אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין
סימן עב
המניח דבר מוקצה ע"ג ספר קודם השבת ניסן תשל"ג לרב אחד.
הנה בדבר מי שהניח דבר מוקצה ע"ג ספר קודם השבת ולא ידע שאסור להניחו שם דאינו נוהג כבוד לדברי תורה (כיו"ד סימן רפ"ב), הנה מסתבר שאף שאיכא קדושה לספרים שלנו הנדפסים ואסור להניח עליהם דבר חול, מאחר שעכ"פ הוא לא ידע והניח עליו דבר מוקצה נעשה בסיס ואסור לטלטלו בשבת, כמו בהניח על דבר חול שנעשה בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלו אפילו אם אח"כ ניטל משם כדאיתא [שו"ע או"ח] בסימן ש"ט סעיף ד', אבל נראה דבהיה דעתו ליטול בשבת ע"י ניעור או ע"י נכרי שפליגי בזה רש"י ותוס' בשבת דף נ"א ע"א. ובש"ע שם [או"ח סי' ש"ט] הביא ב' השיטות ופסק המג"א דבמקום פסידא יש לסמוך על שיטת התוס' להקל שמותר לנערו גם בזה מותר לנער דלא גרע כבוד הספרים מבמקום הפסד. וכן בהניח באקראי מחמת שלא היה לו מקום ריוח כל כך שאיכא מחלוקת בזה ודעת המג"א סק"ו להקל, ובמ"ב ס"ק י"ח כתב דבמקום הצורך יש להקל כהמג"א, נמי יש להקל מפני קדושת הספרים שלא גרע מצורך.
ובאם הניח איזה מוקצה על ס"ת כהא שנמצא שאיכא לפעמים ס"ת בבית אחד ממושבי הקיץ ואין שם ארון מיוחד להס"ת אלא בארון שמניחים שם חפצים אחרים ונזדמן שהניחו על הס"ת דבר מוקצה מסתבר שלא נעשה בסיס דאין בידו לאסור הס"ת בדין בסיס שהוא בזיון גדול להס"ת לא רק ההנחה עליו שאסור אף בדברים קדושים כחומשים בגלילה ונביאים בקלף אלא זה שהס"ת יהיה בסיס לדבר חול הוא בזיון גדול שהוא נגד הקדושה של הס"ת, שלכך דומה זה להא דאם הניח מוקצה ע"ג דבר של חבירו דלא נעשה בסיס מטעם דאין אדם אוסר של חברו שלא מדעתו כדכתב הרמ"א שם שלכן לעשות דבר שהוא נגד הקדושה הוא כעושה על דבר שאינו שלו שאין לו רשות לענין מה שנוגע להקדושה, ועיין ברמב"ם פ"י מס"ת ה"ב שמשמע דהא דאסור למכור ס"ת אפילו אין לו מה יאכל הוא מצד הקדושה, והוא מוכרח מהא דאסור למכור אפילו יש לו ס"ת אחרת כדאיתא שם ברמב"ם וכן ברש"י מגילה דף כ"ז ע"א דפי' על הא דלא ימכור אדם ס"ת אע"פ שא"צ לו דהוא ביש לו אחר, שזה לא שייך אלא מצד קדושה, והוא כסלוק בעלות מענין הקדושה שבו, ואף להרא"ש ריש הלכות ס"ת דהאידנא מצוה לכתוב ולקנות ספרים כתנ"ך וגמ' ופירושיהן ולא ימכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה ודאי אין זה מצד הקדושה דאין בספרים קדושה כל כך אלא הוא משום דצריך לעצמו הספרים שלא יתבטל הוא מלמוד התורה ופשוט שאם יש לו ספרים אחרים מותר למכור, שלכאורה טעם שאין מוכרין אינו סלוק בעלות קצת מצד הקדושה דא"כ מנליה שגם ספרים לא יוכל למכור, מ"מ מודה שמה שנוגע להקדושה הוא כאינו בעלים, שלכן אינו יכול לעשות הס"ת בסיס להמוקצה.
ולכן צריך להזהר שלא ליתן ניירות המיוחדות לכתיבה בין דפי הספרים קודם השבת אף באופן דליכא איסור על הנחתן שם משום דהכינן לכתוב עליהן באורים בספר דשפיר מקרי אותן הניירות מוקצה מחמת חסרון כיס כמו שכתבו הפוסקים, ואפילו בזמן הזה, דלא מצינו בר דעת שמאבד ניירות שיכול לכתוב עליהם וכיון שנותנים ניירות בספר שיהא מוכנין לכתוב עליהם הוו הנחתן שם בספר באופן שיתישבו שם בטוב כמש"כ המג"א שם ונעשה הספר בסיס לדבר אסור.
ניירות שכתבו עליהם חידושי תורה מותר לקרות מהן בשבת ואין שייך איסור קריאה דאיכא באגרות של שאלות שלום כדעת רש"י ושאר מפרשים דהתם משום ממצוא חפציך וגו' שלא יעשה כמעשה חול אבל בדברי תורה אדרבה מחוייבין לקרות. ידידו, משה פיינשטיין.