אור ברסלב
אהבת דוד (מאירוביץ) אהבת דוד דרוש ג

אהבת דוד (מאירוביץ)· רבי שלום דוד מאירוביץ

אהבת דוד דרוש ג

אהבת דוד דרוש ב

מוסר השכל על אחדות ולעסוק באמונה:

לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם הנה ידוע אשר אם יהיה לאיש עסקים ורצוא ושוב לבקש טרף נפשות בני ביתו ואיש אחד מוכיח יקרא לו לאמר בא אלי אתה בן אדם ואגיד לך דברי מוסר ודעת בודאי לשחוק יהיה בעיניו דברי המוכיח כי רעיוניו מבוהלים ומוטרדים. אבל כאשר יקרא לאיש בעת שדעתו זחה עליו ורעיוניו נפישי מטרדות הזמן להגיד לו דברי תורה ומוסר בודאי יבוא וישמע. כי כל איש אשר יש בו נשמה טהורה לא יבעט חלילה בדברי מוסר ותורה לכן אמר דוד המלך לכו בנים שמעו לי ולא אמר בואו בנים שמעו לי להראות אשר תוכלו לקיים דברי אפילו אם תלכו בעסקים ולא תצטרכו לבטל מעבודתכם וזה הוא להיות סור מרע היינו שב ואל תעשה ואחרי כן עשה טוב. והנה ידוע אשר עיקר עבודה הוא לעסוק באמונה ולהיות אחדות איש עם ריעו אשר זה כלל גדול בכל המצות כי בין אדם לחבירו אפילו יו"כ אינו מכפר וכלל שני באחדות כי הוא אשר ידוע ממאמר חז"ל חבור עצבים אפרים אפילו מלאה עצבים אפרים בכל זאת אם יש חיבור ביניהם הנח להם ועיקר קבלת התורה היה בעבור אחדות כמאמר חכמינו ז"ל ויחן ישראל נגד ההר ולא אמר ויחנו לשון רבים. כי העיקר שיהיו כל ישראל כגוף אחד לכן גם אני אדבר מזה ואציע לפניכם איזה פסוקים ודברי חז"ל על דרך האמת והצדק והנה דברים האלו עומדים ברומו של עולם ורבים נכשלים בעון פלילי הזה בכן החוב על כל אחד ואחד לדבר בענינים האלו כל אחד ואחד כפי שכלו ותקבלו דברי אלו אשר שאבתי מים ממעין החכמה חכמת התורה וחוב על כל מי שיש בידו להוכיח ללמד לעם דעת ולהבינם כמה גדולה המכשלה הזאת למען לטהר בזריזות גדולה ובגדרים:

בפרשת יתרו אמר יתרו למשה רבינו מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מבוקר עד ערב". והשיב משה רבינו (כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים כי יהיה להם דבר בא אלי והודעתי להם חקי אלהים ותורותיו להבין זאת הנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום והנה דרכי היצר להסית ולהדיח בעבירה היותר חמורה ועבירות שבין אדם לחבירו היא עבירה אשר היא יותר חמורה לכן מסית בזה. וכולם נכשלים בעון הזה או בעסק או לבייש חבירו או בליצנות ורכילות. הנה באמת מה שרצון האדם לעשות עבירה ותשוקתו לעבור עבירה מחמת שחידוש הוא נחמד לעשות. כי עבירה היא במקרה ולא בתדירה. לכן תשוקת האדם לעבור בכל זאת מדוע העובר עבירה אחת כמה פעמים ביום אותה עבירה עצמה כמו רכילות הנהוג בכל יום לעבור וידוע מאמר חכמינו ז"ל כיון שעבר אדם עבירה ושנה נעשה לו כהיתר וכיון שנעשה לו כהיתר מדוע עובר הלא אצלו אין חידוש אך היצר מפתה בכל יום ומראה חידוש בעבירה שלא היה אתמול. וזה כונת הגמרא מחדש עליו בכל יום (עיין בי"ד) והנה אמרו חז"ל במשנה כשבעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאים כשקיבלו עליהם הדין אמר הגאון ר' חיים המתקה על משנה הזה. זה כלל גדול בשני בעלי דינים הבאים לב"ד אין אנו יודעים דעתם אם באמת המה אינם יודעים עם מי הצדק לכן ילכו לבית דין להגיד להם הדין או שיודעים הדין אך שילכו פן ואולי יוכלו לרמות את הדיינים לשפוט להם דין מעוקל להוציא מחבירו ממון שלא כדין והנה הבחינה אחרי הגדת הדין להם אם תיכף כאשר יגידו להם ב"ד הדין וילכו בכבוד ולא יזעקו ולא יקלל איש את רעהו וגם לא יגדף הדיינים אזי המה צדיקים שהלכו רק מהעדר ידיעתם אבל אם יתעכבו אחרי הדין ויצעקו חמס ויחרף איש את רעהו וגם הדיינים אזי הסימן אשר רשעים המה שידעו רק שרצו לרמות פן יהיה הדיין אינו בקי ואז יצא משפט מעוקל וזה כונת המשנה כשבעלי דינים עומדים לפניך אחר הפסק יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקיבלו עליהם הדין הנה הגאון ר' ישראל מקאוונא חוקר כן הלא לפי' דין תורתינו הקדושה איסור דיני ממונות חמור מאיסור והיתר וכמפורש בתלמוד עבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר מדוע היצר מסמה עינים ולמה אם ימצא איש כלי חלב בכלי בשר בודאי ירוץ להמורה לשאול בודאי לא יאכל עד אשר יצא כאור משפט הספק אשר לו באו"ה והנה מדוע לא ילך איש אל הדיין לשאול פי הדיין הדן מתוה"ק בדיני ממונות לידע אם לא יש חלילה בידו עון גזל. אשר חלילה אין לו כפרה על זה בלתי אם שישיב הגזילה. הלא לפי האמת כאשר יהיה לאיש דין ודברים עם רעהו מחויב לילך בעצמו אל השופט לדרוש בלא רעהו. ולידע בבירור אם יש חלילה בכספו חשש גזל אשר בודאי דין גזל אינו בטל אפילו באלף אם יש תערובת גזל בכספו. ושאלת בטלים בששים מן הסתם אצל איש עני בודאי יש ששים ועוד נותן טעם לפגם כי סתם כלים של עני אינם בני יומן והאמת על זה יותר מה שהעבירה חמורה היצר בוער לעשות מן ההיתר איסור ומאיסור היתר ויש כמה היתרים אשר אין לו שחר אוי לנו על זה ובאמת מי שיש בידו אפילו פרוטה אחת הדין לילך אחרי הנגזל למדי. הנה הנהוג אצל אחינו בני ישראל למכור סחורה ולהונות איש לריע. ובל יביט על רעו אשר הוא רוצה לפרנס בני ביתו אם יפסיד. ועל זה אמר באלשיך הקדוש כי תמכרו ממכר לעמיתך אל תונו איש את אחיו מה אמר לשון ממכר כלומר שיכול למכור גם כן הסחורה שקונה ממך. ויפה אמרו ספרי מוסר כספך היה לסיגים סבאך מהול במים כונת הכתוב כן כי דרך הזייפנים להונות זולתו בהוראת היתר. כי אומרים אשר גם רעו רוצה להונות אותו דרך משל כאשר יקנה איש משקה מרעו אז מורה היתר לערב המשקה במים בחשבו אשר גם רעו נתן לו כסף סיגים לכן אמר כספך היה לסיגים מדוע שאומרים סבאך מהול במים שגם חבירך הונה אותך אבל באמת אתם כאחד רמאים. על זה נאמר לא תונו איש את אחיו אפילו שהוא אחיך ברמאות בכל זאת עליך מוטל ל"ת של לא תונו וזה כונת יתרו מה שאמר למשה רבינו הנה ידוע כשבעלי דינים כאשר ילכו לבית דין והפסק דין לא ישר בעיניהם כפי חכמתם ודעתם הכוזבת תיכף ישפכו בוז על הדיין ואומרים מדוע אתה יושב לבדך ולא תשאל דיין שני ומוסיפים אנשים ודיינים. אוי לאזנים שכך שומעות בחשבם אשר בשביל רוב הדיינים ישתנה הדין ובאמת הדין לא ישתנה בשום צד אפילו אם יוסיפו וירבו דיינים. כי האמת רק אחד והשקר הרבה דרכים לכן בראות יתרו אשר הבעלי דינים עומדים אצל משה רבינו כל היום ומריבים זה עם זה חשב אשר אינם מרוצים על פסק דין ואמר מדוע אתה יושב לבדך כלומר בלא דיינים וכל העם נצב עליך לריב עמך מבוקר ועד ערב (כי בכל מקום שנאמר נצים נצבים מחלוקת) ענה משה רבינו כי יבוא אלי העם אך לדרוש ה' לשאול שאלה כמו איסור והיתר לכן אמר כי יהיה להם דבר בא אלי כלומר אחד ולא אמר באו כי אחד בא לבד לשאול חוקי אלהים והודעתי להם כי המה צדיקים ואינם רוצים לגזול אחד לחבירו כי אם אשר לא ידעו האמת עם מי יבוא האחד לשאול את פי:

העיקר המביא לאדם הגזל הוא אך מהעדר אחדות ומגודל פירוד הלבבות ומגודל התנשאות אשר כל אחד רצונו להתנשא ולהשתרר על רעו. ובאמת עיקר הדברים במעמד הר סיני היה רק האחדות אשר זה אחד מהטעמים שלי מה שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית לפי דעתי היה בשביל אחדות כידוע אשר בעת צרה יחזק אחד לחבירו אפילו בעת מחלוקת לכן אם יהיה צרה כוללת אזי תיכף כל אחד יחזק לחבירו ויתיעץ אחד עם רעו ונעשו אוהבים זה לזה ומיום שחרב בית המקדש עדיין השטן מרקד בינינו לעשות שנאת חנם המעכבת הגאולה כי זה שורש כל העבירות ובעל תשובה מחוייב לשוב באותו מקום ובאותו מעשה ועדיין לא שבנו מחטאתינו. וכאשר ראה הקדוש ב"ה שיש שנאה וקנאה ביניהם ואינם יכולים לקבל בשום אופן תוה"ק אז מה עשה הקדוש ב"ה כפה עליהם הר כגיגית למען שיהיה עליהם אימת מות ותיכף חיבקו זה לזה ונשקו איש לרעהו באהבה לכן נאמר ויחן ונתן להם תוה"ק: דרך אגב נדייק ענין במאמרי חז"ל כאשר ידוע מאמר חז"ל בעת שנתן הקדוש ב"ה התורה לישראל טענו המלאכים תנה הודך על השמים. כי היה להם טענה על פי דין מדין בעל מצר והמה מצרנים לתורה שבשמים. לכן מדויק על השמים ומשה אמר רבש"ע שמא ישרפוני מהבל פיהם. כונתו כי המה אש ותורה נקראת אש וידוע אשר תורתנו היתה אש שחורה על גבי אש לבנה והמה מצרנים. אמר לו הקדוש ב"ה אחוז בכסא כבודי כלומר גם אתה קרוב לתורתי כי אתה יש לך אחיזה בכסא כבודי כי כל איש מישראל יש לו נשמה חצובה מתחת כסא כבוד של הקדוש ב"ה (עיין תוספות אהרן) ולפי הנראה בודאי לא רצו המלאכים שיקבלו ישראל התורה ומדוע בעת קבלת התורה כאשר אמרו נעשה קודם לנשמע מיד ירדו מלאכים וקשרו כתרים לכל אחד ואחד אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע מה שמחה היה למלאכים שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ומדוע שמחו. עוד הקשו המפרשים לפי דברי חכמינו ז"ל משמע אשר דבר גדול עשו שהקדימו נעשה לנשמע ומדוע בפרשת ואתחנן אמרו ושמענו ועשינו הקדימו שמיעה לעשיה ואחרי כן מפורש ויאמר ה' היטיבו כל אשר דברו מאי היטיבו הלא היה להם להקדים נעשה לנשמע עוד מאי כל מאי מרבה תיבת כל ויאמר היטיבו אשר דברו בלא כל ולהמתיק הענין על דרך חידוד אמרתי: דהנה בתוספות קדושין מבואר גבי מחלוקת אם מצווה ועושה עדיף או אינו מצווה ועושה עדיף ופירשו בתוספות הסברא דלכן מצווה ועושה עדיף כי העיקר שכר על מצווה מחמת שהיצר הרע אינו מניח לו לעשות המצוה והוא כופה יצרו והנה יותר שמצווה אזי יצרו גדול והוא כופה יצרו. לכן פסקינן גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה ונחקור בזה למשל אם יהיה בטל היצר הרע אזי בודאי אינו מצווה עדיף. והנה גבי לוחות ראשונות היה בטל היצר כידוע מאמר חכמינו ז"ל חרות על הלחות אל תקרי חרות אלא חירות חירות ממלאך המות חירות מיצר הרע. והנה כאשר הקדימו נעשה לנשמע המה בגדר אינו מצווה ועושה שעושים טרם שומעים ולכן בלוחות הראשונות הקדימו מחמת שהיו בגדר מלאכים שאין להם יצר הרע לכן היטיבו שהקדימו נעשה לנשמע שיהיו בגדר אינם מצווים ועושים אבל כאשר עשו העגל ושלט עליהם היצר הרע אזי בודאי גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה לכן אמרו ושמענו ועשינו לכן מדויק היטיבו כל אשר דברו בין מקודם שהקדימו נעשה לנשמע ובין כעת שאמרו ושמענו ועשינו:

הנה המלאכים שביקשו לקבל התורה היתה כונתם שיהיו בגדר מצווים ועושים ולכן אמר להם כלום יש יצר הרע ביניכם וכיון שאין בכם יצר הרע אדרבה אינם מצווים גדול לדעת תוספות ולכן כאשר שמעו אשר בני ישראל הקדימו נעשה לנשמע אז שמחו כי גם המה יהיו בגדר אינם מצווים לכן קשרו שני כתרים לישראל ולא לטובתם:

הנה עיקר ושורש פירוד הלבבות הוא מחמת הגאות ומדת גאוה הוא שורש פורה ראש ולענה מכל עבירות ראה מה שאמרו חז"ל כל המתגאה אין עפרו ננער שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו. להבין על מה אין עפרו ננער על חטא כזה מדוע המתקת לשון שכן בעפר בחייו הלא דבר הוא הנה באמת כאשר נחשוב חשבונו של עולם כמבואר במליצות חכמינו ז"ל נעשה חשבון חשבונו של עולם:

הנה ידוע מאמר המשנה מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה להמתיק הענין הנה ידוע אשר האדם נברא רק לעלות מעלה מעלה במעלות המדות להרים הנפש ולהשפיל החומר והנה האיש ההולך אחרי תאות לבו ואוכל וזולל אך למען לחזק גופו וחומרו לקיים מרבה בשר מרבה רמה הוא נמשל לאיש המפטם בהמות לשחוט הלא רק כונת המפטם שתהיה הבהמה שמינה ותיכף שתהיה שמינה אזי תיכף לשחיטה הובלה. ואם הבינה זאת הבהמה בודאי לא תאכל ולא תשתה אבל הבהמה אינה מבחנת זאת ואוכלת ושותה עד אשר סופה לשחיטה כן האדם אשר הוא בגדר הבהמות הוא מפטם גופו ואוכל בטוב לב למלאות רק תאות גופו ולעדן בשרו והטובה לסוף מאכילתו היא רק לאחר מיתה לרמה ותולעה וזהו כונת המשנה שתקות אנוש המה לאכול רק לרמה הטובה ולא לאיש האוכל. לכן אמר התנא האלהי מאוד מאוד הוי שפל רוח כי בשפלות רוח לא יאכל טוב ולא ישתה בטוב לב שתקות אנוש היינו מה שאתה מקוה מאכילה הוא טובה רק לרמה. והנה המשכיל לא יתגאה כי האם יתגאה שכן מה שדר בבית טוב הלא רק לשעה לשנה ומי שחושב תמיד ויזכור המות בודאי לא יתגאה כי הוא שכן בפה אבל מי שמתגאה מחשבתו אשר בודאי פה עלי אדמה עיקר חיותו והוא בעל הבית בפה לכן אין עפרו ננער ומדוייק מי שנעשה שכן לעפר בחייו ולא עשה עיקר מעולם הזה. כללו של דבר עיקר אחדות אהבת ריעים ואם יהיה אחדות אזי יעסוק באמונה ואם יעסוק באמונה אזי לא יגזול חבירו ולא יתגאה על חבירו ולא יעשה שארי עונות ואז יעשה כמאמרם ז"ל יזכור לו יום המיתה ואז יכול לבוא על מקומו בשלום ובאמת ועל דרך תורתנו הקדושה ועל זה צריך תמיד לעשות חשבונו של עולם:

תוכן העניינים

אהבת דוד (מאירוביץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה