אגרת שמואל על רות· רבי שמואל די אוזידא
פרק ב
פסוק א
ולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז. ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו ותאמר לה לכי בתי. ותלך ותבא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים ויקר מקרה חלקת השדה לבועז אשר ממשפחת אלימלך והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים יי עמכם ויאמרו לו יברכך יי. ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדי מואב ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים ותבא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט. ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשרה אחר לא תעבורו מזה וכה תדבקון עם נערותי. עיניך בשדה אשר יקצורין ותלכנה אחריהן הלא צויתי את הנערי' לבלתי נגעך וצמית והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים ותפול על פניה ותשתחו ארצה. ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה. ויען בועז ויאמר לה הגד הגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום. ישלם יי פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם יי אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו. ותאמר אמצא חן בעיניך אדוני כי נחמתני כי דברת על לב שפחתך ואנכי לא אחיה כאחת שפחותיך. ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחומץ ותשב מצד הקוצרים ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר. ותקם ללקט ויצו בועז את נעריו לאמר גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה וגם שול תשלו לה מן הצבתים ועזבתים ולקטה ולא תגערו בה. ותלקט בשדה עד הערב ותחבוט את אשר לקטה ויהי כאיפה שעורי'. ותשא ותבא העירה ותרא חמותה את אשר לקטה ותוצא ותתן לה את אשר הותירה משבעה. ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום ואנה עשית יהי מכירך ברוך ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז. ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא ליי אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגאלנו הוא ותאמר רות המואביה נם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקון עד אם כלו את כל הקציר אשר לי ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא יפגעו בך בשרה אחר ותדבק בנערות בועז ללקט עד כלות לציר השעורים וקציר החיטים ותשב את חמותה:
ולנעמי מודע לאישה וגומר כתוב הר"ר שלמה ן' אלקאבץ הלוי ז"ל בא להורות עוצם שלמות שתים נשים אלו נעמי ורות כי עם היות לנעמי מודע לאישה איש גבור חיל והיה האיש ההוא גדול לא השליכה יהבה עליו נעמי ולא הודיעו דבר ורות גם היא הטתה שכמה לסבול את אשר לא נסתה כי בת מלך ריא ובכל זאת השליכ' נפשה מנגד להחיות נפשה ונפש חמותה. ופה מקום ספק איננו קטן והוא בהיות בועז איש גבור חיל ירא אלקים וסר מרע איך לא חשה נפשו היקרה על הנשים האלמנות והאומללות עד שהוצרכה רות ללכת על כל גרנות דגן והוא העיד שקדמה לו ידיעה בכשרות רות וטובתה כמ"ש הוגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך וגומר וכמ"ש בהיותו מודע לאלימלך בן אחיו והאיך התנכר אליו ועיני אלמנתו יכלה באופן שהוצרכה למכור חלקת השד' אשר לה כי לא תספיק חת אשר לקטה לכל צרכי הבית וכן אמר להלן חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי ואם היה טרם לכת למואב היה המוכ' אלימלך לא נעמי כ"ש כי לא יעלה על הדעת שאלימלך ימכור שדהו ודעתו לשוב לארצו כנראה מלגור בשדי מואב לגור ולא להשתקע כ"ש שהיה לו צאן ובקר וגמלים שהוליך עמו למואב כמו שכתבנו בשם רז"ל ולא היה מוכר השדה ומוליך המקנה באופן שאין ספק כי בבא נעמי ורות סמוכה עליה והמה יחפות רגל לובשות בלויי הסחבות וכמו שקדם למעלה שהוצרכו נעמי למכור חלקת השדה לכסות בשר ערותן והשאר תאכלנה מעט מעט עם מה שתביא רות ורות בשערה בנפשה כי לא יספיקו דמי השדה לאכול ולשבת בבית כדרך כל כבודה בת מלך מפני זה הוצרכה לגוף רגליה בשדות ללכת אחרי הקוצרים ומכ"ז חטא בועז גדול ורב עד שאינו רחוק שנא' כי על בלתי התעוררות זה כיון הנביא בשכתב מודע ביו"ד ולא בוא"ו כקריאתו להורות כי התנכר אליו ולא נודע במעשיו היותו בן אחיו כמשפט להולכי תום לחוס על דל ואביון ומבשרו לא יתעלם ואלמנותיו לא תבכינה:
והר"ר שמריא האיקרטי ז"ל חשב שהתחסד עמהן וכי בבואן לבית לחם הלך להקביל פניהם במנחה כדרך הקרובים וכי על כן אמר אשר לא עזב את החיים ואת המתים כי בחייהן התחסד עמהן ודברים כאלה הנאמרי' בדרך נבואה. והר"ר יצחק עארמאה ז"ל עמד על הספק הזה והתירו וזה לשונו וקשה איה גמילות חסדים של בועז איש גבור חיל ממשפחת אלימלך להתעלם מבשרו ושתבא כלתו ללקוט אחרי הקוצרים באחת הנבלות וכל ישעו וכל חפצו שלא יגערו בה ובאמת היה ראוי להושיבה ולכלכלה שם עם חמותה בכבוד כמו שמחוייב לעשות לאיזה עני בן טובים ויש לומר שמתחילה כשראה אותו והוגד לו מצניעותה וחסידותה וזריזותה מיד נכנסה כלבו ונתן עיניו בה להכניסה בביתו אלא שרצה לבודקה ולהכירה היטב בהמשך הזמן לפי שהיא נכריה ויש לחוש ולכן צוה לה שלא תלך ללקוט בשדה אחר ושתקבע ישיבתה עם נערותיו והוא עצה נכונה מאוד ואולי רוח הקודש נזרק בפי' למה שאמרה בתשובות אלה הדברים מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואמרו ז"ל מלמד שנבאתה בעצמ' שהוא מכיר' באישות. ועוד שם במדרש גושי הלום למלכות כד"א כי הביאותני עד הלום וזהו שאמרה נעמי בשובהה לא בועז מודעתנו אשר היית עם נערותיו כלומר לפי הקורבה לא היה ראוי שתהיה עם נערותיו אלא בכבוד עמו בבית רק שכיון להכירך היטב ולזה השיאתה עצה נכונה לפי עניינה ותנאיה כשרות רות ומעלת בועז והשקפותיו והסכמת נעמי בהתחבר כל אלה ד' שם ובם להסכים על ידיה והעד הפרי עכ"ל הן אמת אם היות הדעת הזה בתחלת העיון טוב ויפה וכאשר יובא בכור ההשכל והבינה נראם היותו בלתי מספיק וכמעט אומר בלתי נאות וזה כי נמצא לפי זה צדקות בועז וחסדו עם רות כענן בקר וקרוב לאתנן יותר מצדק' אחרי שנתן עיניו בה להכניסה בביתו ולבודקה יפה יפה היה עושה עמה מה שעשה ועל כן אמר לה שלא תלך בשדה אחר ודברי' כאלה בלתי ראויים לבועז הצדיק וכשנעלם עין מזה או ניפהו או נצפהו מחוץ היתכן כי לבדוק לרות ילבין פני נעמי ואלמנה לא ייטיב:
והנראה אלי בהיתר זה הספק הנה הוא ככר קדם לנו דעת ר' יצחק בגמ' פרק המוכר את הספינה אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל מתה אשתו של בועז היינו דאמרי אינשי עד דלא שכיב שכבא קיימא מנו ביתי' וכן בפ"ק דכתובות והא בועז אלמון שנשא אלמנה ואין ספק כי היא היתה אשה בת גדולים ונפשו מרה עליה ובבואנה נעמי ורות בעת ההוא עת רעה לא היה לו לבועז להטפל ולפקח בעניניהם כי הוא היה עסוק בהספדו באופן שלא ראו זה את זה ובמלאת שבעת ימי אבלו הלך בועז לחלקת שדהו ואם שהיה מן הראוי שהקוצרים יקדימו לו שלום מצד חשיבותו והיותו בעל השדה להיות עדיין אבל לא שאלוהו כדין וכהלכה הוא שואל בשלום אחרים ששרויין בשלום ואחרים אינם שואלים בשלומו דאין לו שלום וזה טעם ויאמר לקוצרים ד' עמכם וכמו שיבוא בס"ד וכשמוע בועז בא נעמי ורא' את רות מלקטת אחרי הקוצרים שפט בצדק כי נעמי קיימה בעצמה ושונא מתנות יחי' ושהיה לה שדה ודברים אחרים כמו שנראה מפסוק כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי אשר יראה שהיו להם שדות וכרמים והשכל מחייב שלא מכרו מהם ובר כי לא הותר להם למכור כדאמרינן בסיפר' מנין שאין אדם רשאי למכור שדהו ולהניח אפונדתו וליקח בהמה וליקח לו כלים וליקח לו בית אא"כ העני וכו' וכן בפסיקתא ובודאי שכשהלכו עדיין הלכו בעושר ולא הותר להם למכור כמדובר ואחרי שהיו לה שדות ולא רצתה למכור יראה שיש לה על מה שתסמוך ויהיה זה כמו כן תשוב' לטוב הגואל הקרוב שהתיצב על על דרך לא טוב ולא חמל עליהן וכן לכל בני יהודה כי שרים רבים נכבדים המה סוף דבר בועז הצדיק חשב שהיה לנעמי על מה שתסמוך למלאכה וכי אין מזונות רות עליה שלחה על פני השדה ללקט אחר אשר תמצא חן בעיניו ואחרי שאין מדעת נעמי להנות בעוד יש לה אינו מן הראוי להעבירה מדעתה וגם לרות אינו מן הראוי לשלוח לה שום דבר פן יהיה לבוז אחרי שהוא אלמון והוא אלמנה ודי להתיר לה פיסת בר בצינעא ע"י הקוצרים וכבר הורונו ז"ל פחדת בועז מהחשד בפסוק אל יודע כי באה האשה הגורן אמרו כל אותו הלילה היה בועז שטוח על פניו ואומר רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שלא יתחלל שם שמים ובכן יצא בועז צדיק בדינו בדבר הזה לפי שיעורי. הגם הלום אחרי כתבי דברים הללו ראיתי אמרי הה"ר יוסף זלה"ה מסכימים עם מה שכתבתי ושמחתי עכ"ל:
ולי נראה לתרץ קושיא זו למה בועז הצדיק התנכר אליהן והניחן בחוסר כל עד שהוצרכה רות ללכת וללקוט לקט שכחה ופיאה כדי לזון את נעמי אבל אפשר שהכתוב בעצמו תירץ זה כי אלו לא היתה אלא נעמי לבדה בוודאי שלא היתה מניחה בועז אלא היה מכניסה לתוך ביתו ומושיבה בקתדרא ולה מטה ושולחן וכסא ומנורה כי עצמו ובשרו היא ומבשרו לא היה מתעלם וזהו בעצמו מה שאמ' הכתוב ולנעמי מודע לאישה וגומר כלומר אילו לא היתה אלא נעמי לבדה בודאי שמודע וקרוב היה לה ובודאי שהיה מכניס' לתוך ביתו בקרוב ובפרט בהיותו איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז ולא העלים עין משתיהם אלא כדי שלא יחשדו אותו שנתן עיניו ברות והעד לאמת החשדה שישלח להם בכל יום מתנות ומגדנות וכדי להנצל מהחשד העלים עין משתיהם אף מנעמי כי בהדי הוצא לקי כרבא וכאשר ראתה רות כי בשלה הצער הגדול הזה גם על נעמי כי לא חשבה שמפני החשד התנכר אליהן אלא מפני כי נעמי היתה באה בחברות אשה זרה ונכרים על כן העלים עין משתיהן כי לא רצה להתאכסן לשתיהן על כן ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו כלומר אם בעיני בועז לא מצאתי חן כלל עד שבשבילי ריחק גם אותך ובשלי הצער הזה עליך א"כ עלי מוטל הדבר הזה ללכת ללקט אחר האיש אשר אמצא חן בעיניו ללקוט בשדהו ולכן כאשר אמר לה בועז אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה אז השיב' לו מדוע מצאתי חן בעינך להכירני ואנוכי נכריה נחשבתי בעינך עד עתה ולהיו' שהיה בועז בוש מלומר לה שמפני החשד נמנע מלהביאם אל תוך ביתו וגם לא שלח אליהם שום דבר לא ממאכל ולא מלבוש כדי שלא יחשבוהו האנשים לאתנן זונה ולהיות לו בושה לומר לה טעם זה להרחקתו אותם על כן ענה לה דברים אחרים ואמר לה הוגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך וכל זה כעורבא פרח והשיאה לדבר אחר ולדבר על לבה על כל הטובה אשר עשתה ושהשי"ת ישלם לה פעלה ומשכורתה:
פסוק ב
בהיות שלמעלה אמר ולנעמי מודע לאישה ואפשר שכוונה לומר כי מיד בבואן שמה אשר היה בתחלות קציר שעורים מיד נודע לנעמי מודע ועשה מעשה קרוב ויצא לקראתה להקביל פניה ולגמול חסד עמה ויהי כי ראתה רות הקרוב הזה לנעמי מיד אמרה אלכה נא השדה הכונה לשדה בועז קרובך ואלקטה בשבלים אחר אשר ידעתי כי אמצא חן בעיניו להיותו קרובך ובשרך ותאמר לה לכי בתי ואמר לנו הכתוב כי לח הוצרכה לשאול איזו היא דרך שדה בועז כי האלהים אנה לידה מבלי שאלה כלל וזהו ויקר מקרה חלקת השדה לבועז:
א"נ אמרה לא אעשה כשם שעושים כל המלקטים בשדות כי קודם שימצאו חן בעיני בעל השדה לוקטים ולפעמי' אחרי החילם ללקוט מוצאים חן בעיניו ולפעמים אינם מוצאין חן כלל לא בתחלה ולא בסוף ולכך אמרה כי לא תתחיל ללקוט עד אשר תמצא חן תחלה בעיני בעל השדה ואח"כ תלקט וזה ואלקטה אחר אשר אמצא חן בעיניו לא קודם מציאת החן:
א"נ אחר שאמר אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וצוה את נעריו אל יגערו בה אז לא הביא' את אשר לקטה ויהי כאיפה שעורים אבל עתה אמרה ואלקטה בשבלים עם שבליהן אלקטה ואבא אל הבית ואחר כן אחבוט אותו בתוך הבית:
ואפשר עוד לומר בכוונת הכתוב ותאמר רות המואביה אלכה נא וגומר לא אעשה כדרך הנשים שרוצות לטייל בשדות שהולכות ומלקטות לאטם כרי להתעכב בשדה זמן רב אלא אלכה והנני באה תיכף ומיד וזהו נא דקאמר להורות על מהירות בואה וגם לא אלך משדה לשדה אחר כדרך שאר המלקטים כי אם אל המקום הראשון אשר אנך שם אהיה וממנו אשיב אל הבית וזהו השדה דקאמר לומר כי לא תלך כי אם אל שדה אחד וגם לא אלקוט יותר מדיני כי שני שבלין לקט שלשה אינן לקט וזהו שאמר ואלקטה בשבלים מיעוט רבי' שני':
א"נ אמרה אלכה נא השדה ואלקטה ולא אלך עם בני אדם שאינם מהוגנים אלא אלכה ואתלוה בדרך עד בואי השדה ללקוט עם בני אדם מהוגנים וכשרים וזהו אחר אשר אמצא חן בעיניו מרוב ענותנותו עמו אלך וכן עשתה כי הלכה ובאה אל הדרך והיתה רואה אנשים שאינם הגונים וחוזרת לביתה עד כי ראתה אנשים הגונים ואחריהם הלכה בחברתה וזהו שאמר ותלך ותבוא ותלקט כי הלכה ובאה עד כי האלהים אנה לידו אנשים כשרים שתתלוה עמהם ובזה ידוייק שלא אמר ותלך ותלקט ותבוא:
א"נ אמר ותלך ותבוא ותלקט ולא אמר ותלך ותלקט ותבוא הודיענו גודל צניעותא כי כדי להיות תמיד פניה אחר הקוצרים כדי שלא יסתכלו בה ויתנו עיניהם בה היתה הולכות ובאה כי אף שהיא היתה מלקטות אחורי הקוצרים מ"מ לפעמים הקוצר מחזר עצמו אל צד אחר לקצור מה שבצדדים ופינה לכאן ולכאן והיא היתה מכוונת בזה כי כשהיה הקוצר מחזיר פניו ופונה למקום לא היתה יושבות במקומה כי אז יוכל לראותה אלא היתה הולכות ובאה תמיד כדי להיות אחורי הקוצר ומסתתרת עצמה אחריה':
א"נ אמר זה להודיע גודל חריצותה כי היתה מלקטות קל מהרה כ"כ עד שהיתה מלקטת כל הנשאר אחרי כל הקוצרים כי אף שהיה שם שורה גדולה של קוצרים היא היתה הולכות ובאה כ"כ בזריזות עד שהיתה מלקטות הנשאר אחרי כולם כי היתה הולכות מאחרי זה לאחרי זה וכן על זה הדרך אחרי כולם ואחר כך חוזרות ובאה אל מקומה הראשון ומלקטת הנשאר עתה אחרי הקוצר הראשון והולכות אל שאר הקוצרים וזהו שאמר אחרי הקוצרים כי סיבות הליכתה וביאתה היתה כדי ללקט כל הנשאר אחרי כל הקוצרים א"נ אמר כן להורות על נדיבות לבו של בועז כי היה נדיב נדיבות יעץ כי דרך כל בעלי השדות לצוות את פועליהן הקוצרים שיתנו לב לבל ישכחו הרבה כי אחרי שנפל מאתם יעברו על לאו לא תשיב לקחתו ובועז הצדיק לא היה מצוה כן אל קוצרי שדהו כי הוא חפץ שישכחו הרבה כדי לשמח לב העניים והאביונים ועם זה נבין מה שאמר הכתוב להלן וגם שול תשולו לה לא אמר ותשולו לה וגו' כי זה כבר היו מצווים כן מבועז שישולו לה מן הצבתים כדי שיהיה לקט הרבה לעניים אבל עתה ברות צוה להם עוד שיוסיפו שכחה הרבה וזהו שכפל ואמר ברות וגם שול תשולו לה באופן שנראה מכאן שבועז היה חפץ שישכחו הרבה כדי לשמח לב העניי' ואמר הכתוב כי כ"כ היתה הלקט והשכחה שהיה בשדהו כי אף שלקטה בהליכה אף בביאתה בדרך אשר הלכה בה בתוך השדה היתה מוצאת ללקט עוד וזה מריבוי הלקט הנמצא בשדה אשר קרה מקרה ללכת שמה אשר היה לבועז הצדיק אשר היה ממשפחו' אלימלך שלעולם היה מצוה את קוצריו שישולו וישכחו מן הצבתים וז"ש ויקר מקרה חלקת השדה לבועז וגומר:
א"נ אמר ותאמר רות המואביה אל נעמי כלומר עם היות מואביה ודרך המואבים להיות אכזרים ובפרט בענין המזונות כמו שאמר הכתוב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ורות עם היותה מואביה ריחמה על נעמי חמותה ורצתה לרחם עליה לזון ולפרנס אותה אף אם תתבזה היא ללכת ללקוט כשאר עניי ישראל ולא עוד אלא שחילת' את פני חמותה שתתן לה רשות ללכת וזהו שאמ' אלכה נא השדה ואין נא אלא לשון בקשה וכאילו אמר נא אלכה השדה ואמרה ואלקטה בשבלים כלומר ולא בעמרים כי אולי ירע בעיני בעל השדה או בעיני הקוצרים ויכלימוהו ועל כן מצינו לקמן שהזהיר בועז לקוצרים גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה אבל היא בצאתה אמרה לנעמי שלא תלקט אלא בשבלים ואמר אחר אשר אמצא חן בעיניו כלומר מאחר אשר בזה האופן שאמרתי בוודאי אמצא חן בעיניו כלומר לפחות בין כל הקוצרים אשר בשדה ימצא איש אחד ביניהם אשר יהיה איש כשר והגון ואני לא אלקט אחר כל הקוצרים רק אראה ואבחין הקוצר אשר אמצא חן בעיניו ולא ירע לו בלקיטתי אחריו אלך בלבד וכיון שאמרה לה כל התנאי' האלו ידעה כי אשה כשרה היא ולא מלבה היתה יוצאות רק על צד ההכרח על כן אמרה לה לכי בתי כלומר ידעתי והכרתי שאת צדקת כאילו את בתי על כן אמרה לכי בתי:
פסוק ג
ואמר, ותלך ותבוא ותלקט לא אמר ותלך ותלקט ותבוא סמוך ההליכה לביאה להקישם ומקיש ההליכה לביאה כי כשם שהבאי' בעת בואם מהשדות נושאים בר ולחם ומזון ששים ושמחים בביאתם אמנם בהליכה דואגים כי אינם יודעים אם יביאו שום דבר או יגערו בהם או לא ימצאו אמר עתה ברות כי כך היתה שמחה בהליכה כמו בביאה כי אחר שמן השמים הביאוה לידי מדה זו הכל קבלה עליה בסבר פנים יפות ותלך ותבוא ואיתקש ההליכה לביאתה והכל בשמחה ובטוב לב ותלקט בשדה אחר הקוצרים הכוונה כי עם היות שהיא חשבה שהלואי בכל הקוצרים תמצא אחד שיהיה ראוי והגון כדי שאלך אחריו ושלא יהיה רע עין וכמו שאמרה אחר אשר אמצא חן בעיניו ועתה מצאה את כל הקוצרים הגונים וכשרים באופן שלקטה אחרי כל הקוצרים ולעיל אמר אחר וכאן אמר אחרי לפי שאילו לא היתה הולכות אלא אחר קוצר אחד לבד ללקוט השכחה שהוא שוכח בנקל היה לה ללקוט שכחת קוצר אחד ובודאי שלעולם תהיה הולכות סמוך אל הקוצר לכן אמר אחר דכל אחר הוא סמוך אמנם עתה שמצאה חן בכל הקוצרים והלכה ללקוט אחרי כל הקוצרים שכחות כולם בוודאי שבין הזמן שהיא עסוקה ללקוט שכחת כולם יתרחקו הקוצרים ממנה כי הם קוצרים והולכים ועל כן אמרה אחרי כי אחרי הוא מופלג ונתן טעם למה הלכה אחרי כל הקוצרים לפי שקרה מקרה שהלכה בחלקת השד' לבועז אשר ממשפחת אלימלך ונקטינן דמושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים הא לדבר אמת כל משרתיו צדיקים ולכן כיון שראתה שהיו כולם צדיקם הלכה אחרי כל הקוצרים כדאמרן:
ובמדרש ויקר מקרה א"ר יוחנן כל הרואה אותה מריק קרי. דרשו זה מדלא קאמר קרא ותיקר חלקות השדה וגומר והיה כינוי ותיקר שב אל רות ולמה אמר ויקר לשון זכר כי בזה הוצרך לומר מקרה ששב כינוי ויקר שהוא לשון זכר אל המקרה וכאילו אמר ויקר המקרה שלה חלקת השדה וגומר ובזה הלשון האריך הכתוב למעניתו ללא צורך ולכן דרשו כי ויקר שב אל איש הזכר הרואה אותה שהיה מריק קרי והכוונה ויקר האיש מקרה בסיבתה אבל עדיין צריך לדעת איך נמשך עם זה סוף הפסוק דקאמר חלקת השד' לבועז וגו' ואפשר דלעולם רז"ל לא מפקי קרא מפשטיה וממשמועותיו אלא מדשני קרא ואמר ויקר מקרה כדאמרן רמז ברמז אותה הדרשא שכל הרואה אותה כו' גם אפשר כי לפי שכל הרואה אותה מריק קרי על כן האלהים אנה לידו חלקת השדה לבועז שכל משרתיו היו צדיקים ולא יפגעו בה בשדה אחר פן יתעללו בה:
ועוד אפשר שהשמיענו שכל הרואה אותה מריק קרי ואפילו הקוצרים אשר היו בחלקת השדה שבודאי היו צדיקים כל הרואה אותה מהם היה מריק קרי לרוב יפיה ותוארה:
ומורי זלה"ה כתוב אומרו אחר אשר אמצא חן בעיניו הדבר קשה כי היתה אומרת בפיה שהיתה חפיצה ורוצה לקיטת השבלים כמעט כמו אתנן המציאות חן ואפשר שמלת חן מצאנוהו בכל מקום מצד הטוב לא מצד הרע כדכתיב כי לוית חן וגומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם וכיונה רות בדבריה שלא תלך ללקוט כי אם אחר האיש אשר תמצא שיש בעיניו חן רצה לומר שמשתמש בעיניו בעבודת ד' ולא בראייה אסורה שאם היתה רואה אותו משתדל להביט ולהסתכל בה הרי ניכר היות בעיניו רשע לא חן והיתה בורחת מאצלו וסרה מאחריו הרחק כמטחוי קשת עכ"ל:
ובמדרש ותלך ותבא עד כדין לא אזלת ואת אמרת ותבוא ר' יהודה בר סימן אמר התחילה מסיימת לפניה את הדרכים. וכוונתם ז"ל שבעת לכתה היתה מסיימת את הדרכים לצורך ביאתה כדי שלא תטעה בביאתה למצוא הדרך ופשוט הוא וכן פירש מורי זללה"ה וכתב שכן נראה לו עיקר וגם כתב שאפשר שתהיה כוונתה שאחרי שהלכה חזרה לבוא בכל הדרך ההוא כדי לסיים את הדרכים ואחר כך חזרה ללקט עכ"ל:
עוד כתב מורי זלה"ה שיתכן לומר על דרך הפשט כי באולי חלקת השדה לבועז היתה סמוכה לעיר יותר משדות אחרים ואע"פ שהיא תכף ומיד פגעה בחלקה ההיא מ"מ הלכה עוד משם והלאה אולי ימצא אחרים במציאות חן יותר וכמו שהיא הבטיח' אחר אשר אמצא חן בעיניו ולכן הלכה שדות הרבה ואח"כ חזרה ובאה ללקט בחלקה אשר הניחה כי לא מצאה חן כמו בחלקה ההיא ויקר מקרה במציאות חן חלקות השדה לבועז עכ"ל ורב אחרון כתוב אחר אשר אמצא חן בעיניו כלומר בעיני בעל השדה והכתוב קצר. ותלך ותבא וגומר רז"ל דרשו עד כדין לא אזלת ואת אמרת ותבא ר' יהודה בר סימן אמר התחילה מסיימת לפניה הדרכים ואפשר לומר שהגיד הכתוב חריצות הנערה שלא עמד בטלנית אפילו רגע אך לעולם היתה הולכות ובאה בתוך השדה ומלקט' ודקדק הכתוב ואמר אחרי הקוצרים להגיד מה שאמרו רז"ל בסמוך למי הנערה וגומר שאמר כיון שראה אותה בועז התחיל שואל עליה כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה כל הנשים מלקטות בין העמרים וזו מלקטות מן ההפקר והיינו אחרי הקוצרים ולא עמהם שלא ללקוט בין העמרים ולא לצחק עם הנערים עכ"ל:
והרשב"א הלוי ז"ל כתב דע שאלהינו יתברך שמו ברא השוטרים הרודים בעם הם הנקראים בפי חכמי האמת קליפות והם נקראי' רעה ועל זה נאמר לא תאונה אליך רעה כלומר הזהר שלא תעליל עליך הקליפה הנקראות רעה עלילות ברשע ותאונה לשון תואנה כך פירשו בספר הזוהר בפרשת וישלח יעקב ובפרשת ויהי בשלח ועל זה נאמר יש רעה חולה כי הקליפה הזאת הנקראת רעה שולטות באדם הכילי ההוא ומחזקת אותו לחולה ואינה מנחת אותו לאכול באופן שהוא מחליא' אותו כך דרשוהו בספר הזוהר בפרשת בשלח ושם נאמר כי על זה נאמר הכתוב עושר שמור לבעליו לרעתו כי הרעה הנאמרת משמרת העושר ההיא ואינה מנחת אותו לעשות טוב ולא להנות ממנו עד שיבוא בעליו של העושר ההוא כי איש אחר יאכלנה הכלל כי הקליפה הזאת נקראת רעה וגם בעליו נקרא רע עין, ושלמה צווח אל תלח' את לחם רע עין כי הוא מרשות הקליפות ועל כן הזהיר' התורה ולא ירע לבבך בתתך לו כי הצדקה היא מצד הטוב ולכן אין לערב רע עמה ולכן פיה פתחה בחכמה אחר אשר אמצא חן בעיניו כי לא יהי' רע עין אבל שיהיה טוב עין עכ"ל:
ותאמר לה לכי בתי כתב החסיד הר"ר יוסף יעבץ בנמוקיו לא מפני מיעוט ערכך אצלי אני מסכימה לכך אלא שהשעה צריכה לכך וזה טעם בתי עכ"ל, ותלך ותבוא כתוב הר"ש ן' אלקביץ הלוי אפשר שתהיה הכוונה על כל הימי' כי תמיד כל היום היתה הולכות ובאה עד כלות קציר השעורים וקציר החטים עכ"ל:
והר"ר יצחק עראמה ז"ל כתב ותלך מבית' ותבוא השדה ותלקט, והר"ש ן' אלקאביץ הלוי כתוב ז"ל ואני שמעתי שיערה כמה מהלך היתה יכולה ללכת ובהגיעה לסוף הגבול המשוער אז ותבוא ותלקט כי אם היתה הולכות ומלקטות היתה הולכות ובאה ומשאה על שכמה ובזה תקל הטורח כי תוך עד סוף הגבול ואז בבואה היתה מלקטות באופן כי בהיות המשא כבד ובזה מן הקלות מה שלא יתעלם עכ"ל:
ואומרו אחרי הקוצרים כתב הר"ר יוסף גאקין ז"ל למדנו מוסרה שלא לקחה אפילו ממה שבצידי הקוצרים כי אם ממה שאחריהם שכבר הניחוהו לדעת או נתייאשו ממנו וגם כדי שלא יסתכלו בה לא הלכה כי אם אחריהם עכ"ל ויקר מקרה חלקת השדה כתב הר"ר יצחק עארמא ז"ל ויקר מקרה כענין אנוכי בדרך נחני ד' בית אחי אדוני כי מה טוב הזדמן לצדיקים בלא ספק, ובמדרש כל הרואה אותה מריק קרי שהיה קשה בעיניהם לייחס ענייני זו אל המקרה ודרשוהו ליופי עכ"ל, ובמדרש לקח טוב ויקר מקרה מלמד שמלאך הוליכה כענין שנא' ויקר אלהים אל בלעם עכ"ל ועם זה אפשר שיובן מה שאמר הכתוב ותלך ותבא ותלקט כי כיון שהמלאך הוליכה כיון ששמה לדרך פעמיה ללכת תכף באה אל השדה כהרף עין על ידי המלאך שהוליכה וזהו ותבוא ואח"כ ליקטה:
פסוק ד
והנה בועז בא מבית לחם וכיון שראה אשה יפה כזאת בשדה אשר כל רואה אותה מיד רואה קרי כאמרם ז"ל בויקר מקרה וגו' לכן ויאמר לקוצרים ד' עמכם להצילכם מיצה"ר ואל יעזוב אתכם ביד יצריכם הרע המפתה אתכם ליתן עיניכם באשה הזאת ויאמרו לו יברכך ד' כי גם לך צריך ברכה זאת. או אפשר אמרו לו כי לו לבדו ברכה זאת לא להם לפי שהוא אלמון ואינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו. והראב"ע ז"ל כתוב ויאמר לקוצרים ד' עמכם לעזור אתכם בעבור שהם עמלים יברכך ד' שיתן ברכה בקציר עכ"ל, ואני אומר שאפשר שהם אמרו לו יברכך ד' לפי שהוא נתאלמן מקרוב ואפשר שמיום שמתה אשתו לא בא לשדה כי היה אבל ולא בא אלא באותו היום ולפי שלמדונו רז"ל כי השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה על כן אמרו לו יברכך ד' כלומר ימציא לך אשה הגונה כדי שתהא שרוי בברכה:
א"נ אמר להם ד' עמכם בהיות שמצות רבות תלוית בענין הקצירה אם בעזוב עומר שכח' שלא לשוב לקחתו וגם בלקט והפיאה ושלא לגעור בעניים הבאים ללקט רק לקבלם בסבר פנים יפות וכיוצא על כן הזהירם ואמר להם הזהרו באופן שיהיה ה' עמכם ולא יסתלק מביניכם ולכן הוי זהירין לבלתי תחטאו רק קיימו כל המצות התלויות בקצירה בסבר פנים יפות וכיון שראו שבהיות הוא בעל הקציר ובעל הממון עם כל זה היה נותן בסבר פנים יפות ומזכירם על הנתינה א"כ מי שהוא טוב עין הוא יבורך ראוי הוא שיבורך ולכן ברכוהו ואמרו לו יברכך ד' כלומר יברכך בממון וכמו שדרשו ז"ל בפסוק יברכך ד' וישמרך, אי נמי לפי שבועז באותה שעה פגעה בו מדת הדין זו מדת אלקים ומת אשתו על כן לא מצא ברכה יותר חשובה מזו להתפלל עליהם שלעולם לא יתנהג עמהם במדת אלקים שהוא מדת הדין אלא שם ההויה שהוא רחמים הוא יהיה עמהם וז"ש להם ד' עמכם והם השיבו ואמרו לו יברכך ד' כלו' יאמר די לצרותיך ולא יתנהג עמך עוד במדת הדין מדת אלהים אלא במדת רחמים וז"ש יברכך ד' שהוא מדות רחמים, אח"כ מצאתי קרוב לזה בהר"ש אלקבץ הלוי ז"ל:
ורב אחרון כתב והנה בועז בא וגו' מגיד גודל השגחת השי"ת שגם שבועז אפשר שלא היה הולך שם אותו היום עכ"ז לזכות הצדקת הזמינו הקב"ה שם והיינו דקאמר והנה בועז בא וגומר ויאמר לקוצרים וגומר אפשר להעיר למה לא הזכיר הכתוב שראה בועז את רות ואח"כ שאל עליה אלא אמר בועז לנערו וגומר בזולת הגדת ראייתו אותה ולכן אומר דאפשר דבועז הבין מרחוק בשדהו והכיר במילוי עינו שהיתה שם נערה מחודשת בלתי רגילה ללכת שם וחשב שמא היה בלב הקוצרים דבר בליעל אשר לא נכון ולכך כשבא אל השדה תכף אמר להם ד' עמכם כאיש מתמי' על דבר זה שאמר מה זאת לכם ד' עמכם יהיה והם השיבו יברכך ד' בכל משלח ידיך כי אין פרץ ואין יוצאת אתנו:
והר"ש ן' אלקביץ הלוי ז"ל כתב האמת כי עתה שלמו לו ימי אבלו שבעה ועדיין הוא שואל בשלום אחרי' ואחרים אינם שואלים בשלומו ולכן הוצרך הוא להתחיל בשאלה תחלה ויאמר לקוצרים ד' עמכם עכ"ל וקרובים דבריו לדברי בפירושי ראשון שפירשתי:
פסוק ה
ויאמר לנערו הנצב על הקוצרי' למי הנער' לא אמר מי הנערה כדי לדבר בלשון קצר כדרך החכמים המדקדקים בדבורם וזה שאם יאמר מי הנערה והם ישיבוהו רות עדיין צריך אח"כ לשאול למי היא בת מי היא או אשת מי הוא כי לא יכיר בה בשמה להיותה אשה על כן שאל מתחילה למי הוא כדי לדבר בלשון קצרה:
א"נ בועז רצה לידע אם היא אשת איש או פנויה אבל היה בוש לשאול שאלה זו בפירוש שמא יחשדוהו כי נתן עיניו בה לישא אותה כי אלמון היה ובנקל יחשדוהו על כן שאל בסתם למי הנערה הזאת כלומר ברשות מי היא ולמי הנערה שאם יאמרו בת פלוני היא יהיה הוכחה כי פנוי' היא ועדיין היא ברשות אביה ואם היא אשת איש וכבר יצתה מרשות אביה בודאי שיאמרו אשת פלוני היא ועל כן שאל למי הנערה הזאת. והנער הנצב על הקוצרים בשמעו כי שאל להכירה ואמר למי היא ולא אמר מי הנערה וגו' הבין הוא כי כוונתו אם יש לה בעל וזהו למי היא היא אשת איש או פנויה וחשב מחשבות כי נתן בועז עיניו בה על רוב יפיה ורצה שיגלה את אזניו אם היא פנויה ליקח אותה לו לאשה:
פסוק ו
ויען ויאמר הרחיב פה האריך לשון לספר לו בגנותה ושלא היתה ראויה להנשא לאיש כמוהו בתחלה אמר עליה דברים אשר לא כן יאמר שהיתה מסלסת בשערה ומקשטת את עצמה ועושה מעשה נערות וזהו נערה דקאמר וכמו שאמרו ז"ל אצל והוא נער דיוסף עושה מעשה נערות ואפשר גם כן שבאומרו נערה כיון לומר שאינה ראויה אליו שהוא זקן ובא בימים וזו נערה קטנה ולא יאות לזקן כמוהו כפי שניו וגם אם כדברי רז"ל היתה בת ארבעים שנה אם כל זה כ"כ היתה יפיה כי גם אם היתה בת ארבעים היתה נראית כבת שבע או כבת עשר ועל כן אמר נערה וכמו שדרשו ז"ל בשרה בת מאה וגו' ועוד כי מואביה היא ואפשר שרמז בדבריו שלא היה יכול לישא אותה כי לא יבוא עמוני ומואבי כתיב וזאת היא מואבית והנער אפשר שלא ידע ההלכה דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית שעדיין לא נתחדשה ההלכה דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. מה שכתבתי בפי' נערה מואבי' מצאתי אח"כ בהרשבא הלוי ז"ל שפירש כן:
ועוד אפשר שכיון באומרו מואביה היא כלומר עדיין לא נתגיירה בכל לב ובכל נפש כי עודה מחזקות ברשעתה וזהו מלת היא יתירא דקאמר כלומר כי עדיין היא מואביה ואמר השבה עם נעמי כלומר שכל סוף מגמתה בבואה פה לא היה לאהבת ד' ולחסות תחת כנפיו כי אם לאהבת נעמי וזהו השבה עם נעמי ואף גם זאת האהבה כבר אבדה כי זאת האהבה היתה לה בצאתה משדי מואב ועתה כעת אין לה אפילו האהב' ההיא וזהו משדי מואב דקאמר כי אז בעת צאתה היתה לה אהבה עמה ועתה לא כן:
ואפשר גם כן שכיון באומרו משדי מואב כלומר ראה מאיזה מקום שבה יחידה עם נעמי לבדה משדי מואב ובוודאי כולם שטופים בזמה והתעללו בה כי ממי יפחדו שלא לבוא עליה ואשה שהתעללו בה ערלות ערלים אינה ראויה אליך ויוסף עוד לספר בגנותה מה שאין בה ואמר כי היא חשודה בגזל ותאמר בלבה אלקטה נא כלומר נא כעת לעת הקוצרים לא אשלח ידי כי אם בלקט כדרך החסידים ואחר שירחקו מאצלי אספתי עומרים שלמים ואגזול אותם ולא יראו בי להיות' רחוקים ממני והעד שזו היתה כוונתה ראותי כי ותבוא ותעמוד ונתערבה כאן מאז הבוקר ועד עתה להמתין עד שנתרחק מאצלה כדי שתוכל לגזול אשה כזאת צריך האדם לשמור ממנה ולבלתי עזבה להכנס בביתו בדרך קבע כי תגזול כל אשר בבית וזהו שאמר זה שבתה הבית מעט כלומר אשה כזאת שיש לה דופי זה צריך שלא תכנס בבית אחרים אלא מעט פן תגזול כל אשר להם:
והרשב"א הלוי כתב נערה מואביה היא כלומר שאף אם נאמר שהיה נודע להם חידוש הלכה דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית לאו משנת חסידים היא ואינו מן הראוי שמי שיקוה לצאת ממנו שבט המושלים ישא עמונית או מואבית ואף אם תהיינה מותרת הלא תראה הגואל פלוני אלמוני כמה ברח מזה כמי שנשכו נחש ולמה יקחנה בועז שהוא גדול ממנו בתורה התמו בנות ישראל הכשרות אשר הורתן ולידתן בקדושה ועוד השבה עם נעמי משדי מואב כי נתגדל' בין צרי עין אשר לא יאות לאיש כמוך נדיב על על נדיבות יקום והנה אליעזר עבד אברהם ביקש ליצחק נערה מורגלת בנדיבות והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה וגומר ואמרה שתה וגומר אותה הוכחת לעבדך ליצחק ואחרי שזו הורגלה בין צרי עין ודאי תהיה מורגלת בצרות עין ומה גם בהיותה מואביה אשר הצרות עין טבעי להם באופן שתהיה צרת עין בטבע ובהרגל עכ"ל. אי נמי לא אמר מי הנערה הזאת אלא למי הנערה לפי שבועז בראותו אשה כזאת יפה כלבנה ברה כחמה אמר בלבו בודאי הגמור כי אחד מהקוצרים קדשה כבר כי אי אפשר שלא יתנו עיניהם בה ובפרט נער הנצב על הקוצרים שהוא יושב ובטל כי הקוצרים שהם טרודים במלאכתם אפשר שלא היו להם פנאי לראותה אבל הנער הנצב על הקוצרים אפשר שהוא קידש אותה לו בשוה פרוטה ועל כן שאל ממנו למי מכולכם מקודשת הנערה הזאת וכיון ששמע הנער הנצב על הקוצרים דברי אדוניו שהיה חושדם שקדשו אותה ואם תהיה פנויה עדיין ישאנה לו כי חשק ביפיה עד כי חשד אותם שלא היה אפשר שלא קדשוה כבר לרוב יפיה התחיל לדבר בגנותה ואמר כי אינה הוגנת לו כי היא נערה מואבי' והיא מהם אשר שנא ד' אלהים וגם מזלה רע עד כי לא נשאר לנעמי מכל בניה ובנותיה כי אם היא לבדה כי מעת אשר בא אל ביתה צרה ויגון מצאה לה ובסימן רע באה ובמזלה הרע הרגה את בעלה וזהו שאמר השבה עם נעמי לבדה כי לא נשאר לה אלא היא לבדה באה עמה וגם היא מעם הפרוצים בעריות וזהו משדי מואב וכאומרם ז"ל שהיו פרוצים בעריות ובהכרח היא ג"כ תהיה פרוצה כהם:
א"נ סיפר מפריצותה כי בשלמא נעמי שהיתה אשה זקנה שתבא בדרך לבדה לא תפחד כלל כי מי יביט בפניה אבל אשה בחורה ויפה כזאת השבה עם נעמי שתיהן לבדנה בדרך וממרחק רב כזה משדי מואב בודאי שאשה פרוצה היא שאלמלא היתה צנועה היתה מפחדת שלא יפגעו בה אנשים שאינם מהוגנים ויתעללו בה ואף אם נאמר שלא פגעו באדם והיא לא נטמאה מ"מ אם היא לא היתה פרוצה לא היתה שמה לדרך פעמיה עם נעמי לבד בלא חברת אנשים כל זה מורה על רוב פריצותה ואף גם זאת יש לה שהיא עצלנית ואינה חפיצה אלא להיות יושבות ובטלה כל היום כי באה אל השדה ותאמר אלקטה בדבור פיה לבד ולא עשתה מעשה כלל הבטיחה לעשות ולא פשתה ותבוא ותעמוד עומדת ובטלה מאז הבוקר ועד עתה ועל כן לא אמר ותבוא מאז הבוקר ותעמוד עד עתה כי אין הכוונה שעמדה שמה מן הבוקר אלא שעמדה בטלה ולא לקטה דבר מאז הבוקר ועד עתה כל אלו המדות הרעות יש אתה וזאת היתה לה כי נחרבה ביתה בזמן מועט על רוב פשעיה ומיד מת בעלה כי מדותיה המגונות גרמו שתשב בביתה זמן מועט ותחרב ביתה כי אולת בידיה תהרסנה:
א"נ אמר כי הראתה סימני טהרה כחזיר ולבה יקבוץ און לה כי אמרה אלקטה אחרי הקוצרי' רחוק מאוד מהם להראות שאני צנועה ועל כן ותבא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה להמתין שנתרחק מאצלה ואז תתחיל ללקט כדי שלא נסתכל בה ויהי כן ד' עמה כאשר זאת היא כוונתה כי אם כוונתה להתעכב בשדה הרבה כי מדתה להיות אשה אשר בביתה לא ישכנו רגליה ואינה רוצה לישב בבית כי הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה וז"ש זה שבתה הבית מעט כלומר זה אין זה כי אם רוע לב שרוצה לשבת בית מעט ולכן המתינה שנתרחק מעליה ולא מרוב צניעותה אלא מפני כי שבת' הבית מעט ובבית' לא ישכנו רגלי':
הנה פירשתי דברי הנער לגנאי של רות. אח"כ מצאתי להרשב"א הלוי שפירש כן במה שאמר הכתוב זה שבתה הבית מעט ועוד כתוב כי עד אתה דבר בגלויות טבעים אליה היותה נערה ומעם טמא ומתגדלת עם בלתי הגונים ואלה הגנויו' ואם הם רבי' אינה היא סבתם ועתה דיבר בגלויות הרגליים אשר הוא סיבתם ואמר ראשונה שיש לה עין רעה לא יספוק לה כל השדה כולה וזה יראה הלקיטה אם בכמות ואם באיכות ואולם באיכות אמר אלקטה נא ואספתי בעמרים מה שאין בו דין לקט כי אם בשבלים והיה זה מהמגיד שקר מפורסים כמו שנראה ממאמרה אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אמנם זה להוציא דיבה עליה אמר היפך מאמרה ואם נחזיק בדברי רש"י שהם שני דברים לקט ושכחה גם יורה על הנאמר כי לא תתפייס בזה או בזה אלא בזה ובזה ואמנם בכמות אמר ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה כי לא יספיק לה שעה אחת או שתים אבל כל היום כולו וביען בעת ההיא עדיין לא היתה עת האוכל כנראה מהמסופר לפני' מפליג בקדימה ואמר מאז הבוקר ולא אמר מהבוקר כאלו רצה בזה שהיתה מעוררת השחר ובטרם יכיר איש את רעהו היתה באה וזהו מאז הבוקר ועד עתה עכ"ל:
והנה עד עתה פירשנו כל דברי הנער הנצב על הקוצרים לגנאי וכל הדברים אשר דיבר הנער על רות הכל שוא ודבר כזב וגדול עונו מנשוא אם לכך כיון להעליל על אשה כשירה דברים אשר לא היו מעולם והמה מהגנאי אשר המשורר ע"ה נתרעם על מספרי לשון הרע במזמור הושיעה ד' כי גמר חסיד וכדי שיוסרו מספרי לשון הרע יראו ויקחו מוסר אבאר פירוש המזמור שאמרו דוד ע"ה כשה ה בורח משאול והיו הולכין ובאים לשאול לגלו' אזנו היכן דוד שרוי כענין הזיפים שאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו ואלו היו מראים פני' לדוד והיו מבטיחים אותו שישב ביניהם ולא ימסרוהו ביד שאול עד שלכך הוצרך לשאול באורים ותומים היסגרוני אנשי קעילה ויאמר יסגירו וזה בוודאי כי אנשי קעילה היו מבטיחים אותו שישמרו אותו ולא יסגירוהו ולכן שאל אם ישמרוהו כדבריהם או יסגירוהו ואמר לו ד' שלא יבטח בדבריהם כי יסגירוהו ולכן אמר הושיעה ד' כי הריני קרוב למיתה שימיתני שאול כי כולם רוצים להסגירני ביד שאול וז"ש כי גמר חסיד ועל עצמו אמר כן כענין שאמר שמר' נפשי כי חסיד אני ולכן אמר הושיע' ד' כי גמר זה החסיד כמעט שימיתוהו שאול ואנשיו והרי הוא הולך למות לפי שפסו ואפסי אמונים מבני מאדם ואין איש אמת בארץ שהרי כולם מבטיחים אותי ובקרבם ישימו ארבם להסגירני כיד שאול ושוא ידברו איש את רעהו וגומר אמר כי כ"כ הורגלו לדבר שוא ודבר כזב עד שאינם מדברים איש את רעהו בשפתותיהם רק בלבותם כשזה מדבר יודע חבירו כי שקר הוא מדבר ושהדברים הם הפך ממה שהוציא בפיו וזה משיבו דברים לפי דבריו וגם בתשובתו יש בלבו הפך מה שאומר בפיו וחבירו מבין כי בלבו דבר אחר הפך ממה שאומר בפיו באופן כי בלב ולב ידברו זה מבין לבו של זה וזה מבין לבו של זה ובזה הם מדברים בלבם ולא בפיהם:
א"נ ביען כי צריך לאדם להפך יצרו הרע ליצר הטוב ושיסכימו שניהם לעבודתו ית"ש ולאהב' אותו כענין ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך אמר כי אלו הרגלו כ"כ לדבר שקר עד שאף יצרם הטוב הושוה והוסכם ליצרו הרע לדבר שקרים וז"ש בלב ולב ידברו השוא והשקר בב' הלבבות ובב' היצרים הם מדברים כי נהפך יצרם הטוב ליצה"ר ואמר יכרת ד' כל שפתי חלקות לא לבד המדברי' אתי השקר ולשאול האמת אלא אף המדברים לי האמת ולשאול השקר גם אלו יכרתו לפי שאלו אומרים שבסיבות לשונם יעלה במעלה גדולה וז"ש אשר אמרו ללשונינו לגביר ויעלה במעלה בסיבות לשונינו כי כבר דברנו טוב עם שאול וכן עם דוד באופן כי איזה משניהם שימלוך על ישראל ייטיב עמנו וז"ש שפתינו אתנו כבר שפתינו הכין לנו הכנה לעלות במעלה איזה משניהם שיהי' אדון לנו וז"ש מי אדון לנו כי מי שיהיה אדון לנו וימלוך על ישראל יאהוב אותנו כי שפתינו הכין לנו להיותינו אהובים בעיני שריהם וביען כי גם ענוש לצדיק לא טוב וכמ"ש דוד במקום אחר אל עון פלט למו באף עמים הורד אלהים אשר המפרשים פירשוה בתמי' על און פלט למו ואני אומר כי אפשר לפרשו בניחותא כי גם ענוש לצדיק לא טוב ולא הוה רוצה שיענשו בעבור האון שעשו לו כן אמר על און אשר עשו לי איני תובע כעת עלבוני אלא בעידן ריתחא שיהי' לך אף בעמים אז הורד אלהים אותם אשר עשו לי און ובעידן ריתחא יענשו אגב אחרים ולכן אמר כאן אין אני אומר כי על הרעה הזאת אשר הם עושי' לי שמשקרים בי יכרתו רק משוד עניי' ומאנקת אביונים שכבר הם חייבים ממקום אחר על אותו און יכרתו ויהיה עתה כי על פי דרכו אנצל גם אני מידם וז"ש עתה אקום יאמר ד' על מה שהם חייבים מקדמת דנא עתה אקום כי על פי דרכו שאנקם מהם אשית בישע את זה החסיד כשתמיד הוגה בתורתו יומם ולילה וז"ש אשית בישע יפיח לו אמרות ד' כלומר על פי דרכו אושיע את דוד שיפיח לו תמיד אמרות ד' כלומר שהוגה תמיד בתורה וכיון שהוזכר התורה סיפר בשבחה וז"ש אמרות טהורות יובן במ"ש ז"ל מצינו שעיקם הכתוב שנים ושלשה תיבות שלא להוציא דבר מגונה מפיו שנאמר מן הבהמה אשר איננה טהורה וז"ש אמרות ד' כלומר אם תראה בתורת ד' אמרות רבות אל יקשה בעיניך שהיה יכול לדבר בלשון קצרה ולומר בהמה טמאה דע לך שאין זה עיקום כי אין בתורה עיקמנות ואם עיקם שם היינו כדי שלא להוציא דבר מגונה מפיו ולומר טמא רק רצה לומר אמרות טהורות אמנם האמת כי התורה ככסף צרוף בעליל לארץ ואם תקשה ותאמר ממקום שבאת משמע שאינה ככסף צרוף שהרי שם כתוב גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה ואיכא למידק אמאי לא ערבינהו וליתנינהו בהמה ועוף בחדא מחתא ולכתוב הכי מכל הבהמה הטהורה ומעוף השמים תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ואי הוה כתיב הכי לא היה צריך לחזור ולכתוב פעם אחרת שבעה זכר ונקבה ותו איכא למידק כי היכי דנקט בבהמה חלוקות טהורה ואשר לא טהורה אמאי בעוף לא זכר כלל חלוקות אשר אינני טהור ואם נאמר כי לא הוצרך להזכירו משום דממילא משתמע מן חלוקות בהמה טמאה אם כן גם חלוקות עוף טהור למה כתביה דהא הוה משתמע מחלוקת בהמ' טהורה דמאי שנא באופן כי לכאורה משמע כי מה שחזר ואמר גם מעוף השמים תקח לך שבע' שבעה הוא מיותר הני שבעה שבעה לכך הודיענו המשורר כי גם אותם שבעה שבעה דנקט בעוף מזוקק הוא אותו שבעתים והוכרח לעשות חלוקה בפני עצמו בעוף ולא לערבינהו בבהמה וזה כי ידוע הוא כי קרבן העוף הוא קרבן העני אשר אין ידו משגת היה מביא שתי תורים או שני בני יונה והנה ידוע הוא מה שצוה הוא ית' להביא ז' ז' מן הבהמה טהורה היינו כדי שיהיה לו לנוח להביא מהם קרבן ואם היה מערב קרא העוף אם הבהמה הטהורה הוה אמינא דודאי מה שצוה השי"ת ז' ז' העיקר הוא בשביל קרבן הבהמה שהוא קרבן חשוב ומתנה הראוי להתכבד אמנם העוף כדי נסבה לפחות כדי שלא לבייש גם קרבן העני אמנם הייתי אומר כי עיקר צווי ז' ז' לא היה אלא מפני קרבנות של הבהמה לכך רצה הקב"ה לגלות כי כך חשוב בעיניו ית' הב' תורים של העני כמו הקרבן של העשיר ולכך עשה מהעוף חלוקה בפני עצמה ופסוק בפני עצמה בצוותו שיפריש ויקח מהם שבעה שבעה וז"ש פסוק בפני עצמו ובמלת גם להורות כי שקולין הם ויבואו שניהם וז"ש גם מעוף השמים ז' ז' ולזה לא ערבינהו אלא נקט בהם פעם אחרת ז' ז' להודיע כי שוה הוא לפניו ית' קרבן העני לקרבן העשיר ולכן לא עשאו טפל לערבינהו עם הבהמ' הטהור' וכתב בעוף לחודי' פעם אחרת ז' ז' וז"ש מזוקק שבעתים כי כפי הטעם שאמרנו גם אותן השבעתי' שכתוב שני פעמים הוא מזוקק להודיענו כי לפני ית' חשוב קרבן עני לקרבן עשיר ומטעם זה מפורש אצלי מאי דכתיב בפרשת ויקרא כי בקרבן העשיר כתיב אם עולה קרבנו מן הבקר ובקרבן הפני כתיב ואם מן העוף עולה קרבנו ולמה לא אמר ואם עולה קרבנו מן העוף אלא כוונתו להודיענו האמור כי בתחלה אמר אם עולה קרבנו מן הבקר כלומר ידעתי כי העולה האמיתות אשר היא חשוב' בעיניך היא מן הבקר כי היא היותר עולה חשובה אמנם אני באתי לחדש לך כי אם יהיה מן העוף עולה קרבנו ומלת עולה קרבנו היא גיזרה כי אפי' שיהיה מן העוף אני מחשיב אותו לעולה שלימה וזהו שאמר עולה קרבנו ונחזור לענינינו כי לכך נקט גם בעוף שבעה שבעה בלחודייהו להשוות קרבן העוף לקרבן בהמה וז"ש בכאן מזוקק שבעתי' ואחר שסיפר בשבח התורה משום כיון שהזכירו סיפר בשבחו חזר לענינו הראשון ואמר אתה ד' תשמרם כלומר ואם אתה ד' חפץ על כל אלה אשר עשו לשומרם ואין אתה חפץ להמיתם וז"ש אתה ד' תשמרם כלומר אם אתה להיותך בעל הרחמים כי כן מורה שם זה אתה אומר לשומרם על הפחות הצילם מידם וז"ש תצרנו מן הדור זו לעולם והנון של חצרנו היא דגושה והוא כנוי אל היחיד הנזכר אשר אמר עליו אשית בישע האיש אשר יפיח לו ויהגה באמרות ד' אמרות טהורות לפחות אם תרצ' לשמור את הדור ואתה ד' תשמרם לפחות תצרנו לזה שיפיח לו אמרות ד' תצרנו ותצילנו לו מן הדור זו לעולם וכ"ש כי למה זה ועל מה זה יהיה מזלם קבוע תמיד ברום הגלגל כי ראוי הוא כי כשם שגלגל חוזר בעולם כי לפעמים האדם ברום המעל' ולפעמים למטה לארץ עני ואביון כן יהיה ג"כ לאלו כרשעים כי יחזור גם הגלגל חוזר חלילה ולא יהי' קבועים במסמרות במעלתם וז"ש סביב רשעים יתהלכון ראוי שיתהלכון ויחזרו חוזרים חלילה כשאר בני אדם וז"ש כרום זולות לבני אדם כלו' כמו הרום והזלות והזלזול ועניות לבני ארם כי לפעמים הם ברום ולפעמים הם בזלות ועוני כן ראוי שיהי' גם לאלו פעמים כן ופעמים כן וסביב סביב יהלכו גם המה ושיהי' הגלגל חוזר גם עליהם ולכן היה מתפלל דוד עליהם שיפלו במכמורות רשעים על היותם בעלי לשון הרע כי שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו כי לשון הרע הוא שקול כע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים כי בכל אחת מאלו לא נאמר אלא גדול בשפיכות דמים גדול עוני מנשוא ובעריות ואיך אעשה הרע' הגדולה וגו' ובע"ז אנא חטא העם הזה חטא' גדול' אמנם במדבר לה"ר נאמר בו לשון רבים כמש"ה לשון מדברת גדולות ואם הנער כיון בדבריו להוציא עליה שם רע ודאי גדול עונו מנשוא ולכן אפשר לדרוש כל דברי הנער הנצב על הקוצרים לכף זכות לקיים מאמר התנא והוי דן את כל האדם לכף זכות:
ואפשר לפרשם שלא דיבר אלא בשבח של רות ואמר ויען הנער ויאמר נערה מואבי' וגומר ומה זאת היא ראויה אליך כי היא נערה ראויה לילד והוא מתו כל בניו וצריך שלא ישא אשה אלא שתהיה ראויה לילד לא זקנה ואומרו מואביה היא כלומר אין עליך לחוש אל מה שאמר הכתוב לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ד' כי למדתנו רבנו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית וזהו שאמר נערה מואביה הוא ועוד תראה את טוב כוונתה ושנתגיירה לשם שמים כי שבה עם נעמי עם היותה עניה שכולה וגלמודה בעירום ובחוסר כל והלא תראה מהיכן שבה מארצה וממולדתה משדי מואב ועזבה את אביה ואת אמה עם היותה בת מלכים ושבה עם נעמי עם היותה בחוסר כל זה יורה שלא נתגיירה אלא לשם שמים:
פסוק ז
ועוד יש בה מן המוסר ודרך ארץ כי אפילו הלקט שהתורה זכתה לה בו לא רצתה ללקט אלא בשאלת רשות ובלשון בקשה וז"ש ותאמר אלקטה נא כאילו אמר ותאמר נא אלקטה ואין נא אלא לשון בקשה ואף גם זאת כי אפילו הלקט שהתורה זכתה לה בו לא רצתה ללקט כי אם בשכר טורחי ועמלי שאטרח ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים והענין כי מנהג הקוצרים לקצור ולעשות עמרים עמרים ומניחם אותם במקומם ואחר כך מאספים הם או אחרים כל אותם העמרים אל מקום אחד ועושים מהם תל גבוה כולם במקום אחד ולכן אמרה הניחני נא ואלקטה בלקט וגם אני אעשה זאת לכם ואקל מעליכם טורח אסיפות העמרים אל מקום אחד כי אני אלך אחרי הקוצרי' ואטרח ואספתי בעמרים אשר יקצרו אאסוף את אל מקום אחר הרי שלא רצתה אפילו בלקט כי אם בשכר טרחה ועמלה ואמר ותבא ותעמוד מאז הבוקר ועד פתה להורות על חריצותה כי לחם עצלות לא תאכל ומאז הבוקר ועד פתה לא ישבה לנוח אלא עמדה עומדת על עמדה וטורחת וזהו שאמר ותבא ותעמוד כלומר שלא ישבה לנוח אלא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה:
ואומרו זה שבתה הבית מעט אפשר כי שם בשדה היה בית אשר שם היו נערות בועז יושבות ואותה שעה אשר הי' הנער מדבר עם בועז על ענין רות אפשר שהיתה רות יושבות לנוח שם בבית עם נערות בועז ולכן אמר הנער לבועז אף אם אתה רואה אותה בתוך הבית לא מפני שהיא עצלה כי עתה הלכה לשבת בבית לנוח מעט וז"ש זה שבתה הבית מעט כלומר עתה מעט זמן יש שישבה אבל מאז הבוקר ועד עזה עמדה על עמדה על רגליה ולא ישבה כלל אלא ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה ובזה קרובים דברי לדברי ה"ר שמרי' האקרטי ז"ל:
והנה אח"כ מצאתי לרב אחרון שפירש דברי הנער הלז לשבחה של רות ובמקצת דברים קרובים דבריו לדברי והנני מציגם לפניך ז"ל אמרו לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת כי בראות נערה מחודשת בלתי רגילה לבוא שמה חשבה לזונה ואולי אחד מהנערים הביאה שמה ועל כן אמר של מי מהקוצרים האלה היא הנערה הזאת והוא השיב אל אדוניו אל ישית אל לבו חטאת לנער מהנערים כי נערה מואביה הוא השבה וגו' ואם כוונתה היתה לדבר נבלה לא הית' באה עם חמותה רק היתה נשארת בארצה והנה מאז הבוקר באה אלינו לא ראינו בה ערות דבר כי הנה נראה בעניינה שאמרה אלכה ללקט העומרי' אחרי הקוצרים ולא עמהם או לפניהם ולהשמר מכל דבר רע גם מאז הבוקר שבאה עמדה פה לעין כל ולא נסתרה מעינינו ולא זזה ידה מתוך ידינו ומה שעיניך רואות כי היא יושבות כעת בצל סוכות הקוצרים מעט זמן הוא שישבה וטעם בית כמו סוכה וכן כתוב הראב"ע:
או אפשר שזה היום יום ז' הוא לביאת רות ונעמי ובו ביום יצא בועז מאבלו ולהפיג צערו יצא אל השדה כי בו ביום התחילו הקוצרים לעשות במלאכתו כי קודם זה היה אסור אסור להם ולהיות כי בטרם זה היה בועז אסור בשאלת שלום ובעניית שלום הגיד כי היום הזה בא ונתן להם שלום והחזירו לו שלום ושאל לנער בת מי הנערה הזאת ויען כי אין לה אב ואם בארץ הלזו והאשה קרובה לו כאילו רצה לרמוז לו שהיא נאותה לו וזה כדברים מכוסים וערום יבין לאשורו וזהו שאמר נערה מואביה היא כלו' נערה בת בנים היא גם מואביה ואין לה אב ואם וקרוב במלכות הזה וכמה מהאנשים חפצם לקחת בת יחידה גם היא ששבה עם נעמי ורמז לו בזה חסידותה וטוב מזגה שבאת לחסות תחת כנפי השם ית' גם שהיתה קרובה לנעמי ומגואליה היא גם שהיא משתדלות ועוסקות וצנועה וטובה כי הנה להיותה עניה ומרודה לתת טרף לנפשה הוכרחה לצאת החוצה ודקדקה ללקט ולאסוף אחרי הקוצרים ולא עמהם כנזכר והנה עמדה על רגליה בעסק מלאכתה מאז הבוקר ונראה מזה ששבתה בבית מעט כלומר כי כשהיתה בביתה שובתת ממלאכתה מעט הוא יראה מזה כי היא חרוצה במפעליה עכ"ל:
והר"ר יצחק עארמה ז"ל כתב, נערה מואבי' היא השבה עם נעמי ומוסריה בידה והנה ידוע שאמש באה העירה ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה אם כן זה שבתה הבית מעט שלא עמדה בבית יום או יומים לנוח מיגיעת הדרך וזה יורה זריזותה וטעם הקילוס שמא יכניסנה בביתו לשם שירות הואיל והיתה חרוצה במעשיה מאוד עכ"ל, ודומים לזה דברי הרלב"ג ז"ל. וה"ר יוסף גאקין ז"ל כתב מאז הבוקר נגה באה וזו סיבה שלקטה מאוד כדי שלא יחשדוה כי בעבור יפיה נתחסד עמה ונתן לה משל בועז ע"כ:
פסוק ח
ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי, דברי הנער הלז שאמר כי לא תחפוץ לשבת בית כי אם יוצאנית ועל כן תשמרי והזהרי מאוד לא תעשה באופן שיאמנו דבריו ותהיה נקיה מד' ומישראל ולכך אל תלכי ללקוט בשדה אחר כי יאמת ויקוים דבריו בלכתך בשדה אחר כי יאמר כי להיותך רוצה לילך פעם בחוץ פעם ברחובות ע"כ הלכת משדה זו אל שדה אחר ובזה הרי את מקיימות דבריו שאמר זה שבתה הבית מעט שכוונתו לומר כי בביתה לא ישכנו רגליה וכאמרן לעיל ועל כן העצה הנכונה לך והנקי מדברי הנער היא זאת כי לא תלכי בשדה אחר וא"ת עוד אוסיף על זאת ולא אצא מפתח ביתי ולא אבוא לא אל שדה זו ולא אל שדה אחר ויותר טוב הוא לי שאמות ברעב בירכתי ביתי ולא לילך להתבזות לעיני בני אדם אשר חרפתם מרובים ולא יבזו אתי כדרך שביזה אותי הנער לז"א וגם לא תעבורי מזה השדה ותשבות בביתך כי אין זו עצה טובה אלא בואי לכאן ותלקט וכה תדבקון עם נערותי וכוונתו שתבא ללקט אם כדי שתהנה היא משדותיו וגם כדי לזכות את עצמו כי יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עס בעל הבית וכשם שעשית עד עתה שהלכת אחריהן מרחוק רב והנהגת בעצמך מדות הצניעות כן תעשה גם כן מכאן והלאה ותן עיניך בשדה אשר יקצורין ואחרי תומם לקצור כל השדה והלכה אחריהן רחוקה מהם ולא מיראה אולי יגעו בך אני אומר לך שתלכי רחוקה מהם כי אם מפני הצניעות אבל הם לא יגעו בך כי הלא צויתים לבלתי נגעך ואם צמית לא תלכו את לשאוב כי הוא פריצות גדול שתשאבי בפניהם ואינו כבודך אלא והלכת אל הכלים ותשתי מאשר ישאבון הנערים:
ואפשר לפרשו לפי הדרך שפרשנו שדברי הנער הם כולם מספרים בשבחה של רות וכמו שפרשנו לעיל עתה היות דברי בועז אל רות מיוסרים על זה ויאמר לה הלא שמעת בתי כלומר הרי כבר שמעת בתו כל השבחים הללו ששיבח אותך הנער ולכן ראוי הוא לך שלא תלכו ללקט בשדה אחר כלומר בשדה של אחר שהוא אחר אצלך כי בודאי לא יקרבוך ולא ישבחוך כאשר עשו לך פה וזהו שדה אחר דקאמר הרי טענה אחת שאין ראוי לך שתלכו ללקוט בשדה אחד ועוד טענ' ב' מלבד זו והוא אומרו וגם לא תעבורי מזה והכוונה שאפשר שכל שדות של בועז היו קרובים לעיר יותר מכל שאר כל השדות וההולך לכל שאר השדות היה בהכרח שהיה פוגע בשדות בועז בתחל' והיה עובר מעליהם ללכת אל שאר השדות אשר היו יותר רחוקים ולכן אמר וגם לא תעבורי מזה כלומר גם אם נאמר שאפשר שגם כן יקרבוך בשאר השדות וגם כן ישבחוך אין ראוי שתעבורי משדות אשר תפגעי בהם בתחלה ותלכי אל שדות אחרים הרחוקים מזה וזהו שאמר וגם לא תעבורי מזה הרי שתי טענות שבשביל כל אחת מהן ראוי שלא תלכי אל מקום אחר ללקוט כ"ש בהתחבר שתיהן וזהו מלח וגם דקאמר שמוסיף טענה אחרת על הראשונה ואמר עוד טענה שלישית והיא וכה תדבקון עם נערותי כלומר כי בשאר השדות לא יש שם נערות שתוכלו להדבק בהן אמנם פה בשדותי יש נערות וכה תדבקון עם נערותי. אמר עוד טענה רביעית והוא אומרו עיניך בשדה אשר יקצורין ואפשר שכל שדותיו של בועז אשר היו עתידים לקצור אפשר שכולם היו סביב סביב אל אותו השדה אשר היו שם נערות בועז ומשם שלטא בהוא עינא לכל שדה ושדה אשר היו עתידים לקצור והפסוק הזה הוא מקושר עם הפסוק דלעיל בסופו שאמר וכה תדבקון עם נערותי מכאן מזה השדה הנך רואה בעיניך כל שדה ושדה אשר עתידין לקצור וזה שאמר עיניך בשדה אשר יקצורן אמנם שדות אחרים אפשר שיתעללו בך לפי שהם בהחבא ובמסתרים שדה לפנים משדה אבל שדותי הם במקום מגולה כי הנה מכאן שלטא בהו עינא עיניך בשדה אשר יקצורין. אמר עוד טענה חמישית והוא אומרו והלכת אחריהן דייק דכתיב מלת אחריהן בנון והוא מן הראוי להיות כתובה במ"ם אבל הכוונה שהי' מעיד על נעריו שכולם היו צדיקים גמורים וכשתהי' הולכות אחריהן הוה ליה כאלו את הולכות אחרי נשים ולא אחרי אנשים וכמו שכאשר תלכי אחרי נשים אין לך פחד שיתעללו בך כי הן נשים כמותך כך כאשר תלכי אחרי נערי הוה ליה כאילו תלכו אחרי נשים ולכן כתיב אחריהן בנין ולולי דמסתפינא הייתי אומר כי גם כאשר אמר לעיל וכה תדבקון עם נערותי על הנערים קאמר כי לא היו נערות לבועז בשדה אלא נערים וקראם נערות להחזיק את לבה שלא תפחד מהנערי' שיתעללו בה על כן אמר לה שלא תפחד כלל שתוכל להדבק בהם כאלו היא מתדבקות עם נערות לפי שהיה יודע בהם שכולם צדיקים ובזה אתי שפיר מאי דקאמרי רות לקמן גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין ולא מצינו שאמר לה כך אלא כך אמר לה וכה תדבקין עם נערותי ובמה דפרישית אתי שפיר דלעולם כאשר אמר לה וכה תדבקין עם נערותי על הנערים קאמר וקראם נערות להורות על חסידותם כי תוכל רות להדבק בהם כאילו הם נערות מסכים למה שפירשנו במה שאמר והלכת אחריהן בנון וזה בעצמו רמזה לה נעמי באומרה לה טוב בתי כי תצאי עם נערותיו כי הנערים שלו הוה ליה כאילו הם נערות ובזה לא קשה מידי מהשינוי הנמצא בסיפור הלז כי בועז אמר לה וכה תדבקין עם נערותי והיא אמרה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין. אמר לה עוד טענה ששית כי מלבד חסידותם אשר הכיר כי כל משרתיו צדיקים עוד נוסף על זה כי הם מוזהרים ומצווים ממנו לבלתי נגוע בה כלל וזהו שאמר הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך אמר עוד וצמית והלכת אל הכלים ושתית וגו' הכוונה אשר שראה שהכל מתוקן מבלתי חששא כלל לא נשאר חשש כלל אלא ממקום שאיבות המים כי אולי היה רחוק מעט ממקום השדות אשר היו שם נעריו ואולי אם תלך לשאוב ממקום שאיבת המים אולי יפגעו בה אנשים שאינם מהוגנים ע"כ אמר לה אם צמית והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים ולא תלכי לשאוב ממקום שאיבת המים:
פסוק ט
ואפשר עוד לומר עיניך בשדה אשר יקצורין שהכוונה לפי שראה ראינו כי שש הנה שנא ד' והאחת מהם עינים רמות כי העין הוא סרסור העברה ולכן הזהירה התורה ואמרה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כלומר כי אם תתורו ודאי שתהיו זונים ועושים מעשה אחרי הראיה כי עין רואה ולב חומד ואח"כ כלי המעשה גורמים ולכן אמר לה הזהרי שלא תרים את עיניך לא למעלה ולא מן הצד מן הצדדים ולא תסתכלי אלא לצורך עצמך ולצורך מלאכתך עיניך בשדה אשר יקצורין לראות וללקט השבלים של לקט ושכחה ופאה ועל דבר הרחקת העין מראות ברע אמר שע"ה עיניך לנוכח יביטו ועפעפך יישירו לנגדך אשר הרצון בו שיעשה כמו שהיה עושה רב ע"ה שלא היה מביט לעולם חוץ לארבע אמותיו וז"ש עיניך לנוכח יביטו כלומר השמר לך פן תשא עיניך השמימה ותראה נשים בעליות ובעד החלונות רק לעולם עיניך לנוכח יביטו כלומר לנוכח דרכיך ולא למעלה ואם לפעמים תפגע באשה שהיא באת נגדך ולא כסת' פניה הרי עפעפיך כי לכך נוצרו כדי שהם יישירו את דבר העברה הבאה נגדך כי תעצים העפעפים על העין. אמר עוד ולא זו בלבד תעשו אלא והלכת אחריהן כלומר הזהרי בכונה מכוונת שלא תלכי לצידי הקוצרים כי אולי יסתכלו ביך ויבואו לידי הרהור עברה אלא תתכווני שלעולם ועד והלכת אחריהן ממש ומגבן כדי שבשום צד לא יוכלו להסתכל ביך ועל כל אלו ההכנות שאמרתי נוסף עליהם צוויתי את הנערים לבלתי נגעך כי יד ליד לא ינקה רע ולכן לא יגעו בך אפי' באצבע קטנה וזהו לבלתי נגעך ולכן אנכי מצוך שאם צמית בעודך לוקטות בשדה לא תשאלו מן הקוצרי' שיתנו לך הכלי של מים שיש עמהם בשדה אשר הם קוצרים אלא והלכת אל הכלים ושתית מאשר תשאב הנערים בכל אלו ההכנות הרי את ניצולת מכל דבר רע.
ואפשר עוד שאמר עיניך בשדה לפי שברוב הדברים שלטא בהו עינא בישא והעין הרע שולט בכל דבר לכן בועז בהכירו כי רות היא צדקנית ועינה היא עין טובה ובכל אשר תראה ותסתכל בעיניה שם צוה ד' את הברכה ועליה נאמר טוב עין הוא יבורך על כן כדי שתתברך תבואתו צוה אותה שתסתכל בעיניה בשדה אשר יקצורון כדי שתשרה ברכה בשדותיו אמר עוד והלכת אחריהן לפי שידוע שעינא ולבא תרי סרסורא דעברה והעין הוא הסרסור הראשון של עבירה כי העין רואה והלב חומד ועל כן הזהיר הכתוב באומרו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ובהיות כי בועז רעה והבחין צדקתה וישרה של רות ולעולם עיניה תחזנה משרים על כן אמר לה והלכת אחריהן כלומר אף אם כולי עלמא אין ראוי שילכו ויתורו אחרי עיניהם אין את כמותם אלא את והלכת אחריהן כלו' אחרי עיניך תלכי ושינוי מלת אחריהן שב אל עיניך דרישא דקרא ודרך זה רמוז בזוהר בפרשת ויקהל:
והרשב"א הלוי ז"ל כתוב זה לשונו עיניך בשדה אשר יקצורין פה השיאה עצה טובה והגונה עוד דקדק בדברי הנער המוציא דבה עליה באומרו ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים אשר דברי אחרי הקוצרים אצל האמת רב דברים ודקדק שלא יחדל פשע בהם כאילו רצה לומר שהיתה הולכות אחריהן כחוטפות מידם אשר על זה אמר לנעריו בצוותו אותם וגם שול תשולו לה אשר כל זה להקהות שני עד שקרים על כן הרבה לה דברים לדבר לה דברי' טובים עיניך בשדה אשר יקצורון כלומר לא תלכי עמם בעת היותם קוצרים שלא תהא נראית כחוטפו' אבל עיניך תחזינה מישרים השדה אשר יקצורין ואחרי אשר יקצורין תלך אחריהם ולפי שזה אפשר שימשך כי בלכתה בשדה אחרי כלות הקוצרי' לקצור יתעולל בה אחד מהנערים מה שלא יהי' בהיותה בשדה כלם לכן אמר הלא צוויתי את הנערי' לבלתי נגעך אף אם תהי' יחידה בשדה הנה צוויתי אותם בפרט עליך ואין ספק כי הצוואה הזאת היא האמורה למטה כדברי הר"ר יצחק עארמא ז"ל ונראה לי כי לא צוה להם מקודם עד ידבר על לבה כי לא ידע אם תקבל היא דבריו או אם עשה תעשה לה כנפי' ותרחוק נדוד משם אחרי שכבר דובר בה כי עוד ומה בצע הצוואה זו אם היא לא תתרצה בזה ולכן לא צוה עד חקור את לבה וצמית והלכת אל הכלי' עוד הוסיף להשיא' וליעצ' עצה נכונ' עד מאור והוא שתרחיק ממנה לזות שפתי' וזה שאם היא תשאל לאח' מהנערי' שישאב לה לא תצא מידי ספק כי יאמר האומר שעיני' נתנם בו ולכן יעצה שתלך בין משאבי' ושם תשתה מאשר ישאבון הנערי' לא שהיא תאמר לאחד מהן לשאוב וביותר צריך זירוז בדבר שיש בו חסרון כבוד כי הבזיון דבק בנפש כדברי הרב המורה ומה גם בהיות' כלילות יופי ובקל יוכלו לחשוד אותה. ושוב מצאתי אל החסיד הר"ר יוסף יעבץ ז"ל שכתוב בנמוקיו ושתית מאשר ישאבון לא שיתנו לך הם כי זה התחלת הפריצות ע"כ ושמחתי עכ"ל:
ורב אחרון כתב הלא שמעת בתי מה ששאלתי לנער ולא תחשוב ששאלתי את פי הנער להיות רע בעיני היותך לוקטות בשדה שלי כי אדרבה הנני מצוה שלא תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה כלומר מזה הדרך ששבחך הנער הנצב שאת אוספות אחרי הקוצרים ולא עמהם לא תעבורו ממנו וכשתרצו לדבר דבר לפקח עמלך טוב שתדבקי עם הנערות ורמז לה שלא תדבר עם הנערים ולא בשדה זו בלבד אני אומר לך שתלקטו לפי שאמרתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר כי הנה כוונתי היא שלא תלקטי בשדה איש אחר אך אם יהיה השדה שלי לקטי כרצונך כי עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת תמיד אחריהן כלומר אחר הנערות כי הנה צויתי את הנערים לבלתי נגעך גם לשמירת נקיותך איני רוצה שתלכי עד הבאר כשתרצי לשתות רק תלכי אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים ועם הקפדתם בשתיית המים אשר טרחו בשאיבתם הנה עם כל זה לא יפגעו ביך וזה הטעם הלא צויתי את הנערים וגו' עכ"ל:
והר"ר יצחק עארמא ז"ל כתב לא תעבורי מזה ירצה שלא תלך לביתה עד כלות קציר כדרך שאר המלקטות עכ"ל, ע"ד אחר תעבורי:
פסוק י
אמר, ותפול על פניה ותשתחו ארצה. הנה רות ראתה את דברי הנער מרים כלענה ודברי בועז מתוקים מדבש על כן עשתה שני דברים הפכיים נפלה על פניה מרוב שיחה וכעסה על דברי הנער ותשתחו ארצה על דברי בועז הצדיק אשר ניחם אותה וידבר על לבה ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני לגמול חסד עמדי ודברת על לבי באומרך לא תעבורי מזה וגם תדבקין עם נערותי וצוית את הנערים לבלתי יגעו בי כי אין טעם למציאות חן הזה כי אם בלבד הטהור עשות זה כי לפי דברי הנער הלז הנצב על הקוצרים אנכי נכריה עדיין כאומרו מואביה היא עלי פודה מחזקת בטומאתה ועדיין היא גויה ואין ראוי כי אשה זרה ונכריה במעשיה תמצא חן בעיניו על כן היא קא תמה ואמרה מדוע מצאתי חן בעיניך ואנוכי נכריה לפי דברי הנער:
א"נ אמרה מדוע מצאתי חן בעינך במה שרצית להכירני ושאלת אלי למי הנערה הזאת ואנוכי נכריה כלומר והנה אנוכי נכריה כשאר כל הנשים הבאות ללקוט כי הם כנכריות ואין להם מכיר ואין שואל עליהם מי הן ומדוע מצאתי חן בעיניך להכירנו ולשאול עלי למי הנערה הזאת ויען בועז ויאמר לה הכוונה כי פנה אותה על שאלתה ששאלה מדוע מצאתי חן בעיניך וגו' וגם אמר לה אמירה אחרת מחודשת וזהו ויען ויאמר והעניה היא דברי הפסוק הזה והאמירה היא בפסוק שלאחריו במה שאמר לה ישלם ד' פעלך וגו' ועל שתיים אלה אמר ויען בועז ויאמר לה ופירש העניה ואמר הוגד הוגד לי כפל ואמר הוגד הוגד לומר שכל כך היה הדבר אמת ויציב ומפורסם לרבים עד שהוגד הוגד לי מפי מגידים רבים מגיד אחר מגיד:
וגם אפשר שרמז בשתי ההגדות שהוגד לו שהיתה שלימה וצדקת במה שבין אדם לחבירו וגם הוגד לו צדקתה במה שבין אדם למקום ועל הגדות מה שבין אדם לחבירו אמר כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך והוא המבואר לעיל בסיפור המגילה ומה גם מה שאמרו רז"ל שויתרה לה על כתובתה וגם הוגד לי כי בלב שלם ונפש חפיצה נתגיירת ואינך גויה ונכריה רק ידעתי נאמנה כי עזבת את אביך ואת אמך והכוונה על דרך מה שאמר הכתוב אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את יולדתי וזהו שאמר ותעזבי אריך ואמך ותלכי אל עם אשר לא ידעת וגומר:
א"נ רצה לפרט החסד שעשתה עם חמותה כדי להגדיל אותה ואמר כי לא עשתה כדרך שאר הנשים שהדרך הוא להיות איבה ושנאה בין כלה לאחותה ואת לא כן ואף אם תמצא לומר שתשבו בשלום כלה בחמותה בחיי בעלה אחרי מות בעלה אי אפשר כי בחייו תשב בשלום עם חמותה לעשות נחת רוח עם בעלה אבל אחרי מותו אין בכל הנשים מי שלא תשנא חמותו ואת עשית עמה אף אחרי מות אישך ואם לא היה לך אב ואם ותתחבר לה להיותך יתומה לא היה ראוי להחזיק לך טובה כ"כ כי להיותך יחידה ויתומה אהבת אותה ורצית בה אבל אב ואם היו לך ותעזבי אביך ואמך וחלכי אל עם אשר לא ידעת וגו' ועל כל אלה אמר ישלם ד' פעלך וגו':
והרשב"א הלוי ז"ל כתב מדוע מצאתי חן בעיניך וגו' פיה פתחה בחכמה כי אין מן הפלא אם נחשדה אחרי דקים להו לרבנן שסתם גויה זונה ומה גם בנות מואב אשר זה דרכן להפקיר עצמן כנודע ואדרבה נפלאות היא מבועז מדוע מצאתי חן בעיניך להכירנו כי אני צנועה בכל דרכי בהיותי מעם נכרי וכן תרגום המתרנם ואנא מעמא נוכראה מברתהון דמואב ומעמא דלא אידכי למיעל בכנישתא דה' הנה כי הם שני דברים מתמיהים הא' בהיותה מבנות מואבה המפקירות עצמן מתחילה ועד סוף כי הבכירה קראה שמו מואב לא כן הצעירה שאמר' בן עמי כדאיתא בפרק רביעי דנזיר ובב"ר פרשת כ"א והשנית בהיותה מהאסורים לבוא בקהל וזה גם העמונית שוה אבל בנות מואב נתייחדו לזנות וכאומרו ויחל העם לזנות אל בנות מואב ולכן אמרה מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני שאני צנוע' ופרוש' בהיותי מעם המיוחרים בזנות מלבד היותי מעם אשר איננו כשר לבוא בקהל וכאילו בזה הורתה כי אינו מן הפלא כי ידברו עליה רעות ואדרבה בהיות בועז הצדיק מדבר עליה טובות נפלאו' היא בעיניה עד כאן לשונו:
והחסיד הר"ר יוסף יעבץ ז"ל כתב בנימוקיו התרגום אמר הוגד לי הלכה עמוני ולא עמונית אולי כי בעבור זה רמז לה את אשר עשית וגומר כי גמלת חסד ולא נתרחקו עמון ומואב אלא על אשר לא קדמו וגומר עכ"ל:
פסוק יא
ובאומרו ותלכו אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום כתב הרשב"א הלוי ז"ל דברי רז"ל שרירין וקיימין כי זה להם שלשה ימים שנתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והיא לא ידעה מזה דבר אשר זה יורה גודל פרי לבבה לב טהור להתגייר מבלי פנות לשום דבר עכ"ל:
ורב אחרון ז"ל כתב הנה רות כשמעה נפלה פניה וחשבה בלבה אולי נתן עיניו בה ולכן הטיב עמה ורצתה לדעת כוונת הטבותיו מה היתה וזה בלשון צח נסתר ותשתחו ותאמר מדוע מצאתי חן בעיניך וגומר והוא דרך מוסר כמו שאומר הגדלת חסדך להיטיב למי שאינו ראוי וכדאי להטבתך אך אמרה זה בלשון שאלה קצת לגלות כי היתה רוצה לדעת כוונת הדברים באמיתות אז בועז הבין מאמר' והשיב לה ואמר הנה מה שהטבתי עמך הוא מעט מזעיר בערך מה שראוי לי כי הן אמת הוגד לי שני דברים אחד כל אשר עשית את חמותך. ועוד את שנית שמעתי צדקתך כי נתגיירת בהיות לאל ידיך לשכון בטח בדד בית אביך ואמך או לפחות בארץ מולדתך ובהיות לך כל אלה כי עזבת את כולן ובאת אל עם אשר לא ידעת זה יורה כי גם גר צדק את ומאהבת השי"ת נתגיירת ולא לתוחלת תקות דבר גופני וזה הוראה כי את טובות המזג וטובות הנפש עכ"ל:
פסוק יב
ישלם ד' פעלך וגו' הכתוב הזה יתפרש בדרך תפלה או בדרך הבטחה יהיה שכר אם על החסד אשר עשתה עם חמותה כמבואר אמר ישלם ד' פעל' ואמר מלת ישלם להודיע ולרמוז אלו מה שאמר הכתוב מלוה ד' חונן דל הוה ליה כאילו הלוה אותם המעות להשי"ת ולכן השי"ת גמולו ישלם לו כאילו הלו' לו י"ת והאל י"ת משלם את חובו וז"ש ישל' ד' פעלך כי מה שהתחסד' עם חמותך הוה ליה כאילו הלוית לש"י והוא ישלם פעלך וכנגד מה שאמר ותעזבי אביך ואמך שהוא עזיבות הע"ז כד"א אומרים לעץ אבי אתה על זה ותהי משכורתך שלמה כלומר שכר הרבה שאין לו הפסק כלל מעם ד' אלהי ישראל כלומר בעולם הבא להיות נהנה מעמו ממש וכענין שאמרו צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה וזה על אשר באת לחסות תחת כנפיו ונתגיירת בלב שלם ובנפש חפיצה מבלי פנים חיצונית כלל רק לחסו' תחת כנפיו י"ת:
א"נ הפליג לדבר בשבחה שכמעט זכותה גדול מזכותו של אברהם אבינו ע"ה שהיה ראש לכל הגרים ולכן אמר ותהי משכורתך שלימה כי אף אם נאמר שזכותו של אברהם אבינו יחסר בהמשך הזמן ע"ד מ"ש ז"ל תמה זכות אבות עכ"ז זכותך ומשכורתך לא יחסר לעולם אלא לעולם תהיה משכורתך שלמה מעם ד' אלהי ישראל והטעם לפי שלך יתר שאת על אברהם אבינו לפי שאברהם אבינו לא בא מאליו עד שהקב"ה אמר לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך ואז עזב את אביו ואת אמו על פי מאמר האל ית' אמנם את באת מאליך לחסות תחת כנפיו וזהו אשר באת לחסות תחת כנפיו כלומר באת מאליך לחסות תחת כנפיו ומה גם אשר נעמי הפצירה בה שתשוב אל עמה ואל אלהיה והיא לא שמעה בקולה אלא באה לחסות תחת כנפיו ית':
אי נמי בהיות כי גמילת חסדים היא אחד מהדברי' שאדם עושה אותם אוכל פירותים בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ולכן על החסד אשר גמלה עם חמותה אמר לה והיה שכרך כי ישלם מפעלך ותאכל הפירות בעולם הזה והקרן יהיה שלם וישאר קיים לעולם הבא וזהו שאמר ותהי משכורתך שלמה לעולם הבא כל הקרן בשלימות מעם ד' אלהי ישראל אשר בזה הגמילות חסדים שעשית זכית אשר באת לחסות תחת כנפיו שתזכה להיות לחסות לעתיד לבוא תחת כנפיו ית' והמלך ברחמיו יסתר אותך ותחסה בסתר כנפיו ובסתר אהלו לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו ותזכה להיות בישיבה עליונה תחת כנפי השכינה:
ומצינו במדרש שהפליגו לדבר בשכרן של גומלי חסדים ואמרו בא וראה כמה גדול כחן של צדקה וכמה גדול כחן של גומלי חסדים שאין חסין לא בצל שחר ולא בצל כנפי החיות ולא בצל כנפי כרובים ולא בצל כנפי שרפים אלא בצל מי שאמר והיה העולם שנאמר מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון עכ"ל:
והנה ראיית הכתוב מובנת כפי פשוטה אמנם נרחיב ביאורה עם ביאור הכתוב הקודם שרצה להפליג לדבר בגדולות צדקתו וחסדיו ית' עם בריותיו ואמר צדקתך כההרי אל כלומר שהיא רבה וגדולה כהררי אל ההרים הגבוהים ומשפטיך תהום רבה כלומר להיות כונתך לעשות צדקה וחסד עם כל בריותיך לכן כן הדינין תקיפין וכל המקטריגין אתה משליך אותם בנוקבא דתהומא רבה וזה שאמר משפטיך תהום רבה כלומר כל הדינין תקיפין אתה משליך אותם בתהום רבה ובזה אדם ובהמה תושיע ד' כלומר בין האדם החשוב והצדיק ובין האדם אשר נחשב כבהמה והוא הרשע את כולם תושיע ד' במדות רחמיך וחסדיך כי אין שטן ואין פגע רע שיקטרג עליהם ואמר עוד מה יקר חסדך אלהים כלומר אין ערך ודמיון לחסידך שאתה מתחסד עם בריותך ואין סוף לחשיבות חסדיך כמה וכמה הוא יקר ויעיד עליו הגמילות חסדים של בני האדם כי בני האדם המתדמים אליך להיותם גומלי חסדים והיה שכרם בשכר החסד שעשו כי בצל כנפיך יחסיון בצל מי שאמר והיה העולם וגם ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם ואם החסד של בני האדם כ"כ יקר וגדול כי משכרו יודע יקר תפארת גדולתו וזה עם היות שחסד בן אדם להבל נחשוב בערך חסדו ית' א"כ מזה יודע מה יקר חסדך אלהים וז"ש ובני אדם בצל כנפיך וגו' והוא כלומר ובני אדם העושים חסד וגומלים חסדים זוכים אשר בצל כנפיך יחסיון א"כ זה לעד ולאות אשר מה יקר חסדך אלהים וכדאמרן:
פסוק יג
ותאמר אמצא חן בעיניך אדוני וגו' לפי מה שאמרו ז"ל שאמר לה שמחיצתה בעולם הבא תהיה עם האמהות שרה ורבקה ורחל ולאה החזיקה לו טובה בשתים אחת כי נחמתני במה שהבטחתני שאני מזומנת לחיי העולם הבא עם האמהות וגם על מה שדברת על לב שפחתך באמרך אל תלכי ללקוט בשדה אחר ושתית מאשר ישאבון הנערים וגו' ואם כן איפה אחר שמצאתי חן בעיניך להכירנו בשתים אלו לא אהיה כל ימי אלא כאחת שפחותיך וקנויה לך לשפחות עולם:
ואפשר עוד בכוונת ואנוכי לא אהי' כאחת שפחותיך לפי שהיא הבטיחה שיהי' חלקה עם האמהות ולכן אמרה לו אמצא חן בעיניך כי נחמתני במה שהבטחתני אבל הריני רצויה ומפוייסת אשר אנוכי הלואי שאהיה ותהיה מחיצתי לעתיד כאחת שפחותיך וזה לפי שהיא חשבה שאין לה חלק כלל באלהי ישראל משום דכתיב לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ד' אבל אתה אחר אשר נחמתני הלואי ואולי שיהיה חלקי כאחת שפחותיך כי מי אני ומי בית אבי שיהיה חלקי עם האמהות ופירש לא אהיה כאילו אמר הלואי שאהיה:
ואפשר עוד לומר כי בהיות שראתה שעד עתה מצאה חן בעיניו במה שניחמה וגם דיבר על לבה כי ניחמה בהבטחת שכר העולם הזה שאמר ישלם ד' פעלך וגם דיבר על לבה במה שהבטיחה בשכר העולם הבא באומרו ותהי משכורתך שלמה כי על זה היו כל מחשבות לבה כל היום לא יחשה בחשבה אם תזכה לחיי העול' הבא אם לאו ואתה דברת על לבי והוצאתי מן הספק אשר היה בלבי ואם כן אוסיפה עוד לשאול מאתך שאמצא חן בעיניך ואל תחשביני ותשווני כאח' שפחותיך כאשר אמרתי לי וכה תדבקין עם נערותי הלא הם השפחות וכאלו אמר אחר אשר נחמתני ודברת על לב שפחתך אמצא חן בעיניך ואנוכי לא אהיה כאחת שפחותיך ואל תשווני אליהם לומר שאדבק עמהם וכן עשה בועז כי לעת האוכל לא הניחה שתאכל עם נערותיו אבל אמר לה לעת האוכל גושי הלום במסיבתינו ואכלת מן הלחם ואל תשבי במסיבות נערותי וכן עשתה ותשב מצד הקוצרי' ויצבט לה קלי והנערות אוכלות לבדהן:
ורב אחרון ז"ל כתב אפשר לומר שאמר אמצא חן בעיניך כי נחמתני וכי דברת עם היות ידעתי כי גם שברכתך תחיל עלי אגיע להיות כאחת שפחותיך וזה מצד החסרון מקבל הברכה אנוכי:
והרשב"א הלוי כתב ישלם ד' פעלך כלומר אל תדמי בנפשך שדברים הללו שדברתי לך הן שכר פעולתך כי זה ניתן אליו ית' ומה רב טובך אשר צפן לך ד' אלהיך וזהו ישלם ד' פעלך. ואומרו ותהי משכורתך שלמה לפי האמת נראה כי מה צורך לומר שלמה וכי הוא ית' יתן שכר חסר עד שיצטרך לומר שלמה ובאמת יראה כ"כ מיותר עד שרז"ל במדרש דרשו שלמה רמז לה שלמה יעמוד ממך:
ועוד אפשר שרצה להתנצל ממנה מפני מה הצריכ' לבוא ללקוט בשדות כמו שנאמר לעיל אחרי היותו גואל קרוב ומצאה ידו כדי גאולתו ויותר ולחצו אל התנצלות זה כפי שיעורי נועם מאמריה מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנוכי נכריה (כאלו אמרה מה זה כי שאלת על אמתך והיום רבו הדלות האומללות ההולכות בשדו' ובכרמים ואין דורש ושואל להם דבר ואנוכי וכו') שאם היה לך איזה קורבה עמי היה הדבר נודע אבל אנוכי נכריה הבט ימין וראה ואין לי מכיר לא קרוב ולא רחוק ואפשר שכל זה כמתנכרה כי רחיק הוא שלא שמעה בקול אישה או חמותה בהיותם בשדי מואב כי יש להם בארץ יהודה קרובים נכבדי ארץ ראשי אלפי ישראל המה ובבואה הנה באה אל שדה בועז וידעה מי הוא אלא שכיונה בזה להוכיחו על פניו כמתנכרה ואמרה ואנוכי נכריה והוא בברכו אותה רצה להתנצל מזה והותחל הוגד הוגד לי וגו' ידעתי מי את וכל אשר עשית מיום היותך עד היום הזה כאמור האמנם לא עשיתי המוטל עלי כגואל להנאתך ולטובתך שלא למעט בזכיותך רק שישלם ד' פעלך ותהיה משכורתך שלמה ולא חסרה בנכיתו ממך את אשר התחסדתי עמך אם היה דרך גמול על אשר עשית את חמותך הסתרתי פנים ממך ביען תהיה משכורתך שלימה כמו שקדם עכ"ל:
עוד כתב זה לשונו ותאמר אמצא חן בעניך וגו' ואנוכי לא אהיה וגו' לפי פשוטו של מקרא הפליגה בדברי מוסר לאמר אף אם דברת ואמרת על לב שפחתך כאילו אני כדאית להיות שפחתך דברתי כמנהג של עולם שאין השתעבדות פחות ושפל ממנו כי גם יודעת אני כי כפי גודל ערכך וקוטן ערכי כתותי מכתת שיעורי עד שאיני כדאית להיות כאחת שפחותך עכ"ל והמתרגם תרגם ואמרת אשכח רחמין בעיניך רבוני ארום נחמתני לאכשרתני למדכי בקהלא דה' וארום מלילתא תנחומין על לב אמתך דאבטחתני למחסן עלמא דאתי היך בצדקותא ואנא לית לי זכו למהוי לי חולקא לעלמא דאתי אפילו עם חדא מן אמהתך עכ"ל ודברים מבוארים ואין צריך פי' לפירושם: