אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי
תהלים
(ט"ז ח') שויתי י"י לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט. אפ"ל לענ"ד בס"ד בהק' מ"ש רז"ל ע"פ מימינו אש דת למו והוא דקאי על התורה שנתנה להם בלוחות כתב יד ימינו של הקב"ה. ואפ' שזהו מה שרמז דהע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד נוט' הנז' גי'. והוא עול התורה. גם בגימ' דחייב כל אחד ואחד להגות בה יומם ולילה כי מימיני שהיא התו' שנתנה בכתב ידו של הקב"ה המתחלת באות ב' ב'ראשית ומסיימת באות ל' ל'עיני כל ישראל שהם אותיות ב'ל. צריך בל אמוט לעולם כלל ועיקר:
א"נ באו"א תיבות ה' לנגדי תמיד עם התיבות גי' תפילין.
כלומר שלא יסיח דעתו מהם. ואפשר ה"ט שנוהגים לומר אחר לבישת התפילין פ' ו'ראו כ'ל ע'מי ה'ארץ כ'י ש'ם ה' נ'קרא ע'ליך ו'יראו מ'מך. ואמרו בגמרא ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש. לכן תמצא בר"ת הפסוק הנז' גי' הוא התפילין. ומאימתי נתחייב בהם מבן י"ג שנים ויום אחד. זהו. תפילין גי' מבן י"ג שנים ויום אחד. ובזה מכניע היצה"ר שהוא זקן וכסיל שבא לאדם בצאתו מרחם לפתח חטאת רובץ. וס"ת פ' וראו כל עמי הארץ הנז' בגי' ר"ת ל'פתח ח'טאת ר'ובץ. שהוא היצה"ר שע"י מצות תפילין מכניעו מעליו:
באו"א שויתי ה' לנגדי תמיד. אפ' שבא לרמוז על ד' מילואי הוי"ה שהם. ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם גימט' רל"ב שהיה מכוין דוד בהם תמיד והוא. שויתי ה' לנגדי תמיד במילוי כזה. שי"ן ו"ו יו"ד ת"ו יו"ד. יו"ד ה"א וי"ו ה"ה. למ"ד נו"ן גימ"ל דל"ת יו"ד. ת"ו מ"ם יו"ד דל"ת. אותיות השניות עם ב' כוללים הם בגימ' רל"ב. עוד תיבת תמיד. שהיה מכוין בגי' והוא אחד יחיד ומיוחד היה הווה ויהיה ואין עוד מלבדו עה"ת. א"נ תמיד גי' אל שדי יגאלינו. אז מכל נזק יצילנו עה"ת. כ"י מימינ"י ב"ל אמו"ט נוט' כולנו יחד. משבחים מפארים ה' יתברך יחיד נורא. בכל לבבנו. ובכל מעשנו אבינו טהרנו:
באו"א שויתי ה' לנגדי תמיד. בהק' מ"ש רז"ל ע"י האהבה והאחדות יהיה שם ה' ב"ה שלם שכן אהבה אחד גי' כ"ו וז"ש דהע"ה באומרו גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו ע"י האהבה והאחדות ונרוממה שמו יחדיו יהיה שם ה' שלם. אפ' זהו שרמז בתיבת שויתי במילוי כזה. שי'ן וא'ו יו'ד תא'ו יו'ד. גי' חת"ך והם גי' ואהבת לרעך כמוך. עי"ז אני ה'. שיהיה שם ה' שלם. וזהו שתיקנו לנו רז"ל קודם כל תפילה לומר הריני מקיים מ"ע שאמרה תו' ואהבת לרעך כמוך עי"ז אני ה' ודוק. וזאת המצוה שקולה כנגד כל התו' כולה כידוע וזהו לנגדי תמיד שתמיד אהיה זהיר בה וק"ל: באו"א שויתי ה' לנגדי תמיד. אפ' שבא לרמוז על ענין הצדקה שעל ידה מיחד שם הויה ב"ה כידוע מהספרים כארז"ל הפרוטה היא י' וחמש אצבעות של הנותן הם רומזים לאות ה"א שבשם. ויד העשיר כשפושט זרועו ליתן צדקה היא כנגד אות וא'ו שבשם וחמש אצבעות העני הם רמוזים לאות ה"א אחרונה שבשם. נמצא דע"י הצדקה נמצא שם ה' שלם. ובזה פי' רז"ל כ"ה עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' והוא מובן. ועוד עשיר במ"ק י"ג עני במ"ק י"ג בין כולם גי' כ"ו השם שלם. עוד ארז"ל גדולה גמ"ח יותר מן הצדקה שהצדקה דוקא לעניים אבל גמ"ח בין לעניים בין לעשירים. אפשר שזה רמז בתיבת שויתי כחשבון הנז"ל גימ' חת"ך גי' גמילות חסדים וע"י הצדקה יהיה ה' שלם כנז' וזהו לנגדי תמיד שתמיד זהיר בה כדכתיב ויהי דוד עושה צדקה בכל עת:
וסיום הפ' לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי יש"ל. אפ' שבא לרמוז בנוט' כזה דהיינו. לכ"ן ר"ת נורא כבודו לעד. שמ"ח לב"י ר"ת ממכון שבתו חבב לעם בני ישראל. ויג"ל ר"ת להיות גורלו יתברך ויתעלה. דכתיב כי חלק ה' עמו. כבוד"י ר"ת. ישראל כללם בינה דעת והשכל. א"ף בשר"י ר"ת. אל פודה. רחום ישרה שכינתו ביניהם. ישכו"ן ר"ת. כן יהיה שלום נצח ועד. לבט"ח ר"ת. לישראל טובה חונים באהבה. דכתיב ויחן שם ישראל נגד ההר והשבח הגדול הוא שנשתבחו בשם ישראל כארז"ל יש'ר א'ל זוהי מעלה גדולה. ותמצא ג"כ רמז ישראל ע"ה גי' יהיו הכל באהבה אחדות יחד בדק'. זהו השבת. א"נ ישראל במילואו כזה יוד שין ריש אלף למד בגי' כלם בישנים רחמנים גומלי חסדים עב"כ. א"נ והם כלם נבונים כלם חכמים כלם צדיקים כלם חסידים עב"כ. א"נ והם כלם קדושים וטהורים ונאמנים ע"ה. א"נ ע"ה גי' ודרשנים וחזנים ופיטנים ומוכיחים. א"נ ומיחדים ה' ערב ובקר וצהרים. א"נ ומשמחים להחתן ולכלה במאד. א"נ ומבקרים להחולים ופודין לשבוים עה"ת א"נ תיבת ישרא"ל בנוטריקון לנגד שבעים אומות ישראל רבים. כדכתיב מי מנה עפר יעקב כאז"ל שהצדיקים במיתתן נקראים חיים. ראיה לא ישתחוו לאל אחר (גלש) - רק לה' אחד ישתבח שמו. ישראל ראש לכל שבעים אומות. תיבת ישראל עה"א מכוונים במספר עשר ספירות כח"ב חג"ת נהי"ם. א"נ לעשות רצון אביהם שבשמים יתמידו. רצונם ליחד את שמו יתברך. אל רם ישתבח שמו לעד. שופע רב לישראל אהוביו ישלח. אשריהם לעתיד שכר רב ישלמם. ישפכו שיחתם לפני אל רם. לכבוד רוממות שכינתו אליהם יגאל. כדכתיב עמו אנכי בצרה, אל רחום יעשה למען שמו. אשריהם ישראל שלום רב להם. יזכו לחיים ארוכים שנים רבים: (ל"ג ו') בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. הוא רומז על בריאת העולם שנברא בדבור כנז' ואפ"ל בס"ד בזה האופן והוא בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם בגי' בזכות התורה התמימה בדקדוק. כמ"ש רז"ל בזכות שעתידין ישראל לקבל התורה נברא העולם כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. וכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. וידוע שמששת ימי בראשית שנברא העולם ע"מ שישראל יקבלו את התורה בצאתם ממצרים כמ"ש הרב מדרש תלפיות ז"ל ד"ה וזהו. א"נ ע"ה בגי' למען יזכו ישראל לקבל התורה. ואל תחוש לטענת בה"מ לז"א בדבר ה' וכו' עה"ת והכו' בגי' בשביל ישראל נקראו בנים למקום.
ולגבי בן ליכא דינא דבר מצרא. א"נ בגי' בשביל ג' אבות העולם אברהם יצחק ויעקב. זיע"א. א"נ עב"כ בגי' בשביל הצדיקים נבראת העולם והן היסוד. כמ"ש בזוה"ק פ' שמיני דף ל"ח ע"א דכתיב וצדיק יסוד עולם:
א"נ בדבר ה' שמים נעשו ר"ת וס"ת הם בגי' בתורה. כלומר באותיות התורה שכלולים בה תרי"ג מצות כמובא בזוה"ק כנז' ברא את העולם ותורה התחילה בבראשית ברא אלהים וכו' ודרז"ל בתחילה עלה במחשבה לברא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף עמו מדה"ר הה"ד ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. וז"ש בדבר ה' שמים נעשו ר"ת וס"ת בגי' בתורה.
גם וברוח פיו ר"ת גי' אלהים שעלה ברצונו לברא את העולם במה"ד וכו' אחר כך. כל צבאם ר"ת עם ב' האותיות גי' הויה אלהים. שיתף מדת הרחמים עם מדת הדין כנז"ל:
א"נ כמ"ש רז"ל ע"פ כי ביה ה' צור עולמים צייר עלמין עלמא דין ועלמא דאתי. באות ה"א ברא עלמא דין דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם עוה"ז באות ה' ועוה"ב באות יו"ד. ואפשר שזה רמז דהע"ה בתהלים בדבר ה' שמים נעשו ר"ת בגי' י"ה עולם הזה בה"א עולם הבא ביו"ד בדק'. א"נ בדבר ה' שמים נעשו ר"ת גי' הוא אחד יחיד ומיוחד ואין עוד מלבדו עב"כ. ודוק:
באו"א והוא בהק' מ"ש הרב אור החיים ז"ל על מה שנחלקו רז"ל ח"א בתשרי נברא העולם וח"א בניסן נברא העולם ופי' הרב ז"ל דלא פליגי ואלו ואלו דברי אלהים חיים כי יש לך לדעת מ"ש רז"ל שבתחילה חשב ה' לברא את העולם ואח"כ הוציא ה' מחשבתו לפועל וכפי"ז נוכל לומר בניסן חשב ובתשרי יצא לפועל או להיפך ולשניהם יתייחס לשון בריאה בין מה שעלה במחשבתו ית' בריאה תקרא בין כשיצתה לפועל ובזה יתקיימו דברי רבותינו יחד והוא שרמז באות ב' של בראשית כי ב' ראשית היו. אחת למחשבה ואחת למעשה. אלא שאין אנחנו יודעים אם בניסן חשב ובתשרי פעל או להיפך. עוד דרז"ל ע"פ כי ביה ה' צור עולמים צייר עלמין עלמא דין ועלמא דאתי. אפשר עפי"ז בא לרמוז הכתוב בדבר ה' שמים נעשו וכו' הם בגי' בתשרי ובניסן נברא העולם והמה - א"נ בדבר ה' וכו' עם מספר האותיות ל' בגי' שתי עולמות עולם הזה עולם הבא עב"כ. וידוע מ"ש רז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא בזכות ישראל שעתידים לקבל את התורה ע"י מרע"ה יום ו' בסיון והתו' לקראת על שמו דכ' זכרו תורת משה עבדי ובזכות משה העולם מתקיים. וכ' המקו' ז"ל שרשב"י ע"ה היה ניצוץ מרע"ה ואמרו בזוה"ק בכמה דוכתי דבגיניה עלמא מתקיימא אפ' שזה רמז הכ' בדבר ה' שמים נעשו וכו בגי' יום ששה סיון יקבלו התורה. בדק'. א"נ בגי' אזי בזכות משה העולם מתקיים עב"כ. א"ל ע"ה בגי' גם זכות רבי שמעון בן יוחאי העולם קיים. עוד ארז"ל ע"פ בראשית ברא אלהים הספר והסייף ירדו כרוכין מן השמים וז"א בראשית ברא אלהים פירוש עם ראשית שהיא התורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו ברא אלהי"ם שהוא מדה"ד רמז לסייף.
אפ' שזה כיוין הכתוב בדבר ה' שמים נעשו בגי' והוא הספר והסייף ירדו כרוכים. בדק':
א"נ בדבר ה' שמים נעשו וכו' כמ"ש הר ברכת אבות נר"ו ע"מ שפי' רש"י ז"ל כי תשעה ויאמר כתיב ובראשית נמי מאמר הוא דכתיב בדבר ה' שמים נעשו ע"ש והמפ' ז"ל פי' כי בראשית אותיות בארשת ר"ל מאמר ע"ד וארשת שפתיו בל מנעת סלה. איך שיהיה נמצינו למדין דבריאת שמים וארץ היתה באמירה וכאילו כתיב בה ויאמר. והנה רש"י ז"ל יליף לה מדכתיב בדבר ה' שמים נעשו דמשמע היתה באמירה. אפשר שזהו כ"ה בדבר ה' שמים נעשו וכו' הם גי' באלו עשרה מאמרות בהם ברא - בדק'. א"נ ע"ה גי' כל העולם השמים והארץ הים וכל אשר בם. עוד כ' הרב ברכת אבות יצ"ו דידוע דדור המבול לא ניצולו בעבור כי לא היה בהם כי אם ח' צדיקים דוקא. ובזה יובן שפיר קשר דברי התנא מאחר כי ביו"ד מאמרות נברא העולם וכו' וא"כ ולקיום העולם צריך יו"ד צדיקים כל אחד כנגד מאמר אחד ופחות מהכי לא יועיל וכו' אפ' שזה כיוין הכתוב בדבר ה' שמים נעשו וכו' בגי' ולקיום העולם צריך עשרה צדיקים נגד - עב"כ. א"נ בגי' משרה מאמרות ויאמר ביחוד עב"כ. כל אחד כנגד מאמר אחד:
א"נ דרז"ל ע"פ בראשית ברא אלהים בתחילה עלה ברצונו ית' לברא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף עמו מדה"ר הה"ד ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. אפ' שזה רמז הכתוב בדב"ר נוט' בתחילה דין בלא רחמים. א"נ ר"ת בסוף דין בתערובת רחמים. זה הוא ה' שהוא רחמים שמים נעשו. בהק' מ"ש רז"ל דהמלאכים נבראו ביום שני משום שלא יטעו הטועים ויאמרו ב' רשויות יש ח"ו כי היו מסייעין אותו במעשה בראשית ח"ו ע"כ נבראו ביום ב'. והאדם נברא ביום ו' ערב שבת וז"ש שמי"ם נעש"ו ר"ת מלאכי מרום יום שני נבראו ואדם ערב שבת. עוד ארז"ל כי בשעת בריאת העולם נכנסו האותיות לפני הקב"ה וכל אחת אמר בי יברא העולם וכו' עד שנכנסה אות ב' ונתקבלה ובה ברא את העולם כמ"ש בזוה"ק ח"א פ' בראשית וז"ש בדב"ר ר"ת ראשית דיבורו באות ב' וזהו בדבר ה' שמים נעשו זו בריאת העולם:
(ל"ז ל"ד):
קוה אל ה' ושמור דרכו וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה. ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן. וכו' שמור תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום. ופושעים נשמדו יחדיו אחרית רשעים נכרתה וכו' אפ"ל לענ"ד בס"ד כ"ה קוה אל ה' ושמור דרכו וכו' דהכונה בא לרמוז לאדם שתמיד ישים בטחונו בהקב"ה וממילא רווחא שיזכה להמשיך עליו חוט ש"ח ורחמים שהם בחי' חסד אל וכיון שבוטח תמיד בו ית' ואינו זעף ונאנח על המחיה ועל הכלכלה אלא יודע ונותן בדעתו שהאל ית' ממציא לו פרנסתו יתש"ל משגיח ע"כ פרט ופרט בזה יהיה שקט ושאנן ותמיד עוסק בתו' ובמצות ה' כל הימים בהשקט ובבטחה ויזכה ע"י התו' והמצות לירש עוה"ב שהיא ארץ העליונה וגם יזכה לראות במפלת אויביו עין בעין. וז"ש קוה אל ה' שתמיד תבטח ותקוה לו ית' בכל ענייניך וכיון שאתה בוטח בו ית' בזה ושמור דרכו שתלך תמיד בדרכיו מה הוא רחום אף אתה היה רחום. מה הוא חנון וכו' ועי"ז וירוממך לרשת ארץ העליונה שהוא עוה"ב. וגם תזכה לעתיד לראות במפלת האויבים וז"ש בהכרת רשעים תראה שהם אוה"ע תזכה לראות במפלתם עין בעין בשוב ה' את שיבת ציון יה"ר שיבב"א:
ראיתי רשע עריץ וכו' ויעבור והנה אינינו ואבקשהו ולא נמצא. שמור תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום. אפ' לרמוז זה הפ' ע"ע התשובה והוא בהק' מ"ש רז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד. מכמה טעמים. והק' ז"ל כיצד הקב"ה יקבלנו בתשובה מאחר דקי"ל נראה ונדחה אינו חוזר ונראה. ותירצו ז"ל כיון שעתיד האדם לקום בתחה"מ אינו נקר נדחה. עוד מהטעמים שהקב"ה מקבלנו בתשובה הוא מטעם שהבע"ת חוזר ונעשה בריה חדשה והו"ל כקטן שנולד דמי. וידוע ג"כ מ"ש רז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כאנוש מוחלין לו. עוד ארז"ל כל השומר בריתו נק' צדיק והראיה מיוסף הצדיק ע"ה שע"י ששמר בריתו נק' צדיק וגם זכה לש"ע נהורין עלאין קדישין. עו"נ מ"ש רז"ל כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גז"ד של ע' שנה. וידוע דע"י התשובה משבר כח ס"מ שהוא שרו של עשו וארבע מאות גונדא דיליה ע"כ: ומעתה עפ"י כל האמור א"ש כ"ה הנז' בס"ד והוא אומרו ראיתי בראיה ממש דבר תימה והוא רשע ערי"ץ ר"ת עזב רשעו יקרא צדיק והכונה שזה הרשע שחזר בתשו' מאהבה ועתה נק' צדיק ולא עוד אלא שזוכה לש"ע נהורין עלאין קדישין כמנין עריץ שהוא גי' ש"ע. בתמיה מאחר דקי"ל נראה ונדחה אינו חו"ן וא"כ כיצד הקב"ה מקבלו בתשובה.? לזה בא כמתרץ הפ' ואומר ומתערה כאזרח רענן ר"ל על ידי התעוררות תשובה שלו יהיה כאזרח רענן ר"ל כקטן שנולד דמי ומשו"ה מתקבל בתשובה שלימה לפניו יתברך. וא"ת מאחר שהנשמה שלו בכל לילה עולה למעלה ורושמת כל מה שעושה האדם בעוה"ז באותו יום כדכ' וביד כל אדם יחתום א"כ מה הועיל הבעל תשובה כיון שעונותיו רשומים למעלה ל לז"א ויעבור והנה אינינו שע"י התשו' נעשה בריה חדשה וכאילו אינו זה האדם בעל העבירות וזהו ואבקשהו ולא נמצא שנעקר הרושם אשר שם מכל וכל. ותיבת ואבקשהו בגי' הפך לבן טהור הוא ע"ה. לא נשאר השם אך בתנאי צריך שמר תם וראה ישר שהבע"ת צריך לקיים תנאי התשובה אחת לאחת שיהיה לו לכפרת פשע והמה רמוזים בר"ת שמ"ר שבת מילה רגלים ר"ח. שישמור אותם כראוי והמה בגדר המעלות שיהיו לו להועיל לכפרת עונותיו כמ"ש רז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפילו עע"ז כאנוש מוחלין לו ע"כ עונותיו וגם ע"י הרגלים ג"כ נמחלים לו כמו שהביא הרב שער החצר ז"ל (ד'..) בכו' המסרה אלה אזכרה וכו'. אלה אלהיך ישראל. אלה מועדי ה'. גם אלה תשכחנה. וזת"ד שע"י שמירת המועדים ימחו העונות כדקי"ל אחד בששים בטל ויש' עשו העגל בו' שעות וכו' וירא העם כי בשש משה ודרז"ל בא שש וכו' כידוע וא"כ ס' פעמים שש יעלו ש"ס שעות. ובהצטרף ז' ימים ש"פ וז' ימים של סוכות ויום שבועות יעלו ש"ס שעות ומתבטל כח האיסור של העונות כידוע וכו' עי"ש. ונמצא מזה שע"י שמירת המועדים יזכה לכפרת העונות. וכן ר"ח נמי מועיל לזה. ולכן נרמז בר"ת שמ"ר שבת מילה ר"ח רגלים. כי גם ע"י המילה נמי נמחלים לו עונותיו כדאי' במדרש שאליאו הנביא ז"ל עומד בפתח אשר שם המילה ואינו נכנס בעבור הרשע המצוי שם כעת ואו"ל הקב"ה כיון שהוא מצוי שם ימחול לו עונותיו וכו' כידוע. וכיון שע"י ה' מדרגות אלו המה יועילו לו א"כ ת'ס אותיות מת שהרשע הנק' מת בחייו כמ"ש רז"ל רשעים בחייהם קרוים מתים. עכשיו בעל התשובה צריך לחזור על ב"כ וב"מ לשמוע תורה כדכתיב ויעקב איש תם יושב אהלים. ורא"ה יש"ר ר"ת ותמיד רדוף אחר האמנים. יהא שמיה רבא. כנז"ל. כ"י ר"ת יתעלה, כבודו. אחרי"ת ר"ת אשר חפץ רבים יעשו תשובה. לאי"ש ר"ת לכל אחד ישלם שכרו. שלו"ם ר"ת ויזכהו ליהנות מזיו שכינתו. ופשעי'ם נשמד'ו יחדי'ו וכו' מלת ופשעי'ם ע"ה גימ' סמאל עשו. שהוא שרו של עשו שיש תחתיו ת' מאות ראשי קליפות שהם כמנין נשמד'ו גי' ארבע מאות שהם גונדא דיליה על זה אחרית רשעים נכרתה והאלילים כרות יכרתון ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. וממילא רווחא שיהיה לו תשועה מה'. וז"ש ותשועת צדיקים מה' וכו' ע"כ וק"ל: (מ"א) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. והוא בהקדים משרז"ל בשעה שצריך האדם להזכיר את ה' ברוך הוא צריך לכוין ולדקדק היטב באותיות שיהיו במבטא שלמים ולא יחסר שום אות ח"ו דיהיה פוגם למעלה.
ואפשר שזה רמז הכתוב אשרי משכיל כלומר אשריו ואשרי חלקו א"ל ד"ל שהם בגי' אדנות שמדקדק להוציא בשפתיו האותיות שלמים ולא כמו בני אדם שמרוב המהירות אינם משגיחים להוציא האותיות שלמים ח"ו והמדקדק היטב ביום רעה ואין רעה אלא גהינם ימלטהו ה' מדינה של גהינם:
באו"א והוא בהק' משרז"ל מענין קריאת ס"ת וקריאת המגילה וכדומה אם אין לו ספר או אם אינו יודע לקרא שיכוין דעתו להשליח צבור אות באות תיבה בתיבה ושלא יסיח דעתו כלל בזה יוצא ידי חובתו דשומע כקורא. אפשר שזה רמז הכתוב אשרי שהוא משכיל אל דל בגי' חזן. שיתן שכלו ודעתו אל החזן בטוב ובזה יוצא ידי חובתו וביום רעה שהוא גהינם ימלטהו ה' מדינה של גהינם:
באו"א אשרי משכיל אל דל והוא בהקדים משארז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה כדכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף וכתיב אשריכם זורעי על כל מים ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים. אפשר שזה רמז הכ' אשרי משכיל עה"א והכו' בגימט' אלו החכמים עמלי תורה. שישכיל ויתבונן אל דלותם. והמחזיק בידם אשריו כי בצל החכמה בצל הכסף. כי בצל החכמה ס"ת בגי' שם מ"ה הויה דאלפין. א"נ ר"ת וס"ת הם בגי' שם ע"ב דיודי"ן. בצל הכסף ר"ת וס"ת שם ס"ג ושם ב"ן עב"כ. כי על ידי עסק התורה ממשיך עליו ועל המחזיק הארה רבה ושפע וברכה מארבע שמות הקדושים הנזכרים וזוכה ויושב במחיצה עליונה עם הת"ח בגן עדן אלקים חיים ולומד ממנו תורה. אפשר גם כן שזה רמז אשרי שהוא משכיל ומבקש לעשות צדקה אל דל. שני תיבות אלו אל דל במילואו אלף למד דלת למד ע"ה בגי' אלו הם תלמידי חכמים. להחזיק בידם ולא כל שכן כשתעשה עמהם שותפות כיששכר וזבולון להספיק להם כל צרכם בזה כל מה שהתלמיד חכם עוסק בתורה ומחדש חידושי תורה ואומרים דבר משמו מביא גאולה לעולם. דכתיב ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ואחר אריכות ימים ושנים שפתותיו דובבות בקבר. כידוע מאמר דוד הע"ה אגורה באהלך עולמים בשתי עולמות ויש לו חלק בעוה"ז ובעוה"ב. והמחזיק יש לו חלק עמו. וביום רעה שהוא גהינם ימלטהו ה' מדינה של גהינם. א"נ אותיות ימלטה"ו ה' בנו' יזכהו ליהנות מזיו השכינה ובמחיצה טובה. יחד החכם והמחזיק. כי בצל החכמה בצל הכסף תיבת החכמה במילוי כזה הא חית כף מם הא ע"ה בגי' תורה. בצל הכסף במילוי כזה בית צדי למד. הא כף סמך פה. בגי' תתן בלב טוב ודוק. א"נ ומזה יזכה במעלה עליונה דיהיה עמו בגן עדן אלהים חיים. א"נ ע"ה וילמוד ממנו כל התורה עה"ת. א"נ ובזה הטוב יחזיק ביד לומדי התורה עב"כ. א"נ בכח עסק התורה ביחד ע"ה. א"נ השכינה שורה. א"נ עה"ת המהנה תלמידי חכמים מנכסיו. א"נ ע"ה אשריו בעולם הזה והטוב לו בעולם הבא. א"נ המחזיק ביד תלמידי חכמים זה זכיה גדולה ע"ה. עוד נקדים מש"א רז"ל על מה העולם עומד על הבל תינוקות של בית רבן והוא עסק התו' הבל שאין בו חטא. עוד ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום. אפשר שזה רמז כי בצל החכמה שהיא התורה שהוא קיום העולם כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. היא בצל הכסף במילוי האותיות כנז"ל עה"ת והכו' בגי' בנוט' בהבל תנוקות של בית רבן. א"נ ע"ה בגי' ובזכות הבל פיהם העולם הוא עומד עה"ת. א"נ כמאמר התנא על שלשה דברים העולם עומד על הדין על האמת והשלום. אפ' שזה בא לרמוז כי בצל החכמה ע"ה בגי' יסוד העולם - הוא בצל הכסף במילואו כנז"ל בגי' הדין האמת והשלום. על שלשתם העולם עומד: באו"א כי בצל החכמה שהיא התורה וקיומה צריכה סיוע והוא בצל הכסף במילואו כנז' ע"ה בגי' צדקה גמילות חסדים זה יסוד א"נ לקיום התורה והעבודה ע"ה. א"נ עה"ת בזה מקים דגל התורה אהובה חביבה. א"נ עה"ת בגלל מצוה זו גם פקוח נפש. וארז"ל כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא. וארז"ל על ידי הצדקה וגמילות חסדים שהחיה את נפשו של עני והאביון נמצא כל המצות שעושים מכאן ואילך הוא וזרעו היוצא מהם עד סוף כל הדורו' נחשבי' כל המצות עליו. כי הוא גרמא שהחיה את נפשם מלבא לידי סכנה. ויצה"ר בראות שמצוה זו גדולה עד מאד מתגבר על האדם שלא לקיימה והוא שימנע אותו מלבא אל בית הכנסת להתפלל עם הצבור שלא יבא לידי איזה מצוה. וישראל נשתבחו בשלש מדות עליונות בישנים רחמנים גומלי חסדים. והקב"ה נקרא רב חסד מטה כלפי חסד. דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה. וכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. וכתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. וכתיב זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. א"נ בצל הכסף במילואו כנז' בגימט' שכרו בעולם הזה ובעולם הבא במאד ע"ה. א"נ כפלי כפלים מרב טוב הצפון לו בגן א"נ עדן אלהים חיים ונהנה מזיו השכינה זה זכיה. א"נ אשרי חלקו גורלו. א"נ ע"י הצדקה וגמילות חסדים. א"נ בצל הכסף בגימט' בזה יבא הגואל הוא אליהו המבשר עמו מיכאל ע"ה. דכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה בב"א:
כי בצל החכמה בצל הכסף חוץ מפשוטו אפשר שבא הכתוב לרמוז והוא בהקדים משארז"ל שכל ביאת האדם לעוה"ז הוא בכדי לתקן הרפ"ח ניצוצות שנפלו אל תוך הקליפה ולהעלותם למקום קדושתם חיל בלע ויקיאינו ועל ידי עסק התורה וקיום המצות יכול לבררם ולהעלותם אל הקדושה כאז"ל ותלמוד תורה כנגד כולם. אפשר שזה בא הכתוב לרמוז כי בצל החכמה תיבת החכמה במלוי כזה הא. חית. כף. מם. הא. בגי' תרי. א"נ תקון לזה הוא - א"נ ע"ה בגי' תורה. א"נ תפלה ועבודה עה"ת. א"נ ע"ה גמילות חסדים. א"נ צדקה שלום אהבה יחד. בצל הכסף ע"ה בגימט' רפ"ח. שעל ידי עסק התורה וקיום המצות יכול לבררם ולהעלותם למנוחתם:
אשריהם ישראל כמה וכמה בעלי אומניות שאין להם פנאי ללמוד בתורה ומחזיקים ביד הת"ח ומשגיחים על תלמוד תורה ועל תינוקות של בית רבן בכל דבר המצטרך להרים דגל התורה אשריהם בעוה"ז וטוב הצפון להם לעולם הבא:
באו"א אשרי משכיל אל דל ביום רעה י ימלטהו ה'. אפשר לפרש והוא בהקדים משפרז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה כביכול מעלה עליו כאלו עשאו לעצמו. וכל המלמד את בן ע"ה תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו. וכל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא. זה הוא אשרי משכיל תיבת משכיל היא מורה שהוא משכיל דבר מתוך דבר נבון וחכם ומשגיח על הדל שהוא דל מחכמת התורה והוא מלמדו תורה כמאז"ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. הזהרו בבני ע"ה שמהם תצא תורה. א"נ תיבות אל דל במספר כזה אל"ף למ"ד. דל"ת למ"ד. בגימט' בלמו'ד תור'ה בדק'. בזה אשריו ואשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב וביום רעה ואין רעה אלא גהינם ימלטהו ה' מדינה של גהינם:
בא"א אשרי משכיל דל אפשר בא לרמוז הכתוב כמה אופנים על מצות ומעשים טובים. תיבות אשרי משכיל אל דל בגימט' תתקע"ו הם בגי' מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו ומטובו הגדול מבלי די ע"ה. א"נ הצדקה וגמילות חסדים והאהבה הם היסוד ע"ה. א"נ בזה יהיה שלום בכל העולם בין אדם לחבירו. א"נ להלביש ערומים דלים ואביונים ביחד. א"נ יפדה שבוים יבקר חולים ויטיב להם ע"ה. א"נ עה"ת והכו' פקוח נפש מצוה גדולה אין במינה. כידוע ממאמרם ז"ל. א"נ ועל ידו זרעו וזרע זרעו ע"ה - א"נ בכל מצוה וטוב דעושים לו חלק עמהם ע"ה - א"נ לעד סוף כל הדורות זו זכיה. א"נ ועל ידי דהחייה נפש העני בחסדיו יזכה לכל הטובה. א"נ ע"ה הכנסת אורחים בכל כבוד גדולה מאד. כאמרם ז"ל גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה. א"נ אז מצות הלוויה ונידה לדרך ע"ה. א"נ דהיא מצוה גדולה עד מאד ומסוגלת לכל הטוב ע"ה. א"נ לסייע להחתן ולהכלה בנדוניא דהכל ביחד ע"ה. א"נ ע"ה ובחסדו מקיימים מצוה פרו ורבו. א"נ זה הוא בן טובים ואין ידו משגת ע"ה. א"נ דזה מצוה להחזיק בידו ולסמכו כפי המצטרך ע"ה. א"נ לאהוב את הגר ולכבדו ולחבבו זה מצוה גדולה. א"נ ולחנכו במצות ה' ולקיימם מאהבה עג"כ. א"נ אזי ללמדו בעסק התורה. א"נ ע"ה אנשי ונשים מאזנים יחד. א"נ להחזיק בידם ולתמכם בכל טוב מילי דמיטב. א"נ כי לא יחדל אביון מקרב הארץ כזה חייב להטיב לו עב"כ. א"נ וחכמת המסכן בזויה אבל המבין טעמיו בטוב עג"כ - א"נ ימצא כולם ביחוד כמרגליות. א"נ אבל העניות היא גרמא לו ובה' מבטחו עה"ת. א"נ עה"ת ישראל כלם רחמנים ע"ה. א"נ ואוהבי התורה ולומדיה וכל חכמיה בלב טוב באהבה וחבה ע"ה ודוק:
באו"א אשרי משכיל אל דל ביום רע ימלטהו ה'. והוא בהקדים שאמרו רז"ל במס' שבת דפ"ט ע"ב לעתיד לבא אומר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו. אומר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך. אמר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי אמר ליה בניך חטאו אמר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך. אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. אומר ליצחק בניך חטאו אמר לפניו רבונו של עולם בני ולא בניך וכו' ועוד כמה שנותיו של אדם שבעים שנה ד"ל ד"ל ד"ל כידוע. אפשר שזה כונת הכתוב אשרי משכיל שמשכיל ברחמיו ובחסדיו של הקב"ה יתברך שמו מרוב אהבתו לישראל שקבל מיצחק אבינו ע"ה סדר החשבון אחת לאחת וזה שרמז תיבת א"ל שהיא חסד אל כל היום וכתיב אמרתי עולם חסד יבנה. שקבל מיצחק אבינו ע"ה בטענת ד"ל ד"ל כאז"ל אם יש עליו מלאך אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויאמר פדעהו מרדת שחת. וביום רעה שהוא זעם ועברה ומדת הדין מתוחה בר מינן על ידי זכוי לטובת ישר עם נחלתו בזה ימלטהו כלומר ימלטם ה' ואותיות ימלטהו נוטריקון ומרב טובו וחסדיו ימתק למדת הדין. ותיבת ה' כלומר שיתנהג עם בניו במדת החסד והרחמים. א"נ תיבות אשרי משכיל עה"א בגימ' בזכות יצחק אבינו הועיל לנו ע"ה. א"נ אשרי משכיל אל דל בגי' כי נמתק מעל בניו החביבין הדין ע"ה. א"נ אשרי משכיל אל דל עה"א בגימט' יצחק אבינו באמרו לאל דל דל דל אנחנו נמלטנו. וביום רעה תיבת רעה בגי' בזעם ואף וחימה. ימלטהו ה' לעמו ישראל ודוק:
עוד צריך להקדים למען ירוץ הקורא שאות טית היא מתחלפת באתב'ש באות נ'ון ובאי'ק בכ"ר באות צד"י ובאחה'ע באות למ"ד ואות למ"ד באתב"ש באות כ"ף:
בא"א אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ובהקדים משארז"ל התורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא ואצולי מצלא ואפילו מדינה של גהינם. אפשר שזה רמז אשרי שהוא משכיל בתורה ומחזיק ביד דל ביום רעה ואין רעה אלא גהינם ימלטהו אותיות ימלטהו במספר כזה יוד מם למד טית הא וו בגימט' תורה שבזכות עסק התורה ימלטהו ה' מדינה של גהינם:
בא"א כנז' אותיות ימלטה"ו בנוט' ויצחק לבקשתו נתמתק הדין מעל ישראל. א"נ אותיות ימלטהו במספר המלוי כנז"ל בגימט' יצחק אבינו המליץ טוב בעדינו. א"נ וזכותו יגן לבניו באומרו הא קריבית נפשי קמך. אפשר שזה רמז הכתוב אותיות ימלטה"ו בנוט' ועקידת יצחק היתה טובה להצלתנו מדין - א"נ הגדול והנורא יתברך לעד מרב טובו - וחסדיו מחל להם ישראל טהורים הדורים. ולא ימצא מכל האומות טהורים כישראל (כ"ל). ישראל הם מרגליות טובות ויקרות למאד. ישראל טהורים מקדישין ומעריצין לשם האל. וישראל מוסרים נפשם (ט'ן) לקדושת השם ית'. ישראל צדיקים (טצ'ן) וחסידים למצות השם מקיימים. ישראל הדורים וענוים משבחים לאל נורא (ט'ן). ישראל מחוכמים לומדי התורה טעמיה וסודותיה. ישראל טהורים ונביאים מיוחסין לגזע הקדושי'. יש' נשמתם (ט"ן) למעלה מן המלאכים והאופנים. ישראל טרם כחצות (כ"ל) הלילה משכימים ובאים - לבתי מדרשות ובעסק התו' יבררו ניצוצות (ט'ן) - הקדושה טרף מהקלי' ולקדושתם למנוחתם יעלום. ישראל למצות התורה טהורה וסיגיה מקיימים. התשובה ומעשים טובים לגן מעדן יזכום. מצות הצדקה וגמול טוב לעולם יקיימום. הבישנות והרחמנות מדות טובות לישראל יפות. ישראל טובים האהבה ואחדות לעולם מרבים לפני האל נורא (ט"ן) יום ולילה מתחננין האל ממרומים ישפיע טובו להם ויחונם. מרוב טובו וחסדיו המרובים ימחול להם. מלך וטהור ונורא יחזיר העטרה ליושנה. וישלח להם הגואל מארבע נפוצות (ט'ן) יקבצם. יביאם לירוש' הקדו' מליאה טובה ורחבה. ה'. ישמרם האל הגדול והנורא. אכי"ר:
(נ"ט ו'):
למה אירא בימי רע וכו' הבוטחים על חילם וברוב עשרם יתהללו וכו' העתקתי אותו מכ"י ואיני יודע למ"ק ז"ל והוא יובן לענ"ד בהק' מעשה שהיה בערי תימן ששמעתי אותו מהני שלוחי דידן בהיותם שמה לשו'ר עפ"י שליחות'ם הם אמרו ששמעו מאנשי העיר שהיה המעשה הזה בימיהם. והוא ששני חסידים היו חברים מקשיבים ביראת ה' כל היום תורה ויראה. עץ חיים תאוה באה. וכרתו ברית שניהם יחדיו בבא חליפת אחד מהם כי יפקד בעולם העליון ובא רעהו וחקרו דהיינו שיבא ויתגלה לחבירו בהקיץ ולא בחלום. להגיד לחבירו מה עבר עליו מיום צאת נפשו ממנו עד בואו להודיע במישור. וכן הוה כי הראשון שנפטר לב"ע עברו עליו ארבעה וחמשה ימים וחבירו מתאבל עליו. פרשז עליו עננו. והוא בבית הכנסת מעוטף בטלית ותפילין בוכה ומתמרמר על מיתת חבירו החסיד. והנה חבירו המת עומד לנגדו. ויתבהל האיש חבירו החי. וינחמו ודיבר על לבו. ויאמר לו אחי אל תירא לא תפחד. אני הוא חבירך אשר כרתי אתך ברית. ועתה באתי להגיד לך את כל המוצאות אותי מיום צאת נפשי ועד עתה. והוא כי ביום הפקידה שם נמצאו ושם היו אנשים פ' ופלוני והגיד לו את שמותם ואמר לו פלוני ופלוני הם טובים ויראים ופלו' ופלו' הם רעים ואלו מעשיהם וכו' וכן האנשים שהיו בשעת הרחיצה הגיד לו את שמותם. מלאכתם ומה מעשיהם. שיבח את הטובים וגינה את הרעים שהם מסתתרים במעשיהם. וכן בשעת הלויה בשעה שהוציאוהו מביתו והניחוהו בארץ. ראה שבע שורות של מלאכי חבלה לובשים שחורים ומתעטפים שחורים ופניהם כלהט החרב המתהפכת ואחריהם שבע שורות של מלאכי החסד והרחמים לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ופניהם דומים לשמש וירח כזוהר הרקיע באופן זה שהיו הולכים היו נעתקים שורה אחת ממלאכי חבלה ונכנסים במקומה שורה אחת ממה"ש עד תום השבעה שורות הראשונים ואח"כ קיבלו אותו בשמחה ובטוב לבב. אחת אומרת יבא שלום. ואחת אומרת ינוחו על משכבותם וכו'. והניחו אותו על קברו ועלו לשלום אל אביהם אבינו אב הרחמן. ואח"כ באו והוליכו אותו לב"ד הגדול והנורא. והתחיל לתת דין וחשבון ויצא בדימוס. ואחר שנגמר דינו עמדו וקטרגו עליו שיש בידו עבירות שאדם דש בעקביו. והסכימו עליו להחזירו בגלגול. באותה שעה צעק במרה עד שהגיע צעקתו לפני מלך מה"מ הקב"ה וממכון שבתו השגיח עליו לחזור על דינו ואמ"ל לבית דין הגדול פתחו וראו פנקס יסורין והצער והגלות אשר סבל. והמה ראו כי רבו מספר. ויצאה הגזרה מאתו ית' שיצא זה כנגד זה. ועתה אחי אשריך שאתה סובל יסורין בעוה"ז שעי"ז תזכה לעוה"ב שאלמלא כן לא אפשר להמלט מעון ומעבירות שאדם דש בעקביו ע"כ הגיע המעשה הנורא. ומכאן תוכחת מגולה לאנשים הניגשים אל ה' שכמה צריכים להזהר ולהשמר אפי' מחטא קל כל דהוא:
ואמרתי אני אל לבי אם יוכשר בעיני אלהים ואדם שזהו כ"ה למה אירא בימי רע וכו' דדהע"ה אומר אם שאני הולך ביראת ה' כל היום לעשות רצונו כרצונו ואין לי לירא מיום הדין. ואולם למה אירא בימי רע הוא דוקא בשביל עון עקבי יסובני שאין אדם יכול לשמור עצמו מהם וא"כ כל מה שאהיה עשיר כ"כ במצות יש עלי סכנה ב"מ מעבירות שאדם דש בעקביו. ואולם הבוטחים על חילם דהיינו היסורין וכו' אז וברוב עושרם יתהללו יכולין להשתבח שהם עשירים:
והנה שאר הפסוקים הבאים אחריו והם אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם. יובן בהק' פלוגתא דר"י ורע"ק במס' קידושין דט"ו ע"ב. דרבי יוסי הגלילי סבר גאולת קרובים לשחרור וגאולת אחרים לשעבוד. ורע"ק אית ליה להיפך עי"ש הסוגיא ומסקנת הגמר שם אלא בסברא קא מפלגי ר"י סבר מסתברא גאולת אחרים לשעבוד וכו' דאי אמרת לשחרור הוו ממנעי ולא פרקי ליה וכו' יע"ש. וקודם שנבא אל הביאור אציגה נא לפניך מה שיש לדקדק באומרו אח לא פדה בלשון עבר ואח"כ יפדה להבא. וגם לא יתן להבא. ועו"ק דהתחיל בלשון יחיד וסיים בלשון רבים ויקר פדיון נפשם וכו'. ועפ"י האמור אתי שפיר דהיינו הרשע הבוטח בעושרו אומר עליו הפסוק אח לא פדה כלו' שאינו רוצה לפדות את אחיו רק אמור יאמר יפדה איש ר"ל שאיש אחר יפדנו שאינו קרובו וזה האחר לא יתכן וכו' ולא שדי זוזי בכדי בשביל גאולת אחרים לשעבוד. משא"כ אם אנכי אגאלנו הלא לאלהים פזרונו כי יהיה גאולת קרובים ודינו לשחרור ויהיה מוכרח ליתן לאלהים כפרו. ובא הרשע להחזיק דבריו שגאולת אחרים לשעבוד. ואמר ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם מלפדותם וכמ"ש בגמ' דאי אמרת לשחרור מימנעי ולא פרקי לכן הרשע נמנע מלפדות קרובו שלא יתן כפרו וכו' ודוק. ע"כ מהמפז"ל העתקתי אותו מכת"י ואיני יודע למי מקדושים ז"ל:
וכשאני לעצמי אמרתי לפ' כו' הפ' הנז' לענ"ד בס"ד והוא בהק' מ"ד בזוה"ק דכל בר נש דאיהו צר עינא לגבי מסכנא יאית הוא דלא יתקיים בעלמא ולא עוד אלא דלית ליה חיים לעלמא דאתי וכל מאן דאיהו ותרן לגבי מסכנא יאות הוא דיתקיים בעלמא ועלמא יתקיים בגיניה ואית ליה חיים ואורכא דחיי לעלמא דאתי וידוע דבג' דברים אדם ניכר בכיסו ובכוסו ובכעסו. עו"נ מ"ש רז"ל מי שיש לו אח עשיר או קרוב אין מפרנסין אותו מן הצדקה דכתיב ומבשרך אל תתעלם:
ובזה פי' רז"ל כ"ה ויאמר פרעה ליוסף אביך ואחיך באו אליך. ודקדקו ז"ל דמאי אתא לאשמעינן דבודאי באו אליו ומה היתה כונת פרעה בזה אלא תכלית הענין הוא שרמז לו כיון שהוא מלך ויכול לפרנסם א"כ פרעה אינו חייב ליתן להם מקופה של צדקה משום דכ' ומבשרך אל תתעלם. וזהו רמז הפ' ויחי עוד לנצח בתמיהא. שיחשוב בדעתו האדם שיזכה לאריכות ימים ולא יראה השחת ל זה לא אפשר דקרא כתיב ואין מידי מציל וסוף אדם למות וכשבא לעוה"ז נכנס בידים קמוצות לומר כל העולם שלי הוא. וביציאתו מן העולם יוצא בידים פשוטות כלומר הא לכם כל מה שקניתי. כמ"ש באבות דר' נתן זיע"א וארז"ל עשה חסד עם הראוי לו ועם מי שאינו ראוי לו. כי עם הראוי לו. תשיבהו במקומו. ואם אין ראוי לו תהיה אתה ראוי לו. ואומרו כי יראה חכמים ימותו בתמיהא נוט' ימות"ו ובעת תחיית מתים יקיצו וירננו. ובשירי תשבחות והודאות מלכם יהללו. עוד תיבת חכמים מי שהוא משכיל ונדיב תמיד אוחז. בנוט' תיבת חכמי"ם. מלח ממון חסר ימצא כבוד. דכ' רודף צדקה וחסד ימצא חיים וכבוד. ותיבת ימות"ו נוט' מבשרך ואל תתעלם יפה מאחרים. כארז"ל ענייך ועניי עירך ענייך קודמין באותיות אחה"ע אות ו' מתחלפת באות מ'. א"נ ימות"ו ר"ת וזה יותר משובח ובשמחה תתננה. והטוב יותר ממונך תפדהו ותשחררהו. ולא תשמע מעצת יצרך ומפיתויו. והצדקה מאהבה יפפיה ובסתר תתננה. דכ' נותן בסתר יכפה אף. ובצדקה היה ותרן יותר מהוצאותיך. וממיתה משונה ומחולאים תציל יתך. יתן ויחזור ויתן משלו תן. ובצדקה תרויח יותר ויותר משתתן. יתברך וישתבח ויתעלה משלם תגמוליך ודוק':
באו"א אפ"ל בס"ד כ"ה כי יראה חכמים ימותו וכו'. והוא בהק' מ"ד במס' ברכות ע"פ ובניהו בן יהוידע בן איש חי וכו' אטו כולי עלמא בני מתי נינהו? אלא צדיקים במיתתם קרוים חיים דכתיב ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה אבל רשעים בחייהם קרוים מתים. אפ' שזהו רמז הכתוב בתיבת חכמים ימותו בתמיהא אלא נוט' ח'כמים י'מותו ח'י. א"נ חכמי"ם ר"ת מאחר מיתה כולם חיים יקראו. שצדיקים במיתתן קרוים חיים. ימות"ו ר"ת תמימותם וקדושתם וחסידותם מחיים יזכירו. כדמצינו במרע"ה שאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. אבל יחד כסיל ובער יאבדו. הם גי' מת עה"א והכו'. כלומר אפילו בחייהם קרוים מתים רח"ל וק"ל:
באו"א אפ"ל בס"ד כ"ה הנז' ע"ז האופן והוא כי יראה חכמי' ימותו בתמיה כיון שהם צדיקים וצדיקים במיתתם קרוים חיים כנודע. ואולם ע"י שהם תמיד עוסקים בתורה תמיד. ואין לך דבר שמכניע כח הסט"א שהם ס"מ ופלונית מלבד שם האל המחייהו כ"א ע"י עסק התורה כמ"ש התנא ות"ת כנגד כולם. אפשר שזה רמז הכ' בתיבות חכמים ימותו בגי' ס"מ ולילית כנז"ל בדק'. וע"י עסק תורתם ממיתים אותם כלו' מכניעים אותם ותיבת ימותו ר"ל ימיתו לאחרים כנז' ודוק:
באו"א אפ' שבא לרמוז נגד הת"ח שממיתים עצמם בעוה"ז ע"י עסק התו' ומואסים בתענוגי תבל נגד חיי עולם הבא. וז"א חכמים ימותו עם האותיות בגי' מואסים בחיי עולם הזה נגד חיי עולם הבא ע"ה. ודוק:
באו"א כי יראה חכמים ימותו. תיבת יראה היא אותיות יראה ע"ד שה"כ את ה' אלהיך תירא שדרז"ל לרבות ת"ח שהשוה הקב"ה כבודם לכבודו. אפ' שזה רמז הכ' כ"י ירא"ה חכמי"ם ימות"ו ר"ת יתעלה כבודו. רחמן השוה יראתם אליו - מורא חכמים ממורא כבודו - יתברך והמכבדם תמיד ומחזיק ידם מממונו. ישתבח ויתעלה ויתרומם משלם תגמולו. ובצל תורתו מנוחתו ומחכמתו ישכיל. כדכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף. א"נ ימות"ו נוט' ונפשם תתעדן ותתעלה מעלות יתרות. ובכל יום ויום מוסיפין תשבחות - והודאות מלך יחיד ונורא תהלות. א"נ חכמי"ם ימות"ו נוט' כבוד חכמים מעולה יותר מכל. וזכות תורתם יהיה מגן וצנה. אבל יחד כסיל ובער יאבדו שהם רודפים תמיד אחר תענוגי העוה"ז ורודפים אחר הממון והבלי העולם עליהם נאמר ועזבו לאחרים חילם ודוק:
אלהים דבר בקדשו אעלזה וכו'. שמעתי מהח' הש' כמוהר"ר יהודה חיים הכהן יצ"ו אחד מחו"ר עי"ת דמשק יע"א שפי' בכונת זה הפסוק והוא בהק' מ"ש רז"ל ע"פ עצרת לה' אלהיך. ופ' אחר אומר ביום הח' עצרת תהיה לכם. וכיצד יתקיימו שני מקראות הללו. וידוע מ"ש רז"ל בגמ' חלקהו חציו לה' וחציו לכם. וצל"ד בכל מקום צריך שיהיה חלק גבוה יותר מחלק הדיוט. אפ' שזה רמז הפסו' אלהים דבר בקדשו אעלזה ל' שמחה והוא עצרת תהיה לכם. וא"ת הא כתיב ג"כ עצרת לה' אלהיך. ואיך יהיה זה. לז"א אחלקה שכם. ר"ל חלקהו חציו לה' וחציו לכם. ותיבת שכם מלשון ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. ואולם צריך שיהיה חלק גבוה יותר משל הדיוט וראיה לזה מדין סוכה שארז"ל צריך שיהיה גובהה יותר על רחבה וז"ש ועמק סוכות אמדד ר"ל מדין סוכה שחלק גבוה מעולה ביותר. מכאן ראיה צריך שיהיה חלק גבוה עבודת ה' ביותר. הואיל ואתא לידן ענין סוכה אמרתי בעוניי אפ' שיהו כונת הכ' הנז' אלקים דבר בקדשו בתורתו הקדושה ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל וכו' סתם ולא פי' הכ' עיקר שמותם בפי'. ועוד פרט הכתוב ולקחתם לכם ביום הראשון דוקא. וארז"ל בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה. ובמדינה יום אחד משחרב ביהמ"ק התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיה לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש עכ"ל המשנה במס' סוכה עי"ש. וזש"ה אלהים דבר בקדשו שנקיים מ"ע הרמוז בתיבת אעלז"ה והם ר"ת אתרוג ערבה לולב הדס ואות הזי'ן היא רמז לז' ימי החג שיהא לולב ניטל במדינה שבעה. אחלק"ה ר"ת חובה לכל אדם קיחת הלולב. שכ"ם ר"ת שארבעה מינים כלולים. ועמ"ק ר"ת ויברך עליו מצוה קודם. סכו"ת ר"ל מהיות טוב שיברך על הלולב בסוכה. ומאימתי חל עליו התחלת הברכה לז"א אמד"ד נוט' משעת אורה דשמשא דנפק. וק"ל:
באו"א אפ"ל בס"ד כ"ה הנז' אעלזה ל' שמחה כנז' ור"ת אעלז"ה זכר לעולת הראיה אשר עושים. דכ' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. א"נ אעלז"ה ר"ת עצרת לה' אלהיך זה העבודה. ר"ל שתהיה הכונה לעבודת השי"ת. א"נ ר"ת עצרת תהיה לכם זה השמחה ובלבד שתחליף אות א' באות ת' באתב"ש. אחלקה שכם הנה צריך לחלקהו חציו לה' וחציו לכם כנז'. ותיבת שכם עב"כ בגימ' חצי לה' חצי לכם. ואולם לפי שצריך להיות חלק גבוה יותר כנז'. לז"א שכ"ם ר"ת כבוד שמים מרובה. ועמק סכות במילוי כזה סמ'ך כ'ף וא'ו תי'ו בגי' חלק גבוה צריך למעלה. אמד'ד במילואו אל"ף מ'ם דל"ת דל"ת עה"א בגי' וביותר מהרחבה כפי הדין:
באו"א אפ"ל כ"ה הנז' בס"ד אלהים דבר ש בקדשו בתורתו הק' ואכלת ושבעת. ואח"כ וברכת את ה"א ואיתא בגמ' דברכות שישראל החמירו על עצמן עד כזית ועד כביצה וז"ש אעלז"ה נוט' אה התורה עד אכול לשבעה. ר"ל עד שיאכל וישבע ואח"כ יברך. ומחמת שהחמירו על עצמן עד כזית ועד כביצה. לז"א אחלקה ר"ל שאין צריך ממש עד שישבע אלא כיון שאכל חלק אחד מלחם חייב לברך כנז' וזהו שכ"ם שיעור כזית כביצה מברכין. עוד ועמ"ק סכו"ת ר"ת ואם מרובים קבעו על סעודה כאחד ובשלשה תזמינו. אמד"ד ר"ת אבל דהם דאוכלין מרוחקין. כלומר שאינם רואים זה את זה אזי הם פטורין מן הזמון כמ"ש כל הפוס' ז"ל עי"ע הלא בספרתם:
באו"א אלהים דבר בקדשו. בתורתו הק'. כי מחה תמחה את זכר עמלק וכו' וז"ש אעלז"ה ר"ת אמחה זכר עמלק הרשע לדורות. אחלק"ה ר"ת אתא להלחם קובל חלק הבכורה - שכ"ם ר"ת שזקנו מכרה כשראה ועמ"ק אות הקו"ף מתחלפת ביו"ד באי'ק בכ'ר. והוא ר"ת עדשים מבושלים והוא יעף. סכו"ת ר"ת סבר וקביל כל תנאי - אמד"ד ר"ת דאורייתא מבלי אונס דבר: באו"א אלהים דבר בקדשו בתורתו הקדו' ושמחת לפני ה"א אתה ובנך ובתך וכו'. אעלז"ה לשון שמחה ר"ת אהבה עזה לכל זה העיקר. ושיהיה אהבה ואחוה ושלום ביניהם ובכל מקום שיש שלום השכינה שרויה שם כאוז"ל איש ואשה שזכו שם י"ה ביניהם. אפ' שזה רמז הכתוב בר"ת אלהים דבר בקדשו אעלזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד בגי' שלום. ועם ט' תיבות הם גי' שכינה לרמוז שע"י השלום שורה השכינה שם הן בין אדם לחבירו הן בין איש לאשתו. כדכ' ואהבת לרעך כמוך אני ה' משרה שכינתי ביניכם. בתנאי וע"מ אחלק'ה. אות ח' מתחלפת באות ס' באתב"ש כלו' אסלקה. שכ"ם ר"ת שנאה כעס מחלוקת. שצריך להרחיק מהם הרחק כמטחוי קשת. וכנגד ג"ד אלו הנז' צריך שיהיה דבק בג"ד אחרים טובים הרמוזים בכל אות מתיבת שכ"ם והם שי"ן שלום שפלות שתיקה. כמאמר התנא כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ויהיה מן הנעלבים ואינם עולבים וכו'. כ"ף כבוד התורה. כבוד אב ואם. כבוד חכמים. אות מ' מורא שמים. מחשבה טובה.
מדות טובות ודוק:
באו"א אפ"ל כ"ה הנז' בס"ד. והוא בהק' מ"ש רז"ל אין מניחין תפילין אלא. בשב"ת נוט' שער בשר תפוח. והק' ז"ל היאך מניחין תפילין כיון שהם שרביטו ש"מ והמשתמש בשרביטו ש"מ חייב מיתה. ותי' ז"ל כיון דאית לן דין בנים ובן משתמש בשרביטו של אביו. וראיה דאית לן דין בנים הוא מהשבת וזהו אין מניחין תפי' אלא בשבת ר"ל מדין שבת מוכח דאית לן דין בנים. עו"נ מ"ש רז"ל ע"פ שמרו משפט ועשו צדקה וכו'. שע"י הצדקה מתקרבת הגאולה ויבטל יצה"ר מן העולם יען שהוא מפתה את האדם ביותר על ענין הצדקה מכמה סיבות יען שע"י נתינת הצדקה תתבטל אומנותו. עוד כל מצות דאורייתא ודרבנן יש להם זמן קבוע כגון מצה לולב סוכה נר חנוכה מקרא מגילה ר"ח ימים טובים וכדומה. ויש מצות שאין מחויב בהם אלא מבן י"ג שנה ומעלה ויש מצות שהזמן גרמא ונשים פטורות. אבל מצות הצדקה נוהגת באנשים ובנשים ובטף בכל עת וזמן ביום ובלילה ובכל שעה. לזה היצה"ר עושה כל טצדקי למנוע את האדם מן הצדקה. וידוע מש"ד רז"ל ע"פ נתון תתן לו אפילו מאה פעמים. וידוע דמהתשובה והתו' והתפילין והצדקה והשבת כולהו מוכחי דאית לן דין בנים. אפ' שכולם רמוזים באותיות תפילין דהיינו אות ת' ר"ת תורה תשובה תפילין. גם הצדקה היא רמוזה באותיות תפילי"ן ר"ת נתון תתן לו והנשאר מתיבת תפילין. פי"י גי' ק' כלומר עד ק' פעמים. עוד תיבת תפילי"ן נוט' פתוח תפתח ידך לענייך נדבה יפה. וע"י הצדקה מכניע כח הסט"א שהיא ס"מ ופלונית אפשר שזה רמז הכתוב נתון תתן לו ר"ת גי' לילית. עוד נתון תתן ס"ת גי' ס"מ מלבד שם אל ולא ירע לבבך בתתך לו מפיתוי היצה"ר המסית והמדיח. כי בגלל הדבר הזה גי' על ידי צדקה. יברכך ה"א בכל מעשה ידיך:
א"נ אין מניחין תפילין אלא בשבת. אפשר שרמזו בזה בתיבת תפילין גי' ס"מ ולילית מלבד שם אל המחייהו כלומר אין מכניעין את לילי"ת שהיא בגי' סטר'א אחר"א וס"מ. אלא בשבת עם ד' אותיות בגי' בלימוד התורה. שאין דבר מכניע הסט"א שהיא פ' הרשעה אלא לימוד התורה. וזהו נוט' תפילי"ן להכניע פלונית נאה יתמיד ילמוד תורה. שהתורה תבלין ליצה"ר. עוד תיבת בשבת ר"ל ע"י שיש לו נשמה יתירה ויש לו ישוב הדעת שאין טרוד בעסקיו כשאר ימי השבוע אזי עי"ז יהיה מעולה לימוד התורה ביותר ע"ד אוז"ל לא ניתנו שבתות וי"ט לישראל אלא כדי לעסוק בהם בתורה כמאמר דוד המלך ע"ה כי אקח מועד אני משרים אשפוט ודוק:
עוד ארז"ל בזכות מצות תפילין יצאו ישראל ממצרים קוה"ז וכשראה פרעה התפילין אמר מה טיבה של מצוה זו והשיבוהו בשבילה נכנסים לארץ. וא"כ איך פרעה ראה התפילין והלא מן הדין צריך לכסותו לפיכך תרגם אונקלוס ע"פ ובני ישראל יוצאים ביד רמה ובני ישראל נפקין בריש גלי ותפילין של ראש אם גילה אותם שייך פרעה לראותן. וזה אחד מהטעמים שיצאו ישראל ממצרים קוה"ז:
באו"א אפ"ל בנוט' בתיבת תפילי"ן. יושב תהלות יחיש פלאות לקבץ נפוצות. ישראל לישועתך יקוו נורא תהלות פדנו. יחיד נורא תקבץ פזורינו ימהר לגאולינו. יה למענך יחיש פדנו תקים נפילתנו. פינו יערוך תפלות לאל נורא יעננו. לך נקרא יום יום תשועה פדיום. נצח ישראל פדה תפדה לזרע ידידיך. עוד נקדים מה שפי' רז"ל ע"פ ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם וכו' ענין היצה"ר שבא לאדם משעת לידה לפתח חטאת רובץ ויצה"ט בא לאדם. [מבן י"ג שנים ויום אחד בגי' תפילין] כשבא לכלל מצות וכמה שנותיו של אדם שבעים שנה כמאמר דהע"ה ימי שנותינו בהם ע' שנה ואם בגבורות שמונים שנה וכו' זה שרמזו רז"ל ונתתם חמישית לפרעה שהוא היצה"ר שיתן לו חלק אחד מחומש שנותיו וארבע הידות הנשארים יהיו לך לחלק היצה"ט שהם בגי' לכ'ו זה שרמז הכתוב לכ'ו בנים שמעו לי לעצת היצה"ט. אפשר שזה רמז הכתוב אלהים דבר בקדשו אעלז"ה נוט' אור לארבעה עשר זמן התפילין. אחלק"ה ר"ת חיוב לכל אדם קודם הנחה - שכ"ם ר"ת שיטהר כל מחשבותיו ועמ"ק ר"ת ויקבל עול מלכות קדושתו. כארז"ל שהתפילין צריכין גוף נקי שלא יישן בהם ושלא יפיח בהם. עוד ארז"ל הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויתפלל ונחשב לו כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. ועמ"ק ר"ת ודלא מנח קרקפתא עליו. כמ"ש בזוה"ק קרקפתא דלא מנח תפילין. סכו"ת ר"ת והמניח תפילין כהלכתו סימן - אמד"ד ר"ת דחביבים מצות דאורייתא אליו:
באו"א אלהים דבר בקדשו אעלז"ה כנז' אור לארבעה עשר זמן התפילין. אחלק"ה אות אל"ף מתחלפת ביו"ד באי'ק כ"ר ויהיה ר"ת יסלק חלק אחד לשבעים השנים. שכ"ם ר"ת כפי מה שפירשו. (אחר כך) ועמ"ק ר"ת וחל עליך קיום מצות. סכו"ת אות ס' מתחלפת במ"ם באי'ק בכ'ר ויהיה ר"ת תפילין כהלכתן וכל מצות אמד"ד ר"ת דאורייתא דרבנן אתה מחויב:
א"נ אפ"ל באו"א אין מניחין תפילין אלא בשבת בהק' מ"ש רז"ל דביום השבת אין שליטה לחיצונים כלל ועיקר ומיום ערב שבת אחר חצות כל המשטינים והקליפות והחיצונים כולם יורדים לנוקבא דתהומא רבא ואין שטן ואין פגע רע וישראל מקבלים השבת בשמחה ובצהלה. וזהו הרמז תפילין גי' ס"מ ולילי"ת מלבד שם אל המחייהו. ותיבות אין מניחין תפילין עם מספר האותיות גימט' אין מכניעים כח הסט"א. אלא בשב"ת. והוא נוט' בתשובה שלימה בראשונה תחזור. בשמירת שבת בתלמוד תורה. באהבת שלום באחדות תמימה. בנרות שבת בנשים תזהיר. בקבלת שבת בהשכמה תקרא. בכונה שלימה בציבור תתפלל. בליל שבת ביין תקדש. בסעודת שבת אורחים תכניס. אות ב' מתחלפת באל"ף באותיות תשר"ק. בתרנגולים שמנים בסעודה תאכלם. בג' שאכלו בסעודה תזמינו. בג' סעודות בשמחה תאכל. באותיות אחה"ע אות שי'ן מתחלפת באות ס'. בקול שירים בתשבחות תאמר. בעלות שחר בקשות תאמר. בשבת שחרית בתהלים תלמוד. ביום שבת במעט תישן. במקומות שלומדים באשמורה תהיה. בהלכות שבת בהם תלמוד. שלא תדבר בדברים בטלים. בשביל תתווך בשלום שרי. שבת בדיבור במעשה תשמור. בשאילת שלום בדוחק תיקנו. תחום שבת באלפים באמה. במוצאי שבת ביין תבדיל. בחברה שמתלוצצים ברוח תברח. בקש בחברה שלומדים תורה. שלום תוספת ברכה בבית. באזהרות או ודאי מכניעים כח הסט"א ודוק:
(ס"ב י"ב):
אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים. אפ"ל לענ"ד בס"ד בהק' מ"ד במס' שבת ע"ע הגר שבא להתגייר ובא לפני שמאי דחפו באמת הבנין וכו' הלך אצל הלל אמ"ל ואהבת לרעך כמוך אני ה' זה כלל גדול בתורה מאי דעלך סני לחברך לא תעביד ואידך פירושא הוא זיל גמור. אפ' שזה רמז הפ' אח'ת במ"ק גי' אהבה. דבר אלהים שהיא כלל גדול בתו'. שתים זו שמעתי. אהבה גי' זו. אחד גי' זו. רמז שצריך להיות כל ישראל באהבה ואחדות ע"י כן שתים זו שמענו יהיה שם השם שלם כמספר כ"ו. וע"י האהבה והאחדות מקרב קץ הגאולה כי עוז לאלהים תי' לאלהים גי' ינון. דכתיב יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו וכו':
באו"א אפ"ל בס"ד אחת היא ראשון במספר כמו מלת בראשית בתחילת בריאת העולם רצה הקב"ה לברוא עולמו במדה"ד כדכ' בראשית ברא אלהים ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף עמו מדה"ר כדכ' ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. וז"ש אחת שהיא ראשון כמו מלת בראשית דב"ר ר"ת דין בלא רחמים. אלהים דין גמור ראה שאין העולם מתקיים כנז"ל מה עשה. שתים זו שמעתי ר"ל שתי פעמים ז'ו הם גי' כ"ו שהוא גי' הויה ב"ה ולא עוד אלא כי. גי' הויה עם ד' אותיותיו. עז לאלהים מגן למדת הדין ועי"ז העולם מתקיים וק"ל:
באו"א אפ"ל בס"ד בהק' מ"ש רז"ל ג' אינן נקנין כ"א ע"י יסורין כנודע והם תורה ארץ ישראל וחיי העולם הבא. וכבר רז"ל רמזו אותם בתיבת אח"ת ר"ת ארץ ישראל חיי העולם הבא תורה. והם ע"י יסורין וזהו דב"ר ר"ת דין בלא רחמים אלא ע"י יסורין שתים זו שמעתי. שתים מהם ארץ ישראל עתיד הקב"ה להחזירנו על ארצנו ועל נחלת אבותינו. ג"כ חיי העה"ב לעתי"ל. אלו השנים עכשיו הם ע"י השמועה. אבל התורה היא כבר מצויה אצלינו וזכינו בה כי עוז שהיא התורה הנק' עוז דכ' ה' עוז לעמו יתן אם אדם מתרשל מעסק התורה אזי לאלהים מתנהג עמו במדה"ד:. באו"א אחת דבר אלהים בהק' מ"ש רז"ל בענין התשובה. שצריכה קול צום ממון שיעסוק בתו'. ויסגף עצמו בתענית. ויעשה צדקה. וג' אלה הם גי' זא"ת בזאת יבא אהרן אל הקודש. זאת חקת התורה. בזאת אני בוטח. וכמה פסוקים מורים ע"ז. ואפ' שזהו כ"ה מלת זא"ת גי' ע"ה אחת. וזהו אחת דבר אלהים שהם תיקון לתשובה וע"י יש יכולת ביד האדם לקיימם כגון שהוא בריא לסגף עצמו בתענית. ויודע ספר לעסוק בתורה. ועשיר לעשות צדקה. אבל אם הוא חלש או עני ב"מ שאין בידו לקיים אלא אחת עכ"ז הנו מקיים אחת מתנאי התשובה. אבל מי שהוא משולל משלשתם ח"ו נשאר ריקם וכמעט נועלים ממנו דרכי התשובה. ויען כי הקב"ה חפץ בתשובת השבים ואינו חפן במות רשע כי לא ידח ממנו נדח התקין לו התורה שע"י ששומע קה"ת תעלה לו ארוכה למחלתו וז"ש אחת ר"ל ג' אלה שהם זא"ת ע"ה כנז' דבר אלהים שיתמיד בשלשתם ויש אדם שאינו יכול לקיים שתיהם שהם צום ממון כמו שאמרנו מחמת שהוא חלש ועני. וז"ש שתים זו שמעתי אנוס רחמנא פטריה. אבל קול שהיא התורה ויכול לצאת י"ח בשמיעה כענין קס"ת ומקרא מגילה וכיוצא שע"י שהולך לב"כ ולב"מ לשמוע ה"ז שומע כקורא ונחשב לו כאילו למד ואם אפי' בכל זה מעלים עיניו ואינו נותן לב לשמוע תורה אזי כי עוז שהיא התו' לאלהים שהקב"ה מתנהג עמו במדה"ד ואין לו מקום פטור. אפשר שזה רמז דהע"ה בתהלים מזמור צ"ב בפסוק איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. ותיבת בער בגי' צ'ום מ'מון אפשר שהוא חלש ואין גופו בריא שיוכל לסגף עצמו בתענית וגם שהוא עני שאין יכול לתת צדקה בדיעבד אנוס רחמנא פטריה. אבל קול שהיא התורה ואפילו שאין יודע ללמוד יוצא ידי חובתו בשמיעה כאז"ל אם כיוין דעתו לשליח צבור בקריאת ס"ת או בקריאת המגילה תיבה בתיבה יוצא ידי חובתו וכן בכל מקום שהם עוסקים בתורה אם כיוין דעתו לשמוע יצא יד"ח ואפילו הכי הוא אינו רוצה לשמוע דברי תורה. זה שסיים וכסיל לא יבין את זאת שהיא התורה ות"ת כנגד כולם בתמיה בזה לא יש לו מקום פטור ודוק:
(ס"ב י"ג):
ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. אפ"ל לענ"ד בס"ד הטעמים שבהם יצאו ישראל ממצרים קוה"ז שמנו אותם רז"ל אחת לאחת והם למצוא חשבון. טעם א' ע"י האהבה והאחדות שהיה ביניהם. ב' השכינה השלימה המנין דכתיב אנכי ארד עמך מצרימה וכו'. ג' גמ"ח שכרתו ברית לעשות חסד זע"ז. ד' מלידת יצחק התחיל הגירות דכ' כי גר יהיה זרעך. כי ביצחק יקרא לך זרע. ה' אמונה שהיתה בהם דכ' ויאמן העם וישמעו וכו'. ו' ע"י התו' דכ' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ז' בזכות השירה שעתידין ישראל לומר דכ' אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. ח' בזכות מצות תפילין דכ' והיה לך לאות על ידך וכו' כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים.
ט' בזכות השבת כדכ' בדברות שניות ויום הז' שבת לה' אלהיך וסמיך ליה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. יו"ד לשוה"ר שלא היה בהם דלטוריא וראיה לזה ארז"ל שצוואת משה לישראל וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב היתה שנה אחת קודם שיצאו יש' ממצרים ולא אחד מהם גילה זה הסוד. י"א ע"י שלא שינו את לשונם שהיו מספרים בלה"ק כדכ' עברי אנכי. י"ב מלאכים השלימו המנין דכ' איש וביתו באי. י"ג לילות השלימו המנין דכ' ויקם פרעה לילה. י"ד ריבוי אוכלוסין השלימו המנין דכתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה וכשעלו ממצרים כתיב כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. ט"ו בזכות יוסף דכתיב ביה לעבד נמכר יוסף שכיפר להם העבדות וכו'. י"ז דם פסח. י"ח דם מילה דכ' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך דם פסח ודם מילה. י"ט ישראל יש להם דין קודש דכ' קודש ישראל לה' והקדש מפקיע מידי שעבוד. כ' בזכות נשים צדקניות. כ"א בזכות הטף שהיו משקעים אותם באמת הבנין ושהיו שוחטים ק"ן ילדים בבוקר וק"ן ילדים בערב שהיה פרעה רוחץ בדמיהן על שנצטרע כדאיתא במדרש. וסי' הכל א'ך צדיקים יודו לשמך וכו':
ומעתה עפ"י כ"ה א"ש כו' הפ' הנז' ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דרמוז בו כל הטעמים הנז' עד"ז והוא. ול"ך ר"ת ואהבת לרעך כמוך זה הוא האהבה והאחדות. ה' רומז לשכינה כדכתיב אנכי ארד עמך מצרימה. חסד שכרתו ברית לעשות חסד זע"ז. כ"י ירמוז ליצחק דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע וכ' כ"י גר יהיה זרעך והיינו מלידת יצחק התחיל הגירות את"ה נוט' אמונה תורה השירה. תשל"ם נוט' תפילין שבת לשון מלאכים. וכל אחד מהני יש לו סמך במקרא כנז"ל. לאי"ש נוט' לילות אוכלוסין יוסף שינוי. ר"ל שלא שינו את לשונם. כמעשה"ו אותיות כ"ע ר"ת כובד עבודה דכתיב תכבד העבודה זה הוא קושי השעבוד. אות מ"ש מילה שה. זה הוא דם פסח ודם מילה כנז"ל ה"א הקדש דכתיב קדש ישראל לה' והקדש מפקיע מידי שעבוד. אות ה"ו ר"ת הנשים והטף. שהיה בזכות נשים צדקניות. וגם בעבור הטף שהיו משקעים אותם באמת הבנין והיו שוחטים ק"ן ילדים בבוקר וק"ן ילדים בערב כדכתיב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם וכו' ע"כ. הרי לך כ"א טעמים הנז' שבסיבתם יצאו ישראל ממצרים קוה"ז ונרמזו כולם בפ' הנז' שלי"ת ודוק כי נכון הוא אם יוכשר בעהי"ת:
והנה בזה הפסוק בעצמו אפ' לרמוז בס"ד האותות שעשה השי"ת במצרים לפרעה ושלח בהם מכות להענישם על סיבת שיעבודם בישראל והוא ולך ה' חסד שעשית עמנו חסדים גדולים במצרים כ"י את"ה ר"ת יתעלה כבודו הרופא את תחלואינו. תשל'ם לאי'ש במ"ק גי' פרעה במ"ק. כמעשה"ו נוט' מכות כנים ערב שחין הברד והארבה. א"נ נוט' ומתו כל הבכורות מאיש עד שפחה. וק"ל:
(ס"ג ד'):
כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך. כ"י ר"ת יתעלה כבודו.
שנתן לנו את התורה שנקראת טוב דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם וכו' חסדך שעשית עמנו חסד גדול והוא מחיים שע"י עסק התורה זוכה לאריכות ימים דכתיב אורך ימים בימינה וכו' כי בי ירבו ימיך. וגם מצילתו מדינה של גהינם והתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא שכן תיבת מחיי'ם גי' גהינם. שפת'י הם אותיות ש'י ת'ף. אותיות ת'ף גי' תלמוד שע"י לימוד התורה זוכה לש"י עולמות דכ' להנחיל אוהבי י"ש. וגם מכניע כח הסט"א מעליו שהיא לילית גי' ת'ף וגי' תלמוד. ועי"ז תמיד משבחים לאל ית' ומקיימים מצותיו וזהו ישבחונ"ך ר"ת ישתבח ויתעלה כבודו שבחר בישראל חלקו נחלתו.
ישראל כולם נאים שומרים ברית חוקים ומשפטים. שבתות ומועדים כהלכתן ימים נוראים בראשי חדשים. יתגדל ויתקדש שם כבודו ברוך חונן ונותן: (פ"א ו'):
עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרי' שפת לא ידעתי אשמע. והוא בהק' משרז"ל שיעקב אע"ה היה עתיד לירד למצרים בשלשלאות של ברזל כדי לקיים גזירת בין הבתרים כי גר יהיה זרעך וישתבח שמו עלת על כל העלות סבת כל הסבות גלגל מכירת יוסף כדי לירד יעקב אבינו ע"ה מצרימה בכבוד גדול וכדי להחיות עם רב כדכתיב כי למחיה שלחני אלהים לפניכם וכו' עוד ארז"ל מענין אדונתו של יוסף שסבל כמה יסורין ואחר כן נתן אותו במקום אשר אסירי המלך אסורי' והיתה סבה לפתור החלומות לשר המשקים ולשר האופים ואחר זמן רב הוצרך שר המשקים להודיע לפרעה כדכתיב וידבר שר המשקים את פרעה לאמר וכו' ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים וכו' וארז"ל ארורים הרשעים שאין טובתם שלימה שכל כונתו של שר המשקים להטיל ארסו של נחש על יוסף וזה שרמז שמנימוסי מצרים צריך שידע המלך שבעים לשון וזה נער. ועוד עברי כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם וכו'. עוד עבד ועבד אינו מולך. עוד ארז"ל שהשבע והרעב שהביא הקב"ה למצרים לסבת יוסף לפתור החלומות לפרעה ובזה יזכה יוסף לעלות במעלות כדכתיב אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי וכו'. ויוסף על ידי שתקף על יצרו דכתיב ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה זכה שנקרא צדיק ואם ח"ו יוסף נתפתה אחר יצרו איך אפשר לפתור החלומות לפרעה ע"י רוה"ק והקב"ה לא עביד ניסא לשקרי אלא ודאי שלא נתפתה אחר יצרו וזכות התורה שהיתה עמו היא הגינה עליו כדכתיב כי בן זקונים הוא לו ותרגם אונקלוס ארי בר חכים הוא ליה. אפשר שזה רמז דהע"ה עדות הוא בגי' תלמוד. והתורה נקראת עדות כדכתיב עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. וארז"ל כל התורה שלמד יעקב אבינו ע"ה במדרש שם ועבר כולה מסרה ליוסף. זה שרמז עדות שהיא התורה כולה ביהוסף שמו וע"י התורה זוכה האדם לגדולה ולמעלה דכתיב בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו. והתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בעולם בראתי לו תורה תבלין וארז"ל יוסף על ששמר בריתו ותקף על יצרו זכה שנקרא צדיק. יוס'ף צדי'ק הם שמונה אותיות לרמוז על המילה שנתנה לשמונה ימים. ותיבת עדו'ת ביהוס'ף ע"ה בגי' זכות המילה היא סבבה לו. שמ"ו ליקרא שמו צדיק וצל"ד למה כנו אותו בשבח שם צדיק ולא בשבח אחר. אפשר לרמוז כי תיבת צדיק במילואו כזה צד"י דל"ת יו"ד קו"ף בגי' זכה בזה כי הכניע כח הסטרא אחרא. עוד ר"ת ע'דות ב'יהוסף שם ע"ב וס"ת עדות היא אות ת' בגי' שד"י הוי"ה אדנו"ת. שמ"ו ר"ת שכינה ולמעלה מראשו. כאז"ל על פסוק ויוסף הורד מצרימה. ותיבת מצרימה בגי' שכינה. מלמד שהשכינה ירדה עמו. עוד ארז"ל אותה הלילה שיצא יוסף מבית האסורים ירד מלאך גבריאל ולמד אותו שבעים לשון. עוד ארז"ל עדות שיוסף תקף על יצרו מענין אדונתו והוא מענין השבע והרעב שהיו בגלל יוסף אפשר שזה רמז דהע"ה ע'דות ב'יהוסף ש'מו ר"ת אותיות שבע כנז'. תיבות עדו'ת ביהוס'ף ע"ה בגי' שבע רעב. כלם באו בשביל יוסף. א"נ בגי' בכדי לעלת לגדולה. שמ"ו ר"ת שיהיה מושל ושופט. בצאתו מבית האסורים על כל ארץ מצרים כדכתיב אתה תהיה על ביתי וכו' עוד תיבות עדו'ת ביהוס'ף שמ'ו ר"ת וס"ת בגי' שנקרא צדיק עה"ת והכו' ומאיזה טעם נקרא צדיק והוא ע"י שתקף על יצרו והכניע כח סמא"ל זכה שנקרא צדיק. ואותיות אמצעיות מתיבות עדו'ת ביהוס'ף שמ'ו בגי' סמא'ל. שהכניע כחו:
באו"א בהקדים משארז"ל שלשה הקב"ה מכריז עליהם שבע רעב פרנס טוב. ושלשתם אלו נתקיימו ביוסף ע"ה. ואפשר שזה רמז דהע"ה עדות ביהוסף ע"ה בגי' שבע רעב. כולם הם באו בשביל יוסף כנז'. והסבה בצאתו על ארץ מצרים להיות מושל כדכתיב ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים וכו' ודוק:
באו"א עדות ביהוסף שתקף על יצרו. שמ"ו ע"ה בגי' וינס ויצא החוצה.
וע"י ויעזב בגדו בידה הם בגימ' סמא"ל. הסבה וינס ויצא החוצה הם בגי' להכניע כח סמאל עם התיבות. בזה זכה לכל המעלות והקב"ה לא עביד ניסא לשקרי ודוק. עוד שמנימוסי מצרים צריך להיות המלך יודע שבעים לשון ויוסף ע"ה לא היה יודע כי אם לה"ק בלבד זה הוא שסיים שפת לא ידעתי כלומר השבעים לשון אשר לא ידעתי מהיכן יכול ללמוד אותם ויהי כמשיב אשמע כלומר אלמוד אשמ'ע בגי' אם על ידי גבריאל. א"נ תיבת אשמ'ע כזה אל'ף שי'ן מ'ם עי'ן בגי' ואם ברוח הקודש עה"ת.
וישתבח שמו רצון יריאיו יעשה ונעשה רצונו והיה יודע אחד ושבעים לשון עם לה"ק יתר על פרעה אחת. אפשר שזה רמז בר"ת ש'פת ל'א י'דעתי א'שמע שבעים לשון יתר אחת. והוא לה"ק ואת עלית על כלנה. א"נ ר"ת ש'פת ל'א י'דעתי א'שמע א'ודה ל'אל י'תברך ש'מו ל'עד ש'זכני א'ומרם י'חד ל'פרעה א'זי י'תן ש'אלתי ודוק:
(קי"ב ט'):
פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. והוא דבא לרמוז על ענין הצדקה שגם הצדקה שנותן להעני דבזה החיה נפשו של העני נמצא כל המצות שעושה העני משם ואילך הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות נחשבות כל המצות עליו כמו שהביא הרב הגדול ר' אליאו כהן ז"ל בספר מעיל צדקה ואפשר ע"י קיום המצות והברכות שמברכין מבררין רפ"ח ניצוצות הקדושה מעמקי הקליפה ומעלין אותן למקום קדושתם ומנוחתם. וארז"ל גדולה צדקה יותר מכל הקרבנות וע"י הצדקה שנותן להעני עושה שלום בינו לבין קונו שאין העני מתרעם עוד ומהרהר אחר מדותיו יתברך ח"ו. אפשר שזה רמז הכתוב פז'ר אותיות פז"ר כזה פ)'ה ז)'ין ר)'יש אותיות המלוי דוקא ע"ה בגי' שלו"ם דע"י הצדקה יעשה שלום דכתיב והיה מעשה הצדקה שלום. א"נ פזר נתן לאביונים אותיות לאביוני"ם בנוט' יתן לכל אחד ואחד בצניעה מעלתה יותר נשגבה. א"נ ולצנועים אשר מתביישים לשאול יתן נדבה יפה בצניעה. או ע"י נתינת הצדקה וע"י הברכות שמברכין יהיו מבררין רפ"ח ניצוצות הקדושה. אפשר שזה רמז פזר נתן לאביונים עה"ת בגי' רפ"ח ניצוצות. ואותיות פזר ע"ה בגי' רפ"ח לרמוז שע"י הצדקה יהיה ברור להרפ"ח ניצוצות. א"נ אותיות פזר בחילוף אותיות אחה"ע הם אותיות שמ'ץ בגי' שק"ל. א"נ בגי' נפ"ש דהצדקה היא כופר נפש דכתיב ונתנו איש כופר נפשו ומנה של הקדש כפול היה. עוד נקדים משארז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף אפשר שזה רמז פ'זר נ'תן ל'אביונים ר"ת בגי' ע"ץ. והתורה נקראת עץ דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. ואותיות שניות אותיות זא"ת והתורה נקראת זאת דכתיב זאת התורה. בזאת יבא אהרן אל הקודש. ואל יתהלל המתהלל כי אם בזאת. וזאת אשר דבר להם אביהם. א"נ פז'ר נת'ן ס"ת אותיות נ"ר והתורה נקראת נ"ר דכ' כי נר מצוה ותורה אור והנשאר מאותיות אביונים אותיות ביוני"ם נוטריקון ובעסקם בתורה יהיו מבררין ניצוצות יחד. ראה כמה גודל המחזיק ליד עמלי התורה אין קץ וגבול לשכרו. א"נ פזר נתן לאביונים ע"ה בגי' אדם המחזיק ביד לומדי התורה. א"נ עב"כ גי' להרים דגל התורה. וגם חונן ומרחם לדלים ולהאביונים וגומל חסדים. א"נ ע"ה בגי' כזה אשריו בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא עה"ת. א"נ ארז"ל ע"י הצדקה מקרב קץ הגאולה דכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה אפ' שזה רמז הכ' פזר נתן לאביונים שהיא הצדקה צ'דקתו ע'מדת ל'עד ר"ת בגי' ק"ץ שמקרב קץ הגאולה. ועי"ז קרנו תרום בכבוד שהוא המשיח דכ' וירם קרם משיחו. א"נ קרנו תרום בכבוד אותיות שניות עה"א והכו' בגי' משיח בן דוד. וע"י הצדקה בא יבא ברנה בב"א: