אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי
פרשת תולדות
ורבקה אוהבת את יעקב (כ"ה כ"ח). אפשר לומר בהקדים מ"ד במס' יומא פ"ח דפ"ג ע"ב וז"ל ר' יאודה ור' יוסי ורבי מאיר הוו קאזלי באורחא ר"מ הוה דייק בשמא רבי יאודה ורבי יוסי לא הוו דייקי בשמא כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזי יהבו להו. אמר לו ר"מ מה שמך אמ"ל כידור אמר ש"מ אדם רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות המה וגו' עי"ש המעשה בגמרא. והנה הכא יש לדקדק למה רבקה אוהבת את יעקב דוקא ולא לעשו. אלא מוכרח לו' שהיא בדקה בשמא שכן שם עש"ו ר"ת ואת עשו שנאתי עובד שוא ומדוחים. יען שהוא רשע. עוד עשו במילוי עי'ן שי"ן וא"ו גי' נב'ל ר'ע ובליע'ל עה"ת בדק'. א"נ כנז' בחשבון הנז' בר"ת גי' כופ'ר ל"א יאב'ה ה' סלו'ח ל'ו:
אבל יעקב במילוי יו'ד עי'ן קו'ף בי'ת עם ב' כוללים גי' אי"ש צדי'ק ו'חסיד ונאמ'ן בדקי. אי נמי גי' יעק"ב ג'ן עד'ן ל'ו ולזרע'ו לב'ד בדק'. אבל עש'ו במילוי גימט' גיהנ'ם הי'א ל'ו ולזרע'ו ביח'ד בדק'. ובגי' יעק"ב הגו'ן לברכ'ה בדק'. (וכפי"ז וימכור את בכורתו ליעקב כנז' אותיות לבכר'ה. הם אותיות לברכה). עש'ו אי'ן הגו'ן עם ב' כו'. ומזה הטעם שרבקה אוהבת את יעקב ולא לעשו ודוק:
ויזד יעקב נזיד (כ"ה כ"ט). אמרו רז"ל אותו היום נפטר אברהם אע"ה והיה עושה סעודת הבראה בשביל אותו זקן אפשר שזה רמז הכתוב ויז'ד יעק"ב נזי'ד בגימ' הי'א אכ'ל הברא'ה ודוק:
ויבא עשו מן השדה והוא עייף. אפ' לרמוז לענ"ד בס"ד בתיבות מ'ן השד'ה והו'א בחשבון המילוי אל"ף קל"ג בגי' ביום ההוא הוא הרג את הנפש עם ב' כו'. א"נ גי' ובו ביום עבר הוא כמה עבירות ביחד. בדקדוק ממש דוק ותשכח. והוא רמז למאי דאיתא במדרש שהרג את הנפש ובא על נערה המאורסה וכן כמה עבירות יע"ש:
לך נא א הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב (כ"ז ט'). ויש לדקדק למה רבקה אמנו ע"ה ייחדה לו שני גדיי עזים דוקא ולא שני אלים או שני כבשים או שני אווזים. אפשר והוא בהקדים מ"ש רז"ל כל השומר בריתו נקרא צדיק מנלן מיוסף הצדיק ע"ה ע"י ששמר בריתו כידוע נקרא צדיק. עוד אמרו ז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות דכתיב להנחיל אוהבי יש. עוד יזכה לחמשים שערי בינה כדרבי עקיבא ע"ה שזכה בחיים חיותו לחמשים שערי בינה. ונוסף עוד שיזכה לי"ג נהרי אפרסמונא דכיא כענין רבי אבהו ע"ה אמר לון כל אלין למאי וכו' עוד אמרו ז"ל היה עתיד יעקב אבינו ע"ה להעמיד י"ד שבטים ומנשה ואפרים הם בכלל ומענין בלהה כידוע לא העמיד אלא י"ב שבטים. וזה שרמז יעקב אבינו ע"ה ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים לי הם אפרים ומנשה היו ראוים לבא ממני. עוד אמרו ז"ל שצורת יעקב אבינו ע"ה חקוקה בכסא הכבוד שנא"ן ר"ת ש'ור נ'שר א'ריה א'דם. אדם זה צורתו של יעקב אע"ה. אפשר כל זה רמזה רבקה אמנו ע"ה על העתיד באמרה שני גדיי עזים טובים בכונה מכוונת והוא בתיבת שנ'י אותיות ש"י שהם ש"י עולמות כנז"ל. ואות הנו"ן היא רומזת לחמשים שערי בינה כנז"ל. תיבת גדי'י אותיות י"ג י"ד רומזים לי"ג נהרי אפרסמונא דכיא. ואותיות י"ד הם רומזים שיהיה עתיד להעמיד י"ד שבטים כנז"ל וכל כך למה עזי"ם ר"ת על ידי זכות מילה כאז"ל שפ"ד שנה לא ראה טיפת קרי זה הוא שאמר ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני וגו' טובי"ם נוטריקון יעקב טהור וצורתו בכסא מרומים ודוק:
ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך פירשו ז"ל אנכ'י אנא מאן דאנא עשו בכרך. אפשר באותיות אנכי במילוי כזה אל'ף נו'ן כ'ף יו"ד רמז לו הם בגימ' אנכ'י בנ'ך יעק'ב עם ב' כו' ואומרו עשיתי כאשר דברת אלי תיבת אל'י בגימט' א'ם היא רבקה ע"ה כנז'. תיבת דבר'ת בגימ' מאכ'ל שנ'י גדי'י עזי'ם ע"ה. קום נא שבה בגי' אבק'ש ממ'ך ע"ה. א"נ - אכ'ל מאכ'ל חשו'ב מא'ד ע"ה:
ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך. שרמז לו בנוטריקון אלו התיבות עם ב' כו' בגי' יה'י חלק'י בעול'ם הז"ה ובעול'ם הב'א בדק'. והוא על ידי עסק התורה דכ' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. אפשר שזה רמז בתיבת תברכנ'י בנוט'. בזכות תורה נביאים כתובים יעשה רצוני ודוק. תברכני נפשך בגי' דקיו'ם העול'ם ע"ל יד'י למו'ד התור'ה ע"ה: ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקום אבי ויאכל מציד בנו וגו'. יש לדקדק למה הוצרך הכתוב לפרסם ביותר מהמטעמים שהביא יעקב בתחילה. ביעקב כתיב ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי. אלא אפשר שבא הכתוב לרמוז בגנותו של עשו והוא ויעש גם הוא מטעמים תי' מטעמים בגי' הבי'א לאבי'ו מאכ'ל טמ'א ע"ה. ויבא לאביו ויאמר לאביו יקום אבי ויאכל מציד בנו אמרו רז"ל שדיבר עמו דברי קנטורין אפשר שזה רמז הכ' בתיבות יקו'ם אב'י ויאכ'ל מצי'ד בנ'ו בגי' והו"א דיאכ'ל אב'י בע'ל כרח'ו עה"ת: ויאמר לו יצחק אביו מי אתה ויאמר אני בנך בכרך עשו. יש לדקדק למה היה צריך לפרסם לו סימן בתוך סימן אני בנך בכרך עשו כיון שמתחילה אמר לו יקום אבי ויאכל מציד בנו די לאמר אני בכרך עשו. אלא אפשר שבא הכתוב לפרסם גנותו של עשו והוא תיבת בנ'ך במילוי כזה בי"ת נו"ן כ"ף בגימ' חל'ק סטר'א אחר'א בדק'. ובאופן אחר אפשר שרמז לו אנ"י בנ'ך בכר'ך עש'ו ר"ת וס"ת בגימ' סמא"ל בדק'. שהוא תחת רשות סמא"ל שהוא שרו של עשו כידוע. ואותיות הנשארות ע"ה הם בגי' א"ז רש'ע גדו'ל. באו"א אנ"י בנ'ך בכר'ך עש'ו בגי' הו'א השט'ן הו'א הנח'ש בדק'. אנ'י עצמ'י לילי'ת בדק'. א'ז וגונד'א דיל'י. חל'ק סטר'א אחר'א עם הכו'. גנ'ב גזל'ן חמס'ן נוא'ף ורוצ'ח ע"ה. ומז"ה יד'ע אבי'ו דהו'א רש'ע עה"ת. מנוד'ה ומוחר'ם מלמעל'ה ומלמט'ה ע"ה. כפי"ז ויחר'ד יצח"ק חרד'ה גדול'ה ע'ד מא'ד. בגי' מכא'ן שנכנס'ה עמ'ו גיהנ'ם בדק':
ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי וגו' (כ"ז י"ט) אפ"ל בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל דאיך שינה יעקב אע"ה באומרו אנכי עשו בכרך. ותירצו לזה אנא מאן דאנא ועשו הוא בכורך. ולענ"ד אפשר לומר שרמז לו במלת אנכ"י ע"ה גימ' חסי"ד. א"נ נוטריקון אנכ"י אני יעקב כגן נטוע. ר"ל מלא מצות ומע"ט כגן הזה שמלא אילנות ופירות ומיני דשאים. ולכן בבעו ובמטו אנכ"י ר"ת כבודך נטה אלי ידיך. ה' אלהים נורא כבודו. נעשה כרצונו אותי יברך. כונת אם נקיימנה יחד. והוא מש"ה ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך. לך נא אל הצאן וקח לי משם וגו' והבאת לאביך ואכל בעבור אשר יברכך וגו' א"נ שרמז לו יעקב אע"ה במילת עשיתי כאשר דברת אלי מלת אל'י גימ' אם:
באו"א עש'ו בכר'ך במילואו גימ' הו"א רש'ע ורצ'ח ונא'ף גנ'ב גזל'ן חמס'ן כפ'ר ע"ה. א"נ עש"ו ר"ת עשו שנוי ומתועב. בכר"ך ר"ת בזוי כופר רוצח נואף. ואות כ"ף של בכרך מתחלפת בנו"ן באי'ק בכ"ר. א"נ עש"ו ר"ת עובד שוא ומדוחים. ואמרו רז"ל על פסוק כי ציד בפיו שהיה צד נשים מתחת בעליהן והוא מצד ס"מ הרשע שהוא שרו של עשו. וכן עש'ו עם מלת צי'ד גי' לילי"ת בדקדוק. שהוא בא מצד פ' הרשעה המחטיאו את האדם בלילה בהרהורים רעים להיות בחלק הסט"א שכן תמצא מלת סטר'א אחר"א בגי' לילי"ת. גם בגי' עש'ו צי'ד כנז'. ובודאי הגמור מחמת רוע מעשים הללו לא יהיה לו חלק לעוה"ב כלל וזהו הרמז בתיבת עש'ו במילואו בגי' דאי'ן ל'ו חל'ק לעול'ם הב'א כל'ל. עשו גי' דאו'י ל'ו ולזרע'ו בדק'. עוד אפשר לומר עש"ו בכר"ך ר"ת ובתבשיל עדשים שראה ראשית כל כפר בעיקר. כפר בתחייה. כפר בשכר. והוא רמז למאמר רז"ל על פסוק ויזד יעקב נזיד שבישל יעקב אע"ה עדשים להברות את האבל שאותו היום מת אברהם אע"ה אמ"ל מה טיבו של נזיד זה אמ"ל שמת אותו זקן אמר אף באותו זקן פגעה מדת הדין א"כ לית דין ולית דיין ח"ו ולא מתן שכר ולא תחיית המתים ומזה הטעם אמרו רז"ל על פסוק ויבז עשו את הבכורה שביזה עמה תחיית המתים עי"ש:
ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכורך עשיתי כאשר דברת אלי (כ"ז י"ט) אפ"ל בהק' מה שדרז"ל במד' אנא מאן דאנא ועשו הוא בכורך. ואומרו עשיתי כאשר דברת אלי דלפי האמת יגדל התימא על יעקב אבינו ע"ה דאמר לאביו עשיתי כאשר דברת אלי ולא מצינו בפרשה שיצחק אע"ה ציוה ליעקב כלל בזה ואולם אפשר שרמז לו בנוט' אנכ'י עש'ו בכר'ך הם גי' כבו'ד א'ם בדקדוק כלו' עשיתי כאשר ציותה עלי אם והיא רבקה אמנו ע"ה. וס"ת כאש'ר דבר'ת אל'י ע"ה גי' תור"ה כלומר כמו שציותה התורה כבד את אביך ואת אמך ותיבת אל"י גימט' אם. ואפשר שרמז לו אל"י בנוט' זה והוא ר"ת אבי למען ה'. אלי יאה לברך. אמר ה' ליעקב. אזי לאל יתרצה. לטרם יבא אחי. לראות אותי יברכני. אקרא לאל יענני. לפני אלהינו יתרצה. לכבודו אותי יברך אברכתא לי יאה. אמריך לראשי יחולו. אבקשה לא יאחר. לכבוד אם יעשה. אבי לחכמתי יראה. אמריה יום לילה. לתורת ה' אביע. למענה אורך ימים. ארויח לרצונו ישגיח. לכן ימהר אדוני. יחישה לברך אותי. אגב לזרעי יכוין. אשריהם ישראל לראש. אשמורת לילה יתעוררו לעבוד את ה'. אשריהם לתורה ילמודו. ישראל אהובים לאל. אהבתם לעבוד יוצרם. לקיים אמרות ה'. למצות אלהינו ירדופו. לבבם אליו יכינו. לציבור אליהם ישתתפו. לתפלה אחדות יתפללו. אסור להתפלל יחידי. לענות אמנים ירדופו.
אהבה לעולם ירדופו. אחדות לעולם יתמידו. למוכיח אותם ישמעו את להוכיח יוכיחו לשבתות לר"ח לי"ט אותם יענגו. להכנסת אורחים ירוצו. אזי לשלומם ידרושו. אכילה לדרך יתנו. לעניים אומללים ישגיחו. לצדקות אליהם יתנו. אזי לפייסם יאמרו. אמונתם לעולם יחזיקו. אמרותיהם לא ישנו. [על הן הן על לאו לאו] אודה לאל יתברך. אשר לא יעזוב לזרע ישראל אהוביו. אשריהם ישראל לאלהים אחרים לא יעבודו. לאומות לא יתקרבו. לעתיד אדוני יתחזק. להציל את ישראל. לשנים אותם תחלק. לך יאמרו אבינו. אבות לא ידעונו. אדם לעמל יולד. אנא לעונותם יסלח. אנא לשועתם ישמע. אלהי יחיש לגאולתם אלהינו ישמרנו לעד כיר"א:
באו"א עשיתי כאשר דברת אלי ותיבת אל'י כנז' בגי' אם כלומר ראה אבי מה שרמזה לי אם. והוא תיבת אל"י בנוט' לעשו אל יאמין. לדבריו אל יסמוך. אהבתו לא יועיל. לעולם אותו ירחיק. לתחילתו אל ישגיח. לבכיתו אל יחוש אליו לא ידרוש. אליו לא יביט (דאסור להסתכל בדמות אדם רשע.) אמונה לא יאמין יחוד אל לעולם. אפיקורוס לזרים יעבוד. לעבודת אלילים ישתחוה. אומנותו ירדוף לצוד יום לילה אורב. לכל אשר. ימצא. אם לשלילה ישלול. אם להריגה יהרוג. לדם אדם ישפוך. אליו לטבח יובל. לרשעתו אל יעזוב. אומנותו לא יחליף. לכל אדם יזיק. לבו יחשוב און. אליו לא ירחם. לשמעו יאטם אזנים. אומנותו יסית להדיח. אחריתו לנחש ישתף. עש'ו במ"ק י"ו גי' נח"ש במ"ק. לטרוף אוכל ילעט. אשר יגיע לידו לא יאחר אותו. לעריות אליהם יתחבר. לכל איסורים ירדוף. אחריתו לרימה יתחבר. אחריתו לדין יעמוד. אחריתו לאבדון ירד. אשו לא יכבה. לתחיה לא יאמין. לכן ימחול אדוני. אליו לא יברך. אלהים לא יתרצה. לפניו אל יתראה:
ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני. (כ"ז כ') יל"ד דתיבת מה זה לכאורה יתור נפיש דהול"ל ויאמר יצחק אל בנו מהרת למצא בני ולא עוד ומהו מ"ה ז"ה דקאמר. ואפ"ל בס"ד דידוע דהוי"ה דאלפי"ן גי' מ"ה וצירף תיבת ז"ה שהיא בגי' י"ב כנגד י"ב צירופי הוי"ה המכוונים לי"ב שבטים ותחשוב כך י"ב פעמים מ"ה עולים תק"ם והם גי' אל'ו י"ב השבטי'ם ממ'ך יבוא'ו בגי' תק"ם והכונה שרמז לו בתיבת מ"ה ז"ה הנז' שיצאו ממנו י"ב שבטים ותהיה מיטתו שלימה. א"נ רמז לו בתיבת מ"ה ז"ה כמו שאמרנו שעולים בהכאה תק"ם. גם בגימ' רח"ל ולא'ה גורל'ך ע"ה:
באו"א אפ' לרמוז בס"ד כ"ה הנז' ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני. אפשר שרמז לו בזה הפסוק כמה שמות הקודש היוצאים ממנו שהם המה היו בעוזריו של יעקב אע"ה כדי לזכות בברכתו של יצחק אביו ע"ה והוא באופן זה מ"ה רמז לשם הוי"ה ב"ה דאלפין שעולה בגי' מ"ה. ז"ה רמז לי"ב צרופים של שם הק' העולה בגי' י"ב גם ג' תיבות מהר'ת למצ'א בנ'י ר"ת ע"ב רמז לשם הוי"ה דע"ב. גם ז"ה מהר'ת ס"ת גי' שד"י הוי"ה אדנ"י. גם בנ"י ע"ה גי' ס"ג רמז לשם הוי"ה דס"ג וכראות יעקב אע"ה מה שרמז לו אביו בשמות הקודש הנז' אזי השיבו ואמר בחכמה ויאמר כי הקרה ה"א לפני רמז לו בר"ת ו'יאמר כ"י ה'קרה ה' א'להיך גי' מ"ב רמז לשם מ"ב דאבגית"ץ וכו' העולה מ"ב. וגם ס"ת ויאמ"ר כ'י הקר'ה ה' אלהי"ך גימ' ר"מ והם עולים בחשבון ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עם ח' אותיות שלהם גי' ר"מ. כולם רזין קדישין. א"נ אפשר שרמז לו באומרו מה זה מהרת למצא בני חמשה תיבות אלו ע"ה המה עולים בגי' ל"ך התגל'ו רזי'ן עלאי'ן עם ד' תיבותיהם ממש והוא ע"ד אומרם ז"ל שיעקב ביקש אופן לקחת הברכות מאביו קודם שיבא עשו ויקחם וזה ע"ד שנתגלה לו סודות ורזין בזה ומשו"ה אמר לו כי הקרה ה' אלהיך לפני הכונה שתמשיך עלי שפע טוב מכל שמות הקודש הנזכרים בפסוק זה וק"ל ונכון:
ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני אפשר לומר לענ"ד בס"ד לרמוז שאלת יצחק אע"ה ליעקב בנוט' זה והוא מ"ה ז"ה ר"ת מהיכן הבאת זבחים הללו. מחשבותיך הטהורות הם זכות. מה היתה זאת הכונה. אי נמי רמז לו בנוט' חמשה תיבות הללו מ"ה ז"ה מ'הרת ל'מצא ב'ני הם אותיות מזמל"ב ר"ת מגמתך זריזין מקדימין למצות ביותר. כלומר שאתה נזדרזת והבאת לי לאכול קודם שיבוא אחיך עשו ויטול הברכות. בנ"י ר"ת ברכתך יפה נעימה. השיבו יעקב אע"ה ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני נוטריקון ויאמ"ר ואמר יעקב אבי מטוב רחימותך. כ"י הקר"ה ר"ת יתעלה כבודו הזמין האל קודמי רצונך. ה" אלהי"ך ר"ת ישתבח ויתעלה הדרו השכינה אמרה לאמי יעקב הוא כדאי. א"נ אלהי"ך ר"ת לברכו יצחק אביו הברכות כולם. א"כ עכשיו לפנ"י ר"ת לגמר פרנסה נאה יברכני.
לעשות פה נחת יוצרך. א"נ ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני הם בגי' וכדי הברכות יהיו לי דיקא. א"נ כי הקרה ה' אלהיך לפני ע"ה בגימט' ה' הוא הזמינם לידי כדי לברכני אבי. א"נ בגימ' לי נאים ולא לעשו אחי. א"נ בגי' אדוני אבי כך עלה רצונו הטוב. כלומר שהשכינה הסכימה בזה. ואפשר שרמז לו בתיבות אלו כי הקרה ה' אלהיך לפני עם התיבות בגי' אבי אני יעקב לי נאה ויאה הברכה ע"ה ודוק:
באו"א ויאמר יצחק אל בנו מה זה גימ' תורה ר"ל שאני רואה דבר שעדיין לא בא לעולם והוא שעתידין בניו לקבל את התורה. גם מלת תורה במ"ק עם ד' אותיותיה גי' מה זה במ"ק וק"ל. ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני לרוב חיבתו עם זרע יעקב נותן להם את התורה:
הקול קול יעקב והידים ידי עשו (כ"ז כ"ב) אפשר לומר לענ"ד בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל בענין חלוקת העולמות דיעקב בחר לו עוה"ב ועשו עוה"ז ולכן אמרתי לרמוז ע"ע יעקב אע"ה שזכה להיות חלקו עוה"ב בשתי תיבות אלו הקל קול שכן כתוב בתורה הקל בלא וא'ו. והנה תיבות הקל קול במילוי כזה ה"א קו"ף למ"ד.
קו"ף ו"ו למ"ד הם בגי' תקל"ח כמנין עולם הבא וגן עדן זה הם חלקו. כלומר הם חלק יעקב. והאותיות מוכיחות בזה דוק היטב. גם והידים ידי עם האותיות גי' גיהנם כי זה הוא חלק עשו ונחלתו. גם רמוז בתיבת עשו עה"א גימ' גיהנם כלה וזה בזוי טמא אינו כלה ע"ה:
ועפ"י מה שכתבתי לעיל מזה בפ' ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני כנז"ל אמרתי אפ"ל כ"ה בס"ד בפ' וישב ואביו שמר את הדבר. עה"ת בגי' יודע הי"ב צירופי הוי"ה הם מכוונים נגד הי"ב שבטים (בזה מובטח דאין א' מהם ניזוק):
ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וגו' (כ"ז כ"ח). יל"ד דהול"ל ויתן לך ה' ולמה ברכו בשם אלהים שהוא מדת הדין. ואפשר לרמוז בס"ד דתיבת האלהי"ם גי' הוי"ה אדנו"ת רמז שהסכימה מדה"ד עם מדה"ר ובירך אותו. ומאי דקאמ"ל מטל השמים ומשמני הארץ אפשר שרמז לו בברכתו שהקב"ה יתן לו משכר עוה"ב ועוה"ז דידוע דע"י התורה אוכל האדם פירות בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ואע"ג דעשו ויעקב חלקו העולמות וא"כ עוה"ז שייך לעשו עכ"ז ע"י עסק התורה בזה זוכים לעוה"ז דהו"ל כמציל מזוטו של ים ומשלילותו של נהר הרי אלו שלו וכו' כידוע וכמ"ש מהר"ש פרימו ז"ל והרב מהר"י אלגאזי ז"ל בכמה מקומות עי"ע בחצריהם ובטירותם. וא"כ זהו שרמז כאן יצחק ליעקב אע"ה ויתן לך האלהים ר"ל ע"י התורה שנתנה הקב"ה לכם במתנה כדכתיב כי לקח טוב נתתי לכם וזהו שדקדק במלת ויתן לשון מתנה דקאי על התורה. וגם רמז לו ויתן לשון עתיד שעדיין לא קיבלו התורה אלא אח"כ משו"ה קאמר ויתן ועי"ז תזכה שיתן לך וכו' מטל השמים ומשמני הארץ ד' תיבות אלו כמנין אלף ומאתים וששה עשר והם בגימט' חלק בעולם הזה והשכר צפון בעולם הבא ודוק:
יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים וגו' (כ"ז כ"ט). אפ' שרמז לו בתיבת עמי"ם ר"ת מזרע עשו מזרע ישמע'. וישתחוו לך לאמי"ם ר"ת משבעים אומות יהיו משועבדים לך. הוה גביר לאחיך ידוע משדרז"ל על פסוק הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' שישראל שיבח אותם הקב"ה בג' מדות טובות הללו ביישנים רחמנים גומלי חסדים ר"ת גב"ר. ובזה רמז לו אביו באומרו הוה גבי"ר ר"ת ישראל ביישנים רחמנים גומלי חסדים לאחי"ך ר"ת לכל אחד יעשה חסד כראוי. וישתחוו לך בנ"י אמ"ך ר"ת כולם בני אברהם יצחק יעקב נטע מיוחס וק"ל:
מי אפוא הוא הצד צייד ויבא לי וגו' (כ"ז ל"ג):
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד וארז"ל שראה גיהנם פתוחה תחתיו משו"ה ויחרד יצחק וגו'. ואפשר לרמוז לענ"ד בס"ד מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי בגי' נכנסה עמו גיהנם עם ג' תיבותיהם. גם ברוך יהיה גי' הוא וזרעו. שהברכה מגעת לו ולזרעו אחריו:
בא אחיך במרמה ויקח ברכתך (כ"ז ל"ה) דרז"ל בחכמה יל"ד דלמה לא אמר לו אחת מנוסח הברכות שברכו והוא מטל השמים ומשמני' הארץ ורוב דגן ותירוש. ואפשר לומר בס"ד לענ"ד שיצחק אע"ה צפה ברוח הקודש שביאת יעקב אע"ה וזרעו לעוה"ז כדי לתקן הרפ"ח ניה"ק שנפלו לעמקי הקליפה בחטא אדה"ר על ידי אכילת עץ הדעת והתיקון הוא ארז"ל שע"י הברכה שמברך האדם ע"כ דבר הנאה ואכילה ושתיה בזה יכול לברר הניצוצות הנז'. וזהו הכונה בא אחיך ר"ל סיבת ביאת אחיך לעוה"ז הוא בשביל לתקן. במרמ'ה ע"ה גי' רפ"ח ואם תאמר באיזה אופן יכול לתקנם לז"א ויקח ברכתך ר"ל ע"י הברכה שמברך ע"כ דבר הנאה ואכילה ושתיה בזה מתקן הרפ"ח וכן תמצא תיבת ויקח בגי' על ידי. ר"ל ע"י ברכתך שהיא הברכה יחזור כל דבר לאופנו הראשון וק"ל:
ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי (כ"ז ל"ח) אפשר שרמז לו במלת הברכה גי' רל"ב והם ד' מילואי הוי"ה ב"ה עסמ"ב גי' רל"ב. וכיון שהם ארבע לכן ברכני אפילו באחת מהם. זהו שרמז ברכני גם אני אבי עם י"ג אותיות שבד' תיבות הללו הם במספר תיבת באחת ע"ה: א"נ רמז לו במלת הברכה חוץ מאלו שמות הקודש גם כן ברכה אח"ת שהיא נוט' ארץ ישראל. חיי עולם הבא. תורה. כמו שדרשו רז"ל על פסוק אח'ת שאלתי מאת ה'. ואפשר הכל רמוזים בו. תורה הקול קול יעקב. גן עדן דרז"ל על פסוק ראה ריח בני שנכנסה עמו ג"ע. עוד ראה ריח בני כריח שדה אשר רכו ה' ועליו נאמר ויצא יצחק לשוח בשדה ודרז"ל שהוא הר המוריה שהוא ביהמ"ק. וא"כ כולם יהיו ליעקב בתמיהא. לכן בבקשה ממך ברכני גם אני אבי כמוהו וק"ל:
הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי וגו'. יש לרמוז דתיבת יעקב עם ברכה גי' אחת וזהו כונתו ה"ל וכי דוקא בהתחברות עם יעקב ברכה אז יועיל ואי לא לא? יתפרש עוד בהצטרף פסוק ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים. גם בזה יובן כ"ה וצודה לי ציד מהו מלת לי דקאמר.
גם יובן כי בתחילה שאלו מי אתה בני השיבו אנכי עשו בכרך וא"כ מה שאלו אח"כ האתה זה בני עשו:
עוד קשה ולמה לא השיבו רק עד שמששו ואמ"ל הקול קול יעקב וגו'. עוד שאלו כו לא הכירו אתה זה בני עשו ויאמר אני. גם יובן למה יצחק היה אוהב את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב. כל חד מנייהו מאי סבר:
ונלע"ד לפרש בס"ד כי יצחק אע"ה צפה ברוה"ק מהבטחת הקב"ה לאבות על ריבוי הזרע שעתידין להוליד י"ב שבטים וראה כי הוא לא הוליד רק שנים. א"כ לא נתקיימה בו אלא בזרעו. והיינו הברכה שרצה לברכם. אך לא ידע מי הוא ראוי משניהם. והביט כי מי יעלה לי"ב הויו"ת הוא הראוי לזה אך לא מצא בחשבון כ"א מהם שיהיה מכוון לחשבון זה ועשה תכונה באופן זה לקחת פעולת כל אחד מהם ולצרף עם שמו יצחק כי הוא אביהם ומי שיעלה לי"ב הויו"ת הוא הראוי. וראה כי פעולת עשו צי'ד וצרפה לשמו יצחק והן מספר שי"ב גי' י"ב הויו"ת. ולכן אהבו שיעלה לחשבון י"ב הויו"ת וראוי לקיים י"ב שבטים. אך רבקה לא כן עשתה אלא ראתה פעולת צדיק יעקב ק"ל קול לו קול אליו וחבר פעולתו ק'ל עם יעקב גי' י"ב הויו"ת. ולכן אהבה אותו דבהכי עדיף טפי לחבר פעולתו עם שמו ולא עם שם אביו. ולכן בבא יעקב אל אביו ושאלו מי אתה אמר אנא מאן דאנא ועשו הוא בכורך כפירוש רש"י ז"ל. אך בשאלתו השנית שאלו האתה ז"ה גי' י"ב ר"ל האתה שפעולתך מורה על י"ב ואז שתק כי יצחק עדיין אינו יודע שפעולתו בהצטרפה עם שמו תעלה לי"ב הויו"ת. ולכן לא השיבו אני כי לא יבין יצחק לפי שיטתו. אכן באומרו הקול קול יעקב שדברות אלו הורה גבר אל הצטרפות שמו ופעולתו לפניו. כששאלו עוד השיבו אני כי לפי דבריך שאמרת אני עולה לי"ב הויו"ת. ולכן בבא עשו ויחרד יצחק חרדה גדולה וגו' ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ר"ל הוא פעולתו ונצטרפה ולשמו ולא עם שמו והכי עדיף ולכן גם ברוך היה. וז"ש חז"ל בא אחיך במרמה בחכמת תורתו ר"ל הק"ל שנתחבר עם שמו ועלה לי"ב הויו"ת. והשיבו עשו כי החשבון זה לא יעלה כ"א בהיות יעקב חסר וא"ו הק"ל חסר וא"ו וא"כ חסר משניהם ב' ווין כמנין ז"ה ובזה עלה לי"ב הויו"ת. והנה רבקה אף לשיטתו של יצחק רצתה לרמוז לו שיעקב עולה לי"ב הויו"ת בהתחברות יעקב עם צי'ד יעלה י"א הויו"ת ואמרה ליעקב הבא ב' גדיי עזים. גדיי גימ' כ"ו היא הוי"ה אחת ע"ה. בכללות גימט' י"ב הויו"ת. ועשו רצה לדחות כ"ז באומרו הברכה אחת היא לך אבי ר"ל אם כשיטת רבקה נוסף אחת על י"ב הויו"ת ומינה מוכח דחיבור ציד לא יאות לא עם שמי ולא עם שמו אלא היא לך אבי וא"כ ברכני גם אני אבי כמו שאמר. ולכן ברכו והיה כאשר תריד באותה הוי"ה החסרה מיעקב. ע"כ העתק מכתיבת יד ואיני יודע למי מקדושים המה: ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד. אפשר שרמז לו בתיבת ועל חרבך תחיה עם ב' כוללים בגי' הוא חלק סמא"ל לילית. ואת עם ג' אותיות גי' אלו י"ב שבטים. אחיך. אלו בני יעקב אחיך חייב תעבוד. והסיבה לזה ואת אחיך תעבד ע"ה גי' תתקכ"ג כמנין התורה קיום העולם. שכן כתיב אם לא בריתי יומם ולילה וכו' א"כ בדינא ובדיינא חייב אתה לעבוד את אחיך וק"ל: ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך. אפשר לענ"ד בס"ד שבא הכתוב לרמוז בתיבות ואת אחיך תעבד אם עשו נכנע לפני אחיו יעקב ומתנהג עמו כשורה בזה ירויח עשו והוא בתיבת ואת אחיך תעבד ע"ה בגימט' דוקא מזרעך מקבלים גרים. א"נ מזרעך יצאו גרים גדולים חסידים. א"נ הכל צדיקים יקרי הערך עם ב' כו'. כגון רבי עקיבה שמעיה ואבטליון ודומיהם ז"ל. עוד ארז"ל וה"ד הרב מדרש תלפיות ז"ל שכל אותם הגוים שהיו עם יונה בספינה כיון שראו גדולת ה' נתגיירו כולם ונעשו גרי צדק וחכמים גדולים (זוה"ק פרשת פקודי דף ר"ל ורל"א). עוד ארז"ל עתידים גרים לשרת בבית המקדש. ומבני בניו של סיסרא למדו תורה בלשכת הגזית. גם מצינו שכמה נשים מאוה"ע נתגיירו. הגר. אסנת. צפורה. פועה. בתיה. רחב. רות. יעל. א"נ ואת אחיך תעבד ע"ה בגי' מהם מסרו נפשם לכבוד (א"נ עם ב' כו' גי') ה' ברוך הוא והוא יתעלה פדאם: א"נ אחי"ך ר"ת אשריהם ישראל כולם חביבים. אשריהם ישראל כולם חכמים. כולם חסידים יראים אמונים. אהובים חברים ישרים כשרים. אשריהם ישראל כולם חשובים. אביונים יחוננו כמשלם חוקם. חסד אמת יעשו כולם. כולם יקיימו חוקים אשר - כבודו ותברך חקק אליהם. כל אחד ישלים חוקו. כזב אל ידברו חנון - יתעלה כבודו חונן אליהם. חן כבוד יתן אליהם: באו"א אפשר שרמז הכתוב בתיבת ואת אחיך תעבד כנז"ל והוא אם יחזור בתשובה רצויה ויקיים תרי"ג מצות דאורייתא בשמחה ובטוב לבב באותה שעה יכניע מעליו כח ס"מ שהוא שרו של עשו שיושב בתוך חדרי לבו כמאמר הכתוב ויאמר לו יצחק אביו מי אתה ויאמר - אני בנך בכרך עשו - ר"ת וס"ת גי' סמא"ל ויפרק עלו מעל צוארו זהו והיה לשון שמחה כאשר תרי"ד גי' תרי"ג ע"ה והוא אם רצונך לקיים התרי"ג מצות כמו שמצינו שאאע"ה קיים אפי' ע"ת. תריד ר"ת יעשה תשובה רצויה דאורייתא. כלומר בכל תנאיה אזי בזה יזכה להכניע כח הסט"א. ובזה תריד גימ' תזכה חיי עולם הבא:
באו"א אפשר לומר בס"ד במה שיש לדקדק בתי' ואת אחיך תעבד דנראה כיתור נפיש דהול"ל ואחיך תעבוד מאחר דלא יש לו כ"א אח אחד וידוע דאת לרבות ומה בא לרבו' הכא. ויובן בהקדי' מ"ש בגמ' שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לפ' את ה"א תירא מיד פירש. עד שבא רע"ק ולימד לרבות ת"ח שהקב"ה השוה כבודם לכבודו. וזש"ה ואת שהוא לרבות ת"ח. אחי"ך ר"ת אחיך חסיד ישר כבדהו. אחיך חלק כבודו יתברך, דכתיב יעקב חבל נחלתו. יעקב אהבתו חביבה כפלים, דכתיב ואהב את יעקב. וכתיב כה אמר ה' אל יעקב אשר פדה את אברהם. תעב"ד נוטריקון בזכותא דאורייתא עולם תתקיים. דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וכו'. תשמשהו בסוג עבד דעביד - על תנאי בית דין. דיטריח עצמו בעבודתו תמיד. במדריגת דומם תעריך עצמך:
באו"א אפשר שרמז הכתוב בנוט' תעב"ד בדרך מוסר והוא. בוקר ערב דמעות תוריד. עינך דמעות בל תחדל. ברוב עונותיך דיגלו תועבותיך. עת דין במשפט תעמוד. תקבל עליך דינים באהבה. באש תבערה דינך עבדין. שהיא גהינם תרופה במקום דהרבית עונות - עתה תהיה דבק במצות. שאין לך דבר שעומד בפני התשובה. עד דכא בתשו' תקובל. דכתיב תשב אנוש עד דכא ודרז"ל דכא נוט' דם כפירה אשה. ותאמר שובו בני אדם וק"ל. באו"א אפשר שרמז הכתוב בתיבת ואת אחיך תעבד בגי' זרע ישראל חייב בכבודם. א"נ עה"א בגי' גם חייב לעמד ולשמשם. א"נ ולהכין להם כל צרכם כעבד לפני אדנו ע"ה. א"נ יומם ולילה לא ישבת. (עם ב' כו'):
אחיך תעבד בנוט' אלו חכמי ישראל כבוד תורתם עדיף בכל דבר. ובפרט הכהנים דכ' וקדשתו לכל דבר שבקדושה כאז"ל. א"נ ח'לק י'פה כ'הן א'תחולי ע'בודה ת'רומות ב'כורה ד'יליה:
וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו (כ"ז מ"א) יש לדקדק דמילת את דחיק לה עלמא דהול"ל וישטם עשו ליעקב וקי"ל אתין לרבויי ומה בא לרבות הכא ואפשר לומר בס"ד בהק' מה שידוע בחלוקת העולמות דעוה"ב ליעקב ועוה"ז לעשו. ובאיזה כח נהנים ישראל בעוה"ז שהוא חלק עשו. ותי' רז"ל שע"י התורה יכולים ליהנות כידוע מדכ' אם לא בריתי וכו' הלא"ה עמודי שמים ירופפו וע"י התו' הו"ל כמציל מזוטו של ים ומשלילותו של נהר הרי אלו שלו. וזהו כונת הפ' וישטם עשו את יעקב את לרבות שתי עולמות שכן תמצא יעקב במילואו ע"ה גי' חלק בעוה"ז וטוב הצפון לו בעולם הבא. עוד נתקנא ממנו על הברכה שעולה כמנין רל"ב מספר ד' שמות עסמ"ב. א"נ על הברכה גי' עולם הבא גן עדן ע"ה. שהם חלקו של יעקב שאוכל פירות בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב משו"ה עבר עליו רוח קנאה ביותר לזה כתיב וישטם עשו את יעקב כנ"ל ופשוט: