אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין
סימן צא
נשיאת קטן שיכול לילך בכרמלית, דילוג פסוקי דזמרא לפועל שמתאחר למלאכתו, ענין מנין בחדר בית כנסת שאינם נוהגים כשורה, ועניינים שונים ה' מנחם אב תשל"ב. מע"כ ידידי מוהר"ר יעקב דרדיק שליט"א.
[א'] בדבר לשאת תינוק שיכול לילך בכרמלית שהוא שבות דשבות, הנה אם הוא באופן שהתינוק בוכה וא"א לו להשתיקו אלא כשיביאוהו הביתה מסתבר להתיר, דאף שכתב המג"א בסימן ש"ז סק"ז ובסק"ח שאין מדמין דבר לדבר בעניני השבותים, מ"מ כיון שהתינוק מצטער טובא יש להקל, ועיין בחכמת שלמה סימן ש"ח סעי' מ"א שכתב שהתיר למעשה לישא קטן שלא היה יכול לילך ברגליו לומר קדיש בשבת במקום דליכא עירוב דהוא כרמלית, מטעם דסובר דנשיאת קטן לומר קדיש הוי מלאכה שא"צ לגופה דלרוב הפוסקים היא רק דרבנן שהוי ממילא שבות דשבות, (והתם פשוט שהקטן היה חולה ברגליו שלא היה יכול לילך דלכן היה מציאות שכבר היה יכול לומר קדיש ולא היה יכול לילך), הרי דהתיר לישראל לנושאו מצד שהוא שבות דשבות בכרמלית לצורך אמירת קדיש שהוא מצוה, ומסתבר שבמקום צערא וכ"ש דינוקא יש יותר להתיר מלדבר מצוה.
וסברת הח"ש צ"ע חדא כיון דאיכא חלוק בין המצות מנא לו שלאמירת קדיש התירו, ובפרט שאין זה מצוה שלו, וגם הקטן לא שייך שיהיה מחוייב, ונמצא שליכא מצוה על שום אדם, דהא ליכא מצוה על אינשי שיראו שהקטן יעשה מצוה, דאחרים אין מצווין לחנך תינוקות של אחרים, ולמצוה מקרית כאמירת קדיש אולי ליכא כלל ענין חינוך, ועיין באגרות משה יו"ד ח"א סימן רכ"ד ד"ה ונמצא בסופו שכתבתי סברא זו בשם נחל אשכול, אך אפשר דהמצוה היא משום שהוא גמילות חסד עם המת, אביו של התינוק דזכות הוא להאב המת כשבנו אפילו קטן ביותר אומר קדיש. ועוד הא מלאכה שא"צ לגופה להרמב"ם פ"א משבת ה"ז הוא חייב חטאת וכדהזכיר בעצמו שהורה כן משום שלרוב הפוסקים הוא רק דרבנן, וגם עיין בר"ן שבת דף קמ"ה ד"ה ובמקום שכתב דכבוי לא התירו לכבות במקום הפסד וגם לא ע"י עכו"ם משום דאם היה צריך לגופו אסור אין הכל בקיאין לחלק בין צריכה לגופה לשאינה צריכה מש"ה אסרי רבנן והובא במג"א שם, וכ"ש שלא בקיאין הכל בהוצאת תינוק שרוב הוצאת תינוק הוא מלאכה הצריכה לגופה שאין להתיר לתירוץ זה, אך לא חש גם לזה הח"ש, ולכן אין ספק שיש להתיר לדידיה לשאת קטן בכרמלית כשהוא מצטער שלכו"ע הוא רק מדרבנן וגם ליכא מקום למטעי, שלכן אף שבדינא דהח"ש יש לפקפק בנשיאת קטן בכרמלית כשהוא מצטער יש להתיר.
ולכן אם מיקל גברא ההוא לשאת התינוק המהלך רק באופן זה לא שייך למחות בידו דשפיר עבד ויפה הורה לו החכם, אבל אם מיקל גם לתענוג בעלמא שמתעצל לילך עמו לאט לאט שלכן הוא נושאו אסור, ומ"מ כיון שהוא רק תרי דרבנן אם נוטה שלא ישמע כשימחו בידו אין למחות דהא אף בחד דרבנן אין למחות כשנוטה שלא ישמעו וכ"ש בתרי דרבנן. ומה שהוא קצת בן תורה אינו כלום שחושב שמותר, אך יש להעיר לו שישאל הדבר מרב מובהק ומפורסם לבעל הוראה.
[ב'] אם רשאין לדלג פסוקי דזמרה כשיתאחר בשביל זה המלמד להתחיל ללמד עם התלמידים ופועל השכור למלאכתו ולמלאכת עצמו ולדלג פסוקי דזמרה כפי שאיתא [שו"ע או"ח] בסימן נ"ב לא בשביל תפלה בצבור, אלא שהוא מלמד ואיחר מלקום כשיתפלל בלא דלוג לא יוכל לבא לתחלת הזמן שצריך להתחיל ללמד עם התלמידים, ולפעמים כדי שיספיק לאכול איזה דבר שלא יהיה רעב בשעת למודו עם התלמידים שלא ילמוד עמהם כראוי, פשוט וברור שצריך לדלג, שהרי בזה איכא תרתי בטול תורה דהתינוקות וחיוב הפעולה שהוא ענין גזל. ואף כשהוא שכיר לאחרים לעניני הרשות נמי מחוייב לדלג אם איחר שלא יוכל לבא בזמן התחלת המלאכה, דהוא ענין גזל מלאכתו דבעה"ב, והא הקלו לפועלים אף לר"ג שיתפללו רק מעין י"ח דהוא הביננו ושיברכו רק שתים בברכת המזון לאחריה ומסתמא שלא היו אומרין כלל פסוקי דזמרה, ולכן אף שהאידנא מתפללין י"ח ומברכין ברכת המזון כתקונה מחמת שאין דרך להקפיד בכך ואדעתא דהכי משכירין אותן כדאיתא בסימן ק"י סעי' ב' ובסימן קצ"א סעי' ב', לא שייך זה בצריך לבא למלאכתו בשעה מיוחדת כפועלים בזמננו ואירע שנתאחר, ודאי אין רשאי על זמן בעה"ב להאריך בתפלתו והיה לו להתפלל בעצם הביננו כמו שהוא בדרך וכן לברך רק שתי ברכות בברכת המזון כשיהיה הפסד לבעה"ב אף כשינכה לו שכרו, אך למעשה מסתבר שאין לעשות כן, לא מבעיא לחסר ברכה בברכת המזון דבשביל מקרה כזה אין לשנות, אלא אף בתפלת הביננו שבדרך רשאי גם בזמננו, אבל כיון שלא רגיל בהביננו ואינו בקי בה לא ירויח אלא משהו ואולי לא ירויח כלל, וא"כ לדלג פסוקי דזמרה ודאי לא מיבעיא שרשאי אלא שמחוייב מצד גזל מלאכתו של בעה"ב. אך בשביל מלאכת עצמו מסתבר שלא ידלג אלא כשאיכא חשש גדול שאפשר יהיה הפסד כשיאחר זמן הקצר דאמירת כל פסוקי דזמרה דבמקום הפסד ודאי רשאי אף למלאכת עצמו.
[ג'] במיני כרוב (קרויט) במדינתנו אם יש לסמוך על בדיקת דסתם אינשי במיני כרוב שקורין קרויט, הנה במקומותינו ביוּראָפ היו מוחזקין בתולעים הרבה והיתה צריכה בדיקה גדולה, אבל כאן באמעריקא לא מצוי כלל תולעים במיני קריוט, וכתבתי בתשובה חיו"ד סימן ל"ה דמ"מ לכתחלה צריכה בדיקה, מאחר שלא משום שבמדינה זו הוא משונה בטבע הקרויט אלא מצד המעשה שעושין בשעת זריעה ובשעת צמיחה שלא יהיו תולעים, שלכן הוא כרובא התלוי במעשה שלא אזלינן בתר רובא כדאמר רבינא בבכורות דף כ' ע"א ואף שעדיפא הכא דכיון שעם תולעים לא ירצו לקנות איכא חזקה על בעלי הגנות שודאי עשו מה שהוא לטובת פרנסתן דלא מרעי אומנותן ומהני זה שלא לאסור כשלא בדקו, אבל לכתחלה יש לבדוק, מ"מ סגי בזה בדיקה קטנה דמאחר דאין שם התולעים בריבוי כהדרך שיש להיות בקרויט הרי חזינן שעשו המעשה שעושין שלא יהיו תולעים ששוב אינו מצוי להיות בהו תולעים שא"צ בדיקה, ובדיקה הקלה שהוא לחתוך באיזה מקומות הקרויט ודאי עושין המלונות המפורסמים בכשרותם ויש לסמוך עלייהו והסתם חסה (לעטעס) לא מצוי בהם תולעים במדינה זו, ואולי בכל מקום שצומחים כי לא היה ידוע לי מין זה בהיותי ביוּראָפ וצריך לחקור בכל מקום איך הוא, והלעטעס שלוקחים הרבה למרור שנקראו איטאלענסקע לעטעס מצוי בהם תולעים ירוקים קטנים וצריכים בדיקה גדולה ואין לסמוך על סתם אינשי.
[ד'] בענין שמיעת הבדלה ע"י טעֶלעֶפאָן לאשה הנמצאת בבית החולים הנה אם אי אפשר לה שתשמע הבדלה במקומה ודאי יש לה לשמוע על הטעֶלעֶפאָן שיותר נוטה שיוצאה בזה כדכתבתי בתשובה חאו"ח ח"ב סימן ק"ח גבי קריאת מגילה וה"ה גבי הבדלה משום דכל מצות דבור דבחול הוא כמגילה לבד קריאת שמע וברכת המזון שצריך למחות באלו הרוצים לצאת במַייקראָפאָן, שלכן כיון שא"א לה לשמוע הבדלה בבית החולים צריכה לשמוע ע"י הטעֶלעֶפאָן, וכן צריך לענות אמן על ברכה ששומעין ע"י טעֶלעֶפאָן וע"י מַייקראָפאָן מספק.
[ה'] אם מותר להזיז שעון שבת בשבת וכל כלי העלעקטרי [חשמלי] כשעון ומנורה וכדומה הם מוקצה אבל כדין כלים שמלאכתן לאיסור שלצורך גופו ומקומו מותר להזיזם. ולהזיז את השעון שבת שמעמידים מע"ש שיכבה ושידלק לשעה פלונית, כדי לקרב הזמן או להרחיק הזמן דהדלקה אסור כמדליק בעלעקטרי מתחלה, וגם ביו"ט מסתבר שאסור כבמדליק בתחלה בעלעקטרי שהוא באיסור נולד.
[ו'] אם לעשות מנין בחדר של ביהכ"נ שלא מתנהגין כשורה הנה יש חלוק דבביהכ"נ של קאנסערוואטיוון לא יעשו מנין אף בחדר אחר מכיון שפרסמו שהם חבורה שכופרים בכמה דיני התורה, והרחק מעליה דרכה נאמר במינים ומינות בע"ז דף י"ז ע"א, כי גם הכופרים בדבר אחד מן התורה נחשבו כופרים בתורה כדאיתא ברמב"ם פ"ג מתשובה ה"ח ודינם כמינים כדאיתא שם בה"ו, ואף שהם שוגגים כתינוקות שנשבו בין העכו"ם ע"י שהדיחום אבותיהם והסביבה שנתגדלו שם ואין עליהם הדינים שנאמרו שם בעונשין דבידי שמים ולא הדין דמורידין ולא מעלין שבפ"ד מרוצח ה"י כמפורש ברמב"ם פ"ג מממרים ה"ג, מ"מ כופרים הוו וצריך להתרחק מהן כדין הרחק מעליה דרכה, ומש"כ הרמב"ם שראוי להחזירם בתשובה ולמשכן בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה, לא שייך זה במקום קיבוץ שלהן שהוא בביהכ"נ שלהן שאין המקום ראוי לזה, וגם לא כל אדם ראוי לזה, אבל אלו בתי כנסיות של ארטדוקסים שאינם כראוי כגון בלא מחיצה ראויה ומשתמשים במַייקראָפאָן אינם ח"ו כופרים במצות אלו רק שמזלזלין בהו אף שמאמינים בעצם בכל מצות התורה ונעשה להו כהיתר במשך הזמן שעברו ושנו, הם בעצם יהודים כשרים וגם לפעמים הם שוגגים גמורים, ליכא ענין הרחק, ורשאין לעשות מנין בחדר אחר, באופן שלא יחשדום שגם הם הולכין להתפלל שם דהוא כשכבר מפורסם ואף קודם שנתפרסם אם יש כניסה אחרת. ולענין למחות בהם תלוי אם יש לקוות שישמעו צריך להודיע להם ואם לא מוטב שיהיו שוגגין.
[ז'] כשחילקו את קריאת הפרשה לז' אנשים אם יעלו ויקראו לעצמם ובליכא בעל קורא לכל הפרשה אלא ז' אנשים אם יתנהגו כבזמן הגמ' שיקראו בעצמם כשעולין לתורה או דוקא אחר יקרא שלא יהיה בולט למי שאינו יודע לקרא ויתביישו הנה אין לדקדק בזה ויכולין לקרא לתורה כפי הסדר שהיו רוצים לקוראן שזה ג"כ סגי שלא יתביישו כיון דלפעמים נזדמן כך שאין קורא בעצמו אפילו מי שיכול לקרות.
[ח'] ומאלו הבאים מן הרחוב אם אין ידוע איך הם יש לכבדם בעליה לתורה ואם יש שם כהן ולוי מחוייבין לקרותם, ואם ידוע למחלל שבת אין לקראו לתורה אף שהוא כהן ולוי דאין לכבד מחללי שבת אף שהוא כהן. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.