אהבת דוד (מאירוביץ)· רבי שלום דוד מאירוביץ
אהבת דוד דרוש יא
דרוש על פרשת שקלים וענין מחצית השקל:
איתא במדרש שומר מצוה לא ידע דבר רע זו אסתר שעסקה בביעור חמץ. לא ידעה ברעתן של ישראל אבל מרדכי ידע הה"ד ומרדכי ידע המדרש הזה נלאו הפשטנים והדרשנים וגם אני אדבר מעט על דרך חידוד:
מתחלה צריכין אנו להבין מאי ענין מחצית השקל ומדוע ביקש הצר לשקול השקלים והקב"ה אמר כבר קדמוני בני (כמבואר במגילה) באחד באדר משמיעים על השקלים הנה האמת טעם הדבר ממחצית השקל יש בזה כמה טעמים עוד יש להבין טעם הדבר מדוע הוקבע שלוח מנות בפורים דוקא עוד יש להבין מדוע מקודם אמר יום שמחה ומשתה ואחרי כן אמר משתה ושמחה (עיין בק"י). עוד יש להבין מדוע מחצית השקל דוקא ולא שקל שלם ועוד מה טעם העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל מה החסרון אם יתן העשיר יותר וכי יש שיעור על הצדקה. הלא דבר גדול הוא:
הנה מבואר במדרש ומרדכי ידע מאי ידע את אשר נגזר בשמים. כי אליהו הלך אצל אבות שיבקשו רחמים ולא ביקשו ואחרי כן הלך אצל משה ואמר לו מה תענה על הצרה הזאת כי באמת הפיל פור הוא הגורל ונפל בחודש אדר אשר מת משה. אבל הוא לא ידע כי גם בחודש הזה נולד משה ומדוייק לשון המדרש מה תענה על הצרה הזאת כלומר אתה מחוייב בזה כי על ידך היתה הצרה היינו על ידי מיתתך (עיין באלשיך הקדוש באריכות ומתוק מדבש דבריו) ואמר לו משה לאליהו כלום יש מליץ מלמטה. אמר לו אליהו יש ושמו מרדכי ממשפחת שאול ולכן גבי יחוס מרדכי לא חשיב שאול המלך מחמת שהוא גרם זאת כמבואר במעשה דאגג שהחיה לאגג ובא באותו לילה על שפחה אחת ונולד מזה המן הרשע ולכן כאשר הגיש שמואל לאגג כתיב וילך אליו אגג מעדנות. היינו מרוב תענוג כי ידע אשר הניח אחריו בן ממלא מקומו ולא יכרת שם עמלק לכן הלך מעדנות לשון תענוג ועדן עיין בפסוק (שמואל א' ט"ו) ואם הרג שאול לאגג אזי בודאי לא נשאר בעולם שום זכר מעמלק כי עמלק נופל ביד זרעו של רחל לא כן אשר נפל אגג ביד שמואל לכן לא נמחה עוד זכר עמלק ולכן אמר מרדכי לאסתר רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר אבל את ובית אביך תאבדו. כלומר משפחת שאול כי המה גרמו לזאת. ובזה אמר אלשי"ך הקדוש בפסוק ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה כלומר פן נלכדה עבור אביה שאול וזה כונת את שלום אסתר כלומר כי היה לו ספק אם נלקחה אסתר לעשות בה לכפר על כלל ישראל או היא תהיה הגואל לישראל (עיין באלשי"ך הקדוש): ולכן כאשר מרדכי ידע מה שבשמים והנה כאשר ישראל נהנו מסעודה של הרשע וגם השתחוו לצלם ואכלו מאכלות אסורות ושתו יין נסך. לכן לבש מרדכי לבוש שק להראות אשר בל יבטיחו שמרדכי ילך בחצר המלך לבקש לפני אסתר כי אין לבוא בלבוש שק בחצר המלך כי אם כל אחד יחזור בתשובה שלימה באותו מקום ובאותו מעשה תחת שנהנו מסעודתו ואכלו מאכלות טריפות אזי יתענו סיגופים ותחת עבודה כוכבים יהיה ביניהם אחדות כי חבור עצבים אפרים הנח לו כי אחדות מכפר על עון עבודת כוכבים וזה היה דברי המן לפני אחשורוש ישנו עם אחד שהיה עם אחד אבל כעת המה מפוזר ומפורד שאין ביניהם אחדות ובודאי אתה תוכל להם ועל זה רמזה תורתנו הקדושה אשר כל אחד יתן רק מחצית השקל כדי להראות אשר כל איש ישראל הוא רק כפלג גוף וצריך להיות מחובר לחבירו וזה טעם של משלוח מנות איש לרעהו כדי להיות אחדות ביניהם ושמעתי מהגאון מוהר"ר יצחק ז"ל מוואלאזין המתקה על הפסוק זה יתנו כל העובר על הפקודים וגו' היינו על פקודי דינים של הקב"ה לכן מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה' כי למעלה מבן עשרים שנה הוא בר עונשים העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וגו' להראות אשר הנשמות מכל אחד ואחד הן מעשיר והן מעני שוים המה אפילו אם המה מחולקים בגופם אבל לא כן בנשמות לכן מדוייק מה שכתב אח"כ לכפר על נפשותיכם היינו על הנשמות ולכן הכל שוים בענין של מחצית השקל וזהו הטעם של מחצית השקל וזה שאמר המן לשקול עבורם מחצית השקל אבל הקב"ה אמר כבר קדמוני בני מקודם נתנו מחצית השקל כמבואר במשנה באחד באדר משמיעים על השקלים ולכן הוקבע יום ההוא לשלוח מנות איש לרעהו והוא מורה על אחדות:
הנה בדורות הראשונים שראו הנס בעצמם לא הוצרכו לעשות התפעלות ושמחה על ידי משתה ואכילה. כי אם אדרבה מקודם שמחה ומשמחה עצמה עשו משתה לא כן בעתים האלו אשר הנם לא ראינו וגם כל ראש לחלי וכל לב דוי. זה יבקש טרף וזה יבקש פרנסה. ואם לא המשתה לא יהיה השמחה לכן קיבלו לדורות לעשות משתה ושמחה מקודם משתה ואחר כך יבוא השמחה לכן הפליגו מאוד חכמינו ז"ל במצות שתיית יין בפורים. עד אשר אמרו חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ועוד מזה אשר הוא יום קבלת התורה כידוע מאמר חכמינו ז"ל קיימו וקיבלו קיימו מה שקיבלו כבר ואל קבלת התורה ההכרח מדת האחדות כמו בקבלת התורה בהר סיני נאמר ויחן ישראל לשון יחיד והוא מורה על אחדות לכן הוקבע לשלוח מנות איש לרעהו וליתן צדקה לעניים כי אין גאולה בלא צדקה כמו שנאמר ושביה בצדקה:
ונבוא לבאר דברי המדרש שהתחלנו שומר מצוה וגו'" הנה יש מחלוקת הפוסקים אם אשה מחוייבת בביעור חמץ. מהם אומרים שהיא פטורה כי מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ומהם אומרים שחייבות כי יש בזה מצות ל"ת בל יראה ובל ימצא וכל מצות ל"ת בין אנשים ובין נשים חייבים כמבואר בקדושין עיין שם (עיין בש"א היטב פלפול על זה למעשה):
והנה הקשו המפרשים איך נשים חייבות מחמת הלאו דבל יראה ובל ימצא הלא הדין בל יראה ובל ימצא הוא רק בפסח ואיך יבערו הנשים ערב פסח ותירצו כי מן הדין הנשים אינן חייבות רק בפסח עצמו ולא ערב פסח. והקשו המפרשים איך יכולה לבער בפסח הלא הדין אשר אין ביעור חמץ אלא שריפה ואיך רשאי האשה לשרוף ביום טוב הלא הבערה היא אב מלאכה ותירצו כי הבערה אינה רק ללאו יצאת ואין בה רק לאו ויבוא עשה דחמץ ודוחה לאו דיו"ט אבל אם נאמר הבערה לחלק יצאת אזי אינה רשאי האשה לשרוף חמץ ביום טוב ותהיה פטורה מכל. כי ערב יום טוב הוא מצות עשה שהזמן גרמא. ובפסח עצמו אסור לשרוף כי הבערה לחלק יצאת (עיין היטב זה כי ברור הוא לפני לומדים):
והנה גבי סעודה של אותו רשע השתחוו לצלם וידוע מאמר חכמינו ז"ל אשר ההשתחויה היה בכלל לא תעבדם ולמה יצאת יש אומרים לחלק יצאת. וחייבים על לאו זה מיתה ויש אומרים שללאו יצאת ואינם מחוייבים מיתה על לאו דהשתחויה (כ"כ מפורש בר"ן ועיין סנהדרין דף ס"ב) וכיון שאסתר עסקה בביעור חמץ בודאי עסקה בפסח. כי ערב פסח היתה פטורה כמו שכתבתי לעיל ואם כן בודאי סוברת אשר הבערה ללאו יצאת וממילא לאו דלא תשתחוה גם כן ללאו יצאת ואינם מחוייבים מיתה מצד הדין:
ובזה נבוא לבאר הענין שומר מצוה לא ידע דבר רע זו אסתר שעסקה בביעור חמץ מסתמא היה דינה שהבערה ללאו יצאת לא ידעה ברעתן של ישראל אמאי חייבים מיתה שהשתחוו לצלם הלא ללאו יצאת ולמה חייבים מיתה וזהו כונת המדרש על דרך חידוד והגאון ר' אליהו שי"ק נ"י אמר זה המדרש בשני אופנים על דרך הדרוש עיין בספרו הגדול בביאור ע"א ושמה תמצא נחת (עיין בספר פ"ד פלפול הנ"ל):
דרך אגב נדבר בפרשה זכור. כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים יש לדקדק מאי ושים באזני יהושע ועוד יש לדקדק במשנה תורה כתיב תמחה את זכר עמלק משמע אתה תמחה את זכר עמלק ומדוע פה אמר כי מחה אמחה. היינו הקדוש ב"ה יהיה המוחה יש להבין זאת ע"פ דרך גמרא (בבא בתרא כ"א) שהרג יהושע את כל הזכרים מעמלק. ואמר אשר רבו למד עמו. מחה תמחה את זכר עמלק (בניקוד קמ"ץ תחת זיי"ן של זכר) ולא זכר (בניקוד ציר"י) (עיין ב"ב היטב). והנה בס"ת אין בה נקודות וטעמים אשר באמת יכול לטעות לקרות זכר (בניקוד קמ"ץ) ולכן אמר הקב"ה למשה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע איך לקרות כי מחה אמחה את זכר עמלק (בניקוד ציר"י) ולא זכר (בניקוד קמ"ץ) על זה צריך שימת אזנים למסור בקבלה:
והנה באמת מחיית עמלק תלוי בנו אם אנחנו לומדים ועוסקים בעבודה אזי מיד יהיה חלש עמלק כי היצר הוא שר של עמלק (עיין באלשי"ך הקדוש על פסוק ויבוא עמלק וגו' ברפידים). בכל זאת לזה צריך סייעתא מהבורא ית' כמו שאמרו חז"ל בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו על כן תלוי מחיית עמלק בנו ובהקב"ה ולכן פעמים אמר תמחה את זכר עמלק כלומר אתה תהיה המוחה ופעמים אמר אמחה היינו אני אסייע לכם מחיית עמלק וזרעו ובזה תלוי שיבוא לנו הגואל אמיתי וזה כונת הכתוב כי יד על כס יה. הואיל ונגע בכסא כבוד מלחמה לה' בעמלק מדור דור ויבוא הגואל במהרה אמן: