אהבת דוד (מאירוביץ)· רבי שלום דוד מאירוביץ
אהבת דוד דרוש ו
דברי מוסר על ר"ח אלול וימים נוראים:
הענין מראש חודש אלול הוא לדעתי שהדין בבית דין שלמטה אם יגבה איש חוב מחבירו ואין לו במה לשלם הדין הוא אשר נותנים לו הרחבת בית דין כמבואר בש"ע ח"מ כמו כן נותנים לו קודם ראש השנה הרחבה שלשים יום קודם שיבוא הדין הגדול כדי לפקח על עסקי פיקוח נפש על מעשיו המקולקלים. עוד לדעתי כמו שהדין במורדת על בעלה מתרין לה שלשים יום ואם חוזרת הרי היא לבעלה כמקדם ויש לה מזונות וכתובה ואם אינה חוזרת אזי הפסידה כתובתה ומזונותיה. כן אנחנו בגדר אשה לבעלה כי הבורא משפיע לנו כל טוב הן מזונות והן החיים ואנחנו מורדים כל השנה ומתרים לנו בשופר מראש חודש אלול שלשים יום אם נחזור בתשובה אזי מחוייב ליתן לנו מזונות ובריאות וחיים. ואם לא. אבדנו הכל חלילה ע"כ מבואר בפרקי דר"א אשר כל החודש אלול תוקעין בשופר להתרות על יום הדין הגדול לחזור בתשובה שלמה למען הוציא לאור משפטנו ונתן סמך על פסוק תקעו בחודש שופר היינו כל החודש אלול:
עוד יש לנו להגיד טעם מה שאנו מתחילין מר"ח אלול כי הדין השרשה הוא שלשים יום והנה כל השנה כל אחד עמל עבור הגוף יש מהם שעמלו באיסור ויש בהיתר ויש שאכלו מאכלים אסורים ר"ל. ויש שדברו דברי רכילות ולצנות. ויש שרדף לחבירו ויש שבייש לחבירו ונשרש גופנו בדברים טמאים. ע"כ החובה להשריש גופנו שלשים יום ימי השרשה בקדושה ובטהרה למען נוכל לבוא לפני יום הדין בטהרה ובקדושה לכן התקינו לקום באשמורת לבקש ולחנן אשר עת כזה הוא מוכשר לקבל תפלתנו והוא עת רצון כי הקב"ה שט בעצמו כמבואר במדרשים שונים. כתב הרמב"ם ז"ל כמו חולי הגוף כן חולי הנפש וכמו רפואת הגוף כמו כן רפואת הנפש וכמו הגוף אשר יחלה הלא צריך לילך אל רופא מומחה לשאול כמו שנאמר ורפא ירפא והרופא נותן לו רפואות לשתות וקובע לו עת באיזה זמן שישתה הסמים ובאיזה מקום שיהיה החולה. כמו כן רפואת הנפש הנה ידוע מאמר חתם סופר על פסוק קול אומר קרא אשר כל אחד ואחד הרוצה לילך בדת יהודית מחוייב להאמין בתורתנו ובפרט לחכמינו. כי אם לא האמונה בטל חלילה דתנו. כי האיש המוני הוא כעור הממשש בצהרים. כל אחד מחוייב לילך בעקבי המנהיג ומחוייב לסור למשמעתם כמאמרם ז"ל ולא עם הארץ חסיד. כי יותר שירצה לקבל עליו חסידות יותר יפול ברשת היצר המסמא עינינו. ולכן קבעו אותנו הרופאים מומחים באיזה זמן לרפאות אותנו בחודש אלול וכל אחד ילך אצל רופא מומחה שבעירו וידרוש מחלתו כמאמרם ז"ל דרשו ה' בהמצאו זה ראש השנה ועשרת ימי תשובה קראוהו בהיותו קרוב זה יום הכפורים. על דרך כי קרוב יום ה' כי נורא הוא זה יום הכפורים ולילך בבית התפלה לשפוך שיח ולאכול דברים טהורים לכן מבואר בש"ע לשמור את עצמו בעתים האלו מכל דבר ספק וספק ספיקות של איסור. לכן אנחנו מפילים תחנתנו בסליחות וקבעו לומר נוסח כדלים וכרשים דפקנו דלתיך לכאורה יש להבין למה לשון דלים ורשים הלא אחד הוא. ולהבין גם כן הפסוק כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע כונתם בימי התשובה צריך לשמור מכל דבר רע ואויביך הוא היצר והוא השטן יקטרג בעת הסכנה:
הנה החילוק בין רשים לדלים הוא כן הנה כאשר איש דל ידפוק על הדלת אז תיכף יאמר לו משרת הגביר מה תבקש מהאדון מה עסקך עם אדוני שב פה ואתן לך לחם כחוק עניים המקבלים פרס מבעל הבית שלי ואיני מניח לך לדפוק על דלתי האדון כי אין לו עסק עמך בלעדי זאת. לא כן אם יבוא איש עשיר ויצטרך להאדון אזי תיכף יקבלהו ויפתח לו הדלת בכבוד ויבוא אל האדון פנימה והנה אם יהיה האדון הנ"ל איש רופא מומחה והעני הזה הוא חולה שיש בו סכנה אז בודאי לא ישמע אל העבד ובודאי ידפוק על דלת האדון הרופא עד אשר יבוא פנימה כי אין לך דבר העומד מפני הסכנה כן אנחנו בימים האלו נמשלנו אל עניים חולים ר"ל ולא בריאים ולשון דל הוא חולה כמו מדוע אתה ככה דל בן המלך כי אנחנו בסכנת נפשות בחולי פנימית. לכן אמר דפקנו דלתיך העזנו פנינו. כל השנה אנו מלאים עונות וכעת באנו לחלות פניך מחמת שאנחנו חולים:
הנה הגאון ר' רפאל כתב בספרו דעת קדושים על נוסח מוסף יו"כ אנו עזי פנים ואתה וכו' אנא תבוא לפניך וכו' שאין אנחנו עזי פנים וכו' הלא סותר הוא מתחלה אמר אנו עזי פנים ותיכף סותר ואמר שאין אנו עזי פנים לומר לפניך וכו' צדיקים אנחנו ולא חטאנו הנה עיקר העזה נגד הבורא בסדר הוידוי אם יחטא איש ויאמר לא חטאתי כי מה שחטא יכול להתכפר אבל אם חטא ויאמר לא חטאתי אוי לו לנפשו. כי אם יודה אזי הוא בגדר מודה בקנס שהוא פטור מה שאין כן אם יאמר לא חטאתי אין לך העזה מזה ולכן אם מודה אשר חטא בודאי יו"כ מכפר וחלילה אם נא יודה בודאי אין יום הכפורים מכפר וזה כונת הפייטן אנו עזי פנים אבל לא כל כי האי אנו עזי פנים לומר לא חטאתי וזה כונת שאין אנחנו עזי פנים כל כך לומר לא חטאתי הלא אם כן בודאי תכפר עלינו כי גם בבית דין שלמטה הדין דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור והגם שביום הדין הגדול יבואו המקטריגים לקטרג עלינו בכל זאת אנחנו פטורים הואיל שאנחנו מודים לפניך קודם יום הדין (עיין בספר דעת קדושים והוא מתוק):
הנה הרמב"ם כתב אשר תשובה היא מצות עשה מן התורה שנאמר ושבת עד ה' אלהיך (בפ' ואתחנן) והקשה הגאון ר' דוד בפרדס דוד מדוע לוקין על כל ל"ת הלא הדין כל לאו הניתק לעשה הוא פטור וכל הלאוין המה ניתקין לעשה דושבת עד ה' אלהיך כפסק הרמב"ם ותירץ הגאון הנ"ל כי תשובה היא בגדר לאו שקדמו עשה. כי תשובה היא מיום שנברא אדה"ר (כמובא במדרש פגע אדם הראשון בקין וכו' עשיתי תשובה) וכל לאו שקדמו עשה לוקין וזה כונת הכתוב בפרשה ואתחנן מקודם אמר ושבת עד ה' אלהיך ואחרי כן אמר כי שאל נא לימים ראשונים מיום ברוא אדם עלי ארץ להראות אשר תשובה היא מעת ברוא אדם עלי ארץ (עיין בספר פ"ד באריכות על זה):
והנה ענין תשובה לפי שכלנו בודאי לא יועיל תשובה אשר בעבור זה אמרו חז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה כי אם להורות תשובה ליחיד ולא היו ישראל ראויים לאותו מעשה כי אם להורות תשובה לרבים (עיין בביאור הגאון ר' אליהו שי"ק על ירושלמי כנור היה תלוי וכו') והנה כאשר הוכרח הקב"ה להכשילם להורות תשובה מסתמא מצד השכל לא יועיל התשובה ונתבונן בזה על פי השכלה דרך משל אם יחרף איש לרעו וחרפו וגדפו ואחר כך ביקש ממנו סליחה ומחילה בודאי על פי שכל צריך למחול לו. מה שאין כן אם חרפו פעם שני ושלישי בודאי אינו מחוייב למחול לו. כי מה יועיל שמחל לו אשר עוד מחרף אותו והוא ככלב שב על קיאו ואצל הבורא יתברך הכל גלוי וידוע אסר גם אחר יום הכפורים יחטא שוב שנית ואם כן מצד השכלה אין צריך הקדוש ב"ה למחול לו בכל זאת הראה לנו דוד המלך הענין להראות אשר כן מדת הקדוש ב"ה לרחם ולמחול וזה כונת דוד המלך באמרו ה' חקרתני ותדע בנתה לרעי מרחוק. כונתו ה' חקרתני טבעי ותדע כי לא טבעי חלילה למרות פיך. בכל זאת חטאתי אך בנתה רצית להראות לרעי מרחוק אלו בעלי תשובה על דרך הגמרא לרחוק ולקרוב לרחוק מי שהיה רחוק מקודם מהבורא יתברך אלו בעלי תשובה:
ויפה כתב אבי הדרשנים על פסוק מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וז"ל אתה אל נושא עון אע"פ שעובר האיש עוד שנית על פשע מדוע כי רחום וחנון אתה. כי באמת לא יחפוץ במות המת כונתו לא יחפוץ שימות המת כלומר שימות רשע. כי ידוע אשר רשעים בחייהם קרויים מתים לכן אמר במות המת אם בשובו מדרכיו וחיה:
אבא כהן ברדלא אומר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה יש להבין מאי יום הדין ומאי יום התוכחה עוד יש להבין מדוע קבעו בנוסח התפלה בעשי"ת המלך המשפט והלא צריך לומר המלך השופט. הנה דרך המשפט משופט בשר ודם אשר מקודם שישפוט ההכרח לשמוע הטענות והאמתלאות וגם ההכרח שיבואו שני הבע"ד ולא יכול לשמוע אחד קודם שני וגם מוכרח לעדים מה שיעידו וגם אחד לא יכול לדון כי אין דן יחידי אלא אחד לא כן אצל הבורא יתברך הוא בעל דין והוא עד הוא דן יחידי הכל גלוי לפניו אפילו המחשבות והנסתרות והנה משפט נקרא בכלל הבעלי דינים והעדים והשופטים לכן אמר המלך המשפט כי הכל בו. והנה במשפט של מטה ההכרח מקודם לעשות התוכחה והויכוח ואחרי כן לגמור המשפט לא כן אצל הבורא יתברך חותך המשפט בלא עדים ובלא ויכוח ובלא טענות כי הוא יודע הכל לכן אמר אבא כהן ברדלא אוי לנו מיום הדין קודם ואחרי כן התוכחה (עיין בביאור ע"א מהגאון ר' אליהו שי"ק ביאור נכון למה אומרים בימי התשובה המלך המשפט ובשאר הימים מלך אוהב צדקה ומשפט ונכון הוא מאוד):
דוד המלך אמר שיר המעלות לדוד ממעמקים קראתיך ה' יש להבין מאי ממעמקים הנה דרך משל איש גבור אשר יסע למרחקים והיה דרכו על שנה תמימה והנה כאשר בא על יום טוב לביתו בודאי מביא מתנות שונות לכל בני ביתו כל אחד לפי הראוי לו והיה אחד מבניו אשר היה פרא אדם ופניו מלא פצעים וחבורות וגם הוא בא לפני אביו לבקש מתנה והנה כסה פניו מיראתו מפני אביו ויאמר לו אביו מי אתה ויאמר לו בנו אני בנך האם אין אתה מכיר לקול בנך. ויאמר לו אביו הראני את מראיך ואחרי כן השמיעני את קולך ואז אראה אם אתה יאות ליתן לך מתנות. מדוע פניך מלא פצעים וחבורות מסתמא הכו אותך רעיך מדוע אתן לך מתנות הלא אתה הולך בשרירות לבך וזדון רוחך. כן הדבר אנחנו באים אל אבינו שבשמים בראש השנה לבקש על נפשנו ואנחנו מלאים עונות ועסקנו כל השנה בעניני גשמיות ולא עשינו מאומה לנפשנו וכעת באנו אל אבינו לבקש ממנו הב מזוני הב חיי הב אריכות ימים ובריאות אז יאמר הקדוש ב"ה הראני נא את מראיך אם עוד צלם אלהים עליך קולך ותפלתך ערב אבל הראני גם כן את מראיך ולכן אמר דוד ממעמקים קראתיך ה' כלומר מארץ אדבר בל תראה פנינו. ה' שמעה בקולי הגם שפנינו מגושם ממה שעסקנו כל השנה בעון איש לרעו ובעונות אדם למקום תהיינה אזניך קשובות לקול תחנונינו הגם שפנינו מלא פצעים וחבורות מהעבירות שעברנו בכל זאת רחם עלינו למען שמך ונזכה לגאול אותנו בשנה הזאת אמן: