אור ברסלב
אהבת עולם פרשת וישב

אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי

פרשת וישב

פרשת וישלח

וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתונת פסים (ל"ז ג') נ"ל לרמוז בס"ד לענ"ד משמות הקודש הרמוזים בזה הפסוק והוא. וישראל א'הב א'ת י'וסף ר"ת שם בן י"ב גם י'וסף מ'כל ב'ניו נוט' שם ב"ן. א"נ יוסף מכל בניו גימ' שד"י וס"ת גימט' עמו כלומר שם שד"י עמו. בן זקונים הוא ס"ת צ"א גי' הוי"ה אדנ"י. זקונים הוא לו נוט' שם מ"ב. ועשה עם ד' אותיות גי' שכינה. לו כלומר שהשכי' שרויה על ראשו. כתנ"ת פסי"ם ר"ת כ'תר ת'ורה נ'עימה ת'פארתה. פ'יך י'הגה ס'וד מ'עלתה:

באו"א אפשר לומר וישראל אהב את יוסף וגו' במה שיש לדקדק דלמה אהב את יוסף מכל אחיו. ואפשר במ"ש רז"ל ע"פ ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי. שכל זמן שלא נולד יוסף היה מתיירא יעקב מעשו כיון שנולד יוסף שהוא שטנו של עשו אמר יעקב שלחני ואלכה וגו'. ואפ' שזה הוא הטעם שאהבו יותר מאחיו. וכשתחשוב תיבות אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו עם מספר התיז והכולל הם גי' שטנו של עשו. וכנגד תיבות אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו שהם גימט' כתנת פסים משום הכי עשה כתנת פסים וק"ל:

באו"א אפ' לומר בס"ד במה שיש לשאול מדוע בחר יעקב אע"ה בכתנת פסים ולא בשאר מלבוש וחקרתי בדבר וראיתי דליכא מידי דלא רמיז באורייתא והוא שצפה יעקב אע"ה ברוה"ק כו"כ עניינים המעותדים לבא על יוסף וענין המכירה אשר מסיבתה נתהוו כמה ענינים כאשר יבא לקמן בעהי"ת הטעמים שעל ידם יצאו ישראל ממצרים קודם הזמן כידוע מרז"ל. והנה עמוד והתבונן במלת כתנת פסים גי' ויוסף נמכר לעבד במצרים חנם עם ב' כו'. א"נ כתנת פסים עם המלות גי' ועוד בלי עון ואשמה ופשע. א"נ גימ' שמעון ולוי אחיו היה ידם תחלה. וגם גימ' מ ידי המכירה ליוסף אחיהם בזה היה מה שהיה ע"ה. וגם גימ' לעשרה הרוגי מלוכה כידוע ודי. על ידי אמרו לאביו אחיו אוכלים אבר מן החי וכדומה זו היא הסיבה שמכרהו ליוסף לעבד ולמדינים ע"ה יוסף על ידי הדבה שנאו אותו. א"נ כתנת פסים עם התיבות גימ' מכירת יוסף היה על פי ה'. כתנת פסים עם האותיות גי' ביחוד ובכונה כדי לירד יעקב אבינו מצרימה בכבוד ע"ה. כארז"ל שהיה עתיד יעקב אע"ה לירד למצרים בשלשלאות של ברזל. גם כתנת פסים יעלו בחשבון הרשום ר"ת וס"ת גי' ע'ני'ן מ' מ'כיר'ת י'וס'ף ה'י'א ה'ית'ה ס'יב'ה ל'יר'ד י'עק'ב א'בינ'ו ל'מצרי'ם ל'קיי'ם ג'זירת'ו י'תבר'ך ב'י'ן ה'בתרי"ם:

א"נ ויוסף היה בן ראשון לרחל ע"ה. גם גי' יוסף זיווהי כאדם הראשון יזהיר ע"ה. זש"ה כי בן זקנים הוא לו זקנים רמז לאדה"ר. גם גי' יוסף פקיד ישר ונאמן בכל ע"ה. א"נ ואשר עשה מצליח. עוד גימ' יוסף איש צדיק נבון וחכם וגומל חסדים. עוד גימט' יוסף אהוב מעלה מטה בשמים ובארץ. גם גי' דיוסף הצדיק הוא ירא אלקים מנעוריו. כתנת פסים עה"ת גי' יוסף צדיק כלם על פיו יתנו על פיו יסעו. גם גי' שמש ירח כוכבים היה חלמו. גם גי' ויוסף אין עין הרע שולט בו כלל. גם גי' ויוסף לבד אחוז בספירת היסוד. גם כתנת פסים עה"א גי' דיוסף התגלו לו רזין עלאין. גם גי' ומאשת אדוניו ויעזב בגדו וינס. גם גי' נקי ובר מכל חטא בעון ופשע. גם גימ' יוסף בא לתקן לא לקלקל. גם גי' יוסף מקום אסירי המלך אסורים הביאו ע"ה. גם גי' יוסף בקי והוא ידע לפשר חלמא ע"ה. גם גי' ראשית הכל היא החכמה. גם גי' השבע והרעב הם למען יוסף באו. גם גימט' כלם סבה מאת ה' ברוך הוא להביא אביו אצלו עם ב' כו'. גם כתנת פסים ע"ה גי' עלת כל העלות. גם גימ' יוסף שבעים וחד לשנא ידע. וכי עתיד להיות מלך. גם גי' ולבש כתר מלוכה ע"ה. גם גי' ושמונים שנה יוסף מולך ע"ה. גם גי' ויחיה מאה ועשר שנים. גם גי' בניו אחים חביבים מנשה ואפרים סגניו. גם גי' נפשת רב החיה. גם גי' ע"ה ולכל עשה שליח חי וברוך. גם גי' הוא למען להחית עם רב כיום הזה. א"נ עם האותיות גימ' האל הטוב ומטיב ישלם לו שכרו ע"ה. גם ר"ת כתנ"ת פסי"ם יוסף כתר מלכות תלבש סוס פרעה נאה תרכב. דכתי' וילבש אותו בגדי שש וישם רביד הזהב על צוארו וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו. כתנת פסים גי' וענין הגביע הוא בכדי לכפר עון המכירה. גם גי' ובבא אחיו אצלו ישתחוו לו אפים. כרחם אב על בנים יוסף עשה לאחיו ע"ה. גם גי' דיוסף ואחיו י"ב שבטים נגד י"ב הויו'ת. גם גי' ארון יוסף היה בנילוס ומשה העלהו עם ב' כו'. גם גימט' שרח הגידה למשה ולקחו. כתנת פסים ע"ה גימטריא כי מכירת יוסף סבבה כמה וכמה - נזקין ולדרת עולם הבאים. כתנת פסים עם המלות גימ' עד עת בא המשיח הגואל ומיכאל. דוק ותשכח אתת לאחת שבאו הדברי' בכיוון ממש הרמוזי' בתיבות כתנת פסים וליכא מידי דלא רמיז באורייתא וק"ל:

עוד אפ' לרמוז בס"ד הטעמים שבהם יצאו ישראל ממצרים קודם הזמן הידועים מרז"ל ברמז הרומז על האר"ש בתיבות כתנת פסים והם א' שכינה השלימה המנין כדכתיב אנכי ארד עמך מצרימה. ב' ע"י קבלת התו' כדכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ג' בזכות שיקבלו עליהם לשמור את השבת דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת. ד' בזכות האבות אברהם יצחק ויעקב. ה' בזכות משה ואהרן. ואפשר שז"ש כתנת פכים עם המלות גי' נוט' שכינה. תורה. שבת. אברהם. יצחק יעקב. משה. אהרן א"נ כתנת פסים גימ' נוט' תפילין. מכירת יוסף. קושי השעבוד. רבוי האוכלוסין דם פסח. דם מילה. לילות. בזכות נשים צדקניות:

וישראל אהב את יוסף מכל בניו וגו' וכ' ויאהב גם את רחל מלאה. יל"ד דלמה פרט יעקב אע"ה אהבתו דוקא ברחל ויוסף יותר משאר האמהות ומאחיו. ואפשר לתת טעם בס"ד והוא כשתחשוב רחל במ"ק תראה שהיא גימ' אהב"ה. וגם לא יש בכל השבטים ששמו מכוון במספר כשם אמו כיוסף והוא. אותיות יוסף במספר המילוי כזה יו"ד וא"ו סמ'ך פ'ה גי' רחל ועוד עתיד לצאת מזרעו משיח בן יוסף. והוא רמז בשם יעקב וראה שמספר אותיות המילוי שבשם יעקב כזה. ו'ד י'ן ו'ף י'ת. הם גימ' משית בן יוסף ומשו"ה היתה סיבה מאת ה' לאהוב את יוסף ורחל יותר משאר האמהות והשבטים. א"נ ויאהב גם את רחל מלאה תיבת מלא"ה נוט' א'שר מ'סרה ה'סימנים ל'לאה: וישראל אהב את יוסף מכל בניו וגו' אפ' לומר במה שיש לחקור תחי' היאך יעקב אע"ה אהב את יוסף וגידלו יותר מאחיו מאחר דקי"ל בש"ס לא תהוי באעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא, ועוד ק"ל על מה שאהב את רחל יותר מלאה כדכתיב ויאהב גם את רחל מלאה מאחר ששתיהן היו נשיו. ואפ"ל בס"ד שבאו הפסוקים לרמוז בכיוון בזה שאותיות רחל יוסף הם רומזים ביחוד כמה ענינים ולגלות מצרים ומכירת יוסף. דידוע דעל ידי מכירת יוסף דכתיב לעבד נמכר יוסף כיפר העבדות ולא ישבו במצרים כ"א רד"ו שנים עוד נקדים מ"ש רז"ל שבנימוסי מצרים העבד אינו מולך כנז' והמלך צריך לידע ע' לשון. וידוע ריבוי האוכלוסין השלים המנין כדכ' בע' נפש ירדו אבותיך מצרימה ובצאתם אמר קרא כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף והקב"ה דלג על הקץ וגאל אותם קודם הזמן דכתי' והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי שהם ד' גאולות עוד הכתוב אומר ויוסף בן שלשים שנה בעומדו לפני פרעה מלך מצרים. ויוסף מלך במצרים פ' שנה וכשנפטר מן העולם בן ק"י שנה היה דכתיב וימת יוסף בן מאה ועשר שנים. עוד ארז"ל שיוסף הצדיק היה ראוי לחיות קמ"ז שנים כיעקב אביו אלא שנתן משנותיו לדוד ל"ז שנים כידוע. ומצינו שפי' ז"ל ע"פ אהיה אשר אהיה שאמ"ל הקב"ה למשה אהיה עמם בגלות זה אהיה עמם בגלות אחר. אמ"ל משה רבש"ע דיה לצרה בשעתה ושאר השנים שנשארו מגלות מצרים ישלימו אותם בשאר גליות והם. בבל יון. אדום מדי. וידוע מ"ש במדרש שבא גבריאל ולימדו ליוסף ע' לשון ולה"ק עלית על כולנה עוד נקדים מ"ש רז"ל ע"פ ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו: והוא אפשר מה שגזרו בנימוסי מצרים משנים קדמוניות שהעבד אינו מולך היתכן נמצא בדור ההוא כיוסף איש אשר רוח אלהים בו וגוזרים זאת הגזרה בתמיהא. זה לא יתכן וכפי הקדמות הנז' אפשר דזה רמז הענין באותיות רחל יוסף ר"ת גי' רד"ו שישבו במצרים רד"ו שנים דוקא. גם ס"ת רחל למ"ד רמז ליוסף שהיה בן ל' שנים בעומדו לפני פרעה. וס"ת יוסף אות פ' רמז שמלך במצרים שמונים שנה. גם ס"ת רחל יוסף גימ' ק"י רמז שחיה ק"י שנה כידוע. וא"ת היה ראוי לו לחיות בעולם קמ"ז שנה כימי שנותיו של יעקב אביו. לזה בא הרמז באותיות שניות של רחל יוסף גי' דוד רמז שנתן לדוד המלך ע"ה ל"ז שנים משנותיו. א"נ אותיות הנשארות הם חו'ס גי' ע'ד. אות העי'ן ר"ת עבד שע"י כי לעבד נמכר יוסף כיפר העבדות ולא ישבו כ"א רד"ו שנים. וא"ת בנימוסי מצרים כתוב שהעבד אינו מולך לז"א ע' רמז שבא המלאך ולימדו ע' לשון ממילא הנמצא כזה. וא"ת עדיין לא נשלם הקץ. ותי' רז"ל דריבוי אוכלוסין השלים המנין כנז"ל ז"א ע' רמז לע' נפש ירדו אבותיך מצרימה ועלו ת"ר אלף וכו' ונשאר אות דלי"ת רומזת על ארבע גליות שאח"כ יהיו משלימים אותם והם. בבל. מדי. יון. אדום. וגם רומזת אות דל"ת הנז' שזכו ישראל במצרים לד' לשונות של גאולה והם. והוצאתי. והצלתי. וגאלתי ולקחתי. ודוק:

באו"א ויאהב יעקב את רחל דהול"ל ויאהב יעקב לרחל. ותיבת את יתור נפיש ובודאי דאתא לרבות ומהו הריבוי. ואולם אפ' לרמוז בס"ד רחל במילוי כזה רי"ש חי"ת למ"ד הם במספר תתר"ב וג' אותיות רחל והכו' בגי' ענין מכירת יוסף. א"נ בגי' וטעם המכירה היא גזירה עמוקה ה' הוא היודע עם ב' כוללים. א"נ בגי' ובאיזה סבה דישראל יצאו קודם הזמן. ומה שאירע ליוסף מענין אדונתו ומה שישיג מעלות רמות ע"י פשרון החלום לפרעה. וסיבת הרעב והשבע אשר היה וכדי שירד יאע"ה למצרים בכבוד גדול וגודל האהבה והאחוה שהראה לאחיו. והוא כי שם רחל במילו' כנז' ע"ה בגי' יוסף נצוץ אדה"ר עה"ת א"נ בגי' הוא צדיק יסוד עולם ואחוז במדת היסוד ע"ה. א"נ בגימט' יוסף איש צדיק וחסיד וחכם ואהוב ונאמן עם ב' כו'. אי נמי ע"ה בגימטריא והוא יהיה פקיד ונאמן ונקי וב מכל חטא ועון. כדכתיב ויפקדהו על ביתו וגו' וכתיב וינס ויצא החוצה. אי נמי בגי' יוסף השכינה עמו ובכל דעביד הוא מצליח עם ב' כו'. כדכתיב ויהי ה' את יוסף. וכתיב ואשר הוא עושה ה' מצליח. א"נ בגי' נבון ידע בשבעים לשון. א"נ ע"ה בגי' יוסף ברוח הקודש ידבר. דכ' אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת. א"נ גי' יוסף הוא איש צדיק אין נבון וחכם כמוהו. א"נ גימטריא אז וישם רביד הזהב על צוארו. א"נ ע"ה גי' יוסף לבש בגדי מלכות. א"נ גי' על ידי צדקותו זכה לגדולה ולמלוכה ביחד ע"ה. א"נ עם ב' כו' בגי' יוסף שלם בכל מידי דמיטב ואהוב למעלה ולמטה. א"נ ע"ה גי' זיו איקונין של יוסף דומה ליעקב. א"נ בגי' ויעקב היה זיווהי דומה בדומה לאדם הראשון ע"ה. כמו שדרשו רז"ל על פסוק וישראל אהב וגו' כי בן זקונים וגו' רמז לו על אדה"ר. א"נ בגי' מנשה אפרים חכמים נבונים. א"נ בגי' ומזרעו יוצא משיח בן יוסף. א"נ ע"ה בגי' יוסף צדיק עובד ה' באהבה בכל לב ונפש. א"נ גימ' שבע ורעב באו כלם ביחוד בגלל יוסף עם ב' כוללים א"נ והשבע והרעב ביחוד ע"ה גי' להיות יוסף מלך. וידוע מ"ש רז"ל שהיה עתיד יעקב אע"ה לירד למצרים בשלשלאות של ברזל כדי לקיים גזירת בין הבתרים והוא יתברך גלגל ענין יוסף כדי שירד יעקב שם בכבוד גדול וזהו כנז' בגי' הסבה היא א לירד יעקב אבינו מצרימה בכבוד. א"נ עם ב' כו' בגי' המכירה גזירה כך עלה ברצונו הטוב ברוך הוא ואז אין להרהר אחריו. דכתיב הנסתרות לה' אלהינו א"נ בגי' כלל העולה והוא האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב. א"נ בגי' ויוסף חסיד דלא נטר שנאה באחיו כלל ע"ה. א"נ בגי' נבון גדול מרגלית אין במינה. א"נ גי' יוסף כרחם אב על בנים רחם על אחיו.

א"נ בגי' והודיעם ביחד כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. א"נ גימט' אנחנו ביחד שבטי ישראל ע"ה. א"נ רחל במילוי וט' אותיות המילוי גי' אל חי המציא ליוסף חן בעיני כל מצרים. א"נ גימ' כזה אשרי יולדתו עה"ת. א"נ בגי' יוסף כיפר העבדות לאחיו עה"ת. כדכתיב לעבד נמכר יוסף ועי"ז כיפר העבדות ולא ישבו כי אם רד"ו שנה. א"נ בגי' זה הוא הסבה דיצאו ישראל בקודם הזמן. א"נ בגי' שכינה השלימה להם במנין כאז"ל איש וביתו באו רמז לשכינה שירדה עמהם איש זה הקב"ה שנא' ה' איש מלחמה. וביתו בית דינו אלו המלאכים. א"נ בגי' מלאכים בעצמם הם היו והשלימו המנין ע"ה. א"נ בגי' בכח התורה יצאו בקודם זמן. כאז"ל ע"פ בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה והוא על מנת שתקבלו אלהותי זאת התורה. א"נ בגי' רבוי האוכלוסין המה השלימו המנין. שכן כתיב ברדתם למצרים בע' נפש וכשיצאו כתיב כשש מאות. אלף רגלי הגברים לבד מטף. א"נ ע"ה בגי' דיצאו קודם הזמן מטעם הלילות. כאז"ל דזאת הטענה היתה בין משה רבינו ע"ה ובין פרעה. דמרע"ה ס"ל דקי"ל מחשבה רעה מצטרפת למעשה לגבי אוה"ע וע"י שהמצריים היו מחשבים על ישראל בלילות א"כ ממילא הלילות נצטרפו למעשה והשלימו המנין. אבל פרעה הרשע לא סבירא ליה הכי ואינו רוצה להחשיב הלילות עם הימים ולשלחם מאתו. וכשהגיע למכת בכורות מצינו שצווח קרא ויקרא למשה ולאהרן לילה ודקדקו רז"ל דתיבת לילה דחיק לה עלמא שבודאי היה הענין בלילה ומאי אתא לאשמעינן ואולם על פי הנז"ל א"ש והוא דעתה הסכמתי דהאמת אתכם דמחשבה רעה מצטרפת למעשה לגבי דידי אף דאני לא ס"ל הכי מ"מ עתה לילה אומר אני וצווח בקול רם שאפילו הלילות נצטרפו עם המנין ולכן בבעו ובמטו קומו צאו מתוך עמי עכ"ד ז"ל עי"ע הלא בספרתם. עוד אמרו רז"ל טעם שיצאו ישראל ממצרים קודם הזמן הוא בזכות האמנה דכ' ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וגו'. וזהו רחל במילוי כנז"ל עה"א בגימט' בזכות ויאמן העם יצאו קודם זמן. א"נ בגי' קרבן הפסח ודם המילה יצאו קודם הזמן. דכ' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך תרתי משמע דם פסח ודם מילה ודוק:

הבט וראה איך בתיבת רחל במילוי נרמז כמה וכמה אופנים וענינים כנז"ל שכולם באו בכיוון היטב כאשר יראה הרואה ומשו"ה אהב יעקב אע"ה את רחל יותר שתיבת את אתא לרבות כל הענינים הנזכרים הרמוזים בתיבת רחל ודוק:

ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו וכו' ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. י"ל דיוסף הביט בחלומו שקמה אלומתו מעט וגם נצבה על עמדה ואפ' דסימן זה בחלום להורות דמתקיימת בידו המלכות דידוע דמי שעולה לגדולה בפעם אחת בלתי הדרגות מיד הוא נופל. ולא כן העולה במדריגות. ולכך הוסיפו שנאה על דבריו ברמז הרומז עלי אר"ש. עוד אפשר דסימן זה הוא שיהיה שר בתחילה ואח"כ מלך וכמו שכן היה באחרונה. וכמ"ש הרב עץ חיים אבואלעפייא זצ"ל בפ' מקץ דעשאו תחילה אפוטרופוס ויועץ על עסקי העם ואח"כ המליכו וידוע דאין חלום בלא דברים בטלים. ואחיו חשבו דהבטל הוא מלך. והקיים הוא שר. והוא לא חשב כן. וז"א המלוך תמלוך וכו' בשלמא אם משול תמשול. ולא עוד דא"א לחלום בלא דברים בטלים כנז' המלוך תמלוך עלינו. אם משול תמשול בנו וקשה דמהו כפל הענין. ויובן במ"ש בחילוק שבין מלך למושל. מלך על כמה מדינות וכמה עיירות. אבל המושל הוא שרי האלפים ושרי המאות. וז"א המלוך תמלוך עלינו בתמיה עלינו לא שייך לשון מלך כי אנו מעט אבל אם משול תמשול בנו ניחא זה יתכן אבל מלך עלינו לא שייך. בזה ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו ועל דבריו וכו' ועוד קשה דהול"ל על דבריו תחילה שהם קודם החלומות אלא יובן במ"ש רז"ל הרואה חלום רע לא יספר אותו לשונאו דשמא יפתור לו לרעה וידוע דכל החלומות וכו' ויובן עוד דיוסף כשהיה מספר לאביהם דאוכלין אבר מן החי וכו' לא היו שונאים אותו דאמרו מאחר שהוא שונא בודאי לא יקבל אבינו דבריו אבל כשספר להם החלומות אמרו עכשיו יחשוב אבינו שהוא אהוב וא"כ מה שדיבר עלינו אמת ולפיכך אמר ויוסיפו עוד שנוא ומצד חלומותיו בשנאה אותו על דבריו ודוק:

ויקנאו בו אחיו ואביו שמר אה הדבר אפ' לומר לענ"ד בס"ד לרמוז בזה הפסוק כמה וכמה ענינים השייכים ליצי"מ וכו' וקודם זה נבא לבאר כו' הפ' הנאמרי' בפ' וירא במה אדע כי אירשנה ויאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגו'. ומצינו אח"כ שהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו דילג את הקץ ולא ישבו כ"א רד"ו שנים. ואחד מהטעמי' שיצאו יש' קודם הזמן הוא ע"ד מכירת יוסף דכתי' לעבד נמכר יוסף והיתה הגזרה עבדות ועינוי ויוסף כיפר את העבדות. טעם ב' שדילג את הקץ בשביל שישראל עתידים לקבל את התורה דכ' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'. וידוע מ"ש המקו' ז"ל שטעם ירידת יש' למצרים הוא כדי לתקן הרפ"ח ניצוצות הק' שנפלו לעמקי הקלי' בחטא אדה"ר שאכל מעץ הדעת טו"ר ונגרש מעדן ופירש מאשתו ק"ל שנה זה היה סיבה לירידת הרפ"ח ניה"ק ומשו"ה ירדו יש' למצרים כדי לתקנם. עו"נ מ"ש רז"ל שחורבן הבית היה בשביל מכירת יוסף. גם ידוע מ"ש רז"ל שאברהם אע"ה בירר לבניו ש"מ. כשאמ"ל הקב"ה ברר לבניך או גיהנם או ש"מ. והוא בחר להם בשעבוד מלכיות. עוד אמרו רז"ל כששלח הקב"ה את משה לגאול את ישראל ממצרים אמ"ל משה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. השיבו הקב"ה אהיה אשר אהיה ודרז"ל אהיה עמם בגלות זה אהיה עמם בגלות אחר וכו' רמז לו על שאר גליות:

ובזה אמרתי אני עני אפשר שזהו מה שרמז לו הקב"ה ליעקב אע"ה באומרו אנכי ארד עמך מצרימה וכו' מלת אנכי היא כנוי לשכינה. ארד גי' בבל מדי יון אדום. מצרימה גימט' שכינה.

דכתיב עמו אנכי בצרה. וצפה ברוה"ק יעקב אע"ה כל הטעמים הנז' ורמז אותם בענין חלום יוסף ותראה שכן כתיב ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר דהול"ל ואביו שמע את הדבר מאי שמר דקאמר. אלא צ"ל מלת שמר הם הדברים עמוקים וצריכים שמירה. ראשונה רמז על גזירת בין הבתרים לאברהם דכתיב ועבדום ועינו אותם ת' שנה. וז"ש ואביו שמר את הדבר מלת את נוט' אות א' אברהם תי"ו רמז לת' שנה הנז'. אבל הקב"ה ברוב רחמיו דילג יעל הקץ ולא ישבו כ"א רדו. זהו שרמז הדב'ר גי' רדו ע"ה. וע"י הדילוג הדב"ר נוט' היה דין בתערובת רחמים שדלג את הקץ ונשאר לשאר גליות. גם את הדבר גי' תורה ע"ה רמז שבזכות התו' יצאו יש' ממצרים. א"נ אם תעיין באותיות הדבר תמצא שכל אות רמוז בו ענין אחד באופן זה אות ד' רמז לד' גליות כנז' בפ' אהיה אשר אהיה. אות ר"ה גימ' בבל מדי יון אדום. אות ב' רמז על חורבן בית ראשון ושני שהמה היו בעון מכירת יוסף:

באו"א אפשר לרמוז בס"ד ואביו שמר את הדבר גימטריא ארבעה גליות קשים. גם גימ' ומהם גלות אדום היא קשה מכלם מאד. גם מלת שמר את בחילוף אותיות אחה"ע אות שי"ן באות סמ"ך. אות מ'ם באות פ'ה. אות רי"ש באות צד"י. אות אל'ף באות חי"ת. אות תי"ו באות נו"ן. בכללות הם גימ' רפ"ח. והוא רמז כדי לתקן הרפ"ח ניה"ק של אדה"ר. עוד שמר את הדבר עם האותיות גימט' אברהם אבינו בחר לבניו השעבוד מגהינם ע"ה. גם ואביו ע"ה גימט' כ"ו שם הוי"ה שהיא השכינה. שמר את הדבר עה"ת גימ' ולמען ירד יעקב אבינו למצרים בכל כבוד. כארז"ל שהיה עתיד יעקב אע"ה לירד למצרים בשלשלאות של ברזל והקב"ה סיבב ברוב רחמיו לירד בכבוד: א"נ ואביו שמר את הדבר. אפשר שרמז שעתידי' ישראל לשמור את השבת ולקיים מצות מילה ור"ח קודם מתן תו'. כאז"ל שבת ודינים במרה איפקוד. חודש דכתי' החורש הזה לכם ראש חדשים. מילה דכתיב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך. וארז"ל דם פסח ודם מילה וז"ש ואביו שמ"ר ר"ת שבת. מילה ראש חודש. שהם קודם מת"ת. א'ת אות אל"ף אנכי שביו"ד הדברות. ת' תורה. הדב'ר אות ה'א רומזת לחמשה חומשי תורה. אות רי'ש היא רומזת לפ' לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ולפסוק כי לא תשתחוה לאל אחר. אות ב' רמז לשתי תורות תורה שבכתב ותושבע"פ. אות ד' רמז על הדינין כאז"ל שבת ודינין במרה איפקוד וק"ל:

באו"א ואביו שמר את הדבר. אפ' לומר שצפה יעקב אע"ה ברוה"ק אחרית דבר מראשיתו שכמה וכמה גליות יצא מסיבת זה הקנאה ומענין יו"ד הרוגי מלוכה והוא במ"ש רז"ל כשעלה השטן וקטרג לפני הקב"ה על עון מכירת יוסף טען לפני הקב"ה ואמר כתוב בתורה וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת שבטים שמכרו את אחיהם יוסף דכתיב לעבד נמכר יוסף ודאי הם חייבים. השיבו הקב"ה אני כתבתי בתורתי וגונב איש וגו' ויוסף נקרא נער דכתיב והוא נער וגו'. טען השטן ואמר כתוב בתו' וגונב נפש מאחיו וכי יוסף אינו בכלל נפש בתמיהא ל ובזה עשו דבריו רושם בעוה"ר והיה מה שהיה. ותמצא אותיות שניות של עשרה הרוגי מלוכה הם אותיות רשם לו לך. שדברי השטן עשו רשם למעלה גרם שנהרגו יו"ד הרוגי מלוכה. והכא ג"כ שמר היא אותיות רשם. עוד ואביו מלבד הוא"ו שהיא שימוש נוטריקון אבי"ו אדום בבל יון ומדי שגרם לד' גליות. גם שמר במספר המילוי עם ג' אותיות דפשוט גימט' בשאר גליות ע"ה:

באו"א ואביו במילוי כזה. ו"ו אל"ף בי"ת יו"ד ו"ו הם גי' משיח בן יוסף ע"ה. שעתיד לצאת מזרעו. א"נ שמ"ר א"ת נוט' מ'זה ר'אה ש'סוף א'חרית ת'וגה. הדבר במילוי כזה ה"א דל"ת בי"ת רי"ש גי' ובסוף נהרג בידי ארמילוס הרשע:

את הדבר עה"א גי' עד יבא גואל משיח בן דוד והוא יחייהו. א"נ שמ"ר ר"ת שבת מילה ראש חודש כנז"ל שבזכותם יצאו קודם הזמן ממצרים. הדב"ר ר"ת היה רחמים בתערובת דין. א"נ ואביו שמר את הדבר צפה ברוה"ק וראה מלחמת אנטיוכוס הרשע שיבא על ישראל לבטל מהם שבת מילה ר"ח שהם ר"ת שמ"ר וק"ל:

ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר. אפשר לומר בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל בפרקי אבות הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. ויעקב אע"ה חשש כי מחמת הקנאה שהיתה בהם שתהיה גורמת כמה נזיקין כי מיד אחריה ריעותיה שהם שנאה ונקימה ונטירה ויעקב מובטח שאם לא ימות אחד מבניו בחייו אינו רואה פני גיהנם כדכתיב ויאמר יעקב ליוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי. אבל צפה ברוה"ק שעתיד לצאת מזרע יוסף משיח בן יוסף בזה נחה דעתו עליו שח"ו לא יהיה שום נזק. עו"נ מ"ש רז"ל שי"ב שבטים הם כנגד י"ב צירופי הוי"ה וכנגד י"ב מזלות וכנגד י"ב חודשי השנה. וכשם שאי אפשר לעולם זולתם אלא שיהיו הכל בשלימות כך השבטים צריכים להיות שלמים. עוד ואביו שמר את הדבר נוט' גי' י"ב הויו"ת. עוד רמז י"ב הויו"ת במילוי אלפין העולה מ"ה גי' שמ'ר ז"ש ואביו שמ"ר את הדבר:

עוד מלת הדבר בחשבון כזה במילוי ה"א דל"ת בי"ת רי"ש הם גימ' אלו הי"ב שבטים המה נגד הי"ב צירופי הויו"ת. א"נ וכנגד י"ב המזלות וכנגד י"ב חדשי השנה עם כולל דכולל. א"נ ואביו שמר את הדבר אפשר שבא הב' לרמוז בנוט' על מלת ואביו שמר את הדבר. ומסיבת אופנים ידועים

ומפורסמים ברצונו - שירד כבודו מצרימה - אות ריש באותיות איק בכר מתחלפת באות כ'. א"ת הדב"ר. אל תמים דעות רוצה בקיום הדבר: ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני (ל"ז י"ג). אפשר לומר בתיבת הנני במילוי כזה ה"א נו"ן נו"ן יו"ד גימט' רחל רמז למ"ש רז"ל אחד מהטעמים שהשבטים שנאו ליוסף הוא לפי סברתם שלקח יעקב אע"ה את לאה בהיתר ורחל באיסור ב' אחיות מטע"ז היו שונאים אותו. ומשו"ה כ"ז שהיה יעקב זוכר מה שאמ"ל יוסף הנני הרמוז בו רחל כנז' היו בני מעיו ח"ו מתחתכים. וכמו שכתבנו לעיל משם המפ' ז"ל שאמרו במקום דשכיח הזיקא אין סומכין על הנס והוא מענין שמואל הנביא שאמר איך אלך ושמע שאול והרגני והתורה אמרה ונשמרתם מאד לנפשותיכם ועכ"ז לקיים מצות כבוד אב ואם לא סירב בשליחותו של אביו יעקב. וכן תמצא במלת הנני במילואה גי' לכבוד אביו מחויב לילך ע"ה וק"ל:

באו"א אפשר לומר עוד בס"ד מלת הנני שרמז לו יוסף אחרית דבר מראשיתו מה שיעבור עליו מן הצער עד לבסוף לעבד נמכר יוסף ואין לך סכנה גדולה מזו והתורה אמרה ונשמרתם מאד לנפשותיכם. עו"נ מ"ד בש"ם אין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך. ומזה היה צריך יוסף לסרב בשליחותו של אביו ומה שלא סירב הוא ע"ד שצפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לישב בגלות לקיים גזירתו יתברך לאברהם אע"ה בין הבתרים שאמ"ל הקב"ה כי גר יהיה זרעך וגו' ועבדום וגו' ת' שנה ואח"כ לא ישבו כ"א רד"ו שנה וזה היה ע"י מכירת יוסף שהוא כיפר העבדות. וזהו מה שרמז להם יוסף פקוד יפקוד אלהים אתכם כמנין פקו'ד שהוא גימ' ק'ץ כמ"ש המפ' ז"ל עי"ע. וכבר הקדמנו שאין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך וחילקו רז"ל היינו דוקא ליחיד אבל להצלת רבים אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכו רבים וראיה מאסתר הצדקת ע"ה שסיכנה בעצמה לבא אל המלך אחשורוש בלתי נטילת רשות לבקש על עמה. וזהו מ"ש הננ'י בחילוף אותיות אי"ק בכ'ר כזה. אות הה"א מתחלפת באות נו'ן הנ'ך. אות הנו"ן באות הכ"ף ב' פעמים אות היו"ד באות קו"ף. ס"ה גימטריא ק'ץ לרמוז בסבתו הקב"ה ידלג על הקץ אם כן הוי הצלת רבים. ולהצלת רבים אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכו רבים אפשר מטעם זה לא סירב בשליחותו של אביו:

באו"א ארז"ל כשאמר לו יוסף ליעקב אבינו ע"ה תיבת הנני הבין אותה כפשטה מזריזות ומחיוב כבוד אב ואם אבל אחר שנתגלה לו מה שרמז לו יוסף בתיבת הנני מקצת מאורעות שיעברו עליו מזה השליחות כנודע היו ח"ו בני מעיו מתחתכים והוא אותיות תיבת הנני בחלוף אותיות אהח"ע הם אותיות כעת"ת שהם בגי' הרי אני מוכן לקיים כל דבריך יחד. א"נ אבי אחי אני אוהבם והם שונאים לי וגלוי לפניך. (ואחד הסיבות היא מענין הדבר שהיא ר"ת אמת.) א"נ הבדל מדין ישראל לדין בן נח. א"נ לדעת מאחי אני חייב הריגה בזה ע"ה. א"נ עה"א גי' אבי כרצונך אני אעשה ואלך ע"ה. א"נ אבי דאפילו אין סומכין על הנם עם כל זה אני אלך. א"נ עה"כ הן להריגה הן למכירה עם כל זה אלך. א"נ במקום דשכיח הזיקא איני חייב ולכבודך אלך. א"נ אבי המצות כבוד אב ואם גדולה עד מאד וחייב אלך. ואבטח בה' ושלוחי מצוה אינן נזוקין ע"ה. א"נ אני מוסר נפשי ליחוד ה' א"נ כך היא גזירת הבורא. א"נ ועלי לקיימה באהבה והטוב בעיניו יעשה עם ב' כו'. א"נ אבי בזה הדבר עמוק עמוק וה' הוא היודע ועד ע"ה. א"נ בנוטריקון אבי להצלת רבים אומרי' לאדם חטוא בשביל שיזכו רבים וזה מוטל עלי ביחוד. א"נ ע"ה וכדי לגלות להם הקץ אני אלך. א"נ השבע ורעב סופם לטוב עם ב' כו'. א"נ ע"ה ומהם להיות יוסף יעלה לגדולה. א"נ עה"א גי' ואחר יצאו ברכוש גדול ע"ה. א"נ ע"ה באהבה ואחוה בשמחה בצהלה בגילה וברננה. כנז' אבי ובגיני יקרע ים סוף לפניהם עה"ת. על ידי זה יזכו לביזת הים כי היא גדולה עד מאד. א"נ אפשר שרמז. לו טעמים שבסבתם יצאו קה"ז. והם שכינה. מלאכים. יצחק. יוסף. א"נ התורה והאמונה והחסדים ביחד עה"ת. א"נ רבוי אוכלוסין נשים טף. א"נ הקדש הלילות. א"נ אבות העולם בדם פסח ודם מילה ע"ה. א"נ שבת ודינים האהבה ואחוה ביחד. א"נ ע"ה ובסבת כל זה יצאו קודם הזמן:

ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר וגו' לכאורה היה נראה דמלת והשיבני דבר יתירה דודאי כך הוא המנהג מי ששולח שליח לאיזה ענין מוכרח השליח להשיב להמשלח לו דבר ובודאי בדיבור ולא ברמיזה ואם כן מהו כונת יעקב במלת דבר דקאמר. ואפשר לומר בס"ד בהק' מ"ש רז"ל כ"ז שהיה יעקב אע"ה זוכר דיבור יוסף שאמ"ל הנני כלו' הרי אני מוכן ומזומן היו בני מעיו מתחתכים ח"ו מחמת שהיה יודע וגלוי לו השנאה שבין יוסף לאחיו דכ' וישנאו אותו אחיו ולא יכלו דברו לשלום וגו' ויקנאו בו אחיו ואין לך טענה אלימתא כנז'. וכבר אמרו רז"ל מקום ששכיח הזיקא שאני ואין סומכין על הנס. וראיה מענין שמואל ושאול ע"ה כנודע. ויוסף היה יכול לסרב בשליחותו של אביו. ולהשיבו דבר שאחיו אפילו דיבור בעלמא הפסיקו הדיבור ממנו דכתיב ולא יכלו דברו לשלום. והם עמי דב"ר נוט' דין בלא רחמים. ומזה יוסף פטיר ועטיר מזה השליחות ויכול לסרב ועכ"ז אמר הנני כלומר הריני מוכן ומזומן ע"ז ארז"ל כל זמן שהיה יעקב אע"ה היה זוכר מלת הנני ח"ו היו בני מעיו מתחתכים אלא ישתבח שמו ויתעלה כסא הדרו סיבב כל הסיבות לכמה אופנים דברים עמוקים זהו שרמז הכתוב וישלחהו מעמק חברון וגו':

וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה. אפ' לומר לענ"ד בס"ד והוא בהק' מ"ש רז"ל עתיד היה יעקב אע"ה לירד למצרים בשלשלאות של ברזל כדי לקיים גזרתו יתברך בברית בין הבתרים שאמ"ל כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. אבל הקב"ה עילת העלות הסכים במכירת יוסף כדי שירד יעקב אע"ה למצרים בכבוד גדול וזהו כונת הכתו' וישלחהו מעמ"ק ר"ת מגזירה עמוקה מימי קדם. שהיא גזרת בין הבתרים. וידוע מ"ש רז"ל שהגזרה היתה בארץ לא להם וא"כ מדוע היתה בארץ מצרים דוקא אלא הטעם כדי לברר רפ"ח ניה"ק שירדו בתוך עמקי הקליפה מסיבת אכילת עץ הדעת טו"ר וירדו למצרים שהיא מלאה גילולים והוא ית' עלת העלות סיבב במכירת יוסף כדי שירד הוא תחילה למצרים כדכתיב ויוסף הורד מצרימה ובעבורו ירד יעקב אע"ה לשם בכבוד גדול. וכבר כתבנו בכמה דוכתי משם המפ' ז"ל דע"י שלעבד נמכר יוסף כיפר להם העבדות ולא ישבו כ"א רד"ו שנים. אפשר שזה רמז הכתוב וישלחה"ו ר"ת ומזה השליחות לא חזר יוסף שנית והשיבו. כמו שאמר לו והשיבני דבר מטעם מעמ"ק ר"ת מגזרה עמוקה מימי קדם. כמש"ל שהיא גזרת בין הבתרים. וא"ת למה בארץ מצרים דוקא? לז"א חברו"ן ר"ת ולהעלות רפ"ח ניצוצות בעמקי הקליפה ובלבד שתחליף אות חי"ת באות ה"א מאותיות אחה"ע. ויב"א ר"ת אגב וירד יוסף בתחילה. דכתיב ויוסף הורד מצרימה שכמ"ה ר"ת מסוד כמוס שלכבוד הזקן. וק"ל:

באו"א אפשר לרמוז בס"ד ויב"א שכמ"ה ר"ת. אגב וירד יוסף בתחילה. מטעם שמכירתו כיפרה העבדות. ולא ישבו כי אם רד"ו שנים כידוע. באו"א וישלחה'ו מעמ'ק חברו'ן ס"ת קנ"ו גי' יוסף. ויב'א שכמ'ה ע"ה בגי' שכינה רמז שירדה שכינה עמו:

באו"א וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה אותיות שניות הם בגי' שם קדוש יב"ק הרמוז ויוצא מר"ת הפסוק י'עננו ב'יום ק'ראנו. ומפסוק י'ענך ה' ב'יום צ'רה שיכוין בו האדם בעת שיפול בעת צרה וינצל והוא ר"ת יחיד קדושה ברכה כידוע כל זה מחכמי המקובלים ז"ל. ומשו"ה כששלח יעקב אע"ה ליוסף אצל אחיו רמז לו בזה הפסוק וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה אותיות שניות יב"ק כנז' שיכוין בו יוסף וממילא השם הקדוש הזה יהיה לו למגן וצנה עד בא אביו אליו למצרים. הן אמת שנפל במצוקות ותלאות רבות עכ"ז מצינו שאחר כך נתעלה וניצול ונעשה מלך וכל זה בזכות חסידותו וקדושתו וז"ש וישלחה"ו מעמ"ק חברו"ן ר"ת והוא ית' שיקיים לו חלומותיו השנים ונעשה מלך על מצרים קדושת - חסידותו בתורה ראה והצי' נפשו. ח'ברון ו'יבא ש'כמה ר"ת גי' שד"י רמז לו אל שדי יהיה בעזרו וישמרהו:

ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו וגו'. ועתה לכו נהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו וגו'. אפשר לומר לענ"ד בס"ד והוא בהק' מ"ש רז"ל אחד מהטעמים. שהשבטים רצו לדון את יוסף על שם סופו והוא שעתיד לצאת מזרעו ירבעם בן נבט שיחטיא את ישר' בעין עבודה זרה. וידוע מ"ש רז"ל בגמרא שהשופך את הדמים אין תפלתו נשמעת שנא' גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו. עוד דרשו רז"ל על פסוק מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו תיבת בצ"ע ר"ת בוקר צהורים ערב. שהם כנגד ג' תפלות שחרית מנחה ערבית.

שאינה מתקבלת תפלתם על זה אמרו ועתה שהיא לשון תשובה כדכתי' ועתה ישראל וגו'. א"כ כיצד תתקבל תפלתנו מאחר שאנחנו רוצים להרוג את הנפש. עוד לכ"ו ר"ת ואהבת לרעך כמוך שהיא מ"ע מן התורה ועם כ"ז ונהרגהו בתמיהא?. ותיבת ונשליכהו באחד הבורות דחיק לה עלמא דהול"ל ונפילהו באחד הבורות ומהו זה דקאמר ונשליכהו. ואולם יובן שרמזו ונשליכהו ר"ל ונשליך ה"ו רמז לחמשה חומשי תורה ושיתא סדרי משנה שכלולים בהם כמה וכמה מענין האהבה והאחדות ודייק בר"ת ונשליכהו באחד הבורות גי' אח"ד. ובגי' אהב"ה שצריך להיות באהבה ובאחוה יחד. ותיבת הברות גי' תרי"ג שעי"ז עוברים עלי מצות ואהבת לרעך כמוך שהיא שקולה כנגד כל התרי"ג מצות. ואם כן כיצד נעמוד עליו ונהרגהו. אלא מוטב לנו לומר חיה רעה אכלתהו במ"ק גי' היא אשת פוטיפר במ"ק כלו' שעתיד ליפול ביד אשת אדוניו. ומה שמה זליכא במ"ק גי' חיה במ"ק. גם זליכא במ"ק גי' רעה במ"ק וז"ש חיה רעה אכלתהו. אכלתהו במ"ק בגי' היא זליכא במ"ק:

א"נ באופן אחר ע"פ הנז' שהשבטים רצו לדון את יוסף על שם סופו וכו' כנז' כך רצו לפסוק הדין. הנה בזה יש עליהם קושיא גדולה והוא במ"ש בשבת ד' ק"ד וז"ל אמרי ליה רבנן לרבי יאושע בן לוי אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יאושע בן נון לא אתמר כוותיהו. אל"ף בי"ת. אלף בינה. גימ"ל דלי"ת. גמול דלים. ה"א וא'ו זה שמו של הקב"ה וכו' עי"ש. ועיין להר' עיון יעקב ז"ל מה שפירש שם בדרך נאות לך נא ראה וינעם לך ואכמ"ל. וידוע מ"ש רז"ל כל הכופר בטובתו של חבירו כאילו כופר בטובתו של מקום א"כ כשם שהשבטים עצמם רצו לדון את יוסף על שם העתיד כך צריכים הם שידונו את עצמם על שם העתיד. והוא על פסוק וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה. עוד כי למחיה שלחני אלהים לפניכם למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. וא"כ צריכים הם אדרבה להתנהג עמו באהבה ואחוה ובמדה שאדם מודד בה מודדין לו. ואפ' שזה שרמזו באומרם ונשליכהו ר"ל ונשליך ה'ו שהם שמו של הקב"ה כנז' ויוסף עתיד לגמול להם טובות הרבה כנז' וכל הכופר בטובתו. של חבירו כאילו כופר בטובתו של מקום א"כ ונשליך ה"ו ונבטל מעלינו השגחתו יתברך ח"ו בתמיה ל. ומ"ש ונראה דרשו ז"ל רוח הקודש אומרת ונראה אתם רצונכם לדון את יוסף על שם סופו וב"ד של מעלה דנין את האדם באשר הוא שם וראיה מישמעאל כידוע מרז"ל. וגם דרשו רז"ל והביאו הרב זכות הרבים ז"ל ונרא"ה ר"ת רוח הקודש אומרת ונראה. כלומר מי יתקיים דבריו. וטעם ב' גרישין על תיבת ונראה. (א"ה בספרינו כ' זקף גדול אולי בספרו כ' שני גרישין) ואפ"ל תיבות שנ'י גרישי'ן ע"ה גימט' בכדי לתן רמז בטעמים. וא"ת מהו הרמז לז"א שנ'י גרישי'ן גימט' ויוסף טהור ירא אלהים וחסיד ונאמן ואהוב. א"נ עם ב' כו' גימט' יוסף אהוב לכל בשמים בארץ. יוסף רמוז במדת יסוד. יוסף ראוי להממשלה והמלוכה. והוא בא לתקון ולא לקלקל. ומ"ש מ"ה הוא שם העצם והרחמים מילוי הוי"ה דאלפין. ותיבת יהיו גי' א"ל. חסד אל כל היום. חסד יסובבנהו. חלמתי'ו גימט' הוא זכותו גדול. עוד רוח הקודש צווחת ואומרת. ונראה מה יהיו חלומותיו ר"ת וס"ת גימט' אהי"ה אדנ"י. עוד מה יהיו חלמתיו נוט' שם הוי"ה כזה במילוי אלפי"ן וההי'ן ויודי'ן. יו"ד ה"י וא"ו ה"ה. לרמוז כולם מורים רחמים. עוד ונראה רוה"ק רומזת להם שעתיד לצאת מזרעו משיח בן יוסף זיע"א. והוא תיבות מה יהיו חלמתיו הם גימט' משיח בן יוסף עם התיבות והכו' ודוק:

באו"א ועתה לכו ונהרגהו וגו'. אפשר לו' בס"ד שבא הכתוב לרמוז כונתם בנוט' והוא. ועת"ה ר"ת ומזרעו תעבוד עבודת האלילים. שהוא ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל. לכ"ו ר"ת ו'קודם ש'יגיע ל'נו. ר"ל אצלינו. אנחנו נלך לקראתו כמו שפירש הרב הק' אור החיים ז"ל. ונהרגה"ו ר"ת ה'וא ג'רם ר'עה ו'שנאה ו'ריבוי נ'זקין ה'באים. ונשלכה"ו ר"ת ומי הם שמעון לוי ואמרו כחיה נהרגהו. באח"ד ר"ת ב'עון א'שר ח'שב ד'בה -

הברות ר"ת ר'עה ו'מזלזלים ב'בני ה'שפחות ת'מיד. עוד חי"ה ר"ת ח'טא י'רבעם ה'גרים. רע"ה ר"ת ר'גילות ע'בודת ה'אלילים. אכלתה"ו ר"ת א'ם כ'ן ל'עקיר ה'שורש ו'לבטלו ת'הרגוהו ודוק:

למ"ק מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו. ידוע דמי ששופך דמים אין תפלתו נשמעת שנא' גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו. וזהו מה בצ"ע ר"ת ב'וקר צ'הרים ע'רב. מה יועילו ג' תפלות כי נהרוג את אחינו כנז' בהקדים כי נגזר על המת שישתכח מן הלב וזה המצאת יהודה אל אחיו שאם יהרגוהו במעט זמן ישתכח מן הלב ותשרה השכינה על יאע"ה וידע מי הרגו ויעניש אותנו אך אם לא נהרגהו יתעצב תמיד ולא תשרה עליו שכינה שאין השכינה שורה מתוך עצבות ולא יודע הדבר. וז"א מה בצע כי נהרוג את אחינו אטו בהריגה וכיסינו את דמו בתמיה? זה לא אפשר ואדרבה מעוררין עלינו את דמו. הנה נדרש ע"י שידע אבינו ברה"ק ויענישנו. לכן מה תעשו לכו ונמכרנו וחי אינו משתכח מן הלב ויתעצב כל ימיו ולא תשרה עליו רוה"ק ודוק (ע"כ):

מדרש מה בצע כי נהרוג את אחינו ומברכי' ברכת המוציא. והוא תמוה ויובן בהק' מ"ש במד' דרצו השבטים להרוג את יוסף משום שאמרו שעתיד ירבעם לצאת ממנו ועתיד להטעותם אחרי הבעלים. וידוע דאו"ה אומרים שהשי"ת עזב את הארץ ביד צבא השמים וסילק השגחתו מן התחתונים וע"י צבא השמים הוא משפיע לתחתונים. ואיתא בזוה"ק שכונת ההא של המוציא מרמזת על שם הא אחרונה של שם הויה והיא מידת המלכות המשפעת מזון ומחיה לכל חי ולצבא השמים וא"כ מוכח מברכת המוציא עצמה דאסור לעע"ז כדעת ירבעם ב"נ. וא"כ זה נראה לפרש כונת המדרש הורגים את אחינו בשביל שעתיד להטעותינו בבעלים ואומר שעזב ה' התחתונים לזה אמרו ונברך ברכת המוציא שבזה מוכחא מילתא מה שאנו הורגים את יוסף כאלו ברכנו ברכת המוציא ודוק:

ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף וגו'. (ל"ה י"ד) צל"ד דמה חידוש בא להודיענו הכתוב אם היתה לובשת בגדי אלמנותה או בגדים אחרים. אלא ודאי מוכרחים אנו לומר שרמזה לו איזה ענין בזה וצל"ד. ואפשר לענ"ד לרמוז בתיבת אלמנות"ה מה שרמזה לו בדרך נוטריקון א'מרה ת'מר ל'ער ו'אונן נ'תתני ה'ם מ'תו. מעלי"ה ר"ת י'אודה ע'ליו ל'קיים מ'צות ה'יבום. ותכ"ס ר"ת ו'היא ת'מר כ'לתו ס'ברתה. בצעי"ף ר"ת צ'ריך ע'ורמה ב'טרם י'תוודע פ'נימיותה. ותתעל"ף ר"ת ת'תחנן ל'אל ע'ליון ו'רם ת'שלם פ'עולתה. והוא מובן מאליו ודוק:

ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך וגו' (ל"ח ט"ז). אפשר לו' בס"ד שרמז ה יאודה לתמר באומרו הב"ה והוא מלת הב"ה במספר המילוי ה"א בי"ת ה"א גי' משיח בן דוד. שעתיד לצאת מזרעה והיא נתרצית בזה. ותאמר מ"ה ת'תן ל'י נוט' גי' קדושין. שאלה את פיו בחכמה מה תתן לי עתה בתורת קדושין לפי סברתך שעתיד לצאת ממני משיח בן דוד הרמוז בתי' הבה. וז"ש בדבריה כ"י ת'בא א'לי נוט' עם התיבות גי' משיח בן דוד. מה הערבון אשר אתן לך חמשה תיבות הללו הם גימ' אלף ושלש מאות ושמונים ועם חמשה תיבות הוו אלף ושפ"ה. גי' ובסוג קדושין יהיו בידך כדת משה עם ב' כו'. ותאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך ויתן לה. תי' ויתן לה גימ' קדושין יד ביד עם הכולל. ויבא אליה ותהר לו. גי' ליהודה פרץ זרח הם יחד. גם מהם יצא מלכי בית דוד:

ויוגד ליאודה לאמר זנתה תמר כלתך ויאמר יאודה הוציאוה ותשרף. היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר. (ל"ח כ"ד) ק' דהול"ל והיא שלחה אליו מאי אל חמיה דקאמר. ואפשר לו' בס"ד דתיבת אל חמיה באותיות אחה"ע אות חי"ת מתחלפת באות אל"ף ותהיה אמי"ה ר"ת יאודה אני ממך הרה. לאמר ר"ל יודה ויאמר שכן היה האמת. ומזה - (לאמ"ר ר"ת) ראיה איני מתחייבת להשרף:

א"נ מה שרמזה לו בתיבות לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. הנה נוט' לאי"ש להצדיק אמריו יושר שיאמר. אש"ר ר"ת אני שלחתי רחומאי. אל"ה ר"ת לתת הגדי אליה. ל"ו ר"ת לבקשה ואיננה. א"נ מה שרמזה לו במלת אל"ה והוא הבנים שבמעי. פר'ץ זר'ח במ"ק גימ' אלה. לו כלומר הם ממנו:

א"נ יובן בס"ד באומרה הכר נא למי בר"ת הכ"ר כך רצון הבורא נ"א ר"ת אני נתכוונתי. למ"י ר"ת לקיים מצות יבום. וא"ת מה לי ולצרה הזאת. החתמת ע"ה גי' עשרה צדיקים יבואו. והפתילים גי' ובכללם מלך המשיח והמט"ה ר"ת טעם ולקיום הזרע הביאה מותרת. האל"ה ר"ת הודות לאל אנכי הרה. א"נ ר"ת אמנם היבום לגדול הבית. א"נ אלה לו אנכי הרה עם המלות בגי' מחמיה יהודה בן יעקב וק"ל:

למי החותמת והפתילים והמטה האלה. אפ' לרמוז בס"ד כונת למי הצועקת בקול רם מטעם ב' גרישין שעליה. ובודאי הלא דבר הוא. ואמרתי בעוניי לרמוז בתיבה זו כמה וכמה רמזים מענין מכי' יוסף ומה שגרם מסיבתה הכל בקנה אחד עולים. וכבר במ"ר ובתנחומא נתנו טעם לאמירה זו למ'י והוא כנגד מה שאמ"ל יאודה לאביו הכ'ר נ'א הכתנת בנך היא אם לא. באה תמר ואמ"ל הכ'ר נ'א למי וגו' מדה כנגד מדה כמ"ש רז"ל כל המדות בטלו חוץ ממדה כנגד מדה. וראה בעין שכלך מה שרמזה לו בתיבת למי בר"ת והוא עד"ז דהיינו למ"י ר"ת יאודה ממך למדתי. (מענין כתנת יוסף). יאודה ממך לקחתי. והם חותמך ופתילך ומטך וגו'. יוסף מאביכם לקחתם. לישמעאלים יוסף מכרתם. בעבור זה למ"י ר"ת לישראל מצרימה ירדתם. לעתיד ינקמו מזרעכם. מעשרה ישרים למדנים. לסיבת ממכרכם ימסרו. יחד לאויבים משחיתים. והם יו"ד הרוגי מלוכה. להריגת יוסף מתכוונים. יוסף מתחנן לפניהם. משנאתם לא ישיבוהו מחלומותיו לא ישכחו יום לילה ממתיני' - מתי יפול לידם יוסף להנקם ממנו. מעשים לא יעשו. משנאתם לבור ישליכוהו. מעקרב לנחש יפחידוהו. לא ימצא מנוס. לבסוף מבור ימשיכוהו. לאורחת ישמעאלים מכרוהו. ישמעאלים למדינים מכרוהו. מדינים לפוטיפר יתנוהו. לאדונתו ימלא משאלותיה. לדעתה יוסף מחויב מאליו ישמע לאדונתו. לשמעו מיד יברח. לחוצה מעצת יצרו. מפיתויו לגהינם יפול. מבור לשחת יורידוהו. יצעק מתוך לבו. יודע מצפוני לב. לישועת ה' מקוה. משמים יקשיב לתפלתו. משמים יסייעוהו להצילו - ממצודתה לבלתי יחטא. ישלח מלאכו לפניו. מהחלון יביט לאביו. יתראה מיד לפניו. להצילו ממלחמת יצרו. לבל ילכד מפתויו. ליוסף מאסר יתנוהו. מאסורים יצא למלוך. מלך לעצתו ישמע. מחכמתו לפניו יעריכו. לבינתו יודע מצפונות. יעץ למלך מחכמתו. לקבוץ מזון יספיק. לארץ מצרים יחד. יצא מאמרו ליוסף. לבוש מלכות ילבש. משרים לפניו ירוצו. מצרים לפניו ישתחוו. מלכים לשלומו ידרושו. מאחיו למצרים יבואו. לא מטעם יוסף. לקנות מזון ירדו. מרגלים להם יקרא. מעט יתוודע להם. משנתוודע להם יפה. מה יענו ליוסף. יותר לשנים מאחיו. מחשבותם ידועים לו. מכירת יוסף לסיבת לירד יעקב מצרימה. לקיים מאמרו יתברך. ידוע מגזרתו לאברהם. מגרות לזרעו יהיה. מוטב לכבודו ירד. מעצמו לו יאה יתברך לעד מושיעם. יוסף מלך למצרים. יזמין לו מדור. לבל יצטרך מאומה. מזה לא יאחר. מהעגלות ישלח לו. להביאם מצרימה יחד. מנחה לכבוד יעקב. מיוסף יביאו לפניו. מצדקותו לפניו ימליצו. מדבריהם ישמח לבו. מאהבת יוסף לעולם:

מיד באותה שעה ויכר יאודה ויאמר צדקה ממני. אפשר לרמוז כונת הפסוק הזה בס"ד בדרך נוטריקון כזה. ויכ"ר ר"ת וידע יאודה כך רצון - אל הבורא ומה' יצא דבר. וזהו ר"ת יאו"דה. ויאמר צדק"ה ר"ת צדקת הזאת דבריה קיימים. ממ"ני ר"ת מתמר מלכים נביאים יצאו. ממני גי' מלכים. א"נ ממני במ"ק גימ' דוד. שעתיד לצאת ממנה מזרעה כידוע:

ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. אפשר לרמוז בס"ד לענ"ד בהקדים מ"ש רז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. וידוע מ"ש רז"ל דאין לך מלחמה גדולה בעולם כמלחמת היצר הרע כמ"ש חכמי המוסר ז"ל בענין אותו זקן שאמר למלך אחד שחזר מהמלחמה ונצח והיה שש ושמח ביותר אמ"ל הזקן ה' יצילך מהמלחמה היותר גדו' וכו' ע' לקמן בפ' תצא ענין המעשה הנז' ותמצא נחת. עוד ידוע מ"ש חכמי המקו' ז"ל דאם נפל אדם באיזה צרה יכוין בשם יב"ק הרמוז בר"ת יעננו ביום קראנו. וגם מר"ת יענך ה' ביום צרה שעולה יב"ק ר"ת יחוד ברכה קדושה. וגם גי' הוי"ה אדנ"י אהי"ה וינצל. עו"נ מ"ש רז"ל והביאו רש"י ז"ל בחומש ע"פ כי בן זקונים הוא לו תרגם אונקלוס ארי בר חכים הוא ליה שכל מה שלמד יעקב אע"ה במדרש שם ועבר מסרו ליוסף. ואין לך דבר שמכניע היצר הרע כעסק התורה כמ"ש בברכות אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. והתורה בעידנא דעסיק בה אגוני מגנא ואצולי מצלא וכן שהע"ה מזהיר ואומר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום ודרז"ל אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכ"כ ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום. וכ' בי מלכים ימלוכו מאן מלכי רבנן. ועפ"י כ"ה אפשר יבא על נכון כ"ה והוא יוסף הצדיק ע"ה נפל בצרה גדולה בענין אשת אדוניו כידוע ואין לך מלחמה גדולה כמלחמת היצה"ר. ז"ש ויהי כדברה אל יוסף יום יום. אזי יוסף כדי להנצל ממנה כיון בשם הגדול יב"ק שהוא גי' יום יום. ועל ידי זה הכניע היצה"ר ולא שמע אליה לשכב אצלה. עוד ולא שמע אליה וגו' מלמד שנתלבש בה סמא"ל שהוא נוט' ל'שכב א'צלה ל'היות ע'מה גי' סמא"ל. עוד אפשר לומר אם ח"ו רוצה לשכב אצלה בעוה"ז מוכרח להיות עמ'ה גי' גהינם וז' מדורותיה. ומ"ש יום יום אפשר שרמז לתו' דכתיב בה לשקוד על דלתותי יום יום. ואהיה שעשועים יום יום, לרמוז שזכות התורה הגינה עליו שלא שלט בו יצה"ר כי התורה אגוני מגנא וכו' ובזה הגינה על אותה אמירה ויהי כדברה אל יוסף יום יום ובזה ניצול הימנה ולא שמע אליה וכו' וק"ל:

ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי וכו' אפשר שרמזה לו בתיבת ותתפשה'ו בבגד'ו במ"ק בגימט' לבוא אליה בעל כרחו במ"ק ע"ה. א"נ ותתפשהו בבגדו וכו' והוא בהקדים משפרז"ל שאדונתו היתה מגזמת עליו בענויים קשים ומרים אם לא יאבה לה א"ל להעויר את עיניו. א"ל ה' פוקח עורים. לאסרו במאסר א"ל ה' מתיר אסורים. וכדומה. וכיון שראתה אחר כל הגזמו' ולא אבה יוסף לשמוע לה. אמרה לו שיבטיח לה באמירה דוקא לשכב עמה די לה אפשר שזה רמזה לו באותיות לאמ"ר כזה למ"ד אלף מ"ם רי"ש עה"כ בגי' ואפילו אמירה בעלמא הוא יבטיח לה ליגע בה דייה עם התיבו'. א"נ עם ב' כוללים אם לא יאבה בכל דהוא תהרגהו. א"נ ויוסף בוטח באל שדי וינס החוצה ע"ה. א"נ לא הטה אזן שמוע לדבריה. א"נ אפשר שרמזה לו באותיות לאמ"ר בנוט' שיאמר. א'מירה ר'כה ל'נוח מ'דעתה. א'פילו ל'בטל מ'גמת ר'צונה. ל"א א'כפת מ'שקיט רגזה. א"נ לאמ"ר שכב"ה עמ"י בר"ת אבקש ממך לעשות רצוני. שילכו כל בני הבית מהחיוב יתייחד עמי. א"נ אפשר שרמזה לו באותיות שכב"ה עמ"י בר"ת ש'ופרך כ'אור ב'היר ה"'מאיר. ע"ל מ'צרים י'זהיר. א"נ כ"ל ש'עה ה'אש ב'קרבה. ע"ל י'ופיו מ'דלקת א"נ ה'יש ב'עולם ש'פיר כ'מותך. (בתמיה) מ'שתוקקת י'חוד ע'ריבותך. א"נ כ'יון ש'אביט ב'יופיך ה'רוח - ע'צמה י'וצאה מ'גופה. א"נ ש'זיו ה'דרך כ'שמש ב'גבורתו. מ'י י'וכל ע'מוד. א"נ כ'ראות ה'נשים ש'פרירותך ב'הסתכלותם - י'חתכו ע'ורם מ'בשרם. א"נ ה"ן כ'עת ש'נמצא ב'בית י'חידי ע'שה מ'בקשתי. א"נ כ'ל ה'וא ב'אונס ש'רי. י'ציל ע'צמו מ'מות. א"נ ה'ן כ'ראותי ב'אצטגנינות ש'לי. ע'ונתי מ'מך י'היה. א"נ ה'יקיצתני ש'אשיג כ'ל ב'עותי - מ'מך ע'שר י'דות א"נ כ'די ש'תאמת ה'ראי' ב'פוע' מ'שנכנס י'שבה ע'רומה כ'ונתה ש'תגביר ה'תאוה ב'לבו. מ'חשקו י'תחבר ע'מה. יוסף הבין כל מגמתה ונתגבר על יצרו ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. וארז"ל שנתלבש בה סמא"ל ולילי"ת ועי"ז וינס וכו' אפשר שזה רמז ויעזב. בגד'ו ביד'ה במ"ק בגימט' סמא"ל לילי"ת במ"ק ע"ה. הכניעם והניחם בידה שהם חלקה וגורלה וינס וכו'. עיל"ד למה צריך לומר וינס וכו' די לומר ויברח וימלט אלא אפשר שבא לרמוז והוא בהק' משפרז"ל על פסוק כי בן זקנים הוא לו ת"א ארי בר חכים הוא ליה ר"ל כל התורה שלמד יעקב אע"ה במדרש שם ועבר כלם מסרם ליוסף וארז"ל התורה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא ואצולי מצלא. אפשר שזה כיוון ו'ינס ו'יצא ה'חוצה נוטריקון בגי' טו"ב והתורה נקראת טוב דכ' כי לקח טוב וכו' היא שהגינה עליו. א"נ אפשר רמז באותיות וינ"ס והוא אות הנו'ן רמז שיקבלו התורה אחר חמשים יום לצאת בני ישר מארץ מצרים. אות היו"ד רמז לעשרת הדברות תורה שבכתב. אות ו'או ס'מך שיתא סדרי תורה שבע"פ שיקבלום בהר סיני וזכותם עמדה לו ולהם. א"נ וינ"ס ר"ת ו'בהר ס'יני י'היו נ'כונים דכתיב היו נכונים לשלשת ימים. א"נ נ'עשה ו'נשמע ס'יני י'אמרוה. א"נ ו'בזכותו נ'קרע י'ם ס'וף. א"נ וינ'ס ויצ'א החוצ'ה ע"ה בגימ' זכ'ה מעל'ה עליונ'ה. א"נ בגימ' בשמו והוא זכה שנתוסף לו אות ה"א בשמו דכתיב עדות ביהוסף שמו. א"נ אפ' שרמזה לו במה שאמרה שכבה עמי שכונתה להמשיך אותו מסטרא דקדושה ח"ו לצד סטרא אחרא. יוסף הבין כונתה וינ'ס ויצ'א החוצ'ה במ"ק עה"א בגי' ואח"ז בחמשי'ם שער'י הקדוש"ה במ"ק ועם היות מצרים ערות הארץ מלאה גלילים ומוכנת לזנות וכנגדו בקדושה ומדת הקדושה תמיד גוברת על מדת הטומאה שכנגדה. א"נ אמרה שכבה עמ'י מלוי אותיות עמ'י הם אותיות ידונ'ם בגימטריא בגיהנ"ם. א"נ שכב"ה עמ"י ר"ת ה'יכא ש'תעשה כ'ל ב'קשתי מ'עלות ע'ליונות י'עלוך - ב'ין ש'רים ה'הגדולים כ'בודך. ע'דת מ'לכים י'ושיבוך. וינ'ס ויצ'א החוצ'ה עם ב' כו' בגימט' יוס'ף הו"א ב"א לתק'ן ול'א לקלק'ל במ"ק. א"נ אפשר לרמוז בהקדים משפרז"ל על פסוק כי בן זקנים הוא לו שהיה זיו איקונין שלו דומה ליעקב וזיו איקונין של יעקב דומה לאדם הראשין וזה הוא שרמז כי בן זקנים הוא לו על אדה"ר ויוסף הוא ניצוץ מאדם הראשון ובא לתקן אפ' לפק"ד מה שתקנו אבות הראשונים זיע"א על עון אדם הראשון שנחשב לעון ע"ז ג"ע ש"ד כלם נתנסה בהם יוסף ועמד בכולם והוא מענין ע"ז כמו שראינו בענין בנות מואב בשטים וישתחוו לאלהיהן שלא היתה נשמעת אליו עד שישתחוה לע"ז. ואמרו במד"ר שהעמידה אותו על מטתה והיתה ע"ז שלה חקוק למעלה הימנה. ומענין שפיכות דמים ידוע שכמה הגזימה אדונתו עליו במיתות משונות עכ"ז ולא שמע אליה לשכב אצלה בעוה"ז להיות עמה לעתיד בגיהנם. ומענין גלוי עריות אין לך נסיון גדול מזה מה שאירע ליוסף עם אדונתו וארז"ל י"ב חודש היתה מתרה בו ולא שמע אליה וכונתה באמרה שכב'ה עמ'י עה"א בגימט' ע"ז ג"ע ש"ד בדקדוק. להעבירו על שלש עבירות הנז'. ואפשר כולם באו לידו ותקנם והוא לאמר שכב'ה עמ'י בהק' משפרז"ל על פסוק תשב אנוש עד דכ"א ר"ת דם כפירה אשה שהם ע"ז ג"ע ש"ד ואפי' ח"ו עבר על כולם אם יחזור בתשובה שלימה תשובתו מתקבלת. אפ' שזה רמזה לו לאמר שכבה עמי אותיות לאמ'ר במילוי כנז"ל עם ב' כו' בגימ' ד"ם כפיר'ה אש'ה כל'ם יח'ד. ואפי"ה אם יחזור בתשובה שלימה תשובתו מתקבלת. א"נ לאמ'ר שכב'ה עמ'י במ"ק ע"ה בגי' דם כפירה אשה במ"ק. שכונתו להעבירו על שלש עבירות הנז'. וינ'ס ויצ'א החוצ'ה עה"ת והא' בגימ' במ"ק כלם מסר נפשו על קדושת שמו במ"ק ודוק:

באו"א ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי וכו' בהק' [מאי דאי' בברכו' ד"ו: ] כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. ועוד איתא בש"ס [גיטין נ"ב:] דאפוטרופוס לובש בגדים נאים כדי שישמעו דבריו. וממילא ירא שמים אינו צריך ללבוש בגדים נאים מנכסי היתומים כי היכי דלישתמעון מליה דבלא"ה דבריו נשמעים. ועפ"ז יע"ן כונת אשת פוטיפר באמרה ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. ר"ל אם באמת אתה ירא שמים למה אתה לובש בגדים נאים אם כדי דלשתמעון מילך הא קי"ל ירא שמים נשמעין דבריו. אלא ודאי אינך ירא שמים א"כ שכבה עמי. מכ"י:

ויאמרו אליו חלום חלמנו ופותר אין אותו ויאמר אליהם יוסף הלא לאלהים פתרונים ספרו נא לי (מ' ח'). אפשר שיוסף הצדיק ע"ה צפה ברוה"ק שהחלומות שלהם אחד מורה דין. ואחד מורה רחמים. וז"ש ספרו נא לי ב' תיבות נא לי גי' הוי"ה אדנ"י שהם דין ורחמים:

ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה גפן לפני ובגפן ג' שריגים והיא כפורחת עלתה נצה הבשילו וגו'. ודרז"ל ובגפן שלשה שריגים הם כנגד אברהם יצחק ויעקב. ובגפן אלו ישראל שנמשלו לשריגים דכתי' גפן ממצרים תסיע. עוד כנגד כהנים לויים ישראלים. וכנגד תנ"ך. וג' רגלים. כפורחת הכונה ובני ישראל פרו. נצה הגיע זמן להגאל וכה"א ויז נצחם וכו':

ד"א גפן זו תורה שלשה שריגים באר מן וענן כפרחת אלו הביכורי'. הבשילו אשכלותיה ענבים אלו הנסכים ע"כ:

באו"א אפשר לרמוז לענ"ד בס"ד כ"ה ובגפן שלשה שריג"ם. אות ש' ר"ת שבתות. שלום. שקלים. שמיטות. אות ר' ר"ת ראשי חודשים. אות יו"ד ימים טובים. אות ג' גמילות חסדים. אות מ"ם מילה מעשר:

והי"א ר"ת ואלה המצות יש אחרות:

כפרח"ת אות ר' ר"ה. אות ת' תפילות. תקיעות. תענית. אות כ"ף כיפור. אות ח' חנוכה. אות פ' פורים. פסח:

עלת"ה רמז לד' מינים שבלולב ע'רבה לקולב אקתרוג ה'דס. ת' מתחלפת בא' בא"ת ב"ש:

נצ"ה ר"ת נ'רות. צ'דקות. ה'וכחה. ה'בדלה ה'ענקה. ה'ידור:

הבשיל"ו ר"ת ה'נפה. ה'קמה. ה'פרשה ב'כורים. ש'למים. ל'חשוב י'מים ו'שנים. אלו מ"ט ימי העומר ושנת השמיטה אשכלותי"ה ר"ת ליתן כהן אורים ותומים שבעת ימי המילואים ענבי"ם ר"ת עירובין נטילה. ברכות. יחודים. מקרא מגילה:

וירא שר האופים כי טוב פתר ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על ראשי (מ' ט"ז). אפשר לומר לענ"ד בס"ד דהנה שר האופים בראשו נגעו במ"ש אף אני בחלומי ס"ת גי' ס"מ. וצריך לדקדק מה כונתו באומרו סלי חרי. ואפשר לומר שלשה סלי חרי ע"ה גימט' והמה משחית אף וחמה. על ראשי בגימ' סמא"ל לילי"ת. א"נ על ראשי ע"ה גי' מלאך המות בא נגדי. א"נ על ראשי בגי' העץ יתלה ע"ה. וכשראה יוסף כל ענינים הרעים הללו הרמוזים בהם כנז' אזי ויען יוסף ויאמר זה פתרונו שלשת הסלים. בתיבת שלשת הוסיף לו אות ת'. ובתיבת הסלים הוסיף לו אות מ' הם אותיות מת. ורמז לו שבעוד ג' ימים ישא פרעה את ראשו וימות. כן יאבדו כל אויביך ה' אכי"ר:

למי מקדושים. ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו וכו' ויל"ד דכיון שלא זכר ודאי שכח וא"כ למה חזר ואמר וישכחהו. ועוד יל"ד וישכחה"ו אות הה"א יתירה והול"ל וישכחו או וישכח אותו. ויובן ע"פי מאי דאיתא בשבת [דק"ד.] האידנא אתו דרדקי מבי מדרשא וכו' אלף בי"ת א'לף ב'ינה.

ג"ד ג'מול ד'לים. ה"ו זה שמו של הקב"ה. עו"נ משארז"ל כל הכופר בטובתו של חבירו כאילו כופר בטובתו של מקום והנה יוסף עשה טובה שפתר החלום לשר המשקים לטובה והוא שלא זכר בטובתו של יוסף נמצא שכפר בטובתו של מקום. ז"א ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו שכח ה"ו שהם שמו של הקב"ה וזה שאמר את חטאי אני מזכיר היום משמע תרי ודוק: במדרש תנחומא פ' וישב נורא עלילה על בנ"א אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה אתה מביאן בא וראה כשברא הקב"ה העולם מן יום א' ברא את מלאך המות שנאמר וחושך על פני תהום זה מה"מ שמחשיך פניהם של הבריות ואדם נברא בששי ועלילה נפלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם. ומקשים למה ליה להוכיח שהמיתה היא עלילה מכח שנברא מלאך המות ביום א' ואדם נברא בששי דהא אף אם היה מלאך המות נברא באיזה יום שיהיה מוקדם לבריאת האדם היה ג"כ הוכחה דהמיתה היא עלילה במה שנתלה בחטאת אדה"ר. וכדי לישב את זה נראה להקדים מ"ש בס' דרך החיים המאוחר בבריאה הוא חשוב מן המוקדם ולכך אדם נברא באחרונה מפני שהוא חשוב מן כל הנבראים ומפרש שמפני כך ברא הקב"ה מה"מ ביום א' ושאר המלאכים ביום ב' להורות דכל המאוחר עדיף. ונקדים עוד דאיתא פלוגתא במדרש באיזה יום נבראו המלאכים חד אמר שנבראו בשני וח"א שנבראו בחמישי שנאמר ועוף יעופף אלו המלאכים דכתיב בשתים יעופף ולפי"ז התינח למ"ד שהמלאכים נבראו ביום ב' מש"ה נברא מה"מ ביום א' להקדים לבריאת שאר המלאכים אלא למ"ד דהמלאכים נבראו ביום ה' א"כ למה היה צריך לבריאת מה"מ ביום א' אף אם היה נברא ביום ד' היה מוקדם לבריאת המלאכים ושפיר הוה שמענין דהמאוחר בבריאה עדיף.

ונקדים עוד מאי דאיתא בב"ר דאם אני בורא את האדם מן העליונים הוא חי ואינו מת. ואם אני בורא אותו מן התחתונים הוא מת ואינו חי אלא הריני בורא גופו מן התחתונים ונשמתו מן העליונים אם יחטא ימות ואם לאו יחיה. נמצא שמעינן מהא דהמיתה אינו עלילה במה שתלה אותה בחטא האדם כי האמת כן הוא דאם לא יחטא לא ימות. ונקדים עוד מאי דאיתא בילקוט תהלים מזמור כ"ט גדול השלום כשברא הקב"ה את העולם עשה שלום בין בעליונים ובין בתחתונים ביום א' ברא מן העליונים ומן התחתונים וכו' וביום ששי ברא האדם גופו מן התחתונים ונשמתו מהעליונים הרי לפניך ב' טעמים למה ברא הקב"ה את האדם מן העליונים ומן התחתונים טעם א' שאם יחטא ימות. ואם וכו' וטעם ב' לשום שלום בין העליונים ובין וכו' שלא יהיה יתרון זע"ז. ונאה לי דתינח לפי טעם ב' למ"ד שהמלאכים נבראו ביום ב' שהוא שייך לעליונים אלא למ"ד ביום ה' קשה שהרי יום חמישי שייך לתחתונים א"כ יש עלוי לעליונים שנבראו באותו יום השייך לתחתונים והשתא יובן שפיר המדרש הנז"ל נורא עלילה על בנ"א שס"ל דהמיתה היא הכרחית אף אם לא יחטא האדם.

אך אם תקשה שהרי ג"כ מונח דעתיה הוא דוקא אם חטא ימות ואם לאו יחיה ממה שנברא האדם מן העליונים ומן התחתונים י"ל טעם אחר דלכך נברא האדם מן העליונים ומן התחתונים כדי לעשות שלום שלא יהיה עלוי זע"ז. אך אם תקשה דהא טעם זה ליתא שהרי המלאכים נבראו בחמישי השייך לתחתונים. לזה מתרץ המדרש שאין האמת כמ"ד זה דהמלאכים נבראו בחמישי אלא ההלכה כמ"ד נבראו בשני ומייתי ראיה דהא מלאך המות נברא ביום א' שנאמר וכו' וקשה מאי טעמא ביום א' אלא צ"ל להקדים בריאתו לבריאת המלאכים ולהורות דהמאוחר בבריאה עדיף ואם איתא דהמלאכים נבראו ביום חמישי ל"ל להקדים בריאת מה"מ כ"כ דהא אף אם נברא ביום ד' הוה שמעינן מינה דהמאוחר בבריאה עדיף אלא שמע מינה דהמלאכי' נבראו ביום ב' ולכך מה"מ נברא ביום א' ודוק:

תוכן העניינים

אהבת עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה