אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן עג

סימן עב

בהערות עלי גבי שכחו להניח החלות על השולחן קודם בין השמשות בע"ה עש"ק שירה י"ד שבט תש"מ מע"כ ידידי תלמידי הרה"ג מוהר"ר יצחק דוד פרענקל שליט"א שלום וברכה כל הימים.

הנה ודאי מה שכתבתי באג"מ או"ח ח"ג סי' נ"א אף שהלייכטער [שהפמוט] היו על טס נעשה גם השלחן בסיס כשלא הניחו החלות על השלחן קודם ביה"ש הוא נכון כדהבאתי מגמ' ומרש"י שאף כמה דברים נעשו בסיס, והא שכתב כתר"ה דדמי למש"כ המ"ב בסימן ש"ט ס"ק י"ח ששפיר הוא מה שנוהגין להסיר המפה העליונה מעל השלחן אחר שמסיר הנכרי המנורה שא"כ נעשה השלחן בסיס לשלהבת ובסיס להמפה והשלהבת והמפה שניהם עניני מצוה ושקולין לחשיבותן במצוה ויכריע מה שהמפה שוה יותר בדמים אך מצד שהשלחן הוא בסיס גם להמנורה דהיא שוה יותר מהמפה יהיה עכ"פ מותר לצורך גופו ומקומו, זהו תוכן דברי כתר"ה, אבל אין שייכין כלל למה שכתבתי בהתשובה שהוא לענין הטס שהשלחן הוא עכ"פ בסיס להלייכטער אף כשהלייכטער הם על הטס כמו בעומדין הלייכטער על השלחן עצמו בלא טס, אך שכתר"ה אומר היתר גם כשעומדין הלייכטער על השלחן המכוסה במפה כדרך סתם בתי ישראל בשבת שנמי לא יהא השלחן בסיס להאיסור אף כשלא הניחו את החלות קודם משום דגם המפה הוא דבר המותר.

אבל הנה כשיעיין כתר"ה יראה שהמ"ב כתב זה במפה העליונה שהיה דרכן לפרוש מפה על השלחן לכבוד שבת שהוא היה פרוש על השלחן כל השבת ועוד מפה שניה לכסות את החלות וג"כ היה פרוש על כל השלחן ואחר הקידוש היו מסלקין מפה זו מעל הלחם ומעל כל המקום מהשלחן שצריכין לאכול שם עד הנרות ולמחר כשהיה בא נכרי ומסלק הלייכטער מעל השלחן היו מסלקין מפה זו לגמרי מעל השלחן, שהט"ז תמה על אלו שמסלקין בין בליל שבת אחר הקידוש מהחלות וממקום שאוכלין עד הלייכטער וכ"כ על מה שמסלקין למחר אחר שהנכרי נטל הלייכטער ופסק בזה המ"ב כהמג"א להקל משום שלא היה להו צורך שהלייכטער יהיו על המפה אלא שלא חששו לפנות המפה בשביל זה שלכן לא נעשית המפה בסיס להלייכטער, אבל המפה התחתונה שהיא פרושה על השלחן לכבוד השבת לא שייך היתר דהא מקפידין שכל השלחן יהיה מכוסה וא"כ בהכרח שהלייכטער שהן על השלחן ג"כ לכבוד שבת יהיו על המפה דוקא וממילא גם המפה תהיה בסיס להלייכטער וכמפורש בסדור דרך החיים בכללי מוקצה סעי' ל"ה דהשלחן והמפה אסורין בדין בסיס כשלא היה עלייהו ביה"ש גם החלות, ואף דבמ"ב שם במוקף איתא ובמפה התחתונה א"צ לכל זה דהלא בזמננו הדרך להניח עליה הלחם ביה"ש דמשמע לכאורה דאיכא גם זה שכתב במפה עליונה ונוגע זה לאם שכח להניח החלות ברור שלא דק בלשונו, אבל האמת שבמפה תחתונה ליכא הטעם שכתב במפה עליונה אלא רק הטעם מה שמניחין החלות קודם ביה"ש שלכן בלא הניחו החלות הוא בסיס להלייכטער ולהנרות ואסורין בטלטול לכו"ע כדאיתא בדה"ח. וברוב הבתים במדינה זו ליכא אלא מפה תחתונה כי ברוב הבתים איכא מפה קטנה לכסות רק החלות לבד ואין עומדין הלייכטער אלא על מפה האחת שעל כל השלחן שמונח שם כל השבת שלכן הוא בסיס.

ופשוט שהלייכטער מדין בסיס להשלהבת אסור לטלטל אפילו לצורך גופו ומקומו כדאיתא [שו"ע או"ח] בסימן רע"ט סעי' ב', דשיטת המתיר כתב המחבר שלא נראו דבריו וכן הוא במ"ב סק"ד ובבאור הלכה ד"ה אפילו, ומה שכתב כתר"ה דבשביל שהשלחן הוא בסיס גם להמנורה הרי מותר עכ"פ לטלטל לצורך גופו ומקומו, משמע שכוונת כתר"ה הוא למש"כ דהמפה מותרת שנמצא שהשלחן הוא בסיס גם להמפה כמו להשלהבת וחשיבות המפה עדיף מהשלהבת שמצד המצוה שוין שגם המפה מצוה דגם היא מונחת לכבוד שבת והיה מכריע חשיבות הדמים שהמפה שוה יותר דמים אבל כנגד זה שיוי המנורה שהוא הלייכטער הוא הרבה יותר שלכן הוא בסיס מצד הלייכטער דהוא המנורה עצמה שמצד עצמה הרי היא כלי שמלאכתו לאיסור, הנה צירוף זה לא נכון אף אליבא דכתר"ה דמדין בסיס נעשה המנורה מוקצה מצד עצמה באותו הדין שהיתה ביה"ש בשעה שהיתה השלהבת שהיה אסור לטלטל אף לצורך גופו ומקומו גם לכל השבת, ולא שבשביל ביה"ש נעשה לכל השבת רק בדין כלי שמלאכתו לאיסור דזה הוא טעם השייך לומר ליש מי שהתיר דהוא המרדכי דכתב בס"פ כירה בסימן שט"ו על מסר הגדול שלדידיה הוא כדין כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לצורך גופו ומקומו וה"ה לנר שהדליקו בו באותו שבת כדאיתא בב"י, דע"ז הא כתב ולא נראו דבריו, אלא דאיסור בסיס הוא מוקצה מצד עצמו ודינו באותו הדין שהיה בביה"ש, וכיון שביה"ש היה אסור לטלטלו בשביל השלהבת בין מצד החשש שלא תכבה ובין לר"ש דהוא משום דהשלהבת אינו כלי אף לצורך גופו ומקומו אסור כן בכל השבת, שלכן השלחן שהוא גם בסיס להלייכטער הוא נמי בסיס למוקצה דאסור אפילו לצורך גופו ומקומו, ולמה שכתבתי דמפה התחתונה שהיא בעצמה בסיס לא שייך כלל דודאי אף דבר חשוב ושוה הרבה נעשה בסיס לדבר האסור בטלטול אף ששוה משהו דהא נאסר חבית בטלטול בשביל האבן שהניח עליו, ול"ד למש"כ הח"א בכלל ס"ז סעי' י' דאם יש בבגד ובתיבה רק איזה פרוטות בטלים לגבי הבגד דאין אדם מבטל בגדו ושלחנו בשביל איזה פרוטות והובא במ"ב סימן ש"י ס"ק ל"א דהתם הטעם דהוי בהכרח רק כשכח שלא אסיק אדעתיה דבשביל זה יאסר הבגד והשלחן אבל באבן לא שייך זה דהא הנחת האבן היה מפני שהיה צריך לו.

וטעם השני שהמוקצה משמש לההיתר שהבאת מכלכלת שבת להתפא"י כללי מוקצה אות ז' דכשהמוקצה משמש לההיתר אינו נעשה בסיס, לא מובן כלל דכי הלייכטער משמש להמפה, ומצד זה שהמפה משמשת להשלחן הוא שייך לומר שיהיה מחמת זה טפל להשלחן שמייפהו שכתבת סברא זו שלכן יש להמפה להיות בדיני השלחן אבל לא להיפוך שיהיה השלחן בסיס להמפה.

ומה שראה כתר"ה שאני אומר דלעשות כלילא דפרחים ליופי להעמיד בבית וכדומה אסור משום דהוא כמתקן שכתבת שהוא תמוה דמ"ש מאגד דלולב עם הדסים והערבות שלא נחשב מתקן אפילו לא במעשה האגד, לא קשה כלל דבלולב שהוא נאגד רק מצד המצוה לכן כיון שלא צריך אגד אין בהאיגוד שום תיקון ואף שאיכא בהאיגוד משום ואנוהו כדאיתא בסוכה דף ל"ג אין ענין הנוי להמצוה בחשיבות מתקן דמלאכה, ולמ"ד דלולב צריך אגד אה"נ דיהיה אסור לאוגדן ביו"ט אפילו שלא מצד איסור קשירה, כגון אם היה תנא דסובר כר' יהודה דצריך אגד וסובר דעניבה לאו קשירה לחיוב מלאכה יהיה אסור בעניבה משום מתקן כמו שאסור למעט הענבים כשמרובין מעליו ביו"ט משום מתקן כמפורש בגמ' שם [סוכה דף ל"ג], אבל עשיית כלילא דפרחים שכל עשייתו הוא ליופי דרצון האינשי בזה ומתענגין מהיופי ודאי מה שהדרך דאינשי לעשות ליופי זה דפרחים שהוא דוקא בקבוץ איזה מינים מהפרחים אף שלא באיגוד הוי קבוץ זה דממיני פרחים עד שנעשה ראוי ליפוי זה שדרך האינשי לעשות כן הוא איסור מדין איסור עשיות כלים שאף למ"ד דאין בנין בכלים איכא בעשיית כלי כשגמרו משום מכה בפטיש כדכתב רש"י בשבת דף מ"ז ד"ה חייב חטאת ודף קכ"ב ד"ה גזירה עיי"ש שא"כ בגמר עשיית קבוץ הפרחים דהוא להניחם בכלי העשוי לזה או באיגוד הראוי לעשיה זו איכא בזה משום מתקן אך מסתבר שבפרחים הוא דבר שאינו מתקיים שאין בזה חיוב מלאכה כהכלל דתנן בר"פ הבונה אבל איסור מדרבנן ודאי איכא והוא דין אמת.

ומש"כ הרה"ג ר' שמעון איידער שליט"א בשם ספר בדי השלחן דעושה קבוץ הפרחים השונים לפי דרך היופי הוא חייב מצד מלאכת מעמר לא ברור זה לע"ד דמלאכת קבוץ הרבה שבלים לערימה אבל קבוץ הפרחים אינו ענין קבוץ ערימה מפרחים אלא הוא קבוץ פרחים שונים שיתאימו לזה אינו כלל ענין מלאכה זו וצ"ע. והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה