אור ברסלב
אהבת דוד (מאירוביץ) אהבת דוד דרוש טז

אהבת דוד (מאירוביץ)· רבי שלום דוד מאירוביץ

אהבת דוד דרוש טז

אהבת דוד דרוש טו

ליקוטים על איזה פסוקים ומאמרים מדרש איכה:

אילו זכיתם הייתם קוראים במסלה נעלה ועכשיו שלא זכיתם אתם קוראים סלה ה' כל אבירי הנה להבין זאת מאי מדה כנגד מדה נמצאת כאן. יש להבין מתחלה המקראות שבפרשה חוקה. אמרו נעברה בארצך לא נעבור בשדה ובכרם וגו' דרך המלך ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם מדוע לא אמרו מתחלה ואם מימיך נשתה ונתתי מכרם הנה ידוע האיש היודע תכסיסי מלחמה הוא יודע אשר אם ילך חיל בעיירות של אויבים היינו מחנה על מחנה ההכרח להם שילכו בדרך המלך ברוחב ולא במסלות צרות. פן ואולי יעגלו להם האויבים במקום צר והנה כאשר המחנה הולכים בדרך המלך אזי יודע כמה שיתעכב נסיעתו ויודעים כמה לוקחים אכילה ושתיה המוכרחות לנסיעה הזאת לא כן אם ילכו במסילות ארחות עקלקלות אזי אינם יודעים בעצמם כמה שיצרכו צידה כי לא ידעו איזה מהלך יסבו והנה כאשר אמרו בדרך המלך נלך לא אמרו ואם מימיך נשתה ונתתי מכרם. כי הלא המה יודעים כמה שיצטרכו להכין צידה לדרך אבל אחר כך כאשר אמרו במסילה נעלה אז הוכרחו לאמר להם ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם כי לא ידעו פן ואולי יתעכבו. אבל איך מלאו לבם לאמור במסילה נעלה במקום צר פן יסבו להם האויבים. אך מחמת שבטוחים היו על גבורתם ולא פחדו גם מזה. לכן אמר המדרש אילו זכיתם הייתם קוראים במסילה נעלה ואתם בטוחים על גבורתכם וכעת אשר נפלתם אתם קורים סלה ה' כל אבירי (זאת אמר לי הרב הגאון ר' אליהו שי"ק אב"ד דק"ק זאגער חדש):

פרשת תולדות:

אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק פירש רש"י אלה תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים בפרשה יש להבין איך שייך זאת על אלה תולדות יצחק עוד יש להבין מה שכתוב אחר כך ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי וגו' הנה ידוע אשר מתפלת יצחק נולד יעקב מחמת שהוא היה צדיק בן צדיק ומתפלת רבקה נולד עשו הרשע כי היא היתה צדיקת בת רשע. והנה אם יצחק היה מאבימלך כמו שאמרו ליצני הדור בודאי לא נולד הצדיק יעקב כי גם הוא היה צדיק בן רשע לכן כאשר נולד יעקב מתפלתו בודאי הוא ראיה אשר היה בן אברהם וזה מרומז אלה תולדות יצחק פירש רש"י יעקב ועשו ונשמע מזה אשר אברהם הוליד את יצחק ולא מאבימלך ודו"ק כי מתוק הוא:

פרשת ויצא:

לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה יש לדייק למה אמר הכתוב לשון הבכירה ולא אמר כמקודם שם הגדולה ואמר לשון בכירה ונראה לי לרמז שרמז לו לבן מעשה דבכורה מה שלקח יעקב מעשו ע"י רמאות. לכן אמר לו לא יעשה כן במקומינו כמו שאתה עשית הפשוט לבכור ובכור לפשוט אבל במקומינו לא יעשה כן כי אם הבכורה הוא הבכור לכן אמר לשון הבכירה (עיין מ"ה):

ויאמר אליו לבן וגו' נחשתי ויברכני ה' בגללך לפי דעתי ע"ד צחות הוא כן הנה מבואר במדרש כי טרם בא יעקב ללבן לא היו ללבן בנים (ע' מפורש ברש"י) והנה כאשר התקשר יעקב עם לבן אז ראה הקב"ה אשר לבן רוצה רק לרמות ליעקב מה עשה הקב"ה שלא תלד אשתו של לבן רק בנים ולא בנות כי אולי פן כאשר תלד אשתו בת אזי יקרא לבן לבתו שנולדה בשם רחל ואז יאמר לבן ליעקב שיקיים התנאי שאמר לו אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה וצריך יעקב לחכות עד תגדל בתו הקטנה שנולדה לכן עשה הקב"ה שתלד אשתו רק בנים ולא בנות וזה כוונת לבן נחשתי ויברכני ה' בבנים בגללך הגם שלא אוכל לרמות לך. בכל זאת לע"ע היה לי ברכה שנולד לי בנים: ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי וגו' לדעתי הוא על דרך צחות מה שאמרה לאביה כי דרך נשים לי הנה הדין הוא אשר גם אשה מחוייבת במצות כיבוד אב ואם לבד בממון אינה מחוייבת לכבדו כי היא ברשות בעלה מה שאין כן כל הכיבודים אשר לא שייך רשות בעלה מחוייבת והנה כאשר בעלה הוא במריבה עם אביה בודאי על פי דין אינה מחוייבת להיות במריבה עם בעלה לעשות כיבוד לאביה אם הבעל יקפיד על זה ולכן אמרה רחל לאביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים אחרים לי. שהמה תחת רשות בעליהם ואינם יכולים להתקוטט עם בעליהם הואיל שאתה במריבה עם בעלי לכן לא אוכל לקום מפניך פרשת שמות:

ויאמר משה אל ה' בי אדוני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם וגו' ועתה לך וגו' ולכאורה יש להבין מדוע אמר משה רבינו לא איש דברים אנכי ומה ענה לו הקב"ה ועתה לך מה חידש לו הקב"ה למשה שילך. הלא בכל זאת הוא כבד פה הנה מחשבת משה רבינו היה כאשר הקב"ה יעשה לו שליח לילך לפרעה והוא כבד פה בודאי יעשה לו הקב"ה שיהיה בריא. אבל כאשר ראה יום אחד ושני ושלישי אשר הוא עוד כבד פה אז אמר משה רבינו להקב"ה בי ה' לא איש דברים אנכי ועוד לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום. גם אפילו מאז דברך אל עבדך ומה הועלתי בשליחות הואיל שכבד פה וכבד לשון אנכי והנה מבואר במאמר חז"ל אשר על כן היה משה רבינו כבד פה כדי שלא יאמרו אשר משה רבינו היה דברן גדול לכן פיתה את פרעה. וכמו כן ישראל שיקבלו את התורה ואדרבה מוכרח הוא להיות נלעג לשון לכן אמר לו הקב"ה מי שם פה לאדם בודאי יכול אני לעשותך איש דברים אבל איני רוצה ועתה אנכי אהיה עם פיך והוריתיך כדי שיראו כולם אשר אני אהיה עם פיך ולא מלבך אתה פועל כל זאת ודוק כי מתוק הוא:

פרשת קרח:

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו' ואון בן פלת בני ראובן מדייק רש"י מאי בני לשון רבים עיין ברש"י ולדעתי כן הוא ויקח קרח גו' ודתן וגו' גם לקחו בני ראובן היינו שלקחו כל שבט ראובן עמהם כמו שמבאר במדרש וקאי בני ראובן על ויקח קרח ולא על בן פלת (עיין היטב) ומה שלקח קרח שבט ראובן עמו לחלוק עיין בספ"ד פלפול עמוק על זה (עב"י): פרשת חקת:

ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי ויעש משה וגו' והביט אל נחש הנחושת וחי יש להבין מלת לך וידוע גבי לוחות נאמר עשה לך ודרשו חז"ל משלך ופה לא שייך למידרש כן גם הקשו המפרשים מדוע אמר הקב"ה למשה עשה לך שרף ומשה עשה נחש כמבואר בקרא יש להבין זאת ע"ד המשנה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף לדעתי כן הוא מליצת המשנה. כי יש תלמיד חכם אשר הוא מהנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים והנה ידוע מאמר חז"ל כל המספר לשון הרע ראוי שישכנו נחש וגם ידוע מאמר חז"ל (עיין במסכת ע"ז) גם ענוש לצדיק לא טוב כאשר ידבר איש לשון הרע על צדיק חלילה וה' מיסרו. לא טוב גם להצדיק אשר הקב"ה יענש לאיש ישראל עבורו. וטוב יותר שלא יבוא לידי עונש הנה כאשר מבואר מקודם אשר כל התלונות מבני ישראל היה רק על משה וה' ענשם בעבורו לא היה זאת לטובה למשה לכן אמר לו הקדוש ב"ה עשה לך שרף כלומר בשביל טובתך שלא יבוא איש לדבר עליך לשון הרע ואני מחוייב לענשו עבורך. כי גם ענוש לצדיק לא טוב והנה בודאי משה רבינו היה מהצדיקים. כי מי לנו עניו כמשה אבל משה החזיק את עצמו למדריגה קטנה לא מהצדיקים המלחשים אשר לחישתן לחישת שרף לכן עשה רק נחש הנחושת להראות אשר מדריגתו לא כ"כ גדולה כדרך הצדיקים וזה כונת המשנה (מס' ראש השנה) וכי נחש ממית או נחש מחיה אלא בזמן שישראל חוטאים ומשעבדים לבם כלפי שמים כונתם בעת אשר ראו נחש הנחשת ועשו תשובה בשביל שהתבוננו העונש של המספר לכון הרע אזי תיכף וחי. כי באמת מי שיש בו מדה הרעה לשון הרע הוא בגדר מת כמבואר בכתוב יכרת ה' לשון רמיה כמו שאמרו חכמינו ז"ל כבר כרתו דוד ברוח קדשו וכמבואר במדרש מאן בעי חיי מאן בעי חיי. כמבואר בכתוב מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע וכו':

פרשת בלק:

וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מואב מפני העם וגו' ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא רבים הקשו מאי שייכות ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא אל קודם ושמעתי מהרב הגאון מוואלאזין הנה דרך משל אם יש פרנס בעיר איש אשר לא מתושבי עיר הזאת ויקרה מקרה לא טובה על אנשי העיר בכלל. ויהיה מבוכה גדולה ותיכף צועקים אנשי העיר אוי לנו על הצרה הזאת ועוד לנו צרה אשר המנהיג שלנו לא מתושבי עירנו הוא ותיכף אמרו נתיעץ איך לעשות את הפרנס שלנו להעבירו כי לא ידרוש טובתינו. כן היה בעת מהומת בלק. כי בלק לא היה מתושבי עיר מואב וחש בלק פן יעבירו אותו ממלכותו בעת הזה וקאי פסוק ובלק בן צפור מלך למואב על פסוק וירא בלק מתחילה ראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי ועוד ראה ויקץ מואב ועוד ראה אשר הם אומרים איש אל רעהו ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא בעת צרה כזה הפרנס שלנו לא מתושבי עירנו הוא ונעבירנו. לכן חשש ושלח אל בלעם ודרך אגב נבאר הפסוק אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחש אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך הנה ידוע אשר אין כחם של ישראל רק בפה כמו שנאמר הקול קול יעקב אבל אצל עשו אומנתם בחרב. כמו שנאמר והידים ידי עשו ואם יעקב תפש אומנת חרב אזי תיכף עשו תופש אומנת הקול לכן היה בלעם תופש אומנת יעקב לקלל בפה ומבואר בכתוב ואת בלעם וגו' בחרב מדה כנגד מדה (עיין ברש"י ובמדרש) ובזה מבואר הכתוב אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' בפה בתפלתם ואין כוחכם אלא בפה ואשר חרב גאותך כלומר פעמים בחרב גאותך ויכחשו אויביך לך כאשר יכחשו אויביך ויחליפו אומנותם אז אתה על במותימו תדרוך ויהיה כחך בחרב כמו שהיה אצל בלעם בן בעור: המות והחיים ביד הלשון אמר המדרש כהדא איצטרע מוקירין. פירשו המפרשים זה כלי מלחמה אשר יש בה חנית וסכין או כף לאכול. מצד אחד כלי מלחמה להרוג ומצד שני כלי לאכול ע"ד צחות יש להבין זאת הנה המדרש תמה מדוע אמר מקודם המות ואחרי כן החיים הלא פתח דבריך יאירו וצריך לאמר החיים והמות ביד הלשון הנה עיקר פה שברא הקב"ה הוא רק לעסוק בתורה הקדושה ולא לדבר נבלות או רכילות חלילה. העיקר התורה והטפל דברים בטלים אבל לא כן האדם עושה עיקר מרכילות וטפל מתורה הקדושה דרך משל אם יקרא איש הכלי שיש בה שני דברים ללחום במלחמה וגם בצד אחד לאכול אזי אם עיקר תשמישו למלחמה אזי קורין לכלי כלי מלחמה שם העצם וטפל כלי אכילה לא כן להיפך אם יש בסכין כלי מלחמה אזי קוראין אותה כלי אכילה וטפל כלי מלחמה והנה עיקר פה הוא ללמוד ונקרא הפה חיים וטפל לדבר דברים בטלים טפל נקרא ג"כ כלי מות לא כן האיש המהפך אשר עיקר תשמיש פיו הוא משמש למות לדבר רכילותו לדברים בטלים אזי עיקר תשמיש פיו הוא למות וטפל לחיים לתורה וזה המתקת המדרש כהדא איצטרע הוא כלי מלחמה אשר עיקר הוא כלי מלחמה אבל הטפל הוא לאכול כן המות והחיים ביד הלשון אם עושה עיקר ממות לשום מות בפיו לתשמיש בפיו רק על דברים בטלים ולא לדברי תורה (כך שמעתי מהרב הגאון דוועקסנע המנוח ר' ליב זצ"ל):

משנה אבות:

אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חבירו וכו' כל המרבה דברים עם אשה עד סופו יורש גיהינם יש להבין זאת איך שייך ירושה בגיהינם אמרתי דרך צחות כן כי באמת יש יורש גיהינם כמו שאמרו כל ההולך וכו' נופל בגיהינם יש להבין מדוע אמר נופל בגיהינם ולא אמר יורד לגיהינם. כי באמת יש ההולך אחרי עצת אשתו אשר דרך נשים לחרחר ריב בבעליהם אם מספר איש לאשתו פלוני חרפני ברבים אז דרך האשה ליעץ לבעלה לבלי לשקוט ולגדף לריעו ויקבל רכילות וידוע אשר המספר לשון הרע על חבירו נוטל חלק חבירו בגיהינם. והנה מה שעושה איש עבירות אזי מה שיורד לגיהינם הוא כאשר עשה בעוה"ז כן יעשה לו בעולם הבא לפי עבירות כן עונשו אבל אם מדבר על חבירו רכילות אזי נופל בגיהינם כלומר יורש גיהינם גם עבירות שלא עשה כי אם חבירו עשה בכל זאת העונש מגיהינם הוא יורש ומדוייק נופל בגיהינם. וגם מדויק ולבסוף יורש גיהינם כמו ירושה שבאה לאדם בלי שום יגיעה ופתאום כן יורש המרגל גיהינם חלק חבירו:

סיום הספר:

הנה גמרתי לכבוד קוני חלק ראשון מספרי אהבת דוד אשר דרשתי בכרכים. ומיחל אני להבורא ית' שיעזרני לגמור גם חלק שני שלישי אשר יש לי תחת ידי פלפולים בשמעתתא ומחמת הוצאות הדפוס התחלתי בדרך דרוש ומוסר הממשיך את הלב כמאמר המדרש סמכוני באשישות אלו הלכות רפדוני בתפוחים אלו האגדות ושמעתי הטעם למה הלכות מכונה בשם אשישות והגדות בשם תפוחים. כי אין משיבין על הדרוש כמו שמצינו דורות הראשונים היו אומרים קודם שמעתתא מילתא דבדיחותא והוו בדחי רבנן כלומר לא היה חלילה דברי ליצנות כי אם פלפול שלא אליבא דאמת כי הקדוש ברוך הוא חדי בפלפולה. אבל לא כן הלכות מחויב להיות אליבא דהלכתא כי שגגת תלמוד עולה זדון והנה אם יתן איש אל רעהו יין לשתות ההכרח הוא שיהיה הכום בלי שום נקב פן יזוב היין דרך הנקב ויצא שכרו בהפסדו אבל לא כן הוא אם יתן איש לרעהו תפוח אזי אפילו אם יהיה נקב בתוך התפוח לא יזיק לו. כן הלכות מחויב להיות בלי שום פקפוק כי שגגת תלמוד עולה זדון לא כן הגדות היא בגדר תפוח אפילו שלא יהיה על דרך אמת בכל זאת תורה היא. והנה ספרי זה ראוי לאומרם. כי יש בו דרוש טוב ומעט פלפול ומוסר על דרך השכלה. גם להעומדים יוצלח ספרי זה והן להאיש אשר ראשו כבד עליו בהקפת כל הראש ואלה דברי דוד האחרונים מכלל דאיכא ראשונים וה' יעזרני לגמור את הכל כיד ה' הטובה עלי כה דברי עבדכם עבד לעבדי ה' וללומדי תורה:

פה ווגעער יום ד' לסדר נשא שנת תרל"א לפ"ק שלום דוד אב"ד דק"ק וועגער:

סוף הספר

תוכן העניינים

אהבת דוד (מאירוביץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה