אור ברסלב
אהבת עולם פרשת בראשית

אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי

פרשת בראשית

פתיחת הספר

ואהב"ת ר"ת על ענין אדה"ר:

א'לה ת'ולדות ה'שמים ו'הארץ ב'הבראם. ו'בגמר ה'עשיה ת'יכף ב'רא א'דם. ו'מעפר ב'ית ה'מקדש ת'יקן א'דם כמ"ש בתיב"ע וי"א. א'דם ו'ממלא ת'רווד ב'עפר ה'מזבח. ואי' בירוש' דנזיר פרק ז' אמר רבי יאושוע בן פזי וכו' דכתיב וייצר את האדם עפר מן האדמה. וכתיב מזבח אדמה תעשה לי וגו' עי"ש. ב"צלמו ו'דמותו ת'יקן א'ת ה'אדם. דכתיב ויברא ה' את האדם בצלמו וגו' ו'נתן א'ותו ת'וך ה'גן ב'עדן. דכתיב ויניחהו ה' בגן עדן וכתיב ויצו ה' על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל ומעה"ד טו"ר לא תאכל וגו' וזהו ו'מעץ א'שר ב'גן ת'אכל ה'ימנו ו'מעץ ה'דעת ב'עצמו א'ל ת'אכל. ב'א ה'נחש ת'יכף ו'פיתה א'ותה. ו'אמר ב'עץ ה'דעת א'ל ת'געו. וידוע שהנחש הוסיף הנגיעה מה שלא נצטוו בה כי הקב"ה לא ציוה רק על האכילה לא על הנגיעה וכל הוספה מגרעת. וזהו ו'ההוספה ה'גרעה ב'כונתו א'כול ת'אכלו. ב'א ה'נחש ת'יכף ו'דחה א'ותה. ואמר לחוה. ו'כשם א'ין ה'מיתה ת'לויה ב'נגיעה. ו'גם ב'אכילת ה'עץ א'ל ת'פחדי ו'כשם ה'נגיעה ב'אונס א'ל ת'מית. ו'גם ה'אכילה ב'אונס א'ל ת'מית. ויש סוברים דהנגיעה אדם מעצמו אמרה לעשות גדר וסייג לאסור הנגיעה. ומה שדן אדם לאסור הנגיעה הוא משום דסבירא ליה שכ"מ שנא' לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע והנגיעה מקרי הנאה כי חשיב כמשתמש באילן וכעין שאמרו רז"ל בעירובין כ' לענין שבת אין עולין באילן ואין נשענים עליו הרי שגם נגיעה חשוב משתמש וכו'. ופי' הרב כלי יקר ז"ל שחוה לא שמעה מפי הגבורה רק אדה"ר צוה לה ואדה"ר הוסיף הנגיעה לסייג וגדר וסברה חוה שגם הנגיעה ציוויו ית' ומשו"ה הלך הנחש אל חוה ולא אל אדם כי אדה"ר יודע כי הנגיעה הוא סייג כנז' וזהו ו'אל ת'געו ה'אדם ב'עצמו א'מרה. ת'כונתו ו'לעשות א'ת ה'דברים ב'סייגים.

אבל מן החיוב היה צריך לומר הציווי תחילה ואח"כ הסייגים כנז'. וז"ש ו'צריך א'דם ב'אמירת ה'צווי ת'חילה. א'חר ב'אמירת ה'סייגים ו'היא ת'בין. ו'לא ת'תפתה א'ל ה'נחש ב'דברים. עוד ארז"ל שכך אמר לה הנחש לחוה. תחילה אכל הקב"ה ח"ו מן האילן וממנו ברא את העולם וכל אומן סני בר אומנותיה א"כ גם אתם תאכלו ממנו ותהיו כמוהו וז"ש ו'ממנו ה' א'כל ת'חילת ב'ריאתו. ת'יכף ב'רא א'ת ה'שמים ו'הארץ. ו'אכילת ה'עץ ב'פעם א'חת ת'אכלו. ה'עינים ת'פקחנה ו'הייתם ב'מדריגת א'להים. גם נקדים את הידוע שמדרך העולם שהאשה מכבדת את בעלה והכא חוה עשתה להיפך וז"ש א'דם ב'תחילה ו'אחר ה'יא ת'אכל אבל חוה ה'יא א'כלה ת'חילה ו'אחר ב'עלה, כתוב בס' הפליאה הבי"ד הרב מדרש תלפיות די"ח ע"א וז"ל אמרה חוה לאדם אני ראיתי בחלומי שהדבר כן אם נאכל מעץ הדעת נהיה כאלהים. וזהו א'מרה ו'ראיתי ב'חלומי ה'עץ ת'אכל. ולמ"ד שעה"ד גפן היה סחטה ענבים ונתנה לו וז"ש ו'מפרי ה'עץ א'שר ב'גן ת'שתה ו'סחטה ה'ענבים א'מרה ב'כבוד ת'שתה. ב'פחות ה'זית א'כול ו'שתה ת'מיד. ר"ל שאכילה פחות מכזית לא מקריא אכילה ואינו נענש עליה כדאיתא במדרש ס' שערי שמים אבל מה שענש הקב"ה לאדה"ר על עה"ד הוא משום שאכלו עם הצטרפות שארי מאכלים וההיתר מצטרף עם האיסור כדאיתא במס' נזיר. והאדם ס"ל שלא חטא דלדעתו ההיתר אינו מצטרף לאיסור. ולזה השיב לו להקב"ה אכלתי ואוכל כנז' יע"ן ר"ת ואהב"ת א'כילה ב'שיעור ה'זית ו'לסעודה ת'חשב. ו'השתיה ה'יא ב'כביצה א"ל ת'חסר. גם ידוע דאית מאן דס"ל דאכילה לאו בכלל שתיה וזהו ו'לדעת ה'יש א'ומרים ב'אכילה ת'ליא. כמובא בס' יושב אוהלים פר' בראשית מ"ש בענין זה עי"ש. וז"א ו'רבותינו ת'יקנו ה'שתיה ב'כלל א'כילה. ועי"ז ב'אכילה ו'בשתיה א'ת ה'דינים ת'עוררו. שכן תמצא תיבות א'דם חו'ה גי' די'ן. וזהו ה'דין ב'מספר א'דם ו'חוה ת'מימים. גם אמרו רז"ל טעם שחוה האכילתו לאדם מעץ הדעת טוב ורע בעל כרחו הוא מחמת שחששה פן תמות היא ויקח לו אשה אחרת בלעדה ומקנאתה בזה האכילתו בעל כרחו כמ"ש הרב בעל תורת משה ז"ל עי"ש. וזהו ר"ת א'פשר ת'מות ה'יא ו'יחליפנה ב'אחרת ת'כונתה ב'חיים ו'במות ה'יות א'צלה. ו'הקנאה א'צל ה'נשים ת'חילתה ב'חוה:

עוד אמרו רז"ל טעם שאסר להם הקב"ה אכילת עץ הדעת הוא משום שאסור לזר לאכול תרומה ועה"ד היה תרומת אילני הגן. וזהו ר"ת ו'העץ ת'רומת ה'גן א'סור ב'אכילה. ו'הכהני' א'וכלים ת'רומת ה' ב'טהרה. ו'המחלל א'ת ה'תרומה ב'מזיד ת'מיתוהו:

גם אמרו רז"ל שאדה"ר לא רצה לאכול מעץ הדעת עד שהראתה לו חוה דם נדה. וז"ש ת'שובתה ה'יא ב'נדתה ו'תפסה א'ותה. א"כ בזה נתחללה ה'תרומה ו'נטמאה א'ותה ב'חולין ת'אכלו. גם ארז"ל על פסוק האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל שהיתה מכה אותו בעץ עד שהאכילתו בע"כ. וז"ש ו'האשה ב'עץ ה'כתני ת'יכף א'כלתי. ו'מרוב ה'הכאות א'שר ב'דעתה ת'מיתני. ת'יכף ה'אכילה א'ותי ב'כח ו'גבורה:

גם אמרו רז"ל האשה אשר נתתה עמדי רמז ע"פ ומוצא אני מר ממות את האשה כלו' האש"ה שהיא שוה לאיש במספר. ה"ז מר ממות. וזהו ר"ת א'נחנו ה'אשה ו'איש ב'מספר ת'ואמים. ו'לתווך ה'שלום ב'ינינו א'כלתי ת'יכף. כמ"ש רז"ל בענין השלום ובפרט בין איש לאשתו. עוד אמרו במדרש דיותר בינה יש לאשה מבאיש דכ' ויבן ה' אלהים את הצלע וכו' ודרשו ויב'ן ר"ל בינה ולזה השיב אדם לה' האשה אשר נתת עמדי וכו' כיון שהיא אשה ויש לה בינה יותר ממני בודאי שהבינה דבריך יותר ממני וכו' כמ"ש הרב מדרש תלפיות די"ז ע"ש וזהו ו'הבינה ת'מצא ב'יותר א'צל ה'נשים. ו'מבינתה ה'יתה ב'הכרח א'ל ת'אכל:

גם ארז"ל או"ח ע"י אכילת עה"ד גרמו מיתה לעולם אבל מטעם שהקב"ה ציוה בתו' על פו"ר תחילת כל המצות לקיום המין כי לא תוהו בראה לשבת יצרה. מזה מוכח דהמיתה קצובה מקודם ולא מסיבת אכילת עה"ד כמ"ש בזוה"ק פ' שלח לך דף קנ"ט ע"א עי"ש וז"ל ר' אבא שאל דהא אורייתא הוות תרי אלפי שנין עד לא איברי עלמא וכתיב בה באורייתא אדם כי ימות באוהל. איש כי ימות. וימת פ' ויחי פ'. אמרו ליה אורחוי דמארך מה לך למטרח בהו וכו' אפשר שזה רמז אדה"ר להקב"ה על ענין מצות פריה ורביה לקיום המין לא תוהו בראה לשבת יצרה וכו' עי"ש. וזהו ר"ת ת'חילת א'מירת ה'מצות ב'פרו ו'רבו. א'רוס ה'אשה ו'המיתה ב'יחד ת'לוים. ו'להחיות ה'זרע א'יש ו'אשה ת'נשאון. אפשר זה רמז הפסוק האשה אשר נתת עמדי כלו' לקיום המין וממילא המיתה תלויה ה'אשה ו'מיתה א'חים ב'מספרם ת'ואמים. שכן האש'ה במ"ק י"ד גי' מית'ה במ"ק. וזהו ר"ת ה'מיתה ת'לויה ו'נתגלגלה ב'עבור א'דם:

וארז"ל שהמיתה מוכרחת להיות בעולם כדי שייראו העולם מהקב"ה כדכתי' והאלקים עשה שייראו מלפניו וכתי' נורא עלילה על בני אדם. וזהו ר"ת ב'עץ ה'טוב ו'הרע ת'וכו א'חדים. ו'אדם ה'ראשון ב'שעה ת'שיעית א'כל. ובדעתו שהוא אינו יכול ליקח מהפרי ויאכל אבל יכול ע"י אחרים. ולכן כששאלו הקב"ה אם עבר על ציוויו והשיבו האשה אשר נתת עמדי הי"א דיקא נתנה לי מן העץ ואוכל כלומר קיימתי אני הציווי מאחר שאני לא שלחתי בו יד עיין מד"ת דף ט"ו. וזהו ר"ת ו'מיד א'חר ה'אכילה ב'ודאי ת'שתרי. אזי ע"ז ב"א ה'נחש ו'אמר א'ת ת'אכלי. ו'בגמר א'כילתך ב'פי ה'אדם ת'תני. ו'בזה א'מר ה'נחש ב'נתינתך ת'תירי. עוד ארז"ל ע"פ ויניחהו בג"ע לעובדה ולשומרה יש מהמפ' שדרשו מלת לעובדה ולשומרה כפשטה כדין פועל ואריס. והפועל אוכל קישות אפי' בדינר וכותבת אפי' בדינר כלומר אפי' הוא שוה דינר כדאי' במס' מציעא ד"ז. וז"ש ו'האשה א'מרה ב'דין ה'פועל ת'עבוד. ה'פועל ת'יקנו א'וכל ו'כותבת ב'דינר. ב'דין א'ריס ו'פועל ת'שמור ה'גן.

ו'ממילא א'כילת ה'עץ ב'היתר ת'גמור. אבל רז"ל אמרו במ"א לעובדה אלו מ"ע. ולשומרה אלו מל"ת. וזהו ר"ת א'מירת ו'לעובדה ב'מצות ה'עשה ת'כונה. ו'לשומרה ב'לא ת'עשה ה'מפרשים א'מרוה. ו'בזה א'כילת ה'עץ ב'עון ת'חשב:

עוד אמרו רז"ל שמלאכי השרת היו צולין לו בשר ומסננין לו יין לאדם הראשון ועי' מד"ת הנז' דט"ו. וז"ש א'דם ה'יה בג'ן ו'המלאכי' ת'סובבנהו. ו'צולין א'ת ה'בשר ב'כבוד ת'אכל. ו'מסננין א'ת ה'יין ב'כבוד ת'שתה:

עוד אמרו רז"ל ע"פ ויהיו שניהם ערומים וכו' וכיון שראה אותה הנחש נתאוה לה. וזהו ו'ראה א'ותם ה'נחש ב'שעת ת'שמיש. ו'נתלבשה ב'ו ה'קנאה א'ש ת'בערה. ע"ז ב'א ו'פתה א'ת ה'אשה ת'חילה. עוד ארז"ל קודם אכילת עץ הדעת נאסר להם השחיטה משום שלא היה צריך תיקון כדי לברר הרפ"ח ניה"ק אבל אחר אכילת עץ הדעת הותר להם השחי' כדי לברר הני'. וז"ש ו'בעל ה'חי ב'תחילה א'סור ת'זבח. ו'אחר א'כילת ה'עץ ב'היתר ת'זבחו. ו'לברר ת'מיד ה'ניצוצות א'שר ב'קליפה. א'ך ב'תנאי ת'שתדל ו'לבררם ה'יטב. ו'להעלותם א'ל ה'קדושה ת'כוין ב'תפילות. ו'הניצוצות א'שר ה'ם ב'דצח"ם ת'תקנם. ב'עסק ה'תורה ו'המצות ת'בררו א'ותם.

ב'נתינת ה'צדקה ו'החסדים א'ותם ת'עלו:

עוד נחלקו רז"ל בענין עה"ד חד אמר חטה היה. וח"א גפן היה. וח"א תאנה היה. ויש אומרים אתרוג היה. וזהו א'רבעה ה'מינים ו'ידועים ב'סברות ת'לוים. ה'חטה ו'הגפן א'תרוג ת'אנה ב'פרטות. וסימנם את חג המצות תשמור. ר"ת א"ת ח"ג א'תרוג ת'אנה ח'טה ג'פן. כלומר בין למר ובין למר המצות תשמור וזהו ר"ת ו'ראשי ה'מינים א'ת ב'ית ת'ספור. עוד אמרו רז"ל שהקב"ה ברא את האדם ברמ"ח איברים ושס"ה גידים כנגד רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת שהם תרי"ג כמנין אד"ם הראשו'ן עם אותיות הראשון בדק':

עוד אמרו ז"ל אדה"ר ויצחק אע"ה דומים זה לזה שכל מה שאירע לאדה"ר אירע ליצחק וזהו ר"ת א'דם ה'ראשון ו'יצחק ב'מעשיה' ת'דמו א'דם ה'יה ב'גן ו'יצחק ב'עקדה. ואמרו רז"ל על פסוק, וישב אברהם אל נעריו ויצחק היכן הלך אלא מלמד שהלך יצחק לגן עדן להתרפאות. וזהו ר"ת א'דם ה'בל ו'קין ב'או ת'אומים. ו'יצחק ה'ביא א'ת ב'ניו ת'אומים. ו'הנה ת'ומים ב'בטנה ה'ראשון א'דמוני. א'דם ה'בל ת'מים ו'קין ב'רוצח. דכתיב ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. ו'עשו ת'מיד ב'דעתו ה'ורג א'חיו. דכתיב יקרבו ימי אבל אבי וגו' ו'אדם א'ור ה'עינים ב'אחריתו ת'חשכנה. כמ"ש במדרש תלפיות די"ח ע"א. ו'יצחק א'ור ה'עינים ב'זקנותו ת'כהינה. דכתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות. ו'נתגללל א'דם ה'ראשון ת'חילה ב'אברהם. ו'חוה א'שתו ה'יתה ת'יקונה ב'שרה. ו'משה א'תא ב'גלגול ה'בל ת'חילה. ו'קין ת'יקונו א'תא ב'שאר ה'נביאים. ו'קין ה'רג א'חיו ב'עבור ת'אומתו. ו'לקח ת'אומה ה'יותרת ב'טמאו א'ותה. ב'תייה א'תת ו'נכנסה ת'וך ה'גן ב'חיותה ו'לא ת'טעום א'ת ה'מיתה. ת'אומה ה'שנית א'תת ב'צפורה ו'מקודשת. ו'צפורה ה'יתה ב'טהרתה א'ל ת'טמא. ב'תיה ו'צפורה א'חות 'אומים ה'יו. ו'משה א'חיהן ה'יו ת'אומים ב'בטן:

גם ידוע משרז"ל שבסיבת משה אשר היה גלגול הבל צריך שתהיה גאולת ישראל ממצרים על ידו יען שפרעה היה ניצוץ מקין וקין הרג את אחיו את הבל. וזהו ר"ת ו'ה' א'מר ה'גאולה ב'משה ת'לויה. ו'קין א'חר ת'קלתו ה'ובא ב'פרעה. ו'הוא א'שר ה'רגו ב'ו ת'נקם ו'בתיה א'שר ה'צילתך ב'טובתה ת'חזיק. ו'קודם ב'ריאת א'דם ה'כין ת'שובה. ו'התיעץ ב'תורה א'מרה ה'אדם ת'חטא. דכתי' ונפש כי תחטא וגו'. ה'שיבה ו'כבר ב'ראתי א'ליו ת'שובה:

עוד דרז"ל ע"פ ויצא קין מלפני ה' מלמד שיצא שמח. פגע בו אדה"ר א"ל מה נעשה בדינך אמ"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי טפח אדה"ר על פניו אמר כ"כ היא כחה של תשובה ואני לא ידעתי פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. וזהו ר"ת ו'אחר א'כילת ה'עץ ב'יקש ת'שובה. ו'קיבל ת'ענית ב'כל א'ותם ה'שנים כמ"ש הרב בעל עשרה מאמרות ז"ל הביד"ק הרב מדרש תלפיות ז"ל דט"ו ע"א שכ' תתק"ל שנה כמנין תענית. ב'סיגופים ת'חינות ו'תפילות א'ל ה'שם ו'עמד א'ל ת'וך ה'מים ב'תשובה. כמ"ש במד"ת די"ח ע"א. ו'נתקבלה ת'שובתו ה'רמה א'הבה ב'רצון. ו'מאמר ה'שם ב'יום א'כלך ת'מות. וידוע שיומו של הקב"ה אלף שנים. וזהו ר"ת ו'יומו א'לף ה'שנים ב'חשבון ת'מימים. ו'מלאך ה'מות ב'יקש א'דם ת'מיתהו. ו'אם ה'נפשות ב'אות א'חריו ת'תנו ואיתא בספר גלי רזיא כשראה ס"מ שחטא אדה"ר ביקש תיכף להמיתו וקם והלך לב"ד של מעלה וביקש דין על חטא אדה"ר שלא קיים מה שציוה לו הקב"ה. והיה צועק באומרו כי השי"ת גזר כי ביום אכלך ממנו מות תמות ולכן תנו אותו לידי כי שלי הוא ואמיתנו. שלכך נבראתי או תנו לי חלק בכל תולדין דיליה וזהו ו'כל ה'נשמות ב'גוף ה'אדם ת'לוים. ו'עשה א'דם ת'פלה ב'הר ה'מוריה. כמ"ש מד"ת דט"ו ע"ב. ו'נתקבלה ת'פלתו ב'זכות א'בות ה'עולם. א'שר ה'ם ת'קנו ו'כפרו ב'עדו. ו'נשמתו ב'ספירת ה'חכמה ת'קרא א'ב. ו'חוה ב'ספירת ה'בינה ת'קרא א'ם. לוחות הברית דער"ה ע"א. א'דם ת'שובתו ה'יתה ב'אהבה ו'מעולה. ו'חטאו א'בות ה'עולם ב'פרטות ת'יקנום עוד אפשר לומר לענ"ד בס"ד כ"ה האשה אשר נתתה עמדי וגו' דיל"ד דהו"ל למימר האשה אשר נתת לי היא וגו' ומהו עמדי דקאמר אלא שרמז בתיבת עמד'י גי' קכ"ה ע"ה כמנין תיבות הי"א סבב'ה ל"י בדקדוק לרמוז שחוה סיבבה לו לעבור על ציוויו יתברך באכילת עה"ד. גם אפשר לרמוז בס"ד במילת ח'וה, במילוי כזה חי'ת וי'ו ה'י גי' מית'ה בדקדוק לרמוז שהיא סיבבה המיתה ועי"ז נתנו כח לסט"א שהם ס"מ ופלונית:

גם ר"ת א'דם ח'וה גי' אמ'ת במ"ק. וס"ת א'דם ח'וה ג"כ גי' אמת במ"ק. נשאר אותיות ד'ו גי' הב'ל במ"ק. לרמוז שסביבות הבל אמת תחילה וסוף. ולמ"ד עץ שאכל ממנו אדה"ר חטה היה רמז ח'טה גי' כ"ב אותיות התורה. תאנ'ה ג'פן אתרו'ג עם התיבות הם גי' תור'ה נביאי'ם כתובי'ם. גם ע'ץ הדע'ת גי' אברה'ם יצח'ק יעק'ב עם הכולל לרמוז שהם תיקנו מה שפגם בחטאו אדה"ר באכילת עה"ד כמ"ש רז"ל עי"ע הלא בספרתם: ענין שבת בר"ת ואהב"ת:

ו'תטבול ב'יום ה'ששי א'חר ת'פלה. ו'צורכי ה'שבת א'תה ב'עצמך ת'כין. ו'בערב ה'שבת ת'רחץ ב'מים א'דירים. ו'תקבל א'ת ה'שבת ב'השכמה ת'מיד. ב'בתי ה'כנסיות ו'הישיבות ת'דליק א'ורות. ו'בשבת ת'תפלל ב'מיתון א'ת ה'תפילות. ו'בצבור ב'כונה ת'ברר א'ת ה'ניצוצות ו'המנורה ב'ליל ה'שבת א'ותה ת'דליק. ו'מלבושך ה'יקרים א'ותם ב'שבת ת'לבש. ו'המזמין ה'אורחים ב'שבת א'שריו ת'מיד. א'חר ה'תפלה ת'זמר ב'נעימה ו'בכונה. ת'קדש א'ת ה'שבת ב'יין ו'בבשמים. ו'י"ב ה'ככרות א'ותם ב'שולחן ת'סדר. ת'רחץ א'ת ה'ידים ב'מהרה ו'תנגבם. ת'ברך ב'רכת ה'מוציא א'תה ו'ביתך. א'כול ת'רנגולים ב'שר ה'שמן ו'הדגים. א'ת ה'יין ו'השכר ב'שולחן ת'שתה ו'הירקות ה'טובים א'ותם ב'שבת ת'אכל. ו'המאריך ב'שולחנו ת'וספת ה'שנים א'תו. ו'בגמר ה'סעודה ת'שבח א'ת ב'וראך.

ו'מים א'חרונים ת'עשה ב'תוך ה'כלי. ת'קח א'ת ה'כוס ב'ידך ו'תמזגהו. ו'בזימון ת'ברך א'ת ב'רכת ה'מזון. ו'הפירות ת'אכל א'חר ב'רכת ה'מזון. ו'בליל ש'בת ת'שורר א'ת ה'שירות. ב'השכמה ת'גמור א'ת ה'תהלים ו'הבקשות. א'ז ת'תפלל ב'בית ה'כנסת ו'בצבור. ת'פלת ה'שחר ו'ישכם א'ברהם ב'בוקר. ת'תפלל א'ת ה'תפלה ב'ספר ו'בכונה ו'לבטל ה'מחשבות ת'שגיח א'ות ב'אות. ו'בפרט א'ם ת'סתכל ה'יטב ב'נקודות. ב'כל א'ות ו'טעמי ה'אותיות ת'ביט. ו'בזאת ה'סגולה א'זי ת'כוין ב'תפלתך. א'מירת ה'תפלה ת'היה ב'ניגון ו'בנחת. ב'ענין ה'אמנים ו'הקדושות ת'קשיב א'זניך. ב'ענין ה'אמנים ת'כוין ה'שם ב'שילוב א'דנות ו'כן ה'דין ב'ברכות ת'כוין ה'עולים ב'מספר א'מן ת'מימים ו'נכונים. ו'תלבש ה'טלית ב'שעת א'מירת ה'תפלה ו'בתפלה ב'עמידה ת'סגור א'ת ה'עינים. ו'שבעה ה'עולים ב'ספר ת'ורה א'ומרים. א'ת ב'רכות ה' ת'חילה ו'סוף ו'לכבוד ה'אורחים א'ותם ב'שבת ת'וסיף. ו'מתנדבים ת'מיד ב'שביל א'הבת ה'תורה. א'חר ה'תפלה ת'למוד ב'תורה ו'במשנה. ו'שלש ה'סעודות ת'קיים א'ותם ב'תמידות. ו'אם א'חר ה'סעודה ת'ישן ב'שבת. א'ז ת'עורר ה'שינה ב'מהרה ו'תלמוד. ו'לשמוע ת'ורה א'ל ה'דרשן ב'שבת. ו'תלך א'ל ה'חכם ה'דורש ב'ישיבות ת'מיד. ו'בענין ה'מצות א'ירוסין ב'נישואין ת'דבר. ב'שבת ו'אין ב'זה א'יסור ת'ורה. ב'ענין ה'מקח ו'הממכר א'ל ת'דבר. ו'דברי ה'חול א'סור ת'דבר ב'שבת. ו'אל ת'אבד ה'זמן ב'סיפור א'ופנים. ו'בשבת ב'שיעור ה'אלפים א'מה ת'לך. ו'אשרי א'דם ה'יושב ב'ביתו ת'מיד. ו'שוקד ב'לימוד ה'תורה א'זי ת'זכהו. א'ריכות ה'ימים ו'בסוף ב'עדן ת'ביאהו.

ו'זכות ה'תורה ב'גן א'להים ת'ושיבהו:

דינים ואזהרות לפסח בר"ת ואהב"ת:

ו'בליל ה'י"ד ב'ניסן ת'בדוק א'ת - ה'חמץ ב'נר ו'קודם א'כילתך ת'תחיל - א'ת ה'בדיקה ו'תצניעם ב'בקר ת'בערם - ב'שעת ה'ביעור ת'בטל א'ותם ו'תשרפם. ו'מצות ה'פסח ת'שתדל א'תה ב'עשייתן. ו'לישת ה'מצות א'חד ת'יקון ב'רית. ו'גמור א'ת ה'הלל ב'שמחה ת'רנן. ב'שמחה ו'בשירים ת'סדר א'ת ה'שולחן. ה'זרוע ו'החרוסת א'ותן ב'אמצע ת'תן. ה'עניים ו'האביונים א'תך ב'חג ת'זמין. א'רבע ה'כוסות ב'הסיבה ת'שתה ו'תמזגם. א'מירת ה'הגדה ת'היה ב'שמחה ו'בנעימה. ב'שירים ו'תשבחות ת'הלל א'ת ה'שם. ו'כל ה'ברכות א'ותם ב'כונה ת'ברך. ב'רכת ה'מוציא ו'המצה א'תה תברך. זה קאי לבעל הבית או לגדול המסובין. ברכת ה'מוציא ת'חילה ו'המצה א'חריה. ו'קודם ב'רכת ה'מזון ת'אכל א'פיקומן. ו'אחר ה'אפיקומן ב'ציווי א'ל ת'אכל. ו'לזכר ה'קרבן ת'סתכל א'תה ב'זרוע. ו'לזכר ה'מצה ב'ידך ת'גביה א'ותה. ב'פסח ה'וציאנו א'לקינו ו'הראנו ת'שועתו:

ענין מוסר לתלמידים בר"ת ואהב"ת:

זה נוסח התוכחות שנכתב בכתב למע' התלמידים החביבים.

הנעימים והנאהבים בבית הספר אצל מע' כליל תפארת ישראל כמהר"ר "שם טוב" משמן טוב בעי"ת "בירות" יע"א. אחר גמר פרקי אבות חז"ל רנ"ו כיר"א: ובאו מוסריו בדרך רמז בנוט' ואהב"ת. ת'למידים ה'יקרים ו'הנעימים א'דרוש ב'שלומכם. ת'למידים ה'חביבים ו'אלהי א'ברהם ב'עזרכם. ב'רכת ה' ת'ברך א'תכם ו'תשמרכם. ו'אחר ה'פסח ב'פרקי א'בות ת'למודו. ב'מסכת א'בות ו'במפרשיה ה'כל ת'בינו. ו'ביום ה'שבת ב'פרטות א'ותם ת'אמרו. ה'תלמידים ב'חכמה ו'במוסר א'ותם ת'דריכו. ה'תורה ב'יום ו'בלילה א'ותה ת'דרושו. ו'התלמידים ה'פקחים ב'חכמה א'ותם ת'וסיפו. ו'מחדדים א'ת ה'תלמידים ה'פקחים ב'הלכות. ו'ששת ה'שבועות ת'למדו ב'פרקי א'בות. א'גדות ה'לכות ו'מוסרים ב'יחד ת'אומים. א'ומרים ה'פרקים ב'ניגון ו'בנעימה ת'מימה. ו'ניצוח ה'תלמידים ב'הלכות א'ליהם ת'שגיחו. ו'מעמידין א'ת ה'תלמידים ב'מאמרותם ת'בינו. ה'קושיות ו'התירוצים ב'מיתון א'ומרים ת'שמעו. א'תם ה'תלמידים ב'זירוז ו'בחשק ת'למודו. ו'שכר ה'לומד ב'אהבה א'ין ת'כלית. ה'פוך ב'ה ו'ה'פוך ת'וציא א'ורה. א'ין ת'כלית ו'קץ ב'לימוד ה'תורה. א'מצו ו'חזקו ב'תורה ת'למידים הח'ביבים. ב'כבוד א'ביכם ו'אמכם ת'זהרו ו'תיראו. ו'בתחלת א'מרות ה'תורה ב'רכו ת'יכף. ת'ורה ה'חביבה ב'לשונות א'מרה ו'נתנה. ת'ורת ה' א'מרותיה ב'רה ו'טהורה. ה'תורה ו'הכבוד ב'מקום א'חד ת'חנה. והלומדי' בחכמת התורה אותם תחזיקו. והרוממים כבוד התורה תברך אותם. והמחזיקים בה אתה ה' תשמרם. והמסייעין בתלמוד התורה אתה תגדלם. והמגדלין היתומים אצלם ברך תברכם. והמלבישין את היתומים בשכרם תשלם. וזכות אבות העולם תהיה בעזרם. והמשגיחין אל התינוקות בשמוע תורתם. ושכרם בעולם הבא אין תכלית. תלמידים האהובים והנעימים אמצו בלבכם. ברוכים אתם החכמה והמדע תרוממכם. ומזיו אור התורה במעלה תתנשאו. ובארבע הפנים אשר בתורה תתחכמו. אתם הדבקים בה' ובתורתו תתברכו. ואת התלמידים בעלי השכל אמצם. את התלמוד והמפרשי בפרטות תבינו. וספר הרמב"ם תלמדו ברוב אהבה. וההלכות אשר בשולחן הטהור תלמודו תחדד אותם בכללות הלכות ותירוצים. ולימוד תלמידים בכנופיא אין הימנה. אבות הבנים ברחמיך ובחסדיך תגמלם. אנא ה' בחכמה ובעושר תעטרם. אתה האל בחסדך תברכם ותשמרם. אשריכם תלמידים הנעימי' ונשמח בחופתכם. בחיי אביכם ואמכם הנכבדים תעלוזו. בנים ובני הבנים אתם תשמחו. תזכו אורך הימים ושנים בנעימים. תזכו ותחיו ברכת ה' אליכם. אמצם ברכם ומעין הרע תצילם. ויוסף הצדיק את ברכתו תברכם. וקיום העולם אתכם בזכו' תורתכם. הבל תינוקות וחטא אין בו. ובכח אמירתכם השמים ברכות תתן. העולם וכל אשר בה תברכם. וישראל אשר הם במחשבה תחילה. תגדלם ותנשאם בעיני המלכים אדירים. ומעלת הקהל בציבור אליהם תברך. ובכללם הקהל אשר בבירות תברכם. ברכת האבות אברהם ויצחק תמימך.

ויתן ה' תמיד אהבה בלבבם. ובזכות אבותינו הקדושים במהרה תגאלו. את ה' תהללו ולכבודו ברכו. וישלח הגואל בעגלא אותותינו תצמח. ועמו אליאו הנביא בשופר תוקע. את בית הבחירה וירושלם תבנה. ובבנין בית המקדש אתה תשמחם. אשרי המלמד תלמידים בחכמה ובתבונה. ושם הטוב בקהל אנשים תברכו. אבות ואמהות התלמידים בטובתו תחזיקו. את המתנות והשכר בידכם תביאו. והתלמידים בכללותם את הידים תנשקו. תזכו באריכות הימים ושנים אמן:

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים.

כציצים ופרחים. פרחי כהונה. אנא האל העונה בצרה. היה לנו לעזרה. נגילה ונשמחה. קול ששון וקול שמחה. יאמרו נא בית אהרן המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ. בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. אפשר לרמוז בס"ד ר"ת י'וסף מילואי הוי"ה ב"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. גי' ר"ת רחמנא לבא בעי. גם ר"ת בן פורת יוסף בן פורת עלי עין גי' שד"י. והכונה שם שדי יהיה בעזרכם. אל שדי ישמרכם מעין הרע ומיצר הרע. ויאריך ימיכם בטוב ושנותיכם בנעימים אכי"ר:

רמזי ואהב"ת לחג השבועות:

ב'חג ה'שבועות א'ורות ו'מנורות ת'דליקו. ובבית הכנסת בשושני אתרוגים תהדרו. את ההיכלות במי ורדים תזרוקו. את הבשמים והדודאים בתיבה תשימו. את השושנים והקטורת בחלונות תניחו. וקודם התפלה אומרים תשבחות בשמחה. ובצאת הכוכבים אחר תפלה בסעודה - אומרים תחילה ברכת הקדוש ושהחיינו. ובעל הבית אומר בשמחה תחוגו. ומשיבין הכל אדונינו ברכתך תקובל. ומנשקין את הידים תחילה בסוף. אחר תטלו הידים והגדול בוצע. ועורכין את השולחן בכל תואר. אווזים תרנגולים בשר הכבשים ודגים. ויין אדום המשובח בסעודה תשתו. אומרים הפיוטים בנעימה ובקול תודה. בשמחת אהבת תורה הכלה והחתן. והזמון בג' תברך אל השם. ומים אחרונים תעשה בתוך הכלי. וכוס ברכת המזון אורח תתנו. בגמר הברכה אומרים תשבחות והודאות. ומנדדים את השינה בעסק תורה. ולומדים בכנופיא אחת תורת ה'. הלכה אדרא תהלים במשלי ורות. והמצות בספר הרמב"ם א' תלמדו. ולומדי תורה אשריכם בעולם הזה. ושכרם בגן העדן אלקים תתן. ומעטרים אותם המלאכים בכתר תורה. והלימוד תהיה בנחת אחד המרבה אחד הממעיט ולשמים בכונתו תהיה. אשריך ונשמתך בעולם הנשמות תזכה. ובתנאי התורה תוציא אותה בפיך. ולומדי תורה אשרי המחזיק בידם. ובעולם העליון תלמוד בתורה אתם. הגדרים והסייגים אשר בתו' תשמרו. הנדרים והשבועות בחרמות אותם תפרו. בחכמה ובתבונה אחרי הרבים תטו. תורה הנעימה והתמימה בסיני אמרה. וה' בתיבת אנכי התחיל תחילה. ובששה בסיון היתה תחילת אמריה. ופרחו הנשמות בדיבור אנכי תחילה. והוריד הטל אשר בו תחיית המתים והחיה אותם תיכף בנשימה. ועשרת הדברות בדיבור אחד תמימות.

ובדיבור אחד בע' לשון תחלק. אמרות ה' תמימות ונתנם בסיני. בקולות וברקים הענן תרעש ארץ. תורה הטהורה באותות ובמופתים אמרה. אנכי ה' ולא תעבוד בלתי. וכל תמונה אשר בשמים העליונים. בארץ התחתונים ובמים אל תעבדם. את השבת תשמורו בדיבור ובמעשה. בציווי השם אביך ואמך תכבדם. תורה בשמים היתה וישראל אהבוה. ובתחילה המלאכים ביקשוה אמרו תנה. ומדין בן המצר אליהם תנתן. וכונתם אך בסודות התורה תאבים. אז ולמוכר תהיה הפסד בזה. תשובה וישראל בנים אל ה'. ולגבי בן המצרנות אל תחול. אז וישראל היו במחשבה תחילה.

ונשמתם בגן תחת הכסא אצולה. התורה והפרד"ס ביחד אליהם תנתן. ובראשי הישיבות בנעימות אמריה תקרא. תשמע אמרי המשכיל והנבון בחכמה. וקיום העולם תורה אם בריתי תפרו אחזיר העולם בתוהו ובוהו. וללמד הענוה בסיני תורה אמרה. תחילת הענוה ויחנו באחדות אחד. ומתחילין את תפלתם בבוקר השכם. התפלה והעבודה בציבור אין תמורתם. ומעשרה הראשוני' בכנסת אתה תהיה. בעת התפלה אל תדבר ובענית - אמנים בחזרת העמידה ובספר תורה - אל תתנהג בקלות הראש ותבוש. וכשמוציאין הספרי תורה אומרים בכתובה. בשמחת החתן והכלה אשרי תהילתם. והספרי תורה במיני השושנים אעטרם, ומתנדבים תחילה בשביל אהבת התורה. וישראל בשמחת התורה תוסיף אורה. הנדרים והנדבות בנתינתם אל תאחר. בסיום תפלה אוחזים השושנים ומרקדים. אומרים תשבחות בשמחת החתן והכלה. תהלת ה' אדבר בפי ואודהו. וישתבח הבורא בפי תמיד וארוממנהו. ביום השבועות אזהרות ותהלים תלמדו:

רמזי ואהב"ת לחג הסוכות:

את הישר בעיניו תעשה ושמרת את המצות והחוקים במשפטים תמימים. ומצות התלויים בסוכה תכין אותם במוצאי יום הכפורי' ובמצותה אל תאחר.

והתנאה במצות ה' אשר תוכל. אתרוג ולולב הדס בערבה תקנה. וההדור המצות אם בדמים תוסיף. וליפות את הסוכה בכל תואר. ולהידור תולין את הפירות בסוכה. אגוזים תפוחים הדסים בשמים וענבים. ואוכלים אותם במוצאי החג תיכף. שכן אמרו רז"ל סוכה ונוייה אסורין כל ז' עיין בש"ע או"ח הלכות סוכה. והסוכה בכיוון תחת אויר השמים. בצל אילנות והגגות הסוכה תפסל. בצל החמה אימעיט ובצלתה תשקיט. וכשנראים הכוכבים בתוכה אותה תכין. בסוכה תדליק את המאורות והמנורות. וספרי אורות התורה בתוכה תשים. השתדל בהכנסת אורחים תזמינם ותכבדם. וכנגד הז' אושפיזין ברכתם תקבל. ומברכותיהם תבורך הבית אנשים בבנים. ועל הכל אליהם תחול ברכתך. והזריז בהכנסת אורחים אשריו תמיד. תשמח העניים והאביוני' במאכל ומלבושי'. והגר אשר בשעריך המיחלים תעודתיך. ומנתינת הצדקה ברגלים אל תתעלם. תואר אדם ומעלתו בפתיחת הידים. אדם במצות השם תצליח ותרויח. ואשרי איש השמח בחלקו תמיד. אביונים והנאנקים הצדקה בסתר תתן. תחילה אומרים ברכת הקדוש ושהחיינו. ברכת הסוכה אחריהם תיכף ונוטלים. וברכת הסוכה אומרים תמיד בניגון. והי"ד סעודות אותם בסוכה תסעוד. ובשבעת הימים אלו בסוכות תשבו. אכילה והשתיה הכל בסוכה תהיה. ותערוך השולחן במאכלים אשר תוכל. בשר אווזים ודגים המטוגנים תסעוד. ויין אדום המשובח בסעודה תשתה. תענוג השמחה בבשר ויין אדום. ובתוך הסעודה בדברי תורה אמור. ולכוס ברכת המזון אורחים תזמין. את השבתות והמועדים בכללם תשמחו. בשמחתם אבות ובנים הנשים תגלנה. ושלום אהבת הכל באהליכם תהיינה. היותכם אחד ובאהבה בעגלא תהיה הגאולה תמימה ובמהרה בימינו אמן. הלימוד והישיבה אותם בסוכה תתמיד. אשריך בעולם הזה ואחריתך תבורך. אומרים תהלים בעלות השחר ובכנופיא. אומרים הפיוטים בשמחה ובקול תודה. אתרוג הדס ולולב בערבה תברך. והטוב אם תברך בתוך הסוכה. ושיהיו בכל הידור אשר תשיג. ובימינך תקח הלולב אתרוג בשמאלך. אחר תלך בית הכנסת ותתפלל. התפלה והעבודה בציבור אל תגרע. ומיחדים את ה' באהבה תמיד. ושתהיה התפלה בעתה אל תאחר. ומיו"ד הראשונים בכניסה אתה תהיה. והתפלה בבוקר השכם אחרון תצא. בבית הכנסת אל תדבר ותשתוק. ובענית אמן בחזרת העמידה תקשיב. אל תנהג בשחוק וקלות הראש. וגומרים את ההלל תחילת ברכתו. ומוציאים הספרי תורה אשר בהיכל. אומרים ההושענות תחילה ואחר בתורה. בתוך תפלה אומרים ההלל וההושענות. ומנענעין את הלולב בהלל תחילה. וכשתזכור ה' בהלל אל תנענע. בסוכות אומרים השירים תשבחות ורננים. ובסוכה אל תדברו בדברי הבאי. אלא בדברי תורה ובמצות הוכחה. והמוכיח אותך בעבודת ה' תעטרהו. במתק הלשון וההכנעה אהובים תוסיף. אדם, החיים והמות בלשון תלוים. בחברת הנשים והלצים אל תשב. ובשמחת בית השואבה אתם תרקדו. ואבוקות אור בידכם השכינה תרוממו. ובחול המועד אסור במלאכה תמיד. בדבר אבד וההפסד המרובה תעבוד. אבל הבוטח בה' תשלימהו ותכתרהו. אתרוג תמרים הדם וערבה ביחד. וכנגד הע' אומות תקריבו בסוכות:

רמזי ואהב"ת להושענה רבא:

ולומדים בכנופיא אחת תורת ה'. במשנה תורה הלכות אדרא ותהלים. אומרים תהלים בציבור וכורתי ברית. בחצי הלילה אומרים תחינות וסליחות. וטובלין בשחר אחר תשלום הלימוד. אומרים הושענות וסליחות בתוך תפלתם. ומסבבין את תיבה בז' הקפות ומסדרין את תפלה בבוקר השכם. ולוקחים בדי הערבה אומרים תחינה. ומצניעין אותם תיכף בשביל הגעלה:

רמזי ואהב"ת לשמחת תורה:

ועושים הקפות בשביל אהבת תורתנו. ולכבוד תורתו אשיר הוד תפארתו. אשבח ה' תמיד ותהלתו בפי. תהלות ותשבחות ברוך אל ההודאות. אומרים הפיוטים בנעימות ומהדרים תורתו. אהבת החתנים תאמר בשמחה ורננה. ופותחים את ההיכלות בשמחת תורה וחתן הראשון אומר בסיום תורה. וחתן השני אומר תחילת בראשית. בשמחת תורה אחיך וריעיך תזמינם. ויין אדום המשובח בסעודה תתן. בשר אווזים ותרנגולים הנדסיות תאכילם. וראשי הקהל אשר בעדה תזמינם. החכמים והחזנים בביתך אתך תביא. והילדים אשר בבית הכנסת תשמחם. במינים המתוקים והמשובחים תחלק אליהם:

ענין אהבת השלום בר"ת ואהב"ת:

והמחלוקת תגרום את הפירוד בשכינה. ואם תמצא המחלוקת בבני אדם. תסבב הפירוד אחדים בעליונים ובתחתוני' אם בשלום השכינה תתעלה ותתייחד. תפארת השלום בין איש ואשתו. איש ואשה תיבות ה' בשמותם. ומפני אהבת השלום בדיבור תשנו. ומשרה אמנו בבשורת המלאכים תתבוננו. תחילה אמרה ואדוני (וגו') בדבור השני. תשנה בדבריה אמר ה' ואני (וגו'.) ומדת אהרן הכהן בשלום תתמידו. ומזמין הכל אל תוך ביתו. ולתווך השלום אומר בשולחני תסעודו. אכלו בשר ויין המשובח תשתו. בגמר הסעודה אומר תשירו ותשמחו. וילד היולד בשם אהרן תקראו. והשמונים אלף הילדים בשמחה תמולו. תזכו בחופתם האבות והאמהות אתם. השלום אתכם בשמחה ובטוב תלינו. בשלום ובאהבה את הכל תדרושו:

ועפי"ז אפשר לרמוז לענ"ד בס"ד כונת הפסוק לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. בהקדים מ"ש רז"ל דבעון שנאת חנם נחרב הבית וכל עוד שעון זה מצוי בינינו לא אפשר להגאל כי אם ע"י האהבה ואחוה והאחדות. וידוע מ"ש רז"ל גדול השלום שניתן לפינחס ופינחס זה אליהו שיבא ויבשר הגאולה בביאת משיח בן דוד, וזה רמז גדו'ל השלו'ם, גי' משי"ח ב"ן דו"ד בדקדוק, לרמוז שע"י השלום יבא המשיח ב"ב. וזש"ה הנני נותן לו את בריתי שלום רמז שע"י השלום יבא פינחס זה אליהו ויבשרנו הגאולה יה"ר בב"א כנז' הנני נותן לו את בריתי שלום ותיבת את היא לרבות והוא תיבת שלום בחילוף אותיות אתב'ש מתחלפים באותיות בפי'ך בגי' שם יב"ק י'חוד ק'דושה ב'רכה שהוסיף לו הקב"ה על השלום ודוק:

ענין תפלה בר"ת ואהב"ת:

תתפלל אל ה' באימה וביראה. ומעשרה הראשונים בתפלה אתה תהיה. וישכם אברהם בבוקר תמיד הזהר. והתפלה בתוך הספר תבטל את המחשבות והסתכל תמיד אות באות. ותלבש את הטלית בשעת תפלה. ותניח את התפילין בזרוע תחילה. ואחר תלבש את הראש בעמידה. ובעת ההנחה אז תברך בכונה המשא והמתן תהיה אתך באמונה. אז תרויח ותצליח בשופע הרבה. האמונה ברכה והצלחה אליך תתן. ויריק השם אליך ברכה תמיד. ואשרי אדם הבוטח בה' תמיד. אדם תזכור ומטיפה סרוחה באת. תחשוב בתמידות ולאן אתה הולך.

אחריתך בקבר הרימה והתולעת תאכלך. ובג' הכתובים בפרקי אבות תדע. ביאה הליכה והדין אותם תזכור. ולפני אדון הכל בחשבון תעמוד. ומה תשיב בראות החשבון ארוך. אוי ואבוי בפיך הכל תערוך. ומקיר הבית אבן תזעק בעדותה. אדם המזוהם והמטונף במה תתגאה. אם בעושר ובנכסים תתגאה הבל. אחרים תעזוב ואבד העושר בקרוב. אם במלבושך תולעת השני והמשי. אחריתך התולעת תהיה בחלקך ובגורלך. אם בקומתך וביופיך הבנין תהרס. ביסורין הבאים אליך תכנע ותשפל. אדם הגאוה והכעס בכסילים תנוח.

ותמיד תשבח ה' אשר בראך. ונתן בך הנשמה אותה תאמץ. בתלמוד תורה ומעשים הטובים אשריך. ותעשה המצות בשמחה אל תאחר. הכר בוראך ואל תהרהר אחריו. במופלא ובמכוסה הדבר אל תחקור. החשק והזריזות בעבודה אין תכלית. ותלמוד את התורה בכנופיא תמיד. במצות ואהבת תקיים את התורה. האהבה תהיה בלב ובנפש אחד. החכמים והתלמידים אם בידך תחזיק. תזכה באריכות הימים אבות ובנים. את העני תתן ותחזור בנתינה. בכמה הפעמים אזי תזכה ותנצל. הצדקה תתן אותה בסתר ובצנעא. ומצות המילה בשמיני תמול את הבן ואם בכור אחר תשלום - החודש בשמחה ובאהבה תפדה אותו. וחמשת הסלעים אותם בכהן תתן. בני הגאוה תשנא והענוה אהוב. ושנא את תתגאה בנפשך הכר אחריתך. ולשון הרע אל תדבר בעולם. ונזיקין הרבה בלשונך תגרום אליהם. והמתנהג תמיד במדת השתיקה אשריו. ומבחר השתיקה אל תדבר בדיבור. בהיות אנשים הגדולים ואתה תחריש. אהוב המוסר והתוכחת באמצעותם תרויח. והמדה המשובחת בשמיעת אוזן תוכחת. הטורח בחכמה ובמוסר תמיד אשריו. האמונה והבושת ביחד אליהם תדבק. הצניעות והבישנות במשקל אחד תמימים. בקש שלום ורדוף אחריו תמיד השלו' אהב ומהמחלוקת במהרה תברח. התחלתה בדיבור אחד ואחריתה תשגא. והתרחק בכל היכולת אשר תוכל. באף ובחימה תהרוג את האדם. ומרה היא אחריתה בנפש תסכן. ביראת ה' ועבודתו אתה תלך. וזכור תמיד אהבת האל ביחוד. ותגביר אהבת הבורא בלבך תמיד. בכנופית החכמים וביניהם אתם תשב. בחברתם ובעסק התורה אתם תשכיל. אדרוש בחכמת התורה ואל תתבייש. התורה תאיר אליך ותתחכם ביותר. והעוסקים בתורת ה' אותם תחזיק. החכמה תחיה בעליה ומרוממת אותו. במשתה והשחוק החכמה אל תשכון.

ובכיתות הליצנים ביניהם אל תשב. ועם המינים אל תתחבר ביחד. ועמהם בחכמת התורה אל תתווכח. העצלות תזיק את האדם ותענהו. ומדת הזריזות בעבודת ה' תשתבח. והזריזות תשלים אותך בתשלום השכר. והזריז במלאכת השמים אשריו תמיד. ואשרי אדם הזריז בנערותו תמיד. ואפי' בימי הזקנה תנחה אותך. אחוז במדת הנדיבות והקמצנות תרחיק. אדם במצות ה' תהיה ותרן. בממון ובהידור המצוה איתו תוציא. הנדיבות והותרנות במצות אל תהדר. את האביונים בצניעות תהיה ותרן. בצדקות תזכה אריכות הימים ושנים. אדם במדת הסבלנות והשפלות תשבחהו. והקפדנות אל תזכור בכלל השבחים. ובענין השבועה תרחק בכל אפשר. הזהר תמיד ואפילו בשבועת אמת אל תשבע ובפרט בשבועת השקר. אמנם תפדה השבועה בממון ותפטר. אל תקנא במעשה הרשעים ובהצלחתם. הזהר ואל תלך בדרך אתם. וכהרף עין במרוצה אחריתם תאבד. ומאונאה הזהר אל תתחייב בדין. ולתיקון הזרע בבטלה אמירת תהלים. אזי בעסק תורה ובקיום המצות. אזי תפלת הערב בוקר וצהרים. והזהר בשמירת השבת אל תחללנו. ובלישת המצות בעד אשר תזיע. בקבורת המתים ולוייתם אשר תוכל.

ובעניית אמנים בכונת הברכות תמיד.

המהירות אחריתה תתחרט ואין בידך. המתון ובעצת אהובים תשיג בקשתך. בהנאות העולם והטיולים אל תתאוה. הם בטלים ומבוטלים אין תקוה. אמנם תזכור בעולם הנשמות והשכר. ומעלת הצדיקים אשר בתורתם תאיר - אליהם ונהנים בזיו השכינה תמיד. אדם בדרכי המוסר והחכמה תדרוך. המלאכה תספיק את בעלה ותכבדנו. הבטלה תשעמם את בעלה ותזיקנו:

ענין כנסיה לשם שמים בר"ת ואהב"ת:

וראשי העדה בעסקי אחיכם תשתדלו. המסים והארנוניות באמונה אותם תעריכו. האהבה והאחדות אחד בלבבם תשימו. והדלים העשוקים אשר במאסר תתירו. בהטבת אביונים והאומללים היטב תתמידו. והמשתדלים בצורכי הציבור אשריהם תמיד. ושכרם בעולם הבא אין תכלית. והמסייעין הקהל בממונם אהלל תפארתם. המשתדלים בגופם ובממונם אדיר תהלתם. התחזקו והתאמצו בטובת אחיכם תמיד. העשוקים והתפוסי' ביד אויביהם תצילום. ובצרכי הציבור תדקדקו בכל אופן. תשתדלו ביום ובלילה ה' אתכם. האחדות אין במינה ורבה תפארתה והקהלה הקדושה בשמחת אחיכם תשמחו. בשכבכם תנו הודאות אלהיכם ובקומכם - תנו הודאות אל בזמרה ושבחה. והללו את ה' בשמחה תמיד. השלום והאמת אהבו בעגלא תגאלו. והתפללו אל ה' באהבתכם תמיד:

ענין הכנסת אורחים בר"ת ואהב"ת:

כתוב בתורה ואהבת לרעך כמוך אני ה' אפשר לרמוז בס"ד לענ"ד בהק' מ"ש רז"ל דכמה צריך האדם להשתדל במצות הכנסת אורחים כי היא מצוה גדולה שמקיים בזה מצות ג"ח ע"י שמקבלם בסבר פנים יפות ועורך לפניהם מטה ושולחן וכסא ומנורה וילפי לה רז"ל מאברהם אע"ה דכתיב ביה ויטע אש"ל בבאר שבע ודרז"ל א'כילה ש'תיה ל'ויה. וממנו ילמוד ויעשה לצאת י"ח מצוה זו. ובזה יע"ן כונת הפסוק ואהב'ת לרע'ך ע"ה גי' תשל"ה גי' אכיל'ה לינ'ה לוי'ה כס'ף ציד'ה לדר'ך בדקדוק ממש. כמו'ך ע"ה ג"י יח'ד בכבו'ד יהי'ו. אנ'י ה' בחילוף אותיות אחה"ע עם המלות גי' וז'ו גמילו"ת חסדי'ם בדקדוק. עוד כנז' גי' דעל'י לשל'ם ל'ו גמו'ל טו'ב חסדי'ו ע"ה ודוק כי נכון הוא בעהי"ת:

באו"א אפשר לרמוז לענ"ד בס"ד בנוט' כזה על ענין הכנסת אורחים דהיינו ואהב"ת ר"ת והשתדל תמיד במצות הכנסת אורחים. לרע"ך ר"ת לעשות רצון כל עובר כלומר כל אחד כפי הראוי לו. כמו"ך ר"ת כסף מלבוש ואכילה כאיוב. אני ה' ר"ת אם נותן יברכהו ה' - יתעלה הון ועושר הרבה וק"ל: עוד אפשר לרמוז בתיבת ואהב"ת איזה נוט' על ענין הנז' בס"ד כזה. ואהב"ת ר"ת ועיקר הכנסת אורחים בני תורה הקבלת אורחי' תהיה בשמחה ובצהלה. אכילה ושתיה הנדבה תהיה בכללה. ולחיוב המצוה אתה בעצמך תזמינם. ולעשות אופנים הצריכים בהכנסתם תמיד. ולהם תאמר אכלו בברכת האל. אהבת האורחים והחסדים תעשה בכללות. אהב'ה ואח'ד במספר ה' תמימים. שכן אהב"ה גימט' י"ג אח"ד גימט' י"ג ס"ה גימ' שם הוי"ה ב"ה. ואהבתם את הגר בצידך תשימם. ועם הנשים אל תתייעץ בזה. ובעריסותיך השכיבם אזי בביתך תלינם. את הלחם והבשר בשמחה תאכילם. בטובת העין תקבל אותם וללוותם. ובעת הליכתם תן בידם אכילה. את האורחים תכבד בבואם ובצאתם. בפיתוי היצר ועצתו אל תשמע. תתן הנדבה אליהם באהבה ובשמחה. העניים והאביונים אליהם בשמחה תשגיח. וגלגל החוזר אחריך בדעתך תניח. כמו שדרשו רז"ל על פסוק כי בגלל הדבר הזה וגו' גלגל הוא שחוזר בעולם אם לא בא הוא בא בנו או בן בנו רח"ל:

ענין קידושין ונישואין בר"ת ואהב"ת:

ותקבל את תענית ביום הקידושין. אחר הז' ברכות תפסוק ותטעום. והטלית תלבש אותו בשעת הקידושין. תזמין את הטבעת בידך ובתחילה תברך ותתן את הטבעת בידה. ותאמר בזה הטבעת אלי תתקדשי. תהלל את ה' בגילה וברננה. והרב אומר הכתובה בשמחה תמימה. ומברך את ברכת היין תחילה. והכוסות תמלא אותם ביין המשובח. ושבעה הברכות תברכו אותם בנעימה. ובלילה בכל אכילה הברכות תהיינה. בפנים החדשות והשושבינים אתם תסעודו. ואברהם אבינו התברך בשבעה תמימים. ושבע השנים אשר ברחל תעבוד. וכנגד הז' תורה בקולות אמרוה. בשמחת החתן והכלה אתם תשמחו. ויין אדום המשובח בסעודה תשתו. ומינים המשובחים בעולם אותם תאכלו. וללומדי התורה אם במתנות תחזיקם. בראשית הכל אשריך ומברכתם תבורך. אתה וביתך ברוב השמחות תמיד. בימי החופה אביונים ועניי' תשמחו. תזכו אורך הימים ושנים בנעימים. ברכת ה' וטובו אליכם תהיה:

ענין איסור גילוי השער באשה בר"ת ואהב"ת:

ופריעת השער באשה איסור תורה בתלמוד ובזוהר האריכו את תולדתם. בנשא האריך והרחיב תצלנה אזנים. ובהוודע את האשה תסמר בשרה. ובעונשים המגיעים בסיבתו אזי תגלחנו ולהדריך אשתו תמיד בכיסוי השער. באזהרה הזאת אשתקד ואותה תזהיר. במצוה הזאת אבות ובנים תשמחו. אשה תכסה השער ברוכה ומהוללת. ושכרה בעולם הבא אין תכלית. אזי תגיל ותשמח בחופת הבנים. בזה תרויח אריכות הימים והשנים. אבות והבנים ברכת ה' תמימים. וכשבעת המשמשים בכהונה אותם תראו. והכהנים בהזכרת ה' אתם תתברכו. תאמר בלבבך הנוי והעושר אפשר תתמיד התעיף בו ואיננו. אשה ביראת ה' תשתבח ותתהלל. והכל תלוי במזל אשה הכשרה. הצלחת אשה ובניה תלוים במעשיה. והנושא אשה בעבור הממון תמאס. א תבטחו בעושר הולך ומתמעט. ובטח בה' הממציא אליך תמיד:

ענין תיקון הגאבילה מחדש על הבשר והקצבים והשוחטים בר"ת ואהב"ת: אוי ואבוי תקנו הבשר בעירבון. תלונת היתומים והאלמנות אשר בחוצות. והקהל תלויים בצואר המסייעין אותם והעניים בעוניים תאבים אל הבשר. הבשר ביוקר תמכר ודמים אין. בשר הכחוש והחלש אליהם תתנו. את הבשר והעצמות ביוקר תמכרו. העצמות והגידין אותם בבשר תערבו. ובשר הכחוש אותו בששי תשחטו. ולנכבדים בשר השמן אליהם תתנו. וצעקת אביונים תעלה בשמי המרומים. ואומרים המחזיק בידם אותם תשפילם. הכל במשפט אחד ולהם תאשימם. המציק והמסייע אחריתם תהיה בראשם. ולעולם הרחק אל תתערב במועצותיהם. אתה ה' בחסדיך תחוס ותרחם. ובגמר השחיטה בדפוס אותיות תרשומו. והחשודים במכירת הטריפות אותם תבדילו. ולא תאכלו בשר הנעלם אתכם. וגיד הנשה בחלב אותו תנקרו. והזהרו תמיד אתם בקניית הכשר. והזמן אותיות הרשומין בחותם תסתכלו. הנשים והילדים בלבד אסור תקנו. והאזהרה אל השוחטים תדקדקו בענין. הסכין תהיה בדיקתה אבשרא ואטופרא. וכשתבדקו את הריאה בפנים תזהרו.

ודעו אשמת הקהל בצואריהם תלוי. ב"מ.

אתם ודאי ביראת ה' תעשו. ואל תקלקלו השחיטה בשום אופן. אלא תהיה בכל הכשרות והחומרות:

ענין חורבן ביהמ"ק בר"ת ואהב"ת:

אמ"ה המדבר. קטן המחבר. יען שאמר רז"ל בכמה מקומות שחייב אדם להעלו' על זכרונו תמיד חורבן ביהמ"ק כדכ' אם אשכחך ירושלם וכו' ובש"ס אמרו שאסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז אז ימלא שחוק פינו וכו' ומה"ט נהגו לשבר כוס בשעת הקידושין זכר לחורבן ביהמ"ק כידוע ואפי' על סעודתו הצריכו רז"ל למעט תבשיל אחד וכן בבנין איזה בית חדש הגו לעשות סימן וזכר לחורבן ביהמ"ק כמ"ש בש"ע או"ח ע"ש. לכן עתה אמרתי הנה באתי רמוז בסדר ואהב"ת בדרך נוטריקון ע"ע ט"ב וחורבן הבית ולהציגו פה על הסדר כאשר יראה הרואה דבר דבור על אופנו כי ליכא מידי דלא רמיז באורייתא וזה סדרו בס"ד:

תשעה באב הניגונים והטיולים אסורים. וחמש העינויים בט' אב תכונים. אומרים תחילה הקינות בבכי ובדמעות. איכה ואיוב בשברון הלב תאמרו. וירושלם החביבה איה בית תפארתך. היכליך תעודתך ודבירך אשר בתוכך. באו האויבים והחיילים תוך ארצך. החרב והרעב באו אל תוכך. אבל הספד ויללה ברחובות תשמיעו. ושוטטו בחוצות את המקוננות תקראו. ומלך בבל אמר המקדש תחריבו. את תינוקות בית הרב והבתולות. האנשים והנשים בחרב אותם תהרוגו. והילדים בחיק אמותם העטופות תשחטו. את הילדים והילדות בשביה תקחו. את החרש והמסגר בבלה תביאו. הקטנים ברעב ובצמא אותם תמיתו. הכהנים והסנהדרין אותם במקדש תהרוגו. ההרוגים והנחנקים אותם בחוצות תשליכו. ואת הנשרפים אפרם בדרך תפזרו. וחנה בשבעת הבנים אותם תשחטו. ונבוכדנצר הרשע אמר התורה תשרופו. בעונות הרבים ארץ תתפורר ותתמוטט. אבלה הארץ באין תקוה וחמלה. וכל הכלים אשר במקדש תקחו. והנביאים אשר הם בתוכו תהרגו. את תורתו ומצותיו היקרים בטלתם. וזה העון אשר בעוכרינו תמיד. ובעון ביטול תורה אנחנו הושפלנו. ולאלהים אחרים בלי תועלת הקטרתם. אחרי העץ והאבן בפסילים תרתם. את הבעלים והעשתרות בחוצות תעבודו. וכל תועבות הגוים אשר בארץ. בלב ונפש הייתם אחריהם תרדופו. בעונות הרבים תמיד אספדה ואלילה. וקראו אל המקוננות ביללה תבאנה. תשיאנה את הקול בנהי ותבכינה את הנסים והנפלאו' בים תשכחו?

את הביזה והרכוש במצרים תכחישו. ומכות הגדולות אשר במצרים תעלימו. ומכת בכורות אשר היה תכחידו. אתמהא. לכן אחי ורעי חוסו על נפשותיכם ושובו עדי נאום ה' וזהו ר"ת. אחרי ה' ומצותיו בתורתו תלכו. החוקים והמשפטים אשר בתורה תשמורו. באהבה ובשמחה את ה' תעבודו. ולעבוד את ה' בלב תמים. ולהכניע את היצר בלבכם תמיד. תעשו את התשובה באהבה ובשמחה. ותשובתכם הרמה אהבה ברצון תקובל. וארץ הקדושה במהרה תבנה אמן. ונבוכדנצר הרשע במהרה אותו תאבד. הצוררים אלינו בשגעון ובעורון תמיתם. השונאים אותנו בשדפון ובירקון תעקרם. אנא ה' בזעמך ובקצפך תאבדם. אנא ה' באפך ובחמתך תדינם. וההרוגים אשר הרגו בישראל תנקם. בשאול תחתית ואבדון אותם הפילם. אל אדון ונורא שמו. יבנה המקדש ואולמו. ובשוב ה' שבות עמו. יגל יעקב ישמח ישראל בבנין מקדש ואריאל. כימי שלמה מלך ישראל יראו עינינו. ויגל כבודנו. ועלו מושיעים בהר ציון בעגלא ובז"ק בב"א:

רמזי ר"ת במלת תבלין. איתא בגמ' כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ובכל יום היצה"ר מתגבר על האדם להסיתו שנא' צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו.

ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנא' ה' לא יעזבנו בידו.

הן אמת דהיצה"ר תמיד רודף אחר האדם במועצות ודעת להפילו בבאר שחת והוא מקדים ובא כמה שנים קודם בא היצה"ט כדכ' לפתח חטאת רובץ בבא אל האדם בתחבולות מרמה. שיקום בבוקר השכל להתפלל שחרית לערוך תחינה לפני שוכן רומה ומזה מכשילו וממציא לו בדרך אשה אחת לספר עמה או לראותה ולהסתכל ביופיה וממילא יבא האדם לחטוא באחת מהנה וכמו שפי' רז"ל כ"ה ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך וכו' עיין עליהם הלא בספרתם.

וא"כ התקנה לזה כבר חפרוה שרים חכמי התלמוד זיע"א במאמרם שהביאו במס' ברכות וז"ל אמר הקב"ה לישראל בני בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין ע"כ ואם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד וממילא רווחא להנצל ממנו. והן עתה צריכים אנו למודעי דמה הוא הכונה במלת תבלין דנקט הש"ס דהול"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה להנצל ממנו. ובודאי שכיוונו בזה לכמה ענינים הרמוזים במלת תבלי"ן כאשר יבואו לקמן אי"ה דבסיבתם ינצלו מהיצה"ר. ולכן אמרתי לרמוז בס"ד במלת תבלי"ן איזה גרגרים בדרך רמז ומוסר בנוט' כזה בעהי"ת דהיינו ת' של תבלין נוט' תלמוד תורה תפלה תפילין תענית תוכחות. ב' של תבלין נוט' ברכה בחירה בכורים. ל' של תבלין נוט' לימוד לויה לקט. יו"ד של תבלין נוט' יראה ישיבה יחוד. ן' של תבלין נוט' נקיות נדיבות נרות נטילת ידים נאמנות. תבלי"ן ר"ת תחילה בשעת לידה יצה"ר נתאכסן. באומרו נער יפה לעצתי תשמע. לענג נפשך תמיד במאכלות יפות. תתהדר במלבושים נאים לאכול יונים. בשר תרנגולים לשתות יין נחמדים. לטייל בגנים יחד נשים תאומים. להרבות נשים ידך בממון תשים. למלאת תאות נפשו יתמיד בטבעו.

נדיב תהיה בכסף לא ישגיח. וידוע דלפעמים היצה"ר אוחז מעשה היצה"ט. והוא ר"ת תבלין. תחילה ידבר האדם בנפש נמוכה. בדברים ישרים נכונים לערוך תפלה. לשמוע תורה יקרה במאמרים נחמדים. לעורר תאותו בדרך יזמין נשים. להכניס במחשבתו תאוות נשים יפות. תחילה יראה תומה באחריתו נקמה. להורידו בשאול תחתיות יעשה נקמות. כי כן מדתו וטבעו יורד ומשטין עולה ומקטרג. אשע"כ נורא תהלות שולח את היצה"ט באורתא דתליסר נגהי ארביסר ילד מסכן וחכם המלמד לאדם דעת ואומר לו אתה בן אדם. מה לך נרדם וזהו תבלין ר"ת בני ידידי תשמע לעצתי נכונה. תלמוד בתורה נעימה לילה יומם. בזכותה לאורך ימים נעימים תזכה. דכ' אורך ימים בימינה וכו'. יצה"ר נתעב בפיתויו לא תשמע. בעצתו נבערה לא תשגיח יתגלע. תחבולותיו נכר בער לא ידע. לא יש בפיהו נכונה תדע. למלחמת יצה"ר בלב נשבר תכניע. תתנהג בענוה יצה"ר לעצמו נמוח. בהכנעת נפשך לעולם יצה"ר תמיתהו. לא תתנהג במעדנים ירבה נחשים. תפארת בני ישראל להיותם נכנעים. לפני יוצרם בוראם נורא תהלות. ישראל ביישנים נאמנים תורה לומדים. תהלות לאל באשמורת יחד נקבצים. לעבודתו ית' במצותיו תמיד נזהרים. בקיום תורתו ימסרו נפשם להריגה. בחסדיו ית' תמיד לעד נשענים. בחצות לילה ילמדו תורה נעימה. יחד נקבצים ללמוד תורה בכנופיא. באימה לשם יחוד נורא תהלות. להזהר תמיד בענין נטילת ידים. לענין נקיות תטבול בכל יום. תמיד לומר בית ה' נלך. תתפלל בכל יום לאל נורא. לנוכח בית ה' נאוה תהלה. תכוין בתפלה לשם יחוד נורא. לאהבת ה' תמימה בכונה נשגבה. ישפוך נפשו תחינתו לפני בוראו. למסור נפשו תמיד בעת יחודו. במסירת נפש תכוין לשמו יתברך. תשתדל לעבודתו נר ה' בידו. תתודה בכל יום לפני נורא. נתון תתן לעני בכל יום. בעין יפה תתן לו נדבה. נאה להוסיף יותר בדברים תפייסהו:

גם ידוע מה שדרשו רז"ל ע"פ לא תנסו את ה' אלהיכם שבכל הדברים אסור לנסות את ה' חוץ ממצות הצדקה והמעשר כדכתיב ובחנוני נא בזאת אמר ה' אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. עד שיבלו שפתותיכם מלומד די. ועוד אמרו רז"ל האומר סלע זה לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה מותר. וז"ש תבלי"ן ר"ת נורא תהלות יריק לכם ברכות.

תזכו לבנים נעימים יראים ביישנים. יכבד לומדי תורה בכל נפשו. למלמדי תינוקות יסייע בדרך נסתר. תינוקות לומדים בכל יום נוצחים ליצרם תלמידים נעימים בשורה יושבים. לומדים תורת ה' באהבה נשגבה. לומדים תורה יחד בלשון נעימה. בעסק התורה יהיה נחת לנשמה. תחזור בתשובה לפני יום נורא. תשובה נאה לא יש במינה. תשובה באהבה נרויח למצות יכריע. תועבות בזדון למצות יהיו נחשבים. תשובה באהבה למעלה יתירה נשגבה. ישראל בתשובה נוצחים ליצה"ר תחתם. תמיד לבלתי יקטרג ביום נורא. תשובה באהבה נתקבלה יותר לפניו. בבא יום נורא תתודה לפני יוצרך. לטהר נשמתך תתבודד בכל יום. להכניע תאותו יזכור בנטילת נשמתו. בנטילת נשמה תתודה לאל יוצרך. תזכה נשמתך לחזות בנועם ה'. יוצר בראשית לפניו נגלו תעלומות. נגלות במסתרות לכן יעשה תשובה - נכונה ימים לילות בל תאחר. ביום יציאת נשמה לא תדע. בטרם יחשך נרו תשוב לעבודתו. להכנעת נפשו תמיד יזכור במיתה. תזכור בעומדך לדין יום נורא. להדליק נרות תוך בתי ישיבות. במצותיך יהיה נר תורה לראשך. תזמן לאורחים בביתך יהיו נכונים תבלה ימיך בנעימים לשנים נשגבים. לא תאכל בשר יהי נעלם. יין נסך לא תשתה בעולם. בשר נבלה לא תאכל יחורם. לענין נדה תמיד יאסור בנגיעה. נדה תטבול בגמר ימי ליבונה. בשובה נחת תמיד ידבר לכל:

ענין תפילין בר"ת תבלין. נהגו ישראל לדרוש ביום תפילין. תחילת לשנת י"ד בתורה נעימה. לכבוד יצה"ט בחידושי תורה נזכיר. בכבוד נא ידידי תשב לימיני. לעצת יצה"ר בעסק תורה ננצח. להגביר יצה"ט בעת תפילין נניח. במצות תפי' לתגבורת יצה"ר נכניע. לו נבריח ידינו בקרבו תנתח. בביטול לימוד תורה יצה"ר נוצח. בעסק תורה יצה"ר לעצמו בורח. כמ"ש רז"ל על פסוק הקול קול יעקב וגו' בזמן שהקול וכו' אין הידים ידי עשו. תבלי"ן ר"ת תפילין לטרם נוחם יזהר בבדיקתם. וידוע מ"ש רז"ל דמהתפילין מוכח שישראל יש להם דין בנים למקום יען התפילין הם שרביטו של מלך. וכיצד ישראל מניחין תפילין וקי"ל המשתמש בשרביטו של מלך חייב מיתה. וניחא להו ז"ל דישראל יש להם דין בנים ובן משתמש בשרביטו של אביו. אפשר שזה רמוז בר"ת תבלי'ן תפילין ישראל נקראו בנים למקום: גם מענין התשובה מוכח דישראל נק' בנים למקום דהקב"ה יש לו דין מלך ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול והק' רז"ל דאם כן כיצד הקב"ה מקבלנו בתשובה והרי אין כבודו מחול אלא ודאי מוכרח לומר דאית לן דין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול וראיה לזה מדמצינו לרז"ל במדרש וז"ל כשעלה במחשבתו של הקב"ה לברא את האדם נתיעץ עם התו' אמר לה בתי רצוני לברוא את האדם אמרה לו רבש"ע אדם מעותד לחטוא דכתיב ונפש כי תחטא. אמר לה כבר בראתי להם תשובה דכתיב ושבת עד ה' אלהיך וגו' ע"כ. א"כ מזה מוכח דהקב"ה חפץ בתשובה ועל ידה יהיה נטהר האדם מסוג חלאת זוהמותיו של היצה"ר וז"ר תבלי"ן ר"ת באהבתו לישראל ניאומיו יקבל תשובתם. במחשבה נכונה תכוין יצרפה למעשה גם אפשר לרמוז תור"ה תבלי'ן ע"ה גי' אלף ק"ד כמנין בכ"ח המצו'ת ומעשי'ם טובי'ם ר"ל ע"י המצות ומע"ט מכניעים היצה"ר. שכן תבלי"ן ר"ת תשובה ישראל נקראו בנים למקום:

עוד מכח הדינים מוכח דאית לן דין בנים כידוע דקי"ל עבד פסול לדון וממה שמצינו שהקב"ה ציוה בתורה שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ופירש"י ז"ל שופטים דיינים הפוסקי' את הדין לשבטיך מלמד שמושיבין דיינים לכל שבט ושבט מכאן הוכחה ברורה שהקב"ה חפץ בדיינים ואית לן בזה דין בנים וז"ש תבלין ר"ת לא תדון יחידי בלתי נורא. ככתוב בפרקי אבות אל תהי דן יחידי. לדין תורה בשלשה יהיו נכונים. תחלה לחקור בעדים יהיו נאמנים. יחד בפניך נצבים להם תדין. בעומדם למשפט יחד נודע תביעתם. יותר נכון לפתוח בפשרה תחילה. לא נתרצו יחד בדין תדינם. תחילה יהיו נראים בעיניך ללסטים. לכשקבלו בדין תיכף יהיו נכבדים. לא תטה במשפט יחד נחשבים. וארז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ז"ש תבלין ר"ת בדין תורה לאמיתו יחדיו נשתתפו:

גם מענין יציאת מצרים מוכח דאית לן דין בנים והוא מ"ש ז"ל דהקב"ה דין כהן יש לו דכתיב ויקחו לי תרומה והק' ז"ל דאם כן איך ירד למצרים מלאה גילולים אלא ודאי דאב מטמא לבנו וז"ר תבלי"ן ר"ת נורא תהלות בכבודו ירד למצרים. לגאול בני ישראל תפארת נחלתו. לתת בני ישראל תורה נעימה. דכ' בהוציאך את העם וכו' גם מכח שנתן הקב"ה התו' ליש' ולא למלאכים עם כי טענו בדינא דבר מצרא כידוע עכ"ז לא נתנה להם כ"א ליש' עם נחלתו דלגבי בן ליכא דינא דבר מצרא כידוע. ומכאן נבין ונדון דאית לן דין בנים וז"ש תבלי"ן ר"ת יתברך לעד תורה בסיני נתן. נורא תהלות לעם ישראל בחר. תורה לישראל בעדות ה' נאמנה. תורה יקרה בסיני לישראל נתנה. תורה לעמו ישראל בשבת נתנה. תורה ישראל נקראו בנים למקום. כמש"ל עי"ש:

גם מענין תחיית המתים מוכח דאית לן דין בנים כדכתיב כה אמר ה"א בפתחי את קברותיכם עמי והעליתי אתכם וכו' (יחזקאל ל"ד) ומאחר דכביכול כהן הוא כיצד ח"ו מטמא כידוע אלא ודאי מוכח דאית לן דין בנים אב מטמא לבנו וזהו תבלי"ן ר"ת בטל תחיה לישראל יחזיר נשמה.

נשמות ישראל בתחיה להם תקוה. בעת תחיה לפגרים יחזיר נשמה. לעת תחיה נשמות בגוף ישובון. בעת תחיה לא ידח נדח. בעגלא תקבץ נדחי ישראל לאדמתם. בני ישראל תחזיר להם נשמותיהם. תחיה ישראל נקראו בנים למקום:

גם מכח הצדקה נפיק לן דין בנים כמ"ש בש"ס שאל אותו מין לרע"ק אם הקב"ה אוהב את העניים למה אינו מפרנסן וה"ז דומה למלך שכעס על עבדו וכו' והשיב לו רע"ק דאדרבא אנן בדידן אית לן דין בנים וה"ז דומה משל למלך שכעס על בנו וכו' כידוע וז"ש תבלי"ן ר"ת בעין יפה נתון תתן לכל. נותן לבעלי תורה יושב בצילה דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף. ואמרו רז"ל נתון תתן אפילו ק' פעמים גם מצינו מכח שירדה שכינה עם יוסף למצרים כדכתיב ויוסף הורד מצרימ"ה גי' שכינ"ה מוכח דאית לן דין בנים דאיך ירדה השכינה למצרים ארץ מלאה גילולים אלא ודאי בשביל יוסף שנקרא בן למקום וזהו ר"ת תבלין יוסף תחילה לישמעאלים בכסף נמכר. בסוף למצרים ירדוהו נקבה תסובבנהו. (היא אשתו של פוטיפר) בטח לשמו יתברך נורא תהלות. לעושה נפלאות בחמלתך יצה"ר תכניעהו. יוסף לסיבת תוקפו נתגדל במצרים תבונה יעץ למלך במצרים נתנוהו. דכתיב אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי. נמצינו למדין מכל האמור לעיל דמכמה דברים מוכח דישראל אית להם דין בנים למקום הרמוזים במלת תבלי"ן אות ת' ר"ת תורה תפילין תשובה תחיה. אות יו"ד יוסף יציאת מצרים. אות נ' נדבה שהיא הצדקה כנז"ל. אות ל"ב ר"ת לדון בדיינים דמכל הני מוכח דאית לן דין בנים כנז' וק"ל:

וידוע מ"ש רז"ל כשחלק הקב"ה את העולמות בחר לחלקו ישראל דכתיב כי חלק ה' עמו ישראל חבל נחלתו. ונתן אוה"ע לשרים וזהו תבלי"ן ר"ת בני ישראל לחלקו נטלם תחילה. אבל לאוה"ע תבלי"ן ר"ת בשביל תערובת יחד לשרים נתנם:

ענין ר"ה ויו"כ בר"ת תבלי"ן. בחדש תשרי ימים נוראים לשבים. בעשור לחדש תשרי יום נורא. שהוא יוה"כ. תפלות בדמעות יכולים לברר ניצוצות. לקדושת ימים נוראים תתבודד במסתרי'. להקריב תמידין בכל יום ניחוחים. תמיד בבוקר לערב יהיו נקרבים. לימוד תורה יחשב במקום ניחוחים. בחברת נשים יחד לא תשב. לא תביט ביופים נויים יסרח. גם בבא אדם שונא ליקח ממך עצה אל תפתהו. וזהו תבל"ין ר"ת להיות יחשבך בשונא תנקום נקמתו.

לא תשנאהו בדרך יפה נחהו. בעצה נכונה ישרה לא תאחר. במשנאיך לא תמעול יעשה נגדך. נכרים ישמע' בהם אל תתערב. לבני ידידך בעגלא תשלח נביאך. נורא לישראל בן ישי תצמיח. תגאל לעמך ישראל בזרוע נטויה. למענך נדחי ישראל תקבץ ברחמיך:

אמ"ה דוד הוא הקטן יצ"ו ראיתי להסמיך כאן רמז על פסוק את הכבש האחד "תעשה" בבוקר האמור בפ' פינחס בדרך רמז ומוסר כאשר יורוני מן השמים כדי לחבר את האהל להיות אחד עם רמזי ואהב"ת ותבלי"ן הכתובים לעיל כי הם עולים בקנה אחד לזכות בהם את עצמי ואת אחרים אשר כגילי כי הם רמזים נחמדים. יחד נצמדים. בתים לבדים. וזה החלי. בעזר ה' צורי וגואלי:

איתא בשבת דע"ז ע"ב וז"ל רבי זירא חזייה לרב יאודה דקאי אפתחא דבי חמוי והוה קא בדח טובא אמ"ל מפני מה עיזי מסגן ברישא והדר אימרי. אמר ליה כברייתו של עולם דכתיב וחשך על פני תהום והדר ויאמר אלהים יהי אור וכו' ע"כ. ועי' להרב חיד"א ז"ל בס' מדבר קדמות מער' ט' אות ב' שפי' כונת המאמר הנז' כולו בדרך רמז וז"ל עיזי מסגן ברישא רמז ליצה"ר שמקדי' ובא י"ג שנים ליצה"ט והדר אימרי רמז ליצה"ט וכו' עי"ש בנועם דבריו ז"ל. ונקדים מ"ש המפרשים ז"ל דהיצה"ר נקרא חשך דמחשיך אפי ברייתא כמ"ש בזוה"ק והיצה"ט נקרא אור שמאיר עיני ת"ח בהלכה. וז"ש מפני מה עיזי מסגן ברישא שהם שחורים הרמוזים על יצה"ר הנק' חשך דכתיב לפתח חטאת רובץ והדר אימרי שהוא יצה"ט. אמ"ל כברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב רמז ליצה"ר והדר ויהי בוקר רמז ליצה"ט עכ"ד ז"ל. יום אח"ד גי' י"ג רמז לי"ג שנים שבא היצה"ר קודם ליצה"ט. עו"נ מו"ש רז"ל בש"ס אמר ליה רבי אם נאמר כבש למה נאמר אחד אלא אחד המיוחד שבעדרו.

וכבר הקדמנו משם החיד"א ז"ל שהיצה"ט נדמה לאימרי שהוא כב"ש וזש"ה את הכבש אחד תעשה בבוקר. כב'ש גימט' יצ"ר הטו"ב בדקדוק. אח"ד שהוא המיוחד תעשה בבוקר הוא האור שמאיר עיני ת"ח על ידי עסק התורה. לרמוז שצריך לרדוף אחריו ולשמוע לעצתו תחזור בתשובה. תעש"ה ר"ת תשובה המעולה עלות שחר. כלומר בבוקר ע"ד שאמר קדמיה לרשיעא עד לא יקדמינך ובפרט בימי בחרותו כמו שדרשו רז"ל על פסוק אשרי האיש ולא אשרי אשה אשרי המתגבר על יצרו בעודו איש כלומר בימי בחרותו כדאיתא במס' ע"ז והבי"ד הרב דגל ראובן ז"ל על תהלים בתחילת מז' א' עי"ש. וזהו בבק"ר ר"ת בשובו בבחרותו רב קניינו:

גם אפשר לי הדל לרמוז במלת "תעשה" כמה וכמה אופנים בדרך רמז ומוסר בנוט' כזה בס"ד. דהיינו יצה"ט אמר תעש"ה ר"ת תשמע עצתי שהיא הנכונה. שתתפלל תמיד עם הציבור. תפלת הרבים שכרה עליון. תפלה עבודה שחר השכם. תפלה שלימה היא עבודה. הדמעות שלך תרחוץ עונותיך. הצדקה עם תפלה שמירה. עניים תשגיח האל שברם. עוד תפילין של הראש - עם תפילין של היד - תבדוק שנית עיין הציצית.

תפילין עם הרצועות שחורות. ערבי שבתות תלמוד הפרשה. ערב שבת הבית תתקן. ערב שבת הבשר תקנה. ערב שבת תערוך השולחן. תדליק עליו שבעת הנרות. השבת עוד שמש תקבלנו. שבת עוז הדר תלבש. הכוס תתן על השולחן. על שתי הככרות תבצע. שלש הסעודות עתם תגמור. על הסעודות תאמר שירות. על שלשה האוכלים תזמן. הברכה על שולחן תברך. עונג שבת תלמוד התורה. הבקשות עם שחר תלמוד. תהלים עם שקיעת הכוכבים. החול שלשה עולים תזמין. השבת שבעה עולים תזמין. עליית התורה תהיה ששי. תורתו הטהורה עדות שמה.

תמימה ערוכה שמירה הוראה. שירו תודות לאל עליון. עצה הנכונה שפתיך תהגה. עסק התורה תאריך שנים. שלא תעבוד עבודה הזרה. שלא תשב עם הנשים. שלא תתחבר עם הרשעים. שלא תשב עם העומדים. שלא תעמוד עם היושבים. שבועת השוא עולם תחריב. שנת השביעית תשלח עברית. תנחם האבלים שהם עצבים. על הכל תדרוש שלומם. שלום תהי' עם הבריות. השיחה שלך ענינים תלמוד. כמ"ש רז"ל שיחתן של ת"ח צריכה תלמוד. עודך שותק הדיבור תשקול. התשובה שלך תהיה עריבה. שלא תמהר ענין התשובה. דכתיב משיב דבר בטרם ישמע וכו' עניו שפל היו תהיה. המוכיח שיהיה עניו תחילה. שבועות עשרת הדברות תלמוד. החתן עד תשלום שנתו שמח עם הכלה תמונתו. תעזור האביון שכרך עליון. תורה שער האשה ערוה. דכתיב ופרע את ראש האשה. הזוהר תלמו' שהחמירו עונשו. שער הגלוי עונו תלוי. עת שיאיר היום תכסהו. עצה הנכונה תכסה ערה. שהיא תגרום עון הראיה. שכל הסיבות עליהם תדון: תעש"ה בבק"ר ר"ת תדע קמחית ראתה עשרה בניה שמשמשים בכהונה הגדולה. בבק"ר תעש"ה ר"ת בזכות קירות ביתה שלא ראתה הוסיף עליה תבואתה. אלו הבנים שהם פרי בטנה. תעש"ה ר"ת עצת שונא הרע תרחיק. שדי תכתוב על המזוזה. עלות השחר תעורר השינה. הוכח תוכח עבדך שלח. תחינה ענוה שביתה הכנעה. עניים תשועה ה' שולח. תפלת המנחה שחרית ערבית. בבק"ר ר"ת בקול רם ברכהו קדשהו. בשפה ברורה קדשהו רוממהו. ענין שלום תשנה הלשון. ענין שרה הצדקת תלמוד. השנאה עניית שלום תסירה. הגאוה שנואה ענוה תבטלה. שדי על הפתח תשים. שבת על היין תקדש. ערב שבת העירוב תרים. שכחת הגוי תאסר עולמית. הזהר שלא תתחתן עמהם. שמונה עשרה החופה תעשה. עת שתתן הקידושין תברך. שבע הברכות עשרה תהיינה. על הסעודה תברך שנית. שמור עשרה תנאי הכתובה. שבח תפלה עם הציבור. עד שמי השמים תעלה. שחרית ערבית העבודה תתמיד. הצדקה עם שובבים תלוים: בא"א את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. והוא אם יראה בעמו"ר אפשר שבא הכתוב לרמוז חוץ מהפשט והוא על ענין יצה"ט ותיבת הכב"ש בגי' היצ"ר הטו"ב. שתמיד תדבק במצותיו הנכונים והישרים מעודך בתוקפך וגבורתך ובזה מובטח לך שאפילו בימי הזקנה לא ירפך ולא יעזבך. אפשר שזה רמז ואת הכבש השני ותיבת השנ"י בנוטריקון ש'ימי ה'זקנה י'היו נ'חמדים. ותמיד תלך אחר עצת יצה"ט (כנז') י'צר ה'טוב ש'הוא נ'בון. ש'דרכיו ה'טובים י'שרים נ'כונים. (והוא) י'ראת ש'מים דכתיב ראשית חכמה יראת ה' נ'תינת ה'צדקה דכתיב נתן תתן לו. י'רבה ש'לום כאז"ל גדול השלום. נ'קיות ה'מחשבה. שתהיה מחשבתו תמיד זכה ונקיה. ה'עבודה ש'בציבור י'ותר נ'אה. (הן אל כביר לא ימאס) י'בררו ניצוצות ש'בעמק ה'קליפות. ש'בעסק ה'תורה (ה'עבודה) י'היו נ'תקנים. כאז"ל ות"ת כנגד כלם. י'מים נ'וראים ש'ימי ה'דין. נ'דרים ש'בועות י'חד ה'פרו. ש'תזכור י'ום ה'דין נ'ורא. ש'המצירים ה'מקטרגים י'חד נ'אספים. י'היה נ'כנע ש'פל ה'רוח. עוד ארז"ל אמר הקב"ה ברא' יצה"ר בעו' בראתי לו תורה תבלין. אפשר שזה רמז הכ' ואת הכבש השנ"י תיבת השנ"י כנז' ש'בעסק ה'תורה י'צה"ר נ'בריח. שבנתינת הצדקה יצה"ר נכניע. ש'בעשית ה'מצות י'צה"ר נ'נצח. י'למוד ה'תורה ש'היא נ'חמדה. דכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב. ש'בעסק ה'תורה י'ברר נ'יצוצות ה'תו' ש'לימה י'קרה ו'נשגבה. ה'תורה ש'מירה י'פה נ'עימה. נ'ר ה'תורה י'מים ש'נים -

י'אריך ה'מצות ש'יהיו נ'הדרות. כאז"ל התנאה לפניו במצות.

י'ום ש'בועות ה'תורה נ'תנה. י'ום נתינתה השרה שכינה. י'שראל נ'יאומו ש'מעו ה'דברות. ש'בעים ה'לשון י'חד נ'אמרים. כאז"ל בשבעים לשון נאמרה. עוד ארז"ל על טענת המלאכים בקבלת התורה מדינא דבר מצרא וישראל נקראו בנים ולגבי בן ליכא דינא דבר מצרא כנודע מכמה טעמים אפשר שזה רמז בתיבת השנ"י כנז"ל י'שראל נ'וצחים ה'מלאכים ש'ותקים. עוד ארז"ל אלמלא ישראל שמרו שתי שבתות כהלכתן הם נגאלים. אפשר שזה רמז בתיבת השנ"י י'שראל ש'ומרים ה'שבתות נ'גאלים. עוד ארז"ל ע"י נתינת הצדקה עושה שלום בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה אפשר שזה רמז בתיבת השנ"י נ'תינת ה'צדקה י'עשה ש'לום. דכתיב והיה מעשה הצדקה שלום. תעש"ה בי"ן הערבי"ם בנוט' ת'שתדל ע'ל ש'מירת ה'מצות ב'כל י'ום נ'ר ה'תורה י'גן ע'ליך מ'צותיך ב'רוכים ר'צוים כנז"ל, ע'וד ש'מש ה'תשובה ת'קובל. ב'כי נ'הרות י'תן. י'תודה ב'דמעות ע'ל ה'עונות ר'בו מ'ספר:

תוכן העניינים

אהבת עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה