו הלא מצינו שאפילו לרשע גמור יש לו שכר מצותיו ואין עבירה מכבה מצוה, ועוד מהו לשון בפניו שכתב עושה מצות וטורפין אותן בפניו והיה די באמרו עושה מצוה וטורפין אותן, ועפ"י הדרך שכתבתי הנה עיקר שכר מצוה בעוה"ב והנה עוה"ב אין בו לא אכילה ושתייה ולא שום דבר מתענוגי הגשמים כי כל זה הבל הבלים לעוה"ב, ואין לנפש שום הנאה מזה רק להחומר הגס והחשוך אך התענוג הגדול לעוה"ב הוא שנהנים מזיו השכינה והוא הדביקות הגדול שזוכים הצדיקים להתדבק ולהשיג השגות נפלאות, וכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה וכשם שכוונת הצדיק בעשיית מצוותיו לשמה להתדבק בשרשים העליונים ממדרגה למדרגה שם במקום ההוא יקבל שכרו אבל הרשע אף שאין לך ריקנין שאינן מלאין מצות כרמון מ"מ עשייתם שלא לשמה ואין שם דביקות רק מעשה גשמי ולכן כל שכר מצותיו בעוה"ז עולם הגשמי וזה שנאמר לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו דהיינו שכר מצותיו וכמו שדרשו רבינו ז"ל בעירובין פרק עושין פסין לא יאחר לשונאו אבל מאחר הוא לצדיקים גמורים. ועיין בח"א שם שמפרש בשם רש"י בחומש דעל פניו היינו על פניו של רשע בעודו קיים בעוה"ז משלם שכר מצותיו, והכל הטעם שכל אחד מקבל שכרו במקום שדבקה נפשו בעת עשיית המצוה, והנה הרשע אי אפשר לדבק בשורש עליון אף בעשותו מצוה כי איך אפשר להתדבק ועוונותיו המה מסך מבדיל. והנה גודל מעלת התפלה שהיא בחמש מוצאות הפה שבאדם כולם יש להם שורש גדול למעלה וכאשר האדם מתפלל בהניעו שפתיו למטה הוא מעורר השרשים העליונים ולא לחנם אמרו רז"ל כרום זלות וכו' דברים שעומדים ברומו של עולם הוא עמוד התפלה, והנה מיכאל כה"ג למעלה או מטטרון שר הפנים קושר כתרים להקב"ה מתפלותיהן של ישראל. והדבר תימה ולא יתקבל על הדעת שדברים שמדבר בפיו יהיו לכתר. אבל הכוונה אורות העליונים הנעשים ע"י התפלה המה נעשים כתר וכל זה אם מתפלל בכוונה והתפלה נקרא שפיכת נפש ואז יוכל לקבל דביקות ע"י אהבה עזה ועצומה למי שזוכה לזה תיכף ע"י פסוקי דזמרה שהמה שירות ותשבחות ששורר המשורר דוד המלך ע"ה ומתעורר שמחת הנפש כי אין השכינה שורה מתוך עצבות. דרך כלל הצדיקים הגמורים בעת עשיית המצוה או עסקם בשירות ותשבחות הנה שכרם אתם תיכף ורואים עולמם בחייהם כי השמחה הגדולה שיש להם ברוב דביקותם אי אפשר להשיג ולהעריך וזהו בעצמו השכר האמיתי וזהו שכר מצוה מצוה שהמצוה עצמה היא שכרם, ולזה אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב, אשרי מי שזוכה לזה:

ונחזור לענין ראשון שתפלת הצדיק לרוב דבקותו הנה הוא מקושר למעלה בשרשו ולכן תפלתו מעוררת תיכף הרחמים העליונים ולא עוד אלא אפילו טרם יקרא כי העיקר אחר כוונת הלב הן הן הדברים ובדביקות הוא עיקר במחשבה ולכן טרם יקראו תיכף המה נענים:

וכבר כתבתי כי העוונות המה מסך מבדיל ואי אפשר לרשע להתקרב ולהתקשר לא בשום מצוה ולא בתפלה עד אשר ישוב בתשובה, וזה כוונת הרמב"ם אמש היה זה מובדל שנאמר עוונותיכם היו מבדילים וכו' וזה פשוט, צועק ואינו נענה כי אינו מקושר למעלה ומה יעורר בתפילתו, עושה מצות וטורפין בפניו אין הכוונה שאין לו שכר מצוה כי בודאי יש לו. ואין עבירה מכבה מצוה אבל טורפין שכרו בפניו ע"ד על פניו ישלם לו שמשלמין שכר מצותיו בעוה"ז להאבידו בעוה"ב. ומאמר הכתוב מי בקש זאת מידכם, כי כבר כתבתי דברי המורה שנחלקו המפרשים אם יש תועלת במצות או רצון בעלמא והכרעתי שלגבי הא"ס ודאי אם תצדק מה תפעל אבל עיקר טעמי המצות הוא במדות העליונות שאנו יכולין לתקן שם אבל הרשע שאינו מושרש למעלה וכל מצוותיו רק בחומר העוה"ז עליו שפיר נאמר וכי מה איכפת להקב"ה בין שוחט מן הצואר או מן העורף. אבל אחר התשובה עושה מצות ומקבלין בנחת ובשמחה כי מאחר שהוא מודבק בשכינה עושה פרי למעלה ולכן מתאוים להם כדי שיתקן המדות העליונות:

ולדברינו ניחא מה שמצינו שאין הקב"ה חפץ בקלוסו של רשע, ואף שכתבתי שיש לו שכר מצוה מ"מ אין להקב"ה חפץ ובצד אחד אפילו לזדונות נחשב.

דהנה כתבתי שהקב"ה יהיב לרשע על פניו בעוה"ז להאבידו מעוה"ב ואם דרך משל הגיע זמן הגאולה והרשע עושה קצת מצות הנה הוא מעכב הגאולה במעשיו כי הקב"ה צריך להאריך עוד ימי העוה"ז לשלם לו שכר מצוה בהאי עלמא. וזה כוונת רבינו ז"ל אין בן דוד בא עד שיהיה דור שכולו זכאי או שכולו חייב. והדבר אתמהה תינח כלו זכאי אבל כולו חייב איך יבוא בן דוד. וכבר דרשתי בשם הרב האר"י שהכוונה שכל מי שיהיה בדור ההוא יהיה או כולו זכאי או כולו חייב לבלתי היות שם ערוב ויתפרדו כל פועלי און כי זה חטא אדם הראשון שנפלו ניצוצי קדושה בקליפה ובדור שבן דוד בא יהיה גמר הבירור. ולפי מה שכתבתי בלא"ה נכון שהחייב כלו חייב ולא יהיה שום זכות שאם יהיה לרשע עוד איזה זכות ממילא מתעכב הגאולה. כי עדיין צריך לפרוע לזה שכרו על פניו:

ובזה נלע"ד ביאור הפסוק בהושע לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו. והנה טרף הוא לשון עבר, ויך הוא לשון עתיד. וממ"נ או יאמר כי הוא יטרף וירפאנו יך וגו' או יאמר כי הוא טרף וירפאנו הכה ויחבשנו, ואמנם הקב"ה הנהגתו עם הרשעים הוא להיפך לגמרי מהנהגתו עם הצדיקים כי לצדיקים שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכולו מתוקן לעוה"ב, ועונש עבירה בעלמא דאתי לצדיקים ליכא כי הקב"ה מייסרם ביסורים בעוה"ז כדי למרק עוונם שיהיו נקיים וברורים כסולת ובעוה"ב ולרשעום בהיפך כי שכר. מצוה משלם להם כונו בעוה"ז ועונש עבירה שמור לרעתם לעוה"ב:

והנה תשובה מיראה היא תשובה פחותה מאד וכבר אמרתי פעם אחת פה ברבים פירוש דברי התוס' בראש השנה במה שאמרו רז"ל למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן, וכתבו התוס' שם בשם הירושלמי דכתיב בלע המות לנצח וכתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר זהו ודאי שיפורא דשופר גדול ומטא זימניה למיתבלע ולית ליה פנאי למיעבד קטיגוריא, והדבר תמוה למה בזימנא חדא בהיל ולא בהיל דמשמע בהיל במקצת, ולמה בזימנא תניינא אמר זהו שיפורא דשופר גדול ומטא זימניה למיתבלע ואטו שוטה הוא היצה"ר שסובר שזהו שופר. גדול דלעתיד הלא השופר ההוא דלעתיד ישמיע קול גדול, מסופא דעלמא עד סופא דעלמא עד שיתקבצו לקולו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, ועוד אטו השטן אינו רואה מי הוא התוקע, ואולי שושביניה הוא ובתוונא דליביה יתיב:

ובפרק חלק אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא, בתשובה ומעשים טובים, ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו, כתנאי ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין א"ל רבי יהושע אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות ומחזירן למוטב, ועיין בח"א דפליגי דלר"א לא יגאלו עד שישובו מאהבה ולר"י מהני תשובה מיראה. והנה לדידי יפלא כיון דלר"י ג"כ בלי תשובה כלל לא יגאלו וצריך גזירות קשות א"כ למה כל אריכות הגלות בחנם והלא בידו של הקב"ה להכריח אותנו מיד לתשובה ע"י צרות תכופות, ועוד נחזי אנן עם עני ודל הלא כל צרות רבות ורעות כבר עברו על ראשינו חרב וביזה וגירושין אשר סבלו בני עמנו מיום גלותם מארצם ועל כל אלה היו למס כבד כזה שאי אפשר לסבול ועד מתי נצטער וניזיל ולא ניתן לב לשוב ולמה נעיז פנינו ונקשה ערפנו למאן מלשוב בתשובה ואם לבנו כאבן מה יהיה בסופנו ולמה הקב"ה ברחמיו אינו פותח לנו פתח תשובה להסיר לב האבן ולשוב עכ"פ מיראה וכמו שעתיד לעשות לעת קץ:

ואמנם הנלענ"ד דתשובה מיראה אין בכחה להקדים הגאולה קודם זמנה אפילו לר"י ודי שיהיה בכח תשובה מיראה שתועיל בזמן קץ האחרון אבל להקדים הגאולה להיות מדלג על ההרים ולמהר הקץ צריך תשובה מאהבה גמורה: והנה הפרש גדול יש בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה. ומתחלה נבין מה היא תשובה מיראה ומה היא היראה היינו שמתיירא מן פורעניות ועונשו החטא, ומי הוא המייסר הלא כתיב תייסרך רעתך ויצר הרע נקרא רע והוא המכה ומביא היסורים וכן אמרו רז"ל הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות יורד ומשטין עולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמה, וא"כ המתיירא מן היסורים אינו מתיירא מן הקב"ה רק מן הרצועה ונמצא שהשטן גורם לו התשובה ויש לו חלק בתשובה ואיך אפשר שע"י תשובה זו יכלה היצה"ר להיות הרשעה כולה כעשן תכלה והלא הוא עצמו יש לו יניקה מן התשובה הפחותה הזו וצריך ליתן לו חלקו להיות לו ג"כ קצת תיקון ובאמת כתיב זבח לה' בבצרה והיינו שישחוט את היצה"ר והיינו זביחה כי חציו ישאר כי כן נקרא סמאל תרין אתוון קדמאין סם סמא דמותא ותרין אתוון אחרנין ישאר בצד הקדושה שהם אותיות אל, והנה כתיב אל תאמר אשלמה רע כי סמאל יש בו שלש אותיות מצד הקליפה שהם ס"מ"ל סמל הקנאה אך האל"ף מפסקת וגורמת קצת תיקון ואין הרע בשלימות אצלו ויש רשעים שפוגמין גם ביצה"ר ומוסיפים לחטוא דהיינו שמגרה היצה"ר אנפשיה במה שלא התחיל היצה"ר עמו הנה זה פוגם יותר ביצה"ר ונקרא נרגן מפריד אל"ף ונשאר סמ"ל וזהו אשלמה רע ובהיפך אתוון סמל הוא למס ובעון זה הוא עונש העול הכבד והנביא מקונן על כן היתה למס והכל ע"י רדיפת התענוגים וסעודות מריעים כל אחד בבית חבירו בסעודות הרשות אוכלין, ושותין ויצר סמוך ומסתכל באשת חבירו והלואי אם מידי עבירה יצאנו אבל מידי הרהור ודאי לא יצאנו וכמו כן הנוסעים לטיול ויושבים בקרון עם נשי חבריהם ולפעמים יושב בצדה ויש כאן חימום הגוף ואם יושב לנגדה מסתכל פנים בפנים וכל אלו שכיחי מאוד בקהלתנו וכמו כן ההילוך של הנשים בפריצות במנעלים אדומים וברגליהם תעכסנה וכל אלו העבירות מתגברים מדי יום יום והמה פוגמין ביצה"ר ומגרים אותו והמה מחטיאים את היצה"ר וכל זה קנאת, אשה מרעותה מביאים לסמ"ל הקנאה ובאמת מזה מוכבד עלינו כובד עול מה שלא נשמע מעולם והיתה למ"ס:

ונחזור לענין ראשון כי ע"י תשובה מיראה הס"ס אינו כלה לגמרי ונשאר מחציתו כיון שיש לו ג"כ חלק בתשובה ההיא אבל ע"י תשובה מאהבה שהיא רק מאהבת הקב"ה תשובה זו נקיה וברורה מכל סיג ואין לס"ס שום חלק בתשובה זו ואז ע"י תשובה המעולה הזו ימטא זימניה להתבלע לגמרי להעביר זדון ולא ישאר זכר ממנו:

ובזה נבוא לביאור דברי התוס' בשם הירושלמי כד שמע קל שיפורא זימנא חדא, הנה ודאי שהשטן יודע שזהו שופר של ר"ה אמנם יכ אימה תבעתהו היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ובודאי אימת היום על היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וחרדה היא מחמת פחד ואימה והיינו מיראה ולכך בהיל כי חודש תשרי הוא עת הגאולה. כי בתשרי עתידין ליגאל ופן עתה הוא זמן קץ האחרון הנעלם מכל ולביה לפומיה לא גלי וכיון שהגיע זמנו אפילו תשובה מיראה מביא הגאולה אמנם לא בהיל קצת כי, בוטח שגם הוא יהיה לו קצת תיקון כי גם הוא יש לו חלק בתשובה כי הלא היראה הוא מחמת רצועה בישא שהוא ניהו שטן, אמנם כד שמע זימנא תניינא ורש"י פירש לערבב השטן כששמע ישראל מחבבין המצות מסתתמין דבריו הרי שמה שחוזרין ותוקעין הוא סימן על חיבוב המצוה וא"כ הוה תשובה מאהבה א"כ תשובה זו מביא הגאולה אפילו קודם זמנה א"כ מתערבב השטן ואמר דא שיפורא דיתקע בשופר גדול, פירוש ששופר, זה ודאי יגרום לשופר גדול דהיינו הגאולה ומטא זימניה להתבלע לגמרי אחר שאין לו שום חלק בתשובה זו:

אמנם יש תשובה מיראה חשובה מאוד יראה גבוהה כי מבואר בזוהר יו"ד של שם רמוז לדחילו וה"א ראשונה לרחימו וא"כ מכלל שיש יראה גבוהה יותר מאהבה. והנה לכאורה יש יראה גבוה והיינו כמו שפירש במס' סוטה (ל"א א') על מה שאמר שם ר' שמעון ב"א גדול העושה מאהבה לעושה מיראה שזהו לאלף דור וזה לאלפים, ופירש"י ואין זה דומה לפרוש מיראה דהתם, מיראת הפורעניות והקללות והעונשים והך, דהכא מיראת המקום שמוראו וגדלו ואימתו מוטלת עליו, הרי שיש יראה אחרת יותר חשובה מיראת הפורעניות אבל אין לומר שלזו היראה כיוון הזוהר שיו"ד של שם היינו דחילו שהרי עכ"פ אהבה יותר חשובה מיראה זו ג"כ וכמו שאמר שם רשב"א גדול העושה מאהבה, ויראה זו של הזוהר היא יותר חשובה מן האהבה, ונראה ששלש מיני יראה יש הפחותה שבכולן יראת העונש והמעולה ממנו היינו כמו שפירש"י יראת המקום שמוראו וגודלו ואימתו מוטלת עליו, והיינו יראה מחמת בושה בוש מלעבור על דברי מלך גדול רב ושליט כזה וכן ארז"ל במסכת נדרים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זה הבושה מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא אמרו סימן יפה לאדם שהוא ביישן, והיראה המעולה שאין למעלה ממנה למדחל למריה בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין שהוא שורש כל השרשים ואם יחטא הרי הוא נפסק משורשו זהו יראת הדביקות שרוצה להיות דבוק בו ומתיירא פן יפול למטה ויפסוק דביקותו שזה אינו פוסק רגע ואינו שוכח וזהו יראה שיש בה תשוקה ואהבה יתירה ויראה כזו כוללת האהבה שמתוך שהוא מתיירא שלא יופסק משורשו מכלל שהוא אוהב להיות לו דביקות ושורש שם במקום גבוה כזה וירא שמים כזה חושק מאד שיבואו עליו יסורים על עוונותיו כדי שישאר זך ונקי ויוכל להיות דבוק למקום וזהו דחילו הרמוז ביו"ד של הוי"ה ולכן מצינו בתנאים הקדושים שהיו מקבלים עליהם יסורים באהבה ואמרו בואו אחי ורעי. וזהו התשובה המעולה שבתשובות והתנאים ההם אף שלא היה בידם חטא ואשמה קבלו עליהם יסורים לטובת ישראל:

ונחזור לפירוש הפסוק בהושע לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו שעד עכשיו טרף המצות בפניו לתת שכרו בעוה"ז וירפאנו עתה ע"י התשובה, יך פירוש שמבקשים מהקב"ה שעד עתה לא הכה אותם על פשעיהם ואדרבה היו דומין כמי שקיים כל התורה וכל עונשם היה שמור לעתיד להאבידם שזהו הנקמה הגדולה שאין למעלה ממנה וכמו שכתב הרמב"ם בהל' תשובה פ"ח כאשר ביאר שם גודל שכר עוה"ב והתענוג הגדול שנאמר עליו עין לא ראתה אלהים זולתך והוא שצדיקים נהנין מזיו השכינה כלומר שיודעים ומשיגים אמתת הקב"ה וזהו שכר שאין למעלה ממנו והטובה שאין טובה גדולה ממנה וזו שהתאוו לה כל הנביאים. וכתב הרמב"ם אחר זה בהלכה ה' הנקמה הגדולה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים וכו' והוא שקורין אותו הנביאים שאול ואבדון באר שחת וכו' וכל לשון כליה והשחתה לפי שהיא הכליה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם עכ"ל.

והיראה שמתיירא האדם שלא תכרת נפשו מלהיות בחיים האמתיים ולא ישיג השגה הגדולה שהיא השגת הבורא היא היראה היותר חשובה ואין ערוך אליה אפילו עובד מאהבה ועל ירא שמים כזה נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:

ולכך זה השב בתשובה, אמתית מבקש יך ויחבשנו שזה חשקו שיוכה ביסורים על חטאיו כדי שיהיה לו רפואה לעוה"ב. יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, יש לדקדק מהו מיומים והוה ליה למימר יחיינו ביומים וכמו. שמסיק ביום השלישי ומאי נינהו יומים ויום השלישי הללו ומהו לפניו דמסיק ביום השלישי:

וראיתי מי שפירש יחיינו מיומים רמז לשני ימים של ראש השנה שהמה ימי דין ביום השלישי הוא יום כיפור שהוא רחמים גמורים יקימנו ונחיה לפניו. ונלע"ד לרמוז מה דאמר לפניו כי ביום הכפורים נאמר לפני ה' תטהרו. והרי"ף בעין יעקב פירש בו דבר נחמד כי ארבעה חלוקי כפרה ידועים עבר על עשה תשובה מכפרת עבר על ל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולה ויסורים ממרקים עבר על חילול השם תשובה ויום כפורים ויסורים תולין ומיתה ממרקת, נמצא עד חייבי כריתות יוה"כ מכפר אבל מח"כ ואילך אין. כח ביוה"כ לכפר. והנה בכריתות כתיב ונכרתה הנפש מלפני וזה רמז הכתוב מכל חטאתיכם לפני ה' ר"ל שעדיין החוטא לפני ה' שלא עבר על ח"כ מזה תטהרו לגמרי משא"כ ח"כ שאין יוה"כ מטהר עכ"ד הרי"ף. ולכן ראוי כל אחד יתן אל לבו אם עבר על ח"כ ומה יעשה ליום פקודה, וצריך לשוב בצום ובכי לעשות תשובת המשקל, ובעו"ה כמה בתולות נדות שילדו בעתים הללו. ולי נראה דלכך כתיב ביוה"כ לפני ה' תטהרו לפי שביוה"כ הקב"ה דן בעצמו ובכבודו ואין לב"ד של מעלה חלק בדין הזה ולכן רחמי היום ההוא מרובים ואז לפני ה' תטהרו כבן המתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו:

וזהו ג"כ רמז הפסוק יחיינו מיומים שהם תרי יומי ר"ה אמנם ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו כי אז הדין לפניו בעצמו. זהו הנלע"ד לפי דרך המפרשים שפירשו האי קרא על ר"ה ויוה"כ ובזה מתורץ. ג"כ מה שכתוב מיומים דהנה ידוע שבעשרת ימי תשובה הקב"ה נמצא אף ליחיד ואפילו נגזר בר"ה לרעה יכול הגזר להתקרע בעשי"ת ונחתם ביוה"כ לחיים וזה יחיינו מיומים ממה שנגזר עלינו מיומים הללו שאפילו נגזר ח"ו למיתה יכול לחיותנו כי ביום השלישי יקימנו לפניו בעצמו ונחיה:

אמנם לי נראה פירושא דהך קרא כי תלתא דיני הבן אדם מיתדין. דין אחד בכל ר"ה אף שהוא בכל שנה ושנה מ"מ כל ימי חייו נכללין בחד דין. השני דין הקבר שכל אדם נידון לג"ע או לגיהנם. דין השלישי יום הדין הגדול והנורא. והנה בשני דינים ראשונים אין ההפסד נצחי אמנם בדין השלישי אז הוא הנקמה הגדולה שזכר הרמב"ם שאין נקמה למעלה ממנה שהיא הכליה שאין אחריה תקומה וזה שאמר הכתוב יחיינו מיומים, רמז לשני ומי הדין שהוא אחד כל ר"ה, והאחד דין הקבר שאפילו יצא חייב יכול עוד להיות לנו תקומה ויחיינו. והעיקר ביום השלישי שהוא יום הדין הגדול יקימנו ונחיה לפניו שהוא עיקר התענוג הנצחי שצדיקים יושבין לפני הקב"ה ונהנין מזיו השכינה:

ומעתה ראוי כל אחד יתן אל לבו לשוב באמת ובתמים, ואם לא עכשיו אימתי כי קרוב יום ה' ליום הכסא יבוא, ויבוא במשפט על כל נעלם, וממ"נ אם מי שנתייסר ביסורים במשך שנים שעברו אם במיתת בנים או בעוני ושארי יסורים הלא ודאי לא עביד הקב"ה דינא בלא דינא, ואם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו וביחוד ביטול תורה ותפלה, ואם איש אשר שקט ושאנן בהיכלו כבוד אומר כולו ובניו כשתילי זיתים וגם עושר וכבוד מצאה ידו הלא כמעט קיבל עולמו. וצדיקים גמורים שלא יהיה להם חטא ועון ראיתי בני עליה. והמה מועטים וא"כ מכלל שעושר שמור לרעתם ח"ו,. וכמו שארז"ל בשלהי פ"ק דקדושין שמי שרבו עוונותיו דומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ועבדין ליה ח"ו יום ביש לעוה"ב, זה צריך זרוז ביותר לשוב בתשובה שלימה שלא יחליף עולם עומד בעולם עובר.

וזה פירוש הפסוק כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים לפי שקודם שמקבל רפואה ע"י תשובה אין עונו נגלה אדרבה דומה כמי שמקיים כל התורה אבל כרפאו לישראל ע"י התשובה אז צריך ונגלה עון אפרים לייסר אותו ביסורין לרפאותו ממומי עוונותיו ולכן התשובה צריכה מאד לכל אחד ואחד. ואם מאהבת השכינה ואריכת הגלות וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו ומה יהיה בסופנו, בנים אתם לה' אלהיכם וראוי ליתן אל לב רחמי המקום עלינו כרחמי האב אשר לא עזבנו ולא כלו רחמיו לשמור אותנו להגן עלינו בגלותנו. ומדה כנגד מדה ראוי לנו לעורר אהבתנו ולשוב מאהבה. ובזכות התשובה נזכה ביום הדין הסמוך לשנת גאולה וישועה ובעצם יום הקדוש יום הכפורים יקויים בנו לפני ה' תטהרו. אמן:

תוכן העניינים

אהבת ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה