אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין
סימן קכב
דין נר שראוי לברך עליו במוצאי יו"כ ודין הפסיעות אחר שמונה עשרה מע"כ בני אהובי הרה"ג מוהר"ר דוד שליט"א.
[א'] מה שכתבת ביש לו אור ששבת שדולק מעיו"כ שלא נדלק להאיר דיכול להדליק ממנו נר לברך עליו במוצאי יום כיפורים, והבאת ראיה מהא דכתב הרמ"א [או"ח] (סי' תרכ"ד ס"ה) להיש אומרים שאין להבדיל על נר של בית הכנסת אלא מדליקין נר אחר ממנו, והא מה שאין להבדיל על נר בית הכנסת הוא משום דלא נדלק אלא לכבוד ומכל - מקום מדליקין נר אחר ממנו ואם הנר שמדליקין ממנו ששבת צריך נמי שיהיה נדלק למאור מה יועיל זה, והיא ראיה גדולה דודאי אין לומר דסובר כהי"א דסעי' ד' דהוא דעת יחיד שהביא הכל בו ג"כ בשם י"א, ואין כוונת באה"ג שציין כל בו שכן סובר הכל בו אלא שבכל בו נמצא י"א אלו ונמצא שלא מצינו מי מהפוסקים שסוברין כן לכן אף שהוא מלתא דרבנן אין לעשות כהי"א ואדרבה ספק ברכות הוא דאין לברך מספק, ותמוה מש"כ בבאור הלכה שאיזה אחרונים כתבו דמקום הדחק יש לסמוך על הי"א ולברך במוצאי יו"כ על נר שהדליקו מן האור של אבנים דרק בעמוד ראשון אסור, הא פשוט דלהסוברים שאין לברך הוא ברכה לבטלה שאף בפלגא ופלגא היה אסור לברך וכ"ש שהוא רק דעת יחיד ויפה עשה שלא העתיק זה ואף אם לא היה סותר של דין דסעיף ה' נמי לא היה שייך לסמוך עליו אף בשעת הדחק, ולכן ודאי טעם הי"א שברמ"א שמברכין על הנר שהדליקו מנר של ביהכ"נ הוא מטעם שכיון שהוא נר ששבת מעיו"כ ורק מחמת שלא נעשה להאיר אין מברכין עליו אין זה חסרון להנר שהדליקו ממנו להאיר, ול"ד למה שאין מברכין על נר היוצא מן האבנים במוצאי יו"כ שאינו אור השייך לברך עליו במוצאי יו"כ לכן גם מה שנדלק ממנו לא עדיף ממנו דהא עכ"פ לא היה אור ששבת ובמה יתוקן חסרון דאור ששבת בזה שדלקו ממנו אור אחר וזהו כוונת המ"א (סק"ד) שכתב וא"כ גם על הנר שהודלק מאור היוצא מהאבנים אין לברך דהא על העיקר אין לברך ועל התוספות ג"כ אין לברך דהא לא שבת מבעוד יום, היינו שעדיין איכא חסרון זה דלא היה אור ששבת, אבל בנר ששבת אבל מה שלא מברכין עליו היה מחסרון אחר שלא נעשה להאיר הרי חסרון זה יתוקן בהנר שהדליקו ממנו דנעשה להאיר, ומעלת נר ששבת איכא מאחר שנר זה להאיר הדליקו מנר ששבת, והוא חלוק נכון וברור.
וזה נראה בכוונת תר"י בברכות דף נ"ג שכתב אית דבעו מימר על גחלים ששבתו והדליקו מהן במוצאי יו"כ דכמו אש היוצא מן העצים ומן האבנים דיינינן להו, היינו שאין לברך עליו מאחר דהודלק בפסול שכך להו פסול דלא נעשה להאיר כפסול היוצא מן האבנים שהוא פסול דלא שבת, וכ' ואין זה נראה דודאי ליכא למיחש למידי שהרי הגחלים הראשונים הם של היתר שכבר שבתו והנר שהדליקו מהן ג"כ הוא של היתר, ודאי ליכא למיחש למידי ומברכין עליו והמג"א הביאו ולא כתב באור לדבריו, אבל באור דבריו הוא כדבארתי דאור שיצא מן האבנים אינו של היתר דהא לא שבת ואיכא חסרון זה גם בהנדלק ממנו אבל בגחלים ששבתו והן היתר הרי איכא היתר זה ממילא להנדלק ממנו דהא מברכין על נר שהודלק מנר ששבת, וחסרון דלא נעשה להאיר הא בהכרח ליכא בנר הנדלק להאיר, ופשוט היה לתר"י שהאור העיקר עושה היתר להנדלק ממנו ולא פסול לכן לא האריך לומר אלא במה שהנר שהודלק נעשה נמי היתר מדין שבעינן שבת מבעוד יום וזה שלא נעשה איסור שהגחלים שהם אור הראשון לא נעשו להאיר פשוט לו שאינו עושה פסול ולא הוצרך לגמור זה, עכ"פ הדין מפורש בתר"י, ואור הפיילאט לייט הוא ממש כהא דגחלים דתר"י ומשמע שהמג"א פוסק כתר"י ובבאור הלכה הא כתב כתר"י, אבל צריך להבין שיטת הרמ"א שמסיק והנכון להבדיל על שניהן ביחד איזה חסרון יש בנר שהודלק מנר של ביהכ"נ שנכון לצרף שניהם מאחר שהלכה כתר"י, ואולי חושש לאית דבעו מימר לכתחלה שבתר"י או חושש לומר דאין מברכין על נר שהודלק אפילו מאור ששבת כלל,
וכן ראיתי בש"ע הגר"ז סעיף ח' שכתב אע"פ שמה"ד מותר לברך במוצאי יום כפור על האור שהודלק מן האור ששבת מ"מ טוב להחמיר ולברך על אור ששבת מבע"י ממש שלכן מסיק דהא דכתב הרמ"א בנירות של ביהכ"נ שידליק ממנו ויברך על שניהם, והטעם דנירות של ביהכ"נ הוא ספק דשמא נעשו גם להאיר ביו"כ, וכן כתב גם במ"ב ס"ק י"ב דנר שהודלק מנר ששבת לא מיקרי כל כך אור ששבת, ובעניותי לא מצאתי חולק ע"ז דמש"כ בלב"ש לי"א להבדיל על נר של ביהכ"נ דהוא סובר דאין מברכין על נר שהודלק מאור ששבת כיון שלא שבת ממש, לא מובן די"א זה סובר דנר של ביהכ"נ ביו"כ הוא נעשה גם להאיר ומברכין גם עליו אבל פשוט שמתיר לברך גם על נר הדולק ממנו, ואולי משום טעם הרמ"א כותב כן וצ"ע, ומש"כ הלב"ש די"א שאין להבדיל עליו אלא מדליקין נר אחר מנר ביהכ"נ סובר כי"א דמברכין גם על אור שהוציאו מהאבנים מעמוד ראשון וגם כתב וסמכינן להקל לא נכון כלל כדכתבתי לעיל, ופלא על באור הלכה שהוא פוסק כתר"י שמותר להדליק נר מוצאי יוה"כ מגחלים ששבתו ולברך עליו וכתב בטעם רמ"א דהא שמצריך ועדיף להדליק נר אחר מנר דביה"כ ולברך על שניהם משום דאיכא הרבה ראשונים דסברי דנר של ביהכ"נ אינו נעשה לכבוד ולכך יש להקל עכ"פ על נר אחר בהצטרף עמו משא"כ נר עם אור היוצא מן אבנים אפשר דגם רמ"א מודה דאסור, הא מתיר באור הלכה גם בנר שנדלק מגחלים שודאי לא נעשו להאיר, וא"כ הוא מטעם החלוק שכתבתי שהוא חלוק תר"י ולא קשה כלום וצע"ג בכוונתו, עכ"פ לדינא מותר להדליק נר אחר מאור של הפיילאט לייט כדלעיל ולברך עליו.
[ב'] ובדבר הפסיעות אף שמשמע מהגר"א מבאוריו לש"ע סימן קכ"ג ס"ג שצריך לפסוע ג' הפסיעות עקב בצד גודל מהא דכתב לדמות לכהנים אע"ג דלענין עמידה בתפלה קיי"ל כמלאכים מ"מ נ"מ לענין זה, וכוונתו לתרץ בזה קושית הב"י בסימן צ"ה על מה שהביא הטור הירושלמי דח"א ככהנים, שא"כ ראיה שהפסיעות והעמידה אחר הפסיעות הוא עקב בצד גודל מ"מ למעשה לא הוזכר בהסידור דהגר"א ובמעשה רב איך לעשות למעשה משמע שלא נהג אף בעצמו ואם אף נהג בעצמו לא רצה שאחרים יעשו כן וסובר שאין חלוק איך לעשות למעשה כי נאמר שם רק שפוסע לאחוריו ג' פסיעות בינוניות שמלשון זה משמע שאין קפידא איך שיפסעו, ולא ראיתי אף לאלו שנהגו בכל הדברים כהגר"א כגון אבא מארי זצ"ל שיעשה כן אף שאפשר מחמת איסור לא תתגודדו לא היה יכול לעשות כהגר"א, עכ"פ העולם לא נהגו כן ומצד שני שיטות האחרות משמע שיותר אחרונים סברי כהברכ"י שהביא בשע"ת שתחלה יפסיע בשמאל כמלא הרגל שיהיה גודלו לאחר עקב הימנית וזהו פסיעה קטנה שכתבו ואח"כ יפסיע בשל ימין ויעמיד רגלו הימנית הגודל לאחר עקב השמאלית וזהו פסיעה גדולה שכתבו דהרי הוא כמלא שתי רגלים ואח"כ יפסיע בשל שמאל כמלא הרגל ויעמידה בשוה להימנית ממש וזהו שכתבו יפסיע בשמאל באופן שיהיו רגליו שוין, וכן איתא בסידור הריעב"ץ שיכוין רגליו, היינו שיהיו שוין וכמדומני שכן נוהגין ביותר. אביך אוהבך בלו"נ, משה פיינשטיין.