אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי
פרשת קרח
ויקח קרח והוא בהקדים משפרז"ל שבא קרח לערער על הכהונה גם בא לערער על ישראל על עון העגל בזה לקח מקח רע לעצמו. אפשר שהם רמוזים באותיות מלוי קרח שהם אותיות יש"ת פי"ו ע"ה בגי' ב"א לערע'ר עו'ן העג'ל. א"נ ג"ם ב"א לערע'ר ע"ל הכהונ'ה. בז'ה לק'ח מק'ח ר'ע לעצמ'ו ע"ה. ונשאר אותיות הראשונות קר"ח יצא קרח מכאן ומכאן כאז"ל ודוק: (למ"ק) וישמע משה ויפול על פניו פירש"י ז"ל מפני המחלו' שהרי בידם סרחון רביעי חטאו בעגל ויחל משה וכו'. והקושי מבואר מה זה דאמר שהרי בידם. אמנם יובן במאי דאיתא ברש"י ז"ל שמרע"ה הלין טוב במעשה העגל דכתיב אנכי ה' אלהיך לי צוית ולא להם רק במחלוקת קרח שאמרו כי כל העדה כולם קדושים וכולם שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך א"כ נתעורר עליהם עון העגל הרי הם בעצמם הודו שלהם ציוה. והשתא מדוייק לשון רש"י ז"ל ויפול על פניו מפני המחלוקת. וא"ת למה לי לזה השיב שכבר בידם חטא ד' דהיינו מסיבת המחלוקת דהוו להם ד' סרחונות דהם עוררו חטא העגל עליהם ושפיר אתי מלת כבר ובזה מבואר דברי רש"י ז"ל בפרשת דברים וחצרות זה מחלוקתו של קרח. ודי זהב הוא מעשה העגל וכאן אמר דמעשה העגל היה תחילה. ועפ"י האמור ניחא כי בלא מחלוקת קרח לא היה מקום להוכיחם על העגל כי י"ל לי צוית ולא להם אבל ע"י המחלוקת נתעורר עליהם מעשה העגל לזה הקדים מחלוקת קרח ואח"כ מעשה העגל ודוק. רבני אשכנז ז"ל:
למ"ק בפרש"י ז"ל ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל הרמתי ובילקוט איתא וקרח שפקח היה ומטועני הארון היה מה ראה לשטות זה ומתרץ ראה שמואל הרמתי יוצא ממנו שהיה פרנס על ישראל י"א שנה כדכ' והוא שפט את ישראל י"א שנה וכו' המדרש הזה אומר דרשוני ותירץ הגאון דאיתא במסכת סנהדרין י"ח קללות קלל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן ואחד מן הקללות הוא שלא להיות בישראל חכם חרשים ונבון שלח שר החמשים ומקשה הגמ' מאי שר החמשים ומשני אין ממנין פרנס על הצבור אלא א"כ הוא בן חמשים. ד"א א"ת חמשים אלא מחומשים פי' שיודע חמשה חומשי תורה ונמצא דבגמ' אינו מבורר איזה פי' אמת או בן חמשים או חמשה חומשי תורה וזיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי ליה וכשאחד רוצה להיות נשיא צריך עד שיהיו בו השנים הנז' ואי לא לא או שיביא לנו אות מופת איזה פירוש הוא אמיתי. והנה קרח נתקנא על נשיאות אליצפן ן' עוזיאל והיה רוצה להיות נשיא וכיון דקרח היה מטועני המשכן והיה פחות מן' שנה כי כשר בכהנים פסול בלויים וא"כ היאך היה רוצה להיות נשיא אחר שהוא פחות מן' שנה. אלא בהכרח סבר קרח כאידך פירושא של חמשה חומשי תורה. דילמא כפירושא קמא שצריך שיהיה ב"ן שנה לזה בא ומתרץ ראה שמואל הרמתי שהיה פרנס על ישראל י"א שנה וכל ימי חייו נ"ב שנה ואם איתא כפירוש הראשון היאך אפשר שיהיה נשיא אלא ודאי העיקר כפי' השני לזה טעה קרח ודוק. רבני אשכנז ז"ל (למ"ק) מדרש תמוה הובא בילקוט פרשה זו וז"ל קרח בן יצהר שהרתיח את כל העולם כלו כצהרים וכו' דתן שהעבירם על דת. אבירם שהעבי' לבם מלעשות תשובה ע"כ. וקשה באיזה ענין הרתיח העו' ולמה היה הרתיחה דוקא כצהרים. ועוד דקאמר שהעבירם על דת והעביר לבם מלעשות תשובה על איזה. דת העבירם והיכן שמענו שהעביר לבם מלעשות תשובה. אבל כל זה. יבואר היטב. כיד.
ה' הטובה עלינו רק יש לידע תחילה מה היה ענין מחלוקת קר עם משה בענין הכהונה והענין הוא כמ"ש בזוהר פ' זו מי שעושה ימין לשמאל ומהפך הסדר ושמאל לימין כאילו מחריב העולם. תא חזי אהרן ימינא ליואי שמאלא. קרח בעא למעבד חלופא ימינא לשמאלא בגין דא אתענש ע"כ. וביאור הענין כי הכהנים הם מצד החסד והם תלוים בימינו של הקב"ה ולוים הם מצד הדין הם בשמאלו של הקב"ה ולוים שהם מצד הדין צריכין שיהיו נכנעים לפני הקב"ה שהם מצד החסד ולמשול הכהנים עליהם כי החסד יד ימין יש לו ממשלה ומעלה יתירה על, השמאל שהוא מצד הדין כדמיון האב השולט ומושל על בנו והבן נכנע מלפניו שמטעם זה יצחק שהיה מצד הגבורות והדין היה נעקד ע"י אברהם איש החסד והיה נכנע מלפניו והיה ג"כ אביו מושל עליו כמ"ש הריקאנטי בפרשת תולדות יצחק וגם בעל הלבוש בכונת נטילת ידים שמטעם זה צריך שהיד שמאל ישפוך על יד ימין כעבד לרבו. ומי שמהפך ורוצה לעשות מימין שמאל. ומשמאל ימין כאלו מחריב העולם וקרח שהיה לוי מצד שמאל, ובקש שיהיה כהן למשול על הכהנים בזה רצה להפוך סדרי בראשית ומעשה מרכבה ולכך נענש. ולכך נראה לי שז"ש משה בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש. והקריב אליו. וגם בזה יבואר משארז"ל במדרש בפ' זו נשיאי עדה קריאי מועד עמד קרח ועשה להם משתה ע"כ. ודריש מועד מלשון זמן שהוא זמן סעודה. וקשה מאי בוקר ויודע וכו' ועוד למה עשה להם קרח סעודה ועי"ז בא למחלוקת אבל הוא הדבר אשר דברנו. רק יש לידע שמה שהשמאל נכנע לימין ולשפוך ביך שמאל על יד ימין כעבד. לרבו וכבן לאביו היינו דוקא בבוקר בזמן הנטילה אבל בנטילת ידים דסעודה צריך שיהיה להיפך שיד ימין ישפוך על יד שמאל תחילה כמ"ש מרן הבית יוסף בטור או"ח בהלכות נטילת ידים ליישב שני מאמרי הזוהר שנראים כסותרים אהדדי עיין שם בארוכה. ונראה לי שזה היה הויכוח בין משה וקרח בשני דיעות אלו כי משה כאשר ראה שקרח הלוי שהוא מצד. שמאל ורוצה לשלוט על הימין חשב בלבו שודאי אין הדבר כן שהרי נטילת ידים בבוקר יוכיח שצריך שאדרבה יד שמאל יהיה נכנע לפני הימין ולפיכך אמר משה בוקר ויודע ה'. ר"ל תיכף בהשכמת הבוקר. יוודע האמת אשר אתי כי אז יראו הכל בעיניהם שהדין הוא עמדי וידעו הכל ואת הקדוש והקריב אליו. אבל קרח שרצה לשלוט על ימין לא שת לבו אל זאת אלא סמך על נטילת ידים דזמן סעודה שאז הוא כדבריו שצריך ימין להיות נכנע לפני שמאל והיה ירא מעדתו פן יאמרו לו מנא לך שיהיה השמאל שולט על הימין ולפיכך מה עשה רשע ערום והקדים טענותיו ועשה להם משתה כדי שעל ידי המשתה וזמן סעודה יראו בעיניהם שהדין עמו ולכך החזיק במחלוקתו ע"י סעודה כי מצא עזר כנגדו ולכך אומר הכתוב נשיאי עדה קריאי מועד ר"ל אלו הנשיאים היו נקראים לי להחזיק בטענתו ולחלוק על משה וכל זה היה ע"י שהיו קריאי מועד שקראם והזמינה לזמן הסעודה כנז' וע"י הסעודה מצאו פתחון פה ולפי האמת אין לנו ללמוד מנטילת ידים דסעודה שאין שם הטעם משום הכנעה אלא כדי שיבואו. המים תחילה מימין על השמאל להחליש כח הדין כמו שאמר שם ואדרבה משם ראיה והוכחה גדולה שאין כח לשמאל על הימין. וצריך שהימין יחליש כח השמאל שלא יגבור עליו. אבל בזמן הבוקר שצריך שיד שמאל ישפוך על הימין הוא מטעם הכנעה כעבד המוכנע לרבו שמטעם זה צריך לאחוז תחילה ביד ימין וליתן ליד שמאל שישפוך על הימין כעבד השופך מים על יד רבו וראיה מעקידת יצחק שהוא בעל הדין מצד שמאל שהיה נכנע לפני אברהם בעל החסד שהוא מימין ולכך נ"ל שהיה זה בבוקר כמ"ש הכתוב וישכם אברהם בבוקר אל המקום דייקא ר"ל בשביל בוקר כנז' וזה היה מורה על כל בעלי הדין שצריכים להיות נכנעים לפני בעלי החסד ודוק:
למ"ק במדרש מה ראה קרח לחלוק עם משה פרה אדומה ראה. יובן עפ"י מ"ש רז"ל שמשה הליץ על ישראל במעשה העגל לי צוית וכו' ולפי"ז אין לישראל חטא במעשה העגל אך י"ל בהפך דבאמת הקב"ה צוה לכל ישראל ומה שאמר בלשון יחיד הוא מפני שכולם גוף אחד כדכתיב ויחן שם ישראל נגד ההר ויש הוכחה לזה ממה שצוה הקב"ה להביא פרה אדומה כמ"ש תבא פרה ותקנח וכו' משמע דהיה שם חטא. מעתה יע"ן דרש"י ז"ל פירש במחלוקתו כי כל העדה כלם קדושים כולנו שמענו מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך. וקשה מה ראיה היא זו הרי לא נתיחד הדבור כי אם למשה כדכתיב אנכי ולא יהיה לך לשון יחיד וכמ"ש רז"ל לי צוית לז"א פרה אדומה ראה שהוא לכפר על מעשה העגל. וא"כ ע"כ דאנכי ולא יהיה גם לנו צוה רק שכינה אותו בלשון יחיד כמ"ש ויחן שם ישראל ולכך ראה לחלוק ולומר כי כל העדה וכו' ודוק.
רבני אשכנז ז"ל:
ושמעתי פירוש המדרש הנז' משם הרב כמהרי"ח אבואלעפיא זלה"ה והוא עפ"י משארז"ל למה נבחר שור להיות ראש להקרבנות לפי שבדק הקב"ה במעשה העגל ולא ראה בו ממש וכמ"ש במדרש קרב אל המזבח ועשה וכו' מלמד שהיה אהרן בוש ממעשה העגל עד שאמר לו משה קרב כי לכך נבחרת להודיע לאומות כי מעשה העגל אין בו ממש. ובודאי צריכין אנו לומר כי הקרבתו היתה ע"י אהרן כמו מעשה הפר של יוה"כ וזה שאמר המדרש מה ראה קרח לחלוק עם משה במ"ש בירר לעצמו מלכות ובירר לאחיו כהונה לז"א פרה אדומה ראה ר"ל ראה פרה אדומה שמצותה בסגן שהוא אלעזר כי כן צוה לו ה' ומזה דן דאהרן לא היה יכול להקריב וא"כ מזה מוכח דחטא בעון העגל ולא כמ"ש לו משרע"ה קרב כי לכך נבחרת ודוק וש"י:
למ"ק במדרש כשבא משה אצל בני קרח אמרו היכי נעביד נקום מפניו שמא יכעוס אבינו. לא נקום רבינו הוא כשראו שכל ישראל קמו מפניו גם הם עמדו עכ"ל. וקשה דעדיין קצף אביהם במקומו עומד. וי"ל דהנה סברת קרח דמרע"ה לאו עושה מעשה עמך הוא ח"ו ואינם חייבים בכבודו שהרי חשדו אותו שהוא נביא שקר ח"ו ואיתא בחולין מנ"ל דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דדילמא לאו אביו הוא אלא ודאי דאזלינן בתר רובה. ועל כן כשעמדו ישראל מפניו סברת אביהם בטלה ברוב דהרי רובם חלקו אליו כבוד ואם יטעון אביהם דלא אזלינן בתר רובא ויכולין לעשות סברתו אפי' שהיא ס' יחידאה א"כ כפי זה יכולין לעמוד מפני מרע"ה כיון דלסברתו לא אזלינן בתר רובא א"כ ניחוש שמא לאו אביהם הוא ואינם חייבין בכבודו ולכן עמדו מפניו ודוק. רבני אשכנז ז"ל: