אהבת דוד (מאירוביץ)· רבי שלום דוד מאירוביץ
אהבת דוד דרוש ה
דברי מוסר והשכל על כבוד המדומה וכעס ורכילות:
לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם כונת דוד המלך מדוע לא אמר בואו.
כי באמת בעת אשר החכם דורש וכולם באים לשמוע דברי תוכחות ומוסר בודאי כל אחד חוזר בתשובה ומתחרט על העבר מה שעשה אבל תיכף כאשר ילך בעסקיו אזי ישכח את כל הדברים ושנה בחטאו וזהו כונת הכתוב אם אמצא בסדום חמשים צדיקים בתוך העיר הכונה מאי אמר בתוך העיר מחמת שיש כמה אנשים בעת יושבים בבית המדרש המה צדיקים ותיכף כאשר ילכו בשוק אזי יאזרו חיל לעשות רציחה וחמס. הכזה יהיה צדיק לא ירבה כמותם בישראל ויש אנשים אשר יתפללו בדביקות נפלא והנה כאשר יפגשו עם איש בעסקים אזי יעשו כשרירות לבם לגזול ולגנוב הן בעצת גניבות והן בגניבות הדעת (ולכן אמר דוד המלך אנכי תולעת ולא איש כונתו דרך הלצה כן אמר דוד רואה אני אשר מתולעים אתם בורחים ופחדכם נגד עיניכם פן יש תערובת תולעת או נמלים לכן אתם יראים לאכול שום מאכל בלתי אם תבדקו מתולעים. מדוע אתם אוכלים אנשים עם נשיהם וטפם לכן אמר אנכי תולעת ולא איש ברחו ממני כי מאיסור תולעים אתם בורחים) לכן אמר אם אמצא בסדום חמשים צדיקים בתוך העיר דוקא בעת אם ילכו בעסקים המה עושים באמונה וצדק וזה כונת דוד המלך לכו בנים כלומר כשתלכו לעסקיכם שמעו לי ולא דוקא בעת אשר אתם יושבים חבושים בבית המדרש ואתם שומעים דברי מוסר אלו:
דרך אגב נדבר ענין אחד על דרך חידוד בענין הכעס (פרשת מטות) ויקצוף משה על פקודי החיל וגו' ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה אמרו חכמינו ז"ל כיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות ונשכחו ממנו הלכות גיעולי כלים עד אשר בפ' השניה נאמר ע"י אלעזר ויאמר אלעזר אך את הזהב ואת הכסף וגו' כל הלכות גיעולי מדין. א' קשה מדוע אמר לשון טעות ששייך אם היה אומר הדין יטעה בזה אז שייך לשון טעות הלא פה שכח כל עיקר הדין וצריך לומר בא לכלל שכחה השנית מאי תלוי הכעס אל הלכות גיעולי כלים וכי בשביל שכעס לא ידע הדין מדוע גבי שעיר כתיב דרש דרש משה ויקצוף משה מדוע לא בא שמה לכלל טעות הלא דבר הוא הקושיא זו הקשו המפרשים ואין אני רואה תירוץ מספיק עוד הקשה רמב"ן מדוע לא נאמר הלכות גיעולי כלים במלחמות הקודמים היינו מלחמות סיחון ועוג אשר בודאי גם שם היה כלים אשר יש בהם גיעולי איסורים מדוע לא נאמרה הלכה איך לעשות עם הכלים הבלועים מאיסור:
העיקר ויסוד האדם להיות עניו ושפל רוח בעולם הזה כאשר מצינו אצל משה רבינו אשר התורה הקדושה מקלס למשה רק בזה עם מדת ענוה שנא' והאיש משה עניו מאוד מכל האדם וגו' גדולה ענוה אשר מביאה לידי רוח הקודש שנאמר יען משח ה' אותי לבשר ענוים גם חכמינו ז"ל הפליגו מאוד בזה ואמרו מאוד מאוד הוי שפל רוח גם אמרו אין השכינה שורה אלא על עניו עוד אמרו חז"ל כל המתגאה כאילו דוחק רגלי השכינה גם אמרו כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים והנה כל איש שיש בו מדת ענוה בודאי לא יכעוס במהרה כי עיקר הכעס בא מחמת שחושב אשר הוא גדול על חבירו ומשתרר על רעהו ובאמת עוקר ענוה לחשוב אשר כל אחד אפילו מהפחותים הוא גדול ממנו זה עיקר מדת ענוה כמו שנאמר בספר נפש החיים על מאמר חז"ל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אותו אטו יראה מילתא זוטרתי אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא והקשו הלא משה אמר זה לישראל מאי תירוץ לגבי משה ואמר הגאון ר' חיים מוואלאזין ז"ל בס' נפש החיים כי עיקר ענוה הוא להיות שפל מכל אדם והנה משה רבינו היה מקור הענוה בודאי חישב כל אחד מישראל גדול ממנו והנה כאשר אצלו היה יראה מילתא זוטרתי בודאי חישב כל ישראל לגדולים יותר ממנו לכן אמר מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה לכן אמרו לגבי משה כלומר כמו שחשב לכל ישראל ליראי אלהים יראה מילתא זוטרתי ויסוד ענוה להיות באמת עניו ושפל רוח ולפעול בעצמו אשר הוא כאין ולא להיות עניו משפה ולחוץ והנה ידוע לכל יודעי דת תורתנו הקדושה אשר רכילות הוא אבי אבות הטומאה מכל עבירות אשר כמעט הוא מאבד חלקו בעולם הבא. כמאמר חכמינו ז"ל כבר כרתו דוד כו' שנאמר יכרת ה'. גם יש בו הוספה מכל עבירות. כי חבירו אשר עליו ידבר רכילות נוטל חלקו אשר עמל להשיג בחיי עולם הבא והמלשין נוטל חלק חבירו מגיהנם. כן המדה במדת רכילות ר"ל. על זה אמר דוד ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר כונתו הנה כאשר ידבר איש רכילות על חבירו יותר טוב אשר המרגל יהיה איש למדן ובעל מדות כי יותר מה שהוא בן עולם הבא יהיה טוב לו כי יטול חלקו בגן עדן אבל כאשר המרגל הוא הדיוט שותי שכר מה ישיג ממנו עולם הבא הלא גם הוא אין לו לכן אמר דוד המלך ישיחו בי יושבי שער יותר טוב שישיחו בי יושבי שער היינו הלומדים. והנה לבד מה שאבד חלקו בעולם הבא עוד מאבד שמו בעולם הזה. כי דרך המרגל והולך רכיל לילך אצל אחד ולספר לו מה שדיבר עליו חבירו ואחרי כן כאשר יקרא איש אל רעהו ואמר לו מה כעסך עלי מדוע דברת עלי כזאת וכזאת אז יאמר לו רעו שקר הוא לא דברתי עליך מי הגיד לך אז תיכף יאמר המרגל וישאר עוד שקרן גם הולך רכיל ונמצא אבד חלקו בעולם הזה ובעולם הבא ומצינו בדברי חז"ל האי רוכל מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי ואמר מאן בעי חיי מאן בעי חיי והראה לו ספר תהלים מי האיש החפץ חיים אוהב ימים וגו' (עיין במדרש מבואר דציפורי הוא מקום מחלוקת ורכילות וכן הראה לי הגאון ר' אליהו שי"ק). וכן מצינו בדברי חכמינו ז"ל ר' ינאי הכריז מאן בעי חיי ואמר נצור לשונך מרע לדעתי הרוכל הוא היה בעל תשובה שהיה איש רכיל וזה לשון רוכל ובעל תשובה באותו מקום ובאותו מעשה כמו שעשה עד היום פירוד בין הדבקים והלך לרגל. כן עשה היום תשובה והלך בעיירות הסמוכות לציפורי להראות להם פסוק מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך וגו' ודייק בלשונו מי האיש החפץ חיים ואמר מאן בעי חיי מאן בעי חיי שני פעמים היינו בעולם הזה ובעולם הבא. כי המרגל אבד חלקו בעולם הזה ובעולם הבא כמו שכתבתי מקודם:
כללו של דבר כבוד מביא אל הכעס ואל הרכילות. וכל הבורח מן הכבוד ניצול מכל וסוף הכבוד לבוא והנה אפילו לדבר מצוה אסור לכעוס כעס פנימית. ומה שאמרו חכמינו ז"ל זרוק מרה בתלמידים כונתם היינו לזרוק כעס משפה ולחוץ וזה לשון זריקה ולא באמת לכעוס (עיין בס' מוסר ודעת מהרב הגאון הצדיק וכו' ר' זלמן זאב זצלה"ה מגיד מווילנא):
ונבוא אל הענין אשר התחלנו בכעס שכעס משה ונדבר דרך חידוד קרוב לאמת ולתרץ כל הקושיות בתירוץ חד ודרך אמת ונדבר אשר זה תלוי בזה מחמת שקצף שהחיו כל נקבה לכן טעה בדין גיעולי כלים הנה במלחמת מדין נאמר בפרשה מטות נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך. ונשמע מזה אשר המלחמה היא מלחמת רשות ומשה רבינו אמר לישראל לתת נקמת ה' במדין לכאורה קשה מדוע שינה משה רבינו מצווי השם הקב"ה אמר נקמת ישראל מלחמת רשות ומשה אמר נקמת ה' מלחמת חובה הקושיא מפורסמת בין מפרשי התורה (גם באלשי"ך):
ותירצו המפרשים באמת היה מלחמת רשות אך משה פחד פן כאשר יאמר לישראל אשר היא נקמת ישראל וגם תלוי מיתתו בזה המלחמה אז יאמרו ישראל שאינם רוצים לנקום נקמתם ואינם רוצים לילך במלחמה ולא ימות משה לכן אמר משה לישראל נקמת ה'. כי היא מלחמה של חובה ואינם יכולים למחול. כן תירצו ובאמת היה מלחמת רשות והנה התוספות הקשו מדוע קצף משה הלא הדין יפת תואר מותר במלחמה. מדוע קצף אשר החיו כל נקבה הלא מותר זאת ותירצו דזה דוקא במלחמת רשות. דכי תצא למלחמה הוא מלחמת רשות ופה היה מלחמה חובה כאשר אמר משה רבינו נקמת ה' והנה ידוע הדין אשר כתלי דחזירי גם כן הותר להם בעת מלחמה שנאמר ובתים מלאים כל טוב וזה דוקא במלחמת חובה ולא במלחמת רשות לכן גבי מלחמת סיחון היה מלחמה של חובה. לכן כתלי דחזירי הותר להם מכל שכן גיעולי כלים בודאי הותר להם לכן מתורץ קושיית הרמב"ן מדוע לא אמר להם גבי סיחון דין כלים כי היה מותר להם משא"כ כאן שהיה באמת מלחמת רשות כדברי הקב"ה נקמת ישראל לכן ההכרח היה בפה להגיד להם דין כלים כי כתלי דחזירי לא הותר להם אבל משה שאמר נקמת ה' שכח וחשב אשר זה מלחמת חובה באמת לכן כעס על החייתם כל נקבה ולא אמר דין כלים ששכחו אשר זאת מלחמת חובה באמת ומתורץ כל הקושיות בחד תירוץ ותלי גיעולי כלים בחרי אף של החייתם כל נקבה לכן שייך בא לכלל טעות ולא לכלל שכחה וידע הדין מגיעולי כלים אבל לשיטתו אינו צריך להגיד דין גיעולי כלים כי חשב אשר מלחמת חובה זאת אבל אליעזר ידע זאת לכן אמר גיעולי מדין והבן:
(כל זה שמעתי מגאון אחד ואני ג"כ פלפלתי בזה והוא טוב ומתוק על דרך האמת):