אגרות משה אורח חיים ה· הרב משה פיינשטיין
סימן לב
שימוש בפסח בכלי זכוכית של חמץ ששהו י"ב חודש, וברכת נישואין בפחות מעשרה
בע"ה יום ב' י' ניסן תשי"א. מע"כ ידידי הרה"ג החו"ב כש"ת מוהר"ר שמרי' שולמאן שליט"א
[א]. אם יש להחמיר בכלי חמץ של זכוכית ששהו י"ב חודש
הנה בדבר שיטת החכ"צ שהובא בפ"ת סי' קכ"ב סק"ג דכלים של חמץ שעבר עליהם י"ב חודש מותרין, אם יש לסמוך על זה למעשה. הנה העולם נוהגין לאסור אף אחר י"ב חודש, וכדהביא שם הפ"ת מתשובת רעק"א סי' מ"ג. ועיין בפמ"ג סי' ק"ג בשפתי דעת ס"ק י"ז אות ב' שמסיק לאסור, אך עכ"ז בכלי זכוכית יש לצדד להקל.
דיש כמה טעמים להקל. חדא, דמעצם הדין הא הלכה כהמחבר בסי' תנ"א סעי' כ"ו שכלי זכוכית לא בלעי, דלכן בשאר איסורין מקילין, כדאיתא בחידושי רעק"א באו"ח שם (שהביא מס' מנחת יעקב כלל פ"ה) ורק שבחמץ בפסח מחמירין, והט"ז מתיר בדיעבד, עיי"ש בס"ק ל'. איברא דיש להחמיר אף בדיעבד בתשמישו בחמין כהמג"א, עיין במ"ב (ס"ק קנ"ה) ובשער הציון, עכ"פ יותר מספק לא הוי. ועוד, שרוב תשמיש כלי זכוכית הוא בצונן, ואם היו חמין היו רק בכלי שני, דע"י חמין ממש פקעי. ואף שלפעמים הי' ע"י עירוי מכלי ראשון, לא הי' שם חמץ. דהחשש חמץ הוא רק שלפעמים שורין שם פתותי לחם, הרי השריה הוא אחר העירוי שהוא כלי שני. ולחוש לפתותי לחם הכבושין מעל"ע, שאיתא בבאורי הגר"א ס"ק כ"ו בשם המרדכי, הוא בזמננו במדינתנו דבר שלא שייך כלל. ואף להגר"א בזמנו מפורש שם שאין זה תשמיש קבוע, שמדוייק ממה שכתב שם שלדעת המחבר שלא הלכו אלא אחר רוב תשמישו בסעי' כ"ה אין לחוש לזה, רק שנוהגין להחמיר כהסוברין שיש לחוש גם לתשמיש שאינו קבוע, עכ"פ הוא רק ספק. ויש לנו ב' ספקות. ועוד ספק, שמא לא נשתמשו בו כלל בחמין דכלי ראשון בחמץ, שזה יותר מצוי, ויש לנו ג' ספקות.
לכן אף שמ"מ נוהגין להחמיר בפסח, מסתבר שיש להקל בזה אחר י"ב חדש כהחכ"צ, כמו שהובא בפ"ת שם להקל בכיסוי קדירה משום דהוא רק חומרא, בשם שו"ת שמן רוקח. וכמו שמקיל שם באיסור דרבנן בשם שו"ת בית אברהם. אך עכ"ז אם יהי' פנאי לעשות עירוי ג' ימים צריך לעשות עירוי. אך אם כבר אי אפשר לעשות עירוי ג' ימים, ולעשות הגעלה אף ע"י עירוי מכ"ר יש לחוש דפקעי, יש לסמוך על החכ"צ בסתם כלי זכוכית שאין ידוע איך הי' תשמישם, להתיר אחר י"ב חודש. ובכלים שהי' בהם יי"ש של חמץ בקביעות אין להתיר. (ובעצם שיטת מרן זצ"ל בעניין כלי איסור ששהו י"ב חודש, עי' מש"כ באגרות יו"ד ח"ג סי' כ"ז ובתשובות האחרות שנסמנו שם).
[ב]. ברכת נישואין כשאין עשרה
ובדבר ברכת נישואין כשאין עשרה, אין לברך כלל כמפורש בסי' ס"ב סעי' ד'. ועיי"ש בח"מ (ס"ק ג') ובב"ש (ס"ק ד') ובד"מ שכתבו שבדיעבד אינו מעכב, וכוונתם דאין מעכב הנישואין, דהברכות אין מעכבין. דלא כהרשב"א שהביא הב"ש שם, שסובר דמעכבין הנישואין וכן הסכים הב"י, אבל לברך בלא עשרה אי אפשר. וכן מפורש גם במהר"מ שיף שהביא כתר"ה שכתב שם (גיטין נ"ז ע"א ד"ה שאין, במעשה דארוס וארוסתו שנשבו לבין הגויים והשיאום זה לזה, ואמרה לו אל תיגע בי שאין לי כתובה ממך, הרי שרק משום חסרון הכתובה היתה אסורה עליו) שהי' יכול בעצמו לברך, ואי משום דצריך עשרה אפשר היו שם עשרה כמו שאמרה ספדו, עיי"ש. וכוונתו דאף שלא יכלו לכתוב ולחתום על הכתובה, וא"כ אפשר שלא יכלו גם לברך, ע"ז אומר מהר"מ שיף שעכ"פ הוא בעצמו הי' יכול לברך, ועשרה איירי שהיו שם, וזה פשוט וברור.
והנני ידידו ואוהבו בלו"נ מברך אותו ואת ביתו בחג כשר ושמח ולזכות לגאולה שלמה במהרה
משה פיינשטיין.