אגרת התשובה לרבינו יונה· רבנו יונה גירונדי
הדרוש השני
יום רביעי
לא יתפור אדם בגד צמר בחוט של פשתן. וכן כרים וכסתות של צמר לא יתפור אותם אלא בחוטי קנבוס או בחוטי צמר. ואפילו עשר מצעות זו ע"ג זו ויש כלאים בתחתונה לא ישב על העליונה. לא ישחית אדם פאת זקנו ולא יעשה כמעשה המניחים חוט של שערות ומגלחים השאר בתער כי טועים הם ואי אפשר בלא מכשול אלא יגלחו כל זקנים במספרים ולא יעבירו תער כל עיקר. והמדקדקים אפי' תחת גרונם מגלחים במספרים. וכן עושים בכל הגלות הזה אשר בצרפת. אמנם תחת הגרון אינו אסור מן התורה לפי שאין שם פאה אבל אסרו חז"ל להעביר שער בתער בכל מקום שבגוף ואפי' תחת זרועותיו לפי שדומה לתקון הנשים אבל מותר להעביר במספרים:
גיד הנשה שמנונית שלו אסור מן התורה. כל דבר שאסור בהנאה אסור למכרו ואסור ליתנו במתנה מפני שמחזיקין לו טובה. ואסור ליתנו לחתול או לכלב שמזונותיהם עליו:
קדרה שהניחה שפחה כותית על האש ונתבשל התבשיל כמאכל בן דורסאי אותו תבשיל אסור באכילה ושוברין הקדרה והקערות ואע"פ שהדליק ישראל האש לא תתן השפחה כותית הקדרה או המחבת ע"ג האש אלא ע"י ישראל דוקא יותן הקדרה אצל האש:
השולח מחבת לתנור ע"י עכו"ם ואין שם שומר מישראל הרי הבשר או המאכל נבלה וחוששין שמא החליף העכו"ם שכך ארז"ל בשר ישראל ביד עכו"ם אחור עד שיהא חותם בתוך חותם. היהודית ההולכת לתנור בבית האופה להשליך עץ אחד לתוך התנור כדי להכשיר התנור שכרה גדול מאוד: ישמעאלית שטבלה אם לא האמינה בתורת משה ומצות שהאשה חייבת בהן הרי היא עושה יין נסך במגעה והרי היא כעכו"ם לכל דבר. יין שנתנו בו מעט דבש ונגע בו העכו"ם הרי הוא יין נסך. אל יתן העכו"ם ענבים בגת בזמן שהתחיל היין למשוך בגת בין בראשו בין בסופו. גבינה של גוים אסורה בכל מקום וכן חלב שחלבה עכו"ם ואין ישראל רואהו אסור לאכול ממנו:
ערלה וודאי נוהגת אפי' בחוצה לארץ אפי' של עכו"ם הפירות אסורין בהנאה ג' שנים אבל ספק ערלה מותר:
כרם רבעי אסור בלא פדיון ודוקא כרם אבל גפן אחד ושאר נטעים אין בהם דין רבעי כלל כיצד פודהו כמבואר במשניות במס' כלאים:
כל ישראל חייבים להפריש חלה מעיסתן ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש חלה. ושיעורן מ"ג בצים ושליש וחומש ביצה כמנין חלה ואם ספק אם יש בעיסתו כשעור תפריש חלה בלא ברכה כמפורש בטור י"ד סי' שכ"א:
כלאי הכרם אסורים בהנאה אפי' בחוצה לארץ ודוקא שיהיו ב' מינין מלבד הכרם כגון חטה ושעורה אבל מין א' מותר בח"ל הרכבת אילן מין בשאינו מינו אסור מן התורה אפי' בח"ל אבל מין במינו מותר אפי' בא"י. הרבעת בהמה אסור מן התורה:
בכור מבהמה טהורה אסור בהנאה עד שיפול בו מום מאליו כגון נשברה או נקטעה רגלו או נסמית עינו ואח"כ שוחטו הכהן. והכהן יכול להאכיל ממנו לישראל שותפות עכו"ם פטור מן הבכורה פטר חמור של ישראל בזמן הזה אסור בהנאה עד שיפדה בשה או בשאר דברים בשווי' ונותן הפדיון לכהן:
חייב אביו לפדות את בנו הבכור ולתת ה' סלעים לכהן ושיעור ה' סלעים י"ב דינרין כמבואר בדרז"ל. ואם לא פדאהו אביו יפדה את עצמו כשיגדל והכהן יכול להחזיר הה' סלעים אם ירצה. אבל אסור להתנה עם הכהן לכתחלה במתנה ע"מ להחזיר:
אסור להורות שום הוראה בין בדין או באיסור והיתר אחר ששתה שכך ארז"ל השותה רביעית יין אל יורה שנא' יין ושכר אל תשת וגו' וכתיב ולהורות את בני ישראל וגו':
כל כלי מתכות חדשים שלוקחין מהעכו"ם צריכין טבילה במקוה או בנהר. וכלי מתכות ישנים שלוקחין מהעכו"ם מדיחין ומגעילין ואח"כ מטבילין ויברך בא"י אמ"ה אקב"ו על טבילת כלים וכלי חרס המצופים באבר מטבילין ג"כ. י"א בברכה וי"א בלא ברכה: (וספק ברכות להקל)
אסור להדליק או לעשות מלאכה בע"ש אחר שקיעת החמה וזהו בין השמשות ואם היום מעונן אסור להדליק עד שברור לך שהשמש לא שקעה עדיין:
אסור להשכיר או להשאיל בהמתו לעכו"ם שתהא ברשות העכו"ם בשבת שמא יעשה בה מלאכה בשבת וישראל מצווה על שביתת בהמתו:
אסור להוסיף מים חמין לתוך קדרה של תבשיל להחמן בשבת והמוסיף הרי הוא כמבשל בשבת:
יום חמישי
אסור לאדם שיהא לבו טרוד בעסקיו בשבת אפילו ע"י הרהור שנא' ועשית כל מלאכתך ואז"ל שתהא כל מלאכתך בעיניך כאלו עשוי שלא תהרהר עליהם וכן אנו אומרים בתפלת שבת מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח ובברכות המזון אומרים שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתינו. ואל יעסוק אדם בדברים בטלים בשבת אלא יענג השבת ויעסוק בתורה או במקרא או בהלכות שנא' ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם אלהיכם וגו' ובמוצאי שבת אסור להדליק או לעשות מלאכה עד שיבדיל:
אסור לאפות ולבשל מי"ט לחול או מי"ט ראשון על י"ט שני ואסור למרוט צואר העוף בי"ט לצורך שחיטה אבל מורטה מעי"ט. אסור לעשות מלאכה בחש"מ חוץ מהמלאכות שמותרים בדרז"ל. וארז"ל כל המבזה את המועדות כאלו עע"ז שנא' את חג המצות תשמור וסמיך ליה אלהי מסכה לא תעשה לך ופי' רש"י המבזה את המועדות שעושה מלאכה בחש"מ ודרשו רז"ל בחגיגה מזה הכתוב את חג המצות תשמור איסור מלאכה בחש"מ
אסור לאדם שיכה את חבירו ואפילו לא הכהו רק הרים ידו על חבירו נקרא רשע שנא' ויאמר לרשע למה תכה רעיך הכית לא נאמר אלא למה תכה. וכן אסור להכות את אשתו אם לא שהכה אותה כדי להוכיחה על עבירה. ואסור לאדם לדבר א' בפה וא' בלב. ואסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של עכו"ם:
אמרו רז"ל הפורק עול מצות הוא מן הרשעים ובכלל זה האומרים אקיים את כל התורה זולת א' מן המצות לפי שלא למדוני אבותי או לא הורגלתי מנעורי להזהר בה. או שאין נזהרין בה אנשי מקומי וקראו חז"ל איש ההוא מומר ועליו נאמר ארור אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת כי לא יאמר עבד לרבו אבחר במלאכות האלה ולא אבחר באלה. והשונה בעבירה א' מאה פעמים כאלו עשה מאה עבירות כשארז"ל אם יאמר לנזיר אל תשתה אל חשתה ב"פ והוא שותה חייב על כל א' וא'. ומה שכתוב כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ותירץ חלילה לצדיק לפרוק מעליו במזיד אפי' מצוה א' רק אם נכשל בעבירה פעם א' יתודה אשר חטא עליה ויכנע מאד ויענה נפשו וישוב אל י"י וירחמהו:
המברך ברכת המזון צריך שיטול ידיו בתוך כלי קודם שיברך שנאמר והתקדשת' אלו מים ראשוני' והייתם קדושי' מים אחרוני':
הקורא בתורה יאמר ברכו את י"י המבורך בקול רם והשומעי' עונים ברוך י"י המבורך לעולם ועד כדרך שבברכת המזון עונים והוא עונה אחריהם. מצוה לומר בערב ובבוקר פרשת התמיד שהיא קרב בין הערבים כמו בשחר. ומתחילין וידבר י"י אל משה צו את בני ישראל וגו' עד אשה ריח ניחוח לי"י: נשלם הדרוש הב':