אור ברסלב
אהבת דוד (מאירוביץ) אהבת דוד דרוש יד

אהבת דוד (מאירוביץ)· רבי שלום דוד מאירוביץ

אהבת דוד דרוש יד

אהבת דוד דרוש יג

דרוש ומוסר להיות דבוק בהקב"ה:

ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום יש להבין זאת מאי חיים ומאי היום וגם יש להבין דברי המשורר האלהי דוד המע"ה מה שאמר בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. הנה באמת עיקר התדבקות להקב"ה הוא רק אחרי מיתתו כי הנשמה עולה אל מקום הטהור ומתדבק להקב"ה כמו שנאמר והרוח תשוב אל האלהים אבל באמת מצינו בדברי חכמינו ז"ל אשר גם בימי חייו בארץ החיוב לדבק בהקדוש ב"ה כמו שאמרו ובו תדבקון וגו' וכי אפשר לו לאדם לדבק בהקדוש ב"ה אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום. מה הוא חנון אף אתה חנון וזה העיקר רצון הבורא לקיים ואהבת לרעך כמוך פירשו המפרשים על כמוך כלומר אפילו לאיש שעושה אומנתך. כי דרך כל איש לקנא דוגמתו על דרך שאמרו חז"ל כלום מתקנא חכם בחכם וכו' לכן מדוייק ואהבת לרעך כמוך אפילו שיהיה כדוגמתך. בכל זאת מחוייב אתה לשבור טבעך ולאהוב אותו וזה עיקר עבודת ה' אשר כל התורה כולה עומד עליה כמו שאמרו חז"ל מאי דעלך סני לחברך לא תעביד וזה כלול כל התורה כולה כי כאשר יש לאדם מדת אהבת חבירו אזי בטל אצלו כל המדות רעות ומגונות כמו רכילות ולשון הרע ומלבין פני חבירו ברבים והונאת דברים והונאת עסק אשר זה עיקר יראת ה'. כי האיש אשר אין לו אהבת רעים לא יכול לעסוק באמונה חומס וגוזל לעצמו גם מחוסר בטחון בהבורא. כי אם יהיה בטחונו חזק בודאי לא ישנא את אחיו ולא ירמה אותו בעסקים ולא ידבר עליו שום דופי הנה איש כזה עליו נאמר ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו כונת הכתוב הוא כן איש אשר שם בשר זרועו בחשבו אשר רק כחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה וכן אמר ושם בשר גופו החזק זרועו ולא בטח בה' וזה היה מדת לבן הארמי אשר אמר ליעקב אבינו יש לאל ידי. כלומר כל עניני אלהות הכל בידו. כי כחו עשה לו את החיל הזה ולכן מדוייק יש לאל ידי כלומר ידי וכחי הוא אלהי:

ויפה אמרו החכמים חכמי מוסר כלל גדול בעבודת הבורא מי שחושב נפשו בעולם הזה לבן בית וקובע עיקר דירתו בזה העולם וחושב דעתו הרעה אשר עיקר העולם הזה הוא שלא יעסוק באמונה. כי דעתו לאסוף הון רב ולעשות קיום בעולם הזה בבנינים היפים ובאכילות הטובים ועושה מן הכל עיקר וזה כונת המשורר בטח בה' ושכן ארץ כלומר עשה עצמך בזה העולם לשכן ולא לבן בית ורעה באמונה. כי העיקר וראש כל דברים הוא שצריך האדם לעסוק באמונה ולפי דעתי כונת חז"ל נשאת ונתת באמונה הוא בעת שאדם עוסק צריך להאמין אשר הכל תלוי בהקדוש ב"ה ואין אדם לוקח במה שמוכן לחבירו וזה בודאי יעסוק בתורה הקדושה אף אם יסחור. ובזה מתורץ קושית התוספות במסכת שבת נשאת ונתת באמונה והקשו על זה הלא אמרו תחילת דינו של אדם הוא על דברי תורה ולפי דעתי הכל חד וכונתו באמונה כאשר עסקת בעסקך עסקת באמונה כלומר האמנת בבורא ותורתו והנה כאשר היה לו אמונה בעת מסחרו ממילא למד בתורת ה' כי אם לא למד לא היה עוסק באמונה (כך שמעתי מגאון אחד כדרך הזה):

והנה כאשר ינהג איש על דרך זה להיות בו כל המדות היינו אהבת רעים ובטחונו בה' ויהיה לו אמונה אפילו בעת מסחרו. בודאי איש כזה הוא דבוק כל ימי חייו אל הבורא יתברך וזה כונת הכתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלומר אפילו בעת חיים חיותך ולא לאחר מיתתך. כולכם כלומר שתהיה לכם אהבה וריעות כולכם היום על דרך היום לעשותם והיום נקרא העולם הזה והנה הדברים האלו הם מהעומדים ברום העולם אבל בקל יכול כל אחד להשיג זאת כי הרגל נעשה טבע וכל איש יכול להפוך טבעו הרעה עד אשר מתחלתו יהיה קשה עליו הדבר. אבל כאשר ירגיל עצמו בדרך זה ויעשה תמיד חשבון חשבונו של עולם אז בנקל יבוא למדריגה הגדולה כזה וימצא נחת בעולם הזה ובעולם הבא וכל אחד יבוא על מקומו בנחת ובשלום: חידוש אחד לחדודי:

בתוס' קדושין הביא הירושלמי כתיב בקרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ומעיקרא לא אכלו משום חדש. הביאו בתוס' קושית הירושלמי אמאי לא אכלו חדש יבוא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדבור דוחה ל"ת דלאחר הדבור אי נמי גזירה כזית ראשון אטו כזית שני הקשו המפרשים מאי שייך למימר אי נמי תירץ תוספות נגד הירושלמי ועוד הקשה הש"א הלא מפורש ביבמות דעשה דקודם הדיבור חמיר דבעי למילף דעשה דוחה ל"ת מפסח ומילה ותמיד ודחי שכן ישנן לפני הדיבור ומוכח מזה אשר עשה דקודם הדיבור חמיר ואיך אמר הירושלמי דעשה דקודם הדיבור קיל מעשה דלאחר הדיבור ונשמע מזה אשר הירושלמי מחולק עם הבבלי הירושלמי סובר אשר עשה דקודם הדיבור קיל. והבבלי סובר אשר עשה דקודם הדיבור חמיר:

ובזה יכולים אנחנו לומר דרך פלפול אשר זה הוא כונת הגמרא דאמרינן לעולם ישא אדם אשה ואחר כך ילמוד תורה ורבי יוחנן אמר רחיים על צוארו ויעסוק בתירה ולא פליגי הא לן והא להו עיין בתוספות ורש"י מחולקים בפירוש הא לן והא להו ולפי דברי הקודם יהיה זאת כונת הגמרא והיה תלוי במחלוקת הבבלי והירושלמי והנה מצות פרו ורבו הוא מצות עשה דקודם הדיבור ומצות תלמוד תורה הוא עשה דלאחר הדיבור ולפי דעת הירושלמי בודאי הדין הוא ללמוד תורה קודם ואח"כ לישא אשה כי עשה דקודם הדיבור קיל בודאי מחויב מקודם ללמוד תורה אשר זאת הוא עשה דלאחר הדיבור ולפי דעת הבבלי בודאי ישא אשה קודם לפי שהיא עשה דקודם הדיבור ואחרי כן ילמוד תורה דעשה דקודם הדיבור חמיר וזהו כוונת הגמרא הא לן לשיטת הבבלי והא להו לשיטת הירושלמי ול"פ כלומר בפלוגתא חדשה כי אם הא לן לשיטת בבלי והא להו לשיטת ירושלמי עיין בשאגת אריה שמתרץ כונת התוספות בשם ירושלמי דעשה דקודם הדיבור קיל היינו מה שנאמר קודם הדיבור לבד לאפוקי מילה ותמיד שהם נאמרו גם לאחר הדיבור בודאי חמור ודו"ק (עיין בש"א ועיין פ"ד פלפול עמוק על זה ועיין בספר או"ח):

תוכן העניינים

אהבת דוד (מאירוביץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה