אור ברסלב

אגרת התשובה לרבינו יונה· רבנו יונה גירונדי

הדרוש הראשון

אחרי י"י אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון. מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. יראת אלהינו ישתבח שמו לעד יסוד התורה ומקור כל המצות ואזהרה והמוסרים שנאמר יראת י"י מקור חיים לסור ממוקשי מות: ומצוה נאה וחומה נשגבה גדולה ובצורה עד השמים אשר לא תמוש כל היום מכל נפש אדם יראת שמים שנאמ' כי אם ביראת י"י כל היום. ויזרח שמש היראה על הנפש ועל כל מצפוניה למשול ביום ובלילה ברעיוניה וזה הדבר יסוד הנפש שנאמ' זכרו זאת והתאוששו והשיבו על לב. ולכל עת יראה אור הבושה על פני האדם שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וארז"ל זו הבושה שהוא ניכרת על פני האדם מלמד שהבושה מביאה לידי יראה מכאן ארז"ל סימן יפה לאדם שהוא ביישן:

את י"י אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע: עבדו את י"י ביראה וגילו ברעדה: עבדו את י"י בשמחה באו לפניו ברננה והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת והגדת לבנך לאמור העבודה היא שאנו חייבים להיות עבדי השם ב"ה וב"ש לעולם אשר ברא כל היצור לעבוד לפניו כל הנקרא בשמו ולכבודו בראו ולנו חלק ונחלה בעבודתו מכל הגוים אשר הוציאנו ממצרים מבית עבדים להיות לו לעבדים והעבד חייב לעשות עבודת רבו עיקר מלאכתו ואם יעשה עבודת עצמו עיקר מלאכתו אין זה מדת העבד כי אם רוע לבבו בחזקת עבודת רבו לפיכך אנו חייבים לעשות עיקר מלאכתינו תורה ויראה ומעשים טובים והוא שארז"ל באבות דר' נתן העושה תורתו עיקר ומלאכתו טפלה עושים אותו עיקר לעוה"ב הנה האיר פתח דברינו במצות היראה והעבודה:

יום ראשון

זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים הזהירנו הנביא במקרא זה לזכור דברי התור' והמצוה כי הזכירה מביאה לידי עשייה שנא' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, ובגלל הדבר הזה יבא אליהו הנביא כמו שמפורש אחר מקרא זה שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום י"י הגדול והנורא ע"כ יש לנו להזכיר איש לחבירו דברי תורת אלהינו יתברך וישתבח בשמים ובארץ. וכל ישראל ערבים זה לזה שנאמר והוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ומחוייבי' להזהר לחברינו הדברים אשר נכשלים בהם רבים והדברים הנעלמים מעל רבים לחזק בהם ידים רפות ונכשלים יאזרו חיל:

כל איש מישראל חייב להניח תפילין בשעת תפלה ובעל קרי אינו חייב טבילה אלא מותר להניחן בלא טבילה והתפילין צריכין עבוד לשמן ושיהיו האזכרות נכתבות לשמן ולא יסיח דעתו מהתפילין עד שיסלק אותם מעל ראשו ומעל זרועו ותפילין של ראש יניח במקום שער דווקא ולא במצחו במקום שאין בו שער והמקיים מצות תפילין סופו לקיים כל התורה לפי שבמצוה זו מקבל עליו עול מלכות שמים ותבא בלבו יראת שמים שלא יחטא שנאמר והיו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך ולמען תהיה תורת י"י בפיך וארז"ל המניח תפילין וקורא ק"ש זו היא קבלת עול מלכות שמים שלימה. וכל העולם נברא כדי לקבל עול מלכות שמים. וארז"ל פושעי ישראל בגופן כגון קרקפתא דלא מנח תפילין. והמניחן בכל יום יש בידו זכות לאין תכלית. וכל המתעטף בציצית קדושתו כפולה שנא' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם. וכן ארז"ל בספרי והייתם קדושים מלמד שהציצית מוספת קדושה. וצריך שהחוטין יהיו שזורין לשמן ושירחק מקום הנחת ציצית משפתי הטלית מזה ומזה כמלא קשר אגודל ויזהר שיהיה תוך ג' אצבעות וחייב לקבוע מזוזה בכל הפתחים והחדרים שבביתו וארז"ל כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מובטח שלא יחטא שנאמר והחוט המשלשל לא במהרה ינתק:

וחייב אדם להתפלל ערב ובוקר בכל יום ואסור לטעום כלום קודם שיתפלל שנאמר ועבדתם את יי אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך עבודה זו היא תפלה ולא יעשה מלאכה קודם שיתפלל והמשכים לפתח חבירו ומקדים לו שלום קודם שיתפלל כאלו עשאו במה: ועיקר מצות תפלה שיכוין את לבו בשעת התפלה ויטהר מחשבתו מכל עסקיו שנאמר בכל לבבכם וארז"ל איזו היא עבודה שבלב הוי אומר זו התפלה ויעמוד בשעת התפלה ביראה שנאמר עבדו את י"י ביראה וגילו ברעדה. וארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ואם התפלל ולא כיון לבו צריך לחזור ולהתפלל אבל אם כיון לבו בברכה ראשונה אע"פ שפשע ולא כיון בשאר ברכות אין צריך לחזור ולהתפלל:

ובשעה שש"ץ חוזר ומתפלל חייב לענות אמן על כל ברכה וברכה ויכוין לבו בכל ברכה וברכה כדי שידע על איזה ברכה הוא עונה אמן ויהי' לו בזה שכר כפול כמי שהתפלל ב' פעמים זו אחר זו וארז"ל במדרש אם התפללת ולא כוונת את לבך וחזרת והתפללת תהא מבושר שתפלתך נשמעת: ויזהר שלא לדבר משום עסקיו או שיחת חולין בב"ה כי גדול עונו מנשוא וכ"ש שתזהר שלא לדבר בעת שש"ץ מתפלל. וכל הקהל מחוייבים להוכיחו ולגעור בו ולחשוך אותו מחטוא כי כל היצורים נבראו לכבוד הש"י ואם יפנה לבבך ולא תשמע בשעה שמשבחים לפניו ומספרים תהלותיו איה הכבוד ואיה המורא:

וחייב אדם להשכים לב"ה וארז"ל כל המשכים ומעריב לב"ה מאריך ימים ועוד אמרו רז"ל הנמנה מי' ראשונים נוטל שכר כנגד כלם וההולך ערב ובוקר לב"ה בעה"ז זוכה לעשות כן בבית המקדש שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה והאוהב לילך לב"ה אוהב להקב"ה שנא' מה ידידות משכנותיך י"י צבאות:

חייב אדם לעסוק בתורה בכל יום שנאמר והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ונאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וארז"ל ת"ת כנגד כולם ואמרו בספרי כשם ששכר ת"ת גדול מכל המצות כך עונש בטול ת"ת גדול משאר עבירות: ומצינו בבית ראשון שויתר הקב"ה על ע"א וגילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עון ביטול תורה שנא' מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי י"י אליו ויגידה על מה אבדה הארץ ויאמר י"י על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם והרוצה להנצל מן העונש המר והעון הגדול הזה יתעסק בצרכי התלמידים והרבנים הלומדים לשם שמים ויעזור בשכירות שלהם כדי שיעמדו בעירו. ויהיו עוסקים בתורה על ידו ופי' רז"ל בספרי תש"ה עץ חיים היא למחזיקים בה ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקי' בה שהם מחזיקים ידי התלמידי' והרבנים. וכשבני אדם פוסקים ממלאכתם ומעסקיהם והולכים לבתיהם או יושבים בקרנות והם בטלים או משיחים בדברים בטלים רעתם רבה וחטאתם כבדה מאד לפי שהם מבזים את התורה שאלו היו מאמינים שאין תכלית למתן שכרה למה לא ישיבו רגליהם לבה"מ ללמוד הלא האדם זריז ואץ ברגליו למלאכתו ולעסקיו ויודע כי הכל הבל ואיך ישכח חיי הע"ה ולא יתן חלק ביום מן הימים או שעה מן השעות ללמוד ובל יאמר בלבו עוד עת לעשות לי"י לקרא בתורה ולעסוק במצות וצדקות אשם הוא אשום אשם לי"י וארז"ל על פסוק כי דבר י"י בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק שהוא בוזה את דבר י"י ע"כ חייב כל אדם לתקן מקום בביתו ללמוד שם הלכות או מקרא או תהלים או סדר תפילות וכאשר יפנה מעסקיו ומידי עברו ממלאכתו יסור שמה לשנות או לקרות ובתקנה הזאת יפליא עצה לנפשו למשוך נפשו מני שחת ויחשוב על קצו ויבין לאחריתו כמו שארז"ל הסתכל בג' דברים ואין אתם בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון גם לכוון לבו בעת שיקרא דברי ספר הזה ואם יראה שהוא מקיים את כל תוקף דברי הספר הזה ישמח לבו ויגל כבודו והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה וארז"ל ישוב היום שמא ימות למחר ונמצאו כל ימיו בתשובה שנא' בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר ונכון שיקנס כל אדם עצמו בפשוט או במחצה ליתן צדקה על כל יום שיפשע מלבא לב"ה ואל מקום אשר שם לו ספר אחד מספרי הקודש ללמוד שם:

יום שני

וחייב אדם לדרוש טוב לעמו ולחביריו בכל דברים שהוא אוהב לנפשו שנאמר ואהבת לרעך כמוך וארז"ל זה כלל גדול בתורה שע"י השלום מקיימים ישראל את התורה וארז"ל שקול השלום כנגד הכל. ע"כ אנו אומרים בתפלה עושה שלום ובורא את הכל ותפלות הצבור נשמעות כשהם בשלום וכל דרכי התורה מביאות לידי שלום שנא' וכל נתיבותיה שלום וישראל אוהבי שלום הם והקב"ה ברכם בשלום. והשלום מחזיק כל הברכות שנאמר י"י יברך את עמו בשלום. ע"כ נקראת כנסת ישראל שולמית וע"א נקראו שונאי שלום:

וחייבים ישראל לברור אנשים ברורים שיטילו שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו שיהא בידם כח לכוף ולהכריח לבני אדם על השלום ויהיו אותם הברורים אנשים שיודעים לפייס ולרצות בני אדם להטיל שלום ולא יהיו כעסנים ורגזנים שנא' איש חמה יגרה מדון ונאמר מענה רך משיב חמה וארז"ל על המטילין שלום גברי בדיחי אנן ומשוינין שלמא וארז"ל על האנשים האלה שהם מטילים שלום שהם בני העולם הבא:

ויזהר אדם שלא לקלל את עצמו או חבירו לא בשם ולא בכנוי וחייב מלקות עליו וזאת אחת מהעבירות החמורות שבתורה שנא' אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ליראה את השם הנכבד והנורא וגו' שלא תזכרנו על מה שהוזהרת שלא להזכירו וכבר הזהירה התורה שלא יקלל אדם את חבירו שנא' אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור ונאמר לא תקלל חרש וה"ה לכל אדם. ולא חייבו התורה מלקות למקלל חבירו עד שיקלל אותו בשם או בכינוי. ויזהר אדם כשהוא רוצה לאמת דבריו ואומר דבר זה הוא אמת גם יושיעני י"י שלא יאמר כן אלא על דבר אמת לפי שזו היא שבועה ונקראת שבועת האלה:

ויזהר אדם שלא יזכיר את השם לבטלה שנאמר את י"י אלהיך תירא ופירשו רז"ל בפ' קדושים כי בא הכתוב הזה להזהיר שלא יזכור אדם שם שמים לבטלה והמזכיר את השם או את הכינוי צריך להזכירו באימה וביראה ואם אינו מזכירו באימה וביראה אינם יודעים השם שנא' ישראל לא ידע עמי לא התבונן וכן אחז"ל בויקרא רבה. ויזהר אדם שלא להזכיר י"י או את הכנוי אלא בידים נקיות ובמקום נקי'. ואם אינו יודע אם המקום נקי או לאו אל יזכיר את השם כמו שפי' חז"ל בברכות ועוד אמרו חז"ל כי דבר י"י בזה זה המזכיר דברי תורה במבואות המטונפות:

אסור לאדם להסתכל באשת איש מן התורה שנאמ' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וארז"ל ליבא ועינא תרי סרסורי דחטאה ואסור להסתכל בשום אשה או בפנויה. ומדברי קבלה ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וגו':

וכל המסתכל באשת איש מכשיל כח יצרו הטוב והודו נהפך למשחית שכך ארז"ל המסתכל בעריות קשתו ננערת ואשר לא ישא עיניו אל אשת איש זוכה ותחזנה עיניו בנועם י"י מדה כנגד מדה חלף עבודתו אשר לא זן עיניו ממראה האסור שכך ארז"ל כל הכובש עיניו מן העריות זוכה ומקבל פני השכינה שנא' עוצם עיניו מראות ברע. ונאמר אחריו מלך ביפיו תחזינה עיניך:

ואסור ליגע באשת איש בידיה ובפניה או בכל אבר מאבריה מן התורה שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וכן היא הלכה ברורה שהקריבה הזאת היא הנגיעה בידיה או בפניה או בכל אבר מאיבריה כדי ליהנות מן המגע. וזאת מן העבירות החמורות שבתורה ומתברר במס' סנהדרין כי ראוי לאדם שיהרג ואל יעבור על זה. וע"ז אמר ש"ה ע"ה בחכמתו ומוצא אני מר ממות את האשה אשר מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני אלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה:

ואסור להרהר באשה מן התורה ואפילו היא פנויה. ואיסור ההרהור בפנויה חמור ממגעה שעל ההרהור עובר בלאו מן התורה שנאמר ונשמרת מכל דבר רע ופי' רז"ל שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה ח"ו:

ויזהר אדם שלא ידבר לשון הרע שכך ארז"ל כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר שנא' אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו וכן אסור לו לאדם לקבל לשון הרע וארז"ל ארבעה כתות אין מקבלות פני השכינה ואלו הן כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע ויזהר אדם מן רכילות שנאמ' לא תלך רכיל בעמך:

וחייב אדם שיהא רחמני ולא יהא צר עין שנא' לא תאמץ אה לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון:

ויזהר אדם מן הגאוה ומגסות הרוח כי תועבה היא לפני המקום שנאמר תועבת י"י כל גבה לב. ונאמר לבלתי רום לבבו מאחיו ונאמר ורם לבבך ושכחת את י"י אלהיך ויזהר אדם שלא ישנא את חבירו שנא' לא תשנא את אחיך בלבבך וארז"ל בית שני היה בו תורה ומע"ט ומפני מה חרב מפני שנאת חנם שהיתה ביניה' ושנאת חנם מביאה את האדם לידי עבירות הרבה שבתור' וארז"ל ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה שע"י אהבת החברים ושלום מקיימין ישראל את התורה:

יום שלישי

רבים חושבים כי לא תאבד את הנפש בהמנע מן הטוב וחשוך מן היושר ולא ידעו ולא יבינו כי המעלים עיניו מן הצדקה רעתו רבה וחטאו כבדה מאוד:

אמנם הגזל מהעבירות החמורות ועון המעלים עיניו מן הצדקה קשה מן הגזל שנאמ' הנה זה היה עון סדום יד עני ואביון לא החזיקו וגו' אע"פ שהיו אנשי סדום אנשי חטאים כמו שנאמ' ואנשי סדום רעים וחטאים בממונם שם הכתוב ראש עוונם יען לא החזיקו יד עני ואביון. ונאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל י"י והיה בך חטא. הנה נקרא צר עין בליעל והוא השם הרע בשמות הרשעים וכן הוא אומר בנבל אל ישים אדוני את לבו אל איש הבליעל הזה אל נבל כי כשמו כן הוא ופירשו רז"ל במדרש תהלים שהיה נקרא בליעל מפני צרות עין וארז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"א ומיסודי יראת י"י לעשות הטוב כמו שנא' יראת י"י אלמדכם מי האיש החפץ חיים סור מרע ועשה טוב אמר שלמה ע"ה טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל:

רבים יודעים חיוב מצות הצדקה ושכר פעולתה ולא ידעו מגדולת גמילות חסדים. ואמת הדבר ויציב ונכון כי יש אדם מחזיק ידו בגמילות חסדי' דל הוא ואין ידו משגת שישים בכל הזכיות הצדקה ביד ימינו בלא כסף ובלא מחיר וברוח שפתיו ילבש צדקה כשריוו ובאמרי פיו היה יהיה רב פעלים ויגדיל ויאדיר מעשי' גדולי' מן האביר שבנדיבים ומן המפזרים ונותנים צדקה:

וזה מעשה גמילות חסדים

ידבר על לב העני ויהיו דבריו נחת רוח לאביון וינחמנו ממעשיו ומעצבון ודיו ויכבדהו וינשאהו ויתנכר ממעשיו כי עגמה נפשו לאביון וארז"ל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א שנאמ' ותפק לרעב נפשך, והוא ענין פיוס דברים והראות לו רצון טוב בלב שלם ונפש חפצה הלא תראה מה שכתוב בפרשה באר היטב כי שפרו הרבה מאוד מן עושה צדקות וברכות רבות שנכבדות ממנו והשנית ילוה לעני לטוב לו להרחיב לו ונאמר טוב איש חונן ומלוה ואז"ל גדול המלוה לפני הקב"ה מן העושה צדקה. והשלישית יתן לו עצה טובה והגונה להרוחתו ולהצלחתו ויטול שכר על העצה בי האדם שמח בהכירו אהבת חבירו בהשגיחו על מעשיו מחמת רצונו הטוב שנאמ' שמן וקטורת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש. והרביעית ישית עצות לפני רבים לעשות צדקה וחסד ויקבל שכר על הרבים אשר הצדיק ועל הנפשות אשר יעשה ויזכה בשכר הצדקה אשר תעשה על ידו שנאמ' ונדיב נדיבות יעץ וארז"ל גדול המעשה יותר מן העושה וזהו אהבת חסד וכל מטיבי צעד יחזק ידם למען יאחזו דרכם ויוסיפו אומץ וארז"ל במדרש אני ישנה ולבי ער. אני ישנה בגלות מן הצדקה ולבי ער על ידי גמילות חסדים:

שבועת שקר הוקשה לע"א וכמו שהזהירה התורה בי' הדברות על ע"א כמו בן הזהירה על שבועת שוא ונאמר בע"א אנכי י"י אלהיך אל קנא לומר אע"פ שאני רחום וחנון כועס אני על עובדי ע"א ועל שבועת שוא ונקה לא ינקה אע"פ שאני מנקה לשבים בשאר העבירות איני מנקה הנשבע לשקר:

העובד ע"א מקלל את י"י שנאמר כי מזרעו נתן למולך וגומ'. והנשבע שבועות שוא הוא מחלל את י"י שנא' ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך אני י"י. וכשב"ד מחייבין שבועה על אדם והוא יודע שאינו יכול לישבע באמת אסור לו לומר אנכי אשבע כדי לאיים את חבירו כדי שיתפשר עמו שכך אמרו במכילתא מנין שלא יקבל עליו להשבע שנא' לא תשא את שם י"י אלהיך לשוא כמו לא תשא שמע שוא. תרגומו לא תקבל שמע דשקר:

המלשינים והמוסרות והנותנים חתיתים בארץ החיים יורדים לגיהנם ונדונים שם לדורי דורות:

המלבין פני חבירו ברבים ולא עשה תשובה אין לו חלק לעוה"ב ואין תשובתו תשובה עד שירצה את חבירו:

אסור לצער כל איש מישראל בין בדברים בין במעשה שנא' לא תונו איש את עמיתו וארז"ל באונאת דברים הכתוב מדבר. ולשון אונאה לשון צער וכשמזהיר הכתוב על אונאת ממון הזכיר שם מקח שנא' וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו ואם מצער אלמנה או יתום חייב מיתה בידי שמים שנא' כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו וחרה אפי בכם והרגתי אתכם וגו'.

המלוה בריבית ממונו מתמוטט ואבד העושר בענין רע אפילו ממון שהרויח בזעת אפו ועושר שעשה במשפט פרוט' של ריבית מכלה את הכל ולא יעשר ולא יקים חילו ואחריתו עדי אובד כמו שארז"ל בא זה ואבד את זה ונאמר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם למדנו שהמלוה בריבית מתמוטט ואינה עולה. ונאמר מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו. המלוה בריבית אינו עומד בתחיית המתים שנא' בנשך נתן ותרבית לקח חיה לא יחיה ארז"ל אע"פ שיש מלאך מליץ על העושה שאר עבירות ומזכיר עליו זכות שבידו המלוה בריבית אין מלאך א' מלמד עליו זכות:

עון נבלת פה מן העבירות החמורות שמקריבים העולם שנא' על כן על בחוריו לא ישמח י"י ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה:

תקנה גדולה ליראת שמים ודרכי תשובה. עשה לך רב וקנה לך חבר ותדבר תמיד עם החבר ביראת שמים ותתיעץ תמיד עמו על תקון מעשיך. והאיך תנצל מן החטא ומכל דבר שבא לידך שנא' אז נדברו יראי י"י איש אל רעהו ויקשב י"י וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו. ואמרו באבות דר' נתן ר' עקיבא אומר המדבק לעוברי עבירה אע"פ שאינו עושה כמעשיהם מקבל עונש כיוצא בהן.

נשלם הדרוש הראשון

תוכן העניינים

אגרת התשובה לרבינו יונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה