אור ברסלב
אהבת עולם פרשת מקץ

אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי

פרשת מקץ

פרשת וישב

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וגו' כתבו רז"ל שהחלומות שחלם פרעה הם היו סבה מאת ה' ברוך הוא להביא יוסף אצלו לפתור לו חלומותיו ופתר אותם על ענין השבע והרעב וסוד הענין הוא כלם בשביל יוסף באו כדי לעלות לגדולה. ואפשר שזה רמז שבע רעב בגי' הם כלם באו בשביל יוסף ע"ה. בכדי לעלת לגדולה. יוסף גדול הגון למלוכה ולכבוד ולמעלה ע"ה. הבט וראה בענין השבע נאמר הנה שבע שנים באות שבע גדול וגו'. וברעב נאמר כי כבד הוא מאד. והנה תיבת גדול הנאמר בשבע. ותי' כי כבד הוא מאד הנאמר ברעב הם בגי' יוסף. לרמוז לך שבסיבת יוסף באו. באו"א אפשר לרמוז בס"ד שהשבע והרעב באו לסיבת יעקב אע"ה כאז"ל שהיה עתיד לירד בשלשלאות של ברזל והקב"ה סיבב כל הסיבות על ידי מכירת יוסף וע"י החלומות שחלם פרעה עד שבא יוסף ופתר אותם לו על ענין השבע והרעב ככתוב. אפשר לומר תיבת שבע רעב בגימט' וכלם היו בשביל יעקב ע"ה לירד הוא מצרימה עם התיבות. באו"א אפשר שיובן בס"ד שהשבע והרעב באו בכדי שיוסף יצבור בר כדכתיב ויצבור יוסף בר כחול הים. וכל הארץ באו מצרימה לשבור א יוסף. עוד כתיב ויבואו אליו בשנה השנית ויאמרו לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף. ארז"ל כל זה היה סיבה מאת ה' ברוך הוא לקיים הבטחתו לאברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים ואח"כ יצאו ברכוש גדול אפשר שזה רמז השבע והרעב עם האותיות בגימ' כדי יצאו ברכוש. ובזה אפשר לומר בס"ד כ"ה בתהלים מזמור ק"ה על פסוק שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו. והוא שבא הכתוב לרמוז שהקב"ה סיבב כל הסיבות שהביא רעב על מצרים מטעם אשר ציערו ליוסף מענין אשת אדוניו וישב בבית האסורים י"ב שנים משום הכי הקב"ה הביא עליהם הרעב להראות להם שיוסף נקי ובר מעון נשג"ז. שכן רעב בחילוף אותיות אתב"ש הם אותיות שג"ז ר"ת שפחה גויה זונה. ונענשו מדה במדה הם ענוהו במאסר דכ' ע'נו ב'כבל ר'גלו ר"ת רעב שהביא עליהם הרעב. ואם ח"ו יוסף חטא לא היה אפשר ליוסף לפתור החלומות כי לא עביד קוב"ה ניסא לשקרי לפתור החלומות אלא ודאי לא חטא ורוה"ק נצנצה בו לעלות לגדולה ולאצור בר בשנות השבע כדי להחיות עם רב. והראיה שלא חטא הוא מענין השבע שכן נוט' שב"ע הוא עדות ביהוסף שמו שניתוסף לו אות ה' בשמו ועי"ז זכה לכל הגדולה בצאתו על ארץ מצרים:

ובזה אפשר לומר ג"כ בס"ד כ"ה בתהלים מזמור פ"ז וכ"ת. ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל. והוא כמו שאמרנו לעיל שע"י שלא חטא יוסף באשת אדוניו זכה לגדולה כדקי"ל כל הבועל ארמית קנאים פוגעין בו ולא יהיה לו ער ועונה ודרז"ל ער בחכמים ועונה בתלמידים. וכן הענין היה ביוסף שמכח שנולד לו בנים שהם מנשה ואפרים מכאן הוכחה ברורה ליעקב אבינו ע"ה שלא חטא יוסף כמו שמצינו שאמ"ל ראה פניך לא פללתי והנה הראה אותי אלהים גם את זרעך. וז"ש ויקם גימט' יוסף. גם ויקם לשון התנשאות וגדולה שזכה ועלה לגדולה בזה עדות ליעקב שלא חטא יוסף באשת אדוניו וראיה לזה מכח שזכה לבנים צדיקים ונבונים וזהו עדות גימ' בניו צדיקים נבונים וק"ל:

א"נ באו"א ויקם עדות ע"ה גי' בגלל לעבד נמכר יוסף. ר"ל דמה שזכו יש' לצאת קודם הזמן ממצרי' הוא בזכו' יוסף שכיפר להם העבדו' כאוז"ל זה הוא עדות ליעקב שיוסף לא חטא וביצי"מ קוה"ז זכו לקבלת התורה וז"ש ותורה שם בישראל וק"ל:

ובזה אפשר לומר בס"ד כו' הכ' בתהלים מזמור ל"ג וכ"ת. ה'נה ע'ין ה' א"ל י'ראיו ל'מיחלים ל'חסדו. נוט' זה הפסוק גימט' יוסף. גם אל יראיו גי' על יוסף עם התיבות. למיחלים גי' זה יוסף. והכונה הנה עין ה' תמיד להושיע אל יראיו שהוא על יוסף מכמה צרות שעברו עליו והוא היה מייחל ומצפה לתשועת ה' לחסדו שמייחל חסדי האל ברוך הוא וכולם סיבה מה' ית' לכמה טעמים ואחד מהם כמ"ש רז"ל כדי שירד יעקב אע"ה למצרים בכבוד. ומ"ש להציל ממות נפשם קאי על אחי יוסף שבאו אליו לשבור אוכל להחיות את נפשם ועי"ז שנעשה מלך היתה סיבה מאתו ית' להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב. וז"ש להצי"ל ר"ת יוסף הורד למצרים לעשות צדקה. לקבוץ התבואות יספיק לכל צורך. הבאים למצרים לקנות יתן צורכם. יוסף לכבוד הזקן ציוה לשלוח - לו העגלות צידה לדרך ישאו. להספיק צידה לכל הבאים יחד. ממות נפשם גי' יעקב וזרעו אתו הכל יחד ע"ה.

ולחיותם ברעב הבי"ת שימוש. רעב גימ' על יד יוסף עם ב' כו'. וק"ל:

ובזה אפשר לרמוז בס"ד כו' הכתוב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. ציון גי' יוסף מן הראוי שאחיו אחר שמכרו אותו חייבים לפדותו מדין פדיון שבויים וז"ש במשפט תפדה. וא"ת א"כ למה לא פדאוהו לז"א ושביה שהקב"ה סיבב ונתן בדעתם שלא יפדוהו כדי שאחר כך כשיבואו אליו לקנות אוכל לנפשם ירחם עליהם ויעשה עמהם צדקה וז"ש בצדקה. והוא נכון:

באו"א אפשר לומר בס"ד כ"ה ציון וכו' על ענין גלות מצרים והוא בהקדי' מ"ש רז"ל שהשבטים על ידי שחטאו במכיר יוסף פגמו ביו"ד פעמים שם הוי"ה ב"ה וז"ס הפסוק וירא ה' כי סר לראות הכונה שנגזר עליהם לישב במצרים גימ' ס'ר והם לא ישבו כ"א רד"ו ונשאר עליהם ן' שנים וזמ"ש פרעה מ"י ה' אשר אשמע בקולו שרמז להם שנשאר להם מנין מ"י כידוע מהמפרשים ז"ל. וז"ש ציון שהיא כנ"י הנקראת ציון במשפט תפדה ר"ל שנשלם הקן ומן הראוי שיצאו לז"א ושבי"ה ו'פגמו ב'עשרה ש'מות ה'וי'ה י'חד. וא"כ צריכים לישב עוד נ' שנה להשלים הס'ר. ושביה כלומר תשובתה. בצדק'ה במ"ק גי' אהי"ה. ויו"ד פעמים אהי"ה בגי' רד"ו וממילא בזה נשלם הקץ ודוק:

באו"א אפשר לרמוז בס"ד כ"ה הנז' על הגאולה שבא הכתוב לרמוז על אורך הגלות הזה המר והנמהר ובעוה"ר כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה והכל כנגד השנאת חנם המרקדת בינינו וז"ש ציון שה כנסת ישראל במשפט תפדה מלת במשפט גי' יהיו בשלום יחד. תפדה גי' הכל באחדות אחד. עוד צריך ושביה ר"ל שיחזרו בתשובה שלימה וגם בצדקה ע"י האחדות והתשובה והצדקה אזי תפדה ויזכו לביאת הגואל. וז"ש ושבי"ה ר"ת יבא הגואל ומיכאל שניהם ביחד. יה"ר שיבב"א:

ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים וגו' (מ"א י"ב). יש לדקדק למה כינה אותו בשם נער ולא בשם איש כשם שקראתו אשת אדוניו ראו הביא לנו איש עברי וגו' ומה היתה כונתו באומרו נער עברי עבד. ואולם ידוע דכל מגמתו היתה לדבר בגנות יוסף ולהטיל ארסו של נחש שיהיה באופן שאינו ראוי לכבוד ולתפארת וכמ"ש רז"ל ע"ה ארורים הרשעים שאין טובתם שלימה. ופשוטן של דברים הם לגנאי. אבל הוא יתברך ביטל מחשבתו של שר המשקים ואדרבה גידל את יוסף וינטלהו וינשאהו ע"כ מצרים כדמצינו אח"כ וילבש אותו בגדי שש וישם רביד הזהב על צוארו וגו'. והנה אפשר לומר בס"ד לענ"ד לשבח אחר המחילה והסליחה חוץ מפשטן של דברים והוא בהקדים מ"ש רז"ל ע"י שאמר אברהם אע"ה במה אדע נגזר על בניו גלות ת' שנה כידוע. והקב"ה ברוב רחמיו דילג את הקץ ולא ישבו כ"א רד"ו שנים וזהו נער עברי עבד ר"ת גי' ק"ן שדילג את הקץ ולא ישבו כ"א רד"ו שהם מספר ג' עיינין האמורים בג' תיבות נער עברי עבד. ולכן נקט הכתוב נער ולא איש. והתשלום לשאר גליות כמ"ש רז"ל על פ' ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר לו אלהים אהיה אשר אהיה רמז לו אהיה עמם בגלות זה אהיה עמם בגלות אחר השיב לו משה דיה לצרה בשעתה. השיבו עתה זה סוד כמוס. וזהו ס"ת נע"ר עבר'י גי' רד"ו ותיבת עבד סופה דל"ת רמז לד' גליות וזש"ה אנכי ארד עמך מצרימה שתיבת אנכי רומזת לשכינה. ארד גי' בבל מדי יון אדום שהם ד' גליות. עמך, מצרימ"ה גימ' שכינה עמו אנכי בצרה בכל צרתם לו צר. ונשאר מתיבת נער עברי עבד אותיות ברעב רמז על ידי הרעב נתגלגל הדבר וירדו אבותינו מצרימה כידוע:

א"נ נער במילוי כזה נו"ן עי"ן רי"ש גימט' תשמ"ו. עברי גם כן במילוי כזה עי'ן בי"ת רי"ש יו"ד גי' אלף ע"ב. עבד ג"כ במילוי כזה. ע'ין ב'ית ד'לית תתקפ"ו. חוץ מפשוטן של דברי' באו לרמוז על עיקר סיבת ירידת ישראל למצרים וגם מהטעמים אשר בהם יצאו קודם הזמן מספרם בנוט' אחת לאחת וגם שבח שבטי יה עדות לישראל ושבח מע' יוסף הצדיק זיע"א. והוא תיבת נער במילואו עולה גימט' תשמ"ו נוט' כ'י ע'יקר י'רידת י'שראל ל'מצרים כ'די ל'תקן ר'פ"ח ניצוצות ש"ל א'דם ה'ראשון. ו'בירידתם ת'קנו מ'הרפ"ח נ'צוצות ר'ב נ'צוצות. (ככתוב וגם ערב רב עלה אתם.)

ו'בעונותינו ע'ל י'די מ'עשה ה'עגל ח'זרו כ'לם נ'פלו ת'וך ה'קליפה נ'פל פ'יתא ב'בירא ע"ה. א'ימתי ש'מתקנים ר'פ"ח ה'נצוצות י'תגלה ק'ץ מ'שיח צ'דקנו. עוד נע'ר עבר'י עב'ד גימ' תרע"ח בנוטריקון ד'וד ב'ן י'שי מ'לכינו ע'מו א'ליהו ו'מיכאל ב'שופר י'תקעו (עוד יש מפרשים ז"ל ס"ל) מ'שה ר'בינו ע'ליו ה'שלום ה'וא ג'ואל ר'אשון ו'הוא ג'ואל א'חרון. עברי במילואו עולה אלף ע"ב גי' הם כלם י"ב שבטי בני ישראל ע"ה. עבד במילואו עולה תתקפ"ו גי' חכמים חסידים קדושים וטהורים:

באו"א אפשר שבא הכתוב לרמוז בתיבות נער עברי עבד במספר הנז"ל בנו' הטעמים שיצאו ישראל ממצרים קודם הזמן הוא בהקדים מ"ש רז"ל טעם הראשון הוא כדי לקבל את התורה דכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וגו'. ב' שכינה השלימה המנין דכתיב אנכי ארד עמך מצרימ"ה גי' שכינה. ג' מלאכים השלימו המנין דכתיב איש וביתו באו ואמרו בזוה"ק דהשכינה עם המרכבה ירדו למצרים. ד' זכות אבות העולם היא שעמדה להם. זהו תיבת נער במילואו נוט' ש'כינה ת'ורה מ'לאכים א'בות ה'עולם:

ותיבת עברי כנז"ל. טעם ה' בזכות שבת כדכ' בדברות שניות שמור את יום השבת לקדשו. וכתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו'. טעם ו' בזכות התפלין דכתיב והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים. ז' לילות השלימו המנין כאז"ל שבכל לילה היו מחשבים המצריים על ישראל כיצד ישעבדו בהם למחר וקי"ל דלאוה"ע מחשבה רעה מצטרפת למעשה וזש"ה ויקם פרעה לילה טעם ח' זכות משה ואהרן עמדה להם לישראל כאז"ל. טעם תשיעי בזכות השירה שעתידין לומר על הים דכ' אז ישיר משה ובני ישראל וגו' זהו עברי במילואו נוט' ש'בת.

ת'פילין. ל'ילות. מ'שה א'הרן. ש'ירה ע"ה. טעם יו"ד קושי השעבוד השלים המנין דכתיב תכבד העבודה וגו'. טעם י"א מלידת יצחק התחיל הגלות דכתיב כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע. י"ב מכירת יוסף דכתיב לעבד נמכר יוסף כיפר העבדות. י"ג ריבוי אוכלוסין דכתיב בשבעים נפש וגו' וכשיצאו כת"ר אלף רגלי וגו'. י"ד ישראל נקראו קדש דכתיב קדש ישראל לה' וקי"ל דהקדש מפקיע מידי שיעבוד. ט"ו לא היה בהם דלטוריא ולשון הרע וראיה לזה ממה שציוה להם משה ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה וגו' וזה היה קודם י"ב חודש ליציאת מצרים ולא אחד מהם גילה את הסוד למצריים. ט"ז בזכות שלא שינו את לשונם עברי אנכי שהיו מדברים בלה"ק. י"ז בזכות נשים צדקניות. י"ח מטעם שכרתו ברית לעשות חסד זה עם זה והיא מצות גמ"ח. י"ט בשכר האמונה דכתיב ויאמן העם וגו'. כ' בזכות הטף שהיו משקעים אותם בבנין והיה פרעה שוחט ק"ן ילדים בבוקר וק"ן ילדים בערב ורוחן בדמיהן יצאו ישראל ממצרים. כ"א בזכות דם פסח ודם מילה כדכתיב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמי'ך תרתי משמע. זהו עבד במילואו נוטריקון ק'ושי ה'שעבוד. מ'לידת י'צחק. מ'כירת י'וסף. ר'יבוי א'וכלוסין. ק'דש י'שראל ל'שון ה'רע, ל'שון ע'ברי. נ'שים צ'דקניות. מ'צות ג'מילות ח'סדים. ב'שכר ה'אמונה. ב'שביל ה'טף. ב'זכות ד'ם פ'סח ד'ם מ'ילה. אלו הטעמים שיצאו ישראל ממצרי קודם הזמן:

באו"א אפשר לומר כ"ה ושם אתנו נער עברי עבד וגו' להגיד בשבח של יוסף ומה שאירע לו עם אשת אדוניו ומה שהשיג מן המעלה והכבוד והמלכות וכמה חסדים שעשה לאחיו וכדומה. והוא תיבת נער עברי עבד בגי' יוסף השכינה היא עמו כדכ' ויוסף הורד מצרימ"ה גי' שכינה. א"נ גי' איש צדיק וחסיד וחכם עם הכולל א"נ בגי' וזיווהי כאדם הראשון ע"ה. כמש"ל קלסתר פניו של יעקב אע"ה דומה לאדה"ר וזיו איקונין של יוסף דומה ליעקב דכתיב כי בן זקונים הוא לו כאדה"ר. אי נמי עה"ת בגי' יוסף רחמן ואהוב וגומל חסדים. א"נ גי' יוסף פיו לבו יחד שוין. נער במילוי כזה נו'ן עי'ן רי'ש גימט' יוסף הצדיק אהוב למעלה ונחמד למטה. א"נ גימ' ידע בפשר חלמא ע"ה. עברי במילוי כזה עי"ן בי"ת רי"ש יו'ד עם ד' אותיות גי' יוסף ירא אלהים בכל לבו בכל נפשו מאד. א"נ עברי במילואו ע"ה בגי' יוסף היה פקיד ישר נאמן בכל. א"נ בגימט' ומענין אשת אדנו ידע. א"נ עם האותיות בגי' הוא נקי ובר מכל חטא ועון ופשע. א"נ בגי' וכל השבע והרעב למען יוסף באו ע"ה א"נ ע"ה גי' הוא עלת כל העלות א"נ בגי' סבב כל זה בכדי ירד יעקב אבינו למצרים בכבוד ע"ה. א"נ גי' יוסף יהיה מלך שמנים שנה ע"ה. א"נ עברי ע"ה גימט' ויוסף אחד ושבעים לשון ידע. א"נ ע"ה בגי' והוא יחיה מאה ועשר שנים. א"נ עם ב' כו' בגימ' בחלומו הביט שמש ירח כוכבים. א"נ בגי' בבא אחיו אצלו השתחוו לו אפים יחד ע"ה.

א"נ בגימ' בעת אחד מאלו בבא יוסף בצהרים עם ב' כו'. א"נ עברי כנז' בגימ' בשביל יוסף הם יצאו ממצרים. א"נ בגי' ובזכות יוסף נקרע הים. כאוז"ל ע"פ הים ראה וינוס מה ראה ארונו של יוסף ראה. א"נ בגי' יוסף משיח ראשון ע"ה. א"נ בגימט' שטנו של עשו ע"ה. א"נ בגי' ויוסף עשה באהבה לאחיו כרחם אב על בנים. א"נ בגי' ויוסף בא לתקן ולא לקלקל. א"נ בגי' משה ע"ה הוא העלה ארון יוסף עמו ע"ה. עבד במילואו עי"ן בי"ת דל"ת בגי' יוסף ע"ה רוח הקודש עמו. א"נ עבד במילוי עם ג' אותיות והכו' בגימ' בניו מנשה ואפרים והם סגניו. א"נ עם ב' כוללים בגי' האל ישלם לו שכרו. א"נ נער עברי עבד בגי' והוא בא ורצה במזיד לזלזל בכבוד יוסף. והקב"ה עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות קלקל מחשבתו ויגדלהו וינשאהו וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו. אי נמי אומרו לש"ר הטבחי"ם כיוין בנוט' לסיבת שבע רעב. חלמא טבא יוסף במצרים מלכא הוה וק"ל:

וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו ויבא אל פרעה (מ"א י"ד). אפ"ל לענ"ד בס"ד והוא בהקדים מ"ש רז"ל על אדה"ר באכילתו מעץ הדעת טוב ורע פגם בג' עבירות ע"ז ג"ע ש"ד ובאו אח"כ אבות העולם ותיקנום אחת לאחת כנודע. עוד אמרו רז"ל זיו איקונין של יעקב אע"ה היה דומה לאדה"ר וזיו איקונין של יוסף היה דומה ליעקב כמו שרמז הכ' כי בן זקנים הוא לו כלומר מעין שופריה דאדה"ר הוא. ותי' זקנים הוא לו במילוי כזה. זי'ן קו'ף נו'ן יו'ד מ'ם. ה'א וא'ו ואל'. למ'ד וא'ו. בגימט' זיוו היה כאדה"ר. ואפ"ל שיוסף בא לתקן פגם של אדה"ר. והוא מה שתיקנו אבות העולם בפרטות יוסף בעצמו תיקן אותם יחד אחת לאחת והוא מדרך טכסיסי המלוכה כשיבא האדם אצל המלך צריך לה להשתחוות לו אפים ארצה כמו שמצינו בעת שבאו השבטים אצל יוסף וישתחוו לו אפים ארצה זה ראשונה. פעם שנית בעת בא יוסף בצהרים ויוסף כשהוציאו אותו מבית הסוהר ובא אצל פרעה לא גילה הכתוב שהשתחוה לו ובזה סיכן בעצמו ואין לך סכנה גדולה מזו אבל אפשר הסיבה הוא שלא השתחוה בשביל שפרעה היה חקוק עליו צורת ע"ז וכתו' בתורה לא תשתחוה לאל אחר. ועל עון ע"ז אמרו רז"ל יהרג ואל יעבור אפשר בזה תיקן עון ע"ז:

על עון שפיכות דמים והוא בהק' מ"ש רז"ל אם אדם רודף אחר חבירו להורגו וקדם הנרדף והרג הרודף פטור כמ"ש הבא להורגך השכם להורגו כענין יוסף כשהלך אצל אחיו אמרו ועתה לכו ונהרגהו וגו'. עוד שנית בעת הויכוח שהיה בין יאודה ויוסף אמר לו יאודה יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן ואחיו מת ופירש רש"י ז"ל מפני היראה. ובודאי יוסף נתעצב בלבו באומרו מלת מ"ת בדידיה הוה עובדא שכן תיבת מ"ת גי' והמה לעבד מכרוהו ע"ה. ועכשיו היכולת בידו להנקם מהם. עוד אמרו רז"ל בעת שנתוודע יוסף אל אחיו ואמר הוציאו כל איש מעלי הוא בכדי שלא לביישם כאומרם ז"ל מוטב לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים ואדרבה ריחם עליהם כרחם אב על בנים. עוד אמרו רז"ל בעת שאמר יוסף הוציאו כל איש מעלי רצו אחיו להורגו כדי שלא יגלה הענין לאביהם ובא המלאך והפריד ביניהם כנודע עם כ"ז וינחם אותם וידבר על לבם כי למחיה שלחני אלהים לפניכם ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה וגו'. אפשר בזה תיקן עון שפיכות דמים:

ועל עון ג"ע הוא מה שאירע לו עם אשת אדוניו כידוע ממדרש שכמה הפצירה בו עד בוש ותתפשהו בבגדו נתלבש בה ס"מ מה עשה יוסף ויעזב בגדו בידה בגימ' סמא"ל ועי"ז שיבר מעליו כח ס"מ ע"י וינס ויצא החוצה. עוד ר"ת ב'ידה וינס ויצא החוצה בגי' בטח. עוד וינס ויצא החוצה גי' באל שדי. כלו' בטח בשם אל שדי וינס וכאומרם ז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים. אפשר בזה תיקן עון ג"ע:

עוד אמרו רז"ל במדרש על פסוק וינס ויצא החוצה בזכות יוסף שנאמר עליו וינס ויצא החוצה נקרע הים לפניהם כדכתיב הים ראה וינוס מה ראה ארונו של יוסף ראה. אפשר עפי"ז יע"ן כ"ה ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וגו' ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו. ויש טעם שני גרישין על תיבת ואתה לרמוז למשה על מה שחשבו לטבעך שאצטגיניני פרעה אמרו שעתיד שיולד בן שיושיע את ישראל ועל זה גזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו א"כ הוא צריך להפרע מהם נטה את ידך על הים ובקעהו זו היא מיוחדת לך. אפשר שזה רמז הכ' בתיבת וינס ויצא החוצה בגי' במשה כלומר צריך לקרע הים על ידו:

ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש וישם רביד הזהב על צוארו (מ"א מ"ב). אפ"ל בס"ד רביד הזהב לגנאי ולשבח. לגנאי שכיוין פרעה למשוך הדינין והגבורות על יוסף ח"ו מקנאתו ממנו שהיה יודע לשון אחד יתר עליו והוא לה"ק כדאיתא במדרש. וזהו רביד גי' גבורה. הזהב הוא בחינת הדין שכך היתה כונתו. ועכ"ז יוסף הצדיק ע"ה בצדקותו ובכושר מעשיו הפך מדה"ד למדה"ר וזהו ע"ל צ'וארו ר"ת גימ' כסף. שהוא רחמים שמשך הרחמים על עצמו. ואפשר לפרשו לשבח על זה האופן בס"ד רבי"ד ר"ת י'וסף ב'ינה ד'עת ר'וח - ה'קודש ז'רק ה' ב'פיך. וזהו הזה"ב. ע"ל ר"ת ע'לה ל'מלוכה. צואר"ו ר"ת א'תה צ'דיק ו'חסיד ר'חמן ו'נאמן. א"נ רבי"ד ר"ת ר'אשון ב'ית י'וסף ד'ע. הזה"ב ר"ת ה' ב'רוך ה'וא ז'יכך - ע"ל ר"ת ל'מעלה ע'ליונה צואר"ו ר"ת ו'ברוב צ'דקתך א'תה ר'ם ו'מתנשא. רבי"ד ר"ת י'וסף ר'מוז ב'יסוד ד'עת - הזה"ב ר"ת ב'ינה ה'שכל ה'שם ז'יכך. ע"ל ר"ת ע'ליך ל'הודו' - צואר"ו ר"ת א'ל ר'ם צ'דק ו'משפט ו'מישרים. א"נ רבי"ד ר"ת יוסף ראה בחלומו דברים - הרבה הזה"ב ר"ת זכות הם בדין. ע"ל ר"ת עליו להודיע. צואר"ו ר"ת והשבע והרעב רבים צריכים אליו. א"נ רבי"ד הזה"ב ר"ת י י'וסף ר'דתו ב'מצרים ד'עת - ה'כל ב'שביל ז'כות ה'זקן. ע"ל ר"ת ל'ירד ע'בורו. צואר"ו ר"ת צ'רת ר'עב ו'לזון א'ביו ו'אחיו. א"נ ר"ת רבי"ד הזה"ב י'וסף ב'ן ר'חל ד'רך - ה'מלכים ב'נו ה'גדול ז'וכה. ע"ל ר"ת ל'מלוכה ע'כשיו צואר"ו ר"ת צ'ויתי ו'הכרזתי א'תה רא'ש ו'קצין. א"נ רבי"ד הזה"ב ר"ת י'וסף ב'שביל ד'בה ר'עה - ה'שליכוהו ב'בור ז"ה ה' ה'יה - ע"ל ר"ת ע'ונשו ל'כשהלך - צואר"ו ר"ת ר'אובן א'חיהם צ'יירוהו ו'העלוהו ו'מכרוהו. א"נ רביד הזהב על צוארו עם ב' כו' גימ' יוסף הוא מלך במצרים. א"נ גימ' ויוסף הוא חסיד וראוי והגון מלך ע"ה. א"נ ע"ה יוסף הצדיק מלך נבון וחכם. א"נ ע"ה יוסף בן רחל נאמן בכל. א"נ ע"ה יוסף זיו פניו דומה בדומה כיעקב. א"נ רביד הזהב על צוארו גי' אברהם יצחק יעקב. לרמוז שזכות אבותיו מסייעתו כן נ"ל ודוק:

עוד אומרו ועתה ירא פרעה איש נבון יחכם וגו'. אפשר שבא לרמוז בתיבת יר"א בנוט' י'בין ר'וח א'מרי. שלזה צריך איש נבון וחכם. וג' תיבות הנז' אי"ש נבו'ן וחכ'ם גי' אדם יהיה ראוי והגון למלוכה. ובזה יע"ן באומרו אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אי"ן נבו'ן וחכ'ם כמו'ך ד' תיבות הללו הם גי' יוסף יזכה למלוכה:

ומ"ש אתה תהיה על ביתי וגו'. אפ"ל שבא הכ' לרמוז על משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. שכן תמצא אתה תהיה על ביתי במ"ק ע"ה גי' משיח בן יוסף במ"ק שהוא יבא תחילה לגאול את ישראל. ועל פיך ישק כל עמי. ותיבות ישק כל עמי גימט' זה משיח בן יוסף עם ב' כו'. ועל ידי מלחמת ארמילוס הרשע ח"ו שמשיח בן יוסף יהרג אבל רק הכסא שהיא גימטריא דוד בן ישי אגדל ממך כלומר אגדיל ממך שמשיח בן דוד הוא גדול ממך. ורש"י ז"ל פי' הכסא לשון מלוכה שמלכי בית דוד אגדל ממ"ך ר"ת מ'יותר כ'ל מ'לכים: באו"א אתה תהיה על ביתי וגו' אפשר ר שבא לרמוז הכ' ע"ע גדולת יוסף שזכה להיות מלך במצרים והשיג כמה מעלות וזהו בנוט' בתי' וע"ל פי"ך יש"ק כ"ל עמ"י ו'אתה ע'תיד ל'מלוך. פ'ה י'חד כ'ולם - י'הללו ש'ם ק'ודשו. כ"י ל'א. ע'זב מ'צרים י'מותו. ר"ק הכס"א ר"ת ר'אשית ה'כל א'שבח ק'דושתו ס'לה. אגד"ל ר"ת א'שר ג'מלך ד'עת ל'השיג. ממ"ך ר"ת כ'תר מ'לכות מ'צרים. ודוק כי מובנים הדברים מאליהם:

ועבדיך באו לשבר אכל. יל"ד דהיה צריך לומר ועבדיך באו בתוך הבאים למצרים לשבר אכל. אפשר שרמזו לו שהם בכונה מכוונת באו והוא כדי לברר ניצוצי הקדושה שנפלו בעמק הקליפה כאז"ל עיקר ירידת ישראל למצרים שהיא ערות הארץ מלאה גלולים בכדי לתקן הרפ"ח ניצוצות שנפלו בעמקי הקליפה מענין אכילת עה"ד טו"ר וארז"ל על ידי עסק התורה והעבודה והברכות וקיום המצות וישראל ערבים זל"ז נוכל לתקנם. עוד נקדים משרז"ל על פסוק כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם ר"ל חיות האדם אינה תלויה באכילה ושתיה כדי להתענג ולהברות גופו דוקא.

אלא כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. שהוא עסק התורה והעבודה והברכות וקיום המצות בהם יחיה האדם. ותי' יחי'ה האד'ם במ"ק בגימ' יוכ'ל לתקנ'ם במ"ק. עוד ארז"ל כל הנהנה מהעוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכ"י שע"י הברכות כתקנם יוכל לתקן ניצוצי הקדושה והנשמות המגולגלים בכמה מינים. אפ' שזה רמזו לו ועבדיך באו לשב'ר אכל אותיות לשב'ר כזה למ"ד. שי'ן. בי"ת. רי"ש. עם ד' אותיות העיקרים ואותיות המלוי בגי' לבר'ר רפ"ח ניצוצו'ת. ואם תאמר באיזה אופן נוכל לבררם והוא לשב'ר במילואו בגימ' בעס'ק התור'ה ובעבוד'ה והברכ'ה וכלנ'ו באהב'ה ואחו'ה יח'ד. א"נ נבר'ר ניצוצ'י קדוש'ה דבקליפ'ה עם ב' כו'. א"נ כ'י ע'ל יד'י הברכו'ת נוכ'ל לברר'ם ע"ה. א"נ אפשר שרמזו לו בנוט' אותיות לשב"ר אכ"ל והוא ש'בסיבת ר'עב ב'אנו ל'מצרים. כ'די ל'שבר א'כל. א"נ ל'ישב ב'מצרים ר'דו ש'נה. א'חר כ'ך ל'עלות. א"נ ש'עיקר ר'דתנו ל'מצרים ב'אנו - כ"די ל'מצא א'חינו. א"נ ב'אזנינו ש'מענו ל'מצרים ר'דוהו. כ'י ל'עבד א'קנוהו. וג' תיבות הנז' במ"ק עה"ת בגימ' ז'ה פ'וטיפר במ"ק. א"נ ש'כונתינו ל'מסור ר'וחינו ב'עדו. ל'החזירו א'ל כ'נו. א"נ ל'פדותו ב'ממון ר'ב ש'נוליכהו - ל'אביו א'רצה כ'נען. ל'בקש ב'מה ש'גמלנו ר'עה. ל'אחינו א'שר כ'נפשינו. ל'תווך ש'לום ר'ב ב'ינינו. ל'אב א'חד כ"לנו. א"נ ב'צדקתו ל'היות ש'פע ר'ב. ל'כל א'רץ כ'נען. ל'היות ש'בתינו ב'יחד ר'יעים - א'הובים כ'בוד ל'אבינו. דכתיב כשבת אחים גם יחד וכו' ב'מציאותו ל'עשות ש'מחה ר'בה - כ'חתונה ל'כבוד א'חא. א"נ ש'עיקר ר'ידתו ל'מצרים ב'מוקדם. כ'די ל'כלכל א'ותנו. דכ' אנכי אכלכל אתכם וכו':

א"נ ב'שנת ר'עבון. כ"י ל'מחיה ש'לחך א'להים ל'פנינו. כדכתיב כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. לשב"ר אכ"ל בהפוך ל'ענין א'דונתו כ'פה - ל'יצרו ר'אה ש'אביו ב'צורתו. (ביושר) ל'אמר ש'יוסף ב'ני ר'אה - א'חיך כ'לם ל'היות - ר'שומים ל'אבני - ש'והם ב'אפוד. א'ינך ל'היות כ'מותם. (בתמיה) ב'בא ר'בו ל'ביתו ש'מע - ל'דברי א'שתו כ'עס. א"נ ל'היות ש'היא ר'שעה ב'זויה. א'סרו ל'עיני כ'ל. ל'כסות ר'שעתה ב'פני ש'רים. א'מר ל'הם כ'ן. ש'בח ל'אל ב'הגלות ר'שעתה - ל'עיני כ'הני א'דוניו. (אלו הכומרים שחקרו ודרשו והכירו ברשעתה כאז"ל) ל'הודיעו ש'יוסף ר'שום ב'צדקתו. א'דונתו כ'וונה ל'בזותו - ל'פני ש'רים. ר'חמנא ב'שכר - א'שר כ'פה ל'יצרו. ש'עזב ב'גדו ל'ידה ר'דף. כ'די ל'הרחיק א'סורה. ל'הלבישו ב'גדי ש"ש ר'ביד - א'זהב ל'צואריה כ'פעלו. דכתי' כי פועל אדם ישלם לו ל'הודיע ש'יוסף ר'מוז ב'יסוד. ל"א כ"ן א'נחנו:

קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צורי ומעט דבש נכאת ולוט בטנים ושקדים. צריך לדקדק למה בחר יעקב אע"ה דוקא בששה מינים הללו ולא יותר. ואמרו רז"ל שיעקב אע"ה היה מלך בארץ כנען ואין דרך המלך לשלוח למלך אחר מעט צרי ומעט דבש אלא ודאי שבא לרמוז לו בר"ת ו'הורידו ל'איש מ'נחה מ'עט צ'ורי מ'עט ד'בש נ'כאת ל'וט ב'טנים ש'קדים חוץ מאותיות הוו"ין שהם שמושיות. הם מספר תרל"ב - והמנחה הנז' היא ששה מינים סך הכל בגימ' תרל"ח כמספר אברהם יצחק יעקב. לרמוז לו שהם בני אי"ו זרע קודש כלם מיוחסים כלם קדושים כלם טהורים. ולא כמו שעלה על דעתך שהם מרגלים ח"ו אלא כלם שבטי י"ה צדיקים וחסידים. באו"א מה שכיוין יעקב אע"ה בששת המינים צ'ורי. ד'בש. נ'כאת.

ל'וט. ב'טנים. ש'קדים. האלו לבד לרמוז לו בר"ת הנז' לשם קדוש כידוע והוא בגי' כלם המה שבטי י"ה:

בענין הגביע של יוסף עם השבטים ראיתי ונתון אל לבי לרמוז בו איזה גרגרים מעט מזער מאשר חנן ה' את עבדו והנה טרם כל צריך לרשום האותיות שהם מתחלפות באותיות אתב"ש. או באותיות איק בכר. וכגון אות היו"ד מתחלפת במ'ם באתב"ש י'ם. אות בית באות שין. אות גימל באות ריש גר וכן עזה"ד. וכן באותיות אי'ק בכ'ר אות בית באות כף בכר. אות גימל באות למד גלש. אות יוד באות קוף איק. אות עין באות נון זען. וכדי שלא להטריח על הקורא ולהאשימני סדרתי הנה אחת לאחת. ואיתא בזוה"ק אין לך דבר ודבר שבתורה שאין לו כמה סודות ורמזים ורזין עלאין קדישין. והן עתה יש לדקדק דמה ראה יוסף הצדיק ע"ה לבא בטענה עם אחיו בענין הגביע דוקא ומאחר שהוא מלך יכולת בידו לעשות להם עלילות מכמה פנים. ואולם אפשר לומר שודאי יוסף כיוין בענין הגביע בכדי לרמוז להם בו כמה אופנים על העבר וגם על העתיד באופן זה. הגבי"ע נוט' ה'גביע י'תפרש ב'רמזים ג'דולים ע'מוקים. א' רמז להם בו בנוט' ענין יעקב אביו כשנשא רחל דכתיב ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך ז' שנים ברחל בתך הקטנה וז"ש הגבי"ע ר"ת יעקב עם לבן התנאי ברחל. א"נ ר"ת לבן עקש החליף יתה בלאה. (גל"ש) וז"ש יעקב ללבן הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני. א"נ הגבי"ע ר"ת בציווי יוסף גם הם עשו, כמ"ש ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטון. כנז' ע"פ קום רדוף אחרי האנשים וכו'. וזהו ר"ת עת הליכתם במעט ירדוף לקראתם. (גלש) יכריז בקולו עמודו הכזה גמלתם. במקום ישיבתכם עדין הגביע גנבתם. הגניבה ימצא באמתחותיכם גדול עוניכם. האל במכירת יוסף גלגל עליכם. הכזה גרמתם עין בעין יגמלכם. מתחילת גזרת בין הבתרים עבדות (את בש). גם עינוי בקושי השעבוד ישתעבדו. השם יתברך גבר עליכם בחסדיו. עבור יוסף בדילוג השנים גאלכם. כמש"ה לעבד נמכר יוסף שהוא כיפר העבדות. בחסרון המספר קץ גמר עלייתכם. (איק). במספר ר'דו השנים ישראל עולים. (ג"ר). על הנשאר בשאר גליות ישלימום. התחלה גלות בבל נבוכדנאצר יובילם (זע"ן). יון כמדי הקשו עול גלותם. (איק בכר). גלות עשו הרשע יכריע בכולה. ענין יוסף גזירת ברוך הוא.

כאז"ל שהיה עתיד יאע"ה לירד מצרימה בשלשלאות של ברזל וכו'. יודע עתידות ברצונו הטוב גמר. במצרים גלו עבור יבררו הניצוצות. ירדו גזולים בתוך עמקי הקליפה. ישראל ביררו הניצוצות עד ר"ב. (ג"ר) דכתיב וגם ערב רב עלה אתם. גם הנשאר עליהם משה ביררם. (י"ם) דכתיב ומשה עלה אל האלהים. עוד ע"פ ואת אחיכם הקטון תביאו אלי וכו'. יוסף גזר עליהם בנימין הביאו. באהבתו יתירה גברה עליו התאוה. בבואו הנה גיל יגיל עמו. השבטים רצונה יקחו בנימין עמם. ג"ר). יוסף רצונו היות בנימין עמו. (ג"ר) עוד ע"פ ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף דרז"ל מלמד שנתחדשו גזירותיו וכו' וזהו הגבי"ע עתיד המלך יחדש גזירותיו במצרים. המלך גוזר ישתבח שמו עוזר. (את בש). יוסף היה גדול עומד בפרץ. בפתרון החלומות גידל יוסף עליהם. דכתיב ובלעדך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים. גם בזכותו עתיד הים יקרע. כאז"ל מה ראה הים שיקרע לפני בני ישראל ראה ארונו של יוסף דכתיב הים ראה וינס במצרים יביא עליהם המכות גדולות. עם המכת בכורות גם יהמו. גלי הים עליהם בים יטביעם. גם על היבשה במהרה יקיאם. השלמת עבודה ברכוש גדול יוציאם. דכתיב ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ישראל לתוך הים עוברים ביבשה. ישראל עולים לקבל התורה בסיני. (גל"ש). ממצרים גאלם בפירוש על התנאי. (י"ם) דכ' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וכו'. באהבה רבה יחנו על ההר. (ג"ר) דכתיב ויחן שם ישראל נגד ההר. האהבה גדולה במעלה יפה עשייתה. גדולה האהבה בכל עת ימצאנה. הן בעצבון ב"מ הן בשמחה. הגבי"ע גואל הראשון זכותו יגן בעדכם. (זע"ן). גואל האחרון במהרה יחיש עזרתכם. האל בורא עולם יחיש גאולתכם. גאולה העתידה בהיסח הדעת יביאה. התחלת גאולת ישראל עורו בתשובה. ישראל עושים התשובה בעגלא גואלם. עת גאולה יתקע המבשר בשופר. גואל בראיית עינים האויב ישמיד. עת יבא גואל במאמר האל. ביד החזקה גואל עמו ישראל. השם יוצר עולמים בכבודו גואלם. דכ' אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. יה"ר שהקב"ה יגאלנו גאולת עולמים ויקיים בנו מקרא שכתוב באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם ב"ב אכי"ר:

באו"א אפשר לו' בס"ד שרמז להם בתיבת הגביע על כללות מספר השבתות והחדשים והימים טובים שבהם ג"כ חל שבת. וגם ימים נוראים וימי הנסים שנעשה בהם נסים לישראל ובהם קוראים בתורה. ובין כולם כמספר תיבת הגביע. דהיינו ן' שבתות חוץ משבתות פסח וסוכות י"ב חדשים שהם מכוונים כנגד י"ב צירופי הויו"ת וכנגד י"ב שבטי י"ה. חג המצות ז' ימים דכתיב ז' ימים מצות תאכלו שהוא זכר ליציאת מצרים. חג שבועות אחד לא"י והוא זכר למתן תורה והבאת ביכורים דכתיב וביום הביכורים וגו'. שני ימים טובים של ר"ה דכתיב וביום שמחתכם וגו'. יוה"כ דכ' כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' שבעת ימי סוכות דכתיב בסוכות תשבו ז' ימים זכר לענני כבוד. ויום ח' עצרת דכתיב וביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו'. שמונת ימי חנוכה שנעשה בהם נסים לישראל. יום פורים זכר למחיית עמלק ובין כולם בגי' הגביע. דוק ותשכח כי נכון הוא בס"ד:

באו"א אפ' שרמז להם בתיבת הגביע אות ה' ואות ג' הם גי' ח' רמז למילה שניתנה לשמונה דכ' וביום השמיני ימול וכו' וידוע בשעה שהתוודע יוסף אל אחיו הראה להם את המילה דכ' גשו נא אלי ודרז"ל שהראה להם שהוא מהול. גם אותיות ב"י רמז להם שהוא מכלל י"ב שבטים וזה אפ' שרמז להם באומרו אני יוסף אחיכם ר"ת גי' י"ב. ובאות העי"ן רמז להם שהוא ג"כ מכלל הע' נפש דכתי' בע' נפש ירדו אבותיך מצרימה ודוק:

א"נ אחד מהטעמים שיצאו יש' קוה"ז הוא קושי השעבוד השלים המנין וי"א שקוש"ה היה בעון מכ"י ובעון זה גרם חורבן הבית וקוש"ה ויו"ד הרוגי מלוכה. וזה שרמז להם בתיבת הגבי"ע ר"ת בזה גרמתם עול השיעבוד יותר. דכ' תכבד העבודה גם ר"ת במכירה עויתם יחרב הבית גרמתם. יום הט' באב עברה גדולה. גערת המקוננות עודם יקוננו ברחובות. גם המלאכים בשמי עליונים יבכיון כדכ' מלאכי שלום יבכיון מר. על גלות השכינה ישראל בגולה. האומות גוזרים עליהם בכל יום - גזירות הקשות בלתי יכולים עמוד. עול גליות ישראל בשפל המדרגות. בעונות גברו יד האויבים עליהם. גזירת עשרה הרוגי מלוכה בגללכם. (י"ס). ה' ירחם עליכם בחמלה גדולה. יסוד המכירה במאמר גזירת עלאין. יודע עתידות ברצונו הטוב גמר. בסיבת עול גלותם יבררו הניצוצות - הקדושו' יעלום למקומם בעולמות עליונים. (גל'ש). במספר ר"ב הם עתידים יבררו. (ג'ר). כדכתיב וגם ערב רב עלה אתם. יוסף עצמו גזר בנתינת הגביע. כדכ' ואת גביעי גביע הכסף תשים וגו'. באמתחתת הקטן גביעי יתן עד. - יעורר עליהם בסיבתו גודל העון. בנימין ידע ענין הגביע גרמא. בכדי יכופר להם עון המכירה (גל"ש). במכירתו עתיד יכפר להם העבדות (גל"ש). דכ' לעבד נמכר יוסף. ישראל גדולים במעלות הם עולים. ישראל בקיום המצות עושים גדרים. ישראל גומלי חסדים בתורה עוסקים. (אחה"ע). ישראל בשמחה גדולה עובדים ה'. ישראל הדורים ענוים ביישנים רחמנים. (ג"ר). ישראל גדול ערכם בעולמות העליונים.

ישראל גבורים במלחמת התורה עולים. נשמות ישראל עליונים גן בעדן. (הנ"ך) גן עדן הצדיקים יושבים במנוחות. עטרותיהם בראשיהם גילוי השכינה יהנו. הגבי"ע במילוי עם ט"ו אותיות המילוי גי' על משיח בן יוסף. רמז להם שעתיד לצאת מזרעו משיח בן יוסף. גם הגביע בחילוף אותיות אתב'ש הם אותיות צרשמ"ז ע"ה בגי' אברהם יצחק יעקב. שהם מבני אי"ו והם הולכים בדרכי אבותיהם. א"נ הגבי"ע ר"ת ה'תחלת ג'אולה ע'ת י'חזרו ב'תשובה. הגביע גי' כלם. גם בגי' ביחד אז יבא הגואל: באו"א וימצא הגביע באמתחת בנימין. אפ"ל בהקדים מ"ש הרב מדרש תלפיות ז"ל דכ"ב ע"ב משם הש"ך ז"ל ע"פ וימצא הגביע זהו לגבות לו בעוה"ז הצער שציער לאביו שהוא ידע במכירת יוסף קודם ששתפו השכינה עמהם ולא גילה לו עכ"ל עי"ש. אפשר שזה רמז הכתוב וימצ"א הגבי"ע נוט' ו'בנימין י'דע מ'קודם צ'רת א'חיו - ב'ענין ה'מכירה י'וסף ג'לגל ע'ליו - ג'ניבת ה'גביע ב'כדי י'כפר ע'ליו ודוק:

עו"כ הרב מדרש תלפיות ז"ל הנז' משם הרב בעל שלשלת הקבלה ז"ל הטעם שלא שלח יוסף לאביו להודיעו ממציאותו בעבור שיוסף היה עמהם בשעה שהחרימו שלא לגלות ענין מכירתו שהיו רוצים למוכרו ושתפו השכי' עמהם ע"כ עיש"ב. אפשר שזה רמז להם בתיבת הגבי"ע בנוט' י'וסף ב'השתתפות ה'שכינה ע'מהם ג'מר. - בידעתו ג'ם ה'וא י'עלים ע'ין. י'סוד ה'ענין ע'מוק ב'לתי ג'לוי. י'ודע ע'תידות ב'פניו ה'כל ג'לוי. ב'ורא ע'ולם י'ודע ה'נסתרות ג'מר - ע'מהם ב'ענין ה'השתתפות ל'כבוד י'עקב (גל"ש) - י'רד ע'ם ה'שבטים ב'כבוד ג'דול. ודוק:

תוכן העניינים

אהבת עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה