אור ברסלב
אהבת דוד (מאירוביץ) אהבת דוד דרוש ד

אהבת דוד (מאירוביץ)· רבי שלום דוד מאירוביץ

אהבת דוד דרוש ד

אהבת דוד דרוש ג

דברי השכלה ומוסר על צדקה ולבלי לרדוף אחרי תאות לבו:

ויהי דבר ה' אלי לאמר בטרם אצרך בבטן וגו' ואומר אהה וגו' לא ידעתי דבר וגו' ויאמר אל תירא מפניהם נתתי דברי בפיך וגו' ויהי דבר ה' אלי לאמר הלוך וקראת וגו' זכרתי לך חסד וגו' לכתך אחרי וגו' (ירמיה א') מדוע לא רצה ירמיה להלוך בשליחות הבורא ומה היה ויכוח בין ירמיה ובין הקב"ה. איך אמר דבר ה' הוא דבור קשה לאמר הוא אמירה רכה להבין בסוף ויהי דבר ה' אלי לאמר הלוך וקראת וגו' לכתך אחרי. הלא בענין הוכחה מה לו לקלסם לישראל:

הנה ידוע מה שפירשו המפרשים אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. פירשו כן הנה בענין תוכחה יש שני דרכים דרך אחד כאשר יראה איש לרעו אשר עושה שלא כדין לביישו ולקללו ולחרפו ודרך השני הוא אדרבה לדבר בנחת ולגדלו לאיש ולאמר לו איך איש משכיל וירא אלהים כמוך תעשה כאלה: מהשני דרכים האלו יותר טוב להמוכיח לברור לו דרך השני היינו שלא לחרפו ולא לביישו כידוע הוכח תוכיח ולא תשא עליו חטא כ"א אדרבה לדבר בדברים טובים ולגדלו ולאמר לו איך איש כמוך תעשה כזאת היאות לך ולמשפחתך. כי כאשר מוכיח לו בדברי בוז אז יענה עזות ויבקש גם מומו ויבזה לו להמוכיח עד אשר לא ירים ראשו להוכיח לו (כמאמר הגמ' טול קורה) וכמאמר דוד המלך אל תבוא במשפט עמדי כי לא יצדק לפניך כל חי כי רדף אויב נפשי כונתו כן הנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל מי שיש בידו למחות באנשי דורו ולא מיחה אזי הוא נענש בשביל אנשי דורו ועליו האשמה והנה דוד בודאי היה יכול למחות באנשי דורו ואם לא מיחה יבוא במשפט עבור כל אנשי דורו וזה כונת דוד אל תבוא במשפט עמדי כי אם לא יצדק לפניך כל חי ותרצה לענשני על כל חי בני דורי. כי רדף אויב נפשי תיכף כאשר התחלתי לדרוש תוכחה רדפו אויבי לי נפשי ונשמתי. כי אמרו לי טול קורה זכור מעשיך ואיך ארים ראשי להוכיח לכן לא תחשב לי אשמה מה שלא אמרתי מוסר למחות באנשי דורי כי לא שמעו דברי ואדרבה חרפו אותי הוכח לחכם כלומר לעשות לו חכם וצדיק ואז יאהבך. כי כה תאמר לו חכם כמוך איך יאות לפניך לעבור על דברי תורתנו בודאי שוגג היית או שאר סיבות ואז בודאי יקבל תוכחתך וישמע לדבריך הנעימים ונבוא לבאר דברי הנביא ירמיהו המוכיח לכלל בני ישראל:

הנה ירמיהו הנביא דרכו וטבעו היה לרחם על בני ישראל ולא לדבר עליהם חלילה שום דבר קשה והנה כאשר אמר לו הקדוש ב"ה לשלוח לו להוכיח לישראל בדברים קשים כגידים אז לא רצה ירמיהו לילך ואמר "לא ידעתי דבר" היינו דיבור הוא קשה "כי נער אנכי" עוד לא הורגלתי טבעי לדבר עליהם קשות אז אמר לו הקדוש ב"ה "אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך וגו' אצוך תדבר" כי אתה רק בגדר שליח ואני מדבר מתוך גרונך ובכל זאת לא יכול להחליף טבעו ואז שלח ה' ידו ויגע בפיו ויאמר לו "נתתי דברי (הקשים) בפיך" ולא עליך האשמה ולכן אמר בסוף "ויהי דבר ה' אלי לאמר הלוך וקראת" כלומר מפי ה' יצא אלי דברי דברים קשים. לכן מדוקדק דבר ה' אלי לאמר' ואתה תוכל לאמר דברים רכים לישראל לכן אמר "הלוך וקראת" דרך חיבה "זכרתי לך חסד נעוריך" וגו' הלא הייתם צדיקים מדוע הפכתם מעשיכם הטובים:

ואנחנו גם כן בעקבי הנביא האלהי נלך לבלי לדבר דברים קשים בתוכחה כי אם בדרך ויכוח ודברי חכמים בנחת נשמעים מתחלה צריכין אנו להבין בפרשת בהעלותך והאספסוף אשר בקרבו' מאי "בקרבו" ומאי "התאוו תאוה" כפל הלשון עוד יש להבין מאי "בחנם" (חכמינו ז"ל אמרו בחנם בלא מצות) עוד יש להבין מאי בלתי אל המן עינינו' מאי עינינו' עוד יש להבין מאי "ויחר אף ה' מאד" ובמשה לא נאמר רק "רע". עוד יש להבין פסוק כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק" הלא צריך לכתוב "אומנת" כי אומנת דרכה להעניק בנה ולא אומן זכר עוד יש להבין מדוע אמר משה רבינו "מאין לי בשר לתת" הלא משה יודע אשר יש ביכולת אצל הבורא ליתן בשר. כי הוא הזן ומפרנס ומכלכל מקרני ראמים עד ביצי כינים ואיך לא יכול להספיק בשר לששים רבוא ישראל עוד יש להבין פסוק כי יאמרו אלי תנה לנו בשר ונאכלה מאי ונאכלה עוד יש להבין פסוק אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג מה היה כל כך רע למשה רבינו עד אשר ביקש להמית נפשו עוד מדוע קרא שם המקום קברות התאוה על שם כי שמה קברו את העם המתאוים הלא היה צריך לקרוא שם המקום מתאוים כי כן מפורש טעם בכתוב על שם המתאוים:

הנה ידוע אשר התאוה היא מדברים המורידים לאדם עד שאול בלי שום תקומה. כמאמרם ז"ל התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. כי ממדת תאוה יצמיח כל מדות רעות לשפיכות דמים ולגזילה ולרכילות ולניאוף כידוע. ומחמת שהיא המדה הרעה העולה על כולם לכן הרבה נכשלים בה כידוע דרכי היצר המסמא עינים ומטמטם הלב אשר מצד המדה הזאת יכול חלילה לבוא לידי עבודת כוכבים לעבוד ע"ג בשביל למלא תאותו חלילה אוי לנו קרוצי חומר איך יתאוה אדם לעולם שאינו שלו הלא אך רגע והנה איננו אנה תאותו ואנה תשוקתו. מדוע לא יזכור תמיד יום המר יום המיתה אשר חיש מהר בטלו כל תענוגיו ותאוותיו. ויהיה כל יום בתשובה כמאמרם ז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך אשר מוליכין לו תיכף אל הדין הגדול והנורא ובמה יבוא גברא ערטילאי אם ברוב בשר שאכל או ברוב יינו ששתה כמאמר אבא כהן אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה ואמרו חכמינו ז"ל אל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך להמתיק הענין מאי בטחון של היצר מהשאול. הנה ידוע אשר היצר מסית ומדיח לאדם לחטוא. כי כל משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש לבד (כמובא בדברי חכמינו ז"ל ומסית לו הלא יותר טוב להתענג בכל טוב פה עלי אדמה בעוד חיים חיותך ולקבל נחת ואחר המות תסבול שנים עשר חודש בגיהנם הלא טוב להחליף שנה אחת על כל ימי הבלך. כך היא הבטחת היצר וזה כונתם אל יבטיחך יצרך אבל ידידי אל תשמע להבטחתו כי מה שאמרו חכמינו ז"ל משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש הוא לסוף אחרי כל דינים קשים ומרים שנעשו באדם החוטא אחר מיתתו כי כמה וכמה שנים מחוייב לסבול יסורים קשים ורעים כמו כף הקלע או גלגולים על פרט עבירה קלה אחת ואחר כך לצרפם מחוייב אחרי כן להיות בגיהנם שנים עשר חודש וזה טוב לאדם כאשר יבוא בגיהנם וזהו המתקת לשונם אל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך כלומר מנוס והצלה מסתמא מקודם יש יסורים קשים יותר מגיהנם:

התאוה הארורה היא סיבת מות לכל חי וכל הרעות הכל צומחים מפרי עץ הרע הזה התאוה. אין אדם מת וחצי תאותו בידו. כי המדה הרעה הזאת היא בלתי תכלית וסוף אוי לאיש אשר פגע חלילה מדה הרעה הזאת והיא היתה סיבה לישראל במדבר אשר לא יכנסו לארץ הקדושה עד אשר ספו ותמו במדבר והנה ידוע דרכי היצר המסמא עינינו ולא יבוא להסית בראשונה לעבור עבירה גדולה חלילה. כי אם מתחלה הוא מסית לעבירה קטנה ועבירה גוררת עבירה. עד אשר בא אל מדה פחותה הזאת להתאוות תאוה חלילה לעריות כמו שנדבר בזה בפסוק הזה:

ידוע מאמרי חכמינו ז"ל אשר התאוו תאוה מתחלה כונתם היה לעריות אבל מתחלה אמרו והתאוו לבשר וכונתם היה לעריות (עיין ברש"י ומדרש) וידוע מאמרם למשפחותיו על עסקי משפחות והנה צעקו על בשר ובקרבם היה כונתם על עריות. לכן מדוקדק בכתוב אשר בקרבם התאוו תאוה כלומר בלבם התאוו תאוה כפולה גם עריות ולכן מדויק התאוו תאוה כפל ובפה אמרו מי יאכילנו בשר:

הנה בתפלה אנו מתפללים ותן לנו לחם לאכול ובגד ללבוש הכונה כן הוא הנה כאשר יש נחיש לחם ובגדים אבל הקב"ה חלילה שולח עליו חולאים רעים ונאמנים ואינו יכול לאכול או ללבוש אזי אין רעה כרעתו. אבל אנחנו מתפללים להקדוש ב"ה שיתן הלחם ונזכה לאכול או בגד שנזכה ללבוש. כן ביקשו בני ישראל ממשה רבינו תן לנו בשר ונאכלה כלומר שנזכה לאכול הבשר כי הבינו אשר אם יתן הקדוש ב"ה להם בשר בודאי יענישם למיתה. כמו שהיה באמת המעשה כמו שנאמר הבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם. להמתיק הענין על דרך צחות מאי אמר הבשר עודנו בין שיניהם כי באמת הקדוש ב"ה רצונו היה להראות להם אשר בדרך עונש ולא בדרך מקרה מיתתם. הנה כאשר מתו אחרי העיכול הבשר במעיהם בודאי יאמרו אשר מקרה הוא חולי כזה כדרך הרעב לבשר ואוכל בתאות הגוף עד למרבה והראה להם ה' אשר השגחת הבורא הוא עודנו בין שניהם טרם יכרת נתעכל במעיהם והתחילו למות בודאי אף ה' חרה עליהם (ומדויק היטב בפסוק עיין ותמצא נחת כי אמת הוא):

זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם הגם שהשגנו חנם בודאי רעים היו בכל זאת יותר טוב מפה שלא השגנו כלל ואם תאמר הלא המן טעמו כל הטעמים ואז יכולים אנחנו לטעום כל הטעמים בכל זאת בלתי אל המן עינינו כלומר לעינינו הוא הכל חד מראה לכן מדוייק עינינו. כי נפשנו קצה בלחם הקלוקל כי מלת קצה הוא על דבר אשר לבו אינו רוצה מפאת התדירות המצוי לו בכל שעה (כך שמעתי מהגאון ר' חיים מוואלאזין): והנה כונתם האמיתית היה עריות וה' יודע מחשבות לכן אמר בעיני ה' רע מאוד כי עיני ה' יביטו גם בדברים שבלב ובלבם היה כונתם עריות. לא כן משה לא ידע ולא שמע רק צעקתם אודות בשר לכן מדויק בעיני משה רק רע אבל בעיני ה' נאמר ויחר אף ה' מאוד כי ידע מחשבתם הרעה לכן אמר משה כאשר ישא האומן את היונק למשל אם מת איש והניח אחריו בן להניק הלא לא כל כך גדלה הצעקה כי האם עוד יש לה להעניק בנה אבל חלילה אם תמות אשה והניחה אחריה בן להניק ואביו אין ידו משגת ליתנו למינקת (כמו מעשה במסכת שבת). בודאי צרה כזו אין לשער. לכן אמר משה רבינו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן זכר את היונק ולא אומנת כי אין לי מה ליתן להם מאין לי לתת (עיין בארצות החיים) ואם ככה את עושה לי כלומר משל למה הדבר דומה לשר גדול אשר הוא שר על כל החכמות וגזרה עליו המלכות שיהיה שר על עניני אפיה ובישול לכל חוליו בודאי יזעוק מרה איככה אוכל לגשם שכלי על עניני גשמיות כן משה רבינו היה גוף נקי וטהור לחם לא אכל ומים לא שתה וכל רעיוניו היו על תורה והשכלה וקדושה ואיך יכול כעת לעשות עסקים עם בשר. לכן אמר ואם ככה את עושה לי לגשם גופי בעניני גשמיות ואכילה הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי כלומר רעתי ממש אשר אהיה מוכרח לעסוק בעניני בשר וגשמיות מאין לי בשר לתת כלומר מאין עסקי עם בשר ואם רצונך ליתן אזי תתן על ידי אחר ולא על ידי. כי משה רבינו היה מסוגל רק לקבל תורה ולמסור לישראל ולא בשר (כך שמעתי מהגאון ר' אליהו שיק):

ואמר אחרי כן אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם כונת משה היתה כי לא תתקיים מחשבתם בזה כי רצונם רק עריות כי אחרי כן גם משה שמע שבכו למשפחותיו על עריות ובשר רק תואנה המה מבקשים לכן אמר הקב"ה עתה תראה איך אני עושה עם הבעלי תאוות דרך משל אם יהיה קשר וחרצובות רשע בעיר ורצון השר להעבירם ולהתיר חרצובותם אזי לא יכה כל החבורה כי אם יקח איזה מהם ויכה אותם ויתנם במשמר וכאשר רואים השאר אשר כן עושים עמם אזי ממילא בטלה תאותם כך אמר הקב"ה ועשה זאת ממילא בטלה תאות החיים לכן קרא שם המקום קברות התאוה ולא על שם המתאוים כלומר שפה נקברה התאוה עצמה אפילו מהחיים שנשארו לכן מדוייק קברות התאוה ולא מתאוים:

וכעת נדבר במדת הצדקה היפך ממדה הגרועה תאוה הארורה. כי מי שיש בו מדת צדקה לחונן דלים ולגמול חסדים ולרחם על חבירו אין בו מדת התאוה. כי בעל תאוה הוא רק לרעות גופו ואין אדם מת וחצי תאותו בידו יותר מה שהשיג תאותו עוד מתאוה יותר בכל יום ויום תאות חלוקות עד אין סוף לאמר עד פה גבול תאוה עד אשר יבוא בכלח אל קברו אז בטלה תאותו כל עוד חיים חיותו יבקש תאוות ובכל יום היצר מחדש עליו תאוות חדשות לטעום טעמי איסורים מחולקים כמאמרם ז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ובודאי לא יתן מכיסו מאומה מדאגה בדבר פן ואולי יחסר לגופו למלא תאותו הזידונה. כי הרגל נעשה טבע עד אשר יחשוב בלבו כל תאוה לטבע ולהכרח לקיום גופו ובלעדי זאת אין יכול לחיות על פני אדמה ולא יחשב שום דבר למותרות כי אם להכרח. כמרומז בכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו כלומר רק לקיום נפשו לעסוק בעבודת הבורא "ובטן רשעים" רשעים שהמה אוכלים אך להרחיב בטנם יחסר. לכן אינו מספיק להם כל ימי חיותם כי אם הכל חסר להם ואינו מביט על חיים הנצחי כי חשב אשר פה ביתו הנאמן לרעות גופו וזאת עיקר חייו בחיי עולם ההבל:

העיקר העולם עומד רק על עמוד הצדקה וגמילות חסדים וכל אחד מחוייב לקיים הלא פרוס לרעב לחמך רצון הכתוב הלא פרוס לרעב לחמך אפילו הלחם ההכרח לך אתה תתן פרוסה לעני לכן מדוייק לחמך כלומר ההכרח לך. כי גם העני מחוייב ליתן צדקה כפי יכלתו וכל אחד מחוייב לקיים וחי אחיך עמך כלומר שיש אנשים אשר אינם נותנים צדקה רק אם יחלו המה או בניהם אז יפזרו צדקה ואם כן יתנהגו הלא העני מחוייב להתפלל כי המה יחלו למען ישיג צדקה. כי בעת בריאותם אינם נותנים כלום וטוב יותר ליתן צדקה בעת בריאותך ואז יקויים בכם וחי אחיך עמך כלומר שלא יצטרך העני להתפלל עליך שתהיה חולה (עיין בקול יעקב):

בתחלת בריאת האדם מבואר במדרש נעשו כיתין כיתין אמת אמר אל יברא שכולו שקרים ומדת החסד אמרה יברא שכולו חסדים מה עשה הקדוש ב"ה הפיל האמת לארץ שנאמר אמת מארץ תצמח כונת המדרש כן הוא. כי בפה לא ישתרר האמת כי לאחר התחיה ישתרר האמת וזה כונת המדרש אמת מארץ תצמח כלומר כאשר יהיה אי"ה תחיית המתים אז יהיה האמת ואם חלילה לא נעשה צדקה וגמילות חסדים מדוע נברא העולם לא אמת ולא חסד מה יומתק לי מליצה בפסוק כי פתוח תפתח נתינת הטעם לצדקה כי מדוע אשר כל זמן שאדם חי עלי אדמה אזי ישתוקק רק לכסף ולמלא תאותו וליפות גופו וחומרו. ואתה בן אדם הבט נא חרפתך אשר אתה עושה מעיקר טפל ומטפל עיקר הלא כל ימי צבאך על האדמה אך שבעים שנה העתים והרגעים המה קצובים בכל זאת אתה מבלה ימיך ושנותיך בהשתדלות גופך הנפסד ואל הנפש בל תפן ובל תביט. לכל הפחות ליתן צדקה ומעשר כדין אשר זאת חלק הנפש אוילבשתך במה תבוא ליום הדין הגדול והנורא הלא בצדקה פרוק נפשך ונשמתך ותיכף כאשר יבוא לך איש עני ונדכה תקפוץ ידך ויתאמץ לבך וברגע הזה כאשר יבוא אחד לך אחד מהבלי הזמן אז תיכף תתן את כל אשר לך בשמחה עצומה:

עד מתי תקפוץ ידך עד אשר יבוא עתך יום המר למות אז בעל כרחך אתה פתוח תפתח ידך ותשוב רוח אל אלהים וזה מליצת כי פתוח תפתח את ידך (שמעתי מחכם אחד) מדוע לא תאמין לחכמינו ז"ל אשר אמרו את העני עמך יותר ממה שהבעל הבית עושה עם עני העני עושה עם בעל הבית ובמדרש רות את שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז. כלומר כי רות עשתה לבועז טובה יותר ממה שעשה עמה בועז (עיין במדרש רות) ומפורש עשר בשביל שתתעשר ועוד אמרו מלח ממון חסר ואמרי לה חסד מדוע לא תרחם על נפשך הבט נא אם ישאר מכל עמלך שעמלת אפילו כמלא מחט ותעזוב לאחרים חילך (עיין בחובת הלבבות) אולי יבוא כספך ליד אויבך אשר בחיים רדף אותך וידוע מאמר חכמינו ז"ל זכה לרעבונו של יעקב לא זכה לשבעונו של עשו המתקת דבריהם הקדושים אם יזכה אז יתן צדקה לרעבונו של יעקב כי העני כמה שיתן יספיק אבל אם לא יתן ליעקב אזי הוא מוכרח ליתן לעשו וכאשר יתן לו לא יספיק לו למלאות רק רעבונו כי אם מוכרח ליתן לשבעו עד בלי די: הבט נא וראה אשר לבחון להקדוש ב"ה הוא איסור גמור בכל זאת אצל מצות צדקה ומעשרות מפורש בכתוב ובחנוני נא אם לא הריקותי לכם ברכה עד בלי די ויפה ביאר המדרש שמואל ויהיו עניים בני ביתך היינו שתקמוץ בהוצאת בני ביתך והחשוב העניים בהוצאת הכרחית בני ביתך. כי כמו שמוטל עליך לפרנס בני ביתך לקיים עושה צדקה בכל עת כן אתה מחוייב מדאורייתא לפרנס עניים כדין (ש"ע הלכות צדקה) מקודם קרובים ואחרי כן רחוקים כדין צדקה:

והנה צריך אתה להאמין בכתוב זרעו לכם לצדקה כי צדקה ענין זריעה כמו שאדם זורע ולא יצמח כפלים בלתי אם כאשר ילך לאיבוד הזריעה וירקב כן מדת צדקה לפי ראות עיניך חסר מכספך כאשר תתן לעניים אבל אחרי כן יצמח מזה פירות ופירי פירות עד אין סוף ותכלית ומבואר בילקוט הרי שאתה נותן פרוטה לעני וכי פרוטה אתה נותן לעני הלא חיים נתת לו בעת שעתידה נשמתך לצאת הרי אני נותן לך חיים ומבואר באוהל יעקב באריכות ועיקר לקרב עניים וליתן להם צדקה בסבר פנים יפות ולא להתפאר חלילה ואז יקויים בך והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. אמן:

תוכן העניינים

אהבת דוד (מאירוביץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה