אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן צט

סימן צח

אכילה קודם ספירת העומר, ברכה על קריאת שיר השירים וקהלת ביו"ט אחרון, ואם יכול לספור ספירת יום ע"ש אחר שקבל שבת י"ז מנ"א תשל"ב. מע"כ ידידי הרב הגאון מוהר"ר אפרים גרינבלאט שליט"א.

[א'] ציבור שיש להם מנין קבוע בשעה מאוחרת בלילה וסומכין ע"ז מי שצריך לאכול קודם ערבית והוא בימי הספירה אם ג"כ מותר לאכול אף שהוא גם קודם הספירה, או שיספור קודם. לכאורה היה נראה דכיון שאין צורך לספור בצבור מ"ט לא יספור קודם שאוכל, אבל כשנעיין הא מעריב שתדיר יש לו להקדים לספירה שאינה תדירה כדאיתא בחק יעקב סימן תפ"ט ס"ק ט"ז, ופלא ע"ז שהביא המ"ב בבאור הלכה מספר מור וקציעה טעם על מש"כ בש"ע סעי' א' דאחר תפלת מעריב סופרין דהוא משום דבדורות הראשונים היו נוהגין להתפלל ערבית קודם הלילה לאיזה צורך דחק בזה הא מן הדין הוא אחר תפלת מעריב דתדיר קודם, ולהט"ז הא תדיר קודם אף ממעלת אחור הבדלה לאפוקי יומא ואף ממעלת עיולי יומא כדהאריך בסימן תרפ"א סק"א, והגר"א שם סק"א הקשה עליו מסימן תפ"ט סעי' ט' דסופרין קודם הבדלה ובאחרון של פסח דחל בשבת גם קודם קידוש דיין קדוש נר הבדלה זמן, וצריך לומר להט"ז דלספירה הא ודאי מוכרחין הקהל לספור קודם הבדלה דעושין כל אחד בביתו וכן קודם קידוש והבדלה דיקנה"ז באחרון של פסח, שהנידון הוא שם רק לענין הבדלה וקידוש שעושין בביהכ"נ שבאחרון של פסח אין יוצא בו דבעינן קידוש במקום סעודה ובהבדלה דמוצאי שבת אף שאיכא מיעוט דאין להם בני בית, נמי אין הנידון אלא בשביל הסדר דביהכ"נ בעלמא אין זה מדין תדיר ממש שלכן אפוקי יומא עדיף, ואף שיכולין לספור כל אחד בביתו אחר הבדלה, עדיף מ"מ לעשות ברוב עם כל מצוה אף שהוא דבר שאין ענין לצבור, וגם הוא עלול לשכח אח"כ כשיניח מלספור עם הצבור. עכ"פ בליכא טעם ודאי תדיר קודם, וא"כ תמוה שהמו"ק הוצרך לומר טעם דחוק כזה. ודוחק לומר דסובר שלכתחלה אם היה אפשר לצמצם היה צריך לספור ברגע הראשונה דהלילה משום תמימות, ומטעם זה סופרין קודם לעלינו כדאיתא במ"ב סק"ב, ויסבור המו"ק שעדיף מתדיר, דודאי הוא דוחק גדול דיותר מסתבר שבעצם ליכא קפידא מצד תמימות שלכתחלה יספור בתחלת הלילה ממש ורק בדיעבד יכול לספור גם אח"כ, אלא כיון שגם כל הלילה כשר לספור דלא נפיק מכלל תמימות שוה כל הלילה לזה, והוא רק מעלה בעלמא להכיר ענין תמימות, לבד ענין הזריזות דלכן מקדימין לעלינו, שלכן ודאי אינו מעלה לדחות ענין תדיר שהוא דין גמור כדסובר הח"י.

וגם בלולב שנוהגין הרבה מדקדקין לברך קודם התפלה, תמיהני מהא דתדיר קודם, ואולי טעמם הוא מהא דהביא המג"א בסימן תרנ"ב סק"ג דהשל"ה כתב שינענע בסוכה וכשיחכו עד אחר חזרת הש"צ דשחרית יהיה טירחא דצבורא גדול לצאת מביהכ"נ להסוכה ולברך שם, שלכן דחו מעלת תדיר מפני מעלה זו, אבל תמוה לדחות מעלה המפורשת במתני' וילפינן מקרא, מפני מעלה זו דלא תניא במתני' ובשני התלמודים. אך אולי כיון שיש מעלה לאחוז הלולב כל היום שזה הוזכר בגמ' סוכה דף מ"א ע"ב שאר"א בר' צדוק מנהגן של אנשי ירושלים, והרמ"א כתב בסעי' א' שהוא גם לאחוז הלולב כשנכנס מביתו לביהכ"נ וגם בשעת התפלה, שודאי הוא כוונה לאחוז כל הד' מינים כאופן קיום המצוה, וממילא מוכרח לברך קודם לעשייתן, שבשביל זה לא קשה מתדיר קודם, שדין הקדימה הא פשוט שאינו למנוע מעשיית מצוה שהוא בכל היום אף שהוא רק מעלה בעלמא ולא לחיובא, אלא להקדים למצוה שג"ז נעשית רק פעם אחת ביום אף שהיא דאורייתא, שבתדיר איכא רק ענין קדימה ולא בטול בשביל זה אף מזמן קטן למצוה אחרת שאינה תדירה שנוהגת כל היום. אבל א"כ בזמננו שאף המדקדקים במצות אין נוהגין במעלה זו של אנשי ירושלים לבד יחידי סגולה הרי יש לאלו שאין נוהגין במעלה זו לברך על הלולב אחר חזרת הש"צ קודם ההלל מדין גמור דתדיר קודם, ואולי זהו כוונת המחבר שכתב ועיקר מצותו בשעת ההלל.

עכ"פ מכיון שתדיר קודם צריך לספור אחר מעריב דוקא אף כשהוצרך להתאחר איזה זמן, ולכן מכיון כשסומכין לאכול קודם מעריב באיכא מנין קבוע על זמן המאוחר אין לאסור להם גם בשביל ספירה, דאין להחמיר בספירה יותר מבק"ש דאורייתא, וגם איכא קצת ראיה מהא דכתב הח"י שם ומהאי טעמא ניחא שלא כתב הרב דחצי שעה קודם הזמן נמי אסור לאכול דהוא שלא לצורך דהא אסור בלא"ה משום ק"ש ותפלה עיי"ש, ואם ספירה חמורה היה לו לכתוב דין דאסור חצי שעה קודם זמן הספירה אסור לאכול בשביל ספירה כגון שיש לו מנין קבוע לזמן מאוחר או שהשמש קורא לתפלת ערבית, שבשביל ק"ש ותפלה מותר לאכול ובשביל ספירה אסור. אך אולי אינו סובר הח"י כלל ההיתר דמנין קבוע לענין אכילה ולא ההיתר דקריאת השמש כדמשמע מהמג"א ס"ק י"א שרק לקודם זמנו מועילה קריאת השמש, וכן הוא אולי גם ענין היתר דמנין קבוע דלכן לא היה שייך למינקט זה. ועיין בסימן רל"ב סעי' ב' שכתב הרמ"א ונהגו להקל כשתי הסברות דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה, שלשון זה משמע דוקא סמוך למנחה קטנה שהוא חצי השעה הקודם להזמן אבל כשהגיע הזמן לא מקילינן וכדדייק כן המג"א שם בס"ק ט"ו, ומסיק הרמ"א ואפשר הטעם משום דעכשיו קוראין לביהכ"נ לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל הרי אינו מתיר בשביל שקוראין לביהכ"נ אלא סמוך להזמן ולא כשהגיע הזמן, וא"כ אף שהביא שם המג"א שהמרדכי מיקל גם כשהגיע הזמן להתחיל לאכול כשקורא השמש אפשר הח"י לא סבר כהמרדכי ואף אם סובר בעצמו כהמרדכי הרי מתרץ תירוצו אליבא דהרמ"א. אבל מ"מ מסתבר דהסומכין על היתר דמנין קבוע לענין ק"ש יכולין לסמוך על זה גם לספירה.

[ב'] ובדבר אלו הנוהגין לברך על שיר השירים בשבת חול המועד פסח ועל קהלת בשבת חול המועד סוכות כשיטת הרבה ראשונים והסכים להו הגר"א, אבל מברכין דוקא כשהם כתובים כתקנה בקלף ובגלילה כדכתב המג"א בסימן ת"צ סק"ט מהד"מ, ולא היה להם בשבת חול המועד מגילה כתובה כתקנה אלא ביו"ט האחרון אם יש להם לברך, והספק שלך הוא מחמת דכתב הגר"א דתקנו לקרא בשבת שהוא יום כנופיא דאף ביו"ט היו בשדות, נראה לע"ד דעיקר התקנה היתה שיקראו ביום אחד מפסח ומסוכות ובחרו לכתחלה בשבת משום שהוא יותר יום כנופיא מיו"ט, אבל כשנזדמן שלא קראו בשבת יוצאין ידי התקנה דהנהיגו גם ביו"ט שגם יו"ט הוא יום כנופיא, וראיה ממגילת רות שקורין בשבועות דברוב השנים אינו בשבת ובא"י לעולם ליכא שבת בשבועות וקורין והנוהגין לברך על מגילות אלו מברכין גם על רות כמפורש במג"א.

[ג'] ובדבר אחד ששכח לספור באור לערב שבת ונזכר למחר אחר שקבל שבת מבעוד יום, אם עדיין יכול לספור כמו שסופרין למחר ביום בלא ברכה כדאיתא [שו"ע או"ח] בסימן תפ"ט סעי' ז' מצד ספקא דמחלוקת דרבוואתא, הנה לע"ד אם רק קבל שבת באמירת מזמור שיר ליום השבת שפיר דימה דודך ידידי הרה"ג ר' נטע צבי שליט"א להא דפסק הט"ז בתשובתו בסימן ת"ר שבלא היה להצבור שופר והובא להם ע"י נכרי שופר אחר קבלת שבת מבעוד יום שצריכין לתקוע שופר מטעם דהוי קבלת שבת בטעות. וי"ל דאם נזכר אחר שכבר התפלל תפלת ערבית של שבת שאם נימא שאינה קבלה הרי ימצא דעבר על שבע ברכות לבטלה וגם על הזכרת שמות לבטלה שבאמצע הברכות שלא שייך לאומרם בלא הברכה, דהא יחיד שטעה ביום המעונן והתפלל של שבת צריך לחזור ולהתפלל כדאיתא [שו"ע או"ח] בסימן רס"ג סעי' י"ד, איך נימא שבשביל קיום מצות עשה דרבנן דספירה בזה"ז להרבה שיטות, וגם שהוא רק בספק דהא איכא דסברי דהספירה ביום אינה כלום, לא יקפיד על ברכה לבטלה דשבע ברכות דבתפלת ערבית דשבת ועל הזכרת הרבה שמות לבטלה, ואף בשופר ליחיד כה"ג נמי מסתבר דאין בזה סברת הט"ז דהוא טעות מחמת שלא היה מקבל שבת אם היה יודע שיביאו לו שופר, דאף אם ברכה לבטלה הוא רק דרבנן הרי הם שבע ברכות לבטלה והזכרת עוד הרבה שמות לבטלה, שאולי עדיפי מקיום מצות שופר אף שהוא דאורייתא, וכ"ש בזה"ז שלעולם ראש השנה בערב שבת הוא רק יום השני שהוא רק יו"ט מדרבנן שהתקיעת שופר שלו הוא רק מדרבנן, ולכן צריך לומר דרק בקהל סובר זה הט"ז דתוקעין אף אחר שהתפלל ערבית דשבת משום דקהל שקבל שבת אף בטעות אין חוזרין ומתפללין כמפורש בסימן קס"ג שם אבל לא ביחיד שיצטרך לחזור ולהתפלל, ורק כשהביאו לו השופר אחר קבלת שבת דמזמור שיר ליום השבת גם ביחיד יהיה סברת הט"ז דהוא קבלת שבת בטעות.

אך לטעם השני של הט"ז דהביא מב"י יו"ד בשם הסמ"ג במילה דאין תלוי בתפלה כלל אם קבלו שבת מבעוד יום לא להקל ולא להחמיר וסובר דה"ה לשופר ולכל מצוה ובאבלות וספירת ז' נקיים הוא לחומרא. והוא שיטת האגור בשם מהרי"ל אף להקל בספירת ז' נקיים ביו"ד סימן קצ"ו ברמ"א סעי' א' וכדכתב הגר"א בסק"ו דלדברים דלא שייך לשבת ודאי לאו לילה הוא, הוא טעם גם לספור ספירה דשכח מאתמול וכדכתבת בשם ידידך הרה"ג ר' אהליאב שליט"א. אבל יש לדון מחמת דאיכא דסברי דכשספר אחר פלג המנחה ספירה דהלילה יצא, עיין במ"ב בבאור הלכה סעי' ג' בד"ה מבעוד יום דהרבה אחרונים מפרשים דהצבור שסופרין מבעוד יום הוא מפלג המנחה ויוצאין בזה כמו שיוצאין בתפלה הרי כיון שהתפלל מעריב גם ספירה תלוי בזה, ול"ד למילה ושופר וכדומה, אבל להסוברין דהמבעוד יום הוא אחר שקיעה דוקא דמי ספירה למילה ושופר לטעם שני דהט"ז.

וספירת העומר שהזכיר האגור בשם מהרי"ל ראיה שיכולה לספור ז' נקיים הוא מזה שאף בליל שבת מחכין על צאת הכוכבים לספור כמו דהביא מאכילת מצה ופסח וסוכה, ואין זה אלא מה שהוכיח האגור דשאר מצות אינם תלוים בקבלת שבת כדכתב הגר"א, וזה לא שייך לעניננו דהוא אם יכול לספור אחר פלג המנחה כשקבל שבת יותר מעצם דין האגור בלא שום הוכחה, ולא מובן מה שאתה מדגיש על הא דספירת העומר שזכר האגור. עכ"פ לדינא כיון דיותר מסתבר כהסוברים שלא יצא בספירה דהלילה קודם השקיעה אף שהתפללו הקהל ערבית מבעוד יום אחר פלג המנחה וגם שיותר נוטה כטעם השני של הט"ז דלכן יכול לספור אף אחר שהתפללו מעריב. והנני ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה