אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי
מוסר מרבי אליהו כהן
מהרב ר' אליהו כהן בעהמ"ס שבט מוסר זיע"א - מדברי חכמים וחידותם בעת המבחן יקל האדם או ייקר. המסתפק בחלקו חפשי. והחפשי הוא עבד. בדרשו יתר מחוקו. האדם רודף ונרדף. רודף מה שלא ישיג ונרדף עמו שלא ימלט. אתמהה על מי שקונה עבדים בממונו ואינו קונה בני חורין במתק לשונו. חיי אדם שלשה אתמול עבר זמנו. והיום חלוף ואינו. ומחרתו אין מי יבינו. לעובד המלך בלי אמונה. יבא לידי כנה. מי שירצה העוה"ז ישבע מרורות. והיוצא ממנו נמלט מן הצרות. כשיקצוף ה' על הקהלה יתן הון לנכליהם ולקופצים ידיהם. כשאוהבם יתננו לנדיביהם. החכמה קוראה עברו ולמדוני. בטרם תבקשוני ולא תמצאוני. ההלואה ראשיתה אהבה. וסופה איבה ומריבה. התשו' לחטאים. כרפואה לחולאים. צריך הנפש אל המוסר כצורך הארץ אל המטר. הנדיב ינדד נפשו לאויביו. והכילי יצפון הונו מאוהביו. מי שלא יסבול חטא אוהבו. ישיבהו אויבו. טוב להיות אלם ומשכיל מרוב דברים וכסיל. הרבה עשות חסדים. כי הזמן מתהפך פעמים ישפיל הנכבדים.
ופעמים ירים העבדים. הכן צידה ליום הפרידה ומבחר הצידה יושר ועבודת האל יתברך. מבחר כל המעשים התשובה ממשובה. נקיות מאכזריות וטהרה מהעבירה. החכם נכבד ואם משפחתו בזויה. ורבו חביריו בארץ נכריה. הפרישות מן העולם רפואה מן היגון והעושר מן החסרון. יתרון לכסיל עצמו. מן המתווכח עמו. הנדיבות מקרבת אויבים. והגניבה מרחקת אוהבים. בעת הזעם אלף אוהבים לא יצדיקוך. ובעת רצון אלף אויבים לא יזיקוך. מי שמתארח בבית הכילי. לא יצטרך למרקחת המשלשלים. האכילה עם האוהב או עם הנדיב מרקחת. ועם השונא או עם הכילי קדחת. הקנאי ימיו מעטים מפני שדואג למה שלא יזיקהו ולא יועילהו וימות ביגון. מי שמאמין ברכילים לא ישארו לו אוהבים. אפילו יהיה חביב וקרוב. מי טבע באולתו מי שגבר תאותו על שכלו. אם תרצה שלא תדאג תחשוב כל העולם כולו הפסד. ומה שיעלה בידך ממנו חשוב אותו ריוח. חכם אחד עבר על אדם אחד שהיה להוט במלאכתו ואמר לו היאך חריצותך בזה העולם. אמר לו אני רודף אחריו אמר לו מה השגת ממנו אמר לו לא השגתי ממנו כ"א מעט מזער א"ל החכם אם השגת מזה העולם שאתה רודף אחריו כי אם מעט מזעיר מה תשיג מעוה"ב שאינך רודף אחריו. שאלו לחכם מה טוב לאדם בזה העולם ואמר השכל והחכמה. ואם לא, יקנה ממון שיחיה בו. ואם לא, ישא אשה טובה שתכסה על מומו. ואם לא, הקבר טוב לו. אם תתחרט על הדבור פעמים רבות. תתחרט על השתיקה פעם אחת. הדבור בשקל כסף והשתיקה בככר זהב. יפה אויל שותק מחכם ברוב דברים. מי שלבו צר לשונו רחב. סודך אסירך ואם תגלהו תהיה אסורו. שאלו לחכם היאך הסתרת הסוד, אמר אכחיד המגיד ואסתיר ההגדה. כשתירא מן החרטה אמור לאו קודם להן. לולא שלשה דברים היו מתוקנים עניני האדם. עצת חכם שאינה נשמעת, ותאוה שאינה נמנעת, וגאות אדם עם נפשו הם המגרעת. קרן המשכיל הענוה. וקרן הכסיל העזות והגאוה. מחול למי שהרע לך. ותן למי שמנע ממך. בן אדם תיקום תדאג. ואם תמחול תשמח. הסבל שלום, והמהירות חרטה. אל תחליף אהוב קדמון בחדש בעוד שלבו ישר עמך. אל ימעט בעיניך שונא אחד אפילו יהיה שפל ונבזה כי פעמים יחנק אדם בזבוב קטן. ע"כ הזהר משנאת כל אדם. ואל ירבו בעיניך אלף אוהבים. האדם בלי חבר כשמאל בלא ימין. הזהר מישיבה, עם מי שלא תלמוד ממנו טובה:
שייך לפ' ויצא ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו והוא בהקדים מ"ש רז"ל שבית המקדש של מטה הוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה וכשם שהכהן עומד ומקריב מלמטה כך מיכאל עומד ומקריב מלמעלה וזהו המרומז במאמר דהע"ה בראותו ברוח קדשו הפעולה הטובה הנמשכת מהבית הגדול והקדוש אמר בד"ה א' כ"ט לך ה' הגדולה והגבורה וכו' כי כל בשמים ובארץ כלומר מעתה אין נגרע דבר ולא יחסר כל כבשמים כבארץ וזה הוא שאמר המדרש כי כל מה שברא הקב"ה למעלה ברא למטה וכו' עוד ארז"ל אעפ"י שאין עכשיו בית עדיין הבית בקדושתו הוא עומד שבכל יום מלאך מיכאל יורד ומקריב ע"ג המזבח. עוד ארז"ל על פסוק וישלח יעקב מלאכים ופירש רש"י ז"ל מלאכים ממש ר"ת ממ"ש הם מיכאל מ'לכיאל ש'נדיאל עוד ארז"ל שכל מי שמזכיר מלאך מיכאל בכל יום בבקר ג"פ אחר ברכות השחר או אחר תפלת שחרית יהיה מוצלח באותו יום וכך יאמר ג"פ המלאך מיכאל הכהן הגדול שר ואפוטרופוס של ישר'. ואם יראה בעמו"ר אפשר שבא הכתוב לרמוז על ענין מלאך מיכאל והוא תיבת ס'לם מ'צב א'רצה ר"ת בגימ' מיכאל. א"נ ר"ת במ"ק בגימ' מיכאל במ"ק. א"נ ס"ת בגימ' מיכאל במ"ק. ותיבת מיכאל כמספר ר"ת ו'מיכאל מ'קריב נ'שמות ה'צדיקים. א"נ 'לפני 'כסא 'כבודו 'יתברך 'ויתעלה 'אל 'חי 'וקיים. א"נ 'ומדתו להמליץ 'טוב 'לפני 'האל 'יתברך 'אשריהם 'ישראל א"נ תיבת סלם מצב ארצה במ"ק בגי' והו"א מיכא"ל ש"ר ישרא"ל במ"ק ע"ה. וראש"ו מגי"ע השמימ"ה בר"ת (וראש"ו) ו'הצדיקים א'ומרים ש'ירות ו'תשבחות ר'בבות. (מגי"ע) מ'לך ג'דול י'וצר ע'ולמים. (השמימ"ה) י'שתבח ש'מו ה'וא מ'לך מ'לכי ה'מלכים. והנה מלאכי אלקים בר"ת (והנ"ה) ו'מי ה'מקריב נ'שמות ה'צדיקים. (מלאכ"י) אותיות מיכא"ל. (אלקי"ם) לפני אלהים חיים (עולים ויורדים) כנז"ל שבכל יום יורד מלאך מיכאל ומקריב ע"ג המזבח. א"נ עלים שהצדיקים בעוה"ב עולים במעלות עליונות. א"נ עלים ויורדים בו בהקדים מה שאמר רשב"י זיע"א בזוה"ק בפ' תרומה דף קל"ו ע"א ובפ' שלח לך דף קע"ג ע"א בשבתות ור"ח נשמות הצדיקים עולים מגן עדן התחתון לגן עדן העליון וכו' (ב"ו) ר"ת ב'שבתות ו'ר"ח. א"נ עלי"ם ויורדי"ם ב"ו (עלי"ם) ע'ולים ל'יהנות מ'זיו י'תברך. (ויורדי"ם) י'שתבח ו'יתעלה מ'לא ר'חמים י'שראל ד'בוקים כדכתיב ואתם הדבקים וכו'. (ב"ו) ו'מדין ב'נים כדכתיב כרחם אב על בנים וכו'. א"נ וראש"ו מגי"ע השמימ"ה. (וראש"ו) ר"ת ו'מדתו א'והב ש'לום ו'מבקש ר'חמים. (מגי"ע) ר"ת מ'האל ע'ל ג'לות י'שראל. (השמימ"ה) ר"ת ה'וא מ'לאך מ'יכאל ש'ר י'שראל ה'מבשר. א"נ מ'לכא מ'שיחא י'שראל ה'רבו ש'מחה ה'ללויה. א"נ אותיות סל"ם מצ"ב ארצ"ה במלואם כזה סמ"ך למ"ד מ"ם. מ"ם צד"י בי"ת. אל"ף רי"ש צד"י ה"א אותיות שניות דוקא בכללות הם תיבות אד"ם ממי"ם יד"ל אפשר לרמוז שהתורה נקראת מי"ם דכתיב הוי כל צמא לכו למים כלומר שידלה ממעיני התורה ואפ"ל הוי כל צמא לכו למים תיבת צמ"א בגי' סמא"ל שהוא לפתח חטאת רובץ ויצה"ט בא לאדם מבן י"ג ומעלה אפשר שזה רמז הכתוב הוי כל צמ"א שנמשך אחר עצת יצה"ר מלך זקן וכסיל עד שהגיע לבן י"ד תרופה להכניע יצה"ר מה שנשאר לתשלום שנת שבעים כדכ' ימי שנותינו בהם שבעים שנה הוא נ"ו. בגימ' לכ"ו. למים שהיא התורה ע"י עסק התורה מכניע יצה"ר. א"נ בהקדים משארז"ל על ענין הגר שבא להתגייר הלך אצל שמאי אמר לו למדני תורה על רגל אחת דחפו באמת הבנין וכו' הלך אצל הלל וכו' אמר לו ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה וכו' אפשר שזה רמז הכתוב הוי כל צמא שהוא צמא מהתורה כמו הגר תרופה לכ"ו למי"ם בר"ת ו'אהבת ל'רעך כ'מוך. (זה) י'סוד מ'יוסד ל'כל מ'צות (התורה) וכו' ודוק. א"נ תיבת למי"ם בגי' ז"ה עו'ל ע"ה כלומר מכאן ולהבא שיקבל עליו עול תורה עול מלכות שמים. א"נ למים האותיות במילו'י למ'ד מ'ם יו'ד מ'ם בגימ' נד"ר אם יש עליו נדרים לצדקות וכדומה צריך לשלם דמים מוצא שפתיך תשמור ועשית. א"נ אותיות שניות הנז"ל בגימ' מיכא'ל כה'ן גדו"ל בדקדוק. א"נ אותיות הנז"ל אד"ם ממי"ם יד"ל בר"ת מ'מרומים מ'לאך מ'יכאל מ'פיל ד'בריו ל'פניו י'תברך י'שראל ד'לים א'ביונים. מ'לך מ'לכים מ'חסדיך מ'גלות ד'לם י'שראל ל'חוצים י'שראל ד'ווים א'ומללים. מ'י מ'שבח מ'פאר מ'לכותיך ד'וקא י'שראל ל'אלהותך י'תברך ד'אין א'חר. א"נ מ'שבחין מ'פארין מ'קדישין מ'עריצין ד'ורשים א'להא ד'שמיא י'תברך ל'עד י'גאלם. מ'ובחרים מ'יוחסים מ'גזע מ'שרשים א'ברהם י'צחק י'עקב ד'ור ד'ור ל'עולמים. מ'חכמים מ'בינים מ'צות ד'אורייתא מ'קיימין ל'ילה י'ומם י'למדו ד'ברי א'להים. מ'לך מ'שפיל מ'רים מ'עוז ד'לים ל'ישועתך א'להא ד'שמיא י'שראל י'קוום. מ'לך מ'לכיא מ'קים מ'עפר ד'ל י'שלח ל'ישראל י'שועה ד'בך א'דוקים דכתיב ואתם הדבקים וכו' מ'לך מ"לכיא מ'שמיא מ'לכא ד'משיחא י'קבץ ל'נפוצות י'שראל ד'מטולטלים א'ארעא. מ'שמי מ'רומים מ'בקשים מ'תחננים א'להא ד'שמיא י'שראל ד'לים י'חיש ל'גאולתם. א"נ מ'יכאל מ'בשר מ'לכא מ'שיחא ד'את י'חיש ל'גאולה י'שראל ד'רשו א'ל. א"נ מ'לאך מ'יכאל מ'תחנן מ'לפני א'ל י'תברך ד'אקמא ד'שכינתא ל'כנסת י'שראל. מ'קדש מ'גנזיו י'וריד מ'שמיא ד'ישתרי ל'עמך י'זכו י'חזו ד'ביר א'ולמך (י"ם). מ'לך מ'לכיא מ'לכא מ'שיחא ד'יקבוץ י'תהון ל'עיר י'רושלימה ד'ינהיר א'ורה. א"נ אותיות מיכא"ל ר"ת מ'ליץ ל'פני כ'בודו א'שריהם י'שראל. א"נ א'שריהם ל'ילה י'ומם מ'הללים כ'בודך. א'שריהם י'חד כ'ולם מ'יחדים ל'אלהותיך. י'וצר כ'ל מ'לך א'דיר ל'עד. א'שריהם י'שראל כ'ולם מ'שבחים ל'אל. א'שריהם כ'הנים ל'וים י'שראלים מ'יוחסים. מ'אבות א'מהות כ'ולם ל'בריתך י'נצורו. א'שריהם י'שראל מ'שכימין ל'בתי כ'נסיות. ל'בתי מ'דרשות כ'נופיא י'חד א'ומרים. א'מרות ה' ל'פרד"ס כ'ולם מ'תעסקין. א'שריהם כ'חצות ל'ילה י'תעוררו מ'שינתם. ל'עבודת ה' כ'ולם א'שמורת מ'עוררין. כ'זריחת א'ור י"ומם ל'אל מ'תפללים. א'שריהם מ'חזיקין י'די ל'ומדי ה'תורה (הנ"ך). ל'ומדים מ'למדים א'חרים כ'ן י'זדרזו. ל'עבוד א'ת ה' כ'אשר מ'צווים. א'ימרות ה' ל'עד כ'נתינתה מ'סיני. א'שריהם י'שראל מ'שמרים ל'סייגים כ'גדרים. כאז"ל ונשמרתם עשו משמרת למשמרתי. א"נ ל'שמונת י'מים מ'לים א'ת הב'ן (ה"ך). ל'שבתות י'מים ט'ובים כ'ולם מ'ענגים (אטב"ח). ל'הכנסת א'ורחים כ'אשר י'וכלו מ'זמינים. א'כסניא מ'אכל כ'סף י'שינה ל'ויה ל'עניים א'ביונים כ'פי י'כולתם מ'ספיקין. א'שריהם י'שראל כ'ולם ל'תשובה מ'תעוררין. י'ום א'דיר ל'שנה כ'ולם מ'תוודין. י'ה מ'חול ל'נו כ'פר א'שמותינו. כ'ולם מ'תחננים א'ל י'סלח ל'הם. ל'ישוב א'רץ י'שראל כ'ולם מ'סייעין. א'שריהם ל'תת מ'ממונם כ'פי י'כולתם. ל'דירת ארץ י'שראל כ'ולם מ'שתוקקין. א'וירא ל'תורה מ'חכים כ'שמש י'איר. א'שריהם ל'ראית מ'קדש כ'ולם י'עלו דכ' שלש רגלים. כ'ולם א'הובים ל'תרי"ג מ'צות י'קיימום. כאז"ל ע"י האהבה והערבות זה מקיים מצוה אחת וזה מקיים מצוה אחת ועסק התורה בכללות יקיימום. א'שריהם י'שראל מ'וכתרים ל'שלש כ'תרים. כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. א"נ י'שראל מ'קודשים כ'ולם ל'מספר א'חדים. דכתיב ויחן שם ישראל וכ' קודש ישראל. א"נ י'שראל כ'כסף א'שר מ'זוקק ל'שבעתים. מ'יכאל י'מציא כ'מה א'ופנים ל'זכותם. ל'פני א'ביהם מ'לך כ'ביר י'רחם. ל'זכות א'בותם כ'דאי י'פדם מ'גלותם. י'תעלה כ'בודו א'ל מ'לך ל'עד. מ'י כ'עמך י'שראל א'דוקים ל'אל. מ'י י'ש כ'מותם א'הובים ל'אל. כ'לל י'שראל א'ין ל'מעלה מ'הם. א"נ אותיות מיכא"ל כנז' מ'ם יו'ד כ'ף אל'ף למ'ד בגימ' שכינ"ה מלוי אותיות הנז' דוקא בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. אהי"ה א"ל. א"נ אותיות מיכאל תחליף אות אלף דוקא באותיות א"ת ב"ש הם מספר מלוי שם שד"י. א"נ אותיות מיכאל במלוי כנז"ל עם ד' אותיות בגימ' מלא"ך רחמי"ם. א"נ אותיות מיכא"ל במלוי במ"ק בגימ' שם ב"ן. א"נ מלא"ך מיכא"ל במ"ק בגי' אהי"ה. א"נ מיכא"ל ש"ר ישרא"ל במ"ק בגימ' כ"ו שהוא מקור הרחמים. א"נ מיכא"ל ר"ת מ'דתו י'מליץ כ'ושר ל'פני א'ל ודוק:
שייך לתהלים מזמור ק"א אשכילה בדרך תמים ר' נחמיה אמר אמר הב"ה למשה מנה לי כ"ג אמר לפניו מאיזה שבט אמנה משבט ראובן א"ל לא אשית לנגד עיני מי שעשה דבר בליעל שנא' וישכב את בלהה פלגש אביו. א"ל משבט שמעון א"ל עשה סטים שנאתי ממה שעשה בשטים לכך לא ידבק בי. א"ל משבט דן א"ל לבב עקש יסור ממני לא זה הוא עקש שהניח את הב"ה והלך ועבד ע"ז ועבר בים צרה הוא שמשה אמר פן יש בכם וכו' או שבט וכו'. א"ל אמנה לך משבטו של יוסף א"ל מלשני בסתר רעהו שדבר לה"ר על אחיו שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה. א"ל אמנה לך משבטו של יאודה א"ל גבה עינים ורחב לבב ויראה יאודה ויחשבה לזונה. א"ל תמנה לך משבטך עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי שנא' בכל ביתי נאמן הוא עכ"ל:
הנה כל הרואה מ' הזה יאמר בכל לבבו כי נורא הוא ראשונה הסדר של השבטים שאינו לא כסדר לידתן ולא כסדר חכמתם. שניה למה שאל על אלו הה' ולא על האחרים ולמה לא שאל תיכף כסדר ראובן שמעון לוי ואז לא היה גורם הזכרת דופי דן ויאודה ויוסף ועוד על יאודה שנתן דופי על הראיה ולא על הפעולה עצמה כי אין לומר שהיא הסיבה כי הראיה גרם כי כן ראובן מן הראיה נולד לו ענין בלהה וכן שמעון במעשה שיטים חוץ ממה שיש על יאודה כי הוא לא חטא כי מלאך התאוה נשלח אליו כמ"ש רז"ל. ועוד מה ענין התחלת המזמור וסופו על דרך זה כי לכאורה אין שייכות כלל ואמנם ראיתי בס' זרע ברך פ' פקודי פי' על מ' זה ע"ש. אמנם מה שלבי אומר לי בפי' מ' הזה הוא ע"ד זה והוא כי מרע"ה ידע שמשבט לוי יהיה כ"ג ודעתו שהוא יהיה אמנם יש עליו חטא שבשבילו לא יהיה כ"ג ויש לו על חטא שלו ה' תשובות ואיני יודע אם יקבל ה' תשובתו ויהיה כ"ג לכן הקדים לשאול על ה' שבטים שבהם תלוי ה' תשובות על חטא שלו ואם היה אומר על שום א' מה' שבטים הללו שהם ראוים להיות מהם כ"ג אז הוא היה שואל שהוא יהיה כ"ג אמנם בראות שלא היה לו פתחון פה על חטאו מכח שלא נתרצה בשום א' מתשובותיו לכן לא שאל על שום שבט אחר ותכף שאל ממי אמנה וא"ל משבטך ולא שאל שהוא יהיה אמנם בסוף המז' הזכיר הט' למה יהיה אהרן ולא משה כאשר נבאר בע"ה:
והנה מצאנו בדברי רז"ל שכל מה שהיה סיבה לשלא יהיה משה רבינו כ"ג הוא מה שסירב בשליחות שאמר שלח נא ביד תשלח וא"ל הקב"ה הלא אהרן אחיך הלוי אני אמרתי שאתה כהן והוא לוי עכשיו יהיה להיפך שהוא יהיה כהן ואתה לוי ומכאן נדחה לחיות כהן גדול והנה יש למשה רבי' ע"ה על מה שסירב בשליחות. ה' טעמים הא' הוא מ"ש במדרש רבה פ' שמות מי אנכי אריב"ל משל למלך וכו' אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כשירד יעקב למצרים לא כך אמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ועכשיו אתה אומר לי לכה ואשלחך לא אנכי הוא שאמרת לו ואנכי אעלך גם עלה:
נמצא שלכאורה חטא משה בזה אבל כונתו לזכות ליש' שיהיה הגאול' על יד ה' ויהיה גאולה שלימה וכיוצא מכמה טובות שמתחדשות אם יהיה הגאולה ע"י ה' וסבר דאומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו וזהו זכות רבים כל ישראל וכבר אמרו בתוס' בשבת שעל זכות רבים אומרים לאדם חטוא ע"ש: אמנם נסתפק שמא לא יקבל הב"ה תשובה זו ולכן שאל על ראובן אם יש בו זכית למנות משבטו כ"ג ומשם יראה אם תשובתו נכונה או לא והנה חטא ראובן בבלהה ג"כ הוא ע"ד זה והוא מ"ש בס' פתח האהל משם שפתי כהן שראובן ראה שיוסף יהיה הבכור ולא הוא וחשב בדעתו שיאמרו העולם שלאה היתה אסורה ליעקב ולקחה באיסור ולכן נפסל ראובן מן הבכורה והיו מוציאים לעז על אמו ולא כן הוא כי כך צריך להיות שיוסף יהיה הבכור מסוד כמה טעמים וכדי שלא יהיה דבר זה לפוקה ולמכשול לכל ישראל לכן חטא בבלבול יצועי אביו ויאמרו כל העולם מה שלא היה ראובן בכור הוא על מה שבלבל יצועי אביו ולא יתנו דופי באמו ויהיו ישראל מנוקין מעון זה ועבר ראובן אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירו כשהזוכים רבים כמ"ש וכ"ש שיש בזה כבוד אביו ואמו ועכ"ז לא קבל הקב"ה תשובתו ונדחה מהיות ממנו כ"ג וא"כ גם למשה שישיב כתשוב' זו לא יקבל תשובתו ומשם ידע משה שאין טענה זו טענה ואינו ראוי להיות הוא כ"ג וזהו התחלת המז' בשייכות למז' הזה והוא שידוע שחסד הוא מדת כ"ג כמ"ש תומיך ואוריך לאיש חסידך והכהנים ממדת החסד ומשפט הוא מדת המלך לעשות משפט ולכהן ניתן כמ"ש יורו משפטיך ליעקב ולכן אמר הנה חסד ומשפט שניתנו לכהנים אשירה. שהם דברי מוכרחים לעולם וקיום העולם ולך ה' אזמרה שיש בעולמך אדם שיכול לעשות ב' מדות הללו אמנם אשכילה בדרך תמים השייכים למעלה זאת וכונתי לומר מתי תבא אלי שיהיו לי ב' מדות הללו חסד ומשפט ע"י שאהיה כ"ג וראיתי שאתהלך בתום לבבי דוקא בקרב ביתי ולא בקרב בית ה' וקרב בית ישראל כי לא רצה ה' שאהיה אני כ"ג מט' שחטאתי בסירוב השליחות ובמה ראיתי זאת והוא שבשעה שא"ל הב"ה למנות כ"ג א"ל אמנה משבט ראובן וא"ל לא אשית לנגד עיני דבר בליעל והוא מעשה בלהה שעשה ומשם ראיתי שטענתי שחטאתי בשביל שיזכו אינה טענה כי גם לראובן היה טענה זו ולא נתרצה ומזה נודע שגם מה שעשיתי אני לא טוב עשיתי וגם אני לא אהיה כ"ג. הטעם הב' על מה שסירב היה מ"ש שם מי אנכי וכו' שלח נא ביד תשלח הגר המצרית ה' מלאכים שלחת אצלה לס' ריבוא בניה של שרה בידי אתה משלח להצילן עכ"ל. אמנם משה נתירא שמא יהיה פירכא לקו' זו ממ"ש רז"ל שחביבים הגרים לפני הב"ה יותר מישראל ויש לפרוך מה להגר שהיא גירה וחביבים הגרים יותר מיש' ושלחת לה מלאכים משא"כ לישראל שאשלח להציל על ידך ואינם ראוים למלאכים. ולכן שאל אמנה משבט שמעון ואם ישיב שאמנה משבט שמעון אז אשאל שלי ראוי למנות שאין בידי חטא במה שסירבתי בשליחו'. והוא במ"ש במד' שטענת זמרי בעת שלקח את כזבי היתה נגד משה שתפסה לכזבי בבלוריתה ואמר זו אסורה או מותרת וא"ת אסורה בת יתרו מי התיר לך. ועדיין היה יכול משה להשיב מה לתבן את הבר אני לקחתי בת יתרו אחר שגיירתי' וגיורת מותרת ואם יאמר מי סאני לך יהודית שלקחת גיורת יותר מצוה היה לך ליקח ישראלית בת ישראל ולא גיורת וע"ז היה מוכרח משה להשיב כסברת רז"ל שחביבים הגרים יותר מישראל ולכן לקח גיורת.
ולכן שתק משה באותה שעה ולא השיבו דבר שאם ישיב לו יהיה סתירה על מה שסירב בשליחות באותו ק"ו מהגר ולא עשה פירכא מזה שהגרים חביבים. ונמצא שאם אומר ה' שימנה משמעון ואינו מקפיד על מה שעשה בשטים ונמצא שמה שטען כנגדי בת יתרו מי התיר לך וכלול בזה שיותר טיב היה לך ליקח מישראל ולא גיורת היא טענה טובה ואין לי תשובה שהגרים חביבים שאין האמת כך שהגרים חביבים מישראל אז גם אני אוכל להיות כ"ג ואין בי חטא במה שסירבתי בשליחות כי ק"ו עשיתי מהגר ומעתה אין לי פירכא דשאני הגר שהיא גירה והגרים חביבים שהרי מכאן מוכח שאין הגרים חביבים מישראל ממה שטען זמרי שלמה לקחתי גיורת ולא ישראלי' ולא הספיק תשובתו שהגרים חביבים וכיון שא"ל עשה סטים שנאתי על מה שעשה בשיטים ולקח את כזבי נגד משה ולא נתרצ' במה שהשיב משה שבת יתרו גיירה ונשאה והגרים חביבים וא"כ מעתה גם אני איני ראוי להיות כ"ג על מה שסירבתי בשליחות שיש פירכא לק"ו שעשיתי מהגר דשאני הגר שהיא גירה וראוי לה שאשלח מלאכים משא"כ ליש' שדי שאשלח בידך:
הטעם הג' הוא מ"ש שם שהיה מסרב בשליחו' בשביל כבוד אהרן שהיה גדול ממנו והיה נביא מקודם ליש' ואיך אכנס בגבולו ויהיה מצר מט' חסרון כבוד לאהרן שהוא גדול ויבא אחיו הקטן ממנו נביא במקומו וע"ז גזר עליו הלא אהרן אחיך הלוי אתה לוי והוא כהן. וכדי שיהיה העונש מדה כנגד מדה נלע"ד שהכונה במה שידוע לנו משם הר"מ זכותו ז"ל שבקלי' שעובדים ע"ז הוא מט' שסוברים שהמוקדם בבריאה הוא מובחר וקלי' קדמה לפרי לכן הולכים אחר הקלי' המוקדמת ולכן אמר לבן לא יעשה כן במקומינו שהוא הקלי' לתת הצעירה לפני הבכירה אמנם אנו עדת יש' הולכים אחר הקדושה שהוא הפרי אף שהוא המאוחר כי אין אנו הולכים אחר קדימת הזמן כי אם אחר המעלה והחשיבות והפרי הוא החשוב במעלה והוא המובחר והנה מרע"ה סבר בעלמא שהמוקד' בזמן הוא המובחר ולכן חלק כבוד לאהרן שהואא הגדול בזמן וכך ראוי להיות ולכן סירב לילך א"ל הב"ה אני אמוד כמדתך אני הייתי סובר לתת לך הכהונה שהיא גדולה מהלויה אף שאתה קטן מט' דאזלינן אחר החשיבות ולא אחר הזמן וכיון שיצא מפיך שקדימת הזמן הוא המובחר לכן ינתן המעל' הגדולה לאהרן ולך הלויה שהיא קטנה ממנה ונמצא שס' משה בסירוב שקדימת הזמן הוא חשוב ושמא יהיה קדימת המעלה המובחרת ואני חטאתי ואיני ראוי להיות כ"ג מט' קנס כמ"ש מה עשה אמר אמנה משבט דן א"ל לבב עקש וכו' והנה ידע משה שלא יהיה מדן כ"ג משום פסל מיכה אמנם רצה לדעת מאיזה טעם בא עליה איסור ע"ז זו שהיו מכינים לעשות ואמר אם אומר סתם על מה שעע"ז הנה אין לי עון במה שסירבתי בשביל כבוד אחי הגדול וסברתי שקדימת הזמן הוא החשוב כי טעם של ע"ז ידוע שהם הבל ורעות רוח עץ ואבן ואין לעבוד כ"א לבורא עולם ואין הט' משום שחושבים שקדימת הזמן הוא המובחר אלא כדי לתת כבוד לאדון כמ"ש הרמב"ם על דור אנוש יע"ש ואז אני אשאל להיות כ"ג אמנם בראות שא"ל לבב עקש יסיר ממני אין לבב דן עיקש שהניח לבורא עילם יהלך ועע"ז וא"ת הלא סברתו היא מטעם שסובר קדימת הזמן הוא המובחר ואם האמת כך אינו עקש לז"א ראה גם ראה אין הוא עקש כי הנה ועבר בים צרה וידוע שטענת הים הית' זאת שהיא נבראת בב' ויש' בו' והיא מוקדמת בזמן ואיך יקרע לפני יש' המאוחרים ועכ"ז קרע ה את הים מט' שקדימת המעלה והחשיבות הוא המובחר ולא קדימת הזמן וא"כ כיון שראו דן שנקרע הים ועברו בתוכם משם ראו שהמוקד' בזמן אינו המובחר אלא המוקדם במעלה ולמה עבדו ע"ז והלכו אחר הקלי' שהוא מוקדם בזמן ולכן לא אמנה כ"ג מהם וא"כ נמצא שאין לילך אחר קדימת הזמן ואני שסירבתי מט' גדולת אהרן בזמן וחלקתי לו כבוד טעיתי שהרי כבר העיד ה' עלי שאני חשוב ממנו במעלה וא"כ איני יכול להיות אני כ"ג:
הטעם הד' הוא כמ"ש שאמר אתה אמרת אנכי אעלך גם עלה וכי אני הוא אנכי והנה טענה זו תלויה בפי' הפ' שיש בו ב' פי' הא' הוא במה שנדייק כפל המלות אעלך גם עלה ודריש כך אעלך לך ממש שיהיה קבורתך שם בא"י ע"מ ויוסף ישית ידו לא שאני ממש אעלך כמו קבורת משה אלא ויוסף ישית ידו על ענייניך והוא ישתדל ואני אסייע לו שיעלה בידו ויתן לו פרעה רשות וכן גם עלה עליה שנית בצאת כל ישראל ממצרים בזה האופן שישתדל א' ביציאתם ואני אסייע שיעלו ממצרים. ובזה הפי' אין צורך שיהיה דוקא ע"י השם אלא ע"י ב"ו והוא יסייע מלמעלה שיעלו וא"כ אין לו למשה לומר וכי אני הוא אנכי שאמרת כי מ"ש אנכי הוא בסיוע למי שישלח דומיא דעליה ראשונה ליעקב ע"י יוסף והוא סייע בכח לא בפועל. אמנם משה סבר דלא דרשינן הכפל דדברה תורה כלשון בני אדם ואין רמוז בכאן כ"א עלית יש' ממצרים ואנכי כפשוטו משמע ומ"ש ויוסף ישית ידו הוא כמ"ש בזוהר שיסתום עיניו בעת המיתה ע"ש. והנה יוסף חטא במה שהביא דבה רעה אל אביהם וא"ת הלא ויבא כתיב דמשמע שהיה אמת כמ"ש רש"י כל מה שהיה רואה ומה חטאו בזה אלא שהי"ל להוכיחם בפי' למה אתם מזלזלים בבני השפחות וכיוצא ולא להביא הדבר לאביהם וא"ת שלהיותו קטן מכולם סבר שאסור להוכיח לגדולים ממנו הלא כתיב הוכח תוכיח את עמיתך ודרשו רז"ל הכפל אפי'. תלמיד לרב יכול להוכיח ולמה לא הוכיחם וסיפר לאביו ולכן חטא בזה אמנם הוא סבר לעולם תלמיד לרב אינו יכול להוכיח ומ"ש הוכח תוכיח דברה תורה כלשון בני אדם. ולכן כשרצה מרע"ה לידע אם יוכל להיות כ"ג ולא יעכב מה שסירב בשליחות בטענת אנכי אעלך אמרת ואני איני אנכי צריך אתה להעלותם ולא פירשתי כפל אעלך גם עלה אלא סברתו דברה תורה כלשון בני אדם. או דרשינן הכפל ואנכי שאמר הוא בכח ולא בפועל ועל כל פנים צריך בשר ודם להיות אמצעי ואני חטאתי במה שסירבתי מה עשה שאל אם ימנה כ"ג מיוסף אם יאמר מנה מיוסף ולא יעכב מה שהביא דבה רעה לאביו ולא הוכיחם הוא בעצמו אפי' שהוא קטן שהרי כתיב הוכח תוכיח אפי' תלמיד לרב א"כ מוכח שסברת יוסף שדברה תורה כלשון בני אדם הוא אמת וא"כ גם אני אענה חלקי ואומר שלי נאה להיות כ"ג כי לא חטאתי במה שסרבתי בשליחות כי מ"ש אעלך גם עלה דברה תכב"א ולא דרשינן הכפל ואנכי כפשוטו שיהיה בפועל ולא ע"י ב"ו. וכיון שאמר מלשני בסתר רעהו למה דבר בסתר לאביו הי"ל להוכיחם בפרהסיא ואפי' שהיה קטן מכולם הלא כתיב הוכח תוכיח מכל מקום אפי' תלמיד לרב ולא אמרי' דברה תכב"א וכיון שהלשין בסתר אותו אצמית ארחיקהו מן הכהונה כמצורע שאינו ראוי להיות כהן גדול וא"כ שאין אני אומר דתכב"א מעתה פי' הפ' של אעלך גם עלה דרשי' הכפל כמ"ש ויהי' אנכי בכח ולא בפועל כ"א ע"י אמצעי ויפה היה שולח אלי ה' ואני שסירבתי חטאתי ואיני ראוי להיו' כ"ג. הטענה הה' היא דסבר גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה ולכן סירב בשליחות לא לעבור על דבריו יתב' ח"ו אלא לשמה עשה אם בשביל ישראל שיזכו לגאולת ה' אם בשביל כבוד אחיו הגדול וכתי' ואת אמך ו' יתירה לרבות אחיך הגדול. אמנם התנא באבות הזהיר ואמר הוי רץ למצוה קלה שהיא מצוה שלא לשמה ובורח מן העבירה אפי' שהיא לשמה והט' שמצוה שלא לשמה גורמת מצוה אחרת לשמה ועבירה לשמה יגרום עבירה שלא לשמה וכיון שהתנא במילי דחסידותא לא נתן רשות לעשות עבירה לשמה א"כ לא היה לו למשה לעשות עבי' לשמה. והנה יאוד' לא היה כונתו כלל לעשות זנות עם תמר ולא הכירה שהיתה תמר אמנם לא היה ביד יאודה עון כ"א מה שהגביה את עיניו וראה אותה ונתן יד למלאך התאוה שיתגרה בו שהרי כבר אמרו התוס' שקודם מ"ת לא היה מתאוה לזנות מה שעיניו לא ראו ואפי' שכונת הבורא היה שיצאו משם מלכים וכיוצא לא היה יכול לשלוח למלאך התאוה שיתגרה בו בלא ראות עיניו של יאודה ולכן ויראה יאוד' וכו' ויט אליה אל הדרך מלאך התאוה כמ"ש רז"ל ונמצא שאין ביד יאודה עון אשר חטא כ"א ראות עיניו וה' גמר בעדו ע"י מלאך התאוה כדי שיצאו מלכים ונביאים וא"כ הוי ליאודה עבירה לשמה שהוא ברצון יצרו לא חטא כ"א ברצון הבורא וא"כ משה ויאודה שוים בחטאם ולכן שאל משה ואמר אמנה כ"ג משבט יאוד' ואם היה אומר ה' טוב דברת לך ומנה מיאודה אז היה אומר משה הלא יש בידו עבירה שלא לשמה מתמר והתנא במילי דחסידותא הזהיר שלא יעשו עבירה לשמה והכתוב צווח תומיך ואוריך לאיש חסידך שהכ"ג צריך להיות חסיד כי הוא חסד אלא מוכרחים אנחנו לומר שאין קפידא בזה ויכול להיות כ"ג א"כ גם אני אהיה כ"ג כי גם אני מה שסרבתי בשליחות לשמה עשיתי כמ"ש אבל כיון שא"ל אינו יכול להיות כ"ג משבט יאודה כי גבה עינים ורחב לבב שגובה עינים שלו שוירא' יאודה הוא הסיבה לרוחב לבבו שהוא יצה"ר ועושה מעשה תמר אותו לא אוכל כי צריך להיות חסיד מי שיהיה כ"ג והוא לא קיים מילי דחסידותא ועשה עבירה לשמה לכן לא תמנה לי כ"ג משבטו וא"כ מעתה אין לי פתחון פה לשאול שאהיה אני כ"ג. ולכן אמר ממי אמנה כי אין לי עוד טענה כדי לזכות להיות אני כ"ג וא"ל ה' עיני בנאמני ארץ בת עמדי והוא שבט לוי ע"ש בכל ביתי מן הוא ואתה היית ראוי להיות כ"ג אמנם ולך בדרך תמים אם היית הולך בשליחות שלי בתמימות ולא היית מסרב היית כ"ג וכיון שאהרן הלך בתמימות הוא ישרתני בכהונה גדולה דוקא ולא אתה ולא זו שכ"ג צריך להיות מנוקה מכל דבר מגונה שאמרנו אלא אפי' הכהנים המשרתים בשאר עבודות ולא ישב בקרב ביתי שהם הכהני' הדיוטי' עושה רמיה הלוים העומדים על הדוכן לשורר ולשמור אם היא דובר שקרים לא יכון לנגד עיני והראיה ע"ז כי לבקרים והוא מ"ש רז"ל לב' בקרים הביאו כל נדבת המשכן ובזכות זה אצמית כל רשעי ארץ ואם הבאת הנדבה הצמית כל רשעי ארץ מכל שכן שצריך להכרית מעיר ה' כל פועלי אין ולא ימצא ולא יראה בבית ה' שום איש רע ובליעל ואפי' דובר שקרים במקרה אלא כולם צדיקים ונבונים:
ובשבט דן נוכ"ל בזה האופן והוא שמשה טען מי אנכי וכי אני הוא אנכי שאמרת ואנכי אעלך גם עלה וכיון שאתה ת לעלות אתה בעצמך למה אתה שולח אלי והנה במד' פ' ויגש אמרו גם עלה לכל הצדיקים כיוצא בך א"כ מה שהבטיח ה' הוא אם יהיו צדיקים אמנם ישראל במצרים היו עע"ז לא חל החיוב לירד הוא בעצמו ומשה סבר שכולם צדיקים יקראו שהרי מה שעע"ז שם היה באונס ולא ברצון כמ"ש ה' לעוזא וכי ברצונם עע"ז והראיה שבקרי"ס ופרעה הקריב לישראל אל התשובה וכן ויסעו ויסיעו דברים מלבם וכן עשו כי מתחילה לא מלבם עע"ז אמנם עכ"ז נענש משה משום ששבט דן עבר בים עם הפסל ולא הסיע דברים מלבו ואיגלאי מילתא למפרע שבמצרים היה ברצונם מה שעע"ז וא"כ אין לו חיוב לילך ולהוציא את שבט דן ולכן שולח למשה והוא ירד לבסוף כדי לקיים אנכי אעלך גם עלה לצדיקים. ולכן משה סבר שהוא יהיה כ"ג ולא יענש ממה שסירב מט' שסבר שכולם צדיקים שבאונס עע"ז אמנם חשש לטענת דן שעבר בים צרה ולא הסיע דברים מלבו ואיגלאי מלתא למפרע שבמצרים היה ברצון וא"כ אינו חייב לירד בשבילו ושולח לי ואני סירבתי ואיני יכול להיות כ"ג לכן אמר אמנה משבט דן אם אומר תמנה ממנו נמצא שאין בידו עון כי הכל גרם הגלות ואף באחרונה היה באונס כי היותם במצרים גרם וא"כ כולם צדיקים ולא חטאתי בסירוב כי הוא היה חייב לירד ולהעלותם משם וכיון שראה שא"ל לא כי הוא לבב עקש כי אחר שראה שכל יש' הסיעו דברים מלבם ודבקו עם הקב"ה והוא הניח את הב"ה ועע"ז ועבר בים צרה שמשם נודע שבמצרים היה ברצון וא"כ נמצא שאין לו חיוב לירד למצרים הוא בעצמו לעלותם כי אינם צדיקים כולם ולכן צריך אתה בשביל הרשעים ואני אח"כ בשביל הצדיקים ואני סירבתי וחטאתי וראוי לי העונש שלא אהיה כ"ג:
(ס' חוזה דוד על תלים מז' ק"א):
סוף הספר