אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי
חדושים על הגדה של פסח (למ"ק)
פיסקא קמא ישכיל הקורא ויבין הני תרי אלימי אמוראי דזעירא מן חברנא מחזה שדי יחזה מה שאספתי וקבצתי הקדמות מפי סופרי' וספרי' אשר המה במצודתי ליישב בהם דברי המגיד הנלע"ד עפ"י דרש ורמז ממה שחנני ה' יתברך בחסדו הגדול לפי מצב נשמתי בעזר צורי וגואלי המצפה לישועת ה' תמיד לילי ויומי והוא הצ' עזרה חייא לחמי ס"ט מזעירי עיה"ק ירושלים תובב"א פתח דבריו יאיר התנא לבבא קמא יביע אומר בלשון תרגום ומפרשי דבריו כל חד לפום חורפיה ז"ל נתן טעם ומתוכם כעין החשמל הרב אבודרהם כתב טעמא דנקט לן המגיד בבא קמא בל' תרגום וז"ל ומה שנהגו לאומרה בל' ארמית לפי שכולם מדברים בלשון ארמית ואין ע"ה מכירין לשון הקודש עכ"ד ז"ל וראוי לשים לב תחילה מה שיש לדקדק ע"ד האבודרהם דאם דבר שנהגו לאומרה בלשון ארמית כדי שיבינו ע"ה מה טעם נתקנה בבא זאת בל' תרגום יותר מן השאר משום שרוב הלשון מדברים מקדמת דנא היו רגילים יותר בל' תרגום יותר מלה"ק א"כ היה להם לתקן כל ההגדה בלשון תרגום כדי שיהיו הכל מבינים בכל הסדר כמו שהק' הרב יוסף עליכם בהאי בבא יעו"ש. ואם אמור יאמר הקורא דלפי כונת הרב אבודרהם דמה שנהגו לאומרה בל"ת הטעם כדי שיבינו ע"ה ויבואו לפניהם לאכול כמאמר דברי המגיד כל דכפין ייתי ויכול. א"כ לפי"ז נ"ל דהאי בבא נתקנה בל"ת הוא כדי שיבינו ע"ה ויבואו לפניהם לאכול היו אומרים ככה להאי בבא בל"ת כדי שיבינו שכן יובן מריש האי בבא יביע אומר הא לחמא עניא וכו' וסיים מאמרו כל דכפין ייתי ויכול הרי דהאי בבא חד ענינא הוא וא"כ נ"ל לדק' על דברי הרב אבודרהם דאיך לא חייש התנא למאמר דברי רבי דאיתא בפ"ק דבתרא רבי פתח אוצרותיו בשני בצורת ולא רצה שיזונו ע"ה ועוד שקילל עצמו שחשש שמא נתן פתו לע"ה וא"כ באנו לפי פירוש הרב אבודרהם שכתב דהטעם שנתקנה האי בבא כדי שיבינו ישר' העניים ע"ה ויבואו לפניהם לאכול כדי לקבל שכר וכו' דמה שכר איכא בהאי נתינת בעה"ב פתו לע"ה דאדרבא לפי מאי דאיתא לדעת רבי. עבירה היא ביד הבעל הבית לתת פתו לע"ה ואיך תיקן המגיד להאי בבא בל"ת כדי שיבינו ע"ה פי פירוש הרב אבודרהם ז"ל ולא חש לד ברי רבי הנז' ונ"ל ליישב כונת דברי המגיד אפשר לומר דסבי"ל כמ"ש הריטב"א ז"ל בחידושיו להאי מימרא ופסקה מרן הקדוש בשוה"ט יו"ד סי' רנ"א סי"א וז"ל רבי שהיה מצטער שנתן פתו לע"ה משום דהוו בשני בצורת ומה שהיה אוכל ע"ה חזר לת"ח הא לאו הכי חייב לזון להחיותו לע"ה יעו"ש:
והנה כבר ידוע דבזאת הלילה מפורסם מה שאנחנו עושים בכל העניני לאו מחמת עניות ודלות אנו אוכלים מצה לחם עוני אלא אדרבה אנו עושים כן להורות סימן לחירות ועשירות ומודים על הנסים והנפלאות שעשה ה' לאבותינו ולנו. וגאל אותנו משעבוד לחירות ומאפילה לאור גדול ואנו פותחים דלתינו ואומרים ככה כל דכפין ייתי ויכול לרבות אפילו ע"ה ייתי ויכול דבלילה הזאת דגם לע"ה הותר לו ושאני רבי שהיה בשני בצורת ולא רצה שיזון לע"ה שמא יחסר לת"ח אבל בלילה הזאת דלא חיישינן להאי חסרון שמא יחסר לת"ח שרי לזון לע"ה ולהכי נתקנה בלשון כללות ובל' תרגום כדי שיבינו ישראל העניים ע"ה דגם הם ייתו ויכלו ושרי לזונם בלילה הזאת כמ"ש הריטב"א ז"ל ולפי"ז טעמו ונימוקו עמו דהרב אבודרהם שכתב האי טעמא כדי שיבינו ע"ה הוא כונת דברי המגיד שתיקן האי בבא בל"ת להורות דבלילה הזאת סימן לחירות ועשירות כמ"ש מפרשי ההגדה ז"ל ודוק. טעם הב' כתב עוד הרב אבודרהם וז"ל דבר אחר כדי שלא יכירו מלאכי השרת בכל זה ויקטרגו עלינו ויזכירו עונותינו שאין אנו כדאי להגאל שאין מלאכי השרת מכירין לשון ארמית ת כמו שפירשתי בקדיש עכ"ל:
ולפי טעם זה יש לדק' דמה טעם שמה"ש מקטרגים עלינו דוקא בבקשת הגאו' כמ"ש הרב כמו שפיר' בקדיש לפי שמזכירים בו בקשת הגאולה כנזכר בהאי בבא בקשת הגאולה השתא הכא וכו' ולפי"ז פירש הר' כונת המגיד שנקט להאי בבא בל"ת לפי שמה"ש אין מבינים לשון תרגום והטעם כדי שלא יזכירו וכו' ויאמרו שאין אנו כדאי להגאל ואפשר. נלע"ד יובן הטעם והוא בהקדים מ"ש הרב צמח דוד ח"א על התורה בפ' בראשית ד"ט ע"ב וז"ל ויאמר אלהים נעשה אדם וכו' פירש"י ז"ל לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם וכו' והקשה הרב ז"ל מה קנאה יש למלאכים אם האדם כדמותם שאמר ויתקנאו בו וכו' ונ"ל לישב במ"ש בזוהר דכ"ה ע"א נעשה אדם בעא דיהוי רישא על עילאין למיהוי איהו פקיד על כולהו ולמיהוי אינון פקידין על ידוי כגוונא דאתמר ביה ויפקד המלך פקידים על הארץ וכן איתא בתיקונים ת"ע דקל"ז ע"ב ובילקוט חדש משם ז"ח ריש ערך אדם יעו"ש. וכן היה כשנברא ה שולט במלאכים כמ"ש בסנהד' (דנ"ט:) אדה"ר מיסב בג"ע היה והיו מלה"ש צולין לו בשר מצננין לו יין וז"ש לפי שהא בדמות המלאכי' ויתקנאו בו אינו ר"ל שיתקנאו בו לפי שיש לו דמות שלהם אלא ר"ל שבשביל שהוא בדמותם ולא בדמות חשוב מהם יותר. לפי כך ויתקנאו בו על שהוא שולט עליהם כי יאמרו כיון שהאדם בדמות המלאכים בשוה למה יהיה הוא שולט עלינו דבשלמא אם היה לו דמות חשוב יקר יותר ממנו ניחא. אבל כיון דאנו שוים למה ימשול עלינו וז"ש לפי שהאדם דמות המלאכים ויתקנאו בו כלומר לפי שהוא שוה להם ולא יותר חשוב מהם לכן יתקנאו בו כשיהיה הוא מושל עליהם ע"כ תד"ק ז"ל. עוד נקדים מאי דאיתא בזוה"ק ח"א דל"ח ע"א דכשחטא אדה"ר נסתלקו מלפניו מה"ש ועלו לרקיע יעו"ש:
ולפי"ז מוכח מדברי רשב"י ז"ל כי אדם הראשון לולי שחטא בודאי שהיה אדה"ר שליט במה"ש כדאיתא בזוהר דכ"ה ובז"ח ובם ובסנהדרין והנה בלילה הזאת קי"ל זמן גאולה לכל כמ"ש בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל וכבר ידוע דבזאת הלילה הרי הכל חזרו בתשובה שכבר ביערו היצר הרע שאור שבעיסה כמ"ש אור לי"ד בודקין את החמץ הוא היצה"ר כמו שפירש הר' מהר"ם אלשיך בפי' ההגדה יעו"ש וכ' הרב דבש לפי מער' ל' אות י"ב משם מוזה"ר חס"ל עין הקורא חדר נ"ז וז"ל אחר שיצאו ישראל ממצרים מה עשה הקב"ה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וצוה לכל ישר' בכל שנה שיעשו ימי הפסח בהשבתת חמץ ואכיל מצה וסוד העני' הוא כי הרשע ת' יום רצופים ירשיע זה אח"ז ובכל שנה ל' יום קודם הפסח הקב"ה עושה להם משוא פנים ברוב חסדיו ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה מעט מזער שיעור חלק אחד משלשים בכל לילה באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון מהן' שיעור חלק משלשים משיעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלשים ואחת קודם הפסח ובליל פסח אינם נכנסים כלל ועיקר וכלם פטורים ובני חורין וגזרה חכמתו ית' להיות חירות נפשות בשלשים יום מעט מעט שלא ירגיש סמא'ל כל כך צער ולא יקטרג ועי' מ"ש הרב דבש לפי שם באורך ובסוף דבריו כ' וזה הטעם למ"ש רז"ל בניסן נגאלו ישראל ובניסן עתידין להגאל שהדבר מוכרח דבל' יום קודם הפסח הקב"ה ברחמיו מוציא לאור כל נפשות ישראל שהם בסט"א והוא זמן גאולה וזה מ"ש בר"מ דמחית עמלק תהיה בי"ד בניסן שאז יצאו כל צבאות ה' מסט"א וזה רמז פ' כ'י י'ד על כס יה כ'י גימ' ל' רמז דשלשים יום קודם הפסח על כם י"ה מלחמה בעמלק שאין ה' שלם וכסאו שלם ויתגדל שמו וכסאו לעד בבי"א וכו' עכ"ד הרי מוכח מדבריהם ז"ל שבלילה הקדושה הזאת ליל פסח מנוקים מכל חטא ומכל סט"א והרי כל ישראל הוו צדיקים וכבר מחו יסוד הנחש הוא עמלק הוא יצה"ר אור לי"ד ביערו הכל:
(מהרב ר' אהרן קרסינטה ז"ל) הא לחמא עניא וכו' השתא וכו' לשנה הבאה וכו' יובן בהק' מ"ש התוס' בפ"ק דקי' דל"ז ע"ב גבי על מ"ש הגמרא והשתא דאמרת חובת הגוף נוהגת בין בא"י בין בחו"ל. מושב דכתב רחמנא גבי מצה ומרור למה לי והיינו בכל מושבותיכם תאכלו מצות וכו' איצטריך סד"א בזמן דאיכא פסח אין. בזמן דליכא פסח לא קמ"ל. וכתבו התוס' בד"ה בזמן דאיכא וכו' וא"ת ביאה גבי פסח למה לי וי"ל דאתא לומר עשה מצוה זו דבשבילה תכנס לארץ וכו' עכ"ל. וכונתם לומר מהאי קרא משמע דאינה נוהגת אלא בארץ וז"א הא לחמא עניא וכו' וא"ת איך אנו אוכלים מצה בלא ק"פ מאחר דביאה כתובה ביה הא אינו אלא בארץ לז"א השתא הכא כלו' שהוא בחו"ל ואנו אוכלים יען כדי לשנה הבאה בארעא דישראל וכתירוץ התוס' ודוק ש"א די"ח ע"ב:
השתא הכא עבדי לשנה הבאה וכו'. וכדי להבין הכפל יובן בהקדי' מה שאמרו בגמ' דר"ה (די"א:) מחלו' ר"א ור"י דר"א ס"ל בניסן נגאלו ובתשרי עתידין להגאל ור"י ס"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל וידוע דששה חודשים קודם הגאולה פסק השעבוד ומסתמא כן יהיה לעת"ל. והשתא המגיד מספק"ל אי כר"א אי כר"י ומשו"ה כפל הענין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולפירוש דר"י אמר השתא הכא ואנו מצפים לשנה הבאה בניסן נהיה בא"י שתהיה הגאולה בניסן והשעבוד יפסוק מתשרי שהוא ששה חודשים קודם דהיינו בתשרי ואחר כך נקט אליבא דר"א דאמר בניסן נגאלו ובתשרי עתידין להגאל וא"כ לא יתכן לומר כי עכשיו בניסן והרי עדיין לא בטל וא"א לבקש שיהיה הגאולה אלא בתשרי של שנה הבאה ואם יגאלו באותו תשרי אזי בטל השעבוד בניסן שלפניו דהיינו לשנה הבאה מניסן ולזה קא' השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דיש' בני חורין דוקא ולא גאולה שלימה ודוק:
למ"ק מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילו' וכו'. ופי' הרב מלכי בקו' ז"ל שהוא מדבר על הגלות הזה שהוא דומה ללילה וז"א מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות גלות זה מגלות מצרים ובכל הגליות בא לתרץ למה ארך הגלות שבכל הגליות. אנו אוכלין חמץ או מצה ר"ל היו העולם פעם עושים מחלוקת זה עם זה. והגלות הזה כלו שנאת חנם. בשאר גליות אנו אוכלין שאר ירקות ואינם מבקשים לעכל המאכל והלילה הזה כלו מרור רוצים דברים המעכלי' כמו מרור.
שבכל הגליות אין לנו תענוג אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין ובגלות הזה כלנו מסובין וק"ל:
עוד אפ' לפ' דזה שאלת חכם מה נשתנה ע"ד מ"ש במס' פסחי' (דל"ט.) ואלו ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח במרור חזרת עולשין וכו' ופי' בש"ס קמא קמא עדיף לרווחא מצוה בחזרת. הק' בגמ' מאי טעמא ומשני מה חזרת תחילתו רך וסופו קשה אף השעבוד כן מתחילה בפה רך ולבסוף בפרך ועוד מאי חזרת חסא דחס רחמנא עלן ומה נתכוון החכם לשאול מה נשתנה הלילה הזה מרור מוכרח לומר מטעם וימררו את חייהם בעבודה קשה וכו' א"כ אדרבא עושה דבר מר ביותר כקושית הש"ס והשיב לו שני תשובות של הגמ' ראשון עבדים היינו והוא מורה סי' עבדות. זאת ועוד הוא חסא שם רמז ויוציאנו ה' וכו' דחס רחמנא עלן וק"ל. עוד יתפרש דארבעה שאלות אלו כנגד שאלת ארבעה בנים שאלה ראשונה שאלת חכם הרי לנו בטיבול מרור פי' אחר זכר לוימררו את חייהם וכו' שאלה ב' שאלת רשע והלילה הזה כולו מצה הלא טוב הוא הלילה הזה כולו חמץ לחם רך וטוב שאלה ג' שאלת תם הלילה הזה כולו מרור דלא נתעורר עד שבא המרור לפיו שאלה ד' והלילה הזה כולנו מסובין שאלת שאינו יודע לשאל ובכל מה שנעשה לא נתעורר עד שדחפו אותו על פניו לעשות הסיבה ודוק:
מה נשתנה וכו' שבכל הלילות אנו אוכלי' שאר ירקות והלילה הזה כולו מרור דיל"ד דמה שבח הוא זה דבשאר הלילות אנו אוכלין שאר ירקות לפי פשוטן של דברים הירקות הם מתוקים והלילה הזה שהוא חג הקדוש אנו אוכלים מרור ירקות מרורים במקום למתק לשוננו כמו שאנו עושים כל הסימנים דרך חירות וסי' עשירות בלילה הזה פרט לדבר הזה במרור שהיא מילתא גריעותא היא דאם שנזכור על שמררו את חיי אבותינו בארץ מצרים הא איכא מילתא דברים היוצאים מן הלב ואנו מודים ומשבחים לה' כביכול אשר גאל אותנו משעבוד לגאולה ומזכירים כל השעבוד והמרירות שעשו המצריים לאבותינו. ועוד מה שבח שאנו מזכירים מרירות המצריים כ"ז שאנחנו בגלות המר הזה הקשה אך לענ"ד יובן בהקדים מ"ש הרב דרך חיים דף ע"ב ע"א וז"ל וכן כשאנו מתפללים בכל יום אנו אומרים ולא ניגע לריק ש לא יהיה היגיעה של התורה ומעשים טובים להקליפה הנק' ריק עכ"ל עוד נקדים מאי דאיתא בתקוני' ובזוהר ובעיר דוד דהמרור רומז לתו' וכו' וא"כ זה הוא כונת המגיד אומרו שבכל הלילות אנו אוכלים כלומר כל מין אוכל הוא בית קבול על ל החטאים שמגבירים הקלי' בעונותינו לא כן בלילה הזה שאנו כבר ביערנו יצה"ר שאור שבעיסה בל יראה ובל ימצא והלילה הזה כולו מרור כולנו עוסקים בתורה שכבר ביערנו הקליפה של ריק שאין בלילה הזה ירקות כלל אלא כולו מרור היא התורה. ודוק:
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכו' והקשה הרב נאות יעקב דמאי קושיא היא זו דפשוטה דטבולי הוא כדי שישאלו התינוקות ועוד דהיאך מתורץ קושיא זו בתשובת עבדים והוא ז"ל תירץ מ"ש. ואני אענה חלקי בהקדים מ"ש הרב העשיל ז"ל הביא אותו בס' טעם המלך שהטעם דבליל שיצאו ישראל ממצרים והוא היה מאיר כתקו' תמוז לפי שפרעה הקנה את ישראל להקב"ה קנין גמור. ולענין דינא קי"ל דאין קנין בלילה לפיכך האיר להם אור כיום כדי שיחול הקנין והשתא אתי שפיר מאמר המגיד מה נשתנה הלילה הזה שהאירה כיום מכל הלילות ותי' לפי שעבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ביד חזקה ובזרוע נטויה הוא הקנין שנעשה ביד חזקה ובזרוע נטויה ואין קנין בלילה לכן הוכרח לשנות הלילה שהוא משאר לילות ודוק כי נכון:
מה נשתנה הלילה הזה אפ' לומר דמלת מ"ה מלוי שם הוי"ה דאלפי'ן גימ' מ"ה ובא הרמז הרומז על האר'ש שהמצריים טועני' שפועל הטוב אינו פועל הרע ופועל הרע אינו פועל הטוב והנה בלילה הזאת בצאת ישראל ממצרים הקב"ה הראה להם דפועל הרע הוא הפועל הטוב דשם מ"ה היה פועל דין לרשעים ורחמים לישראל וז"א מה נשתנה הלילה הזה כמו ה' ילח' לכם וכו' והוא מבואר:
עבדים היינו לפרעה במצרים וכו' והנה לכאורה יש להק' וכי לפרעה היינו עבדים ולא למצרים דהל"ל עבדים היינו במצרים סתם ושמעינן מינה דהן לפרעה והן למצרים בכלל הכל יחד ואפשר יובן לענ"ד לרמוז בתחילה דמלת פרעה עם מספר האותיות בגי' נח"ש ע"ה והרב מטה אהרן משם הרב ש"ך בספר חלוקה דרבנן הובא דבריהם ז"ל שכתבו דמילת פרעה אותיות העפר שפרעה היה יסוד הנחש שכן פרעה עה"א בגי' נחש ע"ה אלו דבריהם ז"ל ועי' בדבש לפי ועפי"ז נק' מ"ש הרב מקדש מלך בפ' וישלח בזוה"ק דף קס"ח ע"ב הובא דבריו שם משם הרמ"ז ז"ל שכתב הרב כי בחטא אדם הראשון נפלו הנשמות בקליפה ולפעמים נשמת ישראלי נפלה בקליפה של גוי אחד ולקחה נשמת הישראלי קצת רע מהגוי והגוי ג"כ לקח קצת טוב מנשמת הישראלי ובשעה שאותו הגוי מכה לישראלי לוקח הישראלי קצת הטוב שבאותו הגוי והגוי לוקח קצת הרע שלקחה נשמת הישראלי נמצא שע"י ההכאה חזר ישראל כולו טוב והגוי כולו רע וזה סוד יגמור נא רע רשעים. בזה ותכונן צדיק ע"כ לשון הרב ז"ל. והנה הכא במצרים שכבר ידוע שהכל היה גלות מצרים כדי לברר ניצוצות הקדושה מאדה"ר כמ"ש הרב דבש לפי והנה כשהלכו משה ואהרן ועמדו לפני פרעה וביקשו מפרעה נלכה נזבחה לה' אלהינו אלהי העברים נקרא עלינו ורמזו לפרעה שהגיע גאולת ישראל לצאת. ואמר להם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו שהם כבר מוחזקים בעבודת ע"ז כמעשיהם כמ"ש הרב חן טוב והרש"ך ז"ל בפ' שמות ע"פ הנז' תפריעו את העם ממעשיו א"ל עתה הם כבושים תחת ידי עושים מלאכתי בחיוב כעבד שהוא חייב לשרת האדון עתה שאתה אומר שיש להם אלוה ואדון. אמר עתה תהיה כל העבודה בלא לב ובלא כונה אלא כמי שלוקחין אותו לאנגריא שאין עליהם אדון אלא בהכרח אחר שהיו עושין ברצון עתה יעשו בהכרח בלא לב ולזה אמר תפריעו את העם לא אמר תבטלו כי הבטלה אינו בידם אלא תפרעו עול מעליהם בחשבם שאינם עבדי מאחר שיש להם אלוה ואדון ע"כ לשון הרש"כ. והרב חן טוב בפ' וארא כתב עוד ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה היינו קוצר רוח היינו עבודה קשה א"נ מאי ומעבודה קשה בוא"ו היל"ל מקוצר רוח מעבודה קשה נפשם קצרה מחמת עבודה קשה. ונראה שמפני זה ארז"ל שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה ופי' הכתו' הוא כן משני סבות לא שמעו אל משה הראשון מקוצר רוח מצרת נפשם והכ' ומעבודה קשה שהיה קשה בעיניהם לפרוש מע"ז שהיו עובדים. או יאמר עפ"י דרכם לא שמעו מקוצר רוח שרוחם קצרה לפרוש מע"ז ולכן אמר ויכו השוטרים דע"י ההכאה אז צד הטוב שנפל בקליפת מצרים יעלו ויחזרו לישראל ויצאו מתחת קליפת מצרים:
בא"א עבדים היינו לפרעה מילת פרעה והיתה לחצאין פ"ה ר"ע. ובא לרמוז אשר לשונם תיהלך משוט בע"ז כמ"ש לעיל בשם הר' ש"כ ז"ל ויוציאנו ה' ביד חזקה היא תו' שבכתב מוחזקת היא שנבראת קודם בריאת העולם מששת ימי בראשית. ובזרוע נטויה היא רמז על תורה שבע"פ שבאה בזרוע נטויה היד כותבת חידושי תורה מפי רבנן סבוראי קמאי ובתראי ועל שניהם הוא רומז התנא דהקב"ה הוציאנו בעבור לקבל שתי תורות בהר סיני על שבכתב אף שהיא מוחזקת מאבותינו אלא שהיתה כדרך שעושה ואינו מצווה לא כן עתה עיקר ההוצאה כדי שתהיה דרך צווי. ועל תורה שבע"פ כנודע מ"ש המפרשים ז"ל וזה רמז ראש אותיות של חמשה חומשי תורה בגימ' תיבת חזקה במ"ק ודוק. ומה שאנו מוחזקים בתורה מאבותינו ע' עיר דוד ד' מ"ה חבר אברהם:
עבדים היינו לפרעה במצרים וכו' יל"ד משועבדים היל"ל ואילו לא הוציא היינו עדיין עבדים. ונראה עפ"י מה שחקר הרמב"ן ז"ל דלמה הקב"ה הוציא אותנו ממצרים ביד חזקה היה לו ליתן בלב פרעה לשולחם. ותירץ בשני אופנים האחד בכל עת שירצה לעשות מלחמה ישלח להם לעוזרו וישארו משועבדים. ב' להראות גדולתו יתברך. ז"א עבדים היינו וכו' ואילו לא הוציאנו ביד חזקה לא היה מתפרסם שמו יתברך בעול ודוק. באופן אחר פי' הרב מולכו בקו' ז"ל במ"ש בב"ק דבמקום דאיכא פסידא כולי עלמא מודו דעביד איניש דינא לנפשיה. וידוע מ"ש בזוה"ק שאם הוסיפו יש' עוד רגע אחד במצרים היו נטמעים בנו"ן שערי טומאה. וידוע מ"ש רז"ל שבשעה שרצה הקב"ה להטביע המצריים בים עמד שרו של ים ואמר מה אלו אף אלו מיד עמד הקב"ה וכנס פמליא של מעלה ואמ"ל הוו דנים וכו' ויל"ד למה לא קטרג שר של מצרים אלא על הים ולא על מצרים אלא ודאי דמצרים הוא מקום פסידא ועביד דינא לנפשיה. ז"א עבדים היינו וכו' ויוציאנו וכו' ואם תאמר למה יעשה דין עם עוזא שר שלהם ויתן בדעתו להניחם ללכת ותי' ע"ז ואילו לא הוציאנו וכו' היינו נטמעים בנו"ן שערי טומאה והו"ל פסידא ובמקום דאיכא פסידא וכו' ודוק:
א"נ עבדים היינו לפרעה וכו' ואפי' כולנו חכמים כולנו נבונים וכו' יובן עפ"י מה שחקרו רז"ל למה אין מברכין על ספור יציאת מצרים שהיא מצות עשה. ותירצו דמצוה זו אין לה שיעור ולזה לא תיקנו לה ברכה. ז"א עבדים היינו וכו' ואפי' כולנו חכמים מצוה עלינו לספר בלא ברכה. וא"ת למה ותירצו שכל המרבה לספר הרי זה משובח וראיה מעשה בר' אליעזר וכו' שהיו מספרין כל הלילה ואם לא באו תלמידיהם לא היו קמים וא"כ כיון דלא יש קצבה לזה לא קבעו לה ברכה ודוק:
וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. מעשה בר' אליעזר וכו' ויל"ד מאי סמיכות למה נסמכה פיסקא זו של מעשה להרי זה וכו' ויובן בהקדים מ"ש הטור א"ח סי' רי"ח על נס של שבטים מהו שיברך למ"ד כל שבט אקרי קהל מברך ולמ"ד כל השבטים אקרו קהל לא יברך. והרמב"ם והסמ"ג פסקו דשבט איקרי קהל והשתא שבט לוי כשראו שישראל נכנסו במ"ט שערי טומאה מעט מזער נשאר להם לן' ש"ט והיו נאבדים החרדה גדולה נפלה על שבט לוי שמא גם הם יאבדו כי העולם נידון אחר רובו. או שמא קי"ל דשבט אקרי קהל ושבט לוי לחוד איקרי קהל והם ישארו כי כלם צדיקים כמו שפסקו הרמב"ם והסמ"ג. אמנם אפי' תימא יתנצלו ובם יתקיים אחרי כן וכו' מ"מ היו צריכים להשתעבד שבט לוי לירש א"י דבברית בין הבתרים אחר שאמר לו ידוע תדע וכו' בו ביום נאמר כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך וכו' ומאחר שכן יצ"מ שוו בה שבט לוי עיקר ומשו"ה כתב המגיד וכל המרבה וכו' כדי שלא תאמר דשבט לוי דלא נשתעבד אינו מחויב לספר וגם הגרים שלא נשתעבדו אינם מחויבים לכן אמר וכל לרבות שבט לוי והראיה ממעשה וכו' ר' אליעזר שהיה לוי מזרע מרע"ה כמ"ש רבינו בחיי ור' יהושע פשוט היה לוי ורבי אלעזר ור' טרפון היו כהנים ורע"ק היה מזרע גרים ואפ"ה מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה ודוק:
אמר רבי אלעזר וכו' הרי אני כבן שבעים שנה וכו' והנה הרמב"ם פ"א בהלכות ק"ש כתב ומצוה להזכיר יצ"מ ביום ובלילה שנא' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך נראה דפסק כבן זומא והוא פלא איך שבק רבנן ופסק כב"ז ונראה לישב דטעמיה דהרמב"ם ז"ל משום דס"ל כמ"ש הרשב"א והרדב"ז דאין שום מצוה מהמצות בטילות לע"ל ואפילו קוצה של יו"ד לפיכך אין אנו צריכים רבוי לימות המשיח דפשיטא ומוכרח אתה לרבות הלילות כדדרש ב"ז. אלא דקשה לזה דמן הגמרא מוכח דס"ל לבן זומא דאין מזכירין יציאת מצרים לעת"ל ממ"ש בגמרא אמר להם ב"ז לחכמים וכי מזכירין יצ"מ לימות המשיח והכתיב הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את ב"י מא"מ כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את ב"י מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם. אמר ליה לא שתעקר יצ"מ ממקומה אלא שתהיה שעבוד מלכיות עיקר ויצ"מ טפילה לו ע"כ. א"כ חזרה הקו' על הרמב"ם איך פסק כב"ז שוב ראיתי להרב לח"מ שכתב דרבנן לא פליגי עם ב"ז דאינהו נמי סברי דלילות בכלל ימי חייך ואין צריך ריבוי לפיכך דרשו כל לימות המשיח ועפ"י דבריו נוכל לפרש דהכי ס"ל להרמב"ם מדכתב ומצוה להזכיר יצ"מ ביום ובלילה שנאמר למען וכו' כל ימי חייך ולא כתב כל לרבות הלילות אלא היום והלילה יוצא מימי חייך. ובזה ניחא במה שהמגיד הביא לנו סיום המשנה וח"א וכו' ואי פליגי בלילות לא היה לו להביא את דבריהם כי מגרעות נתן ביצי"מ ולא זה הדרך בלילה הזאת אלא ודאי דס"ל דלא פליגי אלא שקשה לזה דהיה לו לומר עד שדרשה ב"ז וחכמים מאי עד שדרשה בן זומא ודוק:
חכם מה הוא אומר איתא במדרש רז"ל ושומע לעצה חכם. זה יעקב שנקרא חכם כמ"ש בילקוט שמעוני מע' יעקב. ובזה נקדים עוד מ"ש הרב וילקט יוסף משם הרב מנחת אליהו דנ"ג ע"ג וז"ל יעקב אבינו ע"ה נתן אפיקומן לאביו יצחק אחר אכילה וזה כונת הכתוב בא אחיך במרמה תיבת במרמה בגי' אפיקומן וכונתו בזה כדי שאם יביא עשו אפיקומן אחריו לאכול לאביו יצחק שלא יוכל לטעום ממנו מאחר שכבר אכל אפיקומן עכ"ד ז"ל. ע"ע בספר חיים לראש דמ"ט ע"ב שהביא טעם למה מנשקים הידים בליל פסח כאשר כתבו כל מסדרי ההגדה דאמרו רז"ל והביאו בס' החזקוני ס' תולדות ע"פ בעבור תברכני נפשך אמר לו יצחק ליעקב בני הלילה הזה פסח הוא עליונים אומרים שירה ואוצרות מטללים נפתחים והברכה חלה מפי המברכין עכ"ד. מכאן ראיה כשבא יעקב ונתן אפיקומן לאביו יצחק אחר אכילה בליל פסח שהברכה חלה ולזה בא במרמה כדי שלא יוכל עוד לטעום מעשו אחר אפיקומן כדי פן ואולי יברכהו בלילה הזאת ותחול הברכה. ומעתה יובן פי' כונת דברי המגיד ובא בנועם שיח דבריו לומר חכם מה הוא אומר זה יעקב. אריה שואל. מה העדות והחוקים והמשפטים להאי דינא, דאפיקומן כזית מצה שנתן לאביו אחר אכילה אם יביא עוד עשו אפיקומן אחריו לאכול לאביו יצחק אם יוכל לאכול עוד. או אינו יכול לטעום עוד. לזה בא המגיד בנועם שיח ד"ק והשיב לו תשו' אף אתה אמו"ל כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כלומר ע"ד שכתבו רז"ל כמ"ש הרב מקראי קודש ז"ל בפ' ע"פ למ"ד מפטירין אחר מצה אפיקומן. ולמ"ד אין מפטירין אחר מצה אפיקומן. ק"ו מפסח דנפיש טעמיה. כ"ש מצה דלא נפיש טעמיה. והטעם דאין אוכלין אחר מצה. שמא נהיה לשנה הבאה בבית קדשינו ונקריב קרבן פסח ויאמר אשתקד מי לא אכלנו אחר מצה אפיקומן השתא נמי ניכול אחר הפסח. ולא ידע שהמצה זכר לקרבן פסח. והפסח דאורייתא מש"ה גזרינן גם במצה כמ"ש רז"ל עכד"ק. צא ולמד לנ"ד דתשובה להשיב אל החכם השואל זה יעקב כהלכות הפסח כלומר כהלכות קרבן פסח שאם יביא עוד עשו אפיקומן לאביו יצחק אז כיון שכבר אכל לא יוכל עוד לאכול כדי שלא יאמרו אשתקד מי לא אכלנו אחר מצה אפיקומן השתא נמי וכו' ולזה באה התשו' כמין חומר ודוק: בא"א חכם מה הוא אומר אפשר לרמוז דמילת מ"ה רומזת לענוה כמו מה אני וכו' והאבות כבר ידוע שנשתבחו במדת הענוה והחכם בחכמתו אריה שאל זה אברהם מ"ה העדות במדרגת מדת הענוה יתנהג בחוקים ומשפטים. שהרי כתבו רז"ל שגסות הרוח מותר לת"ח שמיני שבשמינית ואיתא בגיטין דנ"ו ע"א א"ר יוחנן ענוותנותו של ר' זכריה ן' אבקולס החריבה את בתינו ושרפה את היכלנו וכו' ומכאן יש ללמוד בדבר המשפט שאין צריך לת"ח שיהיה עניו ובסנהד' איתא מנין לדיין שלא יפסיע על ראשי הקהל שנא' ולא תעלה במעלות. וסמיך ליה ואלה המשפטים כלומר שאין לדיין להתגאות. שכל חכם המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו וכמ"ש הרב גאון עוזנו חיד"א ז"ל הביא דבריו הרב מוהר"י עטיה ז"ל בס' עקב ענוה דצ"ט ע"ב וז"ל שכתב שבכלל מעלת הענוה דאם נתרחק מן הגאוה יזכה לשפוט משפט אמת. ואם לאו לא יהיו משפטים אלא תעתועים ויכשל בדבר המשפט עכ"ד ז"ל וא"כ בזה חכם בחכמתו אריה שאל דזה אומר בכה. וזה אומר בכה. וא"כ מלת מ"ה הרומזת למדת הענוה אריה שאל כיצד יתנהג במידת הענוה בחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם ושפטתם צדק בין איש ובין רעהו. ומשיב תנא דידן המגיד אף אתה אמור לו כהלכות הפסח כלומר שיהיה עניו כמו הנהגת הלכות הפסח כמ"ש הרב משכנות יעקב ז"ל וז"ל ויקחו להם איש. החשוב שבהם יקח וישתדל הוא בעצמו ולזה נאמרה פ' זו בהקהל כנודע מאומרו כל עדת בני ישראל לרמוז כקטון כגדול ישמעון זה דאין כבוד לפני מלך הכבוד וכו' וז"א כאן ויקרא אל משה לכל זקני ישראל הגדולים והזקנים צוום שימשכו הם בעצמם ויקחו השה. שישאו קו"ח בעצמם שאר העם. ולקחתם אגודת אזוב לרמוז על השפלות ויטבלו בדם אשר בסף נמאס הם בעצמם ועבר ה' לנגוף וכו' וראה הדם וכו' ופסח ה' על ענין הפתח שהשפלתם כבודכם ויש שכר לפעולתכם עכ"ד ז"ל. ומכאן יש ללמוד למידת הענוה מקרבן פסח וז"א כהלכות הפסח כמדרגת הקרבן פסח שהת"ח צריך שיהיה עניו בדבר המשפט החוקים והמשפטים לשפוט משפט אמת שאין לדיין להתגאות שכל חכם המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו וא"ת הרי קי"ל שאדרבה בדבר המשפט אין לו להיות עניו שהרי אמרו ענוותנותו של ר' זכריה החריבה את בתינו וא"כ צריך שיהיה לת"ח גסות הרוח שמיני שבשמינית ואיך יתנהג במדת הענוה בדבר המשפט ולזה בא ומסיים המגיד אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כלומר כגון איש עבריינא העובר על מצות ה' אין פוטרין כההיא דר' זכריה שהיא מצוה להפיקו שהוא כמו איש עבריינא שאין צריך לזה ענוה כ"א יפיק אותו מן העולם וירדוף אותו עד להאבידו מן העולם וז"א אפיק"ו מן ודוק. עי' מדרש תלפיות דנ"א על מלת אפיקומן יעו"ש:
בא"א חכם מה הוא אומר זה אברהם אריה שאל מה העדות והחוקים והמשפטים עדות היא התורה דכתיב עדות ה' נאמנה החוקים והמשפטים זה כבוד אב ואם הכתובה בתורה כמ"ש במכילתא הובא בספר אבק סופרים דע"ד ע"ב ע"פ שם שם לו חק ומשפט זה כבוד אב ואם וכו' יעו"ש. ולפי שהיה אברהם אע"ה מפחד ואומר אצא ויהיו מחללין שם שמים ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו. א"ל הקב"ה לך אני פוטרך מכבוד אב ואם. ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם וכו' עכ"ד מדרש פ' לך לך פ' ט"ל סי' ז' יעו"ש וכן נראה מדברי רש"י ז"ל סוף פ' נח יעו"ש וכתב הרב שפתי חכמים ז"ל שם והטעם שלא לקחו אברהם לתרח אביו עמו משום שהיה רשע ועובד עבודת אלילים ואעפ"י ששב בתשובה היינו בסוף ימיו קודם מותו אבל בהליכת אברהם ממנו מחרן אז היה רשע עכ"ד יעו"ש ועיין בספר תועפות ראם תונסי בסוף פ' נח דף ה' ע"ד יעו"ש. מעתה הנה ארש"י לפניך והמה באו כתובים בענין מאמר התנא עפ"י הבא'ר יבא כונת דבריו באומרו חכם מה הוא אומר הוא אברהם אריה שואל מה העדות דתמ'ה יתמ'ה עפ"י התורה דכתיב בה מצות עשה כבד את אביך ואת אמך והקב"ה אמר לו לך אני פוטרך דמה יענה במצוה הזאת שיהיו מחללין שם שמים ויהיו אומרים עליו שהניח אביו לעת זקנתו ועבר על מצות כבוד אב ואם שהיה מפחד ואומר אצא ויהיו מחללין ש"ש וכו' ובמה פטרני הקב"ה ממצוה זאת אשר הוא צוה ה' אלהינו אתכם כבד את אביך וכו'. ובא יבא לתרץ המגיד אף אתה אמור לו כהלכות הפסח והוא דקי"ל בדין ק"פ ופסקו הרמב"ם ז"ל פ"ט ה"ז דהמאכיל כזית מן הפסח בין פסח א' בין פסח ב' למומר או לעע"ז הרי זה עובר בלא תעשה עכ"ד. וכן הדין במצות כבוד אב ואם דלמי חייבו רז"ל למי שראוי לאכול ק"פ כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' ממרים פ"ו הלכה י"א וז"ל אפי' היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתירא ממנו וכו' הרי מוכח ופשוט מדברי הרמב"ם דדוקא ברשע הוא דחייב אבל באם היה מומר או עוע"ז פשיטא שאינו חייב לכבדו וכה"ג איתא באברהם כיון שהיה אביו רשע עע"ז ואיני ראוי לאכול ק"פ פשיטא דאינו חייב לכבדו כיון שהיה עע"ז כמ"ש הרב שפתי חכמים ז"ל. וזה אומרו אף אתה אמור לו כהלכות הפסח ולפי"ז אמרו במדרש לך אני פוטרך מכבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מהך טעמא כדפרישית ודוק:
רשע מה הוא אומר וכו' ידעי רבנן להאי מילתא דאיתא במדרש תנחומא פ' כי תצא ע"פ וקראו להם גדול הרשעה זה עשו הרשע שנקרא רשע ופסקת הרשע היא כנגד עשו ובזה נקדים מ"ש הרב הגדול גבול בנימין בח"ג די"ד וז"ל עשו היה ראוי לעבוד עבודת הקרבנות ולכן קרא אותו אביו יצחק לברך אותו כי לא ידע שמכר את בכורתו ליעקב ויאמר אליו בני כלומר אתה ראוי להיות ממלא מקימי להיות כהן להקריב קרבן וכיון שמכר את בכורתו ליעקב לפי"ז יצא מכלל עבודת הקרבנות עכ"ד ז"ל וכמו שמבואר בפ' תולדות ע"פ ויבז עשו את הבכורה כתב רש"י ז"ל העיד הכתוב על רשעו שביזה עבודה של מקום עכ"ד ז"ל מעתה יע"ן דברי המגיד. רשע זה עשו הרשע נפשו לשאול הגיעה ההוא אמר מה העבודה הזאת הוא רמז על עבודת הקרבנות דמה תועיל לו העבודה הזאת של מקום שהרי הוא מכר כבר את בכורתו ליעקב ובמכר זה כבר ביזה עבודה של מקום וז"א לכם. לכם שהעבודה הזאת לכם והוא איננו חפץ בה ולא לו שכבר מאס בה וביזה העבודה של מקום שהרי אביו יצחק חשב שהוא ראוי להיות ממלא מקומו להיות כהן להקריב קרבן שלא ידע שמכר את בכורתו ולפי שהוציא את עצמו ומכר הבכורה ולא ידע אביו במכירת הבכורה אלא הוא מעצמו כר והוציא את עצמו מן הכלל מכללות זרע יצחק עם קדוש שהוא יעקב שהם מקריבין עבודת המקום וכפר בעיקר שביזה עבודה של מקום שהיא עיקר העמדת העולם אף אתה הקהה את שיניו כלומר שרומז המגיד כמו לקהות שיניהם של מצריים על שהיו שוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר בעבור שלקחו כל אחד שה לפסחו וקשרו אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והושיבום לשוחטו לשם פסח במצות ה' עלינו והיו שניהם קהות על ששוחטים את אלהיהן כמ"ש הטור בהלכות פסח סי' ת"ל יעו"ש. וזה אומרו אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה מצות עשה דקרבן פסח עשה ה' לי נס ונגאלתי ממצרים ואילו היה שם לא היה נגאל כלומר שאפילו לא ברח מהשעבוד של מצרים כמ"ש במדרש הובא בספר קול יהודה בפרשת וישב דל"ב ריש ע"ג וז"ל וילך אל ארץ וכו' רבי אלעזר אמר מפני שטר חוב של כי גר יהיה זרעך וכו' ועודנו במצרים לא היה נגאל כיון דכבר ביזה עבודת המקום היא הקרבת הקרבנות קרבן פסח וכיוצא ע"י שמכר את בכורתו ודוק:
בא"א אף אתה הקהה את שניו ואמור לו דקשה למה לא נקט כי אם שניו הול"ל אף אתה סמא את עינו וכן על זה הדרך אלא יובן שמספר אותיות רשע תק"ע ואותיות שניו הם שס"ו כשתסיר מספר שס"ו ממספר אותיות רשע נשאר גימ' ר"ד וזה אומרו אף אתה הקהה את שניו דהיינו שתגרר בו עד שתסיר את שניו דהיינו חשבון שניו וישאר צדיק שאותיות צדיק הם בגימ' ר"ד וזהו כונת דהע"ה פיזר נתן לאביונים וכו' קרנו תרום בכבוד רש"ע יראה וכעס שניו יחרוק ונמס תאות רשעים תאבד ר"ל שהרשע רואה שהצדיק נותן צדקה ומצות הצדקה רבו מעלותיה מה עושה לו הצדיק שהוא מקהה את שניו שמגרה בו עד שמסיר שניו וישאר צדיק וזה אומרו תאות רשעים תאבד וק"ל: ברוך שומר הבטחתו וכו' הנה יש לחקור במאמר דברי התנא פתח דבריו יאיר זאת הברכה אשר ברך ברוך שומר דיש להבין דמהו כל השבח והברכה הזאת דקא משבח התנא לרחמנא על מה שקיים מאמרו והבטחת ית' דאם לא יקיים מי יקיים הלא כתיב כי לא איש אל ויכזב שאין מדת הקב"ה כמדת בשר ודם שאם אומר לעשות טובה שוב אינו חוזר בה מאותה טובה ועוד בה דיש לדק' דהיה נראה שיותר יתכן לומר ברוך ששמר הבטחתו דעל מצרים קא משבחין לומר שהקב"ה מחשב את הקץ לעשות כמ"ש לאברהם וכו' ועוד ילד"ק דמשמע מדנקט התנא לשון ברכה ושבח והודאה באומרו ברוך שומר אינו אלא לשון בטחון ואינו חיובא רמיא עליה דכביכול לקיים מאמרו יתברך. והכל יתבאר עפ"י הבא'ר והוא בהקדים מאי דאיתא בב"ר ע"פ וילך אל ארץ וכו' מפני יעקב אחיו רא"א מפני השטר חוב כי גר יהיה זרעך וכו' הרי מוכח דהאי קרא קאי בדמיון השטר. ומעתה נבוא לבית הספק זה יצא ראשונה לפי מאי דכתיב בקרא ידוע תדע שהוא בריש קרא כדמיון ריש השטר אם הוא מילות ידוע תדע גילוי מילתא בעלמא או דילמא לשון ידיעה דכתיב בהאי קרא הוא הודעה שהיא גזרה מלפניו יתברך אף שלא יסכים אברהם המעשה עשוי מאחר שעיקר הלשון משמע שיהיה לו ידיעה ותו לא. וראיתי להרב יפ"ת שפירש על לשון מדרש רבא דאיתא בהאי קרא פ' מ"ד אות כ"א וז"ל ידוע שאני מפזרם. תדע שאני מכניסם. ידוע שאני ממשכנם. תדע שאני פורקם. ידוע שאני משעבדם. תדע שאני גואלם ע"כ. ופירש הרב ז"ל ממה שתדע שאני מפזרם תדע שאני גם כן שאכניסם וזה עד"ש במכות פ"ג גבי ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן וכו' אחר שנתקיימה נבואה זו תתקיים גם זו והכונה שלכן הודיעו ענין הגלות כדי להודיעו ג"כ הגאולה שיהיה בטוח בה כי מה' יצא הדבר ולא יחשוב כי מקרה קרא להם עכ"ד הצריך לעניננו הרי מבואר מדבריו דאינו לשון גילוי מילתא בעלמא הוא אלא גזרה היא מלפניו יתברך כי מה' יצא הדבר בהאי אמירה דידוע תדע ולא יחשוב אברהם כי מקרה יקרה להם אלא כמו שתתקיים זו תתקיים גם זו ואינו לשון גילוי מילתא בעלמא אומרו כביכול ידוע תדע ואפשר דקרוב לזה איתא בזוה"ק ס' תולדות דקמ"ב ע"א באמירת חנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר וז"ל ידיע ליהוי לך מלכא בין ישזיב בין לא ישזיב ידיע ליהוי לך מלכא וכן איתא בילקוט דניאל ג' ומבואר דכונת חמ"ו שמסרו עצמן על ק"ה כמו שארז"ל שנשאו קל וחומר מצפרדעים כמ"ש רבינו סעדיה גאון ז"ל בפי' דניאל יעו"ש וזה מילת ידיע לך הוא ידיעה ודאית ואינו גילוי מילתא בעלמא אלא הם אומרם ידיע לך הוא ידיעה אמיתית בין ישזיב בין לא ישזיב הם אינם משתחוים לצלם ובזה יבא ג"כ כונת הכתוב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בין שיסכים אברהם בין לא יסכים המעשה עשוי גזרה היא מלפניו ית' ואינו גילוי מילתא בעלמא. ובזה נבוא אל הבא'ר עפ"י להקת הפוס' מאי דחזה הוית לה' שבט בנימין דל"ו ע"ב אות קס"ד שכתב שטר שכתוב בו שלא יעשה פלוני כ"א בידיעת ראובן אם צריך שיהיה ראובן זה מסכים למעשה. או דילמא כל שהודיעו אף שלא הסכים עמו המעשה עשוי מאחר שעיקר הלשון משמע שיהיה לו ידיעה ותו לא. כתב מוהר"ש לוריא ז"ל בתשו' סימן ט"ו דלשון זה רגיל ומוכח שהוא לשון רשות שהרשהו לעשות דאל"כ מה תועלת יש לו לאותו פלוני אם ידע ראובן מזה או לא ידע מאחר שאין הדבר תלוי בו למחות בענין ועוד מאחר שבא הלשון בדרך שלילה ואזהרה שלא יעשה דבר כ"א בידיעת פלוני מוכרח שהוא לשון רשות דאל"כ היה לו לומר שיודיע כל דבר לפלוני ויש לעמוד ע"ז מן המקרא שכתוב כי לא יעשה ה' להים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ויש לישב על דרך צדיק מושל ביראת אלהים ודוק עכת"ד ז"ל. ומעתה נבוא לבאר כונת הכתוב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך דיש לדק' וכי כביכול לא היה יכול לשעבדם בלתי שיודיע לאברהם אע"ה ועוד מה תועלת בהאי ידיעה כיון שאין ביד אברהם למנוע הדבר וא"כ מה צורך להאי הודעה ידוע תדע אלא עפ"י האמור יובן ע"נ והוא דכונת כביכול הודיעו לאברהם לנטילת רשות דהכתו' יעיד כי לא יעשה אלהים דבר כ"א גלה סודו אל עבדיו הנביאים ולפי"ז בא לגלות לו לאברהם על ענין שעבוד מלכיות וגהינם ואמר לו במה אתה בוחר ובורר לבניך דבין הכי ובי"ה חייבים הם בשעבוד או גהינם וצריך אני לשעבדם כמ"ש במדרש רז"ל פ' לך לך שהראה לו הקב"ה לאברהם גהינם ושעבוד מלכיות ואמר לו במה אתה רוצה שירדו בניך אם יהיו חייבים לגהינם או בשעבוד מלכיות ר"ח בר פפא אמר אברהם בירר לו את המלכיות וכו' והסכים הקב"ה ה"ד אם לא כי צורם מכרם זה אברהם עכ"ד הרז"ל הצדיק מושל ביראת אלהים במה שברר לבניו שעבוד מלכיות והסכים הקב"ה עמו וא"כ עכשיו שהודיעו הקב"ה לאברהם שרוצה לשעבדם ואברהם בירר לו שעבוד מלכיות כמו שכתוב בשטר שביניהם שהודיעו הקב"ה שרוצה לשעבד בניו וסבר וקביל אברהם בהאי שטרא לשעבד בניו כמו שאמר אברהם שבירר מלכיות והסכים הקב"ה על ידו אין יכול עוד לחייבם בדינה של גהינם שהרי האי הודעה היא ולאו גלוי מילתא היא אלא נטילת רשות שהודיעו לאברהם עד שהסכים במה שבירר אברהם לבניו כי גר יהיה זרעך וז"א ידוע תדע וכו' כמו שביררת לבניך. וא"ת מאחר שאין הדבר תלוי באברהם למחות בו א"כ מה יועיל בירור אברהם דאין בידו למחות בכל לזה יש לומר כיון דקיימא לן דצדיק מושל וכו' דהיה יכול לבטל הגזרה בתפלה שהרי הקב"ה גילה לו וכו' כנז' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ועוד דזה הוי תועלת להנודע לו וכתב שם מוהרש"ל ז"ל שם בתשו' וז"ל ועוד יראה לכל בעלי הלשון עברית שכל ל' ידיעה לא תמלט בלי תועלת. או לתועלת המודיע. או לתועלת הנודע. ותועלת המודיע הוא כמ"ש רז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שהוא תועלת לנותן שהוא המודיע ותועלת הנודע הוא על שני דרכים או על דרך רשות ור"ל שהעכבה תהא בידו ויכול למחות בדבר. או תועלת הבאה אליו מצד ידיעת הענין הן מצד ריוח והנאה שיגיע אליו בידיעתו או מצד הרחק ההיזק שיגיע אליו בהסתרו ולפי זה אף ידיע ליהוי לך מלכא וכו' הוא תועלת המודיע שהיו מקדשים ש"ש ולא היו סומכים על הנס כמו שארז"ל בספר מצות הסמ"ג ז"ל עכ"ד ז"ל וא"כ בזה י"ל באברהם דאם היה כונת הכתוב ידוע תדע שהוא לשון גילוי מילתא א"כ הוא מבלי תועלת כלל לא לאברהם הנודע לו ולא להבאים אחריו כי מה מועיל להם בהאי גילוי מילתא ועוד דאם היה הדבר תלוי בזרעו של אברהם הבאים אחריו היה צ"ל שיודיע להם ידוע תודיע וכו' ומדנקט הכתוב ידוע תדע נראה פשוט שהדבר תלוי באברהם הוא שידע בהאי הודעה ור"ל שהעכבה תהא בידו שאם רוצה למחות יכול למחות בדבר או לתועלת הנאה או ריוח הבאה איו מצד ידיעת הענין בידיעתו או מצד הרחק הנזק שיגיע לו ולפי"ז אמר לו כב יכול ידוע תדע שהדבר תלוי בידך ואתה ברר מה שתרצה. וכיון דמצינו דסבר וקביל אברהם בהאי הודעה הוי שטר כדין שאם יתחרט מהאי ידיעה הוי כל נזק שפשע חייב לשלם בכפלי כפלים כיון שהוא מזיק בידים. נמצינו למדים מכל האמור דהאי ידיעה דכתוב בתוך האי שטרא בכתוב הוא לשון רשות והורמנא דכמו שבירר לבניו כי גר יהיה זרעך הסכים הקב"ה ע"י ואין בזה עוד חרטה וע"י הטעם שלא התפלל אברהם על הגלות לבטלו ועיין מדרש תלפיות דצ"ו ע"ב אות גלות ודוק:
בא"א ברוך שומר הבטחתו וכו' לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו וכו' וכבר הק' רז"ל דאם לא היה בשביל אברהם וכי פטיר ועטיר כב יכול להוציא אותנו. אלא כיון שהם מן הדין לא היו ראוים וא"כ הקב"ה מוכרח לקיים שבועתו. וא"ת יכול לקיים שבועתו ע"י שבט לוי כמו שאמר למשה ואעשה אותך לגוי גדול ואכלה אותם וכו' וכתב הרב לקט יוסף מערכת משה דבשבט לוי לא היה יכול לקיים שבועתו שאם יכלה אותם לא ישאר כי אם שבט לוי ושבט לוי לא נטל חלק בארץ לכן מוכרח הקב"ה לבטל הגזרה עכ"ל. ועפי"ז פירשתי כונת דרז"ל אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא. ואם סלח נא אתה מבקש בטל אעברה נא. לרמוז כיון דשבט לוי אין לו חלק בארץ א"כ למאי טעמא תבקש אעברה נא ואם כדי שיהיה לך חלק בארץ אתה מבקש אם כן אני מכלה אותם ואעשך לגוי גדול ואקיים שבועתי בך ותטול חלק בארץ ואם סלח נא אתה מבקש אין לך חלק בארץ בטל אעברה נא ודוק ואתייא לזכרון. ועפי"ז באו דברי המגיד ברוך שומר הבטחתו אף שאינם ראוים מוכר לקיים שבועתו לעשות כמו שאמר לאברהם מטעם דשבט לוי אין לו חלק בארץ ודוק: בא"א ברוך שומר הבטחתו לישראל ב"ה שהקב"ה מחשב את הקץ. ויל"ד במא' דברי המגיד שאמר שהקב"ה מחשב את הקץ דצריך להבין איזה קץ שהקב"ה מחשבו דיש קץ הימין. שהוא גן עדן הנקרא קץ הימין ויש קץ של שמאל שהוא לגהינם הנקרא קץ של הימים שהוא לשמאל דהרשעים מוכנים לגהינם כיון דלב כסיל לשמאלו של הקב"ה כמ"ש הרב מדרש תלפיות דפ"ח ע"ב ענף גהינם יעו"ש ואפשר זהו גמר דבריו לעשות כמו שאמר לאברהם קץ הימין ע"ד שנאמר בפתיחת אליהו אברהם איש החסד דרועא ימינא וזה אומרו התנא כמו שאמר לאברהם לרמוז לקץ הימין כנגד אאע"ה ודוק:
ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא וכו' לעשות כמ"ש לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. יובן במה שהקשה הרב אשדות הפסגה על מ"ש בסנהדרין דאפליגו התם על פסוק ומקלל אביו ואמו. ר' יאשיה ס"ל וא"ו להוסיף וצריך לקלל שניהם.
ור' יהונתן ס"ל וא"ו לחלק אביו קלל אמו קלל חייב.
וקשה דגבי מתנות כהונה כתיב ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה ואמאי הפסיקה הלכתא דחייב לתת שלשתן הא קי"ל כר' יהונתן דוא"ו לחלק. ותירץ דלא אמר ר' יהונתן וא"ו לחלק אלא במצות ל"ת אבל במ"ע כגון מתנות כהונה כ"ע מודו וא"ו להוסיף. ז"א ברוך שומר הבטחתו לישראל שנתן להם הרכוש וא"ת הא קי"ל כר' יהונתן דוא"ו לחלק והכא נמי או דן אנכי או ואחרי כן יצאו ברכוש. לז"א לעשו"ת כמ"ש לאברהם אבינו בברית בין הבתרים והו"ל מ"ע ובמצות עשה כ"ע מודו דוא"ו להוסיף ודוק:
למ"ק צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל. אפשר יובן בחילוק זה דפרעה סבר דכל קיום התורה יהיה דוקא ע"י הזכרים ולכן בגזירת פרעה הרשע הכל היה עם הבנים תחילה גזירת המילדות אם בן הוא והמתן אותו וכו'. אח"ז כל הבן הילוד וכו' והיה שוחט ק"ן ילדים בבוקר וק"ן ילדים בערב. אבל הבנות כתיב בהם וכל הבת תחיון שחשב שהנשים אין בידם קיום התורה והן מתפתות מאליהן כמו בחוה שעל מצוה אחת שנצטוה אדם הראשון תחילה פתתה אותו וגרמה מיתה לכל העולם ונתנה יד לשליטת ס"מ מצד יסוד הנחש אשר פיתה אותה ולכן לא חשש פרעה לגזור מיתה או איזה גזירה על הנשים לפי שהוא בטוח שיתפתו להם כמשרז"ל לא גזר אלא על הזכרים כל הבן וכו' אבל על הנקבות כתיב וכל הבת תחיון לפי שהזכרים ע"י עסקם בתורה אז הם מתגברים עליהם ומורידין אותם משליטתם וחוזרים ישראל להיות שליטים במצרים ובפרעה כמ"ש הרב שפתי כהן ז"ל כנז"ל כי על ידי עוסקם בתורה יגרשו להמצרים מן הארץ כדכתיב הבה נתחכמה וכו' פן ירבה בתו' ונלחם בנו ועלה מן הארץ לפי"ז חשש פרעה ואמר כל הבן הילוד וכו' וכל הבת תחיון אבל בלבן דכתיב ולבן בקש לעקור את הכל כי הוא ידע מצד הטוב שהיה מעורב עמו שהם האמהות שהם רחל ולאה בנותיו נשים צדקניות כמ"ש בילקוט ראובני שבזכות נשים צדקניות עתידים להגאל כי גם הנשים הן בכלל האנשים בקיום התורה כמ"ש הרב טירת כסף בפ' יתרו ד' ק"ג ע"א וז"ל עינינו הרואות שנים ושלשה טעמים לשבח מפני תיקון העולם על כל דבר המלך מלכו של עולם למרע"ה כי עכ"פ דבר ידבר לאנשים תחילה ולא בסוף כי היכי שתתקיים התורה על ידם עכ"ד ולפ"ז משמע שגם לנשים ע"י יתקיים העולם בקיום התורה ועוד בה דעל ידן נגאלו אבותינו ממצרים כמ"ש רז"ל בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים וכתב הרב טירת כסף שם דף ק"א ע"ב וז"ל טעם לדבר למה קפיד קרא כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל כה תאמר לנשים תחילה ואפשר כי ידוע כי אוה"ע אשר פיהם דיבר שוא אמרו על גופם שלטו על נשותיהם לכש"כ ע"ז שם י"ה מעיד עליהם אות יו"ד מעיד על האנשים ואות ה"א על הנשים כי איש ואשה זכו שם י"ה ביניהם הרי דכל המחשבה היתה על הנשים ששלטו עליהם וידוע משארז"ל בשביל שגדרו עצמן מן הזנות ניתנה תורה לישראל וכמ"ש אוה"ע מה ראו אלו להתקרב יותר מאלו א"ל הקב"ה הביאו ס' יחוסכם וכו' וכן ארז"ל בפ' נשוא ע"פ רפידתו זהב זו התורה שלא ניתנה אלא למי ששמר יחוסו וכו' עכד"ק ז"ל. הרי מוכח דכל קיום וקבלת התו' היה בזכות נשים צדקניות שגדרו עצמן מן הזנות זכו ע"י שנתנה תורה לישראל ולכן הקדים הפסוק בנתינת התורה כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים תחילה כי הם סיבה שזכו ישראל לקבלת התורה וכ"ז ידע לבן הארמי מצד בנותיו לאה ורחל שתיהן צדקניות דג הנקבות הן בכלל קיום התורה לפי"ז לבן הארמי בקש לעקור את הכל דגם הנשים בכלל הן הוו בקיום התורה ודוק. ועי' להרב שמחת הרגל להגאון המפורסם חיד"א זיע"א שקרוב אני כוונתי לדעתו הקדוש ברם הוא ז"ל כתב באופן אחר ואני באופן אחר האמנם קרובים הדברים ומדברי קדשו יתחזקו דברי עי"ש ודוק:
א"ה עפ"י האמור אפשר לפק"ד שגם גזירת פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו היא קרובה לכונת לבן והוא שכל כונת פרעה לעקור מצוה רבה בתורה שהיא ויצר ה' אלהים אדם על הארץ זכר ונקבה בראם ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכו' לא תוהו בראה לשבת יצרה כדכתיב אם לא בריתי וכו' ופרעה ע"י גזירתו כל הבן הילוד היארה תשליכוהו כונתו למנוע מישראל מצות פריה ורביה וע"י גזירת בין הבתרים ת' שנה מאורך הגלות והשעבוד הקשה ח"ו יהיו ישראל נעקרים מכל וכל ומזה נתחכם כאז"ל שהמצרים היו מחליפין מלאכת האנשים לנשים. ומלאכת הנשים לאנשים שזה היה קשה להם ביותר ואפשר שזה רמז הכתוב ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ר"ל מחלוף העבודה שעשו המצרים כנז' מלאכת האנשים לנשים וכו' וגזירת פרעה כל הבן הילוד וכו' כונהו לכפור באלהותו יתברך. שהיה מחזיק עצמו לאלוה כדכתיב לי יאורי ואני עשיתיני. אפשר שזהו כונתו ר"ל הבן הילוד היאורה תשליכוהו במ"ק ע"ה בגימ' כונתו לכפור באלהותו יתברך במ"ק. א"נ עה"ת בגימ' שהיה מחזיק עצמו לאלוה. א"נ אותיות פרעה כנז' פ"ה רי'ש עי"ן ה"א בגי' פרעה בעצמו עבודה זרה אלים אלילים. א"נ הוא נחש הוא שטן בדק'. א"נ הוא חלק ס"מ לילית. (לבד שם אל) א"נ וגם חלק מעשו ומלבן. מעשו דכ' יקרבו אבל אבי וכו' מלבן דכתיב ארמי אובד אבי. ומלוי אותיות פרעה דוקא הם בגי' עשו ואותיות עשו כנז"ל עי'ן שי'ן ו'ו. הם בגימ' ר"ת של עשר מכות דצ"ך עד"ש באח"ב ע"ה. ופרעה ועשו שותפים אחים שיתפרדו א"כ בדינא ובדיינא בלי שום ספק שעשר מכות שיבואו יתחלקו לשניהם. אבל עכשיו פרעה הוא המוחזק והם צריכים לו לאלתר. לזה חלק עשו אחריו ואפשר שזה רמז הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. והוא בזרעו של עשו כיר"א. והקב"ה ברב רחמיו וחסדיו ובאהבתו לעמו ישראל הפר גזירת פרעה שכל הבן הילוד וכו' ואדרבה שכאשר יענו אותו וכו' כאז"ל שתיבת יענו מלשון ועונתה לא יגרע כן ירבה וכן יפרוץ שהיו יולדים ששה בכרס אחד לזה עשה הקב"ה שיהיו מולידים שלא כדרך טבע שרבוי האוכלוסין השלים המנין:
רבן גמליאל היה אומר כל מי שלא אמר ג' דברים וכו' וי"ל למה נשתנו מצות אלו מכל מצות האמורות בתורה שאין צריך לפרט הענין בשעת עשיה. גם מה שאמר לא יצא ידי חובתו ולא אמר סתם לא יצא. ונראה משום דנגזר על אבותינו ד' מאות שנה והם לא היו רק רד"ו שנה אך בישוב הדברים נחלקו המדרשים יש מהם שאומרים שקושי השעבוד השלים המנין. ויש אומרים שעבור זה נתחדש ד' גליות שאנחנו עתה בגלות הד' וכ"ז להשלים גלות מצרים אך בשעבוד מצרים היה קושי השעבוד ועתה אריכות הזמן משלים קושי השעבוד. והנה יש להוכיח שקושי השעבוד במצרים השלים המנין ובזמנם יצאו. דהנה בסדר הפסח סידר מצה ואח"כ מרור. ומצה רומז לגאולה דהיינו על שום שלא הספיק וכו' ומרור רומז לשעבוד על שמררו את חייהם וכו' וא"כ היה לו להקדים מרור למצה שעבוד בתחילה ואח"כ הגאולה. אבל האמת המרור הוא הגאולה שע"י וימררו את חייהם שהוא קושי השעבוד השלים הזמן ונגאלו. מעתה זה הוא כונת ר"ג כל שלא אמר ג' וכו' דהיינו לפרש טעמם לא יצא ידי חובתו דאיכא למימר שיצאו קה"ז ועדיין חייבים אנחנו להשתעבד וזה לא יצא ידי חובתו. פי' שלא יצא ממצרים בכדי חובתו כדין. אבל ע"י שמפרש הטעם מצה על שום שלא הספיק וכו' דהוא הגאולה מרור על שום שמררו את חייהם וכו' ואז קשה למה מצה ואח"כ מרור היה לו להקדים מרור שהוא רומז לשעבוד ואח"כ מצה שהוא רומז לגאולה וצ"ל שהמרור הוא הגאולה וא"כ בזמנם יצאו והיתה גאולה אמיתית. (מהגאון מהר"י לנדא ז"ל):
חדוש נאה על סימן שעשו רז"ל בפרשיות של פסח משך תורא קדש בכספא שלח בוכרא פסל במדברא. והוא עפ"י מש"פ רז"ל כי בשעה שרצו לצאת ישראל ממצרים היו רוצים המצריים לעכבם אמ"ל הקב"ה אין אתם מתעכבים אלא בשביל שבועת יוסף. הוציאו אותו משם ואל תתעכבו. וז"ש משך תורא רמז ליוסף שנקרא שור שנאמר בכור שורו הדר לו. קדש בכספא יובן עפ"י מה שאמרו אמר הקב"ה למשה ועבדום ועינו אותם קיים בהם ואחרי כן וכו' לא קיים בהם זה שאמר לו הקב"ה למשה ושאלה אשה וכו' זהו קדש דהיינו קדש שמי בכספא שיצאו ברכוש גדול ועי"ז יתקדש שמי שלא יאמר אותו צדיק וכו'. טען משה ישראל יתעסקו בביזה ואני אתעסק בארונו של יוסף. השיבו הקב"ה פסל במדברא כי פסולת הלוחות הרי הם שלך וא"כ שלח בוכרא שהוא בני בכורי ישראל ודוק. (מהרב הנז"ל ז"ל מעיה"ק צפת תובב"א): שייך לפרשת בחקתי העשירי יהיה קדש לה'. פירשו רז"ל על ענין מכירת יוסף שבסיבת המכירה גרמה שעבוד מצרים וענין עשרה הרוגי מלוכה ובעת המכירה היו ט' שבטים דוקא שראובן אותו היום היה משמש את אביו ובנימין היה קטן צרפו עמהם השכינה להשלים לעשרה ודרז"ל על פסוק העשירי יהיה קדש לה' על רבי עקיבא שהוא היה במקום השכינה. אפשר שזה רמז הכתוב העשירי תיבת העשיר"י בנוטריקון י'ען ש'מכירת י'וסף ה'יא ע'שתה ר'ושם. ר'דו ש'עבוד מ'צרים ע'שרה ה'רוגי מ'לוכה אות יוד מתחלפת באותיות את בש. י'ם ר'אה י'וסף ש'שתפו ה'שכינה ע'מהם י'חד. ה'סכים ע'מהם י'עשה ר'צונם ש'לא י'גלה (הענין לאביו) א"נ העשיר"י בנוט' ר'בי ע'קיבא י'קדיש ש'ם ה' ה'נורא. ר'צון יריאיו י'עשה ש'הוא ע'שירי ה'יה. י'תברך י'תעלה ש'מו ע'שה ר'צונו ה'טוב. א"נ ר'בי ע'קיבא ש'במסירת ה'נשמה י'חד י'חודים - ע'ליונים ש'קבל ה'גזירה ר'צון י'ריאיו י'עשה. ש'תמיד ה'יה י'קווה ע'ת י'גיע ר'צונו. כאמרם ז"ל כל ימי הייתי מצפה מתי יבוא לידי וכו' א"נ העשיר"י כנ"ז ר'בי ע'קיבא ה'וא י'שלים מ'קום ש'כינה (י"ם) א"נ תיבת העשיר"י ע"ה וב' כוללים בגימ' ר'בי ע'קיבא ב'ן י'וסף בדקדוק. א"נ העשירי יהיה קדש לה' בגימ' ר'בי ע'קיבא ב'ן י'וסף ב'מקום ה'שכינה. א"נ אותיות העשירי כזה ה'א עי'ן שי'ן יו'ד רי'ש י'וד במ"ק בגימ' רב'י עקיב'א במקו'ם השכינ'ה ע"ה במ"ק ודוק:
שייך לפרשת ראה נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וכו' ויש להקשות למה תפס הכתו' ולא ירע לבבך וכו' היה לו לומר אל תקשה לבבך בתתך לו וכו' מה הוא ולא ירע. ועוד ולא ירע לבבך בתתך לו תיבת לו מיותרת כי כבר אמר הכתוב נתון תתן לו ותיבת לו היא להעני והיה לו לסיים ולא ירע לבבך בתתך כי בגלל הדבר הזה וכו' ותיבת לו השנית אינה צריכה. ופרז"ל על פסוק נתון תתן לו על ענין הצדקה אפילו מאה פעמים וארז"ל התורה נקראת פרדס ואין לך דבר שאין לו רמז בתורה והוא בהקדים משפרז"ל על פסוק שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה כמובא באורך בד' פ"ד בענין הצדקה שהגאו' שתהיה בב"א תלויה בנתינת הצדקה ועל ידי הצדקה מכניע כח ס"מ ופ'. בזה היצה"ר עושה כמה אופנים להאדם למנוע ממנו מצות הצדקה שהיא תלויה בגאולה וארז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו באומרו העני כמוהו כמוך שבח לאל בריא אולם עינים ידים רגלים וע"י נתינת הצדקה אדרבה מתרשל העני לעסוק במלאכה ולהביא טרף לביתו וכדומה נותן עצות לאדם למנוע ממנו מצות צדקה. על זה אפשר שבא הכתוב לרמוז נתון תתן לו ולא. שלא תחשוב בדעתך עצות היצה"ר הנז"ל. והוא תיבות יר"ע לבב"ך בנוטריקון. ידים רגלים עינים. בריא כארי להתעסק במלאכה. כדי למנוע ממך מצות הצדקה. א"נ ולא ירע לבבך להשיב להעני יר"ע ר"ת רחמנא ירחם עליו. אלא אדרבה נתון תתן לו וכו' וזה הוא שכוון דהע"ה עצת עני תבישו. באמור. כי ה' מחסהו. א"כ מי יתן מציון ישועת ישראל שהיא הגאולה בב"א. ותיבת לו השני בחלוף אותיות א"ת ב"ש כ"פ בגימט' מאה לרמוז אפילו מאה פעמים. א"נ ולא ירע לבבך בתתך לו כי במ"ק בגימט' אפילו מאה פעמים במ"ק. א"נ תיבת ירע עה"א ב' פעמים בגימט' מאה פעמים ודוק:
שייך לפרשת כי תצא והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט והוא בהקדים מה שהביא הרב אליהו כהן זיע"א במדרש אליאו מנהגם של ישראל כשמזכירים המן בקריאת המגילה מכים ברגל לארץ והוא לרמוז שמכה ומשפיל בעקבותיו להמן שהוא מהקליפה עבה שבעקביים וע"י כך מגיע חולשה ותשות כח לקליפה. ונמצא שמנהגם של ישראל יש להם שורש וע"כ כתב הרב בעל המפ"ה ז"ל שאין להלעיג על שום מנהג של פורים תראהו משם. יען כי לכל מנהג יש לו שורש וענף ע"כ וארז"ל אין כל דבר ודבר שאין לו רמז בתורה ואפשר לפק"ד החלושה שזה רמז הכתוב והיה אם בן הכות ר"ת בגימ' המן במ"ק. הרש"ע ר"ת המן רע ערל שונא. א"נ והיה אם בן אותיות שניות אותיות המן. הכות הרשע ר"ת וס"ת בגימטריא סטרא אחרא. אותיות המ"ן ה"א מ"ם נו"ן במ"ק בגי' סטרא אחרא כנז'. א"נ המ"ן כנז' עם ג' אותיות במ"ק בגי' שטן נחש במ"ק. המן הוא שטן הוא נחש הוא סטרא אחרא. המן במ"ק בגימ' סמאל במ"ק ואותיות הנשארות משתי תיבות הנז' הם אותיות כורש בגימ' העץ מוכן להמן לבניו יחד. א"נ הכו"ת הרש"ע בר"ת המן ובניו כלם תתלום על העץ רוחה שקולים. כאז"ל כל אחד ואחד נתלה לשלש אמות ובין כל אחד ואחד אמה אחת. (והתליה בגזירת אחשורוש) והפילו במ"ק בגימ' אחשורוש במ"ק הוא השופט בימים ההם ודוק. א"נ והפיל"ו בר"ת המן ובניו פריצים ומחר לתליה יזמינום. א"נ המן ווי לאביו ולאמו פעמים יחד. א"נ המן ואגג ועמלק פתע לזרעם יכרית. א"נ (והפיל"ו לשבח) ר"ת ימי פורים לאכול ולשתות ולשמח העניים. ובכל המקומות יעשו פורים ומתנות לאביונים. ימי פורים הששון והשמחה והיין לרוב. א"נ ומזמנים לסעודת פורים השכנים והקרובים יחד. ומהללים ומשבחים לאל הבורא פה יחד. ובסעודה פקודי ה' הם לומדים ומשוררים. השופ"ט ר"ת הארת פורים טבא שמחה וצהלה. א"נ טוב השם שומר פודה ומציל ודוק:
עלינו יחד להודות ולהלל לראש הממשלה הוא יסוד המעלה לשם ולתפארת ולתהלה גולת הכותרת ראש המעוז ענף עץ אבות אחד מן הרמתים מזוקק שבעתים המאיר לארץ ולדרים אוהב התורה ולומדיה נשיא ישראל הודנו והדרנו ומחמד עינינו שר וגדול ליהודים כלו מחמדים מלא חסדים כולו רצוף אהבה יקר הדרת בארון רוטשילד יצ"ו ולהחזיק בטובתו אלף ידות מהטובות שעושה בכל עת וביותר מצות פיקוח נפשות החולים האביונים והדלים הן ברופא מובהק הן בכל הצריך לחולים ולחיה ולמניקות ע"י מע' הפקידים הנאמנים המשגיחים המתעסקים בקדשים להחיות נפשות הנדכאים שכל ימי עני רעים וכו' וארז"ל כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא וע"י הצדקה וגמילות חסדים שעושה האדם להחיות נפשו של עני שכרו אין קץ כפול לרבבות וכל המצות שעושה העני מחדש הוא וזרעו וזרע זרעו עד ביאת הגואל בב"א בכל המצות אשר הם עושים יש לו חלק להמחזיק מהם ואין לך מצוה גדולה מפיקוח נפש. ומה מאד לשבח למעלת השרים הנשיאים הרמים עדת אבירים תפארת רום אנשים מן הגזע ומן השרשי' כולם גומלי חסדי' משפחת רוטשילד יצ"ו עומדים בפרץ ועושים כמה טובות לאחינו בני ישראל יצ"ו בארבע קצות הארץ בכללות ובפרטות וביותר משגיחים לארבע ארצות הקדושות אשר אין הפה יכול לספר מקצת משבחם ה' יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים הם ובניהם וכל אשר באהליהם דשנים ורעננים ששים ושמחים ורוב הונים כל הון יקר ונעים תמיד כל הימים אל שדי ישמרם וירים קרן דגליהם ויתן חנם בעיני המלכים והשרים והסגנים וכל אשר יעשו ה' יצליח בידם כיר"א: