אהבת דוד (מאירוביץ)· רבי שלום דוד מאירוביץ
אהבת דוד דרוש יג
דברי מוסר על חביבות התורה:
איתא במדרש בראשונה שהיה הפרוטה מצויה הכל רצים לשמוע הלכות ועכשיו שאין הפרוטה מצויה הכל רצים לשמוע דרשות וכן אמר דוד המלך אתהלך ברחבה כי פקודיך דרשתי המתקת המדרש כן הוא כי לשמעתתא בעי צלותא כמו שאמרו חז"ל כי בעת שאיש טרוד בעסקים ורעיוניו שקועים בדאגת הפרנסה.
אי אפשר לו לשמוע פלפולים. אבל דרוש הוא ממשיך את הלב ולכן גם איש אשר הוא טרוד בעסקיו יכול גם כן לשמוע דרשות. והנה כאשר החכם רוצה לדרוש אזי אם החכם עצמו מאותה העיר אזי הוא יודע באיזה מצב הם אנשי עירו אם הם בטוב אזי ידרוש להם הלכות ואם אנשי עירו בשפל המצב אזי ההכרח לו לדרוש להם דרוש אבל כאשר יבוא חכם מעיר אחרת ואינו יודע מצב אנשי העיר אזי ההכרח לו לדרוש ולחקור עליהם מקודם באיזה מצב הם אנשי העיר ההוא והנה דוד המלך ע"ה לבד אשר הוא היה מלך היה הוא גם כן מוכיח לאנשי דורו והוא היה מלך ולא ידע באיזה מצב הם אנשי דורו והיה מוכרח מקודם לילך ברחוב העיר לחקור עליהם ואחרי כן דרש או מוכיח להם לכן אמר אתהלך ברחבה לשון רחוב שהלך מקודם לחקור על אנשי דורו כי פקודיך דרשתי כמו כן רבותי בדורות הראשונים היו דורשים החכמים בהלכות. כי היה הפרוטה מצויה ועכשיו בדורנו כל איש לדרכו פונה לבקש טרף בני ביתו. וכבוד תורתנו הקדושה מונחת בקרן זוית ודרך הפלפול נשתכחה לכן לכל הפחות נלכה בדרך דרוש:
דוד המלך ע"ה אמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף וג"כ אמר הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים יש להבין זאת וגם יש להבין מאמר חכמינו ז"ל (מסכת זבחים) כשנתן הקב"ה תורה לישראל נתקבצו כל האומות שבעולם לבלעם ואמרו לו שמא מביא הקב"ה מבול לעולם אמר להם בלעם כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם אמרו לו שמא אינו מביא מבול של מים אבל הוא מביא מבול של אש. אמר להם בלעם כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול כל עיקר אלא הקדוש ב"ה רוצה ליתן תורה לעמו ישראל שנאמר ה' עוז לעמו יתן:
הנה כל המאמר הזה מוקשה הוא ראשית מדוע עלה בדעתם אשר הקב"ה מביא מבול לעולם ועוד מדוע אמרו אחר כך שמא אינו מביא מבול של מים אבל הוא מביא מבול של אש ועוד מזה יש להבין המדרש אצל סדום אמר אברהם להקב"ה גם כן בזה הלשון שמא אתה מביא מבול לעולם הלא נשבעת שאי אתה מביא מבול לעולם ושמא אי אתה מביא מבול של מים אבל אתה מביא מבול של אש הרי אתה אוחז החבל בשני ראשים. אם דין אתה מבקש לית עולם ואם עולם אתה מבקש לית דין יש להבין דברי המדרש הזה אשר הוא כספר החתום מאי מחשבת אברהם ומאי אתה אוחז החבל בשני ראשים ומאי ממה נפשך יש בזה הלא דבר הוא:
מתחלה צריכין אנו לברר באיזה מקום יש אשר הקב"ה נשבע עליה הנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל (מסכת שבועות) כל האומר לאו לאו הוא שבועה והנה גבי מבול מצינו בקרא אשר הקב"ה אמר שני פעמים לאו דכתיב לא יכרת וכו' ולא יהיה עוד מבול והקשו המפרשים הלא מצינו גבי מבול מקודם לכן עוד שני פעמים לאו. דכתיב לא אוסיף לקלל ולא אוסיף עוד להכות כל חי ולכאורה הלא ארבעה פעמים לאו יש בענין הזה ותירצו כי הדין הוא אצל שבועה אשר צריך להיות הן במחשבה והן בפועל ובמעשה וגבי מבול כתיב מקודם ויאמר ה' אל לבו היינו במחשבה ואחרי כן בפעם השני היה בפועל ובמעשה ובאמת הוא רק ענין אחד ושבועה אחת על כן אמרו חז"ל כל האומר לאו לאו הוא שבועה כמו שמפורש אצל המבול:
והנה אצל הקב"ה המחשבה ואם נלך אחרי המחשבה יש בה מעלה וחסרון ואם נלך אחרי המעשה יש בזה ג"כ מעלה וחסרון ואברר לכם זאת אם נלך בתר מחשבה יש בזה חסרון כי שם מפורש תנאו כמ"ש כי יצר לב האדם רע מנעוריו לכן לא יביא הקב"ה מבול לעולם ואם יבטל היצר הרע ובכל זאת יחטא האדם אזי יש פתח חרטה לשבועה של הקב"ה להביא מבול אבל יש בה מעלה דכתיב לא אוסיף לקלל ולא אוסיף עוד להכות כל חי. בכל הכאות הן של מים והן של אש והן שארי משחיתים ואם נלך בתר מעשה יש בה מעלה משום שאין בזה שום תנאי לעשות פתח חרטה לשבועה של הקב"ה להביא מבול אבל יש חסרון במעשה דכתיב לא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ויכול הקב"ה להביא מבול של אש (עיין בספר הפרדס הגדול):
והנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל בעת שנתן הקדוש ב"ה תורה לישראל כתיב חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות חירות ממלאך המות וחירות גם כן מיצר הרע והיה רצון הקב"ה לבטל היצר הרע ואז כאשר הבינו זאת חכמי אומות העולם באו אצל בלעם להתיעץ בזה כי בלעם היה חכם גדול ואמרו לו שכעת שנתבטל היצר בטל הטעם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ויש פתח חרטה לשבועה של הקב"ה להביא מבול לעולם כי יש תנאי בשבועה וחשבו שהקדוש ב"ה ילך בתר מחשבה. אמר להם בלעם כבר נשבע הקדוש ב"ה שאינו מביא מבול כי נלך בתר המעשה ושם אין בה תנאי אמרו לו לבלעם אם כן שמא אינו מביא מבול של מים אבל מביא הוא מבול של אש. כי כן מפורש אצל מעשה המבול דכתיב לא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ויכול הקב"ה להביא מבול של אש אז אמר להם בלעם כבר נשבע הקדוש ב"ה שאינו מביא מבול שאני הולך בתר מחשבה. ואם נאמר שכעת בטל היצר הרע אזי יש לו להקדוש ב"ה להביא מבול כיון שבטל היצר הרע משום מתן תורה לכן יתבטל התנאי אבל באמת אינו כן אלא הקב"ה יתן התורה רק לעמו ישראל ולא לנו ואם כן לא יבטל מאתנו היצר ויש לנו תנאי שנאמר ה' עוז לעמו יתן דוקא לעמו ישראל בלבד ולא לנו והשבועה ממבול היה גם לכולנו:
והנה ידוע במעשה בראשית אמרו חז"ל ביקש הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים שיתף מדה הדין עם מדת הרחמים וזה היה טענת אברהם לפני הקב"ה במעשה סדום שמא אתה מביא מבול של אש שהרי אתה הולך בתר מעשה ואם אתה הולך בתר מעשה הלא המעשה שלך היה בעת הבריאה במדת רחמים ואם עולם אתה מבקש כלומר בריאתו של עולם הרי לית דין ואם דין אתה מבקש הרי לית עולם שמא אתה אוחז החבל בשני ראשים:
הנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל בראתי יצר הרע בראתי לו הורה תבלין ולכן יקר מאוד תורתנו הקדושה. כי היא רפאות לנפשנו והנה בחולי הגוף כאשר ישיג רפואה בודאי יתן כל אשר לו בעד גופו ומכל שכן הנשמה הקדושה אשר חליה הוא חולי עולמית ואם יש לו להשיג רפואות חנם איו הבושה לבלי לקחת הרפואות היקרות מזהב ומפז רב לכן אמר דוד הנחמדים מזהב כי אצל זהב שייך חמדה כי הוא רק חמדה לא כן אצל דבש שייך מתוקים ויש אצל זהב מעלה וחסרון ויש אצל דבש מעלה וחסרון כי דבש הוא מתוק מאוד אבל כל האוכל דבש יותר הוא מזיק לו וזהב וכסף לא מתוק הוא אבל טבעו מה שישיג יותר כסף וזהב יחמוד יותר כי מי שיש לו מנה מבקש מאתים אבל לא כן התורה הקדושה כי יש בה המעלות מדבש שהוא מתוק מאוד וגם יש בה מעלה שנחמד מאוד. יותר שיכול להשיג מתיקות תורתנו הקדושה בודאי יחמוד יותר לכן אמר דוד הנחמדים מזהב מדת החמדה כזהב ומתוקים ממדת דבש (עיין בבינה לעתים באריכות על זה):
לכן אחי ורעי חזקו ואמצו בלימוד תורתנו הקדושה כמאמר חכמינו ז"ל ולא עוד אלא בשעת פטירתן של אדם אין מלוין לו לאדם וכו' אלא תורה ומעשים טובים בלבד. אתה בן אדם מדוע לא תדאג בימי הבלך עבור נשמתך הטהורה ומדוע אתה מרחם על גופך הכלה והנפסד ולא תרחם על רוחך הטובה מדוע אתה בורח מן התורה וכמו כן התורה בורחת ממך כמאמר הכתוב אם תעזבנה יום יומים יעזבך ובמה תבוא לפני יום הדין הגדול אחרי מותך אשר תחילת דינו של אדם על דברי תורה כמו שנאמר פוטר מים ראשית מדון וכן כתבו ספרי מוסר על המשנה עשה לך רב והסתלק מן הספק כלומר עשה לך רב בשביל נפשך ללמוד תורה ואל תאמר מחר אעשנה. כי לא תדע אם תהיה מחר בעולם כי כל יום ספק חי וספק מת. וזהו כונת המשנה והסתלק מן הספק היינו ספק חיים שלך:
והנה באמת מצינו בדברי חכמינו ז"ל אשר כל כך חמור גדול עון בטול תורה עד אשר אמרו בכלל מאן דלא יליף קטלא חייב והנה באמת יש להבין איך יש בתורתנו הקדושה דין כזה אשר על עון ביטול תורה מחוייב מיתה ומאיזה טעם פסק התנא האלהי על ביטול תורה חיוב מיתה. עוד יש להבין מאמרי חז"ל אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. והקשה הרמב"ן הלא כל החטאים המה כאין נגד עון ביטול תורה כמו שאמרו חז"ל דבר זה שאלו לחכמים על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי ומוכח מזה אשר עון ביטול תורה הוא הגדולה שבחטאים ואיך אמרו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה הואיל ויש לנו עון דביטול תורה לא שייך לומר פישפש ולא מצא. אך שמעתי מהגאון ר' ישראל מסלאנ"ט המתקה על זה האדם צריך בכל יום ויום להיות בעל תשובה כי כל יום ויום שעוסק יותר בתורה הקדושה הוא מבין יותר מה ששגג אתמול וכן בכל יום ויום הוא בעל תשובה על אתמול. מה שיעמיק ויחשוב יותר חשבון נפשו בעבודה על פי דרך ה' והתורה אז ימצא מציאה חדשה מה שלא ידע בעבודה אתמול.
ואיתא במדרש שאלו למדת הדין על נפש החוטאת ואמר נפש החוטאת היא תמות ושאלו להקדוש ב"ה אמר יעשה תשובה וזה כונת הכתוב מפי עליון לא תצא הרעות. כלומר לחתוך הדין נפש חוטא תמות. כי אם מ"ה ר"ת מעשה התשובה. וזה כונת הכתוב מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו וא"כ כאשר החוטא אינו לומד תורה בכל יום אינו יודע חסרונו במה לשוב ולכן חלילה משפטו משפט מות אם לא יעשה תשובה וזהו כונת הגמרא פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה כלומר יתלה קאי על לא מצא. לכן לא מצא הואיל שלא למד אינו יודע חסרונו וזהו כונת התנא האלהי מאן דלא יליף אינו יודע לחזור בתשובה לכן קטלא חייב כפסק מדת הדין נפש החוטאת תמות:
ובאמת כל מי שאין בו תורה אינו יודע איך להתנהג הן במדות והן בעניני איסור והיתר ודיני ממונות אשר זה עומד ברומו של עולם ובאמת בכל הענינים שבעולם הן בעולם הזה והן בעולם הבא הוא כלול רק תורתנו הקדושה אשר בזה אמר הגאון ר' אליהו שי"ק בספרו ע"א. כאשר הלך השטן לבקש התורה בים ובתהום ובגיהנם איך עלה על דעתו למצוא אבל באמת בכל ענינים ובכל הברואים יש חלק התורה (עיין בע"א). על כן כל איש ואיש מחוייב לחזק חבירו בתורה. כי דברי תורה הוא מהדברים הצריכים חיזוק וזכות תורתנו הקדושה יעמוד לנו אמן: