אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ה· הרב משה פיינשטיין

סימן כא

סימן כ

תשובות קצרות בדיני מוקצה

ז' אדר ראשון תשמ"א

לכבוד ידידי הרה"ג מוהר"ר פנחס באדנער שליט"א

התשובות שבסימן זה ובסימן כ"ב נכתבו ע"י רפ"ב שליט"א מפי מרן זצ"ל. לאחר שנכתבו, היו תשובות אלה לנגד עיני מרן זצ"ל שהוסיף להם תיקונים והערות בכתי"ק. אחר כך נכתבו שוב במכונה התשובות שבסימן זה, והיו שוב לנגד עיני מרן זצ"ל, שתיקנם שוב והעיר עליהם באילו מקומות. כך שהתשובות שבסימן זה הן ממה שנכתב מחדש ותוקן שוב, והתשובות שבסימן כ"ב הן מן הנותר מהכתיבה הראשונה, שמה שלא העיר מרן זצ"ל עליו, כנראה הסכים לו. ההערות מכתי"ק נדפסו כאן באות מיוחדת.

[א]. אם סמי רפואה הם מוקצה

בדבר מה ששאלת בעניני מוקצה בשבת ויו"ט, הנה נראה שסמי הרפואה שבבית החולה שהובאו שם מע"ש, אינם מוקצה כלל. ואלו שהובאו בשבת הם מוקצה בכל אופן. אבל אף שהוא מוקצה, מותר להחולה, אף שאין בו סכנה, בעת שצריך ליקח. וכמובן שאם הוא חולה שאין בו סכנה, אסור לעשות סמי רפואה במלאכה דאורייתא.

[ב]. שיעור מיאוס להחשיב גרף של רעי

ובעניין הגדרת גרף של רעי, לא שייך ליתן שיעור, אלא תלוי לפי האדם. וכן תלוי באם הוא מפוזר, דאז הו"ל מאוס יותר ומותר לטלטלו, משא"כ אם הוא במקום אחד דלא הו"ל כ"כ מאוס, אז אין בו היתר להרבה אינשי. אבל אם הוא איסטניס מותר.

[ג]. אם כלי חשמל חשובים הם מוקצה מחמת חסרון כיס

והנה כלים, גם אם חשובים, כגון טייפ ריקורדער, אם אינו מקפיד עליהם כל ימי השבוע, אינם מוקצה מחמת חסרון כיס. אבל אסורין בדין מוקצה מחמת שתשמישן לאיסור, ורק כלים שאין רוצה להשתמש בהם מחמת שחושש שמא יתקלקל ע"י התשמיש הווין מוקצה מחת חסרון כיס.

[ד]. אם כלים שיש בהם אור חשמלי, נעשים מוקצה מחמת זה

וכלים כמו שעון חשמלי שיש בו אור חשמלי שמאירו, מכיוון שאין לחוש שיסלק האור מהכלי ויכבה אותו, דהלא לעולם אין מסלקין האור, לא שייך לאוסרו. וכן אין לחוש בקומקום חשמלי גדול שיש בו אור שמראה שפועל, דהלא משתמש בקומקום הגדול מצד שכוונתו הוא להעמידו מע"ש על כל השבת.

[ה]. אם מותר לטלטל מכתבים שהגיעו בשבת, בזמן הזה

ולגבי המכתבים, הנה בזמן הזה דלא משתמשין אינשי כלל לצור ע"פ צלוחית בנייר (שזהו טעם ההיתר לטלטל איגרת אף שאין ראוי לקרות בה - שבת קט"ז ע"ב תוס' ד"ה וכ"ש בשטרי הדיוטות, וע"ע להלן סימן כ"ב אות א') וכ"ש באיגרת שבתוך מעטפה, ואף מתוך התחום יש לאסור בטילטול. ואם חושש שמא יש שם דבר נחוץ לצורך הגוף מותר, ויפתחנו ע"י נכרי. ובמדינה זו שאיכא טעלעפאן כמעט בכל בית אין לחוש לדבר נחוץ לצורך הגוף ממש. ואסור לקרות ולטלטל אף לאיגרות שמתוך התחום, וכ"ש באיגרת שמחוץ לתחום, וכו"ע לא יפלגו בזה.

[ו]. תליית תריסים העשויים לצל בשבת

והנה מותר לתלות תריסים העשויים לצל בלבד (וינישען בליינדס), ולכן אינן מוקצה. ואף שוודאי אסור להניח תלייתן על יום השבת, ואף אם נזדמן דשלא בכונה נשאר על יום השבת, אסור משום טירחא. מ"מ כשנפלו מאיזה חלון בשבת, שליכא טירחא גדולה, וגם נזדמן זה בשבת מותר. ומועיל זה שלא יהיה מוקצה.

[ז]. אם מותר להשתמש במפיות שולחן יקרות לתשמישים אחרים

והנה סתם מפיות (נעפקינס) הוכנו לכל צרכים. אבל אלו המפיות שאין משתמשין אלא כשאיכא אורח חשוב יש לאסור לשאר תשמישין.

[ח]. אם מותר לטלטל דפדפת שיש בה דפים חלקים

והנה דפדפת (לוס ליף - ועי' מג"א סימן ש"ח ס"ק י' דנייר חלק הווי מוקצה) שאפשר לשלוף הדפים ממנו, מסתבר שתלוי לאיזה צורך חיברן רק באופן זה. דאם הוא מחמת שאינו רוצה לחברן באופן יותר קבוע, מחמת שאולי יכתוב דבר שאינו ראוי כל כך ויוציאם משם, אין זה חיבור, וצריך לשולפם (את הדפים החלקים) קודם השבת. ואם כך חיברם מחמת שבעת שירצה להדפיס מה שכתב, יהיה לו קל להוציאן ולהעתיק משם לדפוס, הוא עדיין כלי אחד לרוב הזמן, ולא צריך לשולפן קודם שבת.

[ט]. אם לטלטל גרף של רעי על ידי קטן

והנה הגם שצודק הערוך השולחן (סימן ש"ח סעיף ס') שאם יכול למנוע מעצמו טילטול גרף של רעי, ע"י שישיג נכרי לזה, שנכון כך לעשות. מ"מ אין לבקש מקטן לעשות כך, שיש לחוש שהקטן יטעה ויחשוב שמותר לו לטלטל מוקצה. ודלא כערוך השולחן שאינו מחלק בין נכרי לקטן.

[י]. אם בגדים שנשארו בשבת במכונת ייבוש כביסה הם מוקצה

והנה בגדים שנשארו בכוונה במכונת הייבוש מותר להוציאם משם בשבת. ואם שכחם אסור. והטעם פשוט, דכשהשאיר בכוונה יש לנו לתלות בסתמא דלא היה בדעתו לאוסרן, אלא דעתו עליהן דאם יצטרך יקח אותם ללבוש. ואם יאמר שמה שלא לקחם היה משום ידיעתו שלא יצטרך להם, יש לאסור.

[יא]. אם מותר לפתוח דלת מכונית בשבת

והנה נראה דאם ליכא מראית עין, מותר לפתוח דלת מכונית ולהוציא משם דברים שצריך (כשאינו מדליק אור במכונית על ידי הדלקת הדלת). ונראה שמותר לסגור הדלת אח"כ ג"כ. דעצם המכונית אינה מוקצה, דכשהיא בחצרו רגילין להשאיר שם דברים כיוון שהוא מקום שמור בחצרו, דוודאי הרבה אינשי עושין כן. ומטעם זה אף אם יזדמן מקום שיתמהו האינשי שפותח הדלת בשבת, אין לאסור במקום שלא יראו. ואינו ככל דבר האסור מפני מראית עין, משום שאין לאסור ממש בזה (ועיין עוד אגרות משה או"ח ח"א סימן צ"ו בטעם שאין מראית העין בדבר שכזה).

[יב]. אם צריך לחזר אחרי כלי היתר, כדי שלא לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו

והנה מה שמוזכר במ"ב סימן ש"ח ס"ק י"ב דדווקא באין לו כלי היתר מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו, נראה, שאין לטרוח הרבה בהשגת כלי היתר. ורק אם נמצא בקירוב מקום בלי טורח רב, יש לו לשמש בכלי היתר ולא בכלי שמלאכתו לאיסור. ומסתבר דאם אין לו כלי היתר, אף שיכול לשאול אצל אחר מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור. דלכן לא כתב המ"ב ומיירי שאין יכול להשיג, אלא כתב ומיירי שאין לו.

[יג]. דבר התלוי על הקיר לנוי דרך קבע, אם הווי מוקצה

והנה שעון או תמונות שקבע להם מקום בקיר, אינם מוקצה בשביל זה, דתלייתן שם הוא לנוי.

[יד]. אם יש להתיר טילטול קליפות על ידי הנחת כיכר בכלי שהן מונחות בו

והנה כשאיכא פירות שיש להם קליפות שאינן ראויים למאכל בהמה, ורוצה לקלפם ולהניח הקליפות כך שיהיה מותר לטלטלן אח"כ מן השולחן בידיים (עי' סימן ש"ח סעיף כ"ז ובמשנה ברורה ס"ק קט"ו), אין להניח הקליפות בכלי, דאז אינו כ"כ מאוס ולא יהיה היתר פשוט לטלטלו מטעם גרף של רעי, וגם יהיה נחשב הכלי אז כבסיס לא מדין מוקצה דבסיס, דאין בסיס לחצי שבת (עי' מ"ב סימן ש"י ס"ק ל"ז), אלא מצד איסור טילטול היתר ואיסור ביחד כשהאיסור הווי עיקר. ואין היתר להניח בכלי ג"כ כיכר או משהו כזה (עי' מ"ב סי' ש"ח ס"ק קט"ז). והוא פשוט, דעל הכלי הא נתווסף איסור, דהרי הכלי נמי תיאסר מדין בסיס, שהרי אסור לטלטלו עם האיסור ואין להוסיף עוד דבר שיאסר בעצם מחמת סיבה זו גופא, דגם את הכיכר אסור יהיה לטלטל יחד עם האיסור. אך יהא מותר לטלטלו רק מצד שהוא ג"כ נעשה מאוס, כגון אם תימאס הכיכר עצמה על ידי שהונחה עם הקליפות, מצד היתר הוצאת גרף של רעי. שלכן מה יועיל הנחת הכיכר. דלא חסר היתר להוצאת הכלי עם הקליפין כיוון שהוא מאוס אף כשמונח בכלי, ומה לן היתר זה דיעשנו עוד בסיס להיתר, יותר עדיף מהיתר דמאיס.

ובשלמא אם הנחת הכיכר היה דבר המותר לכל מוקצה, הרי היה דבר המסלק איסור מוקצה, והיה עדיף. אבל כיוון שאינו מסלק בעצם האיסור, דהא אסור בכל מוקצה, והיתר זה אינו כלום (שבת קמ"ב ע"ב, לא אמרו כיכר או תינוק אלא למת בלבד. ועיין גם בדברות משה שבת ח"ב סימן ל"ד הערה נ"ב בטעם מה שלא נוכל לומר שהכיכר חשוב יותר מן הקליפות שבכלי. ולכן גם אינו שייך להיתר להגביה הטבלא ולטלטלה עם הקליפים אגב הפת בשו"ע סי' ש"ח סעיף כ"ז, די"ל דעל גבי השולחן הוויא הפת חשובה יותר מהקליפין, והם בטלים אצלה. אבל בכלי שהוכן דווקא לקליפין, כדי שיוכל לסלקם משם בקלות, אין הפת מבטלת את הקליפין, ואדרבא בטילטול הכלי עם הקליפין והפת, הוו הקליפין עיקר. וכשאין הפת עיקר באמת לא התירו טילטול מוקצה על ידי פת), דבמת התירו אף שהוא אסור, משום כבוד המת, והצריכו רק היכר בשביל שבת. אבל הכא בגרף של רעי הא לא הצריכו כלום להיתר, דטעם דמאיס הוא דבר המתיר בעצמו בלא שום צירוף. אך מחמת שהיה נדמה לו שבתוך כלי לא יהיה מאוס כ"כ, נתנם בכלי. וכשראה שלא הועיל, יש לו ההיתר דמאיס כמתחילה, וא"צ לו לעוד היתר דכיכר דג"כ אינו דבר המותר לכתחילה אלא לצורך.

בידידות, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה