אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי
פרשת בראשית
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ:
והוא בהקדים מה שאמרו רז"ל בתנחומא ובב"ר כי בתורה ברא הקב"ה שמים וארץ והנה הוא שע"י צירוף אותיות התורה בראם דכתיב ואהיה אצלו אמון ודרז"ל אל תקרי אמון אלא אומן וכתיב ה' קנני ראשית דרכו וכו' וארז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ זה הוא אפשר שהתחילה התורה באותיות בראשית לרמוז שהאותיות הקודמות לאותיות בראשי"ת הם בגי' תור"ה בדק' שבצרוף אותיות התורה ברא את העולם. א"נ התחילה התורה באותיות בראשית בשביל ישראל [א"ה צא נא וראה בביאור הרב אור החיים ז"ל ע"ז וגם באשר רמז בתיבת בראשית בספר שלום לעם דע"ז ע"א] שנקראו ראשית דכתיב קודש ישראל לה' ראשית תבואתה וכו' ברא את העולם ולהם דין בנים אפשר שזה רמז הכתו' בראשי"ת בר"א אלהי"ם א"ת השמי'ם (עה"ת) בגימ' בשבי'ל עמ'ו ישרא'ל בר'א א'ת העול'ם ולה'ם די'ן בני'ם. וא'ת האר'ץ בגימ' לה'ם די'ן ב'ן המצ'ר ל'א המלאכי'ם בדק' כנז'. אז'י יזכ'ו לתור'ה (ע"ה). א"נ בהק' משארז"ל אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע רצונך לברא אדם והוא עתיד לחטא דכתי' ונפש כי תחטא אמר לה בתי כבר בראתי להם תשובה דכ' ועת"ה ישראל וכו' ודרז"ל אין ועת"ה אלא לשון תשובה. אפשר שהתחילה התורה באותיות בראשי"ת לרמוז בר"ת ש'מצות ת'שובה ר'אשונה ב'מוקדם י'צירת א'דם. א"נ בהקדי' משארז"ל בש"ס על ענין הגר שבא להתגייר הלך אצל שמאי אמר לו למדני תורה על רגל אחת. אמר לו התורה ארוכה מארץ מדה וכו' דחפו באמת הבנין. הלך אצל הלל וכו' אמר לו מצוה אחת בתורה ואהבת לרעך כמוך וכו' מאי דעלך סני לחברך לא תעביד זה כלל גדול בתורה והשאר זיל גמור דכתי' זאת התורה וכו' אפשר שהתחילה התורה באותיות בראשי"ת שהם בגימ' ואהב'ת לרע'ך כמו'ך אנ"י ה' עה"ת כנז'. אותיות בראשי"ת כנז' בי"ת רי"ש אל"ף שי"ן יו"ד תא'ו אותיות המלוי דוקא הפוך בה והפוך בה דכלא בה הם בגימ' ואהב'ת לרע'ך כמו'ך אנ"י ה' בדק'. בר"א אלהי"ם בר"ת א'הבה ר'בה ב' כללו' א'ין ל'מעלה ה'ימנה י'סוד מ'חזק. לרמוז שעיקר הכל תלוי באהבה. א"נ בראשית בהקדים משארז"ל אין העולם עומד אלא בזכות הבל תנוקות של בית רבן הבל שאין בו חטא. אפשר שזה התחילה התורה באותיו' בראשי"ת בנוטריקון י'סוד א'רץ ת'נוקות ש'ל ב'ית ר'בן. בר"א ע"ה בגימ' ה'בל א'ין ב'ו ח'טא כ'לל. א"נ בהקדים משארז"ל במסכת אבות על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח תורה דכתיב אם לא בריתי וכו'. עבודה ארז"ל עבודה זו תפלה שהיא עומדת ברומו של עולם. גמילות חסדים אמרתי עולם חסד יבנה. אפשר שהתחילה התורה באותיו' בראשית שהאותיות הקודמות להם הם בגי' תור"ה כנז"ל. אותיות תורה עה"א בגימ' עבוד'ה ז'ו תפל'ה ע"ה. וגי' גמילו"ת חסדי'ם בדק'. וכאמרם ז"ל מהטעמים שיצאו ישראל ממצרים קה"ז אחד קבלת התורה. וטעם ב' שכרתו ברית לעשות חסד זה עם זה. ואפשר לרמוז שהחסד הוא בא מצד האהבה שהיא העיקרית והוא אותיות חס"ד כזה חי"ת סמ"ך דל"ת ס"ת אותיות תכ"ת בגימ' ואהב'ת לרע'ך כמו'ך בדק' שהיא היסוד. א"נ בהקדים מה שטוענים אוה"ע על ישראל בטענת אחרי רבים להטות יש כמה תשובות לדחות טענתם ואחד מהם ארז"ל כל הקבוע בארץ ישראל כמחצה על מחצה דמי. אפשר שזה רמז באותיות בראשי"ת בר"ת. ש'בתם ב'דירת א'רץ י'שראל ר'בים ת'חשב. וגם יש להם דין רבים מכמה אופנים כאז"ל על פסוק מי מנה עפר יעקב שהמתים נקראים חיים כנודע ובזה בטלה טענתם. א"נ בראשי"ת בר"א אפשר לרמוז בר"ת י'ום ש'שה ב'סיון ת'ורה ר'אשית א'מריה ב'הר ס'יני א'נכי וכו' רי"ש מתחלפת בסמ'ך (זשסרץ) א"נ בראשית בהקדים משארז"ל בשעת מתן תורה ארץ רעשה דכתיב ארץ רעשה גם שמים נטפו וכו' אפשר שבא הכתוב לרמוז באותיות בראשי"ת בר"ת י'ום ש'נתנה ת'ורה ב'סיני א'רץ ר'עשה. א"נ בהקדים משארז"ל בשעה ששמעו ישראל מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך פרחה נשמתם והקב"ה הוריד להם טל של תחיה והחיה אותם. אפשר שזה רמז בראשי"ת בר"ת י'שראל ב'שמעם א'נכי (וכו') ת'וסף ר'וחם י'גועון. א"נ י'שתבח ש'מו ב'טל ת'חיה ר'יפא א'ותם. א"נ בראשי"ת י'ום ש'מחה ר'בה ב'התחיל ת'ורה א'נכי (וכו') א"נ י'ום ש'נתנה ת'ורה א'ומרים ר'ננות ב'כתובה. רעיתי יונתי תמתי בואי אתי לדביר וכו' (גל"ש) א"נ ש'ירים ת'שבחות י'הלל ר'וממות א"ל ב'גרונם. א"נ לרמוז בראשי"ת י'שראל ש'שים ר'בוא א'ותיות ב'תורה ת'ספור. א"נ י'שראל ב'רוכים ר'צוים א'מונים ש'פלים ת'מימים. א"נ ר'בותא י'ותר ש'נקראים ב'נים א'חים ר'עים. דכתיב בני בכורי וכו' וכתיב למען אחי ורעי וכו'. א"נ לרמוז א'שריהם י'שראל ר'אשונה ש'עלו ב'מחשבה ת'חילה. א"נ א'שריהם י'שראל ר'חמנים ש'לום ב'יניהם ת'מיד. א"נ ב'חודש א'לול ת'שרי י'תעוררו ב'תשובה ש'לימה (בכ"ר). א"נ ב'שלש ת'פלות (א'ומרים) א'מן י'הא ש'מיה ר'בא. א"נ בהקדים משארז"ל משנכנס אדר משמיעין על השקלים אפשר שבא לרמוז ר'אשון ב'חו' א'דר י'תנו ש'קליהם ת'מיד: למי מקדושים. בראשית ב'רא א'להים ר"ת בב"א לרמוז דתחילת בריאת העולם לא היתה אלא בשביל החכמה וכמאמרז"ל את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. דרז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה האיש הירא. וידוע אם אין חכמה אין יראה והא בהא תליא. ולכן רמזה תורתינו הקדושה בראשית ברא אלהים ר"ת בב"א רומזת אל החכמה דעיקרה בב"א והוא בבא קמא ובבא מציעא ובבא בתרא וכאז"ל הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות הנה הנם שלש מסכתות הללו. ואפשר דזהו כונת המדרש תנחומא ותמ"ה יקרא וז"ל בראשית ברא אלהים הה"ד ה' בחכמה יסד ארץ. דמה שייכות זה לזה וכפי דרכינו הנה נכון בקשר אמיץ ע"פ הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב וכו' ופרש"י לפתח חטאת רוב לפתח קברך חטאך שמור ואליך תשוקתו של חטאת הוא יצה"ר תמיד שוקק ומתאוה להכשילך ואתה תמשול בו אם תרצה להתגבר עליו ע"כ. יובן עם מה שנקדים שהתורה נקראת טוב כמש"ה כי לקח טוב נתתי לכם. וידוע מאמר רבי לוי בפ"ק דברכות (ד"ה) לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר אם נצחו וכו' ואם לאו יעסוק בתורה וכו' ואם לאו יזכור לו יום המיתה. ויל"ד דאדרבה אם יזכור לו יום המיתה זהו שמחתו כמאמר רשב"ל בקידושין (ל:) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק וכו' א"כ זהו בקשתו. ואפ"ל דלא ר"ל שיזכור לו יום המיתה.
אלא יזכור עונש השמור לו בשביל עונו ליום המיתה ובזה אז יכנע לבבו הערל ונשבר לבו בקרבו. ומעתה ז"א הלא אם תטיב דהיינו שיעסוק בתורה שנקראת טוב בזאת ש'את יצה"ר ונש'א וגבה מלפתותך ואם לא תעסוק בתורה ג"כ דהיינו אם לא תטיב אפי"ה יש תרופה אחרת לפתח חטאת רובץ שתזכור שלפתח קברך חטאך שמור והוא יום המיתה. ותדע אמאי קא מזהר רחמנא משום כי ואליך תשוקתו תמיד משתוקק להכשילך ולזה טרם מכה ציץ רפואה הפרחתי לך. ושמא תאמר ודאי לא תוכל לו. לא כן אלא ואתה תמשול בו אם תרצה להתגבר עליו:
בא"א על פסוק הנז' הלא אם תיטיב שאת פירשו רז"ל על ענין התשובה כאמרם מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד. אפשר שזה אומרו הלא אם תיטיב ר"ל אם תטיב מעשיך ותחזור בתשובה שלימה והוא פירוש תיטי"ב בנוטי'. טרם ישתדל יעשה תשובה בבחרותו. כמ"ש שהמע"ה וזכור את בוראך בימי בחרותך כאז"ל אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. א"נ תיטיב ישתדל תמיד ירבה במעשים טובים. א"נ בתלמוד תורה יראת ה' טהורה דכתיב ראשית חכמה יראת ה'. א"נ טוב ירבה בצדקות תוספת יכלתו. א"נ בשבתות ימים טובים ילמוד תורה. דכתיב כי אקח מועד וכו'.
ותיבת שא"ת אפשר בא לרמוז לו על בריאת העולם כאז"ל שיתא אלפי שנין הוי עלמא. שא"ת ר"ת. שני אלפים תוהו. שני אלפים תורה. שני אלפים משיח. אות תאו מתחלפת באות מם (דמ"ת) א"נ אותיות שאת הם אותיות אשת. ואותיות תשא. ודרז"ל על פסוק תשב אנוש עד דכ"א. ר"ת דם. כפירה. אשה. אפילו ח"ו עבר עליהם וחזר בתשובה שלימה הקב"ה מקבלו שאין דבר עומד בפני התשובה וזה הוא תש"ב אנוש עד דכא. בנוטריקון. תחזור בתשובה שלמה. לפני אל נורא ואיום. (גל"ש) דהרחק עצמך. כל אסור דאורייתא.
דרבנן. וארז"ל ומתנאי התשובה הם קו"ל. צו"ם. ממו"ן. כמנין זא"ת כדכתיב זאת חוקת התורה. זא"ת אשיב אל לבי על כן אוחיל. לישועתו בזא'ת אני בוטח. שתקבלני ברצון ושלש תיבות שא'ת. אש'ת. תש'א כנז' שי'ן. אל'ף תא'ו. ס"ת בגי' קו"ל. כנז' צו'ם. כנז' ממו'ן. ואותיות שאת הם אותיות תשא מלשון מחילה וסליחה כדכתיב ועתה אם תשא חטאתם וכו' שע"י התשובה הקב"ה מוחל וסולח ואחד מהטעמים שהקב"ה מקבל בתשובה הוא מדין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. זה הוא אותיות שא"ת ר"ת שבת. אנכי. תשובה. א"נ אות תא"ו ת'פילין ת'חיה. הם מורין שישראל דין בנים להם והוא שבת ותפילין הם שרביטו של מלך. והמשתמש וכו' וכן משתמש בשרביטו של אביו קבלת התו' שפתח באנכי והמלאכים טענו מדבה"מ וכו' ולגבי בן ליכא דבה"מ כנז'. מתחיית המתים והקב"ה יש לו דין כהן וכו' ותירצו רז"ל אב מטמא לבנו ועפ"י הנז' הלא אם תיטיב שא"ת ר"ת א'מת ש'תשובתך ת'קובל. ש'בהרהור ת'שובה א'סייע. הואיל ואתא לידן ענין התשו' נביא מה שכתב הרב המקובל בספרו אהבת יהונתן פירוש על ההפטרות בהפטרת ר"ה על ענין נוסח מוסף ר"ה כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני כסא כבודך. ולכאורה אין לו הבנה כלל. איך שייך זכירה. אם אין שכחה. רק י"ל דהנה הגמרא מקשה דאמרינן גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כשגגות. והא אמרינן שנעשים לו כזכיות. ומשני כאן מאהבה כאן מיראה. והענין הוא דאם אדם מושרש בחטא והולך אחר זדון לבו אין שב מיד מאהבה. רק מתחילה מיראה כאשר רואה הפורענות ממהרת לבא שב בתשובה. ואולם אחר כך כאשר הורגל לילך בדרך טוב שב מאהבה. וא"כ בתחילה כאשר שב מיראה העבירות נמחקין לגמרי ולא היה להם זכר כלל והיו נשכחים ואולם אח"כ כאשר שב מאהבה הם נעשין זכיות ונזכרים העבירות אשר היו שכוחין שזכיות נעשים ממנו. וידוע מאמר הגמרא תשובה מיראה מגעת עד כסא הכבוד. וזה הוא מה שכוונו אנשי כנסת הגדולה בתפלה כי זוכר כל הנשכחות אתה. הכונה למי ששב מאהבה זוכר כל הנשכחות לעשותם זכיות. ואין שכחה למי ששב מיראה שתשובתו מגעת לפני כסא כבודך. וז"ש חנה וזכרתני ולא תשכח. ר"ל שתקבל תשובתי ותעשם זכיות: א"נ אותיות שא"ת ע"ה בגי' שבת ומענין השבת שציונו הקב"ה לשמור את השבת דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת מכאן ראיה ברורה שישראל דין בנים להם. אפשר שזה רמז כי תיבת השב"ת בגימ' ישרא"ל די'ן בני'ם וארז"ל כל השומר שבת כהלכתו וכו' אפשר שבא הכתוב לרמוז והוא הלא אם תיטיב ר"ל אם תיטיב מעשיך ותחזור בתשובה שא"ת בר"ת שוב אל תאחר. שוב אלי תשוב. דכתיב שובו בנים שובבים. שובה אלי ואשובה אליכם. ובתנאי שא"ת ר"ת את שבתותי תשמור שבת אל תחלל. ותיבת שבת בגימ' הי"א ככ'ל התור'ה. ר"ל שמירת שבת כהלכתה היא שקולה ככל התורה. ואותיות שבת כנז' שי"ן בי"ת תא"ו. אותיות שניות בגימ' אהי"ה (רחמים) א"נ אותיות א'ברהם י'צחק י'עקב. שהם מכוונים כנגד שלש סעודות דשבת. א"נ אות (שי"ן) נוטריקון שבעה נרות יאיר. (בי"ת) בעוד יום תדליק. (תא"ו) והככרות אחר תסדר. א"נ ייחד שם נורא. בקדוש יין תפארה. אחר תסעוד ובהזמנה:
שבת נשמה יתירה. ישיר בקול תודה. ובחדושים אמרי תורה. ובשם אמרם תאמר. כאז"ל כל האומר דבר בשם אמרו וכו':
א"נ ניב שפתיך יתמידו. בתלמוד תורה יביעו. א"נ שא"ת בנוטריקו"ן תחום שבת אלפים אמה שיעור תורה. א"נ שיחה אל תרבה. שפתיך אמת תהגה. שקר אל תדבר. אהבת שלום תרדוף. שנאה אל תטור. שנאה אותה תרחיק. שלום אותו תקרב. שבועה אל תשבע. שוחד אל תקח. שדי אפתחא תשים. שלום אל תפחד. אל שדי תשמרך. את שבוים תפדה. את שביעי' תשמיט. שדך אל תזרע. שעטנז אל תלבש. שלא תעשה אונאה. שמור את התוכחות. שכיבת אדמה תזכור. (שהוא הקבר) אמירת שלש תפילות. אדני שפתי תפתח. שלש אבות תקנום. אברהם תפלת שחרית. (רבש"ע) שמעה את תפילתי. תקשיב את שועתי. שמע את תחינתי:
א"נ אותיות שבת כנז"ל אות שי"ן ר"ת ישתבח שמו נורא. ישראל במחשבה תחילה. ולהם תורה אהנייא. א"נ ישראל נטע שלם. ברכת ה' תברכם. אבות ואמהות תשמחם. א"נ בא"א הלא אם תיטיב שא"ת אפשר שבא לרמוז על ענין שער האשה כאשר מובא בזוה"ק בפ' נשא והוא אותיות שאת הם אותיו' אש"ת ר"ת אשה תכסה שערה. שהוא אסור תורה. כדכתיב לגבי סוטה ופרע את ראש האשה. אשה שערה תצפין. תרומם את שבחה. שכרה אין תכלית. שלא תטע אשרה. דכתיב לא תטע לך אשר"ה ואותיות אשרה בר"ת שער האשה ראייתו אסורה:
כל עץ ע"ה בגימ' וזה אפיל'ו כ"ל דהו"א. ואותיות לך אשרה במלוי כזה למ"ד כ'ף אל'ף שי'ן רי"ש ה"א. בגימ' שע'ר באש'ה ערו'ה ע"ה. א"נ ל"א תט'ע לך אשר'ה הם י"א אותיות בנוטריקון אסור לאשה לגלות שערה כלל. ענין השער רב איסורו. טוב תכסהו. א"נ הזוהר אייתי כמה טעמים עונשים לעון גלוי שער תצלנה אזנים לשמוע (ג"ר) א"נ שא"ת אותיות שב"ת. (א"ב) שא"ת שחור אל תלבש. אפילו בר מינן אם היה אונן לא טוב לאדם בשבתות וימים טובים שילבש שחורים שהם עגמת נפש לנשמה יתירה וארז"ל אין אנינות אלא בלב ר"ל אין תלוי בלבוש. וארז"ל אין בין שבתות וימים טובים אלא מלאכת אוכל נפש בלבד. שא"ת אותיות כנז' שי'ן אל'ף תא'ו אותיות המלוי דוקא בגימ' אז בימים טובים. שחו"ר ע"ה בגימ' הוא מיוחד דוקא לעובדי אלים אלילים. א"נ חלק עשו בדק'. א"נ כח הסטרא אחרא עם הכולל ונהפוך כאז"ל אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. א"נ שחו"ר בגימ' ולנג'ד הפ'ך לב'ן טהו'ר הו"א עם הכולל והתורה ציותה ולא תעשה כמעשיהם וכו'. ואותיות כמעשיהם אפשר שבא הכ' לרמוז על איזה פרטים בנוטריקון והוא. הם מתעטפים שחורים כעורב על מד"פ משיחם. א"נ מחוק עבודתם הראשים יגדלו שערם כנשים מקטנותם. א"נ שער מצד הדין ענשו מפורש ימשיך מכאובים. א"נ מחקותיהם הזהיר שלא ימולו ערלתם כי מעמידם. מהיות שלא ישמרו השבת כי עד מחורת. א"נ משאנוס כשחפץ שלא יבטל ממלאכה הוא עמל. עוד כל מין שעולה מן הים יאכלו. א"נ יש כמה מינים שונים מאסורי התורה עושים. עוד נקדים משפרז"ל על פסוק משלי לך מנגד וכו' כלומר שלא ילך במדותיו אלא מנגד והולך לו. עוד נקדים מה שהובא בב"ר משם זוה"ק טעם על מה שנקרא יחזקאל בן אדם יותר מכל הנביאים לפי שהיה זהיר ביותר ממאכלות אסורות כמשאז"ל במס' חולין הנה נפשי לא מטומאה ולא בא בפי בשר פגול וכו' ומי שזהיר במאכלות אסורות יש לו צורת אלהים ומאן דלא זהיר נסתלק ממנו צורת אלהים ומטעם זה סגר ה' פי אריות ולא הזיקו לדניאל שהיה זהיר ג"כ ממאכלות אסורות שאכל רק זרעונים ודוק. וארז"ל כל מין חיות ושקצים ורמשים שיש בעולם יש בים חוץ מחולדה. א"נ שבח עליון ישראל מובדלים מחקות כל האומות. א"נ כל ישראל שומרים עצמן מכל מאכלות האסורות. א"נ ישראל עמו כלם מחוכמים שומרים מצות התורה. שמצד ערבות מקיימין התרי"ג מצות יחד כלם. א"נ ישראל מקודשים מגזע שרשים כתורה הם עושים. א"נ על מצות מילה ששקולה ככל התורה ירדופו. דכתיב אם לא בריתי וכו'. א"נ מצות עשה כמשלם שמונת ימים הבן מלים. א"נ היות כל מי שאינו מהול יקרא ערל. א"נ יום שמחת מילה עושים ממתקים כבוד הבריות. עושים הסעודה ממאכלים משובחים כוסות יין שותים. א"נ יום שמחת מילה מחלקים הצדקה כפי ערכם א"נ ישראל כלם ענוים שפלים מיוחסים מאבות הקדושים. א"נ ישראל כלם מחודדין שקדנים המצות מאהבה עושים. א"נ כללות ישראל שחרית מנחה ערבית מיחדים האל. א"נ מקדישין מעריצין שם האל כבודו מלא עולם (ים). א"נ ישראל מובחר האומות מזלם עליון שדינם כבנים. דכתיב בני בכרי וכו'. ישראל שומרים מצות האל כקבלתם מסיני עליהם. א"נ כלל העולה יתרחק ממדות האומות שהם עושים. דכתיב לא תעשה כמעשיהם וכו' א"נ שהם כונת מחשבתם יפליגו על מצות התורה ודוק:
הן גרשת אותי היום וכו' במדרש אמר קין לפני הקב"ה רבש"ע אתמול גרשת את אבא ועכשיו אתה מגרשני והוא תמוה. ויובן במשרז"ל דאדה"ר נדון בערב שבת וע"ז קשה דקי"ל אין דנין בשבת ולא בע"ש דילמא יראו חובה וצריך הלנת דין עד יו"ש ויתחייב רציחה ורציחה אינה דוחה שבת וא"כ הקב"ה שדן לאדה"ר ס"ל דרציחה דוחה שבת עוד נקדים משרז"ל הטעם שהרג קין להבל אחיו משום דהציץ בשכינה ולמה נתחייב קין. על שהרגו בשבת ורציחה אינה דוחה שבת. מעתה ז"א אתמול גרשת את אבא ומשם מוכח דהרציחה דוחה שבת ועכשיו מחייב אותי על שהרגתי בשבת דמשמע דרציחה אינה דוחה שבת ודוק:
במדרש כיון שיצא קין מלפני ה' אמ"ל אדם מה נעשה בדינך אמ"ל עשיתי תשובה ונתכפר לי תמה ואמר כך היא כחה ש"ת עכ"ל. ויל"ד וכי אדם לא ידע שקודם שנברא העולם נבראת תשובה? ויובן בהקדים משארז"ל עבירות שבין אדם לחברו אין הקב"ה מכפר עד שילך ויפייס חברו והנה אדה"ר חטא וע"י כך גרם מיתה לעולם ולכן היה ס"ל שלא יתכפר לו עד שיבקש מחילה מכל באי עולם וכיון שא"א אין התשובה מועלת. וקין גם הוא גרם מיתה להבל שהרגו וצריך לבקש מחילה מזרעו ואעפי"כ מחל לו הקב"ה לכך אמר כך היא וכו' שאפילו לא יבקש מחילה מתכפר לו ודוק:
והארץ היתה תהו ובוהו וחשך ע"פ תהום. במדרש פליאה שאל אותו תלמיד ואמר מאי וחש'ך אמ"ל ושכ'ח מאי תהו'ם אמ"ל המו'ת. ויובן בהק' מ"ש במד"ר והארץ היתה תוהו ובוהו אמרה הארץ עליונים ותחתוני' בבת אחת נבראו. עליונים חיים ותחתונים מתים עליונים אינם חוטאים ותחתונים חוטאים אמ"ל כבר בראתי להם תשובה. וידוע דעיקר התשובה הוא מדין דהוי מודה בקנס פטור והקשו ז"ל התינח אם יזכור האדם העבירות טוב אבל אם שכח מאי תקנתיה. ותירצו אפ"ה מועיל תשובה מידי דהוה אבדיקת חמץ דקי"ל בודק עד מקום שידו מגעת. וזאת היתה שאלת הארץ עליונים ותחתונים בבת אחת נבראו עליונים חיים ותחתונים מתים כמובא וא"ת תקנת להם תשובה וחש'ך אותיות ושכ'ח שאדם עלול לשכחה תהו'ם הם אותיות המו'ת א"כ ימות בלא תשובה אמ"ל הקב"ה יהי אור והוא אור ליל י"ד שבודקין את החמץ ארז"ל בודק עד מקום שידו מגעת ה"נ בתשו' ודוק: ובזה יובן מדרש ילקוט בתהלים וז"ל ה' אורי וישעי אורי בפסח וישעי ביוה"כ. לפי האמור אתי שפיר דיום הכפורים שהוא יום תשובה ומתודה על עונותיו מה מועיל לו הרי אינו זוכר העונות לז"א אורי בפסח כמו בפסח בודק עד מקום שידו מגעת הכי נמי מתודה עד שזוכר והקב"ה מוחל לו:
מדרש שאלו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרות אמ"ל מפני שפרצתי גדרו של עולם והוא תמוה. ויובן עמ"ש בהקדים עוד מה שיש לחקור בתשובה שהשיב מפני שפרצתי גדרו של עולם ואיך בזה נתישבה הקושיא וכו' אמנם הדבר ידוע כי הנחש הוא יצה"ר וע"ז שואלים אותו למה מצוי בין הגדרות ר"ל מפתה האדם בתחילה בפתוי בסייג וגדר ואח"כ בגוף העבירה ולמה אין אתה מפתה אותו בתחילה בגוף העבירה. והשיב תשובה נצחת ע"ז וכה אמר אני הוא שפרצתי גדרו של עולם ר"ל כשפתתי את חוה לאכול מן העץ לא עלה בידי עד שפתתי אותה לעבור על הגדר שהיא הנגיעה ואח"כ עלה בידי לפתותה לאכול מעץ הדעת ומאותה אשה למדתי לעשות כן להיות מצוי בין הגדרות ודוק:
מדרש נעשה אדם בזמן שנבראו בעלי חיים נתגאו המלאכים מפני שראו מעלתם יתירה על בעלי חיים והקב"ה השפילם באומרו אליהם נעשה אדם. ר"ל כל אחד מאתנו יעשה אדם. ולא יכלו לעשות אדם וזהו ויברא אלהים את האדם והם לא יכלו. ארז"ל כל מי שיש בו גאוה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד שנא' גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל, אל תקרא אותו אלא אתו. עוד ארז"ל טעם נכון למה בעון הגאוה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד. ידוע שהקב"ה כתב בתורתו נעשה אדם לשון רבים ללמד דרך ארץ שאפילו הגדול יטול עצה מקטן ע"כ. הנה מי שאין לו גאוה ואעפ"י שהוא גדול נוטל עצה מהקטן נמצא דנעשה אדם אין לטעות בשתי רשויות משא"כ במי שיש בו גאוה שאינו נוטל עצה מן הקטן. ונמצא שנעשה אדם בלשון רבים יש מקום שיטעו המינין לכן אומר הקב"ה כל מי שיש בו גאוה אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד משום דע"י גאותו מעיד על שתי רשויות ואיך יתכן שאני יכול לדור עמו במקום אחד:
ושמעתי משם כמוהר"ר ן' סיד זצ"ל ענין השייך לענוה בכל מקום הנאמר בתלמוד על איזה שלם דקאמר הדרי בי וכו' שלכאורה נראה שפלות גדול לומר הדרי בי ושום גאה אינו מוציא כך מפיו אף שיהרגוהו באמרו אין השפלה גדולה מזו לומר שטעיתי. לכן להראות היפך זה אמר השלם בלשון זה הדרי בי כלומר מה שהדרי בי זהו אדרבה הדרי והודי ותפארתי:
מהר"ר אליהו כהן זצ"ל גאוה גודל רעתה מפורש בדברי רז"ל בש"ס ומדרשים ובכל ספרי הקודש ומי זוטר מאי דכתיב תועבת ה' כל גבה לב ואמרו בשמתא יהא מאן דאית ביה וחשוב כעובד ע"ז וכאילו בא על כל העריות ואין עפרו ננער בתחית המתים וכהנה רעות רבות וכ"ע ידעי רעת הגאוה כי רבה אבל דא עקא שסוברין שמהות הגאוה הוא שהולך בקומה זקופה ומנענע זרועותיו הנה והנה ואין אתנו יודע מהו גאוה אבל סימן יש. מכח הבן להכיר כח האב. כי ההקפדה והכעס וכדומה הם בני הגאוה ואם אין אבות מאין יצאו תולדות וכל כך גבר אויב היצה"ר עד שמראה לאדם שההקפדה והתרעומת והכעס הם שלימות המדות עד שאומרים מי שאינו מרגיש אינו בן אדם והאיש הירא ורך הלבב תסמר שערו מראות חומר וגודל רעת הגאוה בראותו שבח הענוה וישתדל בכל כחו במחשבות טהורות להכיר מיעוט ערכו ולהיות נבזה בעיניו נמאס ולהיות מן הנעלבים לכל אדם ואפילו לאנשי ביתו ולא יקפיד ולא יכעוס ולא יתרעם כלל רק מאד מאד יהיה שפל רוח שפל ברך מהרב פלא יועץ ז"ל:
ועפ"י ד"ק יבא על נכון רמז הפסוק זובח לאלהים יחורם בלתי לה' לבדו הלא ידעת שהשכינה צועקת בהרע על הגאוה אני והוא לדור בעולם אין יכולת ובהכרח למות כי מי נדחה מפני מי והטעם משום דה' מלך גאות לבש והוד והו"ל משתמש בשרביטו של מלך וחייב מיתה והנה אלהים בגימ' פ"ו חצי פ"ו בגימ' ג"ם וכל גמין רבויין. וז"א זובח לאלהים דהיינו שמחלקו לשני גמין ורודף הרבויין דהיינו הגאוה יחרם ח"מ דזאת המדה בלתי לה' לבדו לא תאות לזולתו:
שמעתי ממע' עט"ר הרב המופ' ר' יעקב בוקאעי ז"ל על פסוק והבור רק אין בו מים ופרש"י ז"ל מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו והוא בהקדים משרז"ל על פסוק תועבת ה' כל גבה לב חד אמר שצריך הת"ח להיות בו אחד משמונה שבשמינית וח"א לא כולה ולא מקצתה ומי זוטר בעיניך דכתיב תועבת ה' כל גבה לב אפילו כל דהוא. עוד ארז"ל כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח בשביל כבוד התורה ובזה הזמן אפילו בעה"ב שמתחיל ללמד האותיות א"ב לקטנים קורין אותו בשם חכם ואם איזה אחד במקרה דבר אתו קשה תיכף הוא מתרעם ואומר כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח. על זה בא הרמז והבור רק שהוא בו'ר אין בו מי"ם ואין מים אלא תורה דכתיב הוי כל צמא לכו למים. אבל נחשים ועקרבים יש בו בתמיה. ואומר כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח ודוק: