אור ברסלב
אדיר במרום אדיר במרום › ואמר עוד וז"ל שערא דנפיק מבתר אודנין כוליה בשקולא וכו'

אדיר במרום· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]

אדיר במרום · ואמר עוד וז"ל שערא דנפיק מבתר אודנין כוליה בשקולא וכו'

ואמר וז"ל קוצין דשערי תליין בתקונוי וכו'

והוא כי באמת בכל מקום שיש פתח למעלה האור הפנימי יוצא משם, והאזנים כבר אמרנו שהן מעלים אל המוחין ולכן גם משם יוצא אור והוא מתפשט בב' מקומות בזקן ובראש. וזהו מה שהראה כי גם בזקן אמרו מקמי' פתחא דאודנין דיקנא שרייא, נמצא שהם תולין הדבר באוזן, ובאמת כך הוא שאור יוצא מן האוזן ומתפשט בזקן וכן לאחוריו בשערות. וסוד הענין הוא הנה אמרנו שהאזנים סתומות בא"א מפני שאינו עומד להשתנות בהנהגתו לפי התחתונים כי הסדר זה הוא בז"א שיש בו חסד ודין לפעול שניהם בזמניהם, אך פעולות הא"א כבר שמעת שהוא להחזיר הדין לחסד ולא יפעול דין לעולם אלא אדרבה הכל תלוים אם יתגלה הא"א או לא יתגלה כי כל פעם שהוא מתגלה ממתקו אמנם האמת שלצורך פתיחת האזנים למטה נמצאו האזנים האלה למעלה ולכן נעשה מהם תיקון גדול והוא כי הנה הקול עולה באזנים דז"א ושם הוא נבחן ונשפט כדלקמן בס"ד, ואז אם נשפט לטוב יוצא שפע טוב, אך ודאי שמי שיזכה שיגיע אל האוזן ההיא גילוי האוזן **(אצ"ל גילוי הא"א.)** מיד יהי' הקול נידון לטובה ומתקבל לרצון אפי' היו עליו קטרוגים הרבה שלא לקבל, נמצא שזאת היא פעולה פרטית לא"א וכיון שכן צריך שימשך ממנו המשך פרטי ג"כ בשאר התקונים, והענין כי מפני שהאזנים האלה נמצאות פקוחות לצורך התחתונים נוסף בשערות תיקון גדול והוא התיקון הצריך לכשיתעורר הא"א מפני התחתונים. ובאמת סדר ההתעוררות הוא מן התחתונים אל ז"א ומז"א יתעורר א"א, ונמצא שעלית הקול אל א"א הוא בדרך נסתר ופנימי ואינו מושג אך התולדה הנולדה מזה נראים בתיקונים, וזה האורות שאמרתי שיוצא בשערות כי בהם תלוים ההנהגה בדיקנא לפי פרטי חוקותי' דהשערות לפי הארות השורש כמ"ש לך כבר. והנה בז"א לא ימצא הענין כך כי הלא אף כשיעלה הקול לאזניו עדיין הדבר תלוי ועומד אם ישמע לטובה אם לא אבל בא"א אינו כך כי אין פקיחת אזניו אלא לטובה ולכן כשהושמה האוזן הושמה ג"כ התולדה אשר תולד משם לטוב, והנה המתקלא הוא עושה הכל, ובמקומות שצריכין החד"ר להתפשט כ"א בפ"ע לפעול בזמניהם כך נסדרים חד אריך וחד קצר וחד בינוני, כמו שפירש אליהו ז"ל בתפלתו בתקונים, אבל כאן אין ההנהגה אלא להחזיר הכל לחסד ולכן המתקלא לא יעשה אלא זה, וע"כ בשערי דז"א יש הקוצין דשער והנימין שהם קצרים וארוכים משא"כ בא"א שכולם בשיקולא חדא כי הכונה להחזיר כל המדות כ"א לחסד. והנה גם בתחלת הענין בכאן אמר [דלא נפיק נימא מנימא], וכאן חזר ואמר כולי' בשיקולא לא נפיק וכו', והענין כי באור היוצא מן האוזן היוצא ראשונה להיות המתקלא הזה פועל כך להשוות הכל כי זה מה שצריך לפי התחתונים. והנה צריך שתדע כי אפי' במקום שיהא המדרגות חד אריך וחד קצר וחד בינוני, הנה אעפ"כ כל מדרגות הקוצר יהיו כלם בהשואה הראויה להם וכן מדרגת האורך וכן הבינונית, והענין הוא כי כל עניני הספירות מהלכים תמיד בסוד העשר, וסוף כל דבר הוא מל' שבה נאמר כל הנחלים הולכים אל הים וכו', והוא מקום א' ששם מתייחדים כולם בחבור א' וזהו מה שצריך לתיקון ההנהגה שלא ישפיעו השרשים איש לעברו אלא כולם במל' שהיא מאנא דכולא והיא למטה וזהו התמימות הנמצא בכל עניני המאורות בסוד המל' המתממת. אבל בכאן נוסף עוד ענין אחר שלא יש אפי' החילוק של אריך וקצר ובינוני, וע"כ אמר [כולי' בשיקולא לא נפיק נימא מנימא] שהם ב' דברים ההשואה והתמימות, וזה נמשך מן האזנים היינו שזה מתחזק בכל השערות בחוזק נוסף ופרטי מכח האזנים כנ"ל, ועוד נוסף ענין אחר והוא תיקונא שלים:

ואפרש לך עתה סודו, הנה כתיב מעות לא יכול לתקן וחסרון לא יוכל להמנות, והענין כי לס"א יש שני שרשים, א' מסוד השבירה וב' מסוד מיעוט הירח, ופירוש הענין, הנה כיון שנשברו הכלים אז נעשה הבירור לצורך התיקון ומכל הספירות נדחה מה שנדחה שלא נראה לעמוד בקדושה ויצא הס"א, אך זה אינו נותן לה אלא המציאות שלה לבד, וא"כ לא הי' צריך להיות לה תוספת ושינוי אלא היא בריאה א' מסודרת בסדרה לעמוד שם בחק הבריאה, אך יען רצה המאציל ב"ה לצורך הבחירה שיהי' בה שינוי ושליטה, נעשה ענין מיעוט הירח, כי בהעשות הנוקבא שהיתה ראוי' להיות פב"פ עם ז"א בסוד שני המאורות הגדולים, נולד קטרוג של הס"א שנתעוררה, והוא כי באמת לא נתקנה המל' היטב להיותה בסוד שם ב"ן שהוא השבירה והוא לא נשלם תיקונו ומכה זה לא היתה יכולה להיות שוה עם ז"א שה"ס א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ואז נתמעטה, ובמיעוט זה ניתן כח לס"א להתפשט יותר ממציאותה הראשון, וסוד הענין אמלאה החרבה, והענין כי הנה אז לא נתמלאה הס"א מן חורבן המל', כי הט' ספירות שהם תוספת במל' כמבואר במ"א לא נטלו ממנה אבל נכנסו בתוך ז"א, אך אז קבלה הכנה שכאשר יחטאו בני אדם אז יהי' כך שתתמלא החרבה מהורבנה, והבן היטב סדר הענינים איך הכין המאציל ב"ה שורש לכל חקות ההנהגה. והנה על מציאות הס"א מסוד השבירה נאמר מעות לא יוכל לתקן, ולמציאות התפשטות הס"א מכח מיעוט הירח נאמר וחסרון לא יוכל להמנות, שהוא ממש גריעו דסיהרא, וסוד הענין הוא לכי ומעטי א"ע, שאין האורות מאירין בכל כחם שיש בהם אלא נעלם כחם ואינם מאירים אלא בחלק קטן שבהם. וזהו תמיד ענין כל הפגמים שכשהס"א אוחזת ומקטרגת מתעלם האור בסוד הסתר אסתיר פני וזהו למטה. והנה כשאין הס"א יכולה להסתיר האורות האלה אז נקראים האורות שלמים, והסוד ויבוא יעקב שלם, כי הלא הנה לא הניעהו החסרון מה שהשתדלה הס"א לעשות בו, והנה למעלה בא"א אין החסרון מגיע אלא אדרבה שם עומד הכל בסוד השלמות של המאורות עד שכשהוא מתעורר אדרבא הוא משלים החסרון שלמטה כיון שבו לא הגיע החסרון, וסוד הענין הוא והי' אור הלבנה כאור החמה, שהוא לעתיד לבוא כשיתעורר א"א כי לא יהי' עוד חסרון כי החסרון נמשך מלמטה אבל מלמעלה איננו כך לכן כשיתעורר הא"א משלים גם החסרון מלמטה:

ואמר תיקונא יאה תיקונא שפירא וכבר פירשתי לך למעלה מהו ענין יאה ושפירא, אך למעלה אמרו על הסדר הראשון שיש בא"א מצד תיקונו וכאן מדבר על הנמשך מן האוזן והוא מה שיתעורר לצורך התחתונים כנ"ל. ואמר עוד וז"ל תאיב למחמי וכו', ואפרש לך עתה ענין התאוה, כי יש אהבה ויש תאוה וחמדה שכולם קרובים בענינם זה לזה, אך באמת כל אחד מורה דבר בפ"ע וכן כתיב בענין עץ הדעת כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל, שצריך שתדע כי המאורות הם באהבה זה לזה. ופירוש הדבר כי כל המאורות אע"פ שהם כ"א הארה בפ"ע לפעולה פרטית הם רודפים זא"ז ויש קשר ושייכות קורבה ביניהם תמיד עד שכל הדברים הנעשים בא' יש בהם הסכמות כולם והתעוררות כולם מפני כח האהבה זאת, וזאת האהבה מגעת לנשמות ג"כ כי כן המאורות מתקשרים בהם והן נקשרים במאורות באהבה, וסוד זה היא התורה והמצות, וכן אנו מזכירים בתפלתנו בשבתות וי"ט, ותתן לנו ה' אלהינו באהבה כו', והנחילנו ה' אלהינו באהבה וכו'. אמנם הנה כתיב אוהב כסף לא ישבע כסף, וגם כתיב כי השביע נפש שוקקה, וז"ס גדול בעניני היחוד לדעת עד היכן הוא מגיע, ומן האהבה באמת נמשכת התשוקה וההפרש שבין זה לזה הוא כי האהבה היא קורבה וחיבור, והאהבה הולכת ומקשרת כל חלקי המאורות זה עם זה עד שבהתגברה מאד אז תולד התשוקה המתחזקת, כן הנה יעלו הדברים עד שהא"ס ב"ה העומד בתוך כל הספירות יהי' כולל אותם בכחו הפשוט ששם אין חילוק בין א' לא' וזהו סוף הדבקות וסוף היחוד המגיע עד א"ס. והבן היטב זה הענין כי הוא סוד גדול, וגם הוא ענין ארוך לדעת כח היחוד, ובאמת שכולם פועלים רק בהגיע הדבר אל הא"ס ששם הכל נכללים בא' ואז נקרא שכולם כוללין כולם ממש כי מה שא' כולל חלקים כמו כולם זהו ענין אחר שכל חלק מן המאורות משקיף על הכל, אבל ענין זה שאני אומר הוא ענין נוסף ע"ז כי כולם כוללים כולם ממש, והוא בסוד החזרה אל הא"ס, והוא ממש כמו שהרוח שבלב ששולח ניצוציו אל הגידים ובהם עושה ההרגש אך אינו נעשה בהם עד שיחזרו מיד אל השורש עצמו ושם נעשה בסוד הלב מבין, וכבר נתפרשו אלו הדברים במ"א בפי' תפלת אליהו ז"ל. והנה ע"כ אמר אוהב כסף לא ישבע כסף, כי כשהגיע אחד מן המאורות אל העליון ממנו בכח אהבה לא יגמור שם החיבור כי אדרבה אז תולד התשוקה ותעשה להיות מתדבק דבקות גמור, וכן להיפך מן העליון לתחתון, אלא באשר התשוקה תעשה את שלה לעורר היחוד כנ"ל אז הוא סוף הענין שא"א לחשוב יותר מזה, ולכן כי השביע נפש שוקקה והוא מל' שבגילוי המאורות נמשך ממנה התשוקה הזאת:

ואפרש לך ענין זה היטב. הנה כתיב וחפץ ה' בידו יצלח, והיא השכינה, ושבת נקרא חמדת הימים, וצריך לדעת מהו ענין החמדה הזאת, וכדי שתבין היטב אפרש לך סוד ד' הצריכין להודות, שבענינם אמר הפסוק השביע נפש שוקקה, ותבין מהו נפש שוקקה ומהו נפש רעבה. דע כי הנה כתיב ליוצא ולבא אין שלום מן הצר, וז"ס גדול מאד, כי מל' יש לה שתי בחי' מ' פתוחה וס' סתומה, ואם היא מ"ם פתוחה כל המאורות הם בפתיחה כלם באהבה וכולם בתשוקה, אבל אם היא מ"ם סתומה אז כל המאורות ג"כ בסיתום, והענין הוא שאם הדין מתגבר אז היא בסוד אבן שעל פי הבאר, והוא ענין ה' אותיות מנצפ"ך וסודם צ"ד. כמפורש במ"א שעליהם אמרו רז"ל אילה זו רחמה צר. והנה בהיות כך הכל הוא בסיתום, וע"כ ליוצא ולבא אין שלום, והנה מן הצ"ד הזה נמשכים סכנות לד' אלו הנזכרים במזמור, וזהו שאומר תמיד ויצעקו אל ה' בצ"ר להם וכו'. ואומר לך עתה למה הם ד' כי סודם הוא ם' סתומה שהיא ד' ווי"ן לד' רוחות, ובאמת ד' ווי"ן עולים כ"ד וסודם כ"ד צירופי אדנ"י שכולם מתקבצים בסיתום מה שבשעת הפתיחה הם שערים בסוד תרע"א וזהו ממש סוד ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים וכו'. והנה כל מי שנעשה לו נס צריך לברך, והסוד הוא כי בכח הברכה הזאת המאור שנתעורר לעשות הנס ההוא ההארה מתקיימת, והד' האלו חייבין להודות לפי מציאות ההארה המצלת אותם מן הסכנה. אבל עניני הפרטים לפי זה הצר שאמרנו, גם חבלי משיח הם בסוד זה, והסוד עת צר"ה היא ליעקב, והנה בהיותה כך סתומה נקראת מדבר שהוא סתום שא"א להוציא פירות, וע"כ אמר תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו, כי בהיותה מ"ם סתומה אינה נמצאת בסוד עיר מושב, ותבין היטב איך גם המדבר יוכל ליזרע אלא שאין יכול להוליד, וזהו ממש ענין המ"ם סתומה שהוא האבן שעל פי הבאר ובגלות אין השכינה נמצאת מפני הסיתום הזה. ותראה שמתחיל המזמור יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צ"ר, כי הגאולה היא סוף התיקון לצאת מן הצ"ר הזה שאמרנו, ואמר רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, והוא כי הנשמות הם רעבים מפני שאין יכולין לקבל מי הבאר, ויש מין שפע הנקרא אכילה ויש מין אחר הנקרא שתיה, והנשמות הם רעבים גם צמאים. והנה בהיות הדברים בסיתום, כמו שהמל' מכסה עצמה ומאספת אורה בסוד הסיתום הזה, כך הנפש באדם מאספת כחותיה אליה והיא כמו מתכסית במסך, ולכן העני חשוב כמה, וז"ס תפלה לעני כי יעטוף. ואומר לך איך נעשית תיקון זה הדבר, שה"ס הגומל לחייבים טובות, והוא כי צריך שהחסד יתרבה בסוד ור"ב חס"ד שאז עולה כמנין מנצפ"ך, ואז הפתח המ"ס הסתומה, ובאמת מקום המיתוק הזה הוא במקום גילוי החסדים אשר נקראים ממש ור"ב חס"ד שהחסדים נכפלים כמפורש במקומו, והחסדים האלה המגולים שבנו"ה הם מתפשטים להאיר בב' קוי הנוקבא, ואז הגבורות המתפשטות בקו האמצעי שלה הם נמתקות בכח החסד המתרבה עליהם והמ"ם נפתחת כנ"ל ואז אור יסוד אבא המתגלה מן החזה ולמטה ממתק את הגבורות האלה. וצריך שתדע כי החסדים האלה שבנו"ה נקראים חסדים טובים בסוד גומל חסדים טובים שבברכת אבות, אך סוד גומל ה"ס מזל העליון נוצר חסד שממנו יוצא אבא והאור שלו מתגלה, וזה היסוד דאבא היוצא חוץ מיסוד אימא, וסוד זה הוא גומ"ל שהוא כמנין ג' הויו"ת של מזל נוצר חסד ואח"כ קונ"ה הכל הוא מול ונק"ה המאיר ביסוד אימא, והנה זהו סוד יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, וזה החסד המתגלה בנו"ה הוא ממש המתקן ענין הצ"ר ומה שמתגלה בהוד ממתק יותר כי הוא לשמאל סוד החיצוניות הנזכר, וע"כ אמרו יודו לה' חסדו, וכן לעתיד לבוא שנאמר ועת צרה היא ליעקב בסוד חבלי משיח וממנה יושע בתיקון זה ממש של החסדים הממתקים את המנצפ"ך, ונפלאותיו ה"ס הפלא שהוא יסוד אבא המתגלה, וגם נמשך מן החכמה סתימאה שהיא שורש לאו"א כידוע. ואמר לבני אדם שהם הנו"ה ששם מתגלה כח זה למתק הגבורות, והנה כנגד זה נאמר וירוממוהו בקהל עם וכו', שהוא בסוד המל', ובמושב זקנים יהללוהו שצריך שיהיו ב' זקנים והם כנגד נו"ה המתקנים זה הדבר, והם המקבלים הכח מאבא המתגלה שם וגם מאימא, והנה אז נאמר כי השביע נפש שוקקה בי מתגלית נוקבא בסוד מ"ם פתוחה ואז נאמר וחפץ ה' בידו יצלח, כי בחי' החפץ מתגלה ונמצא בכל המאורות ואז מתעוררת האהבה וממנו התשוקה עד סוף היחוד ששם השביע נפש שוקקה ואז נפש רעבה מלא טוב, הנפשות המקבלות משם, והרי הבנת ענין האהבה והתשוקה. והנה התאוה ה"ס התשוקה, אלא שהאורות שיש בהם כח הזה להמשיך האחרים בסוד התשוקה להם נקרא תאוה. ותבין הענין היטב על הפסוק כי תאוה הוא לעינים, כי העינים הם סוד הראי' העומדת להתדבק או מלמעלה למטה בסוד ההשגחה או מלמטה למעלה בסוד הדבקות כמש"כ במ"א, והעינים האלה בהיותם מתדבקים במה שהוא כך בזה הכח של תאוה מיד נמשכים אחר הנראה ההוא בתשוקה שאמרנו, ונמשך מיד ונחמד העץ להשכיל כי כל החלקים פונין אליו. ואומר לך עתה למה באמת הי' כך עץ הדעת, אבל הסוד הוא כי הוא הי' ממש שורש הגוף שבו היו נמצאים אז אדם וחוה, והקדושה היתה מתחזקת כי אע"פ שעדיין לא הי' מתוקן לגמרי אבל לא הי' יכול להרע להגלות כלל כי הלא כך הוצרך לברוא הגוף של אדם וחוה שלא יהי' בו רע גדול אבל הי' להם להאמין לדברי הקב"ה שאסרו, ונמצא שאז הי' טוב למאכל כי כך הי' נראה שיהי' ראוי לפי המצב ההוא וגם שיהי' תאוה כי בהיותו משרשו ממש הי' ממשיך אחריו העינים, והנה עכשיו הבנת ענין התאוה, ותבין אותה בדברי הרשב"י זללה"ה כאן, שהוא נמשך מסוד האזנים, והוא כי אם לא היו שייכות לתיקוני א"א עם התחתונים כלל לא היתה זאת התאוה, כי בהיות המדות רחוקים מן המקבל א"א למצוא התאוה הזאת כי כבר שמעת היותה נמשכת מן הקשר והאהבה, אבל סוד האזנים כבר פרשתי שהם מה שמתעורר הא"א לפי התחתונים, ואז נמצא בהארתו האהבה וממנו התשוקה, והבן היטב. ונמצא שהצדיקים הם למטה בוו"ן ומגיע אליהם מן הא"א אורות מה שמגיע בבחי' מה שהוא מתעורר בסוד שמיעתו כנ"ל ואז הם מתאוים אליהם ושמחתם הוא כשמשיגים אותם להתדבק בהם שאז הוא סוד כי השביע נפש שוקקה וכו' והבן. ואמר עוד וז"ל עתיקא סתימאה דכולא וכו', והנה הענין כי למעלה אמר [מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא, ופירשתי לך שהוא התחלקות השערות לפי הגולגלתא, וכאן אמר י"ג נימין כו', והוא כי באמת אלף אלפים רבוא שערות יש כנ"ל והם כולם צינורות להשפעה כ"א יוצא ממבוע מיוחד כמ"ש, ואין שתי שערות יוצאין ממבוע א', א"כ כולם הם מיני הארות משונות זו מזו ותלוים בגולגלתא ואין שום דבר במקרה אלא צריך שא' יהי' ראוי לו להיות נתלה במקום א' ואחר במקום אחר לפי המדרגות הבונות את הגולגלתא עצמה וע"ז אמר מתתקני קוצי דנימין כנ"ל, אבל כאן אומר עי"ג נימין וכו'], וזהו התחלקות אחר בסוד ההנהגה לי"ג נימין וכל נימא עומר במקומו נגד הפנים, וזהו התחלקות האחוריים שאמרנו למעלה:

ואומר לך למה אמר פה [עתיקא סתימאה], הנה סתימאה נקרא הא"א מצד החכמה שבו, והאמת שבחכמה הוא מנהיג ההנהגות בסוד כולם בחכמה עשית, כי היא המות המחשבה שבו. והנה י"ג נימין מתחלקין בחילוק זה בכח האוירא שבו ג"כ ג' הויו"ת וחד דכליל לון כמבואר במ"א, וכיון שהם צריכין לעבור דרך שם לכן נעשין י"ג. אך האמת הוא שהח"ס מוציאה אותם כך מפני האוירא, ופירוש הענין הוא כי הלא תראה שאינו אומר ענין זה של י"ג נימין בראשונה אלא בכאן ושם אומר חשבון אחר של אלף אלפים כנ"ל. והענין כי כבר שמעת סוד ניצוץ ורקיע שהם אור סתום עומד במקומו אז אור מתפשט, והסוד יו"ד וא"ו, וע"כ אנו אומרים שהנימין הם ווי"ן כי הם משיכא דמבוע וכנ"ל. וצריך שתדע כי גם נו"ה דעתיק נכנסין בתיקון זה השערות כמ"ש בסדר הו' תיקונים דרישא. אך האמת הוא כי הרבה פעולות נעשות עד שיהיו השערות נכנסין בכל מה שצריך להם, הנה החומר שלהם הוא הארה היוצאות מהח"ס כנ"ל, אך זאת ההארה אינו עושה אלא המבועים לבד שהיא מתקבצת במקומות רבות מן העור של הכתר והם יודי"ן, אך הכח העושה אותן נימין בסוד ווי"ן הוא מה שניתן בהם מבחי' הגולגלתא עצמה כנ"ל והוא מה שלקחה הגולגלתא מן הח"ס בהתחברה בה, אך זאת ההארה עצמה אמת שהיא מתקבצת אל המקום שהיא מוציאה המבועין המוכנסין כבר, אך אמת הוא ג"כ שבכאן מתלוה כח העתיק כי הוא המתקן כל דברי הא"א בפרט בראש שלו ששם שורש ההנהגה, והנו"ה של עתיק שהם עצמן סוד ווי"ן מאירים שם ומתקנים כל ההארות האלה ומעמידים אותם בסוד ווי"ן. ותבין מכאן קשר גדול שיש לשערות עם האונים כי שניהם נתקנין מנו"ה דעתיק, ולכן נפיק אבתרוי דאודנין, והי' ראוי אפי' שיכסו אותם אלא שכח המתקלא מסלקה לאחוריהם כנ"ל. אמנם צריך שתבין עוד כי הח"ס מוציאה הווי"ן שלה שהם התפשטות אורה דרך הפנים והיינו הדיקנא, אבל פה לא הי' לה להוציא האודות אלא שהגולנלתא מושכת אלי' ממנה אור, והאמת כי בכח האוירא הוא זה כי האוירא עומדת באמצע ומחברת הכתר והחכמה והיא מקפת וסובבת את החכמה ויש בה כח להמשיך ממנה אורות ולהוציאם לחוץ דרך הגולגלתא, והנה בהתחבר הכתר עם החכמה ע"י האוירא כ"א מהם נוטל חלק חבירו ודאי, וכמ"ש בענין הארת האור הנ"ל. ונמצא שהאוירא נוטלת מהח"ס והח"ס מהאוירא ומסוד זה יוצאות השערות האלה, וע"כ אע"פ שמציאותם מחכמה התחלקותם מכח האוירא שהוא כמעט הפועל יותר בענין זה ואז מתחלקין לי"ג, והוא ממש סוד וא"ו כתיקון הניתן בהם מעתיק כנ"ל, ולכן כאן אחר האונים הזכיר דבר זה כי בהיות השערות בחינתם ואז מתפשט מכסוי מקורות כנ"ל. ואמנם תדע שמה שאמר [סתימאה דכולא], הי' לכלול גם ענין האוירא בשם זה וקראו סתום בכל בחינותיו, כי באמת גם האוירא סתום וגם הקרומא מפסיק נ"כ אליו שלא יתפשט אל החכמה. והנה זהו החילוק הא' הנמצא בנימין מצד היותם וא"ו, ואח"כ כולם כוללים הרבה קוצין עד שבא החשבון אלף אלפים רבוא עם כל שאר החילוקים הנזכרים למעלה:

תוכן העניינים

אדיר במרום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה