אור ברסלב
אהבת ציון דרוש שלישי

אהבת ציון· רבי יחזקאל לנדא

דרוש שלישי

דרוש שני

פראג תקכ"ב לפ"ק, לכבוד הח"ק דגמילות חסדים, מאאמ"ו הגאון מוה"ר יחזקאל סג"ל לנדא זצ"ל:

(ר"ה דף י"ז ע"ב) רבי אליעור רמי כתיב ולך ה' חסד וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, בתחלה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולבסוף ולך ה' חסד.

והדבר יפלא דלפי דרשה זו מקרא מסורס הוא ואיפכא ה"ל למכתב כי. אתה תשלם לאיש כמעשהו ולך ה' חסד, ונראה לומר פירושא דקרא ולך ה' חסד אפילו שכר מצוה שאדם פועל ועושה מצות כל השכר שהקב"ה גומלו על זה הכל חסד נקרא, ואף שהוא פרי מעשהו מ"מ מצד הדין כבר קיבל שכרו קודם עשותו הדבר וכאמרם בפסוק מי הקדימני ואשלם לו ודרשו רז"ל כלום אדם עושה מזוזה אם לא נתן לו הקב"ה בית כלום עושה ציצית אם לא נתן לו מלבוש וכן כל המצות וביחוד הצדקה וכמו שאמר דוד המלך ע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך (דה"א כ"ט) באופן כי אין אדם עושה משלו כלום והכל משל הקב"ה שהקדימו בהשפעת הטוב עליו וא"כ השכר האמיתי של המצות הוא רק מצד החסד כי האדם לא עשה כלום משלו, וזה פירוש דברי ר"א הנ"ל בתחלה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דהיינו בתחילה כבר קודם שקיים האדם המצוה כבר שלמת לו מעשהו שאתה נתת לו בית לקיים מצות מזוזה ומלבוש לקיים מצות ציצית וממון לעשות צדקה וכבר הקדמתו בהשפעת הטובה, וממילא לבסוף בשכר. המצוה שכר האמיתי שהוא לאחר קיום המצוה כאמרם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם הוא חסד גמור ולך ה' חסד לבסוף וקרא על סדרו ונאמר ולך ה' חסד בכל דבר אפילו בשילום שכר מצוה לפי שכבר כי אתה תשלם לאיש כמעשהו קודם המעשה:

עוד נראה לפרש האי קרא על פי הקושיא המפורסמת שהקשה הרמב"ם ז"ל שהידיעה והבחירה הם תרתי דסתרי אהדדי וכיון שהקב"ה יודע כל מעשה הדורות מראש ממילא בטלה הבחירה ובביטול הבחירה בטל השכר ועונש. אמנם כבר הרעישו כל המפרשים על הרמב"ם על שקירב לגשת לדבר דבר במחשבתו של הקב"ה שהיא עמוקה ממנו ולמעלה מכח השגתנו ואין ידיעתו יתברך כידיעתנו כי אנחנו מוגבלים מזמן ושייך אצלנו עבר ועתיד אבל הבורא יתברך אינו מוגבל מזמן ולא יתהווה בו לא עבר ולא עתיד ואיך נחקור במה שאין אנו משיגים איך היא ידיעתו, ואם בפעולת הטבע אשר היא אתנו בכדור הארץ ובעינינו אנו רואים פועל היוצא ממה ששם הבורא יתברך בחק הטבע במה שנעשה תחת השמש נלאו כל המחקרים למצות אופן ההתפעלות איך הוא ואין אתנו יודע עד מה כי אם מהיוצא אל הפועל והלאה אבל תחילת הוייות מעשה הטבע קצרה השגת בשר ודם לעמוד על החקירה ואנו כעורים הממששים באפלה על אחת כמה וכמה בדברים שהם ברומו של עולם אשר לא מחשבותיו יתברך מחשבותינו ולא דרכיו דרכינו וגדר נגדר בכח השגתנו עד, פה תבא במופלא ממך בל תחקור ובחזק ממך בל תדע ובמכוסה ממך בל תשאל במה שהרשית התבונן ההנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו, באופן שקושית הרמב"ם מצד הידיעה אינה מתחלת כלל:

אמנם יש להקשות על שכר המעשה שהרי אמרו רז"ל (סוכה נ"ב) אמר רשב"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר צופה רבע לצדיק ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו וכו' וא"כ כל מעשה טוב בסיוע של הקב"ה הוא ולמה יקבל האדם שכר טוב. והנה קושית זו היא רק חצי קושיתו של הרמב"ם שקושיית הרמב"ם היא הן על השכר והן על העונש אבל קושיא זו היא רק על השכר אבל העונש הוא ע"פ שורת הדין שהעבירה עושה האדם בעצמו ואין הקב"ה מסייעו כלל וכמו שאמרו רז"ל בא לטהר מסייעין אותו בא לטמא פותחין לו הרי שבא לטהר אמרו שמסייעין סיוע שיש בה ממש אבל בבא לטמא לא אמרו מסייעין אותו רק פותחין לו:

וזה פירוש הפסוק ולך ה' חסד בשכר קיום המצות כי אתה תשלם לאיש כמעשהו לאילו הוא בעצמו עשה המעשה הטוב ובאמת אין האדם בעצמו העושה רק בסיועת הקב"ה וזה הוא מצד מדותיו הרחמים העצומים ובזה נראה לענ"ד לתרץ מה דאיתא בפרק חלק שאלו רומיים את ריב"ח מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות אמר להו תרווייהו מן המקרא הזה שנאמר, ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה ודלמא וקם העם הזה וזנה אמר להו נקוטו מיהא פלגא בידיוכו שיודע מה שעתיד להיות, והקשה המהרש"א בח"א יש לדקדק דנקט בהאי לישנא נקוטו מיהת פלגא בידייכו דהוה ליה למימר נקוטו מיהא חדא בידייכו דהיינו הידיעה. ולענ"ד נראה דהנה צריך להבין מה מה ענין חיבור שתי שאלות הללו. ונראה שהם כיוונו בזה לקושיא המפורסמת הנ"ל שאם הקב"ה יודע עתידות א"כ אף דצדיק ורשע לא קאמר מ"מ כבר היא ידוע אצלו ובטלה הבחירה. וא"כ אין גמול למעשה הטוב ולמה מחיה מתים. והא דאחזו קושייתם על תחיית המתים ולא על שאר תשלום גמול הנאמר בתורה אם בחקותי תלכו וכו' והיה להם להקשות אם הקב"ה יודע העתידות איך ישלם גמול, ע"ז תירץ הרב מו"ה אלי' בן חיים בספרו אמרי שפר שאחזו השכר העיקרי שהוא תחיית המתים:

ולענ"ד נראה כי משכר העוה"ז בלא"ה לא קשה שאף אם האדם מוכרח במעשיו עפ"י ידיעת הבורא ית' מ"מ החומר מצטער בעשית המצוה כי החומר להוט אחר חומריותו ואין הקב"ה רוצה לצערו חנם ומשלם לו נגד זה שכר מצוה להיות החומר נהנה ממנו והוא שכר מצוה בעוה"ז אבל שכר התחיה אז הגוף כלה כי שעה אחת קודם התחיה אפי' צדיקים גמורים יהיו עפרא וגוף הקם בעת התחיה אינו חומר גשמי רק רוחני בתכלית הרוחניות ומה שאמרו צדיקים עומדים בלבושיהן היינו כתנות אור וא"כ השכר ההוא אין החומר נהנה ממנו כלל רק צדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה, ושאלו הרומיים שכר זה למה אם שכר מעשה המצות הלא היה מוכרח בדבר:

והנה אם שאלת הרומיים היתה מפאת הידיעה שידיעת הקב"ה מכרחת את האדם א"כ היה קושייתם קושיא שלימה בין על השכר ובין על העונש,, אבל אם אין, הקושיא מצד הידיעה רק מצד שהקב"ה מסייע בפועל א"כ קושייתם הוא רק חצי קושיא, שעל העונש לא קשה מידי כי לזה אין הקב"ה מסייע ומאתו לא תצא הרעות ועיקר הקושיא תסוב רק על השכר שהרי הקב"ה מסייע סיוע שהוא העיקר והנה שם בפסוק וקם העם הזה וגו' מבואר העונש, וריב"ח מתחלה היה סבור שקושייתם מפאת הידיעה ושפיר פשט להם מקרא זה שמבואר בו עונש העבירות וא"כ מוכח שאין ידיעתו יתברך מכרחת את האדם וממילא גם שכר התחיה שפיר ולכך פשט תרוייהו מקרא זה והם השיבו ודלמא וקם העם הזה וליכא רמז תחיית המתים, במקרא הזה ולא נאמר בקרא הזה כי אם עונש העבירות ואם כי שוב אי אפשר להקשות מפאת הידיעה כיון דנאמר בקרא עונש עבירות מ"מ מפאת הסיוע יש להקשות מנ"ל תחית המתים ומשורת הדין שכר זה למה אם הקב"ה מסייע לעושי המצוה וע"ז השיב להם ריב"ח נקוטו מיהת פלגא בידייכו שמוכח עכ"פ עונש מעשה העבירות:

ונחזור לדברינו שהבא לטהר מסייעין אותו בסיוע שיש בה ממש אבל הבא לטמא אין מסייעין אותו במעשה רק, פותחין לו והדרך פתוח לפניו ולו משפט הבחירה לנטות לימין או לשמאל, ובזה יש חקירה אחת הלא יש עושר שמור לבעליו לרעתו וישמן ישורן ויבעט וע"י רוב העושר וריבוי כבודו מתגאה וירום לבבו וישכח ה' עושהו וכאשר נראה במופת בכמה בני אדם שע"י עושר ורוב הון נדחו מדרך הטוב וגם את בניהם העבירו מעל דרכי התורה ומצות ולולא היה להם עושר וכבוד היו מגדלים את בניהם לתורה והיו מחנכים אותם במצות ורוב, העושר הוא להם לסילון ממאיר לגדלם בשרירות לבם בלי תורה ומצות, וא"כ יש לשאול למה עשה ה' ככה ליתן לזה עושר וכבוד להרע לו הלא היה טוב לאדם הזה אם לא היה לו כי אם כדי סיפוקו בלי מותרות ואז היה מחזיק בתומת ישרים כמו שאמר שלמה המלך ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' וגו':

אמנם אין בשאלה זו ממש ואל דעות ה' הוא יודע רוחו ודעתו של כל אדם ונותן לכל אחד השפעת טובה כפי שיוכל לקבל, באופן שגם ברוב הון ועושר היה לו כח למשול ברוחו לבחור בדרך, הטוב כמו שהיה לו הבחירה בלי עושר, ולא השפיע עליו העושר כי אם להרבות צדקה וגמילות חסדים ואם כי האדם הזה קלקל את מעשיו ונטה מדרך הטוב הוא הסב הרעה לעצמו ודמו בראשו כי גם בעושר שהשפיע עליו הקב"ה ג"כ היה לו משפט הבחירה והשפעת הטוב שהשפיע עליו הקב"ה לא היה מכריחו לעשות הרע, ומי שהקב"ה יודע בו שאינו יכול לקבל רוב טובה וישמן ויבעט באמת נותן לו בצמצום, וכמו כן בכבוד, ושאר עניני גדולה וטובה, זולת למי שהקב"ה מקיים בו ומשלם לשונאיו וגו' להאבידו:

ועל דרך זה יש לפרש פירושא דהאי קרא ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי החסד שאדם עושה עם חבירו אינו חסד של אמת כי אולי אף שסובר שעושה חסד עם זולתו אינו בטוח שטובתו היא טובה אמתית כי יכול להיות שע"י הטובה שעשה לו גרם לו רעה ויכול להיות שע"י הטובה שקיבל זה מחבירו עבר עבירה אשר בלי גמול הזה שגמל עמו לא היה סיפוק בידו לעשות הרע אשר היה במחשבתו לעשות והרי גרם לו רעה גדולה היפך מה שחישב להטיב עמו וא"כ החסד שעשה עמו אינו חסד כלל כי היה לו למכשול ולתקלה ועבור זה כל החסד שאדם עושה עם החיים לא יפול עליו שם חסד של אמת כי יכול להיות שגרם לו רעה אבל החסד שעושים עם המתים הוא בודאי חסד של אמת כי המת בודאי שוב לא יקלקל מעשיו ובמתים חפשי, וזה שאמר הכתוב ולך ה' חסד הטוב שאתה מטיב לכל אחד. ודאי הוא חסד כי תשלם לאיש כמעשהו כפי מעשיו שיעשה האדם בטובה שתטוב עמו:

פעל היוצא מדברינו שיש טובה שהקב"ה מטיב לאדם הוא כדי לנסות אותו והצדיקים ילכו בם להרבות צדקה וג"ח ומשפיע לזולתו מהטוב שהטיב הקב"ה עמו, והפושעים יכשלו בם שהם כפויי טובה והשפע שמשפיע הקב"ה עליהם משחתם בם מום בם להתגאות ולשכוח את ה', והנה יש שתי בחינות בהשפעת טובה על בני אדם יש טובה לאדם בעושר וכבוד אשר חנן ה' אותו כדי שיהיה סיפוק בידו לעבוד את ה' מרוב טוב ולעשות צדקה וג"ח, והטובה זו, היא מצד מדת החסד להיות צדיק וטוב לו ויש לך אדם אשר הטובה אשר נתן לו הקב"ה ברוב עושר וכבוד הוא מצד מדת הדין על דרך משלם לשונאיו אל פניו להאבידו שנותן לו שכרו בעוה"ז כדי להאבידו לעוה"ב: ומעתה יש להעשירים ולהנכבדים מופת ונסיון גדול בעשרם ובגדולתם להבחין אם הוא ממדת החסד לטובתם או אם הוא ח"ו ממדת הדין לפורענותם להיות ח"ו עושר שמור לרעה לאבד הזכיות שיש להם בעוה"ז שלא ישאר לו זכות לעוה"ב, שאם רואה שע"י עשרו וגדולתו אינו בא לידי חטא ולידי ביעוט אז בודאי נתקיים בו ולך ה' חסד אבל אם ח"ו מתגאה והולך. אחר שרירות לבו אז בודאי כל השפעתו אינו מצד חסדו של הקב"ה ובודאי הוא להאבידו מעוה"ב והרי זה, מחליף עולם עומד בעולם עובר, ולכן אין לקנאות עשיר בעושרו כלל ואדרבה הדל והמדוכא בעניות הוא מקבל מצד החסד וכמבואר בילקוט דדריש האי קרא ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כי מצד הדין אדם שיש לו עשר עבירות ועשר מצות ראוי שיצאו זה בזה אבל הקב"ה בחסדו הגדול אינו עושה כן אלא על העבירות נפרע ממנו בעוה"ז והמצות נשארו קיימין לעולם הנצחי. וזה שאמר הכתוב ולך ה' חסד כי חתה תשלם לאיש כמעשהו במה שאתה משלם לו בעוה"ז עונש כמעשהו בזה לך ה' חסד שנשארו המצות קיימים לעוה"ב:

ובזה יש להבין דברי המדרש (שמות רבה פרשה ט"ו) הה"ד עשה יראח למועדים שמש ידע מבואו, הרבה מעשים שכתב משה, בתורה סתומים עמד דוד ופירשם אנו מוצאים במעשה בראשית משברא שמים וארץ ברא האור שנאמר בראשית ברא אלהים ואח"כ ויאמר אלהים יהי אור ודוד פירשו מאחר שברא אור ברא שמים שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה הרי למדנו משברא אור ברא שמים. ובעל העקידה הקשה אטו דבר זה סתום בתורת משה הרי מפורש בתורה שמים תחלה ואח"כ אור וא"כ איך שייך לומר ופירשו והוה ליה לומר דבר זה כתוב בתורה ובא דוד והפכו, והיא גופא קשיא איך אפשר להפוך דברי אלהים חיים מה שמפורש בתורה. ולישב זה נקדים מה דאיתא במדרש בראשית והובא בילקוט ר' אבהו אמר מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהם של צדיקים ומעשיהם של, רשעים והארץ היתה תהו זה מעשיהם של רשעים ויאמר אלהים יהי אור זה. מעשיהם של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהם חפץ ממה דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הוה במעשים של צדיקים הוא חפץ ואינו חפץ במעשיהם של רשעים. והנה הדבר יפלא מה זו ספיקא באיזה מהם חפץ הלא יתרון מעשה צדיקים ממעשה הרשעים כיתרון אור מן החושך. ונראה ליישב זה ע"פ מה דאמרו רז"ל אין בן דוד בא עד שיהיה דור שכלו זכאי או כלו חייב, נמצא גם ע"י דור שכלו חייב ג"כ תתקרב הגאולה אלא שדור ההוא יאבד בעונו, ולפ"ז כבר יש מקום להסתפק אולי חפץ הקב"ה במעשה הרשעים למען תת פדות לשכינת עוזו המארכת עמנו בגלות המר הזה ולכן הוצרך הכתוב לגלות כי לא כן הוא והקב"ה חפץ להצדיק בריותיו, וזה שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, ולכאורה מה, חידש בזה שהקב"ה לא חפץ רשע, אלא הכוונה שאין הקב"ה חפץ רשע אף לקרב הגאולה והטעם אתה לא יגורך רע ועיקר חשקו של הקב"ה בגאולה הוא לשכון בתוכנו ואם הגלות מתארך בעונותינו אם יתמהמה חכה לו:

עוד יש לומר דמה שהזכיר במדרש מעשיהם של רשעים אינו רומז לעונותיהם ופשעיהם רק יש רשעים שמגיע אליהם כמעשה צדיקים ואפי' ריקנין שבישראל מלאים מצות כרמון רק שהוא כגוף בלא נשמה ורוח אין בהם כי אין הכוונה לשמים רק מצות אנשים מלומדה בשביל גאוה וכבוד לשום פניה, אמנם עיקר קיום המצות לדבקה בה' וזה מעשיהם של צדיקים מאהבה ומחמת דביקות להדבק במדותיו, והחילוק בין מצות שעושה הצדיק ובין מצות שעושה הרשע, הצדיק מסתתר במעשיו בחשאי והצנע לכת כל מה דאפשר בל יודע לאיש בלתי לה' לבדו והרשע כשעושה מעשה טוב הוא עושה בפרסום לעשות לו שם, וא"כ יש הוה אמינא שהקב"ה חפץ יותר במעשים טובים. של רשעים כי מתפרסם בפרסום אבל הכתוב מגלה שאדרבה וירא אלהים את האור כי טוב ובמעשיהם של צדיקים חפץ ואין הקב"ה חפץ בקילוסו של רשע והמעשים שעושה בעודו רשע אין הקב"ה חפץ בם כמו שאמר ישעיה הנביא מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח, ודומה כמשא שמשליך מעל פני לשלם לו בעוה"ז וכמו שדרשו רז"ל ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וכמו שתרגם אונקלוס ומשלם לשנאוהי טבוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון, וזה כוונת סיפא דקרא ויקרא לאור יום ולחושך קרא לילה ובריש מס' פסחים אמרו שעוה"ב דומה ליום ועוה"ז דומה ללילה ודרשו זה בפסוק אני אמרתי אך חושך ישופני ולילה אור בעדני וקאמר שם ויקרא לאור יום ופקדיה אמצותא דיממא ולחושך קרא לילה ופקדיה אמצותא דליליא, ולכאורה לשון אמצותא אינו מדוקדק אך כוונת הדרש בקרא ויקרא לאור יום שלמעשיהם של צדיקים קריה רחמנא ופקדיה אמצותא דיממא להיות חסד נכון להם לבוקר לעוה"ב ולחושך קרא לילה למעשיהם של רשעים קרא חושך כי חושך הוא העדר האור כן מעשיהם של הרשעים האור אין בהם כי אף המצות שעושים הם בחסרון המחשבה קריה רחמנא ופקדיה אמצותא דלילה לשלם לו בעוה"ז להאבידו בעוה"ב, גם עוה"ב נקרא אור ועוה"ז נקרא חושך והצדיק נקרא יום והרשע נקרא לילה וזהו קריה רחמנא לנהורא דהיינו עוה"ב ופקדיה אמצותא דיממא היינו על המצות שעושה הצדיק שנוטל שכרו בעוה"ב. וקריה רחמנא לחשוכא דהיינו עוה"ז ופקדיה אמצותא דליליא דהיינו המצוות שעושה הרשע שמקבל שכרו בעוה"ז. ובזה מדוקדק לשון מצותא:

והנה יש כמה מצות שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב והם כבוד אב ואם וגמילות חסדים והשכמת בית המדרש שחרית וערבית והכנסת אורחים וביקור חולים והכנסת כלה והלוית המת ועיון תפלה והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כלם, ומעתה אם הרשע מקיים מצות אלו היה קשה לדחות אותו משכרו לעוה"ב וכשל מה שאוכל בעוה"ז הם הפירות, אמנם בעוה"ר מעוטים הם שיתאמצו לקיים מצות האלה:

כבוד אב ואם, אי אפשר לצאת ידי חובתו כל הצורך ובפרט הרשע המהדר אחר תענוגיו גובר בו העצלות ואינו מטריח עצמן ביותר גמילות חסדים, הקב"ה מקיים ברשע קללות ירמיהו הנביא להכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, וחסדם כציץ השדה לא יעשה שורש:

השכמת בית המדרש ותלמוד תורה, בודאי הרשע נזהר מלקרב ברחוק ארבע אמות כי אם היה משכים לבית המדרש היה נעקר היצה"ר מלבו כמו שארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח, ובעו"ה הרבה יש להוכיח על ביטול תורה, ואם הבעלי בתים כל היום טרודים על המחיה וקשים מזונותיו של אדם מה יענו בימי החורף שהיום קצר ולילות ארוכים למה לא יקחו לעצמם, לומדים שילמדו עמהם כל אחד לפי כחו שיעור קבוע בתחלת הלילה ולא איברא ליליא אלא לגירסא, אבל הם מאבדים הזמן בתחלת הלילה בשחוק, וקלות ראש בסעודת מריעים ושחוק קרטין ורבים הולכים לבתי, טיאטראות ומתקנאים באומות ומתאוים לתענוגיהם, ומה לנו להדמות להאומות, להם נאה לשמוח כי הם יושבים שלוים ושקטים כל אומה בארצה ומולדתה אבל אנחנו עם עני הנתונים בגלות, ושמחה מה זו עושה וקינה מבעיא לן, ואין לך עזות מצח יותר מאדם אשר בעת צרתו והכנעה אשר הוא לחרפה ולבוז מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הוא יוצא בקומה זקופה אחר מחולות ורקודים, ולזה אמר הנביא כי מצח אשה זונה היה לך, ולכן אמר הנביא (הושע ט' א') אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל גרנות דגן, דהיינו בעת שירדת ובזוי אתה מאד למה תשמח אל גיל כעמים להדמות לשאר אומות היושבים שלוים ושקטים. לכן ראוי לכל אדם לקבוע עתים לתורה כל אחד לפי ערכו לכל הפחות בעת שהוא פנוי מעסקים, והרבה יש להוכיח על ביטול תורה בעו"ה בדורנו הזה ולא די שהמה בטלים אלא שמבטלים בניהם והנערים אשר עודם באבם לוקחים אותם לשוק לעסקיהם ותורה מה תהא עליה אם אין גדיים אין תישים:

הכנסת אורחים, הוא בעו"ה אורחים נכבדים המזדמנים לקהלתנו ואין מאסף הביתה וגדול הכנסת אורחים כקבלת פני השכינה:

ביקור חולים והלוית המת, כבר אמרתי שמתוך שהם מעונגים ביותר גובר בהם העצלות והעצלות מביא לידי תשות כח ואנינא דעתיה ונעשה אסתניס ונסוג אחור מלקרב אל החולה או אל המת:

הכנסת כלה, יש בתוכנו אנשים אשר עיניהם צרה בבינונים הנושאין נשים באמרם במה יפרנס זה אשה ובנים הלא מעט את שר לו, וטחו עיניהם מראות כי הקב"ה עושה סולמות וגלגל חוזר בעולם ונמצא הרבה אשר אבותיהם נתנו להם מוהר ומתן בעת הנשואין וכעת ירדו מנכסיהם וידם פשוטה לקבל צדקה ויש אשר מעט היה להם בעת הנשואין וגדלו והצליחו ונכסיהם מרובים: עיון תפלה, בעו"ה רובא דרובא מהמון עם אשר התפלה, הוא להם לעול והם נחפזים לצאת מבית הכנסת כאדם הרוצה ליפטר ממשא שנושא, ובק"ש ותפלה רק שפתותם נעות וקולם אינו נשמע לאזנם וגם זה הוא בלא כוונה שאין יודעים ואינם מכוונים בק"ש ותפלה כלל והכל הוא רק מכח ההרגל פה מדבר והלב אינו יודע כלל ותפלה בלי כוונה הוא כגוף בלי נשמה וצריך אדם לכוין פירוש המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב שהוא עומד לפני מלך מ"ה הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות:

הבאת שלום בין אדם לחבירו. הלואי שיהיה בשב ואל תעשה אבל בעו"ה יש בעני דלטורין מחרחרי ריב ומדון בין איש ובין אחיו ומשה רבינו אמר אכן נודע הדבר. ומה נאמר ומה נדבר בגלות המר הזה שמתחלתו גלינו מארצנו בשביל שנאת חנם ועדיין השטן מרקד בינינו, ומן השמים ירחמו עלינו להסיר קנאה ושנאה מלבנו:

באופן שאדם הרואה שמצליח בעוה"ז וכל מי שיש לו יותר עושר וכבוד יותר יש לו לדאוג פן יצא שכרו בהפסדו והקב"ה משלם לו גמול טוב בעוה"ז כדי שיפסיד עוה"ב ח"ו וכמו שאמר יעקב אבינו קטנתי מכל החסדים וגו' שהיה מתירא שנתמעטו זכיותיו מכל טובה שהטיב עמו הקב"ה וראוי להם להשתדל במצות ולהתאמץ ביותר לקיים מצות אשר הקרן קיימת לעוה"ב ויחשוב מחשבות כל ימיו בל ידח ממנו נדח לעוה"ב שלא יקבל עולמו בעוה"ז, ואותן בני אדם אשר השעה דחיקא להו ומעונים בעניית ושרוים בצער בעוה"ז יקבלו היסורין באהבה ויהיו בטוחים שזכיותיהם ושכרם שמור לעוה"ב:

ונחזור למאמר הנצב פתח שער דברינו, וכבר בארנו שמעשה צדיקים נקרא אור. והנה הא ודאי שהעולם עומד על הצדיקים והמה יסוד העולם ולה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, אלא שיש להסתפק אם מתחלה נברא העולם בחסדו של הקב"ה בנדבה גמורה בלי שום השקפה למעשה צדיקים ועיקר זכות הצדיקים להעמיד העולם על עמדו אחר שכבר נברא שלא יחרב ע"י מעשה הרשעים, או נאמר שלא נברא בתחלה רק בזכות הצדיקים ואלמלא שצפה הקב"ה מראש למעשה הצדיקים לא היה בורא העולם כלל אבל אחר שנברא כבר הוא עומד על עמדו ואין צורך לזכות הצדיקים לקיימו דכיון שכבר נברא לא היה הקב"ה מחריבו, או נאמר דתרווייהו איתנהו מתחלה לא נברא רק בשביל הצדיקים וגם עתה אחר שנברא אינו מתקיים רק בזכותם. ודבר זה סתום בתורת משה לפי שנאמר מתחלה בראשית ברא אלהים את השמים וכו' והדר נאמר יהי אור דהיינו מעשה צדיקים הרי יש לכאורה המשמעות, דמתחלה לא נברא בשביל הצדיקים רק אח"כ יהי אור שקיום העולם הוא ע"י זכות הצדיקים, אלא שאין הכרע מקרא דיש לומר דגם מתחלה לא נברא העולם אלא בשביל הצדיקים ומה שנאמר יהי אור אחר הבריאה היינו לומר שגם עתה שכבר נברא והיה תהו ובהו בלתי מתקיים אם לא ע"י הצדיקים וזהו כוונת יהי אור, וכן הוא האמת שגם מתחלה נברא בשביל צדיקים ורמזו משה באורייתא בפתיחת התורה בראשית ברא ודרשו חז"ל בשביל מי שנקראו ראשית אלא שהוא ברמז ואינו מפורש:

ומעתה זה הוא דברי המדרש הרבה, מעשים שכתב משה בתורה סתומים עמד דוד ופירשם אנו מוצאים במעשה בראשית משברא שמים וארץ ברא אור שנאמר בראשית ברא אלהים וכו' ואח"כ ויאמר יהי אור וכוונת המדרש שספק זה סתום בתורת משה אם זה שנאמר אח"כ ויהי אור דהיינו מעשה צדיקים הפירוש דקיום העולם הוא בשביל הצדיקים אבל תחלת בריאת העולם לא היה בשבילם, או שגם תחלת הבריאה היה בשביל אור הצדיקים ומה שנאמר ויהי אור אחר הבריאה הכוונה שגם קיום העולם הוא בשביל אור הצדיקים, וע"ז אמר ובא דוד ופירשם עוטה אור כשלמה והדר נוטה שמים כיריעה, דגם תחלת בריאת העולם היה בשביל הצדיקים, ובזה מיושב קושית הבעל עקידה מהמדרש. ומעתה נבוא לביאור תחלת דברי המדרש שהתחיל בחודש הזה לכם וכו' ומשמעות הדברים שהחודש הזה לכם וכו' הוא שייך ומקושר למה שאמר הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים ובא דוד ופירשם, והמשך דברי המדרש הוא לפי דרכנו דלפי האמור כוונת המדרש ויהי אור היינו מעשה צדיקים שנקרא אור ובזכותם נברא העולם:

והנה מצינו שגם התורה נקראה אור וג"כ מצינו שקיום העולם הוא בשביל התורה כדאיתא במס' שבת (דף פ"ח) שהקב"ה התנה עם מעשה בראשית שאם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו יחזיר העולם לתהו ובהו, גם תחלת בריאת העולם היה בשביל התורה, וג"כ רמוז בתורה בראשית בשביל התורה שנקראה ראשית ואינו מפורש בקרא וא"כ זה הספק יש לנו ג"כ בדרוש שהתורה נקראה אור אם תחלת הבריאה היה תיכף בשביל התורה או אם מתחלה נבראה בחסדו של הקב"ה רק קיום העולם הוא בזכות התורה. ומעתה יש לפרש כוונת המדרש שספק זה סתום בתורה אם תחלת הבריאה היה בלי זכות התורה משום שנאמר בראשית ברא וכו' ואח"כ נאמר יהי אור דהיינו התורה שנקראה אור או דגם תחלת בריאה היה בשביל התורה וכמו שמרומז בדרש בראשית בשביל התורה שהיא ראשית דרכו:

והנה ניסן הוא ראש החדשים שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים, ולכאורה קשה תשרי היה ראוי להיות ראש חדשים שבו נברא העולם דאנן קיי"ל בתשרי נברא העולם ואנו אומרים בראש השנה זה היום תחלת מעשיך. אמנם יש לתרץ דאף שבתשרי נברא העולם מ"מ תחלת הבריאה היה בשביל התורה ועיקר התורה התחילה בניסן כמו שדרש ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם שאז התחיל לצוות לעמו תורה ומצות ובשביל זה נברא העולם מעיקרו ונמצא יחוס עיקר בריאת העולם הוא מניסן. ומעתה כך הוא המשך וסדר דברי המדרש, החדש הזה לכם הה"ד עשה ירח למועדים וחודש ניסן הוא הראשון לחדשים וע"ז קשה הלא ראוי להיות תשרי ראש לחדשים שבו נברא העולם וצריך לומר כיון דעיקר בריאת העולם היה בשביל התורה ועיקר התורה מתחלת בניסן וע"ז אמר המדרש הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים דכיון שנאמר בראשית ברא וכו' ואח"כ נאמר ויהי אור יש לומר דהעולם לא נברא בשביל התורה כי אם בחסדו של הקב"ה אף בלי זכות התורה רק קיומו של עולם הוא בשביל התורה הואיל ויהי אור היינו התורה נאמר אח"כ והדרש בראשית בשביל התורה שנקראה ראשית הוא רק רמז ואינו מפורש עד שבא דוד ופירשם עוטה אור כשלמה היינו התורה ואח"כ נוטה שמים כיריעה:

תוכן העניינים

אהבת ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה