אהבת דוד (מאירוביץ)· רבי שלום דוד מאירוביץ
אהבת דוד דרוש ח
דרוש ומוסר קודם תקיעות ראש השנה:
הנביא יחזקאל צוח אתה בן אדם צופה נתתיך על בית ישראל ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר דמו בראשו וגו' את קול השופר שמע ולא נזהר מדוע כפל שני פעמים עוד יש להבין הפסוק תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו עוד יש להבין המשנה (בר"ה) בארבעה פרקים העולם נדון וכו' וכל באי עולם יעברון לפניו כבני מרון מאי לשון לפניו וקושיא זו הקשה הרב הגאון ר' אליהו שי"ק (עיין בעין אליהו) ותירץ מחמת שדיני נפשות הדין לבוא לבית דין ואינו יכול לדון על פי שמועה. ככתוב ארדה נא ואראה (עיין ברש"י):
לכן בראש השנה עיקר דין גם כן על הנפשות לחיים ולמות לכן אמר גבי ראש השנה עוברין לפניו כבני מרון לפניו דוקא:
העיקר הענין מראש השנה הוא תקיעות שופר כמאמר חז"ל למה תוקעין בראש השנה רחמנא אמר תקעו אלא למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן. יש להבין זאת הנה ידוע מאמר חז"ל בכל פרשת העבור אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו צרכיהם לפניך המתקת חכמינו ז"ל כאשה עוברה הנה ידוע אשר השטן יקטרג בשעת הסכנה כמאמרם נפל תורא חדד סכינא והנה העיקר קטרוג בשעה שהאשה מקשה לילד אז פוקדין כל חטאותיה ולכן אמרו על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן כי בעת הזה נתבקר פינקסה. לכן עיקר קיטרוג עלינו בראש השנה אשר הוא יום הדין הגדול והנורא כמובא בדברי חכמינו ז"ל שהשטן הולך להביא עדים. וכמבואר באיוב ויהי היום זה ראש השנה ויבוא השטן לקטרג.
כי ביום הראשון נדונים הנשמות וביום השני נדונים הגופים של כל אחד ואחד כדברי הפייטן (עיין בי"ד) כמה יעברון וכמה יבראון ואחר כן כפל עוד מי יחיה ומי ימות כמה יעברון קאי על הנשמות שהנשמה רק עוברת מחיים למות ומי ימות קאי על הגופין אשר שייך בהם מיתה וזה כונת בכל פרשת העבור כאשה עוברה כלומר בשעת סכנה יהיו צרכיהם לפניך (עיין בספר עין אליהו דרכים שונים על זה):
הנה ידוע עניני טכסיסי מלחמה שיש שופרות התוקעים כדי להראות שהחיל יברחו. ויש קול שופר המראה לעם שיקרבו ואם כן החוב על כל אחד מאנשי הצבא לשמוע היטב קול השופר. כי אם לא ישמע היטב והתוקע יתקע לברוח והוא לא שמע ויקרב אז בודאי דמו בראשו. כן הענין תקיעות שופר בראש השנה הנה כונת תקיעות שופר הוא עד אין חקר וכל החיוב תלוי רק בכונת שופר ולכן הדין שיכוין השומע ומשמיע. יש גנוחי גנח ויש ילולי יליל הפשוטים והכפופים מראים שישוב לכן מתחלה פשוט ובאמצע כפוף אפילו שהיה כפוף התקנה שיפשוט ומבואר בט"ז כונת הפסוק בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' זה כונת השופר (עיין בט"ז הלכות תקיעות שופר) ולכן אמר הנביא את קול השופר שמע ולא נזהר לכן כפל הנביא כונתו את קול הברת שופר שמע אבל לא נזהר היינו שלא כיון דמו בראשו:
וידוע אשר מעט פוסקים דעתם שלא לאמר "והחיות ישוררו" בראש השנה מחמת שהשכינה גם כן בפחד פן לא יצאו זכאי ביום הדין הגדול ואיך ישוררו המלאכים לפני כסא כבודו ואיך לא נפחד ביום הדין הגדול והנורא הזה הלא באמת כל באי עולם עוברין ועומדין לפניו בראש השנה וביום הכפורים אבל מי יודע מי יחיה ומי ימות מי יעני ומי יעשר והנה מי שיצא זכאי ביום הדין הגדול בודאי יום שמחה היא לו ראש השנה אבל חלולה אם יצא משפטו למות או לעני או לסבול יסורים או שארי צרות חלילה לאיש כזה יום מר הוא לו ראש השנה וזה רמזה תורתנו הקדושה תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו שהחג עוד בראש השנה מכוסה למי יהיה חג ולמי יהיה חלילה יום מר ועת צרה ובראש השנה הכל תלוי בתקיעות שופר לכן מכונה ראש השנה בשם יום תרועה כי כל חיינו הן לגוף והן לנשמה והן לגאולה שלימה הכל תלוי בר"ה וגם העיקר תלוי בר"ה עקידת יצחק כמו שיסדו בתפלה ועקידת יצחק לזרעו היום הזכור. דרך משל אם מלך בשר ודם כעס על בן של שר אחד אשר אביו השר היה יקר מאוד אצל המלך והנה כאשר היה רע לו לבן של השר והמלך בכעס. אז תיכף נופל לפני המלך ומראה להמלך תמונת אביו השר למען שיכמרו רחמיו עליו בזכות אביו שהיה אצלו יקר ותיכף ריחם המלך עליו בראותו תמונת הציור השר הנחמד שלו כן אנחנו הנה אנחנו מכעיסים כל השנה להבורא יתברך וכעת אנחנו באים לפני הבורא לבקש רחמים ובמה נבוא לפניו לכן אנחנו מזכירים לפניו עקידת יצחק אשר היה יקר וחביב מאוד ומסר נפשו על קדושת השם יתברך למען לרחם עלינו בזכותו:
והנה הכתוב אמר מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים כונת הכתוב כן הוא בראש השנה הקב"ה בעצמו מחוייב לדון כי יש בה דיני נפשות לכן מחוייב הוא לדון בעצמו וזה טוב כי הקב"ה בעצמו יכול למחול מה שאין כן אם יהיה ע"פ בית דין שלמעלה אז אינם יכולים למחול כדכתיב הנה אנכי שולח לכם וגו' (עיין כל הפרשה לכן מדוייק עיניך תחזינה מישרים כי עיניך בודאי תחזינה מישרים מה שאין כן על ידי מלאך לא יכול למחול כמו שאמרו נושא עון ועובר על פשע היינו שמכריע הזכיות אשר מצד הדין חלילה אנו מחוייבים אבל הקדוש ב"ה ברחמיו יכול לכרוע הזכיות או על פי הדין בנים לא יומתו על אבות וזכות אבות לא יעמוד לבניו. כי אם איש בחטאו ימות מה שאין כן מדת הקדוש ב"ה המרחם הוא מציל לנו בזכות אבותינו ולכן אמר עיניך תחזינה מישרים כלומר אתה בעצמך תוכל לדון גם כן במישור ולא על פי שורש הדין כמו שאמר הפייטן מי יצדק לפניך בדין אם תמצה עומק הדין כי אם ביושר וברחמים ולכן בעת תקיעת שופר אסור לדבר חלילה דברים בטלים אפילו לרוק אסור בין תקיעת שופר וכל שכן דברים של שיחה וגם הבורא יתברך כאשר שומע התקיעות שאנחנו תוקעים ביראה וברעד ובכונה שמח כמו האב השמח אם יזכה בנו בדין ולכן מרומז בכתוב עלה אלהים בתרועה היינו מדת הדין ה' נתעלה ברחמים בקול שופר ועיקר כונת שופר כמו שכתב הרמב"ם כדי לעורר ישינים מתרדמתם כלומר הקיצו מתרדמת עולם ההבל הגם שבעצם הוא חוק תקיעת שופר בכל זאת אנחנו יודעים שהוא מחמת שיום משפט הוא לכן מרומז כי חוק לישראל בכל זאת אנחנו יודעים שהיום משפט לאלהי יעקב וזה כונת הגמרא למה תוקעין בר"ה רחמנא אמר תקעו היינו חוק אלא למה תוקעין כשהן עומדין ותוקעין כשהן יושבין הואיל שהוא חוק הרי אסור בבל תוסיף לכן אמר שיש בזה גם כן טעם כדי לערבב השטן לכן אין בזה איסור בל תוסיף כיון שיש בה טעם (עיין באוהל יעקב על זה):
ולכן אמר הפייטן בנוסח ונתנה תוקף משל כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו. המחקה כן הוא כי דרך בעה"ב אשר יש לו צאן הרבה עובר ורואה על צאנו ובורר איזה לחלוב ואיזה לגזוז אבל אם לא יוצלח לא לחלוב ולא לגזוז תיכף עוקד אותה לשחוט כן ביום הדין הזה עובר הקב"ה ורואה צאנו ויש שטוב לגזיזה כמו שאמר משל גזיזה "עוברת" היינו מי שנותן צדקה ויש לחלוב שלומד תורה הנמשלה כחלב וחלילה לא הא ולא הא אזי חלילה חותך הדין למות על כן החוב על כל אחד לחזור בתשובה שלימה כדי להוציא לאור משפטינו ואין אנו יודעים אם בגדר בנים אנחנו או חלילה בגדר עבדים לכן מחוייב כל אחד לכל הפחות להיות מבינונים ולא חלילה מרשעים ואשרי מי שהכריע את עצמו מכל הכלל לכף זכות אמן: